לא' ס', בעל ה“אודה ליונה”
עֲלֵי דַּפְנָה וְזַיִת בְּיָדוֹ, אֵלֶיךָ
עֶרֶב בָּא, פּוֹתֵחַ: אֶחָא!
תַּעֲמֹד – וְלֹא תַּכִּיר: חֲלוֹם וְאַהֲבָה שׁוֹתֶתֶת
יוֹנָה כְּלוּאָה בְּכַף יָדוֹ – תּוּגָה נִשְׁחֶטֶת.
תּוּגִית-יוֹנִית, זוֹ אַתְּ? שִׁלֵּם אִם חֶסֶד? –
נִכְנַסְתְּ לְתוֹךְ עַרְבִּי – נֵלֵךְ יַחְדָּו אֶל הַמִּרְפֶּסֶת.
וּבְלֶכְתְּכֶם אֶרְאֶה: אַתָּה גוֹלֵשׁ בְּהִתְגַּנֵּב אֶל הַמִּרְצֶפֶת,
גוחֵן לָאֶבֶן וְקוֹשֵׁב: הַעוֹד הָאֵשׁ קִרְבָּה רוֹשֶׁפֶת?
וְהַתּוּגָה פִּתְאֹם פּוֹקַחַת עַיִן אֶל הָאֶבֶן, מִתְבּוֹנֶנֶת;
וְאַתֶּם שְׁלֹשָׁה –
אַחַת הַדּוּמִיּוֹת מֵעֵבֶר לֶהָרִים וְלַשִּירִים שׁוֹכֶנֶת.