א

עַל בְּהֹנוֹת רַגְלָיו

חֶרֶשׁ

כְּרֵעַ אֲשֶׁר רֵעָה לִי מִכְּבָר

הִתְגַּנֵּב אֵלַי מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי

עֶרֶב

וַיְכַס בְּכַפּוֹת יָדָיו עַל שְׁתֵּי עֵינַי:

מִי?

וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי

אֲשֶׁר בַּת-צְחוֹקוֹ שׁוֹקְטָה וּמְנַחֶמֶת עַל שִׂפְתוֹתָיו

וּבְמַדָּיו – שֶׁלַח.

וָאֶפֹּל אֶל זְרוֹעוֹתָיו:

אָחִי!..

וַי! – –