עשׂר השנים שעברוּ מיוֹם פּטירתוֹ של א. ד. גוֹרדוֹן לא הפיגוּ את קסם הנשמה הדגוּלה. חידת-פּלאים היה לקרוֹבים ונס לדוֹר. אנשים שישבוּ אתוֹ תחת קוֹרת-גג אחת, חרשוּ בּניר אחד וראוּ יוֹם יוֹם את הליכוֹתיו בּבּית וּבשׂדה – היוּ מלַווים אוֹתוֹ בּהשתוֹממוּת וּבהערצה. פּרשת חייו והתהווּתוֹ טרם סוּפּרה. אנשים רבּים ושוֹנים אָרחוּ בּזמנים שוֹנים לחברה עמוֹ, אך מכּל אלה אשר הוָיתוֹ קרנה להם, אשר ינקוּ ממַעינוֹתיו גם כּשחלקוּ עליו, אשר שאפוּ את צלוֹ גם בּשעה שלא הבינוּ לוֹ, אשר הבּיטוּ עליו בּיראת הרוֹממוּת גם כּשהתאכזרוּ אליו – מכּל אלה טרם נמצאוּ בּני-לוָיה אשר יֶדעוּ לספּר מה היה להם גוֹרדוֹן, אשר יֵדעוּ לסכּם את אשר הנחיל לדוֹר בּכתביו וּבמשנתוֹ, ויוֹתר מזה – בּחייו וּבאישיוּתוֹ.
שבט תרצ"ב