זִיו אַחֲרוֹן. הָעִיר עַל אוֹרוֹתֵֶיהָ

כְּבָר נִכְנְעָה מִזְּמַן. וְלַיְלָה בַּחוּצוֹת.

מֵעַל, בִּדְיוֹ שָׁנִי, רוֹשֶׁמֶת קוֹרוֹתֶיהָ

בַּת-עֲנָנָה בְּטֶרֶם מוֹת…

רוֹשֶׁמֶת בְּזָהָב, כַּף קְטַנָּה נִבְהֶלֶת

אֶת דְּבַר-חַיֶּיהָ הִיא, עַל קְלָף כָּחֹל שָׁקוּף.

כְּתָב-יָד שֶׁל כִּתָּה “בֵּית”, שִׁרְבּוּב לָשוֹן שֶׁל יֶלֶד,

אִגֶּרֶת לוֹהֲטָה לְאַבָּא הָאָהוּב…

"וּלְמַרְבֵּה הַפְּאֵר, צִיַּרְתִּי בַּשּׁוּלַיִם

מִין כֶּתֶם לְבַנְבַּן – לֵאמֹר, זֹאת הִיא סְפִינָה.

בְּאֶמְצַע זוֹ אֲנִי – וְהַשָּׁחֹר זֶה מַיִם – –

(אֲבָל אֵיךְ בָּא לְכָאן הַפֶּרַח בַּפִּנָּה?).

הַדְּיוֹ קְצָת נִשְׁפְּכָה, אֶמְחַק הַכֹּל כְּקֹדֶם

תִּסְלַח לִי אַבָּא’לֶה, (הָהּ, חֵן שֶׁבַּטִּשְׁטוּשׁ!)

הַצֶּבַע כְּבָר אָזַל, וּבְעִקָּר – הָאֹדֶם –

וְאִם תִּזְרַח מָחָר, הֲלֹא תִּקְנֶה לִי טוּשׁ?" – – –