מִי יְתָאֵר אוֹתָהּ? מִי יְצַיְּרֶנָּה?

מִי יַעֲלֶה דּוּמִיָּתָהּ עַל שִׂפְתּוֹתָיו?

נַעֲצֹם עֵינַיִם, אָח, וּנְדַמֶּה נָא

שֶׁתִּינוֹקוֹת אֲנַחְנוּ וְכֹחֵנוּ רַב,

שֶׁעוֹד כֹּחֵנוּ רַב לוֹמַר “אָדֹם”, וְדַעַת

שֶׁאֱלֹהִים זוֹכֵר אֶת שְׁמֵנוּ הַפְּרָטִי.

שֶׁאֵלֶּה לֹא עָבִים כִּי מַחְלְפוֹת-מִקְלַעַת

סְבִיב רֹאשׁ שֶׁל אַבָּא רָם וְאַגָּדִי…

שְׁקִיעָה שְׁכוּרַת-זָהָב, שְׁקִיעָה שְׁחֹרַת-עֵינַיִם –

דּוּ-שִׂיחַ עִם הַלֵּב, מֵרִיעַ וְלוֹחֵשׁ.

אָבִי, אָבִי בָּעָב! אֲנִי קְרִיאַת-בֵּינַיִם

מִיַּרְכְּתֵי אוּלָם, וּנְאוּם הַכֶּתֶר – אֵשׁ…

אַךְ יַלְדְּךָ רוֹצֶה לִדְמֹעַ וְלָנוּעַ

עִם הַשָּׁעָה הַזֹּאת כְּעִם סִיסְמָה לַקְּרָב

שַׁלְּחֵהוּ, אֱלֹהִים! חָמוּשׁ כָּחֹל רָקוּעַ,

רָכוּב עַל עֲנָנָה, בַּיָּד חֲנִית-זָהָב!