זוֹ מִלְחַמְתִּי שֶׁלִּי (וּלְבָבְךָ קָשׁוּחַ),

בַּחֹמֶשׁ הַכֹּתְךָ בַּחֲנִיתוֹת הָאוֹר.

לוֹמַר וְשׁוּב לוֹמַר, נָאֶה אִילָן בָּרוּחַ

וּשְׁלִיחוּתוֹ גְּדוֹלָה מִגֹּדֶל הַמִּזְמוֹר.

וְלֹא יוּחַק בִּלְתּוֹ גַּם חֹק אֶחָד עַל לוּחַ,

בְּלִי קַו אֲנָךְ שׁוֹבֵר אֶת הַמִּישׁוֹר…

שְׁמַע זֶמֶר שִׁבֳּלִים כְּלֵב אֱנוֹשׁ יָנוּעַ,

וְהוּא בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל הַזְּקֵנִים בַּכְּפָר –

הוּא לֶחֶם-אַדְמָתָם, וְשִׂיג-שִׂיחָם רָגוּעַ

בְּחֶרֶב עִוְרוֹנֵנוּ לֹא בֻּתַּר…

הִנֵּה – עוֹד נְחָלִים יָשׁוּבוּ לַמַּבּוּעַ,

כְּבוֹא הָרְחוֹבוֹת אֶל הַכִּכָּר…

וְשֶׁקֶר הָאוֹמְרִים כִּי שָׁוְא הַבַּד הִצְבִּיעַ,

וְהַשָּׁעָה הַזֹּאת גָּבְהָה מִנּוֹף חוֹלֵם.

אַתָּה אִם תְּנֻצַּח, תִּשַּׁח עֲדֵי הַגְבִּיהַּ

לָחוּשׁ הַלְמוּת דּוֹרוֹת בַּסֶּלַע הַדּוֹמֵם –

וְזֶה דְּבָרִי לְךָ, חֵי דֶגֶל-הָרָקִיעַ,

חַיָּל בְּלִגְיוֹנוֹת הַיֹּפִי הַלּוֹחֵם!

זֶה חֵיל-קְרוּעִים, קְרוּאִים בָּרוּחַ וּבַדֶּלֶף

אֶל מִפְגְּשֵׁי-חַמָּה בָּאֹפֶק הַבּוֹעֵר.

הוֹ, אַבִּירֵי-הַחֵן! רוֹכְבֵי קָמָה וָשֶׁלֶף

מוּל רַהַב תּוֹתְחֵי-הַפֶּלֶד הַדּוֹהֵר!

קוּם, הִפָּקֵד, אָחִי, הֱיֵה אֶחָד מוּל אֶלֶף,

חַיָּל בְּלִגְיוֹנוֹת הַיֹּפִי הַסּוֹעֵר…