עַל סֶלַע הַשֶּׁקֶט עָבַר הַקּוֹלֵחַ:
נְהַר הַקּוֹלוֹת הָרָם מֵהָבֵן.
אֱלוֹהֵי הַשְּׁתִיקוֹת
שֶׁאֵינֶנּוּ בּוֹרֵחַ,
אַתָּה צוּר מַחְשַׁבְתִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְאַבֵּן
וְכוּר מַחְצַבְתִּי הַזּוֹרֵחַ,
כִּי עִנְיָן לִי בַּשֶּׁלֶג דְּאֶשְׁתָּקַד
(דַּוְקָה בְּנוֹפִים שֶׁהָלְכוּ וְהִצְחִינוּ).
תֵּל-אָבִיב בִּמְפֹרָשׁ –
וְהַשֶּׁלֶג רַד,
וְהַשֶּׁקֶט רַד וְאָמַר הַאֲזִינוּ.
וַאֲנִי אֶל הַטֹּהַר הוֹשַׁטְתִּי יָד,
וּפָנַי בָּרַבִּים הִלְבִּינוּ…
דְּבָרִים כְּקָרְבָּנוֹת.
אַךְ אֵי מִזְבֵּחַ,
מִקְדַּשׁ מְעַט לְמִטְעֲנֵי תְּפִלָּה?
לֹא דַּי בַּהִיוּלִּי הַמִּשְׁתַּבֵּחַ
וְהוֹדָיָה לַשֶּׁמֶשׁ בְּהִלָּהּ –
שׂוּמָה לָגֶשֶׁת וְלָצֶקֶת הַקּוֹדֵחַ
בְּנַהֲרוֹת הַיֵּשׁ מֵעֵבֶר לַמְּגִלָּה…
דְּפוּסֵי דְּמָמָה בִּלְבַד בַּזְּעָקָה יַכִּירוּ;
וְרַהֲטֵי הַדָּם בְּמַעֲשֵׂי אֱנוֹשׁ.
דְּרָכֵינוּ הוֹמִיּוֹת. אַךְ הַשְּׁקָטִים יָאִירוּ
עַד יֻפְנְמוּ פָּנִים לָבוֹא אֶל הַקָּדוֹשׁ,
וְאָז הַפַּטִּישִׁים אַחֶרֶת עוֹד יָשִׁירוּ
כִּי רוּחַ בָּאָדָם
וְלֹא תִּטּשׁ.