מִי אוֹמֵר שֶׁתַּמּוּ נִסִּים בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים?
הַבִּיטוּ כֻּלְּכֶם וּרְאוּ אֵיךְ הַנֵּס מִתְהַפֵּךְ וְקוֹרֵן
בְּמִטָּה שֶׁל עֵץ צְהַבְהַב
עַל מִרְפֶּסֶת, בַּשֶּׁמֶשׁ.
זֶה כּוֹכַב-טֶרֶם-לֶכֶת חָדָשׁ. בַּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.
הֲלֹא זוּ בִּתִּי הַגְּדוֹלָה
שֶׁצָּמְחָה לָהּ כְּבָר שֵׁן.
מִי יָעֵז וְיֹאמַר עַל פֶּלֶא עֶשְׂרִים אֶצְבָּעוֹת
שֶׁאֵין זֶה מֻפְלָא בַּפְּלָאִים?
כִּי יָקָר מִשּׁוֹלֵל יִתְגַּלֶּה עֵת יִגַּע עֲדִינוֹת
בַּתַּלְתַּל הַמִּשְׁיִי מִכָּל מֶשִׁי:
עֵת יִרְאֶה אֵיךְ הַיָּד תְּחַפֵּשׂ אֲחִיזָה בַּבָּאוֹת,
וְהָעַיִן תָּתוּר אֲחִיזָה בַּבָּאִים.
אִם יֵשׁ בְּךָ כֹּחַ, הַבֵּט, אַל תֵּבוֹשׁ –
וּרְחַץ בְּאַגְמֵי הַכְּחוֹל וְעִמָּם שׁוּב תִּטְהַר:
תָּחוּשׁ אֵיךְ מִגַּל חֲלוֹמוֹת
שׁוּב זוֹרֵחַ הָאֹמֶן.
כִּי כֹּחַ לִשְׁאֹב מֵעֶדְנָה – הוּא נֵס הַנִּסִּים בָּאֱנוֹשׁ
וְלַחְזֹר אֶל בְּרֵאשִׁית וְלִצְעֹד
הוּא נִכְסוֹ הָאֶחָד הַיָּקָר.
מִי אוֹמֵר שֶׁתַּמּוּ נִסִּים וְהַכֹּל מְחֻוָּר וְשָׁרִיר?
מִי סוֹגֵר הַמֶּרְחָב בְּחֻקִּים?
אֵין חֻקִּים לְבַת צְחוֹק שֶׁל הַבַּת!
הֵן הַכֹּל בָּה כָּלוּל קַלִּילוֹת
וְקַלּוּת הַשָּׁלֵם, הוּא הַפֶּלֶא –
הֲלֹא זוֹהִי בִּתִּי הַגְּדוֹלָה וְנֵס הֱיוֹתָהּ לְצִיר
וּסְבִיבָהּ סוֹבְבִים עוֹלָמוֹת
וִירֵחַ הַשִּׁיר…