לִשְׁתֹּק לֹא אוּכַל

וְלִזְעֹק לֹא אוּכַל

עָלָה בִּי הַחֶנֶק עַד לֶב-הַצַּוָּאר.

כִּי קֻלַּל הַמַּרְבֶּה

וּפָשַׁט הָאַרְבֶּה

וְהוֹתִיר חֶלְקָתִי חֲשׂוּפָה כַּצַּוָּאר.

לוּ בְּכִי לִי נִתַּן,

לְמִצְעָר בְּכִי תַּן,

וְזָרְחוּ הַדְּמָעוֹת כִּפְנִינִים עַל צַוָּאר.

שָׂח דּוֹרִי לְשִׁבְחִי:

כִּי אָבַד לוֹ הַבְּכִי

יַקִּיפֵהוּ שָׁרָב וְצָרַב בַּצַּוָּאר.

כִּי יִבְעַר בִּי מָשָׁל

עַל הַסְּנֶה שֶׁאֻכַּל

עַל אַיִל לֹא בָּא לְהוֹשִׁיט הַצַּוָּאר,

וְאֵלִי הַקַּדְמוֹן,

הַשִּׁכּוֹר הָאַדְמוֹן,

הַשּׁוֹתֶה אֶת דָּמִי מִצַּוָּאר אֶל צַוָּאר,

יַעֲלֵנִי עוֹלָה

בַּכִּכָּר הַגְּדוֹלָה –

וּמֵרִיעַ הָעָם וּמַגְבִּיהַּ צַוָּאר.

תֵּן לָעָם שֶׁלָּעָם!

וַאֲנִי בְּתוֹכָם.

וְתָבוֹא מַאֲכֶלֶת עַד לֶב הַצַּוָּאר!

כִי סְפִינוֹת כָּל יָמַי

נִטְרְפוּ בְּיַמַּי

וּבָאוּ דָּמַי עַד-צַוָּאר!