עַל מִי לִפְרֹק אֶת שַׁוְעַת הַלֵּב?

בְּמִי לִבְחֹר: אַתָּה הֱיֵה “שָׂעִיר” לִי?

בְּכָל שְׂדֵה-קְרָב הַמָּוֶת מְלַבְלֵב,

וְלִבְלוּבוֹ יְצַו: אַתָּה תָּשִׁיר לִי.

אַתָּה תָּשִׁיר

אַתָּה תַּשְׁאִיר

אַתָּה תַּסְעִיר עִקְּבוֹת בָּאֶבֶן.

וְעוֹד תִּלְפֹּת עַמּוּד הָעִיר

עַד שֶׁתִּמֹּט וְלֹא תַּכִּיר

שֶׁהֲרוּסָה הִיא וְנִצֶּבֶת.

עַל מִי לִפְרֹק אֶת כֹּבֶד הַדִּמְעָה?

בְּמִי לִבְחֹר: אַתָּה הֱיֵה אוֹסֵף לִי?

אָיֹם מִכֹּל הַשֶּׁקֶט לְשִׁמְעָה

בְּאֵין קוֹל אָב: אַתָּה יוֹסֵף לִי…

וְלֹא תַּשְׁבִּיר

וְלֹא תּוֹתִיר

וְלֹא תַּסְתִּיר זְהַב-גָּבִיעַ.

אִם יֵש מִשְׁפָּט בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר

יֵצְאוּ מִפְּשָט כָּל תָּאֳרֵי הַשִּׁיר

וְאֶל עַצְמוֹ הַזֶּמֶר עוֹד יַגִּיעַ.

עַל מִי לִפְרֹק אֶת כָּל אַבְנֵי-הָאוֹר?

בְּמִי לִבְחֹר: אַתָּה הֱיֵה לְפֶה לִי?

מִיעָרוֹת יָבוֹא, יָגִיחַ מִיאוֹר,

שְׂפָתַי עוֹד יְלַטְּפוּ אֶת פְּנֵי הַפֶּלִאי.

וְהוּא אַדִּיר

וְהוּא צָעִיר

וְהוּא יַדְהִיר דְּרָכִים עַד שַׁעַר –

וְאָז בְּיוֹם מַפֶּלֶת-שִׁיר

תָּשׁוּב הָאֶבֶן לְגַרְגִּיר

וּבֶעָנָן תְּלוּיוֹת עֵינֵי הַנַּעַר…