שִׁירַי פָּשְׁטוּ בְּכָל הַמַּעֲרָכוֹת

וְאַף חָזְרוּ אֵלַי צוֹלְעִים עַל יְרֵכָם.

חֶלְקָם אָבְדוּ מִלֵּב בְּלֵיל הָאֳרָחוֹת,

וְאֵלֶּה הַשָּׁבִים, שָׁבִים בְּלֹא רֵיחָם.

בָּנַי חוֹפְרֵי-זָהָב

וְנִסְעָרִים מִדַּעַת,

אֲשֶׁר יָצְאוּ לַקְּרָב

בְּאֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת,

שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמְרוּ: הַכֹּל עוֹרְקֵי-סִיגִים.

אַךְ אִישׁ עוֹד לֹא אָמַר: בָּנָיו בָּעֲרִיקִים.

שִׁירַי נִגְּנוּ הַלֵּל לְכָל הַיְפֵיפוֹת

אֲבָל חָזְרוּ דְּמוּמִים בְּלֹא כַּלַּת-הַבַּיִת,

וְאֵין חַגִּים לַלֵּב כִּי יָד אֵין לֶאֱפוֹת

בְּעֶרֶב הַשְּׂמָחוֹת – חַלַּת הַבַּיִת.

בָּנַי סוֹגְדֵי-לַחֵן

עַד לְאִבּוּד הַכֹּחַ,

בּוֹשִׁים חָזְרוּ לָכֵן

בְּלֹא מַלְקוֹחַ.

שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמְרוּ: בָּנָיו בַּמַּעֲרִיצִים,

אֲבָל אֲבוֹי לְמִי שֶׁלֹּא בֶּעָרִיצִים.

שִׁירַי לָמְדוּ הַחֲרֵשׁ בְּכָל חוֹפֵי-הַבְּדוֹד

אֲבָל חָזְרוּ לִזְעֹק עַל אֹזֶן אָב חוֹטֵא.

מַה מּוּזָרָה מְאֹד מִלַּת עֲווֹן-אָבוֹת

בְּפִי בְּשָׂרְךָ אַתָּה שֶׁאֵין לוֹ מְבַטֵּא.

בָּנַי יוֹדְעֵי-חֶטְאִי

וְנִשְׁבָּרִים מִדַּעַת.

כִּי גֶּשֶׁר אֵין אִתִּי

לָבוֹא וְאַף לָטַעַת.

שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמְרוּ: לַהַלְוָיָה נָבוֹא.

אַבָל אֲנִי נוֹשֵׂא אוֹתָם אֶל הַר נְבוֹ…