הַלַּיְלָה בָּא לְפֶתַע, וְרָחָב.
אוֹסֵף בְּיָד עַזָּה אֶת יוֹם הַקַּיִץ.
הַכְּרַךְ הַמִּתְרַחֵק יוֹרֶה חִצֵּי-אַכְזָב –
וְהַשִּׁרְיוֹן אֵיתָן – אֵין חַיִץ.
אַךְ הַשָּׂדוֹת נָשְׁמוּ כְּבָר לִבְרָכָה.
גִּבְעַת הַחוֹל פָּרְשָׂה אֶת סְדִינֶיהָ.
זִכְרֵי מִדְבָּר וְנַהַם הַשִּׁפְחָה:
וְעַד הַיּוֹם – שִׂנְאַת נִינֶיהָ…
וְעַד הַיּוֹם הָאֶבֶן לִמְרַאֲשׁוֹת,
וְטַל עָלָיו, אוּלַי תַּלְתַּל שָׁכוּחַ.
וְגַם הַזַּיִת כָּאן – אֲבָל הַסֻּלָּמוֹת,
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת בִּכְיָם בָּרוּחַ.
עַצְבוּת-קְדוּמִים עוֹלָה מֵעֹמֶק הַדְּמָמוֹת.
הַבְּרוֹשׁ בְּהַרְכָּנָה אֶת צַמָּתוֹ קוֹלֵעַ…
אוּלַי עוֹד יוֹם חָדָשׁ יָאִיר מִן הַדְּמָעוֹת –
וְאָנוּ נִוָּשֵׁעַ…