שָׁתַק לִי הַבֹּקֶר יָפְיוֹ אֶל פָּנִים.

אָמַרְתִּי: הָבֵן וְסָלַחְתָּ.

לְחוֹבָה אַל תָּדוּן אֶת בִּנְךָ בַּבָּנִים

אִם שָׁכַח אֶת פָּנֶיךָ בְּאֵלֶּה שָׁנִים –

גַּם אַתָּה אֶת פָּנָיו שָׁכַחְתָּ.

אָמַר לִי הַבֹּקֶר: הֲבֵל הֲבָלִים;

שְׁמַע שִׁיר יְרַקְרַק שֶׁהֵנַבְתִּי.

אָמַרְתִּי לַבֹּקֶר, בְּאֵלֶּה צְלִילִים

הוֹלִיכוּ אוֹתִי בְּאוֹתָם הַשְּׁבִילִים,

שֶׁמֵּהֶם אֶל פָּנֶיךָ לֹא שַׁבְתִּי.

אָמַר לִי הַבֹּקֶר: צוֹפֶה בִּי הַטַּל

הֲפֹךְ דִּמְעָתְךָ לְדֶשֶׁן.

אָמַרְתִּי לַבֹּקֶר: יָבֵשׁ הַיּוּבַל,

וּמִי יְבָרֵךְ אֶת שָׂדִי שֶׁקֻּלַּל –

לֹא אֲנִי שָׂרַפְתִּי הַגֶּשֶׁר –

אָמַר לִי הַבֹּקֶר: וְאֵיךְ תִּמָּלֵט,

וְשַׁחַר שֶׁלִּי בְּעֵינֶיךָ?

שָׁתַקְתִּי לַבֹּקֶר: עֲדַיִן צוֹעֵד

בַּדֶּרֶך אֵלֶיךָ הַבֵּן הָאוֹבֵד,

וְשׁוֹחֵר וְשׁוֹחֵר אֶת פָּנֶיךָ!