פָּרְחוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנִשְׁמָתִי…
אֵלִי, אֵיזוֹ עֶדְנָה!
בֵּין כִּלְיוֹנוֹת וְקַלֻּיּוֹת
גּוֹוַעַת אַשְׁמָתִי.
כָּל נַעֲרָה עָנְדָה
עֲנַק-רָזִים.
מַחְרֹזֶת בְּנוֹת הַצְּחוֹק –
שְׂדֵרַת עֵצִים –
הִוְרִידָה עִם הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה
מִתְּכֹל אֵין חֹק…
שִׂמְחַת הָעַיִן הַדּוֹלָה
פְּנִינֵי-אֵלִים מִלֵּב מְצוּלָתִי –
פָּרְחוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנִשְׁמָתִי!
וְעִגּוּלֵי חֶדְוָה שֶׁבִּי, הִדְלִיקוּ
זִיו בַּיְשָׁנִי בְּאֶבֶן אֲפֹרָה…
הַיֵּשׁ הַמְפַרְפֵּר לוֹבֵשׁ צוּרָה –
כָּךְ יַעֲנִיקוּ
רַבֵּי-חָזוֹן אֶת נֵצַח הַתְּמוּרָה;
בְּוִתּוּרֵי הִדּוּר –
עֲטֹף עוֹלָם בְּדֹק גְּלִימַת-חֲלוֹם,
בְּמַחְלְצוֹת הַסּוֹד,
עַד יִשְׁאֲלוּ עוֹבְרֵי הָאֳרָחוֹת:
“הַגֵּד, מַה יּוֹם מִיּוֹם?”
וַאֲחַיֵּךְ לָהֶם. בַּאֲשֶׁר לִי,
פָּרְחוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנִשְׁמָתִי!
וְנִשְׁמָתִי תַּפְלִיג מוֹשֶׁכֶת כְּעַלְמָה.
הֵם יִזְכְּרוּ דְּבַר-מָה,
וְאַף יָנוּדוּ לִי צְחוֹקִים:
עוֹד יֵשׁ תְּמִימִים
חוֹלְמֵי-נִסִּים,
לְאִמָּא-אֲדָמָה…