הָעֵת הַחֲדָשָׁה, הָעֵת הַחֲדָשָׁה

הַמְכַסָּה בְּחוֹל כָּל חֲפִירוֹת לִבֵּנוּ.

הִנֵּה פֵּרוּר אָדָם עַל דַּף הָעֲדָשָׁה,

וְהַזְּמַנִּים גְּדוֹלִים (אִמְרָה קְצָת נְדוֹשָׁה)

עוֹלִים בִּמְחוֹלָם לְכַלּוֹתֵנוּ.

הִנֵּה גַּם זוֹ יֻמְרָה

לַחְשֹׁב אֲנִי מַבְדִּיל

קֻלָּא הִיא אוֹ חֻמְרָא –

זָהָב אוֹ בְּדִיל.

הָעֵת הַחֲדָשָׁה. מֻשָּׂג כָּל כָּךְ עַתִּיק,

עַל אַרְבַּע יְהַדְהֵד בְּזִכְרוֹנֵנוּ.

אָמְנָם הַלַּבְלָרִים סוֹגְרִים אוֹתוֹ בְּתִיק

עִם תָּו מֻדְבָּק עָלָיו – מִנְיַן שְׁנוֹתֵינוּ.

אַךְ זְבוּב-שֶׁל-יוֹם פָּשׁוּט בְּחָכְמָתוֹ יַדְבִּיק

אֶת סוֹד הַתּוֹלָדָה וְסוֹד מוֹתֵנוּ.

אוּלַי גַּם זֶה מֻסְכָּם

שֶׁמְּקוֹרוֹ מוֹרָא;

הֲפֹךְ אֶת הָעוֹלָם

לִמְסוֹרָה.

הָעֵת הַחֲדָשָׁה, הָעֵת הַחֲדָשָׁה

תִּזְעַק מִבְּדַל עִתּוֹן שֶׁהִתְגַּלְגֵּל עַל אֶבֶן.

הָאֶבֶן הָאֶחָת. הָעֵת קְפוּלַת שִׁשָּׁה,

פְּרִיכָה בְּכוֹתְרוֹתֶיהָ עֲלוּבוֹת הַגֶּוֶן.

הָעֵת הַחֲדָשָה הָעֵת הַחַלָּשָׁה –

הָרוּחַ סוֹחֲפָהּ

מֵעַל אִלְּמוּת הָאֶבֶן.