בְּסַכִּין אֲפֵלָה נֶעֱרַף הַקַּיָּם.

חָדְלוּ הַדְּבָרִים, אַךְ אֶרְאֶה מַסָּעָם.

אַחֲרַי, בַּנָּהָר הֶחָשֵׁךְ, הַזּוֹרֵם,

שׁוֹלְחִים הֵם אֶת שְׁמָם: כִּי זָכוֹר אֶזְכְּרֵם.

הוּא וְהִיא לְפָנַי. כְּגַל אֵצֶל גַּל.

קָשֶׁה הֱיוֹת טַן-דּוּ. הֵם עָגִים הֶחָלָל.

וְהַחֹשֶׁךְ סְבִיבָם דַּק מִדַּי וְשָׁקוּף.

מוֹזְגִים, יֵינָנִים, גּוּף בְּגוּף.

בְּאַחַת חֲשֵׁכוֹת: צִלְצוּל – רְגִימָה.

הֻכְּתָה רְסִיסִים הַדְּמָמָה.

הֲיֵשׁ פֹּה פָּצוּעַ? נִפְגָּע פֹּה אִם יֵשׁ? –

אֶחָד נִדְחַף אֶל שְׂדֵה-לַיְלָה. זֶה הוּא נִתְבַּקֵּשׁ.

מַטִּיל מֶבָּט קַר בִּשְׁנֵי יֵינָנִים,

שֶׁשָּׁתוּ זֶה אֶת זֶה, יְשֵׁנִים – –