לא' ס', בעל ה“אודה ליונה”

עֲלֵי דַּפְנָה וְזַיִת בְּיָדוֹ, אֵלֶיךָ

עֶרֶב בָּא, פּוֹתֵחַ: אֶחָא!

תַּעֲמֹד – וְלֹא תַּכִּיר: חֲלוֹם וְאַהֲבָה שׁוֹתֶתֶת

יוֹנָה כְּלוּאָה בְּכַף יָדוֹ – תּוּגָה נִשְׁחֶטֶת.

תּוּגִית-יוֹנִית, זוֹ אַתְּ? שִׁלֵּם אִם חֶסֶד? –

נִכְנַסְתְּ לְתוֹךְ עַרְבִּי – נֵלֵךְ יַחְדָּו אֶל הַמִּרְפֶּסֶת.

וּבְלֶכְתְּכֶם אֶרְאֶה: אַתָּה גוֹלֵשׁ בְּהִתְגַּנֵּב אֶל הַמִּרְצֶפֶת,

גוחֵן לָאֶבֶן וְקוֹשֵׁב: הַעוֹד הָאֵשׁ קִרְבָּה רוֹשֶׁפֶת?

וְהַתּוּגָה פִּתְאֹם פּוֹקַחַת עַיִן אֶל הָאֶבֶן, מִתְבּוֹנֶנֶת;

וְאַתֶּם שְׁלֹשָׁה –

אַחַת הַדּוּמִיּוֹת מֵעֵבֶר לֶהָרִים וְלַשִּירִים שׁוֹכֶנֶת.