שִׁרְיוֹן זָהָב עוֹטֶה הַיַּעַר,

וְגוּף הַבְּרוֹשׁ כְּחֶרֶב-שָׁוְא.

הַיוֹם נִדּוֹן וְהוּא עוֹד נַעַר

וְהוּא אֶחָד מוּל עֶרֶב רַב.

לְלֹא דְּמָעוֹת, אֲבָל הָרוּחַ

קוֹלוֹ בּוֹגֵד בּוֹ מְחֻסְפָּס.

פְּסָק-דִּין אָדֹם, וְאֵין וִכּוּחַ –

מוֹת מַהְפְּכָן עֲלֵי מִתְרָס.

קְרָבוֹת רְחוֹב מִקִּיר עַד בַּיִת,

כִּבּוּשׁ בַּדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה:

וְהוּא עַל גַּג, בִּקְצֵה הַזַּיִת,

לוֹהֵט מְאֶבֶן נְחוּשָׁה…

עַל מוּת לַיּוֹם בְּכַף הַקֶּלַע,

שַׂגִּיא וַָרָם בְּמָעֲדוֹ.

וְהוּא בּוֹעֵר עַל רֹאשׁ הַסֶּלַע

וְעוֹד הַדֶּגֶל בְּיָדוֹ.