לְבֹקֶר אֲדַמְּךָ, לְבֹקֶר אֲדַמְדַּם,

אֲשֶׁר מַדְלִיק בְּאוֹר עוֹלָם מוּעָד לִשְׁקֹעַ.

יָדוֹ זוֹרָה זָהָב בַּיַּעַר הַגָּבֹהַּ

כְּזֶרַע הַחִטִּים, כְּזֶרַע הָאָדָם…

יַלְדִּי, יַלְדִּי הַקָּט וְהַטָּלוּל,

גָּבַהְתָּ עַד הָרִים בְּמִסְתְּרֵי שְׁבִילֶיךָ:

אֲנִי הוֹלֵךְ אִתְּךָ. הַאִם אָבוֹא אֵלֶיךָ?

אַתָּה מִלַּת-קְסָמִים לַשַּׁעַר הַנָּעוּל!…

אֲנִי לְךָ מָגֵן!? הוֹ, סִפּוּרֵי הַבְּדוּת,

נַפְשִׁי סוּמֵאת מְאֹד! הַיֶּלֶד, נַהֲלֶנָּה!

תְּנוּ דֶּרֶךְ, אֲנָשִׁים! עִוֵּר לֹא עוֹד יֹאבְדֶנָּה.

כִּי אֱלֹהָיו עִמּוֹ בְּצַעֲדֵי פָּעוּט…

אֲשְׁרֵי שֶׁנִּתְגַּלְּתָה לוֹ הַשְּׁכִינָה כְּמוֹ,

וּבִנְיָנָיו הֹרְסוּ, נִבְנִים בְּיַד-הַפֶּלֶא

נִדְבָּךְ עֲלֵי נִדְבָּךְ וְהַבַּנַּאי הוּא יֶלֶד –

וְהוּא עֲנָק יָפֶה… אִירָא לִקְרֹא בִּשְׁמוֹ…

וְהוּא כַּמִּזְרָקָה. וְאָנֹכִי הַכְּלִי.

וְצָהֳלַת חַיָּיו אֶת אַבְנוּתִי שׁוֹאֶלֶת,

וְאַבְנוּתִי קוֹרְנָה בְּלַחַש: יֶלֶד, יֶלֶד…

וְאוֹר שַׁחֲרוֹ יַכְלִיל אֶת הָעַרְבִית שֶׁלִּי…