¹

אֵיךְ חָפְרוּ, אֵיךְ חָפְרוּ אֶת הַחֶרֶב

שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבְּרָה.

זָעֲקוּ הַשּׁוֹתְקִים אוֹתוֹ עֶרֶב

וּמְאוּם, וּמְאוּם לֹא קָרָה.

רָעֲדוּ הַסּוּסִים בְּצָרְפַת

וְהָיְתָה הַקִּרְיָה עוֹלֶזֶת.

רַק אֵם הִתְיַפְּחָה בִּשְׁנָת

וְחָלְמָה אֶת הָעִיר מֻפְגֶּזֶת.

אֵיךְ הָפְכוּ, אֵיךְ הָפְכוּ אוֹתוֹ עֶרֶב

בְּסִפְרֵי הָעִתִּים וְהַצֹּאן,

עַד בָּאוּ אֶל דַּף הַחֶרֶב

וְעָמְדוּ בְּעַמּוּד הַקָּלוֹן.

רָעֲדוּ הָעֵצִים בְּצָרְפַת

מֵאֹפֶק עַד אֹפֶק אוֹתֵתוּ.

וְחָלָב שֶׁחָמַץ בַּשַּׁד

הֵינִיק יְלָדִים שֶׁמֵּתוּ.

אֵיךְ עָבְרוּ, אֵיךְ עָבְרוּ עִם הַחֶרֶב

עַל אוֹתוֹ הַצַּוָּאר הַנִּשְׁסָף…

וְחִיְּכָה פָּרִיז עִם עֶרֶב

כְּחַיֵּך תַּרְנְגוֹל מוּל חַלָּף.

רָעֲדוּ כּוֹכָבִים עַל צָרְפַת

וְהַלַּיְלָה שָׁקֵט וְרוֹגֵעַ.

הָיָה זֶה, הָיָה זֶה בִּשְׁנַת-

אַמְּצֵנוּ רוֹצֵחַ כְּרֵעַ…