ב
כֵּן שָׁכַרְתִּי. מִי זֶה יִרְמֹז לִי מֵהָתָם:
שֵׁב!
כֵּן יָדַעְתִּי: אֶל הַבְּלִימָה אֵלִי רָתַם
אֶת הַלֵּב.
וּכְבָר אֶצְרַד בְּגִלּוּפִין: הָלְאָה! הָלְאָה!
וּכְבָר תּוּקָא חֶלְאַת סְתָו מִפִּיו.
וּמִתְבּוֹצְצִים אוֹפַנֵּי הָעֲגָלָה
בְּכָל בִּיב.
סְתָו. אָבִיב. עֶשְׂרִים רִבּוֹא שְׁקיעָה.
אָח בְּעִיר!
הֵן רַק אֶת קִיא שִׁכְרוֹנָהּ נַפְשִׁי פֹּה מְקִיאָה
בְּכָל שִׁיר.
וְאֶת הַדָּם? אָ-אָ! אִסְפוּ יְדֵיכֶם
הַנּוֹאָלִים!
מִכָּל הַסְּתָו הַאִם לֹא עוֹד דַּיֵּכֶם
רַק בְּעָלִים?