כִּפְרֹחַ פָּרָג בְּגַנִּי הַשּׁוֹמֵם.
כְּאִילָן מְסֻקָּס שֶׁהִגְבִּיהַּ צַמֶּרֶת.
הַלַּיְלָה אַבִּיט בְּיַלְדִּי הַנּוֹשֵׁם
כְּאֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת…
זוֹ הַיָּד הַקְּפוּצָה, אֵיזֶה מֶרֶד וָרֹד,
וְהַפֶּה הַחוֹלֵם כַּמָּה צַעַר וָבֶכִי.
כּוֹרֵע צָמֵא, וּשְׂפָתָיו מְהַלְּכוֹת
מִלֶּחִי אֶל לֶחִי…
יַלְדִּי הַנּוֹשֵׁם, וּבְצֵל הַשְּׁמוּרוֹת
לָן שַׁחַר כָּחֹל הַכָּמֵהַּ לִזְרֹחַ.
לְהָנֵץ כְּרִמּוֹן וְלִנְשֹׁר כִּדְמָעוֹת
בֵּין מַתָּת וּמַלְקוֹחַ…
אַדְמָתִי הַטְּרוּשָׁה וּפִרְיָהּ הַשָּׁלֵם!
עַל כֵּן לֹא אִירָא אֶת יוֹמִי הַבּוֹרֵחַ:
הַלַּיְלָה אַבִּיט בְּיַלְדִּי הַנּוֹשֵׁם
כְּהַבִּיט בְּעַצְמִי,
כְּהַבִּיט בְּאוֹרֵחַ…