מִן הַמְּקוֹרוֹת הַסִּפְרוּתִיִּים, שֶׁשִּׁמְּשׁוּ לְאֶפּוֹס זֶה, עָלַי לְצַיֵּן כָּאן אֶת מְקוֹרוֹ הָרִאשׁוֹן וְהָעִקָּרִי, – וְהוּא סִפּוּרוֹ שֶׁל הָאֱגִפְּטוֹלוֹג הַיָּדוּעַ, פְּרוֹפֵסוֹר גֵּאוֹרְגְּ אֶבֶּרְס (חַי 1837–1898), שֶׁמִּמֶּנּוּ, לְאַחַר בֵּרוּר וַהֲנָפָה, לָקַחְתִּי אֶת הַחֹמֶר, תֹּכֶן-הַמַּעֲשֶׂה כְּסִדְרוֹ לַאֲנָשָׁיו וְלִמְקוֹמוֹתָיו בִּכְלָל, וְאִם כִּי בְרֹב שִׁנּוּיִים וְהוֹסָפוֹת, שֶׁבָּאוּ בְיוֹתֵר בַּחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל סֵפֶר זה.

**

 

פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה: בַּלַּיְלָה הַהוּא    🔗

א    🔗

בַּמָּרוֹם, בַּאֲפֵלַת לֵיל-עָבִים וְרוּחַ עַזָּה, בְּרֹאשׁ מִגְדַּל הַחוֹזִים, הַמִּתְנַשֵּׂא מֵעַל נְצִיבֵי כָל הַמִּגְדָּלִים אֲשֶׁר עַל גָּבְהֵי הַמִּקְדָּשׁ, הֵיכַל אָמוֹן-רָע – שְׁנֵי כֹהֲנִים נִדְבָּרִים:

“הוֹאִילָה נָא, אָבִי!” עוֹנֶה קוֹל-עֶלֶם, קוֹל רָם מִפְּנֵי רוּחַ, “אָנֹכִי לְבַדִּי לַמִּשְׁמָר פֹּה אֶעֱמֹדָה, וְאַתָּה רְדָה נָא וְנָתַתָּ מָנוֹחַ לְעַצְמוֹתֶיךָ הַנִּלְאוֹת!”

“מָנוֹחַ”, מֵשִׁיב קוֹל זָקֵן נִרְעָד, "וּבַכּוֹכָבִים מִי יֶחֱזֶה?

וּבַאֲשֶׁר שָׁם מִתַּחַת מִי יִתְבּוֹנֵן? כַּסֵּנִי בְאַדַּרְתִּי וְאֶעֶמְדָה כֹּה; אֵין מָנוֹחַ, בְּנִי, בְּלֵיל זְוָעָה אֲשֶׁר כָּזֶה".

" הֵן צָפַד בְּשָׂרְךָ מִקָּרָה, אָבִי, וְיָדְךָ וְהַכְּלִי אֲשֶׁר בָּהּ יִרְעֲדוּ כְעָלֶה מִפְּנֵי רוּחַ".

" כִּי עַל כֵּן תֵּן יָדְךָ וְאִשָּׁעֵנָה כִמְעָט".

הַנַּעַר שָׁלַח אֶת יָדוֹ וַיִּתְמֹךְ בַּזָּקֵן, וַיָּשָׁב וַיֹּאמֶר בְּעֶצֶב:" שָׁוְא כָל הֶעָמָל! נִסְתָּם כָּל חָזוֹן, אָבִי. בָּלֹעַ יִבְלְעוּ הֶעָבִים כּוֹכָב אַחַר כּוֹכָב…. וּמַה נּוֹרָאָה הַזְּעָקָה הָעוֹלָה מִן הָעִיר, – הָהּ, צֹעַן כֻּלָּהּ נֶאֱנָחַת!"

הַזָּקֵן רֹאשׁ הוֹבְרֵי-שָׁמַיִם הוּא בְמִצְרַיִם, וְהַנַּעַר נֶכְדּוֹ הוּא, הַמְשָׁרֵת לְפָנָיו בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ. הֵם עוֹמְדִים, וְהָרוּחַ בְּקָרָתוֹ יַכֶּה עֲלֵיהֶם מַכָּה אַחַר מַכָּה, וְאֶת הָכּוֹכָבִים מֵעֵינֵיהֶם יְכַסֶּה בְעָבִים וְחָשְׁכוּ שָׁמַיִם מֵעַל, וּמִתַּחַת חָשְׁכָה צֹעַן נֶעֱלָמָה, עִיר הַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לְפַרְעֹה בְאֶרֶץ הַגּשֶׁן אֹפֶל יַסְתִּירֶנָה.

פִּתְאֹם זָע הַנַּעַר וַיִּקְרָא בַחֲרָדָה: “אָבִי! כְּקוֹל אֲנָקָה שָׁמְעָה אָזְנִי מִתַּחַת, מִקֶּרֶב בֵּיתֵנוּ בָאָה, הַקְשִׁיבָה …רֹאשִׁי, הָהּ, רֹאשִׁי קוֹדֵחַ… רֵד נָא! רְדָה נָא, אָבִי, וְהָחֵשׁ עֶזְרָה לַאֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ!”

"הָאֱלֹהִים הֵמָּה יֵרָאוּ עֲלֵיהֶם וְיַעַזְרוּם, בְּנִי. וַאֲנִי – פֹּה מְקוֹמִי וְאֶעֱמֹדָה… וְהַבִּיטָה נָא צָפוֹנָה! אֶל הַיָּם –לֹא! שָׁמָּה, מַעֲרָבָה פְנֵה וּרְאֵה.

הָהּ, אֵלִים אַדִּירִים! מִשָּׁם, מִשָּׁם כָּל הַמּוֹרָא, מֵעִיר-הַמֵּתִים הוּא בָא!…"

“וַהֲלֹא גַם אָבִי, בְּנֶךָ, גַּם הוּא שָׁם!” קָרָא הַנַּעַר בְּקוֹל בְּכִי וַחֲרָדָה, “אֱלֹהִים! מָה הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל הַלָּזֶה?! הֶעָלָה הַיָּם וַיִּגְאֶה, וּמִשְׁבָּרָיו פָּרְצוּ הַיַּבָּשָׁה לַהֲצִיפָהּ? אוֹ כִי עָבֵי שְׁחָקִים שָׁם נָפֹל נָפְלוּ וְעַל הָאָרֶץ יִתְאַבָּכוּ? הַגִּידָה, מַה שָּׁם אָבִי?!”

“רַחֲמוּ, אֵלֵי שָׁמַיִם, רַחֲמוּ עָלֵינוּ!” קָרָא הַזָּקֵן וַיָּשֶׂם עַל עֵינָיו אֶת הַכְּלִי, שָׁחַח וַיִּתְבּוֹנֵן: " הַשְּׁאוֹל מִתַּחַת רָגְזָה נִפְתָּחָה, וְהַנָּחָשׁ הַגָּדוֹל, אַפֵּף-לִוְיָתָן, עוֹלֶה שָׁם מֵעִיר הַמֵּתִים!?"

“וַאֲנִי רוֹאֵהוּ, אָבִי!” קָרָא הַנַּעַר בְּקוֹל עָצוּר מִיִּרְאָה, "הִנֵּה יִלְפֹּת שָׁם אֶת חוֹמוֹת הַמִּקְדָּשׁ – – גַּם נַהַם קוֹלוֹ נִשְׁמָע…

הָהּ! אֵת אֲשֶׁר הֵעִיד בָּנוּ הָעִבְרִי הַנּוֹרָא – הִנֵּה קָם וַיֶּהִי! אָבְדָה מִצְרַיִם, אָבָדָה!"

“מַה תִּרְאֶה אַתָּה שָׁם? הַגִּידָה!”

" הַנָּחָשׁ! הִנֵּה יָגִיחַ רֹאשׁוֹ קֵדְמָה, יָמִינָה; בָּלֹעַ יִבְלַע עַתָּה גַם אֶת הַמָּאוֹר הֶחָדָשׁ, אֶת הַיָּרֵחַ בְּצֵאתוֹ!"

נִשְׁקַף הַזָּקֵן אַחַר יַד הַנַּעַר הַמּוֹרָה – וְהִנֵּה גוּשׁ עֲלָטָה נִדָּח בַּחֹשֶׁךְ, סוֹבֵב שָׁם בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה, וּלְקוֹל הַשְּׁאָגָה הָעוֹלָה מִשָׁם עָבְרָה חֲרָדָה גַם בְּנֶפֶשׁ הַזָּקֵן – וַיִּבָּהֵל:

“מַה שָׁם?! מַה יִּהְיֶה שָׁם?…”

יַבִּיטוּ הוֹבְרֵי-שָׁמַיִם, יַקְשִׁיבוּ וְיִתְבּוֹנְנוּ בַחֹשֶׁךְ, לֹא לַמָּרוֹם יִשְׂאוּ עוֹד עַיִן, אַךְ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר תַּחְתָּם יַשְׁקִיפוּ, וְאֶל הַיָּם וְאֶל בִּקְעַת הַחוֹף יִתְבּוֹנָנוּ, לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה שָׁם.

וְהָרוּחַ חַשְׁרַת עָבִים בְּזַעְפוֹ יַעֲלֶה וְיִשָּׂא עוֹד. הִנֵּה יַאַסְפֵם וְכִסָּה רָקִיעַ צַלְמָוֶת וָתֹהוּ, וְהִנֵּה יִקְרָעֵם וְאֶל כָּל עֵבֶר קְרָעִים קְרָעִים יֶהֶדְפֵם – וְזָרְחוּ כּוֹכָבִים וְשָׁבוּ וְנִבְלְעוּ בַחֲשֵׁכָה, וּמִלְּמַטָּה –פַּעַם תֵּרָאֶה הָאָרֶץ וּפַעַם תִּתְכַּסֶּה בְמַשָּׁאוֹן וְאֵינֶנָּה. נָגְהוּ הַכּוֹכָבִים – וְקַשְׂקַשֵּׂי אוֹרָה עַל פְּנֵי הַיָּם יָפֹזּוּ וְעַל מֵי הָאֲגַמִּים וְעַל מִמְרַט עַמּוּדֵי-הַמַּצֵּבוֹת, אָבֵּלִסְקֵי מִצְרַיִם הָרָמִים, וְנוֹצְצוּ בִּזְהַב הַגָּג אֲשֶׁר עַל הֵיכַל הַמְּלוּכָה, הֵיכַל פַּרְעֹה, הַנִּשָּׂא; חָשְׁכוּ זִיקֵי-הַשַּׁחַק –וְאָבַד כָּל הַיְקוּם מִסָּבִיב: הַיָּם עַל אֳנִיּוֹתָיו וּמִפְרְשֵׂיהֶן הַלְּבָנִים, כָּל יְאוֹרֵי מָצוֹר וְסוּפָם, חָרְשֵׁי הַגֹּמֶא, הֵיכְלֵי הָעִיר וְאַרְמְנוֹתֶיהָ הָרָמִים, הַבִּקְעָה וְכָל תְּמָרֶיהָ הָרַבִּים אֲשֶׁר בָּהּ – תַּבִּיט הָעַיִן וְלֹא תִרְאֵם…

כָּל מַרְאֶה הֶאְפִּיל הִסְתִּיר הַחֹשֶׁךְ מִנִּי עָיִן. גַּם הָאֹזֶן נָבוֹכָה; הִנֵּה קוֹל עֲנוֹת-צְעָקָה יַעֲלֶה בְהָמוֹן רָב, וְהִנֵּה דָמַם כָּל הַמֶּרְחָק וְנֶאֱלַם כַּמָּוֶת; וּפִתְאֹם תֶּחֱרַד הַדְּמָמָה לְקוֹל שְׁאָגָה וּצְוָחָה, – הוּא הַקּוֹל, אֲשֶׁר אָמַר הַנַּעַר הַכֹּהֵן, כִּי לִוְיָתָן מִשְּׁאוֹל יִנְהֹם; וְאֵלָיו יַקְשִׁיבוּ יַטּוּ אֹזֶן גַּם הַזָּקֵן גַּם נֶכְדּוֹ יַחַד, וּמַה הוּא, לֹא יֵדָעוּ…

שָׁבוּ הִזְהִירוּ הַכּוֹכָבִים אוֹרָם, אוֹר דַּק, וְגוּשׁ הָעֲלָטָה נִרְאָה בְלֶכְתּוֹ וּבוֹאוֹ מֵעִיר הַמֵּתִים, מִשַּׁעַר הַגֵּרִים יְהַלֵּךְ יָנוּעַ בְּרַעַשׁ, – וּפַחַד אֱלֹהִים נָפַל עַל הַזָּקֵן וְעַל נַעֲרוֹ יָחַד. אַךְ הַזָּקֵן עוֹדֶנּוּ מִתְחַזֵּק עַל עָמְדוֹ אַף יִתְבּוֹנֵן, וְהִנֵּה לֹא גוּשׁ אֶחָד מִשָּׁם יְהַלֵּךְ, אַךְ גּוּפוֹת גּוּפוֹת רַבּוֹת תִּדַּדְנָה שָׁם, וְהַגּוּפוֹת נִפְזָרוֹת בְּהָמוֹן רַב עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְנַהַם קוֹלָן יָבוֹא חֲלִיפוֹת מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק..

הִנֵּה עָלָה קוֹל עֲנוֹתָן וּכְמוֹ מֵעִמְקֵי שְׁאוֹל יִפְרֹץ, וְהִנֵּה כְמָטָר מִמְּרוֹמִים יִפֹּל, מֵעָל הַהֲמֻלָּה נִתָּכֶת, – וַיֶּחֱרַד הַזָּקֵן וַיָּנוּעַ. אָחֲזָה יְמִינוֹ בְשֶׁכֶם הַנַּעַר וּשְׂמֹאלוֹ נְטוּיָה אֶל עִיר הַמֵּתִים וַיִּקְרָא בִרְעָדָה: “רַבִּים, רַבִּים הַמֵּתִים! שְׁאוֹל מִתַּחַת מָלְאָה וַתָּצֶף רְפָאִים כַּיְאוֹר הַזֶּה, בְּבוֹא אֵלָיו שֶׁטֶף מֵימֵי הַדָּרוֹם… הֵם יָנוּעוּ, יָחֹגּוּ, יֵחָפְזוּ – הָרוּחַ יִדְחָפֵם… נָגַף הַמָּוֶת אֲלָפִים, רְבָבוֹת הִפִּיל לְרַגְלָיו! קִלְלַת הָעִבְרִי בָאָה וַתַּךְ אֶת מִצְרַיִם וַתֶּהֶדְפֵם בַּסֻּלָּם הַיּוֹרֵד שְׁאוֹלָה! הָהּ! חֲלָלִים חֲלָלִים לִבְאֵר שַׁחַת יִפֹּלוּ, בְּאֵין מְקוֹנֵן וּבְאֵין מְאַסֵּף אוֹתָם בְּכָבוֹד אֶל אֲבוֹתֵיהֶם, – אֵין מַצִּיל!”

“הֵמָּה, אַךְ הֵמָּה!” זָעַק הַנַּעַר וַיִּסְפֹּק עַל מִצְחוֹ הַכּוֹאֵב, וּבְלָשׁוֹן כְּבֵדָה אַחֲרֵי הַזָּקֵן יִתְנַבֵּא אַף הוּא: “מֵהֶם! מֵאֵת הָעִבְרִים הָאֲרוּרִים לָנוּ זֹאת!… הִנֵּה הָדְפָה אוֹתָם הַסְּעָרָה אֶל תּוֹךְ הַיָּם – וַיִּגְעָלֵם וַיַּשְׁלִיכֵם הַיַּבָּשָׁה; וְאַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, אַדְמַת חָם אַף הִיא לֹא תִּשָּׂאֵם, וַתְּפַזְּרֵם וַתִּזְרְקֵם לָרוּחַ; אֲבָל רוּחַ אֱלֹהִים, רוּחַ שׁוּא הַקָּדוֹשׁ, אַף הוּא מֵחֵיקוֹ יְנַעֲרֵם וְלֹא יִשָּׂאֵם… וְהִנֵּה – רְאֵה נָא אָבִי! הַשְׁקִיפָה וְהַקְשִׁיבָה! הִנֵּה יִנְהֲמוּ כֻלָּם וְיִתְנוֹדָדוּ, יִתְעוּ וִיבַקְּשׁוּ דֶרֶךְ הַמִּדְבָּר –אֶל אֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת יִמָּלֵטוּ!” – –

“תֹּאכְלֵם אֵשׁ וְתִשְׂרְפֵם לֶהָבָה!” צָעַק הַזָּקֵן בַּחֲמָתוֹ, “מַיִם יִסְחָפוּם, תְּהוֹמוֹת יִבְלָעוּם, וְאָבְדוּ מִן הָאָרֶץ!”

כָּכָה קָבַב הַזָּקֵן בַּעֲנוֹת קוֹל, כְּקוֹל רֹן תְּפִלָּה, וְהַנַּעַר אַף הוּא אַחֲרָיו יַעַן וְיָאֹר עִמּוֹ.

הֵמָּה נוֹשְׂאִים עוֹד אֶת רִנְנַת קִלְלָתָם, וְהַדֶּלֶת אֲשֶׁר לְרַגְלֵיהֶם מִתַּחַת נִפְתָּחָה, וְרֹאשׁ אַחַד הַכֹּהֲנִים נִרְאָה אֲלֵיהֶם בְּזַעֲקוֹ מִלְּמָטָּה:

“רְדוּ הַכֹּהֲנִים! רְדוּ בַל תַּעֲמֹדוּ! מַה תִּשְׂאוּ לַמָּרוֹם עֵינֵיכֶם? וּפֹה, בָּאָרֶץ מִתַּחַת, קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא!”

וַיִּדֹּם הַזָּקֵן לִשְׁמֹעַ מַה יֻגַּד לוֹ עוֹד, וְהִנֵּה רֹאשׁ

הַכֹּהֵן מִתְנוֹדֵד וְקוֹרֵא עוֹד מֵעַל הָרִצְפָּה: –

" רָמֵרִי, הוֹרָה אִשְׁתְּךָ קָרְאָה לְךָ כִי תָבֹא!" –

"מִי? הוֹרָה?! " קָרָא הַזָּקֵן וַיִּתְפַּלֵּץ, “הֲגַם בְּנִי נָפַל בַּמַּגֵּפָה?!”

רֹאשׁ הַכֹּהֵן הַמְבַשֵּׂר נָע דּוּמָם, לֵאמֹר: “כֵּן הוּא” – – וְהַזָּקֵן וְנֶכְדוֹ נָתְנוּ קוֹלָם בַּבֶּכִי.

הַזָּקֵן עַל בְּנוֹ בְכוֹרוֹ וּמַחֲמַדּוֹ יִזְעַק, וְהַנַּעַר עַל אָבִיו, כְּבוֹדוֹ וּמֵרִים רֹאשׁוֹ, יְקוֹנֵן, – סָפַק כַּפּוֹתָיו וַיַּפֵּל רֹאשׁוֹ בִּצְוָחָה אֶל חֵיק אָבִיו הַזָּקֵן, וְהַנַּעַר כֻּלּוֹ רוֹעֵד וּמִתְאַמֵּץ בּוֹ… אַךְ הַזָּקֵן דְּחָפוֹ מֵעַל לוּחַ לִבּוֹ בְּהֵחָפְזוֹ אֶל בְּנוֹ, אוּלַי יִמְצָאֵהוּ בְעוֹד רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו –.

וְהַנַּעַר כָּרַע, נָפַל – קָם וַיָּרָץ גַּם הוּא אַחֲרֵי הַזָּקֵן מָטָּה.

ב    🔗

הַזָּקֵן מִהֵר לָרֶדֶת בְּמַדְרְגוֹת הָאֶבֶן, וּבַחִפָּזוֹן כְּמוֹ חֻדַּשׁ כֹּחוֹ בוֹ. נִדְחַף עָבַר אֶת יְצוּעֵי הַבַּיִת הַנִּשָּׂאִים עַל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית; וְהַנַּעַר נֶחְפַּז אַחֲרָיו, אַף כִּי פָקוּ בִרְכָּיו וְכָל עַצְמוֹתָיו רָחָפוּ.

רָץ הַנַּעַר וּלְעֵינָיו יְרַחֵף עוֹד מַרְאֵה הָעֲלָטָה הָרוֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר נִרְאֲתָה לוֹ מִמִּגְדַּל הַחוֹזִים – וְכָל יְצוּרָיו חָלוּ, וְהֵם כְּמוֹ יִתְפָּרְדוּ מִמֶּנּוּ וְלַעֲבָרִים יְסֹעָרוּ… וְהוּא רָץ, נִדְחָף בִּמְבוּכָה. עַד לִפְנֵי יַעַר הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר בֶּחָצֵר הִגִּיעַ – וַחֲזוֹן פְּחָדִים בַּמַּרְאֶה יְבַהֲלֶנּוּ; הַמַּצֵּבוֹת עַל צִלְלֵיהֶן כֻּלָּן לְעֵינָיו תְּרַקֵּדְנָה… וְהַפֶּסֶל הַגָּדוֹל, פֶּסֶל עֲנָק, תַּבְנִית רַעַמְסֵס אֲשֶׁר שָׁם, נֵעוֹר וַיִּגְדַּל וַיִּגְבַּהּ עוֹד, וּבְשַׁרְבִיט הַמְּלוּכָה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ עַל הַחוֹלְלִים יָנוּעַ יְנַצֵּחַ, וַיַּךְ כְּרַעַם עַל מִגְדַּל הַשַּׁעַר בְּמַטֵּהוּ – וַיִּפֹּל הַנַּעַר מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה!

פָּנָיו נַעֲווּ, כָּל עַצְמוֹתָיו בְּרַעֲדַת הַשָּׁבָץ יְעֻקְּלוּ וְרֹאשׁוֹ הַמְּתֻלְתָּל עַל הַמִּרְצֶפֶת הֵנָּה וָהֵנָּה יִתְחַבֵּט.

"גַּם זֶה נִגָּף! " זָעַק הַזָּקֵן וַיִפְרֹשׂ כַּפָּיו, וַיִּקְרֹס עַל הַנַּעַר וַיֹּאחַז בְּרֹאשׁוֹ לְבַל יְנֻפַּץ בְּהַכּוֹתוֹ עַל הָאֶבֶן.

"הַצִּילוּ! בֹּאוּ חוּשׁוּ, אַחַי! " כֵּן קָרָא הַזָּקֵן לְעֶזְרָה, וְאֵין עוֹנֶה…

נֵרוֹת בּוֹדְדִים בְּרַחֲבֵי הֶחָצֵר מִן הַפִּנּוֹת יְנוֹצֵצוּ, וְאִישׁ אַף אֶחָד לֹא יֵרָאֶה בָהּ…

נָפַל הַזָּקֵן בִּבְכִי, עַל פְּנֵי הַנַּעַר הַנּוֹפֵל יִכְרַע וְקָרַא לֵאלֹהָיו, בִּשְׁמוֹתָם יִזְעַק לָהֶם כִּי יַעֲנוּהוּ – וְהִנֵּה קוֹל שָׁאוֹן עוֹלֶה מִשְּׂדֵרוֹת הַפְּסִילִים, פְּסִילֵי הָאֲרִיאֵלִים, סְפִנְכְּסֵי מִצְרַיִם, הָרוֹבְצִים מֵעֵבֶר לְיַעַר הָעַמּוּדִים חוּצָה, בִּמְבוֹא הַשַּׁעַר… קוֹל הֲמוֹן-עָם נִסְעָר, קָהָל רַב בָּא – וּמִי וָמִי הֵם הַבָּאִים שָׁם בַּחֲצוֹת הַלָּיְלָה? –

מִן הַחוּץ קוֹל צְוָחוֹת יַעֲנֶה שָׁם יַחַד עִם קוֹל רִנְנַת כֹּהֲנִים, וְקוֹל צֶלְצְלִים עֲלֵיהֶם יְנַצֵּחַ – הֲלֹא כָכָה תְצַלְצֵלְנָה נְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ בְּעָבְרָן בַּסָּךְ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן בְּיוֹם חָג, וְעַתָּה הַחַג יָחֹגּוּ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה? –

וְהַלַּיְלָה אָמְנָם לֵיל חַג הוּא לְמִצְרַיִם שָׁנָה בְּשָׁנָה, – רֹאשׁ חֹדֶשׁ פַּרְמֻתָּה הוּא, עֵת הָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּצִיר, אֲשֶׁר אָז בְּעוֹד חשֶׁךְ, בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר חַג הַקָּצִיר בָּעֹמֶר יִתְקַדֵּשׁ לִפְנֵי נֵת-רֵנוּתָה, אֵלַת הַשָּׂדֶה וְלִפְנֵי הֹרוּס, הַמֵּנִיב כָּל זֶרַע. אוּלָם כָּעֵת… הֵן שָׁבַת הַחַג, כִּי נִדַּח וּבַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָבִיאוּ הָעָם אֶת עָמְרֵי תְרוּמָתָם וְהִנִּיחוּ לִפְנֵי הָאֵלִים הִנֵּה יִתְבּוֹסֵס עַתָּה הַנַּעַר בְּהִתְעַוְּתוֹ מִפְּנֵי מַר הַמָּוֶת – – וּמִי וָמִי הֵם הַבָּאִים שָׁם?

וַהֲלֹא מִטַּעַם הַכֹּהֲנִים נִדְחָה הַפַּעַם מוֹעֵד חַג הָעֹמֶר עַד עֲבוֹר הַמַּגֵּפָה, כִּי גָדְלָה הַתַּאֲנִיָּה בְכָל הָאָרֶץ, וּמִצְרַיִם קוֹבְרִים אֶת מֵתֵיהֶם – וְאֵיכָה בָא הָעָם עַתָּה וַיִּקָּהֵל שָׁם עַל הַהֵיכָל?…

נָבוֹךְ הַזָּקֵן – אֶת מִי יִשְׁאַל, וּבְתוֹךְ הֶחָצֵר אֵין אִישׁ?… נֶעֱזַב בֵּית אָמוֹן – כָּל כֹּהֵן וּמְשָׁרֵת לֹא יֵרָאֶה סָבִיב… אֵין זֹאת, כִּי בְעָמְדָם הַלַּיְלָה, הוּא וְנֶכְדּוֹ, עַל מִגְדַּל הַחוֹזִים, פָּרַץ הַנֶּגֶף בְּחַצְרוֹת הַמִּקְדָּשׁ – וַיִּבְרְחוּ כָל הַכֹּהֲנִים וְהַחוֹזִים מִמִּשְׁמֶרֶת כְּהֻנָּתָם; עַל כֵּן יִקְרָא וְאֵין עוֹנֶה, יְשַׁוַּע לְעֶזְרָה, וְאַךְ הֵד קוֹלוֹ בֶחָצֵר יְשִׁיבוֹ. יִלְעַג לוֹ, – וּמִבַּחוּץ שְׁאוֹן הָעָם יִגְבָּר…

וְנִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי הַהֵיכָל! הֲמוֹן רַב בַּשְּׂדֵרוֹת פְּנִימָה הֵגִיחוּ, וְנֵרוֹת וְלַפִּידִים בִּידֵיהֶם; כֹּהֲנִים וְאַחֲרֵיהֶם קָהָל רַב בְּקוֹל רִנָּה יֵלֵכוּ… וּפַעַם בְּפַעַם תְּבַקַּע צְוָחָה וְתַאֲנִיָּה נוֹרָאָה, אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע עוֹד הַזָּקֵן כְּמוֹהֶן בַּמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. הַאֵין זֶה קְהַל הָרְפָאִים, הֶהָמוֹן הָעוֹלֶה מִן הַשְּׁאוֹל, אֲשֶׁר הֶרְאָה לוֹ נֶכְדּוֹ בְעָמְדָם עַל מִגְדַּל הַחוֹזִים?

עָצַם הַזָּקֵן אֶת עֵינָיו וַיָּחֶל לְהַשְׁבִּיעַ בִּלְחָשִׁים אֶת הַשֵּׁדִים חִדְלֵי-אִישִׁים הָאֵלֶּה… שָׁבוּ נִפְקְחוּ לִרְאוֹת – וְהִנֵּה אֶת פְּנֵי אֶחָיו וּמוֹדָעָיו הַכֹּהֲנִים יַכִּיר בְּלֶכְתָּם לִפְנֵי הַקָּהָל, וְעוֹבֵר בְּרֹאשָׁם בָּאִי סְגַן הַכֹּהֲנִים. הוּא, מִשְׁנֵה הַכֹּהֵן-הַגָּדוֹל רוּאִי, בֵּין מְשָׁרְתָיו בְּגֹבַהּ קוֹמָתוֹ יִצְעַד. וְגַם אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר הִתְקַדְּשׁוּ לְשָׁרֵת לִפְנֵי אָמוֹן-רָע יַכִּיר שָׁם, וְאֶת כָּל הַנְּזִירִים וְהַמְשׁוֹרְרִים הַמְשָׁרְתִים בַּהֵיכָל הַזֶּה, אֶת הַהוֹבְרִים וְהַחַרְטֻמִּים וְנוֹשְׂאֵי הַדְּגָלִים וְאֶת בַּעַל אֲחוֹתוֹ, אֶת הֹרְנַחַתְּ שַׂר הַצָּבָא, רֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים, – גַּם אוֹתוֹ הִכִּיר הַזָּקֵן וַיַּעֲמֹד מִשְׁתָּאֶה, נֵעוֹר וַיִּקְרָא: “הֹרְנַחַתְּ! הוֹ, הֹרְנַחַתְּ, קְרַב!!”

יִצְעַק לוֹ – אַךְ אֵין הַקּוֹל נִשְׁמָע; כִּי כָל הַקָּהָל הוֹלֵךְ בְּרֶגֶשׁ רָב, עוֹבְרִים שָׁם מֵרָחוֹק – וְהַזָּקֵן לְבַדּוֹ הוּא נִצָּב עַל נֶכְדּוֹ מַחֲמַל נַפְשׁוֹ הַגֹּוֵעַ לְעֵינָיו, וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַבִּיט בָּם…

וַיְמַהֵר הַזָּקֵן וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם וַיָּשֶׂם לְרֹאשׁ הַנַּעַר לְבַל יֵחָבֵט בָּרִצְפָּה – וּבַעֲשׂוֹתוֹ כֹה וָכֹה יִשָּׁמַע מִתּוֹךְ הָרִנָּה וְהַקִּינָה קוֹל אָלָה וּקְלָלָה יוֹצֵא מִקֶּרֶב הֶהָמוֹן הַבָּא וְנִדְחָף עוֹד אֶל הֶחָצֵר, – וְהֵם אוֹרְרִים וּמְקַלְלִים אֶת הָעִבְרִים, כִּי בְשֶׁלָּהֶם יָצְאָה הָרָעָה עַל פַּרְעֹה וְעַל עַמּוֹ; וּפַעַם בְּפַעַם יִשָּׂא קוֹל מִתְיַפֵּחַ אֶת שֵׁם רַעַמְסֵס, בֶּן-פַּרְעֹה הַבְּכוֹר… יַזְכִּירוּ שְׁמוֹ – וְקוֹל יְלָלָה תַּעַן עָלָיו… הֲגַם בֶּן פַּרְעֹה, הַבְּכוֹר הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, גַּם הוּא בַמַּגֵּפָה נָפָל!? – –

עַתָּה יָדַע הַזָּקֵן לָמָּה בָא כָל הַקָּהָל הָרַב הַזֶּה אֶל הַמִּקְדָּשׁ – הֵם בָּאוּ לְבַכּוֹת וּלְתַנּוֹת לְבֶן-הַמֶּלֶךְ כִּי מֵת…

וְהִנֵּה גַם נֶכְדּוֹ הַנַּעַר שָׁלַח רַגְלָיו וַיִּתְמוֹדֵד. נִמְתְּחָה גְוִיָּתוֹ – וְנַפְשׁוֹ נָפָחָה…

הָהּ! יָצָא הַנֶּגֶף עַל כָּל מִצְרַיִם, גַּם עַד בֵּית פַּרְעֹה הִגִּיעַ וְאַף גַּם בְּבֵית הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים יַעֲשֶׂה שְׁפָטִים!

בִּבְכִי יִרְעַד יָרוּץ הַזָּקֵן אֶל הַקָּהָל לָשֵׂאת אִתָּם תְּפִלָּה לְאֵלֵי מִצְרַיִם – וְהִנֵּה הַשּׁוֹעֵר וְאִשְׁתּוֹ יוֹצְאִים מֵחַדְרָם, מִיַּרְכְּתֵי יַעַר הָעַמּוּדִים, וְגַם הֵמָּה פֶגֶר מֵת יִשְׂאוּ בִידֵיהֶם… הַשּׁוֹעֵר הַבָּרִיא, אֲשֶׁר גָּבַהּ מֵאָדָם, שַׁחָה קוֹמָתוֹ לְהַחֲזִיק בְּרֹאשׁ הַמֵּת, וְהָאִשָּׁה בְּרַגְלָיו תֹּאחַז, רַגְלֵי נַעַר רַךְ, וְהִיא בְקוֹל נוֹרָא תִתְיַפֵּחַ, אֲשֶׁר כָּל בָּשָׂר יִסְמֹר לְשִׁמְעוֹ:

“בְּנִי בְכוֹרִי!” תִּזְעַק בַּחֲבָלִים, וּשְׁלֹשָׁה יְלָדִים הוֹלְכִים אַחֲרֵיהֶם וְיֶהְגּוּ נְכָאִים. לַקּוֹל הִפְנוּ בָּאִי הַמִּשְׁנֶה וּמְשָׁרְתָיו לִרְאוֹת מַה שָּׁם – וְכָל הַתַּהֲלוּכָה עָמְדָה וַתִּדֹּם.

אָז יִתֵּן הַשּׁוֹעֵר קוֹל גּוֹעֶה פְּחָדִים וַיִּקְרָא: “הִשָּׁמֵרוּ! פַּנּוּ דֶרֶךְ מִפְּנֵי הַנֶּגֶף! הַנֶּגֶף בַּמִּקְדָּשׁ – וְהִנֵּה נָפַל גַּם בְּכוֹרִי!”

וְהָאִשָּׁה בְּמַר נַפְשָׁהּ תִּצְעַק לֵאמֹר: “וְאֵלֵי מִצְרַיִם יִרְאוּ וְיֶחֱשׁוּ עַל זֹאת?! הַמָּוֶת בְּצֵל קוֹרָתָם יִשְׂתָּרֵר וְהֵמָּה יִדְמוּ לוֹ?! אָכֵן, לֹא הָאֱלֹהִים, אַךְ קִלְלַת הָעִבְרִי מוֹשֶׁלֶת בָּאָרֶץ!”

וְהַבַּעַל אַחֲרֶיהָ בְּקוֹל בּוֹכִים יַצְרִיחַ: “גַּם שְׁנַיִם מִן הַכֹּהֲנִים הִנֵּה מֵתוּ פֹה! – הָאֶחָד בְּחַדְרֵנוּ נָפַל, וְהַשֵּׁנִי – הִנֵּה גֹוֵעַ שָׁם, הַנַּעַר קָמוּס, נֶכֶד רָמֵרִי הַזָּקֵן! הַבִּיטוּ שָׁם וּרְאוּ, כִּי פָתְחוּ הָאֱלֹהִים אֶת שַׁעֲרֵיהֶם לַנֶּגֶף!” וְהָאִשָּׁה עוֹדָהּ מִתְיַפַּחַת, עַל לִבָּהּ תִּסְפֹּד וְתִקְרָא: “הוֹ, כֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הָעֶלְיוֹנִים! הֲכָשַׁל כֹּחַ אֱלֹהֵינוּ הָרַבִּים מִפְּנֵי קִסְמֵי הָעִבְרִי הָאֶחָד? אֵיכָה יִרְאוּ בִגְוַע הָעָם וְרָאשָׁיו וּקְדוֹשָׁיו לְעֵינֵיהֶם וְיַחֲרִישׁוּ? אֵיךְ יִתְּנוּ לָעִבְרִים חִדְלֵי-גוֹיִים לִשְׁלוֹט בָּאָרֶץ וּלְהַשְׁמִידֵנוּ, אוֹתָנוּ וְאֶת בָּנֵינוּ יָחַד?!”

וְרַעַשׁ מֵעֲבָרִים בָּא:

“נַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְנַשְׁמִידֵם”.

“הַיְאוֹרָה! הַיָּמָה אֶת כֻּלָּם נַשְׁלִיכָה!”

“מוֹת יוּמַת גַּם מֵזוּ הַמְכַשֵּׁף!”

כָּכָה שָׁאַג כָּל הֶהָמוֹן וְהֵד אוּלַמִּים לְעֻמָּתָם כִּרְעָמִים יַעֲנֶה.

וְהֹרְנַחַתְּ שַׂר הַקַּשָּׁתִים נִגַּשׁ וַיַּרְא אֶת קָמוּס שְׁאֵרוֹ הַצָּעִיר נוֹפֵל מֵת בַּחֲצַר הָאֱלֹהִים, וְאֶת רָמֵרִי הַזָּקֵן, הָעוֹמֵד בֵּין הָעַמּוּדִים וְסוֹפֵד כַּפָּיו עַל רֹאשׁוֹ – וַיִּשְׁלֹף חַרְבּוֹ וַיִּקְרָא בְמַר חֲמָתוֹ: “אֵלָי! אֵלַי כָּל אֲשֶׁר אֱלֹהִים בִּלְבָבוֹ! נֵרְדָה עַל הָעִבְרִים וְנִנָּקֵמָה!”

“דָּם תַּחַת דָּם! – עֶשֶׂר נְפָשׁוֹת תַּחַת הָאֶחָת!”

“נִנָּקְמָה בַמְכַשֵּׁף וּבְעַמּוֹ הַבָּזוּי!”

" עַל הָעִבְרִים, עַל הָעִבְרִים הָאֲרוּרִים!!" – –

וּכְעֵדֶר כְּבָשִׂים הָרָץ אַחֲרֵי הָאַיִל הַגָּדוֹל לִקְרַאת הָאֵשׁ אֶל הַבְּעֵרָה – הִפְנָה נִדְחַק כָּל הַקָּהָל הָרַב אַחֲרֵי הֹרְנַחַתְּ, – הַנָּשִׁים עִם הָאֲנָשִׁים יַחַד רָצוּ, נֶחְפְּזוּ נְקָמָה.

אַךְ הַכֹּהֲנִים הֵם עָמְדוּ לִשְׁאֹל בַּעֲצַת הָרֹאשׁ, בָּאִי סְגַן רוּאִי, הַחוֹזֶה אֲשֶׁר לְאָמוֹן, לִשְׁמֹעַ מַה יֹּאמַר הוּא.

אָז יִתְיַצֵּב הַחוֹזֶה וַיַּעֲמֹד קוֹמְמִיּוּת בִּכְבוֹד מַרְאֵהוּ וַיַּעַן וַיֹּאמֶר:

"הָעָם, מַטֵּה זַעַם הָאֵלִים הוּא, וְהָלַךְ לַאֲשֶׁר קֹרָא – וְיִקּוֹם.

“וַאֲנַחְנוּ – כָּל עוֹטֵף מְעִיל כְּהֻנָּה, אִתִּי לִתְפִלָּה יַעֲלֶה! " פֹּה מְשָׁרְתֵי הַקֹּדֶשׁ יַחַד לִתְשׁוּעָה נְפַלֵּל – וְלִנְקָמָה!”

וַיָּבֹא אֶל חֶבְיוֹן קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, וַיְהִי שָׁם; וּשְׁאָר כָּל הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים אֲשֶׁר לְאָמוֹן אִישׁ לִמְקוֹמוֹ נִגַּשׁ אֶל עֲבוֹדָתוֹ אֲשֶׁר בַּמִּקְדָּשׁ –

וַתְּהִי הָרִנָּה – וְהָעֲבוֹדָה וְהַתְּפִלָּה כְיוֹם בְּיוֹמוֹ בְּבֵית-הָאֱלֹהִים הָיָתָה.

ג    🔗

וְהֶהָמוֹן בְּרֵעוֹ נָפוֹץ בִּרְחוֹב הָעִיר – וְהָעִיר צֹעַן נֵעוֹרָה לָיְלָה, הוֹמִיָּה נְקָמָה.

נִבְקַע הַשַּׁחַר – וּבְדֶרֶךְ חוּצוֹת הֲמוֹן נְקָמוֹת שׁוֹטֵף עוֹבֵר.

כְּפֶרֶץ מַיִם עַזִּים נוֹפֵל בְּמוֹרַד הָרִים, סוֹחֵף וְנוֹשֵׂא כָל אֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ שִׁטְפּוֹ – כָּכָה גָרַף אִתּוֹ הֶהָמוֹן מִן הַבָּתִּים וּמִן הַחוּצוֹת כָּל אִישׁ וְכָל אִשָּׁה, כָּל נַעַר וְנַעֲרָה אֲשֶׁר נִפְגְּשׁוּ בוֹ – וְהַקָּהָל הוֹלֵךְ וָרַב, בְּכָל הָרְחוֹבוֹת סָבִיב יֶהֱמֶה.

כָּל מִצְרִי, כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל, נִסְפַּח אֶל הֶהָמוֹן בְּקִנְאָתוֹ, כִּי בְכָל מִשְׁפָּחָה וּבְכָל בַּיִת נָגְעָה יַד הַמַּגֵּפָה וּבְלֵב כֻּלָּם קָדְחָה הַנְּקָמָה לָעִבְרִים. וּבְעוֹד חשֶׁךְ, בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, הָיוּ הָעֲשָׂרוֹת לְמֵאוֹת וְהַמֵּאוֹת לַאֲלָפִים, – וַיִּהְיוּ עֵרֶב רַב, אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטָף, וְכֻלָּם יַחַד, אָדוֹן וְעֶבֶד, עָשִׁיר וָרָשׁ שׁוֹאֲגִים: “נְקָמָה!”…

וּבִהְיוֹת הַשַּׁחַר הָיוּ מַחֲנֶה אֶחָד גָּדוֹל וְכָבֵד וּפָנָיו אֶל מוֹשְׁבוֹת הָעִבְרִים אֲשֶׁר בִּקְצֵה הָעִיר בַּמּוֹרָד מַעֲרָבָה.

מִי נָתַן אֶת הַגַּרְזֶן בְּיַד הַנַּעַר, וּמִי אֶת הַמַּקֶּבֶת הַגְּדוֹלָה בִידֵי הָאִשָּׁה? – גַּם נוֹשְׂאֵיהֶם לֹא יָדְעוּ אֵיפֹה לְקָחוּם. כְּלֵי מַשְׁחִית נִמְצְאוּ לָהֶם בַּאֲשֶׁר נִמְצָאוּ, וְהֵמָּה יִשָּׂאוּם בְּיָד רָמָה לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד, לַהֲרֹס, לְקַצֵּץ וּלְנַתֵּץ אֶת כָּל אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הָעִבְרִים, – וְהָרִאשׁוֹן לַחֲמַת נִקְמָתָם יִהְיֶה בֵית נוּן הָעִבְרִי!… וְכָל הַקַּל בְּרַגְלָיו רָץ וְעוֹבֵר אֶת הַקָּהָל, לָבֹא רִאשׁוֹנָה אֶל הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן לַנְּקָמָה, בֵּית חֲצַר נוּן.

וְנוּן בֶּן אֱלִישֶׁמַע אִישׁ עָשִׁיר בְּעַמָּיו, וּמִקְנֵהוּ רַב, וְהָאִישׁ זָקֵן וּנְשׂוּא פָנִים בַּנְּדִיבִים, כִּי הוּא בְּחֶסֶד צִדְקָתוֹ יִתְמֹךְ רַבִּים גַּם מִן הַמִּצְרִים, – אַךְ מִי יִזְכֹּר נְדִיבוּת וְעַנְוַת-חֶסֶד בַּהֲמוֹת נְקָמָה בְזַעַם אַפָּהּ? –

וְטִירַת נוּן הַבְּצוּרָה עַל יַד בָּתֵּי אֶחָיו בְּנֵי-עַמּוֹ וְעַל סֻכּוֹתֵיהֶם תִּתְנַשֵּׂא, וְהִיא בְרֹאשׁ שַׁעַר הַגֵּרִים וּבִקְצֵה חוּצוֹת הַמִּצְרִים עָמָדָה. וַיְהִי לְעֵת צֵאת הָרוֹעִים עִם הַמִּקְנֶה, הִיא הָעֵת אֲשֶׁר חֲצַר נוּן תִּמָּלֵא אָדָם וּבְהֵמָה רַבָּה, וּגְעוֹת בָּקָר וָצֹאן וְנַחֲרַת סוּס וָפֶרֶד וּמַכַּת שׁוֹט וּתְנוּדַת עֲגָלוֹת טְעוּנוֹת כְּלֵי שָׂדֶה יִשָּׁמַע בָּהּ, – הִיא הָעֵת אֲשֶׁר יֵצֵא בָהּ הַזָּקֵן נוּן גַּם הוּא אַחֲרֵי הָעֲדָרִים,עִם צֵאת הַשַּׁחַר, – וְהִנֵּה הִקְרִיב קְהַל מִצְרִים לִתְפֹּשׂ אֶת נוּן וְהָחֵל בּוֹ חֲמַת נִקְמָתָם, בּוֹ וּבְבֵיתוֹ וּבְרוֹעָיו וְעֲבָדָיו יָחַד!

הַשֶּׁמֶשׁ אַךְ צָץ וַיִּזְרַח אוֹרוֹ עַל בֵּית נוּן וַחֲצֵרוֹ, וְהָרָצִים בָּרֹאשׁ בָּאוּ הִגִּיעוּ. וְחָרַשׁ-בַּרְזֶל אֶחָד אַדִּיר, רִאשׁוֹן בִּמְרוּצַת כַּעֲסוֹ הִגִּיעַ הַשָּׁעְרָה וַיִּבְעַט בְּכֹחַ כָּל גֵּווֹ הַכַּבִּיר, לִשְׁבֹּר אֶת הַדֶּלֶת, וּכְבַעֲטוֹ אַחַת, כֵּן נָפְלָה קוֹמָתוֹ אֶל תּוֹךְ הֶחָצֵר פְּנִימָה, – עַל פָּנָיו נָפַל, כִּי לֹא נְעוּלוֹת הָיוּ הַדְּלָתוֹת וְקַל חִישׁ לְפָנָיו נִפְתָּחוּ… וּבְטֶרֶם יָקוּם הוּא מִמַּפַּלְתּוֹ, דִּלְּגוּ עָלָיו הָרָצִים, נֶחְפְּזוּ בִשְׁרֵקָה אֶל הֶחָצֵר פְּנִימָה, וּבֵינֵיהֶם גַּם הֹרְנַחַתְּ רֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים צוֹרֵחַ: “נָקָם!” – וַיַּעַמְדוּ פִתְאֹם מִשְׁתָּאִים..

הֲלַהֲטֵי מֵזוּ הָעִבְרִי וְקִסְמֵי אֱלֹהָיו הַמַּשְׁחִית הָיוּ גַם פֹּה לְעֵינֵיהֶם? מִסָּבִיב הֶחָצֵר כֻּלָּהּ רֵיקָה, רֵיקָה הִיא מִכֹּל…

רַק שֶׂה פִסֵּחַ אֶחָד צוֹלֵעַ וּבוֹרֵחַ מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הַמִּתְפָּרֵץ, וּפִגְרֵי צֹאן וּבָקָר אֲחָדִים נִמְצְאוּ נוֹפְלִים בֶּחָצֵר – וְהֵם מִן הַבְּהֵמָה הַנִּשְׁבָּרָה וְהַנְּמִבְזָה אֲשֶׁר מוּם בָּהּ וַיּוּמָתוּ… גַם הָעֲגָלוֹת וּכְלֵיהֶן לֹא הָיוּ – –וְאָנָּה בָאָה כָל הַכְּבֻדָּה וְהָעֲבֻדָּה הָרַבָּה אֲשֶׁר לָאִישׁ? וְהוּא, הַזָּקֵן נוּן וּבְנֵי בֵיתוֹ הָרַבִּים אֵיפֹה הֵם?…

מֵעֲבָרִים מִפִּתְחֵי כָל הַשְּׁעָרִים סָבִיב הָמוֹן בָּא, וְהֵמָּה אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ אַךְ יִתְמָהוּ, נוֹשְׁפִים רוּחַ, וַחֲמָתָם כְּאֵשׁ לֹא נֻפָּח…

וּפִתְאֹם, סוּס שָׂרֹק אַבִּיר מֵאַחַת הַפִּנּוֹת הִסְתָּעֵר, – מִפַּחַד נִתֵּק חֶבֶל רִסְנוֹ אֲשֶׁר אֻסַּר בּוֹ שָׁם, –רוּחַ מִנְּחִירָיו יִשּׁוֹף וּסְמוּר-רַעֲמָה וּמֵרִים זָנָב לִפְנֵי הֶהָמוֹן הָרוֹגֵשׁ יִדְהַר נִבְעָת אָנָּה וָאָנֶּה, יַרְעִיד אֶרֶץ בְּדַהֲרוֹתָיו – הִתְמוֹדֵד: " הֶאָח! אָח!" – וּכְעוֹף אֵין-כְּנָפַיִם מֵעַל הַגָּדֵר גָּז וּבְשַׁעֲטַת פַּרְסוֹתָיו בָּעַט דִּלֵּג וְאֵינֶנּוּ.

“אַחֲרָיו! אַחֲרָיו! – שָׁם! שָׁם הוּא!”

" הֲרֹס וּנְתֹץ פֹּה אֶת הַכֹּל!"

“הַךְ וַהֲרֹס!”

וּנְעָרִים וְקַלִּים בִּתְרוּעָה אַחֲרֵי הַסּוּס בַּחוּץ יִרְדֹּפוּ. וּבֶחָצֵר נִגְרַשׁ הִתְבּוֹסֵס הַקָּהָל וְסַעֲרַת שְׁרֵקָה וּמְבוּסָה פָרָצָה: הַלְמוּת קַרְדֹּם, כַּשִּׁיל וּמַקֶּבֶת, מַפֹּלֶת לְבֵנִים וַחֲרָק-עֵץ בְּהִשָּׁבְרוֹ, וְזַעֲקַת קְלָלָה בְעַד-הָאָבָק תַּעֲלֶה: “אֲרוּרִים יִהְיוּ!” –

כַּעַס מִסָּבִיב יִנְהֹם, אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ נִזְעָפִים יְקַלֵּלוּ, יַכּוּ יִבְעָטוּ וְעַל הַהֶרֶס יִסְתָּעָרוּ…אַךְ הֹרְנַחַתְּ רֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים עַל מְקוֹמוֹ דּוּמָם עָמָד. חֲמָתוֹ אֲשֶׁר סָעֲרָה בוֹ בַאֲפֵלַת הַלַּיְלָה, עַתָּה, לְאוֹר הַבֹּקֶר, פָּגָה כִמְעָט, כִּי בְבוֹאוֹ אֶל הֶחָצֵר בְּשַׁאֲגַת נָקָם, נִצַּב פֶּתַע וַיַּבֵּט סְבִיבָיו כְּאִישׁ נִכְזָב. הוּא אָמְנָם שָׁאַף נְקָמָה, אַךְ הֵן לֹא בְנוּן וּבֵיתוֹ בִּקֵּשׁ עֲשׂוֹתָהּ – וְהֵן זֹאת הֶחָצֵר אֲשֶׁר בָּהּ גָּדַל הוֹשֵׁעַ לִפְנֵי נוּן אָבִיו…

זָכַר אִישׁ הַמִּלְחָמָה אֶת הוֹשֵׁעַ, רֵעֵהוּ הָעִבְרִי, הָעוֹבֵד עִמּוֹ בִּצְבָא-מִצְרָיִם, – וְהוּא אִישׁ חַיִל וְנִכְבָּד עַל יָשְׁרוֹ וּגְבוּרָתוֹ בֵין הַשָּׂרִים, וְגַם אִישׁ-בְּרִיתוֹ הוּא…

אָכֵן אַךְ טוֹב כִּי נִמְלַט הַזָּקֵן וְכָל אֲשֶׁר עִמּוֹ מִפְּנֵי הַחֵמָה! לֹא יָדַע הֹרְנַחַתְּ כִּי אֶל בֵּית נוּן הוּא רָץ, אַךְ חֲמָתוֹ גְרָפַתְהוּ עִם הֶהָמוֹן יָחַד; וְכָעֵת אַךְ יָבוּז הַשַּׂר לְנַפְשׁוֹ כִּי נֶחְפַּז אַף הוּא כְאַחַד הַנְּעָרִים וּבְחֹם לְבָבוֹ לֹא חִשֵּׁב דַּרְכּוֹ כָאִישׁ…

וּבְעוֹד אֲשֶׁר יַהֲרֹס הֶהָמוֹן אֶת כָּל הַבָּנוּי בְנַחֲלַת נוּן וַיְחַפְּשׂוּ לָבֹז אֶת כָּל הַנִּשְׁאָר עוֹד, בָּאוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וַיַּגִּידוּ, כִּי גַם שְׁאָר בָּתֵּי הָעִבְרִים, כָּל חַצְרֵיהֶם וְסֻכּוֹתֵיהֶם רֵיקִים מִכֹּל, בְּאֵין אָדָם וּבְאֵין בְּהֵמָה, כִּי לֹא נִשְׁאֲרוּ שָׁם בִּלְתִּי אִם פִּגְרֵי צֹאן וּבָקָר מִן הַזְּקֵנִים וְהַחוֹלִים. אַף יְסַפְּרוּ בְחֶמְלָה עַל הַחֲתוּלִים הַתּוֹעִים שָׁם, וּבַבָּתִּים הָרֵיקִים יְיֵלִילוּ…

“הָהּ, הַחֲתוּלִים!” – כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יָנוּד לְנֶפֶשׁ הַחַיָּה זֹאת הַקְּדוֹשָׁה, כִּי נֶעֶזְבָה כָּכָה – –

וְכֻלָּם יַחַד עוֹד יִתְמְהוּ לֵאמֹר: אָנָּה בָאוּ, אָנָּה הָלְכוּ כָל הָעִבְרִים?

בּוֹשׁוּ מִצְרַיִם מִשִּׂבְרָם! בַּלַּיְלָה הַהוּא יָצָא יִשְׂרָאֵל מִצֹּעַן, מִבֵּית עֲבָדִים, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי משֶׁה נְבִיאָם, לָבוֹא אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת, וְגַם צֹאנָם וּבְקָרָם אִתָּם הָלָכוּ!

הֲלֹא הוּא חֵיל-הַמּוֹרָא אֲשֶׁר נִרְאָה לִשְׁנֵי הַהוֹבְרִים כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה מִמִּגְדַּל הַחוֹזִים, הוּא הֲמוֹן הַפְּחָדִים אֲשֶׁר הָלַךְ בְּעַלְטַת הַחֲשֵׁכָה וַיֵּצֵא מִשַּׁעַר הַגֵּרִים.

יִשְׁפְּכוּ מִצְרַיִם חֲמָתָם עַל הָעֵץ וְהַלְּבֵנָה אֲשֶׁר בְּבָתֵּי יִשְׂרָאֵל, יִשְׁבְּרוּ וְיִתְּצוּ כָל בִּנְיָן, יַחְצְבוּ וְיַחְפְּשׂוּ – הֵמָּה אַךְ אֲבַק-עָפָר-וְשִׂיד יִמְצָאוּ! עַנְנֵי אָבָק כְּתִימְרוֹת הֶעָשָׁן עוֹלִים עַל הַהֶרֶס, אֶת עֵין הַשֶּׁמֶשׁ יְכַסּוּ, וּתְרוּעַת הֲמוֹן פָּרוּעַ עֲלֵיהֶם יַעֲנֶה – וַחֲמַת נִקְמָתָם לֹא שָׁכָכָה…

אַךְ הִנֵּה בָאוּ נְעָרִים, בִּשְׁרֵקָה וּצְוָחָה יָרוּצוּ וְיִצְעֲקוּ: “עִבְרִי וּבָנָיו נִמְצְאוּ מִתְחַבְּאִים בִּקְצֵה הָרְחוֹב בְּאַחַת הָרְפָתִים!” וְכָל הֶהָמוֹן יָרוּץ יִגְלשׁ שָׁמָּה.

אֶפֶס כְּבוֹאָם מָצְאוּ שָׁם אַךְ חֲמִשָּׁה פְגָרִים מוּבָסִים… כִּי קְהַל מִצְרִים, אֲשֶׁר הָיָה שָׁם, הִתְנַפֵּל עַל הָעִבְרִי הַהוּא וְעַל אִשְׁתּוֹ הַכּוּשִׁית וְעַל טַפָּם וַיִּרְמְסוּם כְּטִיט חוּצוֹת, – עַתָּה אַךְ נָשִׁים אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶן בְּדָמָם תִּרְחַצְנָה…

אַף אָמְנָם עוֹד מְתֵי מִסְפָּר, נִפְזָרִים וְנֶחְבָּאִים בְּפִנּוֹת-סֵתֶר, מָצְאוּ הַמִּצְרִים – וְהֵמָּה בְזוּיֵי עַמָּם, אֲחָדִים אֲשֶׁר לֹא אָבוּ צֵאת עִם אֲחֵיהֶם, וַיֵּחָבְאוּ מִפְּנֵיהֶם, – וּבִרְאוֹתָם אַחֲרֵי כֵן אֶת הֲמוֹן מִצְרַיִם בָּא, שָׁבוּ נִסְתְּרוּ עַד כִּי נִמְצָאוּ וַהֲמוֹן מִצְרִים הִסְתָּעֵר עֲלֵיהֶם כְּחַיְתוֹ טֶרֶף וַיַּכּוּם אַרְצָה לְמִרְמָס; רָמֹס וּמָחֹץ בְּשַׂר אָדָם וּקְרָבָיו, רָמֹס וְהָמֹה כְפִרְאֵי מִדְבָּר וְחָמֹץ רַגְלַיִם בְּדַם אָבוֹת וּבָנִים. כִּי נִקְמַת כָּל הָעִבְרִים הָיְתָה בַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת – אַךְ דֵּי טֶרֶף לֶהָמוֹן בְּכַעֲסוֹ הַגָּדוֹל לֹא נִמְצָא.

וּכְחֹם הַיּוֹם – נָשַׁמּוּ כָל הַחוּצוֹת הָהֵם, מוֹשְׁבוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָמוּ תְמוֹל מֵאָדָם וּבְהֵמָה רַבָּה עָמְדוּ רֵיקָם עַל חָרְבוֹתֵיהֶם. כָּל הַבָּתִּים אֲשֶׁר בִּקְצֵה צֹעַן הָיוּ עִיֵּי מַפֵּלָה, כָּל הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר הִשְׁקוּ צֹאן וּבָקָר לָרֹב נֶהֱרָסוּ. נִפְזַר מִצְרַיִם וַיֵּלֶךְ לוֹ – וּמִסָּבִיב חֻרְבָּן וּשְׁמָמָה דוֹמֵמָה…

רַק כְּלָבִים וַחֲתוּלִים עֲזוּבִים יִתְעוּ עוֹד וְיִפְסְחוּ עַל תִּלֵי הַמַּפֹּלֶת. וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם חֲשֻׁכֵּי מִצְרַיִם יַחְתְּרוּ פֹה וָפֹה, לִמְצֹא שְׁאֵרִית אֹכֶל, אוֹ כְלִי שָׁבוּר, אֲשֶׁר הוֹתִירוּ הָעִבְרִים בְּצֵאתָם לֵיל אֶמֶשׁ בְּחִפָּזוֹן.

שָׁמֵם שַׁעַר הָעִבְרִים, נִדְמָה; וּמֵרָחוֹק, מֵחוּצוֹת צֹעַן, יְלֵל-מֵתִים יָבֹא… יְלָלָה וּקְלָלָה שָׁם מִצְרִים יִשָּׂאוּ, וּפֹה אַךְ הֵד רָחוֹק עַל הֶחֱרָבוֹת, לְעִתִּים, בְּקוֹל עָמוּם גַּלְמוּד יַעֲנֶה.

 

פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה: הַנַּעַר אֶפְרָיִם    🔗

א    🔗

בַּיּוֹם הַהוּא, כִּנְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ מִלֵּב הַשָּׁמַיִם מַעֲרָבָה, יָצָא בָּאִי, מִשְׁנֵה כֹּהֵן אָמוֹן, עִם מֵרֵעָיו, וְהוּא נִשָּׂא בְּאַפִּרְיוֹן בִּידֵי צְעִירֵי הַכֹּהֲנִים – וַיּוּבָא אֶל מְקוֹם הַהֲפֵכָה, לִרְאוֹת אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּמוֹשְׁבוֹת הָעִבְרִים בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר.

הַכֹּהֵן הַחוֹזֶה – כְּשַׂחֲקַת נַחַת סִלְסְלָה אֶת שְׂפָתָיו הַקְּבוּצוֹת בִּרְאוֹתוֹ בְּעוֹדוֹ מֵרָחוֹק, כִּי אָכֵן עָשָׂה הֲמוֹן-מִצְרַיִם אֱמוּנָה מַעֲשֵׂהוּ. הָעֲבָדִים הָעִבְרִים אָמְנָם הִתְמַלְּטוּ כָּעֵת מִיַּד אֲדוֹנֵיהֶם וְלֹא נַעֲשָׂה עוֹד לָעָם הַזֶּה כְּפָעֳלוֹ, אוּלָם גַּם זֶה הַמְּעַט הֶעָשׂוּי טוֹב הוּא, גַּם אוֹת הוּא כִּי יוֹם הַנָּקָם הַגָּדוֹל עוֹד בּוֹא יָבֹא.

הִנֵּה נִסָּה בָּאִי הַיּוֹם דַּבֵּר אֶל פַּרְעֹה, וּבְעוֹד שֶׁהַמֶּלֶךְ אָבֵל וּמִתְעַצֵּב עַל בְּנוֹ הַמֵּת, בָּא הוּא וַיָּסַר מֵעַל פַּרְעֹה אֶת הַקְּסָמִים וְאֶת רוּחַ הָעִוְעִים, אֲשֶׁר נָסַךְ בּוֹ זֶה הָאִישׁ משֶׁה-מֵזוּ. עַתָּה אִם יַטֶּה בָּאִי אֶת לֵב פַּרְעֹה, כִּי יִשְׁלַח בְּעוֹד מוֹעֵד חַיִל רוֹדֵף לְהָשִׁיב אֶת הַבּוֹרְחִים מִצְרַיְמָה, אָז יִוָּסְרוּ הָעִבְרִים הַמִּתְפָּרְצִים הָאֵלֶּה! מִשְׁפָּט יֵעָשֶׂה בָּהֶם וּבְרָאשֵׁיהֶם הַפּוֹשְׁעִים, – בָּהֶם וּבָרוֹעֶה הַלָּז, משֶׁה הַצּוֹרֵר אֶת מִצְרַיִם בְּאַרְצָם וְעַל הַכֹּהֲנִים וְהַחַרְטֻמִּים יִלְעָג!

וְרוּחַ הַקִּנְאָה שָׁבָה עַל בָּאִי לְהַרְעִימוֹ; וְהוּא, זֶה הַחוֹזֶה הַשּׁוֹמֵר פִּתְחֵי פִיו תָּמִיד, הוּא אֲשֶׁר גַּם בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ עִם אֱלֹהָיו בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים יֵשֵׁב דּוּמָם וְכָל מִשְׁאָלָה לֹא יִשָּׂא עַל שְׁפָתָיו, כִּי רַק בְּלִבּוֹ אֶת זְמָמָיו יַחֲרשׁ, – הוּא, הַפַּעַם לֹא הִתְאַפֵּק, כִּי זָעֲמוּ שְׂפָתָיו וְדוֹבְבוּ בְּבוּז: "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי! "…

פַּרְעֹה, זֶה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הָאַדִּירָה, הוּא נָשָׂא תְּחִנָּה אֲשֶׁר כָּזֹאת! וְלֹא אֶל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל רוּאִי וְאֶל בָּאִי מִשְׁנֵהוּ – אֲשֶׁר אַךְ הֵמָּה הָפְקְדוּ מֵאֵת הָאֵלִים לְבָרֵךְ אֶת בֵּית-הַמַּלְכוּת – לֹא אֲלֵיהֶם, כִּי אִם אֶל שְׁנֵי הָעִבְרִים הָהֵם, אֶל משֶׁה אוֹיֵב מִצְרַיִם וְאֶל אָחִיו הַהוֹלֵךְ עִמּוֹ, אַהֲרֹן, – אֲלֵיהֶם הִתְחַנֵּן זֶה הָאֵל, מֶלֶךְ מִצְרַיִם זֶה, וַיֹּאמַר: " וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי!"

“וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי” – זֹאת הַתְּחִנָּה אֲשֶׁר פָּרְצָה מִלֵּב פַּרְעֹה הַנִּדְכָּא, נִתְקְעָה כְּחֶרֶב בְּלֵב הַכֹּהֵן הַחוֹזֶה. הֵן בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַכְלֵם הִכְלִים פַּרְעֹה אֶת כֹּהֲנֵי מִצְרַיִם לֵאמֹר, כִּי שָׁוְא מִבְטָחָם. וְהֵן כָּכָה יִשְׁבֹּר פַּרְעֹה אֶת מַטֵּה עֻזָּם, סֵמֶל מֶמְשַׁלְתָּם, וְאֶת מְעִילָם, מְעִיל הַנָּמֵר, תִּפְאֶרֶת הַכְּהֻנָּה, יִקְרַע – וְהֶעֱטָה עֲלֵיהֶם קָלוֹן לְעֵינֵי שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. וְאֵיךְ יִשָּׂא עוֹד בָּאִי אֶת הַחֶרְפָּה הַזֹּאת?

וּבָּאִי יָדַע אֶת משֶׁה, וּבְכָל מְאֹדוֹ שָׂנֵא אֶת הָעִבְרִי הַלָּז, אֲשֶׁר בִּנְעוּרָיו לָמַד כָּל חָכְמָה מִפִּי חַכְמֵי מִצְרַיִם וְחַרְטֻמֵּיהֶם, וְעַתָּה עֲלֵיהֶם וְעַל אֱלֹהֵיהֶם יִתְנַשֵּׂא. – כְּבֵן גֻּדַּל הַנַּעַר משֶׁה בְּבֵית פַּרְעֹה, הוּא רַעַמְסֵס הַגָּדוֹל, וּבִהְיוֹתוֹ לְאִישׁ הִתְהַלֵּךְ כְּאָח אֶת הַמֶּלֶךְ וּכְאָב אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵנֶפְתָּה, - זֶה הַמּוֹלֵךְ עַתָּה תַּחַת רַעַמְסֵס אָבִיו. וְהִנֵּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה כַּבֵּד יְכַבֵּד עוֹד הַמֶּלֶךְ הַזֶּה אֶת הָעִבְרִי הַלָּז אַף יִירָאֵהוּ בְּלִבּוֹ; כִּי עַל כֵּן סָלֹחַ יִסְלַח פַּרְעֹה לְמשֶׁה, אֲשֶׁר כֵּן לֹא סָלַח עוֹד גַּם לַשָּׂרִים וְלַכֹּהֲנִים הַיּוֹשְׁבִים רִאשׁוֹנָה בַּמַּלְכוּת. כִּי לוּ עָשָׂה אִישׁ מֵהֶם אַף אַחַת מִנִּי עֶשֶׂר כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה משֶׁה – וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו. אַף עַתָּה, בַּעֲמוֹד הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ הַבְּכוֹר הַגֹּוֵעַ לְעֵינָיו, נָשָׂא עוֹד יָדָיו בִּתְפִלָּה אֶל הָאִישׁ הַזֶּה וְאֶל אָחִיו, לֵאמֹר: "וּבֵרַכְתֶּם גַּם אוֹתִי! "

וְהֵמָּה, הֲלֹא הֵם אֲשֶׁר הִכּוּ אֶת מִצְרַיִם בַּדֶּבֶר וַיָּמִיתוּ גַם אֶת הַבֵּן הַזֶּה בְּכִשְׁפֵיהֶם!

לֹא! הָיֹה לֹא תִהְיֶה עוֹד כָּזֹאת! בָּאִי כֹּהֵן מִצְרַיִם לֹא יִתֵּן אֶת כְּבוֹדוֹ לְאַחַד הָעִבְרִים! מָחֹה יִמְחֶה אֶת זֵכֶר הָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר בְּגַאֲוָתוֹ פָּרַע, הוּא וְאָחִיו, אֶת הָעִבְרִים לַמָּרֶד! אֶת מֵזוּ יַשְׁמִיד וּבְעַמּוֹ יִתְנַחֵם בַּמִּשְׁפָּט – מִשְׁפַּט נָקָם אֵין רַחֵם! –עַתָּה יַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה לְמִצְרַיִם. וְכָשֵׁר לְפָנָיו וְנָכוֹן הוּא בִּגְלַל זֶה לְהָרִים יָד גַּם בִּמְשִׁיחַ הָאֵלִים, בְּפַרְעֹה – אִם לֹא יִשְׁמַע לוֹ – וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָשׂה יַעֲשֶׂה! כִּי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ וּכְבוֹד אֱלֹהָיו לִקְרֹא אֶל מַלְאֲכֵי הָעִבְרִים כִּי הֵמָּה יְבָרְכוּהוּ – הוּא בְּיָדָיו הִפִּיל אֶת הַכִּסֵּא מִתַּחְתָּיו, וְנָפֹל יִפֹּל.

כִּי הַאֻמְנָם יֵט לֵב פַּרְעֹה אַחֲרָיו, אַחֲרֵי בָּאִי, לִבְלִי שׁוּב מִמֶּנּוּ עוֹד? לוּלֵי רוּאִי הַכֹּהֵן הָרֹאשׁ, זֶה הָאֶחָד הַגָּדוֹל בְּמִצְרַיִם מִבָּאִי – לוּלֵי זָקֵן נִרְפֶּה וּפוֹתֶה זֶה עָמַד בְּקָדְשׁוֹ בֵּינוֹ וּבֵין פַּרְעֹה, כִּי אָז אוּלַי הִקְשָׁה עוֹד בָּאִי אֶת לֵב הַמֶּלֶךְ הַיָּרֵא וְהָרַךְ, כִּי לֹא יֵחַת מֵעֲשׂוֹת בִּגְבוּרָה כַּעֲצָתוֹ. אֲבָל בְּעוֹד הַזָּקֵן הַזֶּה לְפָנָיו אַךְ “שָׁלוֹם” “שָׁלוֹם” יְדַבֵּר, לֹא יַחְלִיט פַּרְעֹה עֲשׂוֹת בְּעֹז; וְאִם יַחְלִיט, וּבָא מָחָר הָעִבְרִי הַלָּזֶה, וּבְאֵימָה מִלְּהָטָיו יַחֲלִיף פַּרְעֹה דְבָרוֹ וּבִלַּע עֲצַת כָּל כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יָחַד; וְהַפּוֹתֶה הַזָּקֵן, רוּאִי, אַךְ יַפְטִיר אַחֲרָיו בְּשְׂפָתַיִם נוֹבְלוֹת וְאָמַר כַּאֲשֶׁר הִסְכִּין לֵאמֹר: " אַף עֲצַת הָאֱלֹהִים לְשָׁלוֹם וּלְחֶסֶד"…

לֹא! דָּבָר לֹא יֵעָשֶׂה לְטוֹב עִם מֶלֶךְ הֲפַכְפָּךְ רַךְ-לֵב וְעָנֹג אֲשֶׁר כָּזֶה! הַהוּא יִשְׁפֹּט מָחָר אֶת הָאִישׁ מֵזוּ לַמָּוֶת, כִּי בֶּן-מָוֶת הוּא? הֵן גַּם הַיּוֹם כַּאֲשֶׁר הִזְכִּירוּ לְפָנָיו אֶת שֵׁם הָעִבְרִי הַלָּז לִקְלָלָה, חָרַד פַּרְעֹה וַיָּלֶט אֶת פָּנָיו מִפַּחַד… וְאִם גַם שָׁפֹט יִשְׁפְּטֵהוּ וְגַם חָתֹם יַחְתֹּם עָלָיו בְּטַבַּעְתּוֹ, הֵן בְּטֶרֶם יִשְׁעֶה יָפֵר דְּבָרוֹ, וְקָרָא עוֹד לָעִבְרִי הַזֶּה וְהִתְחַנֵּן לוֹ: " בָּרְכֵנִי נָא, אָבִי!" – –

יָרֹד יֵרֵד, נָפֹל יִפֹּל מֶלֶךְ אֲשֶׁר כָּזֶה! הָאִישׁ אֲשֶׁר שַׁרְבִיט הַמְּלוּכָה יָנוּד בְּיָדוֹ כְּנוֹד הַקָּנֶה מִפְּנֵי רוּחַ, עַל כִּסֵּא מִצְרַיִם לֹא יֵשֵׁב עוֹד! כִּי הַאֵין יֵשׁ בְּזֶרַע הַמְּלוּכָה אַחֵר, הַטּוֹב מִמֶּנּוּ? יֵשׁ… אֶפֶס רוּאִי, הַזָּקֵן חֲסַר-הַטַּעַם הַלָּזֶה – הֲלֹא אַךְ מִכְשׁוֹל כָּל עֵצָה יִהְיֶה… וְלוּ הָלַךְ לוֹ הַזָּקֵן הַהוּא בְּשָׁלוֹם אֶל אֲבוֹתָיו. הֵן מִלֵּא צְבָאוֹ וַיְחִי כְּחֹק אָדָם עַל אֲדָמוֹת – וְלָמָּה יַעֲמֹד עוֹד בֵּינוֹ וּבֵין מִצְרַיִם? הֵן אִם הוּא, בָּאִי לְבַדּוֹ, יַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַכֹּהֲנִים, – יָמִים חֲדָשִׁים לְמִצְרַיִם יָבִיא!…

אָכֵן הַיָּמִים בָּאִים, וְקָרוֹב יוֹם הַפְּקֻדָּה עַל משֶׁה וְעַל עַמּוֹ! – וּרְאֵה, גַּם אוֹת מִן הַשָּׁמַיִם יַגִּיד זֹאת: הִנֵּה שְׁנֵי עוֹרְבִים מוּעָפִים בִּיעָף, עוֹבְרִים סוֹבְבִים עַל רֹאשׁ הַחוֹזֶה בִּצְוָחָה, וּכְסָבְבָם בִּבְשׂוֹרָה, חָלְפוּ יָרְדוּ עַל פֶּגֶר אֶחָד, מִן הָעִבְרִים אֲשֶׁר בֵּין מַפֹּלֶת לְבֵנִים, – הַאֵין זֶה אוֹת כִּי הָאֱלֹהִים עַל עֲצָתוֹ יוֹפִיעוּ?

שַׂחֲקָה קַלָּה חָלְפָה עַל שְׁפָתָיו הַקְּבוּצוֹת וַתָּאֶר אֶת פָּנָיו, וְהַכֹּהֲנִים הַנּוֹשְׂאִים אֶת אַפִּרְיוֹנוֹ יִתְמְהוּ בְּלִבָּם, לֹא יָבִינוּ לָמָּה שָׂחַק אֲחִיהֶם זֶה הַגָּדוֹל?…

וּבֵין הַהוֹלְכִים עִם בָּאִי הָיָה גַם הֹרְנַחַתְּ יְדִידוֹ וְאִישׁ סוֹדוֹ, אֲשֶׁר אִתּוֹ חָרַשׁ בָּאִי אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בְּמִצְרַיִם לְחַדֵּשׁ אֶת כְּבוֹדָה. וַיְהִי כְּגִשְׁתָּם אֶל בֵּית נוּן הֶהָרוּס, וַיֹּאמֶר בָּאִי: " אַךְ עַל הָעִבְרִי הָאֶחָד, אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת הַזֶּה, אָחוּס בְּיוֹם עֶבְרָה, כִּי טוֹב הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בְּנוֹ" –

“הוֹשֵׁעַ עִמָּנוּ הוּא!” מִהֵר הֹרְנַחַתְּ וַיַּחְלֵט, " לֹא רַבִּים כָּמוֹהוּ בְּחֵיל פַּרְעֹה, וְיֵשׁ תִּקְוָה מִמֶּנּוּ גַם לְיוֹם תּוֹכֵחָה…"

“עַל זֶה עוֹד נְדַבֵּרָה”, עָנָה הַחוֹזֶה וַיַּתֵּק אֶת דִּבְרֵי הֹרְנַחַתְּ וַיֹּאמֶר עוֹד: “אֶת הוֹשֵׁעַ אַף אֲנִי אֶזְכֹּר וְלֹא אֶשְׁכַּח, כִּי כַּאֲשֶׁר הִקִּיף עָלַי הָאוֹיֵב בְּמִלְחֶמֶת הַלּוּבִים, בָּא הוּא וַאֲחָדִים מִגִּבּוֹרָיו – וַיּוֹצִיאֵנִי בִּגְבוּרָה וּבְיָד חֲזָקָה”.

וּכְאָמְרוֹ זֹאת נָתַן הַכֹּהֵן אוֹת לְנוֹשְׂאֵי הָאַפִּרְיוֹן וַיַּעַמְדוּ עַל חָרְבוֹת בֵּית נוּן.

“הִנֵּה כִּי כֵן”, אָמַר הַחוֹזֶה בְּעָמְדוֹ עַל הַחָרְבָּה וַיְהִי כִּמְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ, “בְּחַטַּאת הַקָּהָל יִסָּפֶה עִמּוֹ בְּיוֹם הַשִּׁלּוּם גַּם הַצַּדִּיק אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ. כִּי גַם הָאֱלֹהִים לֹא יַפְלוּ אָז בֵּין טוֹב לָרָע, וְאַף גַּם הַבְּהֵמָה הַחַפָּה מִכָּל פֶּשַׁע אִתָּם תֹּאבַד… הֲלֹא תִרְאֶה הֹרְנַחַתְּ – הִנֵּה עֲדַת יוֹנִים מְעוֹפֶפֶת; הַתַּמּוֹת וְהָעֲנָווֹת! אֶת אֲרֻבַּת קִנֵּיהֶן תְּבַקֵּשְׁנָה, וְקִנֵּיהֶן עִם הַבָּתִּים בַּעֲווֹן בַּעֲלֵיהֶם נֶהֱרָסוּ…וְהִנֵּה שָׁם חֲתוּלָה וְגוּרֶיהָ הַנְּקִיִּים, – לֵךְ, בֶּקִי, קָחֵם, וּנְחַיֶּה אֶת נֶפֶשׁ הַחַיּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת!”

וְהָאִישׁ, אֲשֶׁר אַךְ עַתָּה יָזַם הֶרֶג וְאָבְדַן לִבְנֵי אָדָם אֲשֶׁר בְּצַלְמוֹ, עַתָּה, בְּדַאֲגָתוֹ לַחֲתוּלִים, עָמַד לְהַשְׁגִּיחַ כִּי יַאַסְפוּ אוֹתָם עֲבָדָיו בְּרַחֲמִים.

וְהִנֵּה נִמְלַט גּוּר אֶחָד לָבָן מִפְּנֵי הָאֲנָשִׁים וַיָּנָס דֶּרֶךְ הַחוֹר אֶל הַמַּרְתֵּף; וַיִּשְׁלַח בֶּקִי עֶבֶד לוּבִי אֶחָד, וְהוּא נַעַר דַּק, כִּי יֵרֵד בַּחוֹר לָקַחַת אֶת הֶחָתוּל מִשָּׁם. הַנַּעַר הֵצִיץ בַּחוֹר וַיִּתַּר מִמְּקוֹמוֹ וַיִּקְרָא: “אֲבָל אִישׁ נוֹפֵל שָׁם! וְהוּא עוֹד חָי… הִנֵּה שָׁלַח גַּם יָד… נַעַר הוּא, אוֹ בָחוּר; קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלִּים לְרֹאשׁוֹ… אָכֵן, לֹא עֶבֶד הוּא – צְמִיד זָהָב גָּדוּל עַל אֶזְרוֹעוֹ!”

“אוּלַי מִבֵּית נוּן הוּא”, אָמַר הֹרְנַחַתְּ וַיַּבֵּט בִּדְאָגָה אֶל פְּנֵי הַחוֹזֶה…

אָז יִקְרָא גַם בָּאִי אַחֲרָיו: “אֶצְבַּע הָאֱלֹהִים! הִנֵּה שָׁלְחוּ לְפָנַי אֶת מַלְאָכָם, גּוּר חֲתוּל קָדוֹשׁ, לְמַעַן אֶעֱשֶׂה חֶסֶד לְאֶחָד מֵאֲחֵי הוֹשֵׁעַ, רֵד, בֶּקִי, רֵד וְהוֹצֵא אֵלֵינוּ אֶת הַנּוֹפֵל שָׁם!”

ב    🔗

וְהַנַּעַר הַלּוּבִי גָלַל אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר חָתְמָה עַל הַחוֹר, וַיֵּרֵד; וּבְעוֹד רֶגַע קָרָא אֶל בֶּקִי אֲשֶׁר רָבַץ עַל הַחוֹר מִחוּץ, כִּי יִשְׁלַח אֵלָיו יָד. וַיִּשְׁלַח, וַיִּמְשֹׁךְ – וְהִנֵּה הֶעֱלוּ מִן הַחוֹר נַעַר אֶחָד מָחוּץ, חֲמוּץ-דָּם וּמִתְעַלֵּף.

וַיְצַו בָּאִי, וַיִּשְׂאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל הַבְּאֵר וַיִּזְרְקוּ עָלָיו מַיִם, וַיִּתְעוֹרֵר וַיִּפְקַח אֶת עֵינָיו, וּכְהַבִּיטוֹ רֶגַע עַל סְבִיבוֹ בְּתִמָּהוֹן, נָפַל רֹאשׁוֹ בִּדְאָבָה עַל חָזֵהוּ – וַיֵּרָאֶה הַפֶּצַע אֲשֶׁר נִפְצַע בְּעָרְפּוֹ, וְדָמוֹ אֲשֶׁר יָבֵשׁ הִדְבִּיק אֶל קָדְקֳדוֹ אֶת קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלָּיו הַשְּׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב.

אָז יִרְחֲצוּ אֶת הַפֶּצַע בְּמַיִם וַיַּחְבְּשׁוּ לוֹ. וַיָּקָם הַנַּעַר וַיַּעֲמֹד עַל רַגְלָיו, הָכֵן נִצָּב, מַחֲרִישׁ וּמַבִּיט נִדְהָם אֶל פְּנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לְפָנָיו.

רֶגַע תָּעוּ עֵינָיו אָנָּה וָאָנֶּה: “וְאַיֵּה סוּסִי?” שָׁאַל, “סוּסִי אֲשֶׁר בָּאתִי עָלָיו הֵנָּה…”

וּבְעוֹדוֹ מִשְׁתָּאֶה אֶל הָאֲנָשִׁים הַשָּׂרִים הַשּׂוֹחֲקִים לְמִשְׁבַּתּוֹ, קָרָא הַכֹּהֵן אֵלָיו וַיֹּאמַר: “קְרַב נָא, הַנַּעַר, וְיָשַׁבְתָּ כִּמְעַט בְּצֵל הָאַפִּרְיוֹן”.

וְהַנַּעַר אָמְנָם מִבֵּית נוּן הוּא, נֶכְדּוֹ בֶּן בִּתּוֹ, וַיָּבֹא הַלַּיְלָה רוֹכֵב עַל סוּסוֹ מִפִּיתֹם – הִיא סֻכּוֹת – צֹעֲנָה; כִּי שֻׁלַּח מִשָּׁם אֶל בֵּית אָבִיו הַזָּקֵן בְּדָבָר. וַיְהִי כִּי בָא וַיַּרְא אֶת הָעֲזוּבָה אֲשֶׁר בֶּחָצֵר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁתָּאֶה. בְּלֵב הוֹגֶה אֵימָה בָּא אֶל הַבָּתִּים לְהִתְבּוֹנֵן בָּם, וְאֶת הַסּוּס קָשַׁר אֶל הָאֵבוּס, וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וְקָרֹא וְחַפֵּשׂ – וְאֵין עוֹנֶה וְאֵין כֹּל מִסָּבִיב… וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ גַּם בַּמַּחֲבוֹאִים, אוּלַי יִמְצָא שָׁם נֶפֶשׁ עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה, וַיֵּרֶד אֶל הַמַּרְתֵּף, וּדְאָגָה תְּבַהֲלֵהוּ; מֶה אָסוֹן קָרָה כִּי נֶעֶלְמוּ פֶּתַע? – – וְהִנֵּה קוֹל הָמוֹן בַּחוּץ, הֲמוֹן עַם רַב פּוֹרֵץ בִּשְׁרִיקוֹת חֵמוֹת אֶל הֶחָצֵר, וְהַנַּעַר מִשְׁתָּאֶה וְנִפְחָד עוֹמֵד תַּחְתָּיו בַּמַּרְתֵּף, מַבִּיט מִסִּתְרוֹ בַּחוֹר, וַהֲמוֹן-הַנְּקָמוֹת יִשְׁרֹק וְיָאֹר בַּהֶרֶס אֲשֶׁר יַהֲרוֹס… וּבְהַכּוֹת הֶהָמוֹן לַהֲרוֹס אֶת הַבַּיִת, נָפְלוּ גַּם טִפְחוֹת הַמַּרְתֵּף אֲשֶׁר תַּחְתָּיו, וְאֶבֶן אַחַת פָּגְעָה בְּעֹרֶף הַנַּעַר – וַיִּפֹּל בְּדָמוֹ מִתְעַלֵּף מִן הַמַּכָּה, וְגַלֵּי הַמַּפֹּלֶת וְהָאָבָק אֲשֶׁר עָלָה הִסְתִּירוּהוּ מֵעֵינֵי הָעֵדָה הַמַּשְׁחִיתָה – וַיִּשָּׁאֶר חָי.

עַתָּה, כַּאֲשֶׁר שָׁבָה רוּחַ הַנַּעַר אֵלָיו וַיָּבֶן כִּי לִפְנֵי כֹּהֵן מִגְּדוֹלֵי מִצְרַיִם הֻצָּג – וַיִּזְכֹּר אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ פֹה מִצְרַיִם כַּיּוֹם לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ – וַיַּחֲלֵט, לְבִלְתִּי שְׁאֹל עוֹד מִפִּי אֵלֶּה דָבָר, וְהֵשִׁיב רַק לַאֲשֶׁר יִשְׁאֲלוּ הֵם מִפִּיו…

וַיִּתְאַפַּק וַיִּתְיַצֵּב דּוּמָם לִפְנֵי הַכֹּהֵן וַאֲנָשָׁיו.

וְהַכֹּהֵן מִתְבּוֹנֵן אֶל הַנַּעַר, וְהוּא יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה, אַף כִּי טֻנַּף בְּאָבָק וּבְדָם וְכָל בְּגָדָיו רָטְבוּ מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר זֹרְקוּ עָלָיו. פָּנָיו חָוָרוּ, כִּי דָם רַב אָזַל מִפִּצְעוֹ וְגַם הַתַּחְבּשֶׁת אֲשֶׁר שָׂמוּ לְרֹאשׁוֹ כְּבָר חֻמְּצָה בְּדָמוֹ; אַךְ בְּקוֹמָה יְשָׁרָה, כְּאִישׁ בִּגְבוּרָתוֹ, עָמַד הַנַּעַר בֶּן שְׁבַע-עֶשְׂרֵה זֶה, וְאֹמֶץ וְתֹם וּתְבוּנָה מֵעֵינָיו אֶל עֵינֵי הַכֹּהֵן נִשְׁקָפוּ, וַיַּכֶּר הַכֹּהֵן בִּדְמוּתוֹ, כִּי אָכֵן מֵאֲחֵי הוֹשֵׁעַ זֶה, וַיָּאֶר אֵלָיו פָּנִים וַיִּשְׁאָלֵהוּ רַכּוֹת: " וּמִי אַתָּה וּמֵאַיִן אַתָּה, בְּנִי?"

וְהַנַּעַר, אַף כִּי יָדַע אֲשֶׁר טוֹב לוֹ הַפַּעַם אִם יֹאמַר כִּי מִצְרִי הוּא לֹא כִּחֵד וַיֹּאמֶר, כִּי עִבְרִי הוּא מִיּוֹשְׁבֵי סֻכּוֹת וְנֶכֶד נוּן, בֶּן בִּתּוֹ, וּשְׁמוֹ אֶפְרָיִם.

“מִבֵּית נוּן?” אָמַר הַכֹּהֵן וַיָּאֶר פָּנִים לַנַּעַר, " אָכֵן יָדַעְתִּי אֶת מוֹלַדְתְּכֶם. הֲלֹא מִבְּנֵי אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע כֹּהֵן אוֹן אַתֶּם".

“כֵּן, אֲדוֹנִי, דִּבַּרְתָּ”, עָנָה הַנַּעַר, “אָסְנַת אִמֵּנוּ הָיְתָה, וְיוֹסֵף בֶּן-יַעֲקֹב בֶּן-יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם הָעִבְרִי – אָבִינוּ הוּא”.

וַיַּרְא הַכֹּהֵן כִּי מִתְכַּבֵּד הַנַּעַר בִּכְבוֹד בֵּית אֲבוֹתָיו כְּאַחַד הָאֲצִילִים, וְלֹא אָבָה חָקְרוֹ עוֹד כָּעֵת, בִּרְאוֹתוֹ כִּי חַלָּשׁ הוּא, וְאַךְ בְּשַׂחֲקַת חֵן אָמַר לוֹ: " אֶת שֵׁמַע נוּן אַף אֲנִי שָׁמַעְתִּי, וְאֶת בְּנוֹ הוֹשֵׁעַ גִּבּוֹר הַחַיִל גַּם יָדַעְתִּי. וְאַתָּה, הַבֵּן, בָּאתָ לְהֵרָאוֹת פְּנֵי אָבִיךָ נוּן הַזָּקֵן?"

וְאֶפְרַיִם צָהֲלוּ פָּנָיו כִּמְעַט לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וּכְסוֹבְבוֹ אֶת צְמִיד-הַזָּהָב אֲשֶׁר עַל זְרוֹעוֹ עָנָה: " אַף גַּם לִרְאוֹת פְּנִי הַשַּׂר, הוֹשֵׁעַ דּוֹדִי, בָּאתִי; כִּי הֵן הַיּוֹם יָבֹא עִם גְּדוּדֵי חֵילוֹ צֹעֲנָה".

וְהַכֹּהֵן עוֹדֶנּוּ מֵאִיר אֵלָיו פָּנִים בְּחֶסֶד וַיַּעַן: " וְכַאֲשֶׁר אֶרְאֶה בְּךָ, הַבָּחוּר, בַּקֵּשׁ תְּבַקֵּשׁ אֶת דּוֹדְךָ הַשַּׂר כִּי יְדַבֵּר עָלֶיךָ, לְמַעַן יְמַלְּאוּ גַם יָדְךָ לַעֲבֹד בְּחֵיל פַּרְעֹה – הַאַף אֵן זֹאת? וְאָמְנָם כָּל רוֹאֶיךָ יַכִּירוּ כִּי בֶּן-חַיִל אַתָּה, וְיָד לְךָ לִתְפֹּשׂ נֶשֶׁק!"

“אָמְנָם, אֲדוֹנִי”, יָשִׁיב אָז אֶפְרַיִם בְּשַׂחֲקַת-נִכְלָם וַיָּשַׁח רֹאשׁ, “הַרְאֵה הֶרְאָה עַבְדְּךָ אֶת כֹּחוֹ בַּנֶּשֶׁק, בְּצֵאתִי לַצָּיִד. אוּלָם בַּצָּבָא לֹא אֵצֵא, כִּי בַּעַל עֲדָרִים אֲנִי, עֶדְרֵי בָקָר וָצֹאן, אֲשֶׁר לֹא אֶעֶזְבֵם…”

“הֲכֵן אָתָּה?” עָנָה הַכֹּהֵן וַיִּשְׂחַק, " אוּלָם כַּאֲשֶׁר תִּרְאֶה אֶת הוֹשֵׁעַ דּוֹדְךָ, וְשָׁפַטְתָּ אַחֶרֶת; כִּי טוֹב פְּקֹד עַל גְּדוּדֵי אָדָם, חֵיל צְבָא פַּרְעֹה, מִפְּקֹד עַל עֶדְרֵי בְהֵמָה בְּמִדְבַּר סֻכּוֹת!"

וַיִּפֶן אֶל הֹרְנַחַתְּ וַיִּשְׁאַל: “הַעוֹד לֹא בָא הוֹשֵׁעַ צֹעֲנָה?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, אִישׁ הָאֱלֹהִים!” עָנָה הֹרְנַחַתְּ, “הוּא עוֹד טֶרֶם יָבֹא, אֲבָל אֲלָפָיו מְחַכִּים לוֹ פֹה כִּי יָבֹא עוֹד הַיּוֹם”.

וַיִּפֶן הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר: "וּבְכֵן שְׁמַע נָא, אַלּוּף הָעֲדָרִים! הֲלֹא תְּחַכֶּה עוֹד הַיּוֹם בְּצֹעַן, עַד בּוֹא דוֹדֶךָ. וְהָיָה כִּרְאוֹתְךָ אֶת יְדִידִי זֶה הוֹשֵׁעַ וְאָמַרְתָּ לוֹ: בָּאִי מִשְׁנֵה הַחוֹזֶה לְאָמוֹן,שׁוֹלֵחַ לְךָ אֶת בִּרְכָתוֹ שָׁלוֹם. אַף יְחַכֶּה לְךָ כִּי תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ – וְשָׂמַח לִרְאוֹתֶךָ. אַף זֹאת תַּגִּיד לוֹ וְשָׂמַח לְבָבוֹ: אַנְשֵׁי הַצָּבָא הָעִבְרִים הָעוֹבְדִים בְּחֵיל אַרְסָא הָאַשּׁוּרִי, בָּאוּ הַיּוֹם כֻּלָּם בִּבְרִית אָמוֹן אֵל מִצְרַיִם; כִּי זָבְחוּ לוֹ וּלְתִשְׁעַת הַקֳּדָשִׁים, אֱלֹהֵינוּ הַחַיִּים לְעוֹלָם, וַיִּשָּׁבְעוּ לָהֶם.כִּי אָמְנָם לֹא נָאוֶה לְגִבּוֹרִים לִהְיוֹת עוֹד עִם עָם מְשֻׁלָּח, הָעִבְרִים הָהֵם, אֲשֶׁר גָמְלוּ רָעָה לְנוֹתְנֵי לַחְמָם וּפִשְׁתָּם וְשִׁקּוּיָם וַיִּבְרָחוּ.

“בָּרָחוּ?” חָרַד הַנַּעַר כִּי לֹא הִתְאַפֵּק וַיִּשְׁאָל…

“כֵּן, לַיְלָה כַּגַּנָּבִים בָּרְחוּ מִן הָעִיר זוּ שָׂבְעוּ מִטּוּבָה יָמִים רַבִּים! וְאֶת הוֹשֵׁעַ יָדַעְתִּי, כִּי הוּא הַגִּבּוֹר הַיָּשָׁר בָּאָדָם לֹא יַעֲזֹב עַתָּה אֶת מִצְרַיִם, בְּהִדָּרְשׁוֹ לָהּ. וְהוּא עוֹד עָלֹה יַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת הַמִּשְׂרָה בְּמִצְרַיִם וְהֶעֱלָה גַם אוֹתְךָ, בֶּן אֲחוֹתוֹ, עִמּוֹ. כִּי אִתְּכֶם אָנִי, וּבְחַסְדֵי הוֹשֵׁעַ, אֲשֶׁר אֶזְכֹּר, הֵיטֵב אֵיטִיב גַּם עִמְּךָ, הַנַּעַר, גַּם עִם אָבִיךָ בְּסֻכּוֹת, אֲשֶׁר טֶרֶם אֵדַע שְׁמוֹ”…

“אָבִי מֵת…” עָנָה הַנַּעַר וְקוֹלוֹ רָעַד בִּגְרוֹנוּ.

רָעַד הַנַּעַר וּפָנָיו הֶאְדִּימוּ וְהִלְבִּינוּ חֲלִיפוֹת – הֲמִפְּנֵי הַקַּדַּחַת אֲשֶׁר אֲחָזַתּוּ בִּקְדֹחַ עָלָיו פִּצְעוֹ? וְאִם מִפְּנֵי הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר דִּכְּאַתְהוּ כִֹי בֶן הוּא לָעָם הַהוּא? אוֹ כִּי רָגְשָׁה עָלָיו נַפְשׁוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת חֶרְפַּת עַמּוֹ מִפִּי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל?… אוֹ כִּי אֶת סוּסוֹ גַאֲוָתוֹ, אֶת סוּסוֹ הָאַדִּיר אֲשֶׁר אָהַב, זָכַר הַפַּעַם כִּי אֵינֶנּוּ, כִּי לֻקַּח מִמֶּנּוּ בַשֹּׁד וְלֹא יִרְאֶנּוּ עוֹד לְעוֹלָם? – רָגשׁ רָגְשָׁה נַפְשׁוֹ עָלָיו וּבְהַחֲרִישׁוֹ תָּעוּ עֵינָיו לָעֲבָרִים…

וּבָאִי הַכֹּהֵן זֶה מַחֲרִישׁ אַף הוּא (הֵן כְּבָר הִכְבִּיר הַפַּעַם מִלִּים מֵאֲשֶׁר הִסְכִּין), הִתְבּוֹנֵן עוֹד רֶגַע בִּפְנֵי הַנַּעַר וַיֵּרֶד מִן הָאַפִּרְיוֹן לְהִתְהַלֵּךְ כִּמְעַט בְּרַגְלָיו, לְבַל יַבִּיטוּ בוֹ עוֹד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ… אַךְ לְהֹרְנַחַתְּ הָאֶחָד הִפְנָה וַיִּרְמֹז, כִּי יֵלֵךְ אִתּוֹ. וַיָּבֹאוּ שְׁנֵיהֶם אֶל תַּחַת הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר שָׁם וַיִּהְיוּ תַחְתָּהּ.

וּבְצֵאתָם מִתַּחַת סֻכַּת הָעֵץ הָרַעֲנַנָּה, עוֹד הִפְנָה הַכֹּהֵן אֶל הֹרְנַחַתְּ וַיְדַבֵּר בְּקוֹל לְמַעַן יִשָּׁמֵעַ: " גַּם אַתָּה גַם קָצַנָּה בִּתְּךָ הַיְפֵהפִיָּה הֵן תִּשְׂמְחוּ לִרְאוֹת אֶת הוֹשֵׁעַ גִּבּוֹר הַחַיִל בְּצֵל קוֹרַתְכֶם…וְאֶת הַנַּעַר הַזֶּה“, הוֹסִיף הַכֹּהֵן בְּגִשְׁתּוֹ אֶל הָאַפִּרְיוֹן אֲשֶׁר אֶפְרַיִם עוֹמֵד עוֹד בְּצִלּוֹ, " הֲלֹא תָבִיא אֶל בֵּיתְךָ גַם אוֹתוֹ. וּבִתְּךָ הֲלֹא תֵדַע בְּחָכְמָתָהּ לִשְׁמֹר עָלָיו וְלִרְפֹּא לוֹ, עַד שׁוּבוֹ לְאֵיתָנוֹ, כִּי בֶּן-חַיִל גַּם זֶה יִהְיֶה לָנוּ”.

וַיֵּשֶׁב הַכֹּהֵן בְּאַפִּרְיוֹנוֹ וַיִּשָּׂאוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם,

וְהֹרְנַחַתְּ וּשְׁלֹשֶׁת אֲנָשָׁיו גַּם הֵם לְדַרְכָּם הָלָכוּ וַיּוֹלִיכוּ גַם אֶת אֶפְרַיִם אִתָּם.

וַיּוּבָא אֶל בֵּית הַשַּׂר, רֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים בְּמִצְרָיִם.

ג    🔗

וּבְבֵית הֹרְנַחַתְּ מִתְאַבְּלִים בַּאֲבֵל מִצְרַיִם. הַגְּבָרִים כֻּלָּם גִּלְּחוּ שְׂעַר רֹאשָׁם, וּבְמֵצַח הַנָּשִׁים אֵפֶר תַּחַת פְּאֵר.

וּלְהֹרְנַחַתְּ אֵין אִשָּׁה גְבֶרֶת בְּבֵיתוֹ מִלְבַד בִּתּוֹ, כִּי זֶה יָמִים רַבִּים מֵתָה עָלָיו אֵשֶׁת נְעוּרָיו וַתַּשְׁאֵר לוֹ רַק בַּת יְחִידָה, קָצַנָּה שְׁמָהּ, וַיֶּאֱהָבֶנָּה אָבִיהָ עַד מְאֹד וַתְּהִי הִיא נֶחֱמָתוֹ וְגַם שָׂרָתוֹ בַּבָּיִת. – וַיְהִי בְּבוֹאוֹ עִם אֶפְרַיִם, וַתֵּצֵא בִּתּוֹ הָעֲדִינָה וְנַעֲרוֹתֶיהָ עִמָּהּ לִקְרַאת אָבִיהָ, וּפְנֵיהֶן בִּצְעִיפֵי אֶבְלָן, וְהֵן מְקוֹנְנוֹת בְּקוֹל עַל מוֹת קְרוֹבֵיהֶן אֲשֶׁר נִגְּפוּ הַלַּיְלָה בַּדָּבֶר. אוּלָם בִּרְאוֹתָן אֶת הַבָּחוּר הָאוֹרֵחַ, הַבָּא עִם בַּעַל הַבַּיִת וּפָנָיו כְּחוֹלֶה, וַתֶּחֱרַשְׁנָה מִבִּכְיָן.

וַיְצַו הֹרְנַחַתְּ כִּי יָשִׂימוּ עַיִן לְטוֹבָה עַל אֶפְרַיִם וַיְבַהֵל אֶת עֲבָדָיו, כִּי יִקְחוּ אֶת הַנַּעַר וּרְחָצוּהוּ וּמָרְחוּ בַצֳּרִי וְחָבְשׁוּ אֶת מַחַץ רֹאשׁוֹ וְסָכוּהוּ בַּשֶּׁמֶן, וּלְהָבִיא לוֹ יַיִן וּמַאֲכָל לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ. וַיְצַוֵּם גַּם לְהַחֲלִיף אֶת שִׂמְלוֹתָיו, אֲשֶׁר נְגֹאֲלוּ בַּדָּם.

וַיְמַהֲרוּ הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת לַעֲשׂוֹת עִם הַנַּעַר הָאוֹרֵחַ כַּאֲשֶׁר צֻוּוּ.

נֶחְמָד לְמַרְאֶה יָצָא אֶפְרַיִם מִן הָרַחֲצָה וַיָּבֹא אֶל הַדְּבִיר פְּנִימָה וְהוּא הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ. מְעִיל דַּק, רְקוּם זָהָב בַּשּׁוּלַיִם, עָטַף אֶת גְּוִיָּתוֹ הַמְיֻשָּׁרָה; קְוֻצּוֹת רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר נִמְשְׁחוּ בַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב, יָרְדוּ שְׂרוּקוֹת מִתַּחַת לְתַחְבּשֶׁת הַבּוּץ הָרַךְ, אֲשֶׁר כִּתְּרָה אֶת רֹאשׁוֹ הַנִּשָּׂא, וְיִפְעַת הַבָּרָק הֵאִירָה אֶת עֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת אֲשֶׁר נִפְקְחוּ וְרָהֲבוּ לַמַּרְאֶה. כִּי אֶל כָּל אֲשֶׁר תַּבֵּטְנָה, אַךְ הוֹד וָעשֶׁר יַזְהִירוּ לְעַטֵּר אָדָם רָצוֹן וּנְעִימוֹת, וְאֶפְרַיִם – אַף רֵיחַ בִּגְדוֹתָיו נָעִים לְאַפּוֹ!… וְהִנֵּה הוּרָם הַמָּסָךְ, מָסַךְ הָאַרְגָּמָן אֲשֶׁר עַל הַפֶּתַח מִנֶּגֶד, וְקָצַנָּה הַיָּפָה בַּבָּנוֹת לְעֻמָּתוֹ תִּצְעָד…

וְהִיא – גְּוִיָּתָהּ לְכָל תָּאֳרָהּ מִבַּעַד לְשַׂלְמָתָהּ הַזַּכָּה נִשְׁקָפָה, שַׂלְמַת בּוּץ דַּק מְשֻׁבֶּצֶת תְּכֵלֶת וָכָסֶף; רְבִיד צַוָּארָהּ וּצְמִידֵי זְרוֹעֶיהָ – זָהָב נוֹצֵץ בְּאַבְנֵי מִלּוּאִים, מַזְהִיר עַל בְּשָׂרָהּ הֶעָנֹג כִּבְשַׂר יֶלֶד, וְעֵינֶיהָ הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר נִרְחֲבוּ בַּפּוּךְ, כְּמִן הַתְּנוּמָה קָמוּ וְנִכְחָן יָשָׁר תַּבֵּטְנָה… עָמְדָה רֶגַע וַתְּבָרֵךְ אֶת הָאוֹרֵחַ בִּמְאוֹר פְּנֵי-חֵן וַתִּקַּח יָדוֹ – וַתּוֹשִׁיבֵהוּ עַל הַמִּטָּה רְפוּדַת הַשָּׁנִים אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ, עַמּוּדֵי חַתּוֹרָה חֲטוּבִים, כִּי יִשָּׁעֵן וְנָח לוֹ.

וּכְהִשָּׁעֲנוֹ, כָּרְעָה בַּת-הַחֵן לְמוּלוֹ וַתֵּשֶׁב אַרְצָה עַל הַמַּרְבַד, כָּפְנָה רַגְלֶיהָ תַּחְתָּהּ וַתִּשַׁח אֵלָיו לְדָרְשׁוֹ, אִם עוֹד יִכְאַב לוֹ מָה, וְעַל כָּל אֲשֶׁר אִתּוֹ תִּשְׁאָלֵהוּ. אוּלָם הַנַּעַר – כַּחֲזוֹן חֲלוֹם עֲדָנִים אֲשֶׁר לֹא חָלַם עוֹד כָּמוֹהוּ, הָיָה הַפַּעַם לְעֵינָיו, עַד כִּי כָבַד עָלָיו הַדִּבֵּר, נִסְתַּם גְּרוֹנוֹ, כִּי מָלְאָה נַפְשׁוֹ עֹנֶג, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה אַךְ בַּתַּרְדֵּמָה הַמְּתוּקָה…

וְאָמְנָם לֹא יָדַע אֶפְרַיִם וְלֹא שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ מֵעוֹדוֹ כַּתַּפְנוּקִים הָהֵם אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לוֹ בְּבֵית הַמִּצְרִי, וְהוּא עוֹדוֹ מִשְׁתָּאֶה לְכָל אֲשֶׁר סְבִיבָיו… הַבַּיִת – כָּל קִירוֹתָיו וְעַמּוּדָיו וִיצִיעָיו פְּנִימָה, עֲשׂוּיִים בִּתְמוּנוֹת-צְבָעִים, וְכָל כֵּלָיו מְפֻתָּחִים לְתִפְאָרֶת, כֻּלָּם מַעֲשֵׂה יְדֵי אֳמָנִים וְחַרְטֻמִּים; חֲדָרָיו – מַרְבַדִּים יְקָרִים עַל רִצְפָּתָם שֻׁטְחוּ, וּפְסִילֵי מִצְרַיִם מְצֻפֵּי זָהָב וָכֶסֶף, תַּבְנִית אֵלִים וְאֵלוֹת, מִפִּנּוֹתָם נִשְׁקָפוּ, וּקְטֹרֶת-תַּאֲוָה וְעַטְרוֹת פְּרָחִים רֵיחַ נִיחוֹחַ בַּכֹּל יִתְּנוּ לְהָשִׁיב כָּל נֶפֶשׁ. וְהוּא, אֶפְרַיִם, הֵן אַךְ שׁוֹכְנִי בָּאֳהָלִים הָיָה מֵעוֹדוֹ, וְגַם בֵּית אָבִיו הַזָּקֵן, הַבַּיִת הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְנוּן, נֶעְדָּר כָּל כְּלֵי תִפְאֶרֶת הָיָה. עַל כֵּן רָאָה הַנַּעַר אֶת נַפְשׁוֹ כְּמוֹ הוּבָא פִּתְאֹם בְּמַמְלֶכֶת קְסָמִים וְהָדָר אֲשֶׁר לֹא פִלֵּל מֵעוֹדוֹ, – וְהוּא, כִּבְרִיאָה חֲדָשָׁה הָיָה בְּעֵינָיו.

כִּי אִם נָאווּ כָּרֵי הַמִּרְעֶה הַנִּרְחָבִים בְּבֵין הָעַרְבַּיִם, בִּשְׁקֹעַ הַשֶׁמֶשׁ יָמָּה; וְאִם נָעִים שֶׁבֶת עַל הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת בִּהְיוֹת הָעֶרֶב, וְהָרוֹעִים מְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים וְהַצַּיָּדִים יָשִׂיחוּ עַל אֲשֶׁר אֻנָּה לָהֶם בִּשְׂדוֹת מִדְבָּר רְחוֹקִים; וְאִם מְתוּקָה הִיא הַמְּנוּחָה לַיְלָה בַּשָּׂדֶה בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, בְּהִשְׂתָּרַע הָאָדָם עַל יְצִיעוֹ וְעֵינָיו לַמְּרוֹמִים, אֶל אַלְפֵי הַכּוֹכָבִים הַמַּזְהִירִים בִּירַקְרַק נָגְהָם מִמַּעַל. – הֲלֹא עָיֵף וְיָגֵעַ שָׁם הָאִשׁ מֵחֹם הַיּוֹם וַעֲמָלוֹ וְאַךְ שְׁרִיקַת עֲדָרִים עָלָיו תַּעֲנֶה, וּפֹה בַּבַּיִת הַזֶּה מַה טּוֹבָה הַמְּנוּחָה בַּתַּעֲנוּגִים! בְּמִכְלַל כָּל יֹפִי אֲשֶׁר עָשׂוּ חַכְמֵי חֳרָשִׁים, אֳמָנֵי מַחֲשֶׁבֶת, יֵשֵׁב אָדָם – וַעֲבוֹדָה אַיִן, בִּלְתִּי לִשְׂבֹּעַ עֹנֶג וָחֵן כָּל הַיּוֹם, וּכְמוֹ לְאַחַד הָאֵלִים יֻגַּשׁ לְפָנָיו בְּכֵלִים טְהוֹרִים וִיקָרִים כָּל זְנֵי מֶרְקָחִים, פְּרִי הָדָר וְכָל עָסִיס טוֹב לְמַשְׁקֶה, – וְאֶפְרַיִם, אֲשֶׁר חָלַשׁ, לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ…

הוּא בְּצֵל הָעשֶׁר שָׁכֹב יִשְׁכַּב, - וְהַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֵךְ הָלֹךְ בַּשָּׁמַיִם וְנָטֹה עוֹד מַעֲרָבָה; וְהִנֵּה זֶה שֻׁלְּחוּ קַרְנֵי אוֹרוֹ מֵאֶשְׁנַבֵּי הַחַלּוֹנִים

פְּנִימָה, וְהִנֵּה מִשְׁבְּצוֹת פָּז עַל מַרְבַדֵּי הַדְּבִיר וְעַל תַּבְנִית כָּל רֶמֶשׂ וּבְהֵמָה וָעוֹף, אֲשֶׁר עַל הַקִּיר הַמָּתוּחַ בַּשָּׁשַׁר וְעַל רֹאשׁ קָצַנָּה יִשְׁתַּעְשָׁעוּ… וְקָצַנָּה עַל יַד הָאֶשְׁנָב, לְרוּחַ הַיּוֹם, יוֹשֶׁבֶת מִמּוּל הַנַּעַר, עַל כִּסֵּא מְרֻפָּד עוֹר יָקָר, עוֹר נְמֵר חֲבַרְבּוּרוֹת. יָדֶיהָ תִּשְׁלַח בַּכִּישׁוֹר וְעֵינֶיהָ בְּאֶפְרַיִם, אֲשֶׁר רָאֲתָה בּוֹ כִּי פָּנָיו כִּפְנֵי הוֹשֵׁעַ, זֶה דוֹדוֹ אֲשֶׁר אָהֲבָה בִּלְבָבָהּ…

וּמַה יָפְתָה בַּת-מִצְרַיִם זֹאת! בָּהּ יַבִּיט הַנַּעַר – וְגַם אֶת סוּסוֹ מְשׂוֹשׂוֹ לֹא יִזְכֹּר עוֹד! כֹּל בָּה – נְעִימוֹת-חֵן וָתֹם. בֵּין תַּלְתַּלֵּי שְׂעָרָהּ, הַקָּבוּץ לָהּ עַל קָדְקָדָהּ, תָּקְעָה שׁוֹשַׁן לוֹט גָּדוֹל וְנֶחְמָד, וְהוּא תָּלוּי נוֹפֵל עַל עָרְפָּהּ, מִשְׂחָק לְרוּחַ הַיּוֹם, כִּי יָפוּחַ וְסִלְסֵל בַּפֶּרַח וּבַתַּלְתַּלִּים יָחַד… כַּף יָדָהּ הָעֲנֻגָּה תִּמְשֹׁךְ בַּצֶּמֶר הַצַּח, וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַשְּׁלוּחוֹת תְּפֻזֶּנָה וְתִטְוֶינָה אֶת הַחוּט הַדַּק – וְהִיא אֶל אֶפְרַיִם מְדַבֶּרֶת, וְקוֹלָהּ כַּהֲגוֹת יוֹנָה בְּחֶמְלַת אַהֲבָתָהּ. שָׁמְעָה קָצַנָּה כִּי קָרוֹב הַנַּעַר לְהוֹשֵׁעַ וְאוֹתוֹ בָּא לְבַקֵּשׁ בְּצֹעַן – וַתִּשְׁכַּח כִּמְעַט אֶת אֶבְלָהּ, כִּי שָׁמְחָה בְּקִרְבָּהּ וַתְּדַבֵּר אַךְ בְּהוֹשֵׁעַ, עַד כִּי רַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי אָבִיהָ – וַיֵּצֵא אֶת הַבַּיִת פֶּן יִגְעַר בְּבִתּוֹ, כִּי לֹא יִתְאַפַּק…

וְקָצַנָּה אָמְנָם שׁוֹגָה הָיְתָה בְּהוֹשֵׁעַ מִנְּעוּרֶיהָ, אוּלָם אָבִיהָ מִהֵר וַיִּתְּנֶנָּה אֶל אִישׁ מֵעֲשִׁירֵי מִצְרַיִם הַגְּדוֹלִים, בִּהְיוֹתָה עוֹד בַּת חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְבַל תֵּלֵךְ אַחֲרֵי הָעִבְרִי; וְלֹא שָׁמַע אֶל בְּכִי בִתּוֹ יְחִידָתוֹ, כִּי לֹא חָפְצָה בַּבַּעַל הַזָּקֵן אֲשֶׁר בָּחַר הוּא לָהּ. וַיְהִי כְּשֶׁבֶת קָצַנָּה עִם בַּעֲלָהּ זֶה שָׁנָה אֶחָת – וַיָּמָת הָאִישׁ, וַתִּירַשׁ הָעַלְמָה הוֹן עָצוּם וָרָב. וַתָּשָׁב אֶל בֵּית אָבִיהָ וַתְּכוֹנֵן אֶת הַבַּיִת בְּכָל עשֶׁר וְתִפְאֶרֶת, וַתְּהִי מֵאָז הַשּׂוֹרֶרֶת בַּבַּיִת, וְאָבִיהָ לֹא כִהָה בָּהּ עוֹד מֵעֲשׂוֹתָהּ כְּכָל חֶפְצָהּ. – כִּי כֵן דְּבַר הַבָּנוֹת בְּמִצְרַיִם עִם אֲבוֹתֵיהֶן, אֲשֶׁר בְּטֶרֶם תִּהְיֶינָה לָאִישׁ וְשָׁלַט הָאָב בְּבִתּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יַחְפֹּץ הוּא; אוּלָם אַחֲרֵי הֱיוֹתָן לְאִישׁ, תֵּצֶאנָה מִיַּד אֲבוֹתֵיהֶן לְעוֹלָם. וְהָיָה אִם גַּם יָמוּת הַבַּעַל, לֹא יָשׁוּב הָאָב לִמְשׁוֹל בְּבִתּוֹ עוֹד.

וַיְהִי כְּשׁוֹב קָצַנָּה אֶל בֵּית אָבִיהָ: וְכָל בָּחוּר וָטוֹב מִגְּדוֹלֵי מִצְרַיִם וְשָׂרֶיהָ בִּקְּשׁוּ אֶת יָדָהּ, – הֵשִׁיבָה הִיא אֶת פְּנֵי כֻלָּם רֵיקָם, כִּי נַפְשָׁהּ עוֹדֶנָּה קְשׁוּרָה בְּהוֹשֵׁעַ וַתּוֹחֶל לוֹ. וְגַם בְּסֶפְתָּה הַנָּסִיךְ, אֲשֶׁר מִבֵּית פַּרְעֹה, לֹא חָפְצָה קָצַנָּה – וּבְעֵינֵי אָבִיהָ רָע. –

וְהוֹשֵׁעַ אָז אֵינֶנּוּ בְּצֹעַן, כִּי בַּמִּלְחָמָה הוּא אֲשֶׁר בְּלוּב, וְהַמִּלְחָמָה שָׁם אֲרֻכָּה וְהוּא עוֹד טֶרֶם יָשׁוּב. וַתֵּשֵׁב קָצַנָּה וַתְּחַכֶּה לוֹ, וְנַפְשָׁהּ חָרְדָה לְהַקְשִׁיב כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁמַע עַל הוֹשֵׁעַ וְחֵילוֹ. וְאָבִיהָ אָמָר: תֵּשֵׁב עַד אֲשֶׁר תִּלְאֶה מֵהֵעָגֵן עוֹד וְהָיְתָה לְסֶפְתָּה. הִנֵּה הָיָה כַּיּוֹם גַּם דְּבַר הַחוֹזֶה בָּאִי, כִּי תִּנָּתֵן הַבַּת לָעִבְרִי הַלָּז, לְהוֹשֵׁעַ, לְמַעַן קְנוֹת לְבָבוֹ וְעֶזְרָתוֹ לַדָּבָר אֲשֶׁר יָזַם בָּאִי לַעֲשׂוֹת בַּמַּמְלָכָה וּבְבֵית פַּרְעֹה, – לְהַמְלִיךְ אֶת סֶפְתָּה. וְהֹרְנַחַתְּ, אֲשֶׁר אַף הוּא בָּא בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה, אֲשֶׁר נִקְשְׁרוּ בָאִי וְסֶפְתָּה חֶרֶשׁ, – אֵיךְ יַמְרֶה עוֹד?… גַּם סֶפְתָּה הֵן יִמְשֹׁךְ יָדוֹ בַּעֲצַת הַכֹּהֵן מִקָּצַנָּה, וּבִמְחִיר הַכִּסֵּא יִתְּנֶנָּה כִּי תְהִי לַנָּכְרִי, לְהוֹשֵׁעַ הָעִבְרִי…

עַל כֵּן רָגַז הֹרְנַחַתְּ בְּקִרְבּוֹ הַיּוֹם, וַיִּצַר עָלָיו בֵּיתוֹ וַיֵּצֵא כֹּה סַר וְזָעֵף.

וְקָצַנָּה עוֹד טֶרֶם תֵּדַע אֶת הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ הַכֹּהֵן עָלֶיהָ הַיּוֹם, אַךְ שָׁמֹעַ שָׁמְעָה כִּי אוּלַי עוֹד הַיּוֹם יָשׁוּב הוֹשֵׁעַ וּבָא צֹעֲנָה, וַיְהִי אֶפְרַיִם בְּעֵינֵיהָ כְּאוֹת לְטוֹבָה, וּכְמוֹ צִיר שָׁלוּחַ לָהּ מֵאֵת בְּחִיר-לִבָּהּ אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ. וְהִנֵּה הִגִּיד לָהּ הַנַּעַר בְּדַבְּרָם, כִּי שָׁלוּחַ הוּא בְּיַד אִשָּׁה אֶל הוֹשֵׁעַ –וַיִּפָּעֶם לִבָּהּ עַד מְאֹד. אַךְ בִּרְאוֹתָהּ, כִּי מַחֲרִישׁ הַנַּעַר מֵהַגִּיד לָהּ עוֹד, וַתִּתְאַפֵּק מִשְּׁאֹל לוֹ עַד עֵת מְצוֹא.

וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא אָבִיהָ אֶת הַבַּיִת, וַתִּגַּשׁ וַתֵּשֶׁב עַל יַד אֶפְרַיִם בַּמִּטָּה וַתִּשְׁאָלֵהוּ בַּלָּאט: " וּמִי הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, וּמַה הִיא? לֵאמֹר: הַצְּעִירָה הִיא אִם זְקֵנָה? הֲיָפָה הִיא וְאִם בְּעוּלַת בָּעַל?

וְהַנַּעַר הֵבִין לָמָּה תִּשְׁאַל כָּכָה וַיִּשְׂחַק עַל דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה: הֵן הָעַלְמָה הַהִיא אֲשֶׁר שְׁלָחַתְהוּ אֶל הוֹשֵׁעַ, אֵימָה לָהּ וְיִרְאָה וְכָבוֹד עַל סְבִיבָהּ, וְלֹא לְאַהֲבַת גְּבָרִים תְּצַפֶּה אִשָּׁה אֲשֶׁר כָּזֹאת, – מִרְיָם שְׁמָהּ, אֲחוֹת משֶׁה, וְהִיא נְבִיאָה!

וַתָּנַח רוּחַ קָצַנָּה בְּשָׁמְעָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתָּקָם מִמְּלַאכְתָּהּ וַתְּבַקֵּשׁ אֶת אֶפְרַיִם לָצֵאת אִתָּהּ הַגַּנָּה.

וְאֶפְרַיִם – רוּחַ חֲדָשָׁה נָסְכָה בוֹ בַּת נְדִיבִים זֹאת. יָצָא יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְהוּא לִבּוֹ יָרֹן בּוֹ כִּי בָא צֹעֲנָה וּבְבֵית הַמִּצְרִי הוּא… אָנָּה בָאוּ הַמַּשְׂטֵמָה וְהַבּוּז אֲשֶׁר בְּנֵי שִׁבְטוֹ נָטְעוּ בְלִבּוֹ לַמִּצְרִים וּלְכָל כְּבוֹדָם יָחַד? אָכֵן, אַךְ מְעוֹן-חֶסֶד הַבַּיִת הַזֶּה, אֲשֶׁר בּוֹ קָצַנָּה, אַיֶּלֶת אֲהָבִים זֹאת, תִּנְוֶה! וְהִיא – שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֶיהָ לוֹ כַּהֲגוֹת כִּנּוֹר נָעִים, מֶבַּט עֵינֵיהָ – מְשׂוֹשׂ נֶפֶשׁ, וְכַיּוֹצֵא בְּמָחוֹל אַחֲרֶיהָ בְּלֵב רְנָנָה הַגַּנָּה יֵלֵךְ, מִצְעֲדֵי עֹז יִדְרֹךְ, כִּי רָפָא לוֹ!

ד    🔗

וְהַגַּן – עֲרוּגוֹתָיו, שְׂדֵרוֹת עֵצָיו וְשִׂיחָיו, סֻכּוֹתָיו וּבְרֵכוֹתָיו כֻּלָּן עֲשׂוּיוֹת בְּטוּב טַעַם וּבְדַעַת חֵן, וְכָל בּוֹ פּוֹרֵחַ בְּבִרְכַּת הָאָבִיב וְנוֹתֵן רֵיחַ נִיחוֹחַ לְשׁוֹבֵב נֶפֶשׁ. עֳפָאָיו הָרַעֲנַנִּים לְרוּחַ-יָם קַלָּה יִשָּׁאוּ, וּבְצִלָּם צִפָּרִים לִקְרַאת עֶרֶב יְשׁוֹרֵרוּ, וְקוֹל צִפְצוּפָן שְׂשׂוֹן אַהֲבָה כִּי נָעִים. וּבֶחָצֵר הַזֹּאת, בִּפְרֹחַ כָּל תִּפְאַרְתָּהּ, זָכַר אֶפְרַיִם אֶת חֲצַר בֵּית אֲבוֹתָיו, אֲשֶׁר לֹא רָאָה בָּהּ בִּלְתִּי אִם הָאֲבוּסִים לַבְּהֵמָה וְאֶת הֶחָצֵר וְגֶלְלֵי הַצֹּאן וְהַבָּקָר – וַיִּפֹּל בְּעֵינָיו כָּל עשֶׁר בֵּית אָבִיו וְעָשְׁרוֹ הוּא יָחַד… יָדַע אֶפְרַיִם כִּי עוֹד יִגְדַּל וְעוֹד יִפְרֹץ – כִּי הֵן הַיּוֹרֵשׁ הָאֶחָד הוּא גַם לְכָל הוֹן אִמּוֹ וּמִקְנֶהָ – אוּלָם מַה בְּכָל הָעשֶׁר הַלָּז, אִם גַּם בֵּיתוֹ לֹא נִפְלֶה מִבֵּית אַחַד הָעֲבָדִים אֲשֶׁר לוֹ, מִלְבַד כִּי רְחַב יָדַיִם הוּא בַּמִּדָּה…

נֶעֱצָב אֶל לִבּוֹ עָמַד אֶפְרַיִם מַבִּיט אַחֲרֵי קָצַנָּה הַמִּתְהַלֶּכֶת בְּשִׁפְעַת הַיֶּרֶק לֶאֱרוֹת פְּרָחִים וְשׁוֹשַׁנִּים. נוּגָה וּמַחֲרִישָׁה תִּקְטֹף וְתָשִׂים אֶל הַסַּל אֲשֶׁר בְּיָדָהּ, וְאֶפְרַיִם זֶה נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ לִבְחֹר כָּל יָפֶה וָטוֹב, וְאַף הוּא אָבֵל יִקְטֹף צִיץ אַחַר צִיץ וְנָתַן לָהּ – וּשְׁנֵיהֶם מַחֲרִישִׁים.

נִמְלָא הַסַּל וְקָצַנָּה בָּאָה אֶל הַסֻּכָּה, וְאַחֲרֶיהָ אֶפְרַיִם, וַתֵּשֶׁב לִקְלֹע עֲטָרוֹת לַמֵּתִים אֲשֶׁר נָפְלוּ מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ בַּמַּגֵּפָה. וּמֵרְחוֹב הָעִיר פַּעַם פַּעַם תִּפְרֹץ צְוָחָה, וְקוֹל קִינָה מֵרָחוֹק יַעֲנֶה, אֲשֶׁר תַּעֲנֶינָה נָשִׁים בְּסָפְדָן עַל הַמֵּתִים – – וְהִנֵּה נָשְׂאָה קָצַנָּה עֵינֶיהָ בְּדִמְעָה אֶל אֶפְרַיִם וַתֹּאמַר: “וְהַגִּידָה נָא, בֵּן, הֲיֶאֶשְׁמוּ מִצְרַיִם בְּשִׂנְאָתָם לָעִבְרִים, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ אֶת הַדֶּבֶר הַזֶּה בָּאָרֶץ?”…

“הָאֱלֹהִים, אֵל הָעִבְרִים עָשָׂה – וְנַחְנוּ מָה?” אָמַר אֶפְרַיִם בְּכֶבֶד לָשׁוֹן, כִּי לֹא מָצָא מַעֲנֶה לְתוֹכַחְתָּהּ, וּפָנָיו חָפוּ.

כֵּן, יָדַעְתִּי, כִּי לֹא אַתָּה, נַעַר נִכְלָם, רָשַׁעְתָּ", אָמְרָה קָצַנָּה בְּרֹךְ קוֹלָהּ, " וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶה בְּךָ חֵטְא, מִלְבַד אֲשֶׁר תִּתְחַשֵּׁב עוֹד אֶל הַגּוֹי הַזֶּה וֵאלֹהָיו הָאַכְזָרִי אֲשֶׁר לֹא יָדַע רַחֵם… אַךְ הֵן גַּם אַתָּה כְּהוֹשֵׁעַ תַּעֲשֶׂה – –

וּפִתְאֹם סָפְדָה כַּפֶּיהָ אֶל לִבָּהּ, כִּי פָרַץ בִּכְיָהּ וַתַּעַן: “לִבִּי לִבִּי לְנַפְשׁוֹת מֵתֵינוּ! הֵן גַּם לִבְכּוֹת עַל פְּנֵיהֶם לֹא נוּכַל, כִּי הַבַּיִת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּ שָׁם סֻגַּר מִבֹּא, כִּי בֵית-הַנֶּגַע הוּא, וּמִי יָעֵז לָגֶשֶׁת אֶל אֲשֶׁר כָּזֶה?… לִבִּי לְחַלְלֵי בַּת-עַמִּי!”

וְאֶפְרַיִם נִרְעַד וְלֹא יָדַע בַּמֶּה יְנַחֲמֶנָּה. בְּעֵינַיִם זוֹלְגוֹת דִּמְעָה שָׁבָה הָעַלְמָה לִקְלֹעַ אֶת עַטְרוֹת הַפְּרָחִים – וְהוּא מַחֲרִישׁ יִתֵּן לָהּ פֶּרַח אַחַר פֶּרַח וְשׁוֹשָׁן אַחַר שׁוֹשָׁן, וְלִבּוֹ עָלָיו נִכְמָר אַף יֶהֱמֶה קִרְבּוֹ אָבֵל גַּם הוּא… וּבִדְאוֹב לְבָבוֹ הֵחֵל גַּם פֶּצַע רֹאשׁוֹ כּוֹאֵב, רְעָדָה חָלְפָה בְּעַצְמוֹתָיו, אַף כָּל בְּשָׂרוֹ נִכְמַר – אוּלָם הוּא עוֹדוֹ מִתְאַפֵּק וְעוֹמֵד עַל רַגְלָיו. דּוּמָם יַעֲמֹד לִפְנֵי קָצַנָּה הַכְּפוּפָה עַל הַמְּלָאכָה, עַל שְׁלַל פִּרְחֵי הָאֵבֶל אֲשֶׁר תִּקְשֹׁרְנָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ דוּמָם, וְרֹאשׁוֹ סוֹבֵב הוֹלֵךְ…

וְהִנֵּה בָּא הֹרְנַחַתְּ מִדֶּרֶךְ הַשַּׁעַר וּמֵרָחוֹק אֶל אֶפְרַיִם יִקְרָא: “הוֹשֵׁעַ דּוֹדְךָ בָּא!” – וַעֲטֶרֶת הַפְּרָחִים נָפְלָה מִידֵי קָצַנָּה, כִּי קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ וּשְׂפָתֶיהָ פְּתוּחוֹת – –

הִיא חָוְרָה אָדְמָה, וּבְעוֹד יָדֶיהָ עַל לִבָּהּ הַנִּרְגָּשׁ, נֶחְפְּזָה אַחֲרֵי אֶפְרַיִם לִקְרַאת אָבִיהָ, לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיו עוֹד.

וְהֹרְנַחַתְּ הִגִּיד, כִּי יַעֲמֹד הוֹשֵׁעַ עִם גְּדוּדָיו מוּל צֹעַן, כִּי אֵין לַחֲנוֹת כָּעֵת בָּעִיר עִם הַחַיִל מִפְּנֵי הַדֶּבֶר אֲשֶׁר בָּהּ, וְחָנָה מִחוּצָה לָהּ, בֵּין צֹעַן וּבֵין הַיָּם; וְכִי עוֹד מְעַט יַעֲבֹר הוֹשֵׁעַ וְחֵילוֹ לִפְנֵי הַמָּקוֹם הַזֶּה לָבֹא אֶל מְקוֹם הַמַּחֲנֶה; וְכִי הוֹשֵׁעַ, אֲשֶׁר זֶה הֻגַּד לוֹ כִּי אֶפְרַיִם פֹּה הוּא, שָׁלַח אֶת הֹרְנַחַתְּ לֵאמֹר: “יֵצֵא נָא בֶּן אֲחוֹתִי אֶל הַמַּחֲנֶה וּבָא שָׁם אֶל אָהֳלִי – –”

וּבְעוֹד הֵם, הֹרְנַחַתְּ וְאֶפְרַיִם, מְדַבְּרִים, נֶחְפְּזָה קָצַנָּה מֵעֲלֵיהֶם, כִּי הִנֵּה זֶה נִשְׁמַע לָהּ שַׁעֲטַת מִצְעֲדֵי צָבָא בָּא; וַתְּמַהֵר וַתַּעֲבֹר בְּגֶשֶׁר הַתְּעָלָה אֲשֶׁר בַּגָּן, וַתֵּצֵא מִבֵּין הָעֵצִים וַתְּדַלֵּג כְּאַיָּלָה וַתֵּתַצַּב עַל הָרֹבֶד אֲשֶׁר שָׁם אֵצֶל הַגָּדֵר, וַתַּשְׁקֵף מֵעַל הַחוֹמָה, הַשְׁקֵף וְצַפֵּה אֶל הַדֶּרֶךְ לִרְאוֹת אֶת הוֹשֵׁעַ עוֹבֵר בְּרֹאשׁ צְבָאוֹ.

וְהִנֵּה זֶה נִרְאָה לָהּ הַגִּבּוֹר בְּחִיר-לִבָּהּ בָּא. קוֹמְמִיּוּת לִפְנֵי חֵילוֹ הָרַב יִצְעָד, עוֹבֵר – וְשִׁרְיוֹנוֹ וּכְלֵי נִשְׁקוֹ עָלָיו יְנוֹצְצוּ בְּאֹדֶם זֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ בְּרִדְתָּהּ. וְהִנֵּה זֶה עַד לִפְנֵי הַגַּן הִגִּיעַ – וַיִּפֶן הָאַבִּיר אֶת רֹאשׁוֹ לְהַבִּיט בּוֹ – וַיַּכֵּר אֶת קָצַנָּה! עַד לִבָּהּ נִשְׁקְפָה לוֹ תִּפְאֶרֶת נָשִׁים זֹאת מֵעַל הַגָּדֵר, וְקַרְנַיִם מִזִּיו הַשֶּׁמֶשׁ עַל תַּלְתַּלֵּי רֹאשָׁהּ תְּפֻזֶּנָה – וַיֵאוֹרוּ פְּנֵי הַגִּבּוֹר וַיִּשְׁלַח לָהּ בִּרְכַּת שָׁלוֹם וְכָבוֹד, כִּי נָטָה לָהּ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ…

“אָכֵן נֶהְדָּר הוּא הַחַיִל בְּלֶכְתּוֹ עַל דְּגָלָיו בְּצַעֲדֵי אוֹנוֹ!” אָמַר רֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים הַזָּקֵן בְּגָאוֹן אֶל אֶפְרַיִם בְּגִשְׁתָּם אֶל קָצַנָּה, " אַךְ הַיּוֹם שָׁבְתוּ הַנּוֹגְנִים וְהוּפַר הַשִּׁיר מִלִּפְנֵי הַצָּבָא, כִּי יוֹם אֵבֶל הֵבִיא עָלֵינוּ הַמְכַשֵּׁף הָעִבְרִי… גַּם הוֹשֵׁעַ אֶל הָעָם הַזֶּה יְחָשֵׁב… אוּלָם יְהִי נָא אִישׁ הַחַיִל הַזֶּה מוֹפֵת לְכָל צְעִירֵי מִצְרַיִם וְגַם לְךָ אֶפְרַיִם – וְהִתְחַזַּקְתָּ וְהָיִיתָ עִמָּנוּ כָּמוֹהוּ! עַתָּה, מַהֵר וְהִשַּׂגְתּוֹ עוֹד! לֵךְ לְשָׁלוֹם!"

וַיִּפֶן הֹרְנַחַתְּ אֶל בֵּיתוֹ, וְאֶפְרַיִם פָּנָה אֶל קָצַנָּה לָתֵת לָהּ יָדוֹ בִּבְרָכָה בְּטֶרֶם יֵלֵךְ, וַיְהִי אַךְ הִגִּיעָה הִיא אֶת כַּפָּהּ אֶל כַּפּוֹ – וַתִּקְרָא נִבְעָתָה: " הוֹ, מַה חַמָּה יָדְךָ, אֶפְרַיִם! הֲלֹא חוֹלֶה אַתָּה! אַל נָא תֵּלֵךְ עוֹד!"

“אֵין דָּבָר!” קָרָא הַנַּעַר וַיְמַהֵר וַיָּרָץ בְּדֶרֶךְ הַשַּׁעַר הַקָּרוֹב. וְקָצַנָּה מִהֲרָה הַבַּיְתָה לִשְׁלֹחַ אַחֲרָיו עֲבָדִים כִּי יִשָּׂאוּהוּ. אַךְ בְּעוֹד אֵלֶּה בָּאִים, הִשִּׂיג אֶפְרַיִם אֶת הוֹשֵׁעַ וַיִּתֵּן קוֹל רָם וַיִּקְרָאֵהוּ בַּשֵּׁם.

שָׁמַע הוֹשֵׁעַ אֶת קוֹל הַנַּעַר –;וַיַּכִּירֵהוּ מֵרָחוֹק, וַיִּשְׁלַח אֶת זְרוֹעוֹתָיו לִקְרַאת אָחִיו בְּשִׂמְחָה. אַךְ בְּטֶרֶם יִפֹּל הַנַּעַר עַל צַוְּארֵי דוֹדוֹ – נָפַל לְפָנָיו; אַרְצָה לְרַגְלָיו נָפַל וְהוּא מִתְעַלֵּף…

וְהוֹשֵׁעַ, אֲשֶׁר חָרַד אֶל הַנַּעַר לְהָעִירוֹ, צִוָּה אַרְבָּעָה מֵאַנְשֵׁי חֵילוֹ, וַיִּקְחוּ אֶת אֶפְרַיִם הַנִּדְהָם וַאֲשֶׁר חִוֵּר כַּמֵּת וְלֹא יָכֹל עֲמֹד עוֹד עַל רַגְלָיו – וַיִשָּׂאוּהוּ וַיְבִיאוּהוּ אֶל אַחַד הָאָהֳלִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר נִטּוּ עַל הַגִּבְעָה לִשְׂפַת הַיָּם.

“הֲנִמְצָא הַסּוּס?!” קָרָא הַנַּעַר בְּהִתְעוֹרְרוֹ, וְעֵינָיו אֲשֶׁר הִבִּיטוּ רֶגַע מִשְׁתָּאוֹת שָׁבוּ נֶעֶצְמוּ בְּתַרְדֵּמָה; וְלֹא שָׁמַע עוֹד גַּם בְּגַשֵּׁשׁ הָרוֹפֵא הַזָּקֵן, אֲשֶׁר בַּצָּבָא, אֶת גְּוִיָּתוֹ מִכָּל עֲבָרֶיהָ.

 

פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית: הוֹשֵׁעַ    🔗

א    🔗

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְהוֹשֵעַ יוֹשֵׁב לִפְנֵי אָהֳלוֹ מֵעֵבֶר הַמַּחֲנֶה, אֶל מְדוּרַת הָאֵשׁ הָעֲרוּכָה לְפָנָיו. דְּאָגָה עַל פָּנָיו תִּשְׁכֹּן, וּבְהַעֲמִיקוֹ חֲשֹׁב יֵשׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר פֶּתַע, יִשָּׂא עַיִן מֵעַל הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת וְכַנֶּשֶׁר הַנִּבְעָת בְּמֶרְחַקֵּי הָאֹפֶל יַשְׁקִיף.

מַה יְבַקֵּשׁ הַגִּבּוֹר בְּלֵיל מִצְרַיִם זֶה?…

הוּא יָצָא אֶת הָאֹהֶל מִפְּנֵי אֶפְרַיִם בֶּן אֲחוֹתוֹ הַשּׁוֹכֵב שָׁם בַּמִּטָּה. מִצְוַת הָרוֹפֵא, הַהוֹלֵךְ עִם חֵיל הוֹשֵׁעַ, חָזְקָה עַל הַנַּעַר כִּי יַחֲרִישׁ וְלֹא יְדַבֵּר, לְמַעַן יִנָּפֵשׁ הַלַּיְלָה מִכֹּל, וְלֹא תֶחֱזַק עָלָיו הַקַּדַּחַת עוֹד, כִּי עַזָּה הִיא. אוּלָם הַנַּעַר, מִדֵּי הַבִּיטוֹ אֶת הוֹשֵׁעַ דּוֹדוֹ, הִתְנַעֵר לְדַבֵּר אֵלָיו מָה בֶּעֱזוּז רוּחַ – וַיֵּצֵא הוֹשֵׁעַ מִפָּנָיו, אוּלַי יָנוּחַ לוֹ וְיֵרָדֵם.

וְאֶפְרַיִם הִתְנוֹדֵד עוֹד עַל מִשְׁכָּבוֹ בִּקְדֹחַ עָלָיו דָּמוֹ. בְּחֻמּוֹ אֶת קָצַנָּה הַחֲמוּדָה יֶחֱזֶה אַף יָשִׂיחַ עִמָּהּ וְאֶת קוֹלָהּ יִשְׁמַע בְּדַבְּרָהּ, גַּם אֶת דִּבְרֵי הֹרְנַחַתְּ אָבִיהָ וְאֶת שִׂיחַ הַכֹּהֵן, הַמְּדַבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת, תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָיו, – וּפִתְאֹם יְלַהֲטוּהוּ חֲרָפוֹת, חֶרְפַּת דְּבָרִים אֲשֶׁר מִצְרַיִם וֵאלֹהֵיהֶם וַחֲקוּקֵי-קִירוֹת בֵּית הֹרְנַחַתְּ יִשְׂאוּ בִּקְלָלָה עַל הָעִבְרִים, וְגַם קָצַנָּה עִמָּהֶם תַּעַן… יִתְעוֹרֵר – וְהִנֵּה הוּא בֵּין גַּלֵּי בֵּית אָבִיו הַזָּקֵן אֲשֶׁר יַהֲרֹס הֲמוֹן מִצְרַיִם בְּרֵעוֹ, בִּשְׁרִיקַת פְּרָאִים – – וְקָפַץ הַנַּעַר אֶגְרֹף, חֵמָה בִּשְׂפָתָיו תִּנְהֹם, אַף שִׁנָּיו תַּחֲרֹקְנָה נָקָם – וְהוּא טָשׂ עַל סוּסוֹ בְּתוֹךְ הָמוֹן רָב, צְבָא מִלְחָמָה – וְאֵיפֹה הוֹשֵׁעַ?!… אֵיפֹה הוּא כִּי יַגִּיד לוֹ? הֵן דָּבָר יֵשׁ בְּפִיו, הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׂמָה הַנְּבִיאָה בְּפִיו, אֶל הוֹשֵׁעַ-יְהוֹשֻׁעַ, – בֵּין שְׂפָתָיו שָׂמָה לוֹ אֶת הַדָּבָר וּמָתַי יַגִּידֶנּוּ וּמֵעַל לְשׁוֹנוֹ יְסִירֶנּוּ? –

“הוֹשֵׁעַ! דּוֹדִי הוֹשֵׁעַ, אַיֶּכָּה?!” קָרָא הַנַּעַר וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה, “דָּבָר נִכְבָּד לִי אֵלֶיךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל!”

וְהִנֵּה הוֹשֵׁעַ עָלָיו יִכַּף וּמַשְׁקֵה-סַמִּים יִתֵּן אֶל פִּיו כִּי יִשְׁתֶּה:

“הֵרָגַע, אֶפְרָיִם! נוּמָה נָא וַחֲשׂךְ דְּבָרְךָ עַד בֹּקֶר. בֹּקֶר – וּנְדַבְּרָה יָחַד”. כָּכָה יְדַבֵּר דּוֹדוֹ לוֹ, וְתַחְבֹּשֶת קָרָה וְרַכָּה לְרֹאשׁוֹ הַכּוֹאֵב יַחְבֹּש. יַשְׁכִּיבֵהוּ, יְכַסֵּהוּ וְעַל לִבּוֹ יְדַבֵּר עוֹד לֵאמֹר: “בְּעוֹד שָׁעָה אָשׁוּב אֵלֶיךָ, אֶפְרָיִם. כָּעֵת דָּבָר נָחוּץ לִי בַּמַּחֲנֶה; וְאַתָּה, הִנֵּה בִּקַּשְׁתִּיךָ: נוּמָה נָא כִּמְעַט וְיָנוּחַ לָךְ. אַחַר נְדַבֵּר”. וְהוּא שָׁב וַיֵּצֵא מִן הָאֹהֶל.

וְהִנֵּה זֶה נִרְדַּם אֶפְרַיִם, יָנוּחַ וְלֹא יְדוֹבֵב עוֹד, וְהוֹשֵׁעַ עוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב בַּחוּץ לִפְנֵי הַמְּדוּרָה הָעֲרוּכָה לוֹ. גוּפוֹ, גּוּף הַגֶּרֶם אַדִּיר וּרְחַב-כְּתֵפָיִם, נִשְׁעָן עַל הָרְמָחִים הַתְּקוּעִים לוֹ בָּאָרֶץ חוֹבְרִים לְמִסְעָד, וְעַל פָּנָיו הַשְּׁזוּפִים אוֹר אֲדַמְדַּם מִלַּהֲבַת הַמְּדוּרָה יִרְעַד אַף יַבְעִיר עֵינָיו כְּגֶחָלִים, – וְהֵן נִכְחָן תַּבֵּטְנָה, וְאֵימָה לָהֶן, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה לְעֵינֵי הָאֲרִי הַנִּשְׁקָף מִרִבְצוֹ חֶרֶשׁ…

“הָאֲרִי אֲשֶׁר בַּצָּבָא”, כֵּן יִקְרְאוּ כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה לְהוֹשֵׁעַ מְפַקְדָּם; כִּי הוּא בְּנָשְׂאוֹ רֹאשׁ וְרַעֲמַת תַּלְתַּלָּיו עָלָיו תִּנָּעֵר, וּבְקָפְצוֹ אֶגְרֹף – וּשְׁרִירֵי זְרוֹעוֹ יִדְרְכוּ עֹז, כְּמוֹ לְנַתֵּק אֶת חִשּׁוּקָם, צְמִיד הַזָּהָב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם – וְנָע כָּל אִישׁ מִפְּנֵי הוֹשֵׁעַ זֶה, וּמִפְּנֵי גְאוֹן מֶבָּטוֹ מֵרָחוֹק יַעֲמֹד… אַף עַתָּה, בְּשֶׁבֶת הַגִּבּוֹר לַיְלָה בּוֹדֵד וְדוּמָם לְנַפְשׁוֹ, זֶה מַרְאֵהוּ בְּאוֹר הַמְּדוּרָה כְּמַרְאֵה הָאֲרִי הָיָה בְּטֶרֶם יְזַנֵּק בְּנַהַם גְּבוּרָתוֹ.

עַל מָה יִסְתָּעֵר לִבּוֹ וְעַל מָה יִתְאַפֵּק אִישׁ הַמִּלְחָמָה כָּכָה?

אָכֵן, הַפַּעַם בְּלִבּוֹ פְּנִימָה לוֹ הַמִּלְחָמָה, וּכְנֶגְדָּהּ בְּכָל גְּבוּרַת נַפְשׁוֹ יִתְאַזֵּר אַף יִתְעַצֵּם.

דָּבָר גָּדוֹל, גָּדוֹל וְכָבֵד – מִשְׁפַּט כָּל חַיָּיו נִצָּב הַפַּעַם עַל הוֹשֵׁעַ; וּדְבַר עַמּוֹ וּדְבַר אֱלֹהָיו יָאִיצוּ בוֹ שְׁפֹט וְהַחֲלִיט עַד בֹּקֶר, לְמַעַן עֲשׂוֹת כָּכָה אוֹ כָּכָה לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, – וּמִלְחֶמֶת מַחֲשָׁבוֹת עֲצוּמָה תְּקָפַתְהוּ. כִּי לוּ הֻטַּל עָלָיו הַחֲלִיט וַעֲשׂה כְּרֶגַע, כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה בַּמִּלְחָמָה, – וְהִכְרִיעַ חִישׁ וַיַּעַשׂ אֲשֶׁר יַעַשׂ, בְּאָמְרוֹ: כֵּן חֵפֶץ אֵל. אוּלָם הַפַּעַם לַיְלָה תָמִים הֵן נִתַּן לוֹ, לְמַעַן חֲשֹׁב וּשְׁפֹט כְּאָדָם עַל הַדָּבָר בְּטֶרֶם יַעֲשֵׂהוּ, – וְגָדוֹל הַמִּשְׁפָּט, וְכָבֵד הוּא מֵאִישׁ אֲשֶׁר לִבּוֹ צֶדֶק וְיֹשֶר יִדְרֹש וְלֹא יִדֹּם.

וְלָמָּה אַךְ לַיְלָה אֶחָד נִתַּן לוֹ, כִּי עַד בֹּקֶר יִגְזֹר אֹמֶר וְיָקִים?… מַחֲשָׁבָה אַדִּירָה – קוֹל אֱלֹהִים בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם הִיא; וְהוֹשֵׁעַ, נַפְשׁוֹ בְּנַפְשׁוֹ תָרִיב עַתָּה, נֶחְלְקוּ מַעַרְכֵי לִבּוֹ עָלָיו – וּבְמִי מֵהֶם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר?

הִנֵּה שָׁמָּה, מַעֲרָבָה, עִיר הַמֵּתִים וְשַׁעַר הַגֵּרִים, – הוּא שַׁעַר הָעִבְרִים אֲשֶׁר שָׁם, – וְהוּא הָרוּס עַל כָּל מוֹשְׁבוֹתָיו… מוֹשְׁבוֹת יִשְׂרָאֵל אֵלֶּה, אֲשֶׁר בְּצִלָּם דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת חָיוּ וַיִּפְרוּ – הַיּוֹם, לִפְנוֹת עֶרֶב זֶה, עָבַר עִם צְבָאוֹ שָׁם, וַיַּרְא אֶת מַפַּלְתָּן; וַיַּרְא גַם אֶת הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר עוֹד אֶתְמֹל בֵּית אָבִיו הָיָה – וְהִנֵּה אַךְ עוֹרְבִים עַל הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים הַנִּתָּצִים יְעוֹפֵפוּ… זֹאת רָאָה הוֹשֵׁעַ – וַיַּעֲבֹר לְלֹא עֲמֹד וּשְׁאוֹל דָּבָר, הַחֲרִישׁ וְעָבֹר כְּמִשְׁפַּט הַצָּבָא בְּלֶכְתּוֹ. אַךְ בַּעֲמֹד הַמַּחֲנֶה, וְהֹרְנַחַתְּ רֹאשׁ הַקַּשָׁתִים בָּא אֵלָיו בְּרִכְבּוֹ, אָז שְׁאֵלוֹ הוֹשֵׁעַ עַל הַדָּבָר – וַיְסַפֵּר לוֹ הֹרְנַחַתְּ אֵת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּמִצְרַיִם אֶמֶשׁ, וַאֲשֶׁר יָצְאוּ הָעִבְרִים מִצֹּעַן, – כְּגַנָּבִים בְּלֵיל הַמְּבוּכָה נִמְלְטוּ וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי מֹשֶה…

וְגַם בְּדַבֵּר הֹרְנַחַתְּ – הֶחֱרִישׁ הוֹשֵׁעַ, שָׁמַע וְהֶחֱרִישׁ… גַּם עַפְעַף לֹא הֵנִיד, גַּם הֶגֶה לֹא הוֹצִיא מִגְּרוֹנוֹ בְּאָזְנֵי הַמִּצְרִי; וְכְכַלּוֹת הֹרְנַחַתְּ מִדַּבֵּר לֹא שְׁאֵלוֹ עוֹד הוֹשֵׁעַ דָּבָר, אַךְ יָדוֹ כְּנוֹאָשׁ הֵנִיד – וַיֵּצֵא לְתַפְקִידוֹ בַּמַּחֲנֶה. וַיִּתְהַלֵּךְ בַּמַּחֲנֶה עַד חֲנוֹת כָּל אִישׁ עַל מְקוֹמוֹ, וַיְצַו אֵת כָּל אֲשֶׁר לְצַוּוֹת – וַיָּשָׁב וַיָּבֹא אֶל אֶפְרַיִם הָאֹהֱלָה.

בָּא – וְהִנֵּה הַנַּעַר דּוֹבֵב הוֹזֶה עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְהוֹשֵׁעַ עָמַד וַיַּקְשֵׁב אוּלַי יַצִּיל מִנִּיבוֹ זֶה דָבָר וְיֵדַע אָנָּה פָּנוּ, אָנָּה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי עָזְבוּ אֶת מוֹשְׁבוֹתָם לַהֶרֶס? הַאֻמְנָם אֶל אֶרֶץ הָעִבְרִים, כְּנַעֲנָה, אֲשֶׁר קִוּוּ לָהּ, יָצְאוּ עַתָּה לָלֶכֶת, הֵמָּה עַל נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם וְלֹא יָרְאוּ פֶּן יִפְגְּעוּם בַּחֶרֶב?… אוֹ כִּי אֶל הַר אֱלֹהִים חוֹרֵבָה יִסְעוּ, וַיַּעַזְבוּ אֶת שְׂדוֹת גֹּשֶן הָרָוָה לִהְיוֹתָם תּוֹעִים בְּמִדְבַּר הָרִים, בְּשִׁמְמוֹת סִין וְצִין עִם מִקְנֵיהֶם?

“מֹשֶה, מֹשֶה!” הָמָה לֵב הוֹשֵׁעַ בְּקִרְבּוֹ, “מֶה עָשִׂיתָ, אִישׁ הָאֱלֹהִים, בְּקִנְאָתְךָ לָעָם הַזֶּה?! אֵיךְ עָקַרְתָּ פֶּתַע אֶת כָּל הַגּוֹי מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִשְׁרִישׁ וַיִּפְרֶה בוֹ, וְאָנָּה תְבִיאֵהוּ לְהַצִּילוֹ מִנִּקְמַת מִצְרָיִם?!”

הָמָה לֵב הַגִּבּוֹר וְגַם רָגַז בּוֹ. כִּי הוֹשֵׁעַ גַּם הוּא מַחְשְׁבוֹת פְּדוּת חָשַׁב עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, אַךְ לֹא דֶרֶךְ-פְּרָצִים אֲשֶׁר כָּזֹאת הִתְוָה לָמוֹ.

וּמָה הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַר הוּא לְהוֹלִיךְ אֶת עַמּוֹ בָּהּ? – הוּא הוֹשֵׁעַ, מֵעֵת בּוֹאוֹ לַעֲבֹד בִּצְבָא פַרְעֹה וַיַּרְא כִּי אֱלֹהִים עִמּוֹ, נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וַיִּגְמֹל עֵצָה אֲשֶׁר כָּזֹאת: אִם יִהְיֶה עוֹד הָאֱלֹהִים עִמּוֹ וְהִצְלִיחַ עַד עֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם בְּמִצְרַיִם, אָז יָבֹא וִידַבֵּר אֶל פַּרְעֹה וְאֶל יוֹעֲצָיו לֵאמֹר: “יֻתַּן נָא לִי וְאָסַפְתִּי גְדוּדִים מִבַּחוּרֵי הָעִבְרִים וַאֲלַמְּדֵם מִלְחָמָה – וְעָשִׂיתִי בָהֶם גְּדוֹלוֹת לְפַרְעֹה וּלְמִצְרָיִם. כִּי הִנֵּה בָעֲטוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּפַרְעֹה וְנוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גַּם סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְאַרְצָם הֵן אֶרֶץ-חֵפֶץ הִיא לִסְחַר-מִצְרַיִם וּלְאָרְחוֹתֶיהָ, כִּי שַׁעַר כָּל הַקֶּדֶם הִיא, – וְלָעִבְרִים זֹאת הָאָרֶץ אֶרֶץ מְגוּרֵי אֲבוֹתֵיהֶם הִיא, מִמֶּנָּה מוֹלַדְתָּם וְאֵלֶיהָ יִשְׂאוּ נַפְשָׁם עַד הַיּוֹם; וְעָלָה הוֹשֵׁעַ שָׁמָּה עִם גְּדוּדֵי הָעִבְרִים וְלָכְדוּ אֶת הָאָרֶץ לְפַרְעֹה. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תִּכָּבֵשׁ הָאָרֶץ לִפְנֵיהֶם, וְעָלוּ שָׁמָּה כָּל בָּתֵּי הָעִבְרִים, אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא תָּכִיל אֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹתָם, וְנֶאֶחֲזוּ שָׁם בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵיהֶם, כִּי רְחָבָה הִיא, וְיָשְׁבוּ שָׁם וְעָבְדוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם בְּאַרְצָם כְּחֻקָּם וְלֹא יִהְיוּ עוֹד כִּצְנִינִים בְּעֵינֵי מִצְרָיִם. וְהֵמָּה בְּזָכְרָם אֶת חַסְדֵּי פַרְעֹה עִמָּהֶם, וּמָעוֹז מִצְרַיִם מִשְׁעָן יִהְיֶה לָהֶם כִּי יִתְחַזְּקוּ בָּאָרֶץ, – וְעָצְרוּ הֵם אֶת הָאָרֶץ הַהִיא עַל יוֹשְׁבֶיהָ לְפַרְעֹה וּלְמַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם, כִּי מִשְׁמֶרֶת נֶאֱמָנָה יִהְיוּ הָעִבְרִים שָׁם לַמִּצְרִים. וְחָזְקָה מִצְרַיִם וְגָדְלָה עוֹד וְגַם לְיִשְׂרָאֵל בִּגְלָלָהּ יִיטַב, וְלֹא יִהְיוּ עוֹד כְּגֵרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, כִּי בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵיהֶם יַשְׁרִישׁוּ וְעִם מִצְרַיִם שָׁם יַעֲשׂוּ חָיִל”.

כָּכָה דִמָּה הוֹשֵׁעַ עֲשׂוֹת לְעַמּוֹ וְהָרִים קַרְנָם בִּכְבוֹד מִצְרָיִם!

וְעַתָּה בְּשׁוּבוֹ מִנִּצְחוֹן עֻזּוֹ בְּלוּב, וְהוּא שָׁלִישׁ, וִידִידִים לוֹ בֵּין רַבֵּי הַמְּלוּכָה, וּבָאִי הַחוֹזֶה, רֹאשׁ יוֹעֲצֵי פַרְעֹה, גַּם הוּא אֲהֵבוֹ – אָמַר הוֹשֵׁעַ, כִּי הִנֵּה בָא הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָחֵל עֲשׂוֹת בַּדָּבָר, – וְהִנֵּה בָא זֶה הָאִישׁ מֹשֶה וְכָל עֲצָתוֹ הֵפֵר…

אָכֵן, נַעֲרָץ מֹשֶה, כַּבִּיר רוּחַ הוּא אִישׁ אֱלֹהִים זֶה, וְחִתִּיתוֹ עַל פַּרְעֹה נָפָלָה; אֲבָל הֵן מַשְׂטֵמַת-נָקָם נָתַן מֹשֶה הַפַּעַם בְּמִצְרַיִם עַל יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, אֵיבַת עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תִמָּחֶה – וּמִפְּנֵי חֲמַת מִצְרַיִם הָאַדִּירָה אָנָּה יָבֹאוּ וְאֵיפֹה יִסָּתְרוּ הָעִבְרִים הָאֻמְלָלִים עָתָּה?…

הִנֵּה כְּרוּחַ הַקָּדִים כֵּן נָשָׂא מֹשֶה אֶת קְהַל יַעֲקֹב וְיוֹסֵף פִּתְאֹם מִצֹּעַן, אוֹתָם עַל נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם וּמִקְנֵיהֶם יַחַד הוֹצִיא בְּלֵיל הַמְּבוּכָה, וְעִמָּהֶם בְּדַרְכָּם יִגָּרְפוּ הָעִבְרִים גַּם מִשְּׁאָר מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם וְהָלְכוּ עֲרַבְרַב גָּדוֹל וְעָצוּם עִם כָּל הַכְּבֻדָּה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, – וּמִלְחָמָה רִאשׁוֹנָה כִּי תִקָּרֶה עֲלֵיהֶם, מַה יַעֲשֶׂה אָז מֹשֶה עִם אֲסַפְסוּף לֹא לֻמַּד אֲשֶׁר כָּזֶה, וְאֶת נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם וּמִקְנֵיהֶם יָחַד?… אָנָּה יְבִיאֵם כִּי לֹא יִהְיוּ לְמִרְמָס וְלָבַז? – וּמִצְרַיִם הֵן רָדֹף יִרְדְּפוּ אַחֲרֵי “הָעֲבָדִים הַבּוֹרְחִים”, יַשִּׂיגוּם – וְאָז – הָהּ, שַׁדַּי צוּר יִשְׂרָאֵל! – הֵן אָבוֹת עַל בָּנִים יַכּוּ וְלֹא יַחְמֹלוּ, וּשְׂרִידֵיהֶם צַיִד לְשִׁבְטֵי הַשּׁוֹסִים אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר יִהְיוּ – –

“מֹשֶה, מֹשֶה, מָה עוֹלַלְתָּ לָעָם הַזֶּה?!” נָהַם הוֹשֵׁעַ בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ וַיִּסְפֹּק כַּפָּיו נוֹאָשׁ.

וְנוּן אָבִיו הַזָּקֵן, נְשִׂיא-עָם זֶה אֲשֶׁר לֵב חָכְמָה וּבִינַת עֵצָה בוֹ – אֵיכָה נִמְשַׁךְ גַּם הוּא עִם אֲנָשָׁיו אַחֲרֵי הָעֵדֶר וַיִּבְרַח עִמָּם לָיְלָה?

“אִישׁ הָאֱלֹהִים, מֹשֶה! הַאֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יָעַץ כָּכָה וַתַּעַשׂ, אוֹ כִּי הַגּוֹי אֲשֶׁר עוֹרַרְתָּ אַתָּה בְּאִמְרֵי פִיךָ נִרְגַּשׁ כָּכָה וּמִתּוֹךְ אֲפִיקוֹ זָרַם, וְאַתָּה בְּזִרְמוֹ הוּא נִסְחַפְתָּ וַתֹּאמַר: יַד אֱלֹהִים עָשְׂתָה זֹאת?…”

אֶת מִי יִשְׁאַל הוֹשֵׁעַ וְהוֹדִיעָהוּ אֵת אֲשֶׁר הָיָה פֹּה בָּעָם? וְהוּא כָּל יְמֵי הֱיוֹתוֹ בְּלוּב דָּבָר לֹא הִגִּיעַ אֵלָיו מִכָּל הַנַּעֲשֶׂה וְהַנִּדְבָּר בְּתוֹךְ עַמּוֹ עַד צֵאתָם אָמֶשׁ.

כִּי כְּשָׁנָה וָחֵצִי עָשָׂה הוֹשֵׁעַ בַּמִּלְחָמָה, רָחוֹק מֵאַרְצוֹ וּמִמּוֹלַדְתּוֹ. וְשָׁמָּה, זֶה לוֹ כַּעֲשָׂרָה חֳדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא בָאַתְהוּ כָּל שְׁמוּעָה גַם מִבֵּית אָבִיו. רַק לִפְנֵי חֹדֶשׁ יָמִים בָּאָה אֵלָיו הַפְּקֻדָּה מִצֹּעַן לָשׁוּב, וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב וַיָּבֹא – וַיַּעֲמֹד עַל חָרְבוֹת בֵּית אָבִיו וַהֲרִיסוֹת כָּל בֵּית יוֹסֵף יַחַד. וְהֵמָּה, כָּל הָעָם – אֵיפֹה הֵם?!…

וְהִנֵּה נַעֲרָה אַחַת עִבְרִיָּה בָּאָה בְּעֶצֶם הַלַּיְלָה אֶל הַמַּחֲנֶה, שׁוֹאֶלֶת לְהוֹשֵׁעַ. וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו וַתֹּאמַר: “עַבְדְּךָ, אֱלִיאָב אָבִי, שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ, אֲדוֹנִי, לֵאמֹר: הוֹאִילָה נָא, בִּן-נוּן, וְסוּרָה אֶל בֵּית עַבְדְּךָ הַחוֹלֶה וְהוֹלֵךְ לָמוּת, וְהִגִּידְךָ אֶת דִּבְרֵי אָבִיךָ, אֲשֶׁר צִוָּה לְךָ לִפְנֵי צֵאתוֹ מִצֹּעַן…”

וֶאֱלִיאָב מִן הָעֲבָדִים הָעִבְרִים אֲשֶׁר לְנוּן הָיָה, וְהוּא אָמַן אֶת הוֹשֵׁעַ בְּיַלְדוּתוֹ. וַיְהִי כִּשְׁאֹל הוֹשֵׁעַ אֶת פִּי הַנַּעֲרָה עַל אוֹמְנוֹ זֶה הַזָּקֵן, וַתְּסַפֵּר לוֹ, כִּי אַךְ הוּא, אֱלִיאָב אָבִיהָ, לֹא יָצָא אֶמֶשׁ כְּצֵאת כָּל הָעִבְרִים מִצֹּעַן, כִּי חָלָה הָאִישׁ מִזֹּקֶן וְלֹא יָכֹל לָלֶכֶת, – וַיְצַו עָלָיו נוּן, אֲדוֹנוֹ, וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ הַזְּקֵנָה וַיַּרְכִּיבוּם עַל הַחֲמוֹר וַיִּשְׁלָחוּם אֶל הַבַּיִת הַקָּטֹן אֲשֶׁר לְנוּן עַל חוֹף הַיָּם. וַיֵּלְכוּ עִם בִּתָּם, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר תְּכַלְכֵּל שֵׂיבָתָם, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וּבְאָשְׁרָם הָיָה הַדָּבָר; כִּי שָׁמָּה לֹא הִגִּיעָתַם הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ כַּיּוֹם מִצְרַיִם בְּשַׁעַר הָעִבְרִים.

וַתּוֹסֶף הַנַּעֲרָה וַתַּגֵּד לְהוֹשֵׁעַ עוֹד, כִּי נוּן אָבִיו דִּבֵּר לִפְנֵי הַקָּהָל הַיּוֹצֵא מֵצֹּעַן וַיֹּאמַר: “עַתָּה יַעֲזֹב גַּם הוֹשֵׁעַ בְּנִי אֶת עֲבוֹדַת מִצְרַיִם וּבֹא יָבֹא אֶל יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ לְעָבְדוֹ בְּשֵׁם אֱלֹהֵינוּ וּבְעֶזְרָתוֹ!” וְכִי שָׂמְחוּ בְּנֵי אֶפְרַיִם כֻּלָּם וְגַם כָּל הָעָם צָהֲלוּ עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּקְרְאוּ: “יְחִי בִּן-נוּן! יְחִי הוֹשֵׁעַ גִּבּוֹר יִשְׂרָאֵל!”

“וְעַתָּה”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה עוֹד, “יֵלֵךְ נָא אֲדוֹנִי הַשַּׂר עִם אֲמָתוֹ וְשָׁמַעְתָּ הַכֹּל מִפִּי עַבְדְּךָ אָבִי הַזָּקֵן; כִּי נָחוּץ הַדָּבָר לְךָ – אָמַר אָבִי – לְדַעְתּוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד”.

הִנֵּה עַתָּה יִשְׁאַל, עַתָּה יֵדַע הוֹשֵׁעַ אֵת אֲשֶׁר הָיָה פֹה! וְהוּא הִתְמַהְמַהּ עוֹד רֶגַע וַיַּחֲשֹׁב אִם אֵין לְצַוּוֹת פֹּה דָבָר, – וַיִּפֶן וַיָּשֶׂם עַיִן בְּאֶפְרַיִם אֲשֶׁר בָּאֹהֶל, וַיָּשָׁב וַיַּעַן אֶת הַנַּעֲרָה לְהַגִּיד לַזָּקֵן לֵאמֹר: “אַךְ לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר אָבוֹא אֶל בֵּיתְכֶם וְשָׁמָעְתִּי, כִּי הַלַּיְלָה לֹא אוּכַל עוֹד עֲזֹב אֶת הַמַּחֲנֶה”.

וַתֵּלֶךְ הַנַּעֲרָה, וְהוּא נִשְׁאַר יוֹשֵׁב לִפְנֵי הָאֹהֶל אֶל הַמְּדוּרָה אֲשֶׁר עָרְכוּ מְשָׁרְתָיו לוֹ, יָשֹׁב וְשָׁמֹר עַל אֶפְרַיִם וּמְחַכֶּה לִשְׁמֹעַ עוֹד, מַה בְּפִי הַנַּעַר בֶּן אֲחוֹתוֹ, אֲשֶׁר שֻׁלַּח לְהַגִּיד לוֹ דָבָר גַּם הוּא.

אָכֵן, יוֹדֵעַ הוּא הוֹשֵׁעַ מֵרֹאשׁ, כִּי גַם מִדִּבְרֵי הַנַּעַר אֶפְרַיִם גַּם מִדִּבְרֵי הַזָּקֵן אֱלִיאָב יֻגַּד לוֹ, כִּי קָרוּא הוּא לָצֵאת אַחֲרֵי אֶחָיו וְאַחֲרֵי כָּל הַקָּהָל אֲשֶׁר יָצְאוּ מִצֹּעַן – וּמַה יַעֲשֶׂה אָז?

מָחָר – אָנָּה יִפְנֶה, אָנָּה יָבוֹא הוֹשֵׁע? – לִפְנֵי פַרְעֹה אוֹ אַחֲרֵי מֹשֶה?…

עַל זֹאת יֵשֵׁב הוֹשֵׁעַ, יַחֲשֹׁב דְּרָכָיו, – חֲצוֹת לַיְלָה הִגִּיעָה וְהוּא עוֹד טֶרֶם יִמְצָא מַעֲנֶה.

ב    🔗

אוֹר הַמְּדוּרָה – לַבּוֹת קַלּוֹת וְזַכּוֹת כִּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם בְּזִיקֵי זָהָב עַל הַגֶּחָלִים תְּרַחֵפְנָה; וְהִנֵּה זֶה הֵחֵלּוּ הַגֶּחָלִים עוֹמְמוֹת וּמִתְכַּסּוֹת פִּיחַ לָבָן דַּק – עוֹד מְעַט וְשָׁקְטָה הָאֵשׁ. וְהוֹשֵׁעַ כְּתִמְרוֹת עָשָׁן עוֹד יִתְאַבְּכוּ עָלָיו רַעְיוֹנֵי לִבּוֹ, – נַפְשׁוֹ בָּעֲרָפֶל תִּתְעֶה וְדֶרֶךְ אָיִן…

וְהוּא, הֵן עוֹד הַיּוֹם לְאוֹר הַתִּקְוָה דָרְכָה נַפְשׁוֹ עֹז בִּשְׂשׂוֹן עֲלוּמִים…

לְטוֹב קִוְּתָה נַפְשׁוֹ כָל יְמֵי לֶכְתּוֹ בְּדֶרֶךְ שׁוּבוֹ צֹעֲנָה. וְהַיּוֹם, אַךְ נִרְאוּ לוֹ בַּמֶּרְחָק רָאשֵׁי הָעַמּוּדִים הַנִּשָּׂאִים אֲשֶׁר בְּעִיר רַעַמְסֵס, הִיא צֹעַן – צָהַל לִבּוֹ בּוֹ כְּלֵב נַעַר קָטֹן בִּמְשׁוּבַת שְׂשׂוֹנוֹ; הֵן עוֹד מְעַט וְרָאָה אֶת פְּנֵי אָבִיו הַיָּשִׁישׁ בְּתִפְאֶרֶת שֵׂיבָתוֹ!

הָאָב הַזָּקֵן – בְּאֶבְלוֹ הַכָּבֵד עַל אֵשֶׁת נְעוּרָיו עֲזָבוֹ בְּנוֹ. כִּי יָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי צֵאת הוֹשֵׁעַ לוּבָה מֵתָה עֲלֵיהֶם אִמּוֹ, – וְעַתָּה נִדְמֶה לַבֵּן כִּי הוּא הוֹלֵךְ וְנוֹשֵׂא כּוֹס נִחוּמִים מְלֵאָה לְהָבִיא אֶל אָבִיו. הֵן שָׂמֹחַ יִשְׂמַח הָאָב לִרְאוֹת אֶת כְּבוֹד בְּנוֹ יְחִידוֹ הֲדוּר הַנִּצָּחוֹן וְהוּא אַחַד הַשָּׁלִישִׁים בְּחֵיל פַּרְעֹה הַמְפֹאָר. – הֵן מִימֵי יוֹסֵף לֹא אֻשַּׁר עוֹד עִבְרִי בְּמִשְׂרָה אֲשֶׁר כָּזֹאת בְּמִצְרָיִם. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יְגַלֶּה הַבֵּן לִפְנֵי אָבִיו וְהִגִּיד לוֹ אֶת רַעְיוֹן לִבּוֹ אֲשֶׁר יֶהְגֶּה לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ, אַף רָאֹה יִרְאֶה, כִּי סָלַל לוֹ הַבֵּן דֶּרֶךְ אֶל בֵּית פַּרְעֹה לְמַעַן יָחֵל לִפְעֹל אֶת מִפְעָלוֹ זֶה הַגָּדוֹל – כַּמָּה יִגְאֶה וְיָגֶל אָז לֵב הַזָּקֵן בִּבְנוֹ, וְגַם בַּעֲצָתוֹ עֲצַת נָבוֹן יִסְעָדֶנּוּ – –

וּכְכֹל אֲשֶׁר הִקְרִיב הוֹשֵׁעַ לִקְרַאת עֲנָקֵי הָעַמּוּדִים הַנִּשְׁקָפִים מֵעַל הַבִּירָנִיּוֹת וּבֵין הַמִּגְדָּלִים הַנִּשָּׂאִים עַל עִיר מוֹלַדְתּוֹ הָרַבָּה, צֹעַן קִרְיַת מֶלֶךְ רָב – כֵּן צָצוּ וַיְשַׂגְשְׂגוּ לְעֵינָיו כָּל חֲלוֹמוֹתָיו הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר חָזָה וַאֲשֶׁר קִוָּה לָהֶם בִּימֵי הֶעָמָל וְהַתְּלָאָה, יְמֵי הַמִּלְחָמָה – וְעַתָּה הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ וּבָא לִקְרָאתָם, וּלְפָנָיו פְּנֵי מִרְיָם בַּת עַמְרָם הַנֶּאְדָּרָה יֵלֵכוּ…

מִרְיָם בַּת עַמְרָם, אֲחוֹת מֹשֶה וְאַהֲרֹן הַצְּעִירָה – עוֹד בַּמִּדְבָּר, בִּנְסֹעַ הוֹשֵׁעַ לַמִּלְחָמָה עִם צְבָאוֹ, בְּמַסָּעָיו יוֹמָם וּבְנוּחוֹ בְּאָהֳלוֹ לַיְלָה, רָחֹף רִחֲפָה לְעֵינָיו תָּמִיד דְּמוּת הָעַלְמָה הַזֹּאת אֲשֶׁר מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ קְהָת. הִיא בְּעוֹדָהּ קְטַנָּה רָאָהּ הוֹשֵׁעַ פַּעַם, כִּי הֱבִיאַתָּה אִמּוֹ, הִיא דוֹדָתָהּ, מִבֵּית אָבִיהָ בְּסֻכּוֹת, לְשַׁעְשֵׁעַ אֶת הַיַּלְדָּה יָמִים אֲחָדִים בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ הִיא. וְהַיַּלְדָּה אָז שׁוֹגָה תָּמִיד כְּבַחֲזוֹן חֲלוֹמוֹת, בּוֹדֵדָה לְנַפְשָׁהּ; וְהוֹשֵׁעַ אָז בָּחוּר בֶּן-עֶשְׂרִים מִתְעַתֵּד לַעֲבוֹדַת הַצָּבָא בְּחֵיל פַּרְעֹה. וַתֹּאמֶר הַיַּלְדָּה לוֹ פֶתַע: “וְלָמָּה זֶה תֵּלֵךְ עִם הַמִּצְרִים? וַאֲנִי הֵן רְאִיתִיךָ בְּרֹאשׁ אַלְפֵי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה”. – “וּמָתַי רְאִיתִנִּי כֹּה, בִּתִּי?” שְׁאָלָהּ הוֹשֵׁעַ וַיִּצְחָק. “אֶמֶשׁ!” עָנְתָה הַיַּלְדָּה וַתִּתַּצֵּב לְמוּלוֹ, “אַתָּה אָז הָלַכְתָּ וַאֲנִי אֶת הַדֶּגֶל לְפָנֶיךָ נָשָׂאתִי”. – “וְהֵן אֶמֶשׁ יַחַד בַּבַּיִת הַזֶּה יָשַׁבְנוּ”, עָנָה הוֹשֵׁעַ בְּלַעַג. – “אַל נָא תִּתְלוֹצֵץ, אִישׁ הַצָּבָא!” עָנְתָה הַקְּטַנָּה וְגַבּוֹת עֵינֶיהָ נִקְבְּצוּ לְמוּלוֹ מֵרֻגְזָה, אֲנִי אֶמֶשׁ בַּיָּמִים הַבָּאִים חֲזִיתִיךָ…" וַתִּפֶן מִמֶּנּוּ וַתָּרָץ אֶל הַגְּדִיָּה הַקְּטַנָּה אֲשֶׁר דָּבְקָה בְּמִרְיָם לֶאֱכֹל מִכַּף יָדָהּ.

כְּחִידָה הָיְתָה אָז הַיַּלְדָּה הַזֹּאת בְּכָל הֲלִיכוֹתֶיהָ וְאִישׁ לֹא הֵבִין פִּשְׁרָהּ.

וְלִפְנֵי צֵאת הוֹשֵׁעַ הַפַּעַם אֶל הַמִּלְחָמָה בְּלוּב, שָׁבָה מִרְיָם וְנִרְאֲתָה בְּבֵית אָבִיו – וְהִיא אֵשֶׁת קוֹמָה וְהוֹד לָהּ בַּהֲלִיכוֹתֶיהָ. הִיא בָּאָה מִסֻּכּוֹת לִבְכּוֹת לְדוֹדָתָהּ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר מֵתָה. וְהוֹשֵׁעַ, בִּימֵי אֶבְלוֹ הָהֵם, אַךְ הֶחֱרִישׁ וַיִּתְפַּלֵּא לְמַרְאֵה הָעַלְמָה הַזֹּאת אֲשֶׁר לֹא רָאָה עוֹד בַּבָּנוֹת כָּמוֹהָ. כְּבוֹד אֱלֹהִים הָיָה חוֹפֵף עָלֶיהָ וְכָל רוֹאֶיהָ מִנֶּגֶד לָהּ עָמְדוּ כְּמִפְּנֵי אַחַד הַשָּׂרִים… עַלְמָה נְבִיאָה אֲשֶׁר קוֹל אֱלֹהִים מִדַּבֵּר בָּהּ הָיְתָה מִרְיָם; וְהִיא כְּאַחַד הַשּׁוֹפְטִים תִּתְהַלֵּךְ אָז בָּעָם. עָרִיצִים בְּאִמְרֵי פִיהָ תְּיַסֵּר, וְלַעֲנִיִּים קְשֵׁי-יוֹם בְּנִדְבוֹת דְּבָרֶיהָ תְּאַמֵּץ, אַלְמָנָה וְיָתוֹם תְּנַחֵם וּלְגוֹרָלָם תִּדְאַג כִּי לֹא יֵעָזֵבוּ. – וְקִינָתָהּ לְאִמּוֹ, דּוֹדָתָהּ, כַּמָּה נָגְעָה וַתּוֹגֶה כָּל לֵב בִּדְבָרֶיהָ! וְהִיא אַף דִּבְרֵי נִחוּמִים אַךְ הִיא מָצְאָה לְהַגִּיד לְדוֹדָהּ וּלְהוֹשֵׁעַ בְּנוֹ, לְהָקֵל מַשָּׂא יְגוֹנָם…

וְהִיא אֲשֶׁר הִגִּידָה אָז לְהוֹשֵׁעַ, כִּי אַךְ נַסֵּה יְנַסֵּהוּ אֵל בַּעֲבוֹדַת מִצְרַיִם, יַעַן הוּא לִגְדוֹלָה מִזֹּאת נוֹצָר, – וְהוֹשֵׁעַ אַךְ הִשְׁתָּאָה וַיַּעֲמֹד מִיִּרְאָה בִּלְבָבוֹ. נִדְמָה לוֹ, כִּי עַתָּה תוֹצִיא מִרְיָם אֶת רַעְיוֹנוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר נָשָׂא בְּנַפְשׁוֹ וְלִפְנֵי עִתּוֹ תְגַלֵּהוּ בָּרַבִּים… וְאַף זֹאת אָמְרָה לוֹ בְּהִפָּרְדוֹ מִבֵּית אָבִיו לָבוֹא אֶל צְבָאוֹ הַמְחַכֶּה לוֹ: “לֵךְ, הוֹשֵׁעַ – לֵךְ וְהַצְלַח בַּמִּלְחָמָה! וַאֲנִי הָגֹה אֶהְגֶּה בְּךָ פֹּה כָּל הַיָּמִים, לְדֵעָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה עִמְּךָ עוֹד. לֵךְ – וְעַד שׁוּבְךָ בְּשָׁלוֹם לְבֵית-אָבִיךָ אוֹחִיל לְךָ; וַאֲשֶׁר יֹאמַר אֱלֹהֵינוּ – אַגִּידְךָ אָז!” כָּכָה דִּבְּרָה אֵלָיו הָעַלְמָה הַגְּדוֹלָה בִּפְנֵי כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַתִּשְׁלַח לוֹ אֶת יָדָהּ בְרָכָה.

אָז יֹאמַר הוֹשֵׁעַ בִּלְבָבוֹ, כִּי אַךְ זֹאת הָאִשָּׁה הוֹכִיחַ לוֹ אֱלֹהִים! אֵשֶׁת אֱמֶת וּגְבוּרָה זֹאת, אֲשֶׁר צֶדֶק וְרַחֲמִים בָּהּ נָשָׁקוּ, אַךְ הִיא תְנַחֲמֵהוּ אַחֲרֵי אִמּוֹ וּבְדֶרֶךְ הַחַיִּים תְּעוֹדְדֵהוּ, וּבָהּ גַּם אָבִיו הַזָּקֵן יִתְנַחֵם עֵת זֹאת בְּבֵיתוֹ הַגְּבֶרֶת תִּהְיֶה.

אָכֵן, בָּעִבְרִיָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר מִבֵּית הַלֵּוִי, וְלֹא בְּבַת מִצְרַיִם, גּוֹרָלוֹ יִהְיֶה!

בַּת מִצְרָיִם –

כִּי הָיוּ יָמִים לְהוֹשֵׁעַ וּבְתוֹךְ לְבָבוֹ קָצַנָּה בַּת הֹרְנַחַתְּ הִשְׁתַּעְשָׁעָה.

כְּמוֹ שַׁחַר נִשְׁקְפָה לוֹ זֹאת מִיַּלְדוּתָהּ וּכְצִפּוֹר נַעֲלָסָה כֵּן צָהֲלָה תָּמִיד לִקְרָאתוֹ מִדֵּי בּוֹאוֹ אֶל בֵּית יְדִידוֹ, אָבִיהָ. הִיא פָרְחָה עַד גָּדְלָהּ לְפָנָיו וַתִּיף וַתְּהִי לְתִפְאֶרֶת נְשֵׁי צֹעַן – וּבְתוֹךְ נַפְשׁוֹ בִשְׂשׂוֹן אֲהָבִים זָרָחָה. וַיְקַו אַךְ לַיּוֹם הַקָּרוֹב אֲשֶׁר יַעֲלוּהוּ בַּמִּשְׂרָה לְכָבוֹד – וְדִבֵּר אָז עִם אָבִיהָ הַגֵּא, וְנִתְּנָה לוֹ הַבַּת אֲשֶׁר חָשַׁק בָּהּ. וַיְהִי הַיּוֹם וְהוֹשֵׁעַ בָּא לְבָרֵךְ בְּשָׁלוֹם אֶת הֹרְנַחַתְּ וְאֶת בִּתּוֹ בְּטֶרֶם יֵצֵא פִּיתוֹמָה, – כִּי נִשְׁלַח שָׁמָּה לְנַסּוֹת וְלַעֲרֹךְ מַעַרְכוֹת צְבָא הַשְּׂכִירִים, אֲשֶׁר מִכַּפְתֹּר וּמִפְּלֶשֶׁת וּמִן הָרוֹעִים אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר. וַיְהִי כִּי לֹא נִמְצָא אָז הָאָדוֹן בְּבֵיתוֹ, וַיָּבֹא הוֹשֵׁעַ אֶל הַדְּבִיר, אֲשֶׁר בּוֹ קָצַנָּה תֵשֵׁב עַל עֲבוֹדָתָהּ יוֹמָם – וְהִנֵּה הַנַּעֲרָה כּוֹרַעַת לִפְנֵי תַבְנִית חַתּוֹרָה, פּוֹרֶשֶׂת כַּפַּיִם בִּתְפִלָּה. וּבְטֶרֶם יִפְנֶה הוֹשֵׁעַ, חָרְדָה נֶחְפְּזָה קָצַנָּה אֵלָיו בְּבֶכִי, כָּרְעָה וַתְּחַבֵּק אֶת בִּרְכָּיו אֶל שָׁדֶיהָ, וּבְנָשְׂאָהּ אֵלָיו פְּנֵי תְחִנָּה תִקְרָא: “אַל תַּעַזְבֵנִי, הוֹשֵׁעַ! אֵלֶיךָ עַתָּה הִתְפַּלָּלְתִּי, וַתָּבֹא – הַצִּילֵנִי!” וְהוֹשֵׁעַ נִבְעַת וַיִּשְׁתָּאֶה רֶגַע. הָעֲדִינָה וְהַחֲמוּדָה, כְּאַיֶּלֶת-אֲהָבִים נָסָה מִפְּנֵי צַיָּד לְהִסָּתֵר בּוֹ הָיְתָה אָז בְּעֵינָיו. וַיִּתְאוֹשֵׁשׁ וּבְרַחֲמֵי אָב לְקָחָהּ עַל זְרוֹעוֹתָיו, נָשַׁק לָהּ וַיּוֹשִׁיבֶהָ עִמּוֹ עַל הַכִּסֵּא: “וּמַה לָּךְ, בַּת? מִי הֵמַר לָךְ, הַתַּמָּה?” שְׁאֵלָהּ בְּחֶמְלָה רַבָּה.

“אָבִי… מֵינִקְתִּי אָמְרָה לִי”, עָנְתָה קָצַנָּה בַּאֲנָחוֹת, “כִּי עַתָּה בָּא זָקֵן אֶחָד, וְאָבִי מָכֹר יִמְכְּרֵנִי לוֹ, כִּי עָשִׁיר הוּא”.

“אַל תַּאֲמִינִי, בִּתִּי!” עָנָה הוֹשֵׁעַ וַיִּשְׂחַק, כִּי לֹא הֶאֱמִין גַּם הוּא, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הֹרְנַחַתְּ כָּכָה לְבִתּוֹ הַיְחִידָה וְהַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָהֵב, וְהִיא עוֹדָהּ צְעִירָה כֹּה לְיָמִים.

אַךְ הָעַלְמָה עוֹד תִּרְעַד, בְּחֵיקוֹ תִּתְכַּנֵּס, בְּצַוָּארוֹ תִּתְחַזֵּק אַף תַּבִּיעַ מִפַּחַד: “יָרֵאתִי… עָשׂה יַעֲשֶׂה כָּכָה… אַל תַּעַזְבֵנִי, דּוֹדִי!… גִּבּוֹרִי, צוּר-מַחֲסִי! אֵלִי אֲשֶׁר חָמַדְתִּי – הַצִּילֵנִי!”

אָז חָשַׁב הוֹשֵׁעַ רֶגַע בַּדָּבָר וַיָּקָם וַיֹּאמַר: “כִּי עַל כֵּן שִׁמְעִי, בַּת! אָנֹכִי בְּמִצְוַת פַּרְעֹה שֻלַּחְתִּי כַּיּוֹם פִּיתוֹמָה, וְנָחוּץ הַדָּבָר לְבִלְתִּי הִתְמַהְמֵהַּ עוֹד. אַךְ בְּעוֹד עֲשֶׂרֶת יָמִים אָשׁוּבָה אֵלָיִךְ. וְעַתָּה הִנֵּה אֶכְתֹּב דְּבָרִים אֲחָדִים אֶל אָבִיךְ – הוּא יִשְׁמָעֵנִי – וְאֶתֵּן אֶת הָאִגֶּרֶת בְּיַד מֵינִקְתֵּךְ כִּי תִּתְּנֵהוּ לוֹ”.

וַיִּכְתֹּב הוֹשֵׁעַ אֶל הֹרְנַחַתְּ לֵאמֹר: “תִּיקַר נָא נֶפֶשׁ בִּתְּךָ יְחִידָתְךָ וְאַל תִּתְעַמֵּר בָּהּ לְתִתָּהּ לַאֲשֶׁר לֹא תֹאבֶה פֶּן תָּרַע לָהּ לְהָשֵׁם חַיֶּיהָ כָּל הַיָּמִים. וְהִיא עוֹדֶנָּה אַךְ יַלְדָּה – וְלָמָּה תְמַהֵר לְהוֹצִיא אֶת הַיּוֹנָה הַתַּמָּה הַזֹּאת מִבֵּיתֶךָ? הוֹחִילָה, יְדִידִי, עוֹד וּכְשׁוּבִי נְדַבֵּרָה עוֹד בַּדָּבָר, כִּי נִכְבָּד הוּא”.

וְהֹרְנַחַתְּ לֹא אֵחַר מֵעֲנוֹת אָז אֶת הוֹשֵׁעַ, כִּי שָׁלַח אֵלָיו מִכְתָּב בְּיַד עֶבֶד פִּיתוֹמָה לֵאמֹר: “הַעַל בִּתִּי תְּצַוֵּנִי? כִּי עַל כֵּן דַּע: בַּת הֹרְנַחַתְּ לְנָכְרִי, לְאַחַד הָעִבְרִים, הָיֹה לֹא תִהְיֶה!” וּבְטֶרֶם יָשׁוּב הוֹשֵׁעַ צֹעֲנָה נִתְּנָה הַבַּת לַשּׁוֹעַ פּוּטִי-אוֹן הַזָּקֵן…

וְהוֹשֵׁעַ אָז נִכְלָם וּמָנַע רַגְלָיו מִבֹּא עוֹד בֵּיתָהּ הֹרְנַחַתְּ וַיֵּלֶךְ סַר וְזָעֵף בִּיגוֹן לְבָבוֹ, מַחֲרִישׁ וּמִתְעַתֵּד אֶל הַמִּלְחָמָה בְּלוּב, עַד בֹּא לוֹ יְמֵי אֵבֶל אִמּוֹ – וַתָּבֹא מִרְיָם…

וּכְצֵאתוֹ לַמִּלְחָמָה – וְהִנֵּה זֶה מִרְיָם לְבַדָּהּ שָׁלֹט שָׁלְטָה בִּלְבָבוֹ – – –

וְהִנֵּה הַיּוֹם כְּשׁוּבוֹ צֹעֲנָה, בָּא הֹרְנַחַתְּ אֵלָיו בַּמַּחֲנֶה וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טוֹבוֹת וַיְבַקְּשֵׁהוּ כִּי גַם יָסוּר אֶל בֵּיתוֹ, אַף אֶת דְּבַר קָצַנָּה סִפֵּר לוֹ כִּי שָׁבָה אֵלָיו אַחֲרֵי מוֹת אִישָׁהּ.–

הֲנִחַם הַגֵּא הַלָּזֶה וְעַתָּה, בְּעֵת הִבָּאֵשׁ הָעִבְרִים בְּמִצְרַיִם, בַּקֵּשׁ יְבַקֵּשׁ אֶת “אַחַד הָעִבְרִים” לְחָתָן לוֹ?… אוּלָם עַתָּה עִבְרִיָּה גְדוֹלָה וּנְאוֹרָה כְבָר עָמְמָה בְּגָבְהָהּ אֶת בַּת מִצְרַיִם זֹאת הַיְפֵהפִיָּה וְהָעֲנֻגָּה.

הוֹשֵׁעַ – נַפְשׁוֹ לְמִרְיָם יִשָּׂא; וְהִיא – אַיָּהּ עָתָּה?…

הָהּ! בַּדֶּרֶךְ בְּשׁוּבוֹ הָלַךְ וְלִבּוֹ בָּטַח בּוֹ כִּי הַפַּעַם לִקְרַאת גּוֹרָלוֹ יִצְעָד; הָאִשָּׁה הַנִּדְגָּלָה הַהִיא – הוּא לָהּ וְהִיא לוֹ תִהְיֶה. אַחֲרָיו אֶל בֵּית אָבִיו תֵּלֵךְ וְשִׂמְחַת הָאָב וּגְאוֹן כָּל מוֹלַדְתָּם תִּהְיֶה שָׁם עִמּוֹ… וְהִנֵּה הִקְרִיב, הִנֵּה בָּא אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ – וְהוּא כָּאִכָּר הָעוֹמֵד עַל שָׂדֵהוּ, שְׂדֵה בְּרָכָה אֲשֶׁר בָּשְׁלָה קָמָתוֹ – וַיַּכֶּנָּה הַבָּרָד פִּתְאֹם!

גַּם בֵּית-אָבִיו גַּם תִּקְוַת אַהֲבָתוֹ, גַּם רַעְיוֹן לִבּוֹ הַגָּדוֹל – כְּלֹא הָיוּ…

זָרַם הָעָם מִצֹּעַן – וּבְלַיְלָה אֶחָד גָּרַף עִמּוֹ יַחַד אֶת הַכֹּל, וְהוּא, הוֹשֵׁעַ, בָּדָד בְּצֹעַן עָמַד לְעֵינֵי מִצְרַיִם… מַה כְּבוֹד מִשְׂרָתוֹ לוֹ וְלָהֶם? וְהוּא אַךְ בֵּן לְאָב אֲשֶׁר בָּרַח וַיְהִי אוֹיֵב לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּנוֹ יַעַבְדֵהוּ, וְהוּא בֵּן לָעָם אֲשֶׁר נִבְאַשׁ בָּאָרֶץ, וּלְזִכְרוֹ מִצְרַיִם כֻּלָּם שֵׁן יַחֲרֹקוּ.

כֵּן! הִבְאִישׁוּ הָעִבְרִים עַד מְאֹד וַיִּבְרָחוּ – וְהוּא, הוֹשֵׁעַ, הֲיַאֲמִין כָּעֵת בְּאַהֲבַת מִצְרַיִם אוֹתוֹ וּבְטוּב לִבָּם?… וְאָנָּה יִפְנֶה, אָנָּה יֵלֵךְ עָתָּה? אָבִיו קוֹרֵא לוֹ כִּי יֵלֵךְ גַּם הוּא אַחֲרֵי הָעִבְרִים הַבּוֹרְחִים – וּמַה יַּעֲשֶׂה בְּתוֹכָם? מִנְּעוּרָיו נָשָׂא בְלִבּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת, וְעַתָּה, כְּבוֹא עִתּוֹ הַגְדִּיל וַעֲשׂה, מַה יִּפְעַל בֵּין קְהַל רוֹעִים וַאֲסַפְסוּף עֲבָדִים אֲשֶׁר בָּרְחוּ מֵעֲבוֹדַת הָאֶבֶן וְהַלְּבֵנָה, וְעִמָּם נָשִׁים וָטַף תּוֹעִים וְהוֹלְכִים לָאֲבַדּוֹן בְּתֹהוּ יְלֵל יְשִׁימוֹן?

אָכֵן, אַךְ זָר וּמוּזָר הוּא לָעָם הַזֶּה… דַּרְכֵיהֶם לֹא דְרָכָיו וְלֹא כְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹתָיו. וְאַף הֵמָּה, כָּל הַגּוֹי הַזֶּה בַּהֲמוֹנוֹ, הַאִם לֹא כְּנָכְרִי הוּא לוֹ? וְהוּא, הֵן אַךְ תְּמוֹל חָשֹׁב חָשַׁב בְּלִבּוֹ, כִּי הִנֵּה יָבֹא וְאָמַר לְאָבִיו: “עִבְרִי אָנֹכִי, וְעִם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ נֶאֱמָן לֵב בִּנְךָ, וְלִכְבוֹד עַמִּי בְּמִצְרַיִם עַתָּה אֶעֱשֶׂה”, אֵיךְ דִּמָּה כָּזֹאת בְּלִבּוֹ? וְהֵם, הָעִבְרִים, הֲלֹא שָׂנֹא שָׂנְאוּ אֶת מִצְרַיִם מֵאָז עַד כִּי בָזוּ לְאַרְצָם וַיֵּלֵכוּ, וְהוּא, הוֹשֵׁעַ, הֵן לִבּוֹ נְשָׂאוֹ תָּמִיד אֶל דִּגְלֵי מִצְרַיִם וּפַרְעֹה, וּבִשְׁמָם נִלְחַם לְמַעַן עֲשׂוֹת לָהֶם תְּהִלַּת נִצָּחוֹן… וְאֵיכָה יַעֲזֹב הוּא אֶת הַדְּגָלִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ וְכָל יְהָבוֹ עֲלֵיהֶם עַד עָתָּה? – –

וְאִם לֹא יֵלֵךְ אַחֲרֵי מֹשֶה וְאַחֲרֵי עַמּוֹ – הָאֵל אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו מַה יַּעֲנֶה?…

וּמִרְיָם, מִרְיָם מַשָּׂא נַפְשׁוֹ – מַה תֹּאמַר הִיא?

אֲבָל הַאִם לֹא אֵל אֲבוֹתָיו נָחָהוּ בְּחֵיל פַּרְעֹה וַיְהִי עִמּוֹ שָׁם? כִּי זֶה הָאֱלֹהַּ מִי הוּא? הֵן הָאֵל הַגָּדוֹל, זֶה הַנִּסְתָּר, אֲשֶׁר כֹּהֲנֵי מִצְרַיִם לֹא יוֹדִיעוּ שְׁמוֹ בִּלְתִּי אִם אֶל הַשָּׂרִים רַבֵּי הַמְּלוּכָה, – הָאֵל אֲשֶׁר חַכְמֵי מִצְרַיִם יַגִּידוּ תְהִלָּתוֹ אַךְ לַבְּחִירִים דְּגוּלֵי אֻמּוֹתָם, זֶה “הַגָּדוֹל וְהַיָּחִיד אֲשֶׁר הַכֹּל יָכִיל”, הוּא אֲשֶׁר מְלֹא כָל הָעוֹלָם כֹּחוֹ וְכָל הַיְקוּם בּוֹ הוּא וּמִמֶּנּוּ הָיָה, “הָאֶחָד אֲשֶׁר בְּכָל הַבְּרִיאָה הוּא חַי לָעַד” וּבִלְתּוֹ אֵין דָּבָר וָיֵשׁ, – הָאֵל אֲשֶׁר חוֹזֵי מִצְרַיִם לוֹ יָשִׁירוּ וְעַל מַצֵּבוֹת קִבְרֵיהֶם יַזְכִּירוּהוּ, הֲלֹא הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר גַּם אֲבוֹתָיו עֲבָדוּהוּ! כִּי “אֶחָד” הוּא, וְאִם כִּי בְּשֵׁם אַחֵר יַעֲרִיצוּהוּ, הוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי לוֹ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וּבְלֵב הָאָדָם אֶחָד הוּא:

“עֲנֵנִי אֱלֹהֵי אָבִי, הָאֵל הָאֶחָד!” קָרָא הַגִּבּוֹר פִּתְאֹם בְּדִמְמַת הַלֵּיל וַיִּלָּפֵת מִן הַמּוֹרָא, – כִּי פְנֵי אָבִיו נִרְאוּ לוֹ וַיּוֹפִיעוּ רֶגַע בְּשֵׂיבָה מִן הָאֲפֵלָה…

זֶה אָבִיו הֵן הוּא קָרֹא יִקְרָא לוֹ – וְאֵיכָה לֹא יִשְׁמַע הַבֵּן לְקוֹל אָבִיהוּ הַזָּקֵן אֲשֶׁר אָהַב וַיְכַבֵּד תָּמִיד?… וּמִרְיָם? הֶאָמֹר תֹּאמַר לוֹ אַף הִיא: עֲזֹב וָלֵךְ? וְהוּא הֲלֹא נִשְׁבַּע לְפַרְעֹה לְעָבְדוֹ בֶּאֱמוּנָה יוֹמָם וָלַיְלָה וְלָבֹא עַל כְּבוֹד מַלְכּוֹ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם… עַתָּה, הַהוּא, הוֹשֵׁעַ, אֲשֶׁר בְּקִצְפּוֹ יִסֵּר כָּל מִתְרַפֶּה בַּצָּבָא מֵעֲשׂוֹת עֲבוֹדָתוֹ אֱמוּנָה, הוּא אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ בּוֹגְדִים עַל עֵץ נִתְלוּ – הַהוּא יִבְגֹּד עַתָּה וְעָזַב אֶת דִּגְלוֹ לַעֲשׂוֹת חֵטְא-מָוֶת אֲשֶׁר כָּזֶה?

וְהוֹשֵׁעַ זֶה אֲשֶׁר יָדַע לְהַחֲלִיט וְלַעֲשׂוֹת כְּרֶגַע בְּכָל אָסוֹן וּפֶגַע-פִּתְאֹם בַּמִּלְחָמָה – עַתָּה, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, הָיָה בְּעֵינָיו כְּקָנֶה אֲשֶׁר יָנוּד מִפְּנֵי רוּחַ, כְּיָתוֹם נֶעֱזָב וְאֵין מוֹשִׁיעַ… עַד כִּי נֵעוֹר פִּתְאֹם בְּכַעֲסוֹ עַל נַפְשׁוֹ, נֵעוֹר – וַיָּטֶל אֶת כִּידוֹנוֹ, וַיִּתָּקַע בְּלֵב הַמְּדוּרָה, וַהֲמוֹן זִקִּים זֹרְקוּ נָפוֹצוּ וַיֹּאבְדוּ כְּרֶגַע בַּחֲשֵׁכָה…

חֹשֶךְ, – נֻפְּצוּ מַחְשְׁבוֹתָיו וַתֹּאבַדְנָה גַם הֵן בַּחֲשֵׁכָה…

וְהִנֵּה-זֶה נִסָּה בַּחֲמָתוֹ לִקְרֹא לִנְקָמָה, כִּי תַכְרִיעַ הִיא, – כִּי הֲלֹא חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם זֶה אֲשֶׁר הֶחֱרִיבוּ אֶת בֵּית אָבִיו וּבָתֵּי כָל אֶחָיו –

אֲבָל בִּגְלַל הָעִבְרִים, בְּקִלְלַת הָאִישׁ מֹשֶה, הֵן נָפְלוּ מִצְרַיִם חֲלָלִים פִּגְרֵי הַמַּגֵּפָה – וּמָה מִשְׁפַּט נָקָם לוֹ עֲלֵיהֶם? הֵן הֵרַע יִשְׂרָאֵל עֲשׂוֹת הַפַּעַם לְמִצְרַיִם מֵאֲשֶׁר עָשׂוּ הֵם לוֹ…

וּמַה יַּעֲשֶׂה הוּא כָּעֵת? אִם אַחֲרֵי עַמּוֹ יֵלֵךְ הוֹשֵׁעַ – כְּבוֹדוֹ וַאֲמִתּוֹ יִהְיוּ דִרְאוֹן עוֹלָם לוֹ, וְאִם עִם פַּרְעֹה בִּשְׁבוּעָתוֹ יַעֲמֹד – קִלְלַת אָב עָלָיו תָּבֹא וּלְעַמּוֹ כָּל הַיָּמִים יֶחֱטָא…

וְהָאִשָּׁה, מִרְיָם הָרוֹמֵמָה, מַשָּׂא נַפְשׁוֹ הַנֶּאְדָּר, אֵיכָה תִשְׂנָאֵהוּ הִיא וְתִבֶז לוֹ בְּלִבָּהּ הַגָּדוֹל וְהָאַדִּיר!

וּבְהַשְׁקִיף הוֹשֵׁעַ בַּאֲפֵלַת הַלֵּיל מֵעַל לַמְּדוּרָה אֲשֶׁר תִּכְהֶה לִכְבּוֹת – עָלָה מַרְאֵה הָאִשָּׁה הַנְּבִיאָה לְפָנָיו כַּחֲזוֹן אֵשׁ; כְּמוֹ חַיָּה נִצְּבָה מִרְיָם לְפָנָיו בַּהֲדָרָהּ וְעֵינֶיהָ עָלָיו בְּשִׁלְטוֹן וּפְקֻדָּה תַּבֵּטְנָה – וַתִּנָּעֶר גֵּאוּת הַגֶּבֶר בְּלֵב הוֹשֵׁעַ –

אֵיכָה יִירָא הוּא מִפְּנֵי אִשָּׁה וְרָגְזָהּ וּכְבוֹ­ד אִישׁ-הַמִּלְחָמָה בִּגְלָלָהּ אַחֲרֵי גֵּווֹ יַשְׁלִיךְ?!…

“לֹא וָלֹא!” הָמוּ שְׂפָתָיו בִּקְשִׁי רוּחוֹ.

וּכְרֶגַע כַּף-הַמֹּאזְנַיִם, אֲשֶׁר הֻטְּלוּ עָלֶיהָ אַבְנֵי מִשְׁקָל כְּבֵדוֹת: חוֹבַת הַבֵּן, אַהֲבַת נְעוּרִים, כְּבוֹד אָבוֹת וּבְרִית-עָם – הָכְרְעָה הָכְרָעָה!…

הוּא אַךְ פָּקִיד הוּא בְּחֵיל פַּרְעֹה, וְכֵן יִהְיֶה!

דָּבָר אֵין לוֹ עִם כָּל אֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְשַׁר בָּם בְּעוֹדוֹ יָלֶד, כִּי רַק אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְפַרְעֹה בִּהְיוֹתוֹ לְאִישׁ בִּתְבוּנָתוֹ – יָקִים! כִּי הוּא לֹא בַּבּוֹרְחִים חֶלְקוֹ – מוֹשֵׁל כָּבוֹד הוּא, שָׁלִישׁ עִם רַבֵּי-הַמַּמְלָכָה וְחוֹרֶיהָ, וְלֹא יִגְמֹל עֲלֵיהֶם בְּבֶגֶד בּוֹגְדִים.

לֹא! אַף לֹא הָאִשָּׁה, לֹא רֹךְ לֵב רַחוּם בְּאַהֲבָתוֹ יוּכְלוּ לְהַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין הַשְּׁבוּעָה, בֵּינוֹ וּבֵין מַעֲשֵׂהוּ הַנִּכְבָּד!

“פֹּה!” קָרָא בְּקוֹל מְפַקֵּד עַל נַפְשׁוֹ וַיִּרְקַע בָּרֶגֶל, “פֹּה אֶשָּׁאֵרָה… וְאָבִי – בְּיַד אֶפְרַיִם אֶשְׁלַח דְּבָרִי לוֹ, וְיֵדַע עַל מָה נֶעֱצַר בְּנוֹ בְּמִצְרַיִם, וְהוּא בְּצִדְקוֹ לֹא יַרְשִׁיעֵנִי אָז – וְיִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה!”

וּכְאָמְרוֹ זֹאת לְנַפְשׁוֹ מִהֵר לָבֹא הָאֹהֱלָה לִרְאוֹת שְׁלוֹם אֶפְרַיִם מַה הוּא.

ג    🔗

וְאֶפְרַיִם יוֹשֵׁב אָז עַל הַמִּטָּה מְצַפֶּה אֶל הוֹשֵׁעַ כִּי יָבֹא.

בִּשְׁנָתוֹ סָר חֻמּוֹ וַיּוּקַל לוֹ, וְהוּא רֹאשׁוֹ חָבוּשׁ לוֹ עוֹד וּפָנָיו אֶל הַנֵּר הַתָּלוּי וּבוֹעֵר נִכְחוֹ, וּלְאוֹרוֹ יַבִּיט הַנַּעַר אַף יִתְאַמֵּץ חֲשֹׁב. וַיְהִי כִּרְאוֹתוֹ אֶת הוֹשֵׁעַ דּוֹדוֹ עוֹמֵד עָלָיו, הִתְעוֹרֵר וַיֹּאמַר: “וַאֲנִי זֶה כַּמָּה אֲצַפֶּה לְךָ, דּוֹדִי! הֲבַמַּחֲנֶה הִתְהַלַּכְתָּ וְלֹא יָשַׁנְתָּ עוֹד הַלָּיְלָה? הִנֵּה אֲנִי בְּרֹב שַׂרְעַפַּי אֵשֵׁב… אוּלָם בְּטֶרֶם אַגִּיד אֵלֶּה אֲדַבְּרָה נָא אֶת דִּבְרֵי מִרְיָם אֵלֶיךָ, כִּי בִגְלָלָם הֵן שֻׁלַּחְתִּי הֵנָּה”.

“מִרְיָם שְׁלָחַתְךָ?” קָרָא הוֹשֵׁעַ וַיַּעֲמֹד מִשְׁתָּאֶה.

וּבְעוֹד הוֹשֵׁעַ מַחֲרִישׁ לְאֶפְרַיִם מִתְבּוֹנֵן לוֹ לָדַעַת אִם יוּכַל תֵּת לַנַּעַר כִּי יְדַבֵּר עַתָּה, נִרְגַּשׁ אֶפְרַיִם לַדְּמָמָה וַיִּקְרָא בְּעֹז: “אָנָּא, שְׁמַע נָא! כִּי יָרֵאתִי פֶּן יִשָּׁכְחוּ הַדְּבָרִים מִפִּי, אִם מַכְאוֹב רֹאשִׁי יָשׁוּב עוֹד…” אָז הֵנִיעַ לוֹ הוֹשֵׁעַ רֹאשׁ לֵאמֹר כִּי נָכוֹן הוּא לִשְׁמֹעַ.

אַךְ בְּטֶרֶם יִשְׁמַע נָתַן עוֹד לַחוֹלֶה לִשְׁתּוֹת מִן הַמַּשְׁקֶה אֲשֶׁר הֵכִין הָרוֹפֵא לוֹ, וַיֵּשְׁתְּ אֶפְרַיִם וַיָּנַח רֶגַע. אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אֶת פִּיו וַיַּעַן לֵאמֹר: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבְּרָה מִרְיָם הַנְּבִיאָה וַתְּשִׂימֵם בְּפִי לְהַגִּיד לְךָ, וְאַתָּה שְׁמַע!

"מִרְיָם בַּת עַמְרָם וְיוֹכֶבֶד שָׁלְחָה אֶל בִּן-נוּן הָאֶפְרָתִי אֶת בִּרְכָתָהּ שָׁלוֹם, לֵאמֹר:

"שִׁמְךָ הוֹשֵׁעַ, כִּי אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ בָּחַר בְּךָ מֵאָז לְהוֹשַׁע אֶת יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.

"עַתָּה יִגְדַּל שְׁמֶךָ, – יְהוֹשֻׁעַ תִּקָּרֵא, כִּי תְּשׁוּעַת יָהּ יְיָ קָרְבָה, גִּבּוֹר הֶחָיִל!

"וּבְיַד מִרְיָם אֲמָתוֹ אָמַר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ לָךְ: חֶרֶב וּמָגֵן לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ אַתָּה תִּהְיֶה!

“יְמִין יְיָ עוֹשָׂה חַיִל, וְהִיא בִּזְרוֹעֲךָ תַּחֲזִיק – וְנִלְחַמְתָּ וְהוֹשַׁעְתָּ, יְהוֹשֻׁעַ, בְּשֵׁם יְיָ!”

בְּקוֹל רָפֶה הֵחֵל אֶפְרַיִם הַשְׁמִיעַ אֶת אֲמָרָיו, אַךְ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כֵּן חָזַק קוֹלוֹ וַיִּגְדַּל עַד כִּי נִשְׁמַע לָאַחֲרוֹנָה בְּעֹז וְהָדָר בִּדְמִי לֵיל מִצְרַיִם, כְּקוֹל מִרְיָם בְּדַבְּרָהּ בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים… כִּי בְּדַבֵּר הַנַּעַר אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׂמָה מִרְיָם בְּפִיו בְּסָמְכָהּ יָדֶיהָ עַל רֹאשׁוֹ, רָאָה עַתָּה אֶת עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת מַעֲמִיקוֹת הַבִּיט בּוֹ – וַתְּפַעֲמֵהוּ רוּחַ עֹז לְדַבֵּר גַּם בְּקוֹל הַנְּבִיאָה… וּכְכַלּוֹתוֹ נֶאֱנַק דֹּם וַיִּפֹּל עַל מִשְׁכָּבוֹ עָיֵף וַיֹּאמַר: “עַתָּה אִישָׁנָה נָא כִּמְעָט…”

אוּלָם הוֹשֵׁעַ נִרְעַשׁ וַתֹּאחֶז יָדוֹ בְּכֶתֶף הַנַּעַר וַתְּעוֹרְרֵהוּ וַיִּפְקֹד עָלָיו לֵאמֹר: “שְׁנֵה דְבָרֶיךָ עוֹד!”… וַיִּפְתַּח הַנַּעַר אֶת פִּיו וַיִּשְׁאַף רוּחַ, וּבְשָׁכְבוֹ הִשְׁמִיעַ שֵׁנִית אֶת הַדְּבָרִים בְּקוֹל נוֹפֵל וּכְמוֹ בְּלִי דַעַת, אֶפֶס דָּבָר בְּדָבָר הִגִּיד לֹא הֶחֱסִיר וְלֹא הוֹסִיף כְּכָל אֲשֶׁר דִּבֵּר לָרִאשׁוֹנָה, וַיְכַל וַיַּנַּח אֶת רֹאשׁוֹ עַל כַּף יָדוֹ וַיֹּאמֶר בַּלָּאט: “אָנוּחָה נָא…”

וַיְמַהֵר הוֹשֵׁעַ וַיַּחֲלֵף אֶת הַתַּחְבֹּשֶת לְרֹאשׁ אֶפְרַיִם, וּמַיִם קָרִים נָתַן אֶל פִּיו מְעַט, וַיְכַבֶּה אֶת הַנֵּר אֲשֶׁר בָּאֹהֶל – וַיֵּצֵא בַּלָּאט.

הוּא שָׁב אֶל הַמְּדוּרָה וַיִּתֵּן עֵצִים עַל גֶּחָלֶיהָ אֲשֶׁר הוּעַמּוּ, וּבַעֲלוֹת הֶעָשָׁן יָשַׁב וַיִּתְמֹךְ רֹאשׁוֹ עַל יָדָיו וְעַל בִּרְכָּיו – וְהוּא כְּחוֹלֵם חֲלוֹם, חֲלוֹם מֵעִיק בְּכָבְדוֹ.

הֲגַם אֱלֹהִים, “הָאֵל הָאֶחָד” קוֹרֵא לוֹ, וּבְשֵׁם חָדָשׁ יְכַנֵּהוּ, כִּי לְדָבָר חָדָשׁ יְעָדוֹ?…

וְהַשֵּׁם בְּמִצְרַיִם כְּנֶפֶשׁ הָאָדָם יֵחָשֵׁב, – כִּי עַל כֵּן יֹאמְרוּ וְגַם יִכְתְּבוּ לֵאמֹר: “כַּבֵּד אֶת שֵׁם פַּרְעֹה” – וּבְשַׁנּוֹת אֱלֹהִים אֶת שֵׁם הָאִישׁ וְשִׁנָּה גַם אֶת נַפְשׁוֹ, לָתֵת בּוֹ רוּחַ חֲדָשָׁה לַעֲשׂוֹתוֹ אִישׁ חָדָשׁ. – וְעַתָּה, הֲיֶחְדַּל הוֹשֵׁעַ מִהְיוֹת עוֹד שָׁלִישׁ וְשַׂר לְפַרְעֹה?…

קָרֹא תִקְרָא לוֹ מִרְיָם בְּשֵׁם הָאֵל לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יְקַוֶּה גַם אָבִיו כִּי כָּכָה יַעֲשֶׂה בְנוֹ: עָזֹב אֶת חֵיל כְּבוֹדוֹ וּמְשׂוֹשׂוֹ, חֵיל מִצְרַיִם, לְמַעַן יֵצֵא וְיָבֹא לִפְנֵי אֶחָיו בְּנֵי עַמּוֹ – –

וּמִרְיָם, הָאִשָּׁה הַזֹּאת אֲשֶׁר נוֹעַז לַחֲשׁוֹק אוֹתָהּ בִּלְבָבוֹ, נִצְּבָה פִּתְאֹם לְנֶגְדּוֹ כְּמַלְאָךְ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ, – הִיא וֶאֱמוּנָתָהּ לָאֵל, הִיא וְקִנְאָתָהּ לְעַמָּהּ, – הִיא קָמָה לְפָנָיו בְּאֹמֶץ לְבָבָהּ, בְּשׂוֹא רֹאשָׁהּ וּמֶבַּט עֵינֶיהָ מִבַּעַד לְגַבּוֹתֵיהֶן הַדְּבֵקוֹת, מֶבַּט בּוּז לְכָל גְּאוֹן מִצְרַיִם וְעָשְׁרָהּ עַל רֹב אֱלִילֶיהָ – וְכַף הַמֹּאזְנַיִם, כַּף פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, אֲשֶׁר הִכְרִיעָה לִפְנֵי שָׁעָה וַתֵּרֶד בְּכָבְדָּהּ, עַתָּה קַלָּה וַתַּעַל מָעְלָה… הַדָּבָר אֲשֶׁר הֶחְלִיט הוֹשֵׁעַ לִפְנֵי שָׁעָה שָׁב וְנִמְלַח לְפָנָיו כְּעָשָׁן, וְהוּא שָׁב לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַמִּלְחָמָה הַכְּבֵדָה, מִלְחֶמֶת נַפְשׁוֹ בְּנַפְשׁוֹ, אַךְ הַפַּעַם בְּיֶתֶר עֹז וְאֹמֶץ-רוּחַ נִצַּב לַקְּרָב הַזֶּה.

כַּמָּה חֹסֶן וְעֹז לוֹ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע הַפָּעַם:

“… תְּשׁוּעַת יְיָ קָרְבָה, גִּבּוֹר הֶחָיִל!”

“… חֶרֶב וּמָגֵן לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ אַתָּה תִהְיֶה!”

“… וְנִלְחַמְתָּ וְהוֹשַׁעְתָּ, יְהוֹשֻׁעַ, בְּשֵׁם יְיָ!”

כְּהֵד רְעָמִים רְחוֹקִים הָיוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנָיו, וְתַחַת לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת, הִתְרוֹצְצָה נַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ, בִּקְּשָׁה דְבָרִים לְאֵל מָעֻזּוֹ, אֱלֹהֵי מֹשֶה וּמִרְיָם, וְעֵינָיו הִבִּיטוּ בְּדִמְעָה אֶל הַמַּחֲנֶה הַפָּרוּשׂ לְפָנָיו בָּאָהֳלִים בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה, אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי חֵילוֹ, אֲשֶׁר לִמְּדָם כַּאֲשֶׁר יְלַמֵּד הָאָב אֶת בְּנוֹ, אַנְשֵׁי צְבָאוֹ אֵלֶּה הָעַזִּים, הַגִּבּוֹרִים הַצְּעִירִים הָעוֹבְדִים אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וּבֶאֱמוּנָה, וּלְמַעֲנוֹ, לְקוֹל פְּקֻדָּתוֹ, בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם יָבוֹאוּ – בָּנִים מַקְשִׁיבִים, מִי יִתֵּן לוֹ תְמוּרָתָם?!…

הוּא קֹרָא – וְלָמָּה? כִּי בְּפִרְאֵי רוֹעִים אֲשֶׁר הִסְכִּינוּ לֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵצֵא מָחָר לַמִּלְחָמָה עַל בָּנָיו אֵלֶּה הַמַּקְשִׁיבִים וְהַנֶּאֱמָנִים?…

וְהַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְפַרְעֹה – הֲלֹא אֶת גְּרוֹנוֹ תִּסְכֹּר מִתֵּת פְּקֻדָּה לְנֹכַח חֵיל מִצְרָיִם – – –

“לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט” אָמַר הוֹשֵׁעַ בְּהֵחָלֵף אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר לְאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, וַיָּסַר הָאֹהֱלָה לִשְׁכַּב אוּלַי יָנוּם כִּמְעַט וְחָזְקָה עָלָיו נַפְשׁוֹ הַנִּלְאָה.

אַךְ בְּטֶרֶם יִשְׁכַּב עָמַד עוֹד רֶגַע עַל אֶפְרַיִם, כָּפַף וְהִתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי הַחוֹלֶה מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה. נִרְדָּם הַנַּעַר, נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת וּשְׂפָתָיו הַחֲרֵבוֹת נָעוֹת כִּמְעַט – וַיֵּרָעֵד הוֹשֵׁעַ: נִדְמָה לוֹ כִּי בִּדְבַר מִרְיָם נִדְבַּר הַנַּעַר עוֹד עַתָּה – וַיִּתְיַצֵּב וּשְׂפָתָיו הוּא הֵחֵלּוּ דוֹבְבוֹת לְנַפְשׁוֹ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֵלָיו הַנְּבִיאָה עוֹד בְּטֶרֶם יָבֹא צֹעֲנָה:

"מִרְיָם, בַּת עַמְרָם וְיוֹכֶבֶד, שָׁלְחָה אֶל בִּן-נוּן הָאֶפְרָתִי אֶת בִּרְכָתָהּ שָׁלוֹם, לֵאמֹר:

"שִׁמְךָ הוֹשֵׁעַ, כִּי אֱלֹהֵי אֲבוֹתֶיךָ בָּחַר בְּךָ מֵאָז לְהוֹשַׁע אֶת יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.

“עַתָּה יִגְדַּל שְׁמֶךָ, – יְהוֹשֻׁעַ תִּקָּרֵא – – –”

וּבְעוֹדוֹ מְדַבֵּר כֹּה לְנַפְשׁוֹ, דָּבָר בְּדָבָר, נִשְׁמַע לוֹ קוֹל אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים מֵעִם מַצַּב אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר, וַיְמַהֵר לָצֵאת. וְהִנֵּה שָׁם הַנַּעֲרָה חָגְלָה בַּת הָעֶבֶד הַזָּקֵן אֱלִיאָב, בָּאָה שֵׁנִית לְבַקֵּשׁ אֶת הוֹשֵׁעַ.

וְהִיא בִּרְעָדָה מִבְּכִי עָצוּר אָמְרָה לוֹ, כִּי גָבְרָה פִּתְאֹם הַמַּחֲלָה עַל אָבִיהָ וְהוּא נוֹטֶה לָמוּת, וּבְטֶרֶם מוֹתוֹ שָׁאַל לִרְאוֹת אֶת הוֹשֵׁעַ, לְדַבֵּר אֵלָיו אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּהוּ נוּן אֲדוֹנָיו, בְּטֶרֶם יֵלֵךְ וְאֵינֶנּוּ.

וַיְמַהֵר הוֹשֵׁעַ וַיָּשָׁב הָאֹהֱלָה, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי יִישַׁן אֶפְרַיִם עוֹד, פָּקַד אֶת אַחַד מֵאֲנָשָׁיו לַעֲמֹד עַל הַחוֹלֶה – וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַנַּעֲרָה.

 

פָּרָשָׁה רְבִיעִית: יְהוֹשֻׁעַ    🔗

א    🔗

וַיְהִי בְּלֶכֶת הוֹשֵׁעַ בַּדֶּרֶךְ, וְחָגְלָה נוֹשֵׂאת לְפָנָיו לַפִּיד אֵשׁ לְהָאִיר לוֹ, וַיִּשְׁאַל הוֹשֵׁעַ אֶת הַנַּעֲרָה, מַדּוּעַ זֶה לֹא יָצְאָה גַם הִיא בְּצֵאת כָּל הָעִבְרִים לְמִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם?

וַתֵּאָנַח הַנַּעֲרָה בִּבְכִיָּה וַתֹּאמַר: “אָכֵן, אֲדוֹנִי, עֲזוּבָה וְנִדָּחָה נִשְׁאֲרָה אֲמָתְךָ בָּאָרֶץ… פֹּה אֹבַד וּפֹה יִתַּמּוּ יָמַי בְּאֵין מְנַחֵם… יָמִים עַל שָׁנִים יָשְׁבָה אֲמָתְךָ יְתוֹמָה בְּבֵית עַבְדְּךָ אֲבִי-אָבִי אֱלִיאָב הַזָּקֵן, וְלֹא נָשָׂאתִי חֵן בְּעֵינֵי כָל אִישׁ, כִּי לֹא תֹאַר וְלֹא מַרְאֶה לִי. וַיַּרְא אֱלֹהִים בָּעֳנִי אֲמָתְךָ, וַיִּרְאֵנִי בָחוּר רוֹעֶה מֵעַמִּי, אָשֵׁר בֶּן צִבְעוֹן שְׁמוֹ, כִּי נַעֲרָה יוֹדַעַת עֲבוֹדָה אָנִי, וְגַם הוּא חָרוּץ וּמָהִיר בַּמְּלָאכָה, – וַיֹּאמֶר לִבְנוֹת בַּיִת אִתִּי, וַיְאָרְשֵׂנִי לוֹ לְאִשָּׁה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ אָבִי וְאִמִּי הַזְּקֵנִים לָצֵאת מִמִּצְרַיִם עִם כָּל הָעֵדָה, וָאֶשָּׁאֵר גַּם אֲנִי אִתָּם. כִּי אֵיךְ אוּכַל וְאֶעֶזְבָה אוֹתָם לְבַדָּם, וּמִי יְכַלְכֵּל שֵׂיבָתָם? וַיּוֹאֵל אָז גַּם אָשֵׁר בְּחִירִי לְהִשָּׁאֵר עִמָּדִי בְּמִצְרַיִם, אוּלָם מִצְוַת אָבִיו חָזְקָה עָלָיו לָלֶכֶת אִתּוֹ יָחַד – וַיֵּלַךְ”.

וּבְדַבֵּר הַנַּעֲרָה אֶת דְּבָרֶיהָ, הִתְבּוֹנֵן הוֹשֵׁעַ וַיַּרְא, כִּי אָמְנָם מָשְׁחָת מַרְאֶהָ מֵרֹב עֲבוֹדָה, וְגַם קוֹלָהּ קָשֶׁה וְרַגָּז כְּקוֹל מְעֻנַּת סֵבֶל, – וַיִּהְיוּ לוֹ דְבָרֶיהָ, אֲשֶׁר הִגִּידָה בְּתֹם לִבָּהּ וּבְדַאֲבוֹן נֶפֶשׁ, כְּמַסְמֵרוֹת לְכִלְיוֹתָיו לְיַסְּרוֹ קָשֶׁה, לֵאמֹר: אֵלֶּה בְּנֵי הָעֲבָדִים, הָעֶלֶם וְהָעַלְמָה יַחַד, אֶת נַפְשָׁם לְמַעַן אֲבוֹתֵיהֶם נָתְנוּ – וְהוּא?…

וְהִנֵּה הֵם עוֹבְרִים וְהוֹלְכִים לִשְׂפַת הַיָּם, אֶל בֵּין בָּתֵּי הַמִּסְכְּנוֹת אֲשֶׁר נִבְנוּ שָׁם בְּיַד הָעִבְרִים. וַיִּזְכֹּר הוֹשֵׁעַ אֶת הָעֲבָדִים הָהֵם הַבּוֹנִים, אֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם בְּסִבְלוֹתָם וּבְחֶרְפָּתָם בְּזָחֳלָם כְּרֶמֶשׂ הָאָרֶץ לִפְנֵי נוֹגְשֵׂיהֶם, אוֹ בְּהִתְקוֹטְטָם כְּפַעַם בְּפַעַם בֵּינֵיהֶם כְּפִרְאֵי חַיָּה אַכְזָרִים – וְתָזוּעַ עָלָיו נַפְשׁוֹ. הֵן, כַּמָּה פָּרוּעַ הָעָם הַזֶּה לְשִׁמְצָה וּלְחֶרְפָּה בְּעֵינֵי כֹל! לֹא אַחַת שָׁמַע הוֹשֵׁעַ בְּדַבֵּר מִצְרַיִם בְּכַעַס וּבְלַעַג עַל מִרְמַת הָעִבְרִים, כִּי נִרְפִּים הֵם וְהִתְגַּנְּבוּ בְּנִכְלֵיהֶם מִן הָעֲבוֹדָה וְכִי עַם לֹא-יוֹדֵעַ מִשְׁמַעַת הֵם כֻּלָּם… וְכָל מָשְׁחָת וָרָע, אֲשֶׁר רָאָה הוֹשֵׁעַ בִּבְנֵי עַמּוֹ, כְּמוֹ נִקְבְּצוּ כֻלָּם קָהָל אֶחָד וַיַּעַמְדוּ לְפָנָיו לְרַאֲוָה… הֵן גַּם פְּקִיד-עֲשָׂרָה אֲשֶׁר בְּחֵילוֹ לֹא יֵאוֹת לָבוֹא וּלְצַוּוֹת עַל אֲסַפְסוּף אֲשֶׁר כָּזֶה…ְ

וְהוֹשֵׁעַ כְּיַד מַלְאָךְ אַכְזָרִי תִּדְחָפוֹ, וְהוּא נִדְחָף וְהוֹלֵךְ כְּפוּף רֹאשׁ, הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הַנַּעֲרָה הַנּוֹשֵׂאת אֶת הַלַּפִּיד לְפָנָיו – עַד אָנָּה תוֹלִיכֵהוּ זֹאת עוֹד?…

בְּנֶפֶשׁ זוֹעֲפָה וְנֶעְכָּרָה בָּא הוֹשֵׁעַ אֶל הַבַּיִת הַקָּטֹן, הַבּוֹדֵד לִשְׂפַת הַיָּם, בֵּית הָעֶבֶד הַזָּקֵן. וּכְבוֹאוֹ הִגְדִּיל כַּעַס לִבּוֹ עוֹד, כִּי רָאָה אֶת אֱלִיאָב וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב עַל הַמִּטָּה וּמוֹזֵג לוֹ בְּיָדוֹ מִן הַנֵּבֶל כּוֹס יַיִן לִשְׁתּוֹת… עֶבֶד זָקֵן וּכְסִיל! אֵיכָה נוֹעַז כֹּה לְהַרְגִּיז אֶת אֲדוֹנָיו לַיְלָה וּלְהַבְהִילֵהוּ אֵלָיו לִרְצוֹנוֹ, וַיִּקָּחֵהוּ בְּמִרְמָה מֵעַל מִטַּת בֶּן-אֲחוֹתוֹ הַחוֹלֶה?…

אוּלָם עַד מְהֵרָה נִחַם הוֹשֵׁעַ עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה, כִּי רָאָה, כִּי שָׂמְחָה הַנַּעֲרָה מְאֹד לְמַרְאֵה פְנֵי הַזָּקֵן, לֵאמֹר, כִּי הוּטְבוּ פִּתְאֹם. וְהַזְּקֵנָה אֲשֶׁר בַּבַּיִת סִפְּרָה לָהּ, כִּי זָכְרָה בִּמְעַט הַיַּיִן הַטּוֹב, אֲשֶׁר נִשְׁאַר עוֹד בַּנֵּבֶל מִלֵּיל אֶתְמֹל, וַתִּתֵּן לַזָּקֵן וַיֵּשְׁתְּ וַתְּחִי רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ, וַיִּתְחַזֵּק וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָה.

וְהַזָּקֵן אֲשֶׁר הִתְעוֹדֵד, וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו, יַעֲנֶה אָז וְיֹאמַר לְהוֹשֵׁעַ: “גַּם נֵבֶל הַיַּיִן הַזֶּה מִידֵי אֲדוֹנִי אָבִיךָ הוּא לִי. כִּי קָרָא לָנוּ אָבִיךָ דְרוֹר בְּצֵאתוֹ מִמִּצְרַיִם וְגַם הַעֲנֵק הֶעֱנִיק לִי בְּנִדְבַת לְבָבוֹ מִכָּל טוּב, בְּלֶחֶם וּבְפֶרִי וּבְקֶמַח, וְגַם פָּרָה וַחֲמוֹר וּמַתְּנַת כֶּסֶף נָתַן לָנוּ, וְאֶת בִּתֵּנוּ חָגְלָה הֶעֱמִיד עִמָּנוּ פֹּה, לְכַלְכֵּל שֵׂיבָתֵנוּ, וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הַבַּיִת הַזֶּה וְחֶלְקַת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר עִמּוֹ פֹּה. הוּא יָדַע כִּי הֵנָּה לֹא יָבֹאוּ הַמִּצְרִים לַעֲשׂוֹת רָעָה, כִּי מִחוּץ לְשַׁעַר הָעִבְרִים נֵשֵׁב. וְעַתָּה הִנֵּה תַּעֲבֹד חָגְלָה אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה וְזָרְעָה אוֹתָהּ אֲבַטִּיחִים וּבְצָלִים וְשׁוּמִים וּמָכְרָה וְהָיָה לָנוּ כְּדֵי מִחְיָתֵנוּ. אָכֵן, כְּאָב לְבָנָיו כֵּן הָיָה אֲדוֹנִי אָבִיךָ תָּמִיד לַעֲבָדָיו וּלְאַמְהוֹתָיו וַיִּדְאַג לָהֶם בַּכֹּל!”

וְהוֹשֵׁעַ אֲשֶׁר נִמְהַר לָדַעַת לָמָּה קֹרָא לוֹ, אָץ בַּזָּקֵן כִּי יַגִּיד אֵת אֲשֶׁר לְהַגִּיד לוֹ.

וַיַּעַן הַזָּקֵן וַיֹּאמַר: "אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אוֹתִי נוּן אֲדוֹנִי, אוֹתוֹ שָׁמַר עַבְדְּךָ לַעֲשׂוֹת לִבְנוֹ – וַאֲדַבְּרָה אֵלָיו. כִּי כֹה צִוָּה אֲדוֹנִי אָבִיךָ לֵאמֹר: אִם יָשׁוּב הוֹשֵׁעַ בְּנִי בְּטֶרֶם יָבֹאוּ הֵנָּה הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר אֶשְׁלַח אֵלָיו, וּמִהַרְתָּ וְקָרָאתָ לוֹ וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר אָבִיךָ:

“הִנֵּה יָצָא עַמְּךָ מִמִּצְרַיִם, וְקַמְתָּ גַם אַתָּה וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵינוּ, אַחֲרֵי עַמְּךָ וְאַחֲרֵי בֵּית אָבִיךָ אֲשֶׁר אִתָּם, כִּי עֵינֵי יִשְׂרָאֵל אֵלֶיךָ, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת גְּבוּרָתְךָ וְאֹמֶץ לִבְּךָ לָצֵאת וְלָבֹא בַּצָּבָא. וְעַתָּה, הִנֵּה הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ הַנֶּגְבָּה, וּבְסֻכּוֹת נַחֲנֶה רִאשׁוֹנָה, וְהָלַכְתָּ גַם אַתָּה שָׁמָּה. וְהָיָה אִם לֹא תִּמְצָאֵנוּ שָׁם, וְחִפַּשְׂתָּ בְּחוֹר הַשִּׁקְמָה אֲשֶׁר שָׁם עִם בֵּית עַמִּינָדָב, וּמָצָאתָ אִגֶּרֶת כְּתוּבָה מֵאֵת אָבִיךָ וְקָרָאתָ בָּהּ, וְיָדַעְתָּ אָנָּה הָלְכוּ אַחֶיךָ. וְהָיָה אֱלֹהִים עִמְּךָ, וּבִרְכַּת אָבִיךָ עָלֶיךָ תָּבֹא”.

כִּשְׁמֹעַ הוֹשֵׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּשְׁפֵּל רֹאשׁוֹ, כְּמוֹ יִתְּנֵהוּ אֶל תַּחַת יְדֵי אָבִיו אֲשֶׁר תִּסְמֹכְנָה עָלָיו בִּבְרָכָה, וַיִּדֹּם…

אַחֲרֵי כֵן שָׁאַל – וְקוֹלוֹ נֶחְבָּא בְּדַבְּרוֹ – לֵאמֹר: “הֲנִשְׁמַע כָּל הָעָם בְּחֵפֶץ לִבּוֹ לַעֲזֹב אֶת בָּתֵּיהֶם לָלֶכֶת אַחֲרֵי מֹשֶה?…”

וַתַּעַן הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר: “לֹא כֵן, אֲדוֹנִי, – רַבִּים הָיוּ הַבּוֹכִים וְהַמִּתְאוֹנְנִים בָּעֵדָה, אֲשֶׁר לֹא אָבוּ לָלֶכֶת. אוּלָם חָזְקוּ עֲלֵיהֶם דִּבְרֵי אֲחֵיהֶם אֲשֶׁר נֶחְפְּזוּ וַיִּשְׂמְחוּ לָצֵאת מִבֵּית-עֲבָדִים, מִמִּצְרָיִם, – וַיֵּלְכוּ כֻלָּם, קָטֹן וְגָדוֹל, וּבָהֶם גַּם הָרָה גַם יוֹלָדֶת. הִנֵּה אֵשֶׁת דְּעוּאֵל אַךְ יָלְדָה בַּלַּיְלָה הַהוּא, וְהִיא מַבְכִּירָה, וַתֵּבְךְּ עַל בַּעֲלָהּ כִּי לֹא יֵצֵא, וְהוּא לֹא שָׁמַע לָהּ וַיַּצַע מִשְׁכָּב בָּעֲגָלָה, לָהּ וּלִבְנָהּ אֲשֶׁר יָלְדָה, וַיּוֹלִיכֵם אִתּוֹ. וְאֶת פֻּוָּה בֶּן כִּלְיוֹן הוֹצִיאוּ בְּנֵי-שִׁבְטוֹ מִן הַבּוֹר אֲשֶׁר הִתְחַבֵּא שָׁמָּה עִם אִשְׁתּוֹ, אוֹתָם וְאֶת חֲמֵשֶׁת יַלְדֵיהֶם, וַיִּקָּחוּם בְּחֶזְקַת-הַיָּד וַיּוֹלִיכוּם עִם הַקָּהָל. הִנֵּה כִּי כֵן רַבִּים אָמָרוּ: “טוֹב לָנוּ שִׁבְתֵּנוּ פֹּה וְעָבְדֵנוּ אֶת מִצְרַיִם מִלֶּכֶת הַמִּדְבָּרָה”. אוּלָם בְּקוּם כָּל הָעֵדָה לָצֵאת, לָבְשָׁה גַּם אוֹתָם רוּחַ, וַיָּרֹנּוּ כָּל הָעָם לַיְיָ וַיֵּלֵכוּ…”

וְהוֹשֵׁעַ – לִבּוֹ נִכְמַר לְמַרְאֵה הַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה. זִכְרוֹנוֹת נְעוּרִים מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ בְּבֵית אָבִיו צָצוּ לְפָנָיו, אַךְ בְּמַר רוּחוֹ עוֹד דּוֹבְבוּ שְׂפָתָיו: “הָלַךְ הָעֵדֶר אַחֲרֵי הָרוֹעֶה בְּלִי דַעַת אָנָּה וְלָמָּה הֵם הוֹלְכִים…” כֹּה אָמַר הוֹשֵׁעַ כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ בִּמְנוֹד-רֹאשׁ…

אָז נֵעוֹר הַזָּקֵן וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו בַּחֲרָדָה אֶל נוֹכַח הוֹשֵׁעַ, וַיַּעַן וַיֹּאמַר: "שְׁמַע נָא, בִּן-נוּן! בְּכוֹר אֲדוֹנִי אַתָּה וִיחִידוֹ, וּכְבוֹד יִשְׂרָאֵל וַהֲדַר בַּחוּרָיו הָיִיתָ, וּמִי אָנֹכִי רֹאשׁ כֶּלֶב בְּעֶדְרֵי נוּן אָבִיךָ, כִּי אֲדַבֵּר לְפָנֶיךָ? אַךְ עַתָּה, הָרֵם אָרִים קוֹלִי נֶגְדְּךָ, הַשָּׂר, וְאֹמְרָה לָךְ:

“אַלּוּף אֶפְרָיִם! לֹא כֵנִים דְּבָרֶיךָ!… בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה הָיִיתָ וַתַּעַשׂ שָׁם בְּמִלְחָמָה, וְלֹא יָדַעְתָּ מִכָּל אֲשֶׁר אִתָּנוּ פֹּה לָעֵת הַזֹּאת, בַּשָּׁנָה הַזֹּאת. אָכֵן, אַתָּה לֹא הָיִיתָ בְּצֹעַן! כִּי מִי אֲשֶׁר הָיָה עִמָּנוּ בְּצֹעַן וַיַּרְא אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים בְּיַד מֹשֶה עַבְדּוֹ – וַתִּדְבַּק לְשׁוֹנוֹ לְחִכּוֹ בְּטֶרֶם יְדַבֵּר כַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי הַפַּעַם מִפִּיךָ! וְלוּ הוֹאַלְתָּ, אֲדוֹנִי, וְשָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר יְסַפֵּר עַבְדְּךָ לְפָנֶיךָ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה אֶמֶשׁ, וְאָמַרְתָּ: אָכֵן עֲצַת אֱלֹהִים הָיְתָה בַּדָּבָר הַזֶּה”.

“סַפֵּר”, אָמַר הוֹשֵׁעַ, אֲשֶׁר נִדְהַם כִּי נוֹעַז הַזָּקֵן לְדַבֵּר אֵלָיו כָּכָה.

וַיַּעַן הַזָּקֵן וַיֹּאמַר: “מִי יִתֵּן אֶת אַהֲרֹן, אוֹ אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ, אוֹ מִי יִתֵּן וְהָיָה נוּן אֲדוֹנִי פֹּה – וְהִגִּידוּ הֵם אֶת הַדָּבָר! אוֹ לוּ נָתַן הַפַּעַם אֱלֹהִים לְעַבְדְּךָ לְשׁוֹן לִמּוּדִים וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ אֲשֶׁר עָשָׂה לְעַמּוֹ בְּצֹעַן. הַדְּבָרִים כְּמוֹ עַתָּה אֶרְאֵם עוֹד לְפָנָי – אוּלָם אֵיכָה אֲסַפְּרֵם וְאַגִּידֵם? אַךְ הִנֵּה אֲנַסֶּה לְשׁוֹנִי אוּלַי אַגִּידָה מְעַט מֵהַרְבֵּה לְפָנֶיךָ, אֲדוֹנִי, וְיָדָעְתָּ”.

וַיִּתֵּן הוֹשֵׁעַ לִשְׁתּוֹת לַזָּקֵן אֶת הַכּוֹס אֲשֶׁר מָזַג לוֹ, וַיֵּשְׁתְּ אֱלִיאָב וַיִּשְׁכַּב וַיַּעֲצֹם עֵינָיו, וְקִמְטֵי מִצְחוֹ הֶעֱמִיקוּ, וַיָּחֶל לְדַבֵּר, דַּבֵּר וְחָדֹל, דַּבֵּר וְשָׁאֹף רוּחַ לִרְגָעִים; פְּרוּדוֹת מִכָּל הַנַּעֲשָׂה בְּמִצְרַיִם וּלְפַרְעֹה בְּיַד מֹשֶה סִפֵּר הַזָּקֵן, עַד כִּי שָׁטְפוּ דְבָרָיו כְּנַחַל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה וַיַּעַן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"בֵּין הַיְרֵאִים וְרַכֵּי-הַלֵּב אֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת צֵאת הָעָם מִמִּצְרַיִם, הָיִיתִי גַם אָנִי. אוּלָם אֶתְמֹל לִפְנוֹת עֶרֶב, נִקְרְאוּ כָּל בְּנֵי-בֵית-אָבִיךָ, הָרוֹעִים וּנְשֵׁיהֶם וְטַפָּם, הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת וְגַם רַבִּים מִן הָעֲנִיִּים אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הָעִבְרִים, הָאַלְמָנָה וְהַיָּתוֹם – לָבוֹא אֶל שֻׁלְחַן נוּן אָבִיךָ. וַיָּבֹאוּ וַיּוּשַׂם לִפְנֵיהֶם צָלִי, מִזִּבְחֵי הַכְּבָשִׂים, וְעוּגוֹת מַצּוֹת וָיַיִן לָרֹב. וַיְהִי חַג גָּדוֹל לָעָם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה עוֹד כָּמוֹהוּ בְּבֵית אָבִיךָ גַם בְּיוֹם הַקָּצִיר. וַנֵּשֶׁב וַנֹּאכַל כֻּלָּנוּ וַנֵּשְׁתְּ, וַיִּיטַב לִבֵּנוּ, וַאֲדוֹנִי אָבִיךָ יוֹשֵׁב אִתָּנוּ בָּרֹאשׁ. אָז יִשָּׂא אָבִיךָ וִידַבֵּר לָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ עַל מַעֲשֵׂי אֱלֹהֵינוּ וּגְבוּרוֹתָיו וְכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים:

“וְעַתָּה – דִּבֵּר אֲדוֹנִי אָבִיךָ – אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לִשְׁבֹּר אֶת מוֹטוֹת מִצְרַיִם מֵעַל צַוָּארֵנוּ וּלְהוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיּוּת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ. וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי, כִּי כָבֵד הַדָּבָר לְכָל אָדָם אֲשֶׁר יַעֲזֹב אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת נַחֲלָתוֹ וְאֶת מְלֶאכֶת עֲבוֹדָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה בָּהּ מִנְּעוּרָיו בָּאָרֶץ הַזֹּאת. אוּלָם, הֲלֹא תִּזְכְּרוּ אֲשֶׁר עָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ, כִּי עָקַד אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ וַיֹּאמֶר לְהַעֲלוֹתוֹ עוֹלָה כָּלִיל, רַק לְבִלְתִּי עֲבֹר אֶת פִּי יְיָ. וַאֲנַחְנוּ הֵן לְטוֹב לָנוּ אָמַר יְיָ לְהוֹצִיאֵנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְלַהֲבִיאֵנוּ אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ לַאֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם. אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ יִתֵּן לָנוּ, לִהְיוֹתֵנוּ לוֹ שָׁמָּה לָעָם, וְהוּא אֱלֹהֵינוּ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד. הַדֶּרֶךְ אָמְנָם רְחוֹקָה לְפָנֵינוּ, דֶּרֶךְ מִדְבָּר וּשְׁמָמָה נַעֲבֹר, אֲנַחְנוּ, נָשֵׁינוּ, טַפֵּנוּ וּבְעִירֵנוּ אֲשֶׁר בְּרַגְלֵינוּ – אַךְ מִי יִקְנֶה טוֹבָה וְלֹא יָגַע בָּהּ? וּלְפָנֵינוּ הֵן מֹשֶה אִישׁ-הָאֱלֹהִים יֵלֵךְ! וְהִנֵּה אִם תֹּאבוּ לָצֵאת מִבֵּית עֲבָדִים לַחָפְשִׁי וְלָבֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַהִיא, אֶרֶץ מִרְעֶה, שָׂדֶה וָכֶרֶם לָשֶׁבֶת בָּהּ, וְלִהְיוֹתְכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם בְּנֵי-דְרוֹר כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם אֲשֶׁר עַל הַרְרֵי הָאָרֶץ הַהִיא – כִּי עַתָּה חִזְּקוּ וְאַמְּצוּ לִבְּכֶם, וּלְכוּ בְּשֵׁם יְיָ!”

"כָּכָה חִזֵּק אֲדוֹנִי אָבִיךָ אֶת לֵב אֲנָשָׁיו וַיֹּאמֶר בִּפְנֵי כָל הַקָּהָל, כִּי אִם אַךְ תָּשׁוּב אַתָּה בְּנוֹ, מִדַּרְכְּךָ מִלּוּב – וְהָלַכְתָּ גַּם אַתָּה, אֲדוֹנִי, עִם כָּל הָעָם לָצֵאת וְלָבֹא לִפְנֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה. וַיִּשְׁמַע כָּל הָעָם וַיָּרִיעוּ וַיִּשְׂמְחוּ עָלֶיךָ וַיֵּצְאוּ בְּשִׁיר וַיַּעַמְדוּ כֻּלָּם בְּמִגְרַשׁ הָעִיר. וְשָׁם כָּל הָעִבְרִים אֲשֶׁר בְּצֹעַן נֶאֱסָפוּ.

"וְהִנֵּה בָאָה הַשְּׁמוּעָה כִּי גַם הָעִבְרִים עַבְדֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר בַּמִּבְצָר יָצְאוּ בְיָד רָמָה מִתַּחַת יַד נוֹגְשֵׂיהֶם וְשׁוֹטְרֵיהֶם, לָלֶכֶת עִם כָּל אֲחֵיהֶם – יַד יְיָ הָיְתָה בְּמִצְרַיִם, גָּבְרָה בָם הַמַּגֵּפָה, וְהֵמָּה נְבוֹכִים וּבוֹכִים לְמִשְׁפְּחוֹתָם, מָטָה יַד כָּל שִׁלְטוֹן וְאֶפֶס עוֹצֵר בְּמִצְרַיִם – וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי אָכֵן יַד אֱלֹהִים עָשְׂתָה זֹאת, וַתִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה עַד לִמְאֹד.

"וְהִנֵּה אַהֲרֹן אֲחִי מֹשֶה בָּא וַיַּעֲמֹד עַל הַקָּהָל, וַיִּשָּׂא דְבָרוֹ, וַיְדַבֵּר כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַר נוּן אָבִיךָ בַּמִּשְׁתֶּה לַאֲנָשָׁיו – וּדְבָרוֹ יָצָא כְּאֵשׁ, כְּקוֹל רַעַם בִּגְבוּרָתוֹ וּכְקוֹל כִּנּוֹר בְּנָעֳמוֹ, וַיֵּדַע כָּל הַקָּהָל, כִּי אַךְ מִפִּי יְיָ יְדַבֵּר הָאִישׁ! וַיֶּחֱזַק וַיֶּאֱמַץ כָּל לֵב, וַיַּאֲמִינוּ כָל הָעָם בַּיְיָ וּבַעֲבָדָיו הַמַּלְאָכִים, שְׁנֵי בְּנֵי עַמְרָם, אֲשֶׁר שְׁלָחָם לְגָאֳלֵנוּ מִיַּד פַּרְעֹה וּמִיַּד מִצְרַיִם הָרוֹדִים בָּנוּ. – וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרָא אַהֲרֹן אֵלֵינוּ לֵאמֹר, כִּי לֹא אִישׁ יַעֲבֹר לְפָנֵינוּ בַּדֶּרֶךְ, כִּי אִם יְיָ אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ הוּא הַהוֹלֵךְ לְפָנֵינוּ, וְהוּא יְבִיאֵנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ, וְהָיִינוּ לְעָם חָפְשִׁי, אֲשֶׁר לֹא יִירָא אָדָם וְלֹא יַעֲבֹד בִּלְתִּי אִם אֶת יְיָ אֱלֹהָיו. עָם אֲשֶׁר זְקֵנֵינוּ עָלֵינוּ יְצַוּוּ, וְשָׂרֵינוּ מִמֶּנּוּ יִהְיוּ, כַּאֲשֶׁר נִבְחַר מִקִּרְבֵּנוּ, אַנְשֵׁי צֶדֶק וּנְבוֹנֵי דָבָר – וַיְהִי כָּל הַקָּהָל בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר לֹא נִרְאֲתָה כָּמוֹהָ, וְלֵב כֻּלָּם לָלֶכֶת דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, כַּאֲשֶׁר יָשִׂישׂ אִישׁ לָלֶכֶת אֶל הַמִּשְׁתֶּה! זְקֵנִים בְּנֵי מֵאָה עַל מִשְׁעֲנוֹתָם קָמוּ וַיְדַבְּרוּ לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם וַיְחַזְּקוּ כָּל לֵב, נָשִׁים וִילָדִים כְּגִבּוֹרֵי מִלְחָמָה הָיוּ אֲשֶׁר לֹא יֵחַתּוּ מִפְּנֵי כֹּל, וַיְהִי כָּל הַלְּבָבוֹת כְּמַעְיְנוֹת הַשִּׂמְחָה – וַיָּרִיעוּ כֻלָּם בְּחֶדְוָתָם וַיָּרֹנוּ צָהֳלָה.

"כִּי רוּחַ יְיָ לָבְשָׁה אֶת כָּל הָעָם, וַתִּתֵּן בַּלְּבָבוֹת תַּעֲצוּמוֹת וָעֹז. וְגַם אֲנִי כְּמוֹ שַׁבְתִּי לִימֵי נְעוּרַי, וָאֹמַר לָלֶכֶת. רָאִיתִי אָז אֶת אֱלִישֶׁבַע אֵשֶׁת דְּעוּאֵל הַיּוֹלֶדֶת אֲשֶׁר בָּכְתָה אֶתְמֹל עַל בַּעֲלָהּ וַתְּמָאֵן לָלֶכֶת, – וְהִנֵּה הִיא יוֹשֶׁבֶת בַּעֲגָלָה וּבְנָהּ בְּחֵיקָהּ, וּפָנֶיהָ כִּפְנֵי כַלָּה בְּמִשְׁתֵּה חֲתֻנָּתָהּ, וַתִּפְתַּח הִיא אֶת פִּיהָ בְּשִׁיר תּוֹדָה לַיְיָ, אֲשֶׁר נָתַן לָהּ בֵּן בַּלַּיְלָה הַזֶּה, בֵּן אֲשֶׁר לֹא יֵדַע בְּעֹל מִצְרַיִם, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ עֲבַדְיָה, לֵאמֹר: עֶבֶד יְיָ יִהְיֶה זֶה וְלֹא עֶבֶד מִצְרָיִם. וּדְעוּאֵל בַּעֲלָהּ יַעַן לָהּ בְּשִׁיר, בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים יֵצֵא וּכְאַיָּל כֵּן יְרַקֵּד וְרָמְחוֹ בְּיָדוֹ, וְעַל סְבִיבָם כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּם יִמְחֲאוּ כָף וּבִתְרוּעַת שִׂמְחָה: “הֵידָד!” כַּדּוֹרְכִים יַעֲנוּ. גַּם חוֹלֶה וּפִסֵּחַ מִן הָעֲגָלוֹת יָרֹנוּ וִיהַלְלוּ שֵׁם יְיָ…

"וְהִנֵּה נִקְבְּצוּ וּבָאוּ הַמְשׁוֹרְרִים מִבֵּית לֵוִי, וְכָל תּוֹפֵשׂ כִּנּוֹר וָנֵבֶל וּמְנַגֵּן בֶּחָלִיל נָשְׂאוּ שִׁיר וְהוֹדוּ לַיְיָ חַסְדּוֹ – וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶחְפָּזִים לָצֵאת. בִּבְכִי שְׂמָחוֹת יֵלֵכוּ וּבְדִמְעוֹת שָׂשׂוֹן יָרֹנּוּ, אִישׁ אֵת רֵעֵהוּ יְחַבֵּקוּ וְאִשָּׁה אֶת רְעוּתָהּ תְּחַזֵּקְנָה, יְלָדִים עַל אֲבוֹתָם כִּבְנֵי צֹאן יְרַקֵּדוּ, בָּחוּר וּבְתוּלָה כַּעֲגָלִים יָרוּצוּ, בַּחֲמוֹרִים וּבַבָּקָר יְנַהֲגוּ, וְהֵמָּה יִשְׂאוּ מַשָּׂא אִישׁ וּבֵיתוֹ, וְגַם אִישׁ אִישׁ מַשָּׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ. זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת יִשְׂאוּ כְּלֵיהֶם, מִשְׁאֲרוֹתָם צְרוּרוֹת בְּשִׂמְלוֹתָם וְקַל לָהֶם הַמַּשָּׂא. אֲלָפִים אֲלָפִים עָבְרוּ, וְשִׂמְחָה אַחַת תְּנַהֲלֵם – וַיֵּצְאוּ אֶת צֹעַן…

“וַאֲנִי זָקֵן וַחֲדַל אִישִׁים, נָפַלְתִּי אֵין אוֹנִים אַרְצָה וָאֹמַר: הִנֵּה נַפְשִׁי יוֹצֵאת בְּשִׂמְחָה… וָאֶרְאֶה, וְהִנֵּה הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְרָחוֹק, לִפְנֵיהֶם לַפִּידִים יִבְעֲרוּ בְּאוֹרָם, אוֹר אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם יִזְרַח בַּאֲפֵלַת לֵיל מִצְרַיִם, וְשִׁיר יְיָ מִפִּיהֶם יַעֲנֶה, בַּעֲנוֹת כָּל רְחוֹבוֹת צֹעַן מֵרָחוֹק תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה, כִּי הֻכּוּ בַּמַּגֵּפָה” – – –

וְקוֹל הַזָּקֵן נֶחְבָּא וַיִּדֹּם בְּלִי כֹּחַ – וְהִנֵּה הַזְּקֵנָה וְחָגְלָה נֶכְדָּתָהּ חוֹבְקוֹת אִשָּׁה אֶת רְעוּתָהּ, הַדִּמְעָה בְּעֵינֵיהֶן וְהַשִּׁיר בְּפִיהֶן, וְיַחַד, הַזְּקֵנָה בְּקוֹל רְעָדָה חַלָּשָׁה וְהַנַּעֲרָה בְּקוֹל עַז וְקָשֶׁה, תַּעֲנֶינָה בְּשִׁיר, אֲשֶׁר הוּשַׁר לֵיל אֶתְמֹל בְּפִי כָל הָעָם לֵאמֹר:

"מִי כָּמֹכָה, בָּאֵלִים יְיָ,

מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ?

נוֹרָא תְּהִלּוֹת, עוֹשֵׂה פֶלֶא!"

וְהוֹשֵׁעַ עוֹמֵד מִשְׁתָּאֶה לְמִשְׁמַע אָזְנָיו וּלְמַרְאֵה עֵינָיו וְלֹא יֵדַע נַפְשׁוֹ – וְהַזָּקֵן מַבִּיט בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת מִמִּטָּתוֹ אֶל בֶּן אֲדוֹנָיו הַבְּכוֹר, צְבִי יִשְׂרָאֵל הַגִּבּוֹר הָעוֹמֵד כְּגֶבֶר אֲשֶׁר עֲבָרוֹ יָיִן… כְּאֵשׁ-נְעוּרִים הֻצַּת בְּעֵינֵי הַזָּקֵן הַכֵּהוֹת, וְהֵן כְּנֵרוֹת תְּחַפֵּשְׂנָה תּוֹךְ נִבְכֵי לֵב אֲדוֹנָיו, לָדַעַת, מֶה הָיָה בְּנֶפֶשׁ הַבֵּן הַזֶּה? לְאָן יִשָּׂאֵהוּ לְבָבוֹ? אִם אַחֲרֵי עַמּוֹ אֲשֶׁר גְּאָלוֹ יְיָ יֵלֵךְ אוֹ עֶבֶד לְפַרְעֹה וּלְחֵילוֹ יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר הָיָה? – – –

ב    🔗

וְהוֹשֵׁעַ שָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וְרֹאשׁוֹ כָּבֵד עָלָיו, נוֹפֵל עַל חָזֵהוּ. רִיב הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר הָיָה בְּנַפְשׁוֹ חָדַל וַיִּדֹּם, וְהוּא גַּם הַחְלֵיט לֹא הֶחֱלִיט עוֹד דָּבָר בְּלִבּוֹ, כִּי יָדַע אֲשֶׁר הַפַּעַם אַךְ יַד אֱלֹהִים תַּנְחֵהוּ, וְאֶצְבָּעָהּ תּוֹרֶה לְפָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ זוּ יֵלֵךְ בָּהּ…

כָּל אֲשֶׁר שָׁמַע בִּנְעוּרָיו עַל הָאֵל אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים זָכֹר זָכַר הוֹשֵׁעַ בְּדַבֵּר הַזָּקֵן אֱלִיאָב אֶת דְּבָרָיו – וַאֲשֶׁר לֹא לָמַד כָּל הַיָּמִים מִפִּי חַכְמֵי מִצְרַיִם, נוֹכַח לָדַעַת הַפַּעַם בְּבֵית הָעֶבֶד הָעִבְרִי הַזָּקֵן הַזֶּה. אָכֵן, לֹא כֵּאלֹהֵי שֵׁת, אֱלֹהֵי הָרוֹעִים אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם הַתַּחְתּוֹנָה, וְלֹא כְאֵל הַחַרְטֻמִּים אֲשֶׁר יִקְּבוּהוּ “הָאֶחָד הַמֵּכִיל כֹּל” – אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַקּוֹרֵא לוֹ מֵרָחוֹק…

הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר הִתְפַּלֵּל הוֹשֵׁעַ מִפִּי אִמּוֹ בְּעוֹדֶנּוּ יֶלֶד, וְהַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר סֻפְּרוּ לוֹ עוֹד בַּיָּמִים הָהֵם עַל אֵל עוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיְקִימֵם בְּמַאֲמָרוֹ, יוֹם אַחַר יוֹם, עַד עֲשׂוֹתוֹ אֶת הָאָדָם וַיִּתְּנֵהוּ מוֹשֵׁל אֶרֶץ בִּתְבוּנָתוֹ; אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּחַר בָּהֶם יְיָ לִקְרֹא בִּשְׁמוֹ, אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב; יוֹסֵף הַמִּשְׁנֶה וּמַעֲשֵׂהוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, הוּא וְאֶחָיו רָאשֵׁי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, – כָּל הָאוֹתוֹת וְכָל הַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר צָמְאָה נֶפֶשׁ הַיֶּלֶד לְשָׁמְעָם אֶלֶף פְּעָמִים מִפִּי אָבִיו וְאִמּוֹ וּמִפִּי מֵנִקְתּוֹ וְאוֹמְנוֹ, בְּהַגִּידָם אֶת מַעֲשֵׂי יְיָ אֱלֹהֵיהֶם – כֻּלָּם כְּמוֹ עָלוּ מִן הַתְּהוֹם וַיִּתְיַצְּבוּ לְפָנָיו, לְהַזְכִּירוֹ כָּל אֲשֶׁר שָׁכַח בִּימֵי עֲשׂוֹתוֹ בְּחֵיל מִצְרָיִם.

עַתָּה יָדַע הוֹשֵׁעַ כִּי הָאֱלֹהִים, יוֹצֵר הַכֹּל, אֲשֶׁר לֹא יִרְאֵהוּ הָאָדָם, וַאֲשֶׁר הוּא בָחַר בַּאֲבוֹת יִשְׂרָאֵל וַיִּשָּׁבַע לָהֶם לַעֲשׂוֹתָם לוֹ לְעָם גָּדוֹל – הוּא הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּקְּשָׁה נַפְשׁוֹ, הוּא וְאֵין בִּלְתּוֹ!

"מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִים, יְיָ!

מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ!"

כָּכָה קָרָא כָּל הָעָם, כָּל הָעִבְרִים יַחַד בְּלֵיל אֶתְמֹל – כִּי הֵם יָדְעוּ אֶת יְיָ “הָאֶחָד”! כִּי דַּעַת אֱלֹהִים זֹאת אֲשֶׁר יַסְתִּירוּ חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם כִּדְבַר סוֹד, וַאֲשֶׁר יִשְׁמְרוּהוּ לָהֶם לְבַדָּם לְבִלְתִּי הוֹדִיעוֹ לָעָם – הִנֵּה יֵדַע גַּם הָעֶבֶד בְּיִשְׂרָאֵל וְהָאָמָה הָעִבְרִיָּה תַּגִּידוֹ. וְכָל עָנִי בַּעֲטֹף רוּחוֹ, וְכָל יָתוֹם אֲשֶׁר עֲזוּבָה נַפְשׁוֹ בְּאֵין אָב וּבְאֵין אֵם – יִפְרֹשׂ כַּפָּיו וְיִשָּׂא לְבָבוֹ אֶל אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיהוּ, וְהוּא יַעֲנֵהוּ! – חַכְמֵי מִצְרַיִם הָעֲרוּמִים כִּנְחָשִׁים, אֲשֶׁר יֵדְעוּ כִּי כָל אֱלִילֵיהֶם הָבֶל, חִפְּאוּ דְבָרִים אֲשֶׁר בָּדוּ מִלִבָּם גַּם עַל הָאֵל הָאֶחָד וַיָּשִׁיתוּ עָלָיו בְּעַרְפִּלֵּי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם לְהַסְתִּירוֹ מִלֵּב כָּל חָי. אַךְ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי עוֹלָם בְּקִרְבּוֹ יִשְׁכֹּן, וְכָל לֵב וָנֶפֶשׁ אֵלָיו תְּפַלֵּל, וְכָל רוּחַ אֵלָיו תֶּהְגֶּה – כִּי אֱלֹהִים חַיִּים הוּא בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה. –

לֹא הַיְקוּם, אֲשֶׁר גַּם יַד הָאָדָם תַּעֲשֶׂה בוֹ, הוּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא הַבְּרִיאָה הוּא הַבּוֹרֵא, כִּי כָּל הַיְקוּם, הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ, הוּא צִוָּה וַיַּעַמְדוּ וּבְמַאֲמָרוֹ הֵם כָּל הַיָּמִים, בְּחֶפְצוֹ יִהְיוּ וּבִרְצוֹנוֹ יֶחְדָּלוּ. וְהוּא כְּמֶלֶךְ עֶלְיוֹן עַל כָּל מוֹשְׁלֵי תֵבֵל, בְּצֶדֶק יִשְׁפֹּט אָרֶץ. אֵל קָדוֹשׁ וְנַעֲרָץ וְנַעֲלֶה מִבִּינַת אָדָם, וְהוּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וַיִּתֵּן בּוֹ מֵרוּחוֹ לַחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת וְלַחֲזוֹת בִּלְבָבוֹ רָמוֹת וְנִשְׂגָּבוֹת; וְהוּא יֵדַע לֵב הָאָדָם, כִּי אֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינָיו, וְאֵין קֵצֶה וְאֵין תַּכְלִית לְמֶמְשַׁלְתּוֹ, כִּי הוּא לְעוֹלָם יִמְלֹךְ בְּכָל אֲשֶׁר הָיָה וַאֲשֶׁר יִהְיֶה בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וּבָאָרֶץ מִתַּחַת – אֵין עוֹד.

וְהָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, הִנֵּה בָא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה, וַיִּתֵּן מֵרוּחוֹ עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת, לְהוֹצִיא מִזּוֹלֵל יָקָר – וַיֵּצְאוּ בִּגְבוּרָה וּבְיָד רָמָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם אֶל כָּל אֲשֶׁר יְבִיאֵם רוּחוֹ. וּמִי מֶלֶךְ, וּמִי שַׂר וְאִישׁ מִלְחָמָה אֲשֶׁר יִתְיַצֵּב בִּפְנֵי חֶפְצוֹ?

וְעַתָּה, אִם נָתַן יְיָ אֶת דְּבָרוֹ בְּפִי מִרְיָם לְדַבֵּר אֵלָיו, לְהוֹשֵׁעַ, לָתֵת בְּיָדוֹ חֶרֶב תְּשׁוּעָה לְעַמּוֹ – אִם הוּא קָרָא לוֹ, אֵיכָה זֶה לֹא יֵלֵךְ? וּמִי אִישׁ אֲשֶׁר נִשָּׂא כָּכָה וַיְרוֹמַם לִהְיוֹתוֹ עֶבֶד יְיָ וּמַלְאַךְ רְצוֹנוֹ לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחָר? הֲיִדְמֶה כְּבוֹד מְלָכִים לִכְבוֹד יְיָ אֵל עוֹלָם?

אָכֵן, הָלֹךְ יֵלֵךְ אֶל הָעָם אֲשֶׁר בִּגְלָלוֹ קְרָאוֹ הָאֱלֹהִים!

וְהָעָם? – הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה, אֲשֶׁר אַךְ עַתָּה בָּזָה לוֹ הוֹשֵׁעַ בִּלְבָבוֹ – כַּמָּה גָדַל וַיִּנָּשֵׂא הַפַּעַם בְּעֵינֵי הוֹשֵׁעַ, בְּסַפֵּר הַזָּקֵן עַל צֵאתָם לֵיל אָמֶשׁ! כַּמָּה נַעֲלָה וְרוֹמַם הָעָם הַזֶּה בְּהִקָּרֵא עָלָיו שֵׁם יְיָ צְבָאוֹת! וּמַה כָּמְהָה נֶפֶשׁ הַבֵּן לָבוֹא בְּתוֹךְ הָעָם הַזֶּה וְלִהְיוֹת עִמּוֹ! –

וַיְהִי בַּעֲמֹד רַגְלֵי הוֹשֵׁעַ רֶגַע עַל הַחוֹל לִשְׂפַת הַיָּם, וַיִּשָּׂא עַיִן וַיַּבֵּט בִּפְנֵי רַחֲבֵי הַמַּיִם הַמְלֻטָּשִׁים, וְהִנֵּה אוֹרוּ לְזֹהַר הַשַּׁחַר בַּעֲלוֹתוֹ… רַחֲבֵי שָׁמַיִם מֵעָל וּמֶרְחַקֵּי מַיִם מִתָּחַת – וּכְבוֹד אֱלֹהִים יְשַׁפֵּר אֶת שְׁנֵיהֶם יַחַד בְּרוּחוֹ.

וַיִּכְרַע הוֹשֵׁעַ וְאֶת כַּפָּיו פָּרַשׂ הַשָּׁמַיְמָה, אֶל מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו אֲשֶׁר יְדָעוֹ הַפַּעַם בְּכָל לְבָבוֹ, וּשְׂפָתָיו הֵחֵלּוּ דוֹבְבוֹת אֶת הַתְּפִלָּה הַקְּצָרָה אֲשֶׁר הִסְכִּין לָשֵׂאת בְּעוֹדֶנּוּ יֶלֶד מִפִּי אִמּוֹ הַטּוֹבָה. וְרַחֲשֵׁי לְבָבוֹ גָבְרוּ עָלָיו פִּתְאֹם כְּפֶרֶץ מַיִם, עַד כִּי הֵחֵל לִקְרֹא אֶל יְיָ בְּחָזְקָה לֵאמֹר:

“אֵל אֱלֹהֵי אָבִי! הַבִּיטָה נָא אֶל לֵב עַבְדְּךָ וּרְאֵה! כִּי כָל אֲשֶׁר בְּקִרְבִּי, אֶת דָּמִי, אֶת נַפְשִׁי, נִשְׁמַת רוּחִי, כָּל חַיַּי וְכָל מְאֹדִי לְךָ הִקְדַּשְׁתִּי. בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי אֵל אֱמֶת, לְךָ וּלְעַמְּךָ נָתַתִּי כַּיּוֹם כָּל-בִּי! וְאַתָּה, אֵלִי, אַל נָא תְּנַסֶּה אֶת עַבְדְּךָ בִּדְבַר חֵטְא וְעָוֹן, רְאֵה, נַפְשִׁי עָלַי כִּזְבוּב אָחוּז בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ, כֵּן תְּפַרְפֵּר… הֵן לֹא תִּשָּׂא לָאָדָם הַנִּשְׁבָּע לַשָּׁוְא, – אֵל נָא! הַצִּילֵנִי מִהְיוֹתִי בּוֹגֵד וּמְשַׁקֵּר לְפַרְעֹה וּמֵפֵר שְׁבוּעָה בְּעֵינֵי בְּנֵי חֵילִי! אַל נָא יִהְיֶה כָּבוֹד אֲמִתִּי לִכְלִמָּה בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הֶאֱמִינוּ בִּי עַד הַיּוֹם! וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא בְּרֹב חַסְדְּךָ מִקֶּרֶב הַחַיִּים! אָמוּתָה נָא הַפַּעַם בְּעוֹדֶנִּי תָמִים – וְהַפְקֵד נָא עַל עַמְּךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא נִשְׁבַּע עוֹד לְעָם אַחֵר, וְנָתַתָּ עָלָיו מֵרוּחֲךָ, וְעָבַד רַק אוֹתְךָ לְבַדְּךָ וְאֶת עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ, בֶּאֱמֶת וּבְלֵב תָּמִים!”

כָּכָה הִתְפַּלֵּל הוֹשֵׁעַ בִּרְגֹש עָלָיו נַפְשׁוֹ, וְאַחַר שָׁפְכוֹ אֶת לְבָבוֹ לִפְנֵי אֵל מָעֻזּוֹ, נָשָׂא רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ בִּדְמָמָה. נִכְחוֹ פְנֵי הַמִּזְרָח יַלְבִּינוּ, וְהַשַּׁחַר בְּעַפְעַפָּיו לוֹ יִקְרֹץ מִשָּׁמַיִם, וַתָּנַח רוּחוֹ, וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, מַחֲשֶׁבֶת מְפַקֵּד צָבָא יוֹעֵץ מִלְחָמָה, שָׁבָה אֵלָיו כְּבָרִאשׁוֹנָה לְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ.

וּבְטֶרֶם יִגַּשׁ עוֹד אֶל אָהֳלוֹ, גָּמַל מִשְׁפָּטוֹ בְּלִבּוֹ וַיַּחֲלֵט כִּי גַם אֶת פִּי יְיָ וּמִצְוַת אָבִיו לֹא יַמְרֶה, וְגַם בַּשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע אֶל פַּרְעֹה לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִבְרַח מִפָּנָיו כְּבוֹגֵד – –

עַתָּה יֵדַע אֵת אֲשֶׁר עָלָיו לַעֲשׂוֹת:

בַּיְיָ אֱלֹהָיו יִבְטַח וּבָא וְעָמַד לִפְנֵי פַרְעֹה וְהִגִּיד לוֹ: “לֹא אוּכַל עוֹד עֲבֹד בְּחֵיל מִצְרַיִם, כִּי מִצְוַת אָבִי עָלַי חֲזָקָה לָלֶכֶת עִמּוֹ אַחֲרֵי עַמִּי, וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וְאֵלֵכָה!…” וְיַעֲשֶׂה עִמּוֹ פַּרְעֹה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה!

אִם קָצֹף יִקְצֹף עָלָיו פַּרְעֹה וְהוֹצִיאָהוּ לַהוֹרֵג – יוֹצִיא. אַךְ הוּא, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יֹשֶר לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת בְּלִי מִרְמָה, כֵּן יַעֲשֶׂה וְכֵן יְדַבֵּר. וְיֵדְעוּ כָּל אַנְשֵׁי הַחַיִל וְשָׂרֵיהֶם וּפְקִידֵיהֶם אֲשֶׁר עָבַד אִתָּם בַּצָּבָא, כִּי נֶאֱמָן הָיָה הוֹשֵׁעַ הָעִבְרִי עַד יוֹם מוֹתוֹ, וְכָל מַעֲשֵׂהוּ עָשָׂה בֶּאֱמֶת וּבְתָם לֵבָב. וְאָבִיהוּ וּמִרְיָם בְּשָׁמְעָם אֶת הַדָּבָר, לֹא יוּכְלוּ לִקְצֹף עָלָיו וְעַל מַעֲשֵׂה יָשְׁרוֹ, וּבָכוּ רַק לָאִישׁ הַיָּשָׁר אֲשֶׁר בָּחַר מָוֶת מִבֶּגֶד בּוֹגְדִים.

עַתָּה יָדַע הוֹשֵׁעַ, כִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא – אִישׁ חָדָשׁ לִפְנֵי אֱלֹהָיו וְלִפְנֵי עַמּוֹ הוּא.

וּבְלֵב מְנוּחָה וּבְרֹאשׁ מוּרָם הִקְרִיב יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲבֹר עַל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר וַיָּבֹא אֶל אָהֳלוֹ.

שָׁם עָמַד וַיַּבֵּט בִּפְנֵי אֶפְרַיִם, וְהִנֵּה זֶה שׁוֹכֵב וְשַׂחֲקָה תִּשְׁתַּעְשֵׁעַ עַל שְׂפָתָיו, כִּי נָעַם עָלָיו חֲלוֹמוֹ. וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשֻׁעַ אֵצֶל הַמִּטָּה, עַל הַמַּצָּע אֲשֶׁר הֻצַּע לוֹ אַרְצָה, לְמַעַן יָנוּחַ וְהִתְחַזֵּק לִקְרַאת הַיּוֹם הַבָּא וְעָשָׂה בוֹ אֶת מַעֲשֵׂהוּ בְּלֵב נִרְגָּע וּבוֹטֵחַ – וַיִּישָׁן.

ג    🔗

וַיְהִי כִּי הֵקִיץ הוֹשֵׁעַ מִשְּׁנָתוֹ הַקְּצָרָה – וַיְצַו וַיָּבִיאוּ לוֹ אֶת חֲלִיפַת שִׂמְלוֹתָיו הַחֲמוּדוֹת אֲשֶׁר יִלְבַּשׁ רַק לִכְבוֹד חַג וְלִכְבוֹד פַּרְעֹה, וְאֶת כּוֹבָעוֹ וְאֶת שִׁרְיוֹנוֹ אֲשֶׁר זָהָב הֵם – וַיִּלְבָּשֵׁם.

וְהִנֵּה הֵקִיץ גַּם אֶפְרַיִם מִשְּׁנָתוֹ – וַתָּאוֹרְנָה עֵינָיו, בִּרְאוֹתוֹ אֶת דּוֹדוֹ הַגִּבּוֹר נִצָּב עָלָיו בְּכָל כְּבוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ. וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אָכֵן, גָּאֹה יִגְאֶה אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹךָ, בְּעָבְרוֹ בִּלְבוּשׁ תִּפְאַרְתּוֹ בְּרֹאשׁ רִבְבוֹת גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל!”

וִיהוֹשֻׁעַ הֵאִיר פָּנָיו אֶל נֹכַח הַנַּעַר וַיַּעֲנֵהוּ לֵאמֹר: “הִכָּנַע וּשְׁמַע לְמִצְוַת אֱלֹהֶיךָ, וְאַל תִּתֵּן כִּי גַם אָדָם יִרְאֶה בְּךָ כָל עָוֹן אֲשֶׁר חָטָא – וְיָכֹלְתָּ לָשֵׂאת רֹאשׁ בְּכָבוֹד וְהָדָר, כַּאֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא כָל שַׂר, נָגִיד וּמְצַוֶּה הַלָּבוּשׁ אַרְגָּמָן וְשִׁרְיוֹן זָהָב לוֹ”.

הַנַּעַר הִשְׁתָּאָה רֶגַע וַיַּחֲשֹׁב בְּדִבְרֵי דוֹדוֹ הַשַּׂר, וַיַּעַן: “אֲבָל אַתָּה, הוֹשֵׁעַ…”

“אֲבָל, אֶפְרָיִם!” הִתִּיק בִּן-נוּן אֶת דִּבְרֵי בֶּן-אֲחוֹתוֹ, “לָמָּה תֹאמַר לִי ‘הוֹשֵׁעַ’, הֲלֹא מִפִּיךָ אַתָּה שֵׁם אַחֵר נִקְרֵאתִי בִּדְבַר הַנְּבִיאָה – וְלוּ יוֹשִׁיעֵנִי יְיָ…”

“יְהוֹשֻׁעַ, יְהוֹשֻׁעַ!” קָרָא הַנַּעַר נִכְלָם וּמִצְטַדֵּק וַיָּשָׁב אֶל דְּבָרוֹ: “אֲבָל אַתָּה, יְהוֹשֻׁעַ, גַּם נָגִיד וּמְצַוֶּה הִנֶּךָּ, לָבוּשׁ הוֹד וְהָדָר, וְרַבִּים הֵם מוֹקִירֶיךָ וְחוֹשְׁבֵי שִׁמְךָ בֵּין אֲצִילֵי הָאָרֶץ, וְגַם הֹרְנַחַתְּ הַשַּׂר וְקָצַנָּה בִּתּוֹ יְכַבְּדוּךָ עַד מְאֹד”.

“הַאֻמְנָם?” קָרָא הוֹשֵׁעַ וְשַׂחֲקַת חֶסֶד מְזוּגַת לָצוֹן עַל שְׂפָתָיו…

“אַף בָּאִי הַכֹּהֵן הַחוֹזֶה”, הוֹסִיף אֶפְרַיִם, “דִּבֵּר עָלֶיךָ טוֹבוֹת וַיְצַוֵּנִי לֵאמֹר לְךָ – –”

“וּמָתַי נִקְרָה עָלֶיךָ הַחוֹזֶה הַלָּז, כִּי יְדַבֵּר עִמָּךְ?” הִתְפַּלֵּא יְהוֹשֻׁעַ.

וַיְסַפֵּר לוֹ אֶפְרַיִם אֵת אֲשֶׁר קָרָהוּ אֶתְמֹל בְּצֹעַן וְגַם אֶת דִּבְרֵי בָּאִי אֲשֶׁר צִוָּהוּ לֵאמֹר לְדוֹדוֹ הִגִּיד לוֹ.

הוֹשֵׁעַ שָׁמַע וַיַּעַן כִּמְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ: “עַתָּה נִרְאֶה בַּמֶּה יַעַמְדוּ לִי אוֹהֲבַי אֵלֶּה…”

“הַאִם מִשְׁאָלָה נִכְבָּדָה לְךָ אֶל הַמֶּלֶךְ עָתָּה?” שָׁאַל אֶפְרַיִם וּלְבָבוֹ פָּחַד וְרָחַב כִּי “יְהוֹשֻׁעַ” דּוֹדוֹ דְבָרִים לוֹ אֶל פַּרְעֹה.

“כֵּן, יֵשׁ דָּבָר, וְאֶל רֹאשׁ כָּל הַצָּבָא אֵלֵךְ עָתָּה”, עָנָה הוֹשֵׁעַ וַיֶּחֱרַשׁ מִדַּבֵּר עוֹד…

וּבְטֶרֶם יָצָא צִוָּה אֶת אֶפְרַיִם, כִּי יִשְׁכַּב עוֹד וְיָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ וְלֹא יָקוּם עַד אִם יֹאמַר לוֹ הָרוֹפֵא; כִּי רָאָה הוֹשֵׁעַ, כִּי חַם עוֹד בְּשַׂר הַנַּעַר מִקּוּם וּמֵהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ.

“וְאַתָּה” הוֹסִיף הוֹשֵׁעַ וַיֹּאמַר, “אַל נָא תְּצַפֶּה עַד שׁוּבִי הֵנָּה וְאַל תְּחַכֶּה לִי”.

“וּלְמָתַי תָּשׁוּב?” שָׁאַל הַנַּעַר.

וַיַּעֲמֹד הוֹשֵׁעַ וַיַּחֲשֹׁב בַּדָּבָר, וַיִּשָּׂא עֵין-אַהֲבָה וָחֶסֶד אֶל הַנַּעַר וַיֹּאמַר: “בְּנִי, הָאִישׁ אֲשֶׁר בְּעָלִים לוֹ, לֹא נִתְּנוּ עִתּוֹתָיו בְּיָדוֹ, כִּי אִם בְּיַד אֲדוֹנָיו…”

וַיַּחֲשֹׁב עוֹד, וַיַּעַן וַיֹּאמַר: "אוּלַי עוֹד הַבֹּקֶר יִגָּמֵר דְּבָרִי, וְשׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ עוֹד הַצָּהֳרָיִם. אֲבָל אִם לֹא אוּכַל וְלֹא אָשׁוּב אֵלֶיךָ גַם עַד הָעֶרֶב, אוֹ גַם מָחָר לֹא אָשׁוּב עוֹד – וְקַמְתָּ וְשַׁבְתָּ אַתָּה סֻכּוֹתָה בִּלְעָדָי. וְהָיָה כְּבוֹאֲךָ סֻכּוֹתָה, וְרָאִיתָ, כִּי הָלַךְ הָעָם, וּבִקַּשְׁתָּ שָׁם בְּחוֹר הַשִּׁקְמָה אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית עַמִּינָדָב, וּמָצָאתָ שָׁם אִגֶּרֶת כְּתוּבָה אֵלַי וְקָרָאתָ בָהּ וְיָדַעְתָּ אֶל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, וּבָאתָ אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּבֹא לִפְנֵי אֲדוֹנִי אָבִי, וְאָמַרְתָּ לוֹ שָׁלוֹם בִּשְׁמִי, לוֹ וּלְאָבִינוּ הַזָּקֵן אֱלִישָׁמָע, וְרָאִיתָ אֶת מִרְיָם וְאָמַרְתָּ גַם לָהּ שָׁלוֹם. וְהִגַּדְתָּ לָהֶם לֵאמֹר:

“זָכֹר יִזְכֹּר הוֹשֵׁעַ אֶת מִצְוַת אֱלֹהָיו וּפְקֻדַּת אָבִיו. וְהִנֵּה לֹא הוֹשֵׁעַ עוֹד שְׁמוֹ כִּי אִם יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר קָרָא לוֹ הָאֱלֹהִים עַל פִּי מִרְיָם הַנְּבִיאָה”.

וְגַם אֶת זֹאת תֹּאמַר לָהֶם:

“כֹּה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בִּנְכֶם: אִם לֹא אָבֹא אֲלֵיכֶם כַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי, כִּי עָצֹר יַעַצְרוּנִי בְּמִצְרָיִם – וִידַעְתֶּם כֻּלְּכֶם כִּי שָׁבֹר שָׁבַר יְיָ צְבָאוֹת אֶת הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָמַר לְתִתָּהּ בְּיָדִי, כִּי נִחַם עַל עַבְדּוֹ זֶה מֵהוֹשִׁיעַ בְּיָדוֹ וְהוֹשַׁע לְעַמּוֹ בְּיַד אַחֵר הַטּוֹב מִמֶּנּוּ… הֲשָׁמַעְתָּ, הַנַּעַר, אֶת דְּבָרַי וַתָּבֶן?…”

“כֵּן, יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי”, עָנָה אֶפְרַיִם בְּקוֹל נוֹפֵל מִפְּנֵי אֵימָה וְרַחֲשֵׁי כָבוֹד יַחַד, “הֲלֹא זֹאת יַגִּידוּ דְבָרֶיךָ אֵלֶּה: רַק הַמָּוֶת יִכְלָאֲךָ מִלֶּכֶת אַחֲרֵי דְבַר יְיָ וּדְבַר אָבִיךָ אֲשֶׁר קְרָאֶךָ…”

“כֵּן דִּבַּרְתָּ, בְּנִי!” עָנָה יְהוֹשֻׁעַ בְּלֵב נִכְמָר לִתְבוּנַת הַנַּעַר, וַיּוֹסֶף וַיֹּאמַר: “וְהָיָה אִם יִשְׁאָלוּךָ לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא בָרַח יְהוֹשֻׁעַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה בַּסֵּתֶר? וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ: כִּי הוֹאִיל יְהוֹשֻׁעַ לָבֹא אֶל עַמּוֹ בְּעוֹדוֹ יָשָׁר וְתָמִים, וּשְׁבוּעַת שָׁוְא לֹא תִרְבַּץ עָלָיו; וְאִם אָמַר הָאֱלֹהִים – אָז מוֹת יָמוּת יְהוֹשֻׁעַ בְּתֻמּוֹ בְּמִצְרַיִם, וּבַשֶּׁקֶר לֹא יֶחֱטָא. – וְעַתָּה, הַגִּידָה נָא לְפָנַי אֶת כָּל דְּבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ – וְשָׁמָעְתִּי”.

וְאֶפְרַיִם שָׁנָה כָּל דִּבְרֵי דוֹדוֹ, דָּבָר בְּדָבָר כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר הוֹשֵׁעַ, כְּמוֹ לוּ נֶחְרְתוּ הַדְּבָרִים בְּצִפֹּרֶן עַל לִבּוֹ וַיִּקְרָאֵם מִשָּׁם.

וַיְהִי אַךְ כִּלָּה הַנַּעַר מִדַּבֵּר, וַיִּתְפֹּשׂ בְּכַף דּוֹדוֹ אֲחִי-אִמּוֹ בְּרֶגֶשׁ, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו כִּי יַגִּיד לוֹ, הַאִם אָמְנָם יִרְאֶה דּוֹדוֹ הַפַּעַם פַּחַד מָוֶת לְפָנָיו?…

וַיְחַבֵּק יְהוֹשֻׁעַ אֶת אֶפְרַיִם וַיֹּאמַר: “לֹא יָדַעְתִּי, בְּנִי! אָכֵן קַוֵּה קִוְּתָה נַפְשִׁי לֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כִּי עוֹד אֲדַבְּרָה אֲנִי אֶל אֲדוֹנִי אָבִי וְאֶל מִרְיָם, כִּי יְבִיאֵנִי עוֹד אֱלֹהֵי אָבִי אֲלֵיהֶם יַחַד עִמָּךְ; אַךְ אִם עָצֹר יַעַצְרוּנִי בְּמִצְרַיִם בְּחֹזֶק-יָד, הִנֵּה אֶבְטַח בַּיְיָ אֱלֹהֵינוּ, כִּי יוֹצִיאֵנִי, וְאָבֹא עוֹד אַחֲרֵי בּוֹאֲךָ אֶל בֵּית אָבִי וְאֶל מַחֲנֵה בְּנֵי-עַמִּי”.

וַיְמַהֵר יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּצֵא מִן הָאֹהֶל, לְבִלְתִּי יִשְׁאָלוֹ אֶפְרַיִם עוֹד. –

וְהִנֵּה קוֹל רַעַשׁ אוֹפַן וְדַהֲרוֹת סוּסִים נִשְׁמָע; וּשְׁתֵּי מֶרְכָּבוֹת נֶהְדָּרוֹת אֲסוּרוֹת לְאַבִּירֵי סוּסִים דּוֹלְקִים, עָמְדוּ לִפְנֵי פֶּתַח הָאֹהֶל.

 

פָּרָשָׁה חֲמִישִׁית: בְּחֶבְלֵי מִצְרַיִם    🔗

א    🔗

מִן הַמֶּרְכָּבוֹת יָרְדוּ שְׁנַיִם מִשָּׂרֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר יְדָעָם הוֹשֵׁעַ; הָאֶחָד רֹאשׁ פְּקִידֵי הֶחָצֵר, וְהַשְּׁנִי אֶחָד מֵרֹאשֵׁי הַסּוֹפְרִים הַחֲכָמִים אֲשֶׁר לְפַרְעֹה; וַיָּבֹאוּ אֶל הוֹשֵׁעַ לְקַחְתּוֹ אִתָּם אֶל הַשַּׁעַר הַנִּשָּׂא, כִּי נִקְרָא שָׁמָּה.

וְהוֹשֵׁעַ אָמְנָם הִשְׁתָּאָה לַדָּבָר, אַךְ הֶחֱרִישׁ לָהֶם וַיְמַהֵר לַעֲלוֹת עִם הַסּוֹפֵר בְּמֶרְכַּבְתּוֹ – – וַיִּסָּעוּ.

וּשְׁנֵי הַשָּׂרִים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי-אֵבֶל, נוֹצַת-יַעֲנָה שְׁחוֹרָה לְרַקָּתָם תַּחַת הַלְּבָנָה אֲשֶׁר יִשְׂאוּ אוֹת לִכְבוֹד מִשְׂרָתָם. הַסּוּסִים וְהָרָצִים אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם – גַּם עֲלֵיהֶם נִתְּנוּ אוֹתוֹת אֵבֶל כָּבֵד. אַךְ בִּפְנֵי מַלְאֲכֵי פַרְעֹה רָבְתָה הַפַּעַם שִׂמְחָה מֵאֵבֶל; אָמֹר אָמְרוּ כִּי הַנֶּשֶׁר הַזֶּה הִתְעוֹפֵף כְּבָר מִקִּנּוֹ, וְהִנֵּה מְצָאוּהוּ, וְהוּא גַם נֵאוֹת לָהֶם כְּרֶגַע וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם.

וְאֶפְרַיִם לֹא יָכֹל הִתְאַפֵּק בָּאֹהֶל וַיֵּצֵא לִרְאוֹת בִּכְבוֹד דּוֹדוֹ, וַיִּשְׂמַח גַּם הוּא, כַּאֲשֶׁר שָׂמְחוּ הַחַיָּלִים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה בִּרְאוֹתָם אֶת הוֹשֵׁעַ נוֹסֵעַ בְּמִרְכֶּבֶת פַּרְעֹה אֲשֶׁר בָּאָה לְקַחְתּוֹ. וְהַסּוּסִים הַאֲמֻצִּים הַמְגֻדָּלִים בְּאֻרְווֹת פַּרְעֹה נָשְׂאוּ כְּרוּחַ אֶת הַמֶּרְכָּבוֹת הַקַּלּוֹת לִשְׁנֵי אוֹפַנֵּיהֶן וַיַּעַבְרוּ בְּדֶרֶךְ גִּבְעוֹת הַחוֹל, וַאַחֲרֶיהָ – בִּמְסִלַּת הַמִּישׁוֹר הַהוֹלֶכֶת עַד שַׁעַר הַמֶּלֶךְ.

וְרוּחַ הַקָּדִים, הַנּוֹשֶׁבֶת כְּפַעַם בְּפַעַם בְּנַחַל מִצְרַיִם בְּחָדְשֵׁי הָאָבִיב, קָמָה וַתִּגְבַּר, וּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם הַמַּזְהִירָה כֻּסְּתָה שׁוֹאָה כְּמַרְאֵה הֶעָשָׁן הַלָּבָן. גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ כָּהָה עָמַד וַיַּבֵּט מִמָּרוֹם כְּעֵין הָעִוֵּר אֲשֶׁר לֹא תִּקְרֹץ וְלֹא תָנוּעַ. בִּלַּע הַשָּׁרָב אֶת כָּל קַרְנֵי הָאוֹר אֲשֶׁר יַזְרִיחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וּמִבַּעֶד לַעֲשַׁן הָעֲרָפֶל תּוּכַל כָּל עַיִן לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל נִכְחוֹ, אַף כִּי חֻמּוֹ גָּדַל וַיֶּעֱצַם כַּיּוֹם עַד מְאֹד. גַּם הָרוּחַ הַמַּשְׁכִּימָה, זוֹ הַקַּלָּה הַמְּבִיאָה צִנַּת נִיחוֹחַ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, הָיְתָה הַפַּעַם בְּחֻמָּהּ כְּנִשְׁמַת חַיָּה רָעָה בַּחֲרוֹן אַפָּהּ. הִיא נָשְׂאָה אִתָּהּ חוֹל לוֹהֵט מִן הַמִּדְבָּר – וְכֹל אֲשֶׁר רוּחַ בְּאַפּוֹ כָּבְדָה עָלָיו נִשְׁמָתוֹ עַד מְאֹד. אֲוִיר מִצְרַיִם, אֲשֶׁר רוּחַ עֲדָנִים לוֹ לַבְּקָרִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הֵעִיק הַפַּעַם עַל הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה לְעַנּוֹתָם, וּכְמוֹ בָא לְבַעֵר וּלְכַלּוֹת חַיִּים מִן הָאָרֶץ.

וּכְכֹל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ חֲשׂוּךְ הַקַּרְנַיִם לַמָּרוֹם, כֵּן יֵחַם הָעֲרָפֶל וְכֵן יַקְדִּירוּ וְכֵן יָעוּפוּ עַנְנֵי הַחוֹל הַנִּשָּׂאִים מִן הַיְשִׁימוֹן.

וְאֶפְרַיִם עוֹמֵד לְפֶתַח הָאֹהֶל מַבִּיט לַמֶּרְחָק אֲשֶׁר נֶעֶלְמוּ שָׁם רִכְבֵי פַרְעֹה בְּתוֹךְ עַב הָאָבָק. רַגְלָיו רָעָדוּ, וְהוּא אָמַר כִּי אַךְ “רוּחַ בַּעַל-צְפוֹן”, אֲשֶׁר גַּם בִּרְכֵּי הַגִּבּוֹרִים תִּכָּשַׁלְנָה מִפָּנָיו, הָיָה בוֹ הַפַּעַם לְהַחֲלִישׁוֹ.

נֶעְלַם הוֹשֵׁעַ וְאֵינֶנּוּ – וּמָתַי יָשׁוּב? אַךְ אִם כֹּה וְאִם כֹּה אֶפְרַיִם סֻכּוֹתָה יָשׁוּב, – וְכָל הַטּוֹב וְכָל הַנָּעִים אֲשֶׁר מָצָא פֹּה הַנַּעַר בְּיוֹם אֶתְמֹל, וּבִקְדֹּחַ דָּמָיו, גָּבַר קִסְמָם עָלָיו עוֹד לְהַגְדִּיל חִנָּם בְּעֵינָיו – הֲלֹא יַחְלְפוּ וְיָגֹזּוּ לְעוֹלָם מִפָּנָיו וְלֹא יִרְאֵם עוֹד…

אֶמֶשׁ כִּמְעַט הֶחֱלִיט הַנַּעַר לָבֹא לַעֲבֹד בִּצְבָא פַרְעֹה, לְמַעַן אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּצֹעַן תָּמִיד וְרָאָה פַעַם בְּפַעַם אֶת קָצַנָּה; וְעַתָּה, אֵיכָה יֵלֵךְ מִצֹּעַן וְלֹא יִרְאֶה עוֹד אֶת הָעַלְמָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר גְּמַלְתהּו טוֹב?

וְהִנֵּה לִבּוֹ כְּמוֹ יְדַבֵּר בְּקִרְבּוֹ וְאָמַר לוֹ: "בְּאֵין אָב וּבְאֵין אֵם אַתָּה, וְחֶפְצְךָ אַךְ בְּיָדְךָ הוּא – וּמִי יֹאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה?… הֵן אָמְנָם, כִּי בְּדַבֵּר אֵלָיו הַכֹּהֵן אֶתְמֹל לָבֹא בִּצְבָא פַרְעֹה, וַיְמָאֵן הַנַּעַר, הָרוֹעֶה בֶּן הַדְּרוֹר, לָבֹא בָּעֹל הַזֶּה; אוּלָם עַתָּה לֹא כֵן יַחֲשֹׁב אֶפְרַיִם, כִּי אֵיךְ יַדִּיחַ מֵעָלָיו אֶת הַדָּבָר בְּטֶרֶם יֵדַע עוֹד מַה הוּא?… גַּם אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר שָׁמַע עַד הַיּוֹם עַל הַמִּצְרִים, אַךְ הָעִבְרִים יְסַפְּרוּהָ כָּכָה, לְמַעַן הַרְחִיק אֶת בְּנֵיהֶם מֵעַל הָעָם הַזֶּה; אַךְ הוּא בְּעֵינָיו הֲלֹא רָאָה אֶתְמֹל בְּבֵית הַמִּצְרִי אַךְ טוֹב וָחֶסֶד וְכָל תִּפְאֶרֶת אָדָם…

וְקָצַנָּה! –

הִיא מַה תֹּאמַר, אִם יֵצֵא הַפַּעַם אֶת צֹעַן לְעוֹלָם וּלְפָנֶיהָ לֹא יָבֹא גַם לְהָבִיא לָהּ אֶת בִּרְכַּת תּוֹדָתוֹ בְּטֶרֶם יֵלֵךְ? הֲלֹא אַךְ כְּאַחַד הָרוֹעִים הָרָעִים וְהַנִּבְעָרִים יִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ. אַף גַּם זֹאת – אֵיכָה יִשָּׂא אִתּוֹ אֶת הַבְּגָדִים הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר הִשְׁאִילוּהוּ וַיַּלְבִּישׁוּהוּ שָׁם, וְהוּא לֹא יְשִׁיבֵם לְבַעֲלֵיהֶם?

וַיִּגְמֹר אֶפְרַיִם לָלֶכֶת עַד מְהֵרָה אֶל בֵּית הֹרְנַחַתְּ וְלָשׁוּב, וּכְשׁוּב הוֹשֵׁעַ דּוֹדוֹ – וְעָמַד לְפָנָיו נָכוֹן לַדָּרֶך.

וַיְמַהֵר אֶפְרַיִם לִנְעֹל אֶת נְעָלָיו עַל רַגְלָיו וַיְקַשׁ לֶאֱסֹר אֶת שְׂרוֹכֵיהֶן, וְהוּא מִשְׁתָּאֶה, – מַה זֶה כִּי כָבַד עָלָיו גַּם דָּבָר כָּזֶה לַעֲשׂוֹתוֹ?…

וַיְהִי בְּצֵאתוֹ וַיַּעֲבֹר בְּאֵין מַעֲצֹר דֶּרֶךְ הַמַּחֲנֶה. וַיַּרְא אֶת הַמַּצֵּבוֹת הָרָמוֹת וְאֶת הָעַמּוּדִים הַנִּשָּׂאִים אֲשֶׁר לִפְנֵי בָּתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, וַיִּזְכֹּר לְפִיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ הַבָּאָה אֶל הַשּׁוּק אֲשֶׁר בְּצֹּעַן – וַיֵּלֵךְ.

וְהָעַמּוּדִים כְּמוֹ נוֹעַ יִתְנוֹעֲעוּ לְעֵינָיו בְּתוֹךְ עַנְנֵי הָאָבָק הַלּוֹהֵט… וַיִּפְגּשׁ בְּאַחַד הָרוֹכְלִים, וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ מִפְּנֵי הַחֹם הַכָּבֵד וְנוֹהֵג בַּחֲמוֹרָיו הַנּוֹשְׂאִים נֹאדוֹת יַיִן אֶל הַמַּחֲנֶה – וַיִּשְׁאָלֵהוּ אֶפְרַיִם לְדֶרֶךְ בֵּית הֹרְנַחַתְּ. וַיֹּאמֶר לוֹ הָרוֹכֵל, וַיֵּלֵךְ הַנַּעַר בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֶרְאָה לוֹ.

וְהָאָבָק הָרַב, אֲשֶׁר כִּסָּה אֶת הַדֶּרֶךְ שִׁכְבָה עָבָה, נִשָּׂא אָז בָּרוּחַ, וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּחֻמּוֹ מַכֶּה עַל רֹאשׁ הַנַּעַר וּמַכְאִיב עָלָיו, וּבְלֶכְתּוֹ יְעַפֵּר הָרוּחַ עַל פָּנָיו בַּעֲפַר הַחוֹל הַלּוֹהֵט לִדְקֹר אֶת בְּשָׂרוֹ, וּבָא הָאָבָק גַּם אֶל פִּיו, וְאֶל עֵינָיו יִשֹּׁב לְהַכּוֹתָן בַּעִוָּרוֹן, – וְהַנַּעַר צָמֵא לַמַּיִם וְעָיֵף עַד מְאֹד וּפַעַם בּפַעַם יַעֲמֹד מִלֶּכֶת, כִּי כָבְדוּ רַגְלָיו.

וַיָּבֹא עַד בְּאֵר מַיִם אַחַת, – וְהִיא מִן הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר יִכְרוּ חֲסִידֵי מִצְרַיִם בַּדְּרָכִים לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ עוֹבְרֵי אֳרָחוֹת – וַיַּרְא אֶת הַבְּאֵר וַיַּעֲמֹד עָלֶיהָ. וְהִנֵּה פֶסֶל-מִצְרַיִם עוֹמֵד עַל הַבְּאֵר…

וְאֶפְרַיִם – אַף כִּי צִוְּתָה אוֹתוֹ מִרְיָם לְשַׁקֵּץ אֶת אֵלֶּה וּלְהַרְחִיק מֵעֲלֵיהֶם – לֹא יָכֹל לָסוּר הַפַּעַם מֵעַל הַבְּאֵר הַהִיא, וַיִּכְרַע וַיִּשְׁאַב מַיִם וַיִּשְׁתְּ בְּתַאֲוַת צִמְאוֹנוֹ לָרֹב, כִּי מָתְקוּ לוֹ מְאֹד הַמַּיִם הַקָּרִים. – וְהִנֵּה כְּמוֹ חִדְּשָׁה נַפְשׁוֹ הָעֲיֵפָה אֶת כֹּחָהּ וַתִּעְודֹדֵ, וַיִּשָּׂא אֶת רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ קָל.

---

הוּא הוֹלֵךְ, וְאֶגְלֵי זֵעָה יֵצְאוּ עַל פָּנָיו, יִזְּלוּ מֵעַל מִצְחוֹ, וּכְאֵב פִּצְעוֹ גָבַר עַד מְאֹד. כִּרְצֹעַ מַרְצֵעַ וּכַהֲלֹם מַקֶּבֶת יָחוּשׁ בְּפִצְעוֹ, אַף כְּחִשּׁוּק בַּרְזֶל יָעִיק אֶת רֹאשׁוֹ וְיִלְחָצֶנּוּ, וְאוֹר עֵינָיו גַּם הוּא נֶעְכַּר – אֶל כָּל אֲשֶׁר יַבִּיט נִדְמָה לוֹ כִּי יֻתַּךְ הַדָּבָר וְיִמַּס בְּתוֹךְ עֲנַן הָאָבָק, וְהָרָקִיעַ אַף הוּא יְרוֹפֵף וְיָנוּט לְעֵינָיו כִּירִיעָה…

וְיֵשׁ אֲשֶׁר נִדְמָה לַנַּעַר, כִּי לֹא מַרְצֶפֶת אֶבֶן יַהֲלֹךְ, אַךְ כְּמוֹ בְּבוֹץ תִּצְעַדְנָה רַגְלָיו וְתִטְבַּעְנָה, -אַךְ לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ יִצְהַל, כִּי מָלֵא חָזוֹן הוּא כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה עָלָיו מֵעוֹדוֹ.

כָּל רַעְיוֹן, כָּל מַחֲשָׁבָה נִצָּבִים עַתָּה לְפָנָיו בַּמַּרְאֶה, כְּמוֹ חַיִּים יַעֲלוּ בִּדְמוּתָם לְכָל צַלְמֵיהֶם. מַרְאֶה אַחַר מַרְאֶה, חָזוֹן אַחַר חָזוֹן יֻצָּגוּ, יַעַמְדוּ וְיַעֲבֹרוּ. וְלֹא מֵאֲשֶׁר חָפֵץ הוּא לִרְאוֹתָם, אַךְ בִּלְעָדָיו, כְּמוֹ חֵפֶץ נֶעְלָם אֲשֶׁר מִחוּצָה לוֹ יִפְקֹד עֲלֵיהֶם לָבֹא וּלְהִתְיַצֵּב בַּמַּחֲזֶה… הִנֵּה הוּא רוֹאֶה אֶת נַפְשׁוֹ וְהוּא כוֹרֵעַ לִפְנֵי קָצַנָּה, וּפָנָיו מוּל פָּנֶיהָ הַנִּשְׁקָפִים לוֹ בְּרֹב חִנָּם וְחַסְדָּם; וְהִנֵּה הוֹשֵׁעַ דּוֹדוֹ נֶאְפַּד בִּגְדֵי הַשְּׂרָד, וַאֲזֵנוֹ עָלָיו יְנוֹצֵץ, וְהוּא כֻּלּוֹ הוֹד לוֹ וְהָדָר לוֹ, וְאוֹר שַׁלְהֶבֶת עָלָיו יִזְרַח… וְהִנֵּה כָּל שׁוֹר פָּר, מַקְרִין וְטוֹב אֲשֶׁר בַּעֲדָרָיו, יַעַבְרוּ לְפָנָיו, וְאַחֲרֵיהֶם גַם אֵילֵי צֹאנוֹ הַגְּדוֹלִים וְהַשְּׁמֵנִים, וְקוֹל מְצִלּוֹתֵיהֶם וְהֵדָם יַעֲנֶה בְּאָזְנָיו… וְהִנֵּה אֶחָד נֶעְלָם מְדַבֵּר עָלָיו בְּקוֹל אֲמָרוֹת אֲמָרוֹת מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחוּ בְּפִיו מִרְיָם וְהוֹשֵׁעַ; וּבְטֶרֶם יָבִין אֶפְרַיִם לַדְּבָרִים – וְהִנֵּה חָזוֹן חָדָשׁ לְעֵינָיו, חָזוֹן מַזְהִיר מְאֹד וּצְלִיל קוֹל אַחֵר עוֹלֶה בְּאָזְנָיו, צְלִיל אַדִּיר וְנָעִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע עוֹד כָּמֹהוּ, הִרְעִים – וַיִּדֹּם…

וְהוֹלֵךְ הַנַּעַר הָלֹךְ וְהִתְנוֹדֵד כְּשִׁכּוֹר. עַל פָּנָיו תִּשְׁטֹף זֵעָה וּגְרוֹנוֹ צִחֵה צָמָא. יֵשׁ אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת יָדוֹ לִמְחוֹת אֶת הַזֵּעָה וְהָאָבָק מֵעַל עֵינָיו, אַךְ לֹא לְמַעַן יַבִּיט וְהִתְבּוֹנֵן בַּאֲשֶׁר מִסָּבִיב לוֹ, כִּי חֲזוֹן לִבּוֹ שָׁפַר עָלָיו וְנֶחְמָד הוּא לוֹ מִכָּל אֲשֶׁר תּוּכַלְנָה עֵינָיו לַחֲזוֹת מִסְּבִיבָן… אָמְנָם יֵשׁ אֲשֶׁר יִכְאַב עָלָיו בְּשָׂרוֹ וְנַפְשׁוֹ תִּמְשְׁכֵהוּ לִנְפֹּל, כִּי עֲיֵפָה הִיא וּכְבֵדָה, אוּלָם צַהֲלַת לִבּוֹ תִּשָּׂאֵהוּ לָלֶכֶת עוֹד.

וְהִנֵּה נִרְאָה לוֹ פִתְאֹם כִּי צָבָה גֻלְגָּלְתּוֹ וְהִיא מִתְנַפַּחַת עָלָיו וּגְדֵלָה לִמְאֹד, הִנֵּה זֶה הִגִּיעָה עַד רֹאשׁ עֲנָק הַפְּסִילִים אֲשֶׁר רָאָה אֶתְמֹל לִפְנֵי הֵיכַל הָאֱלִילִים, וְהִנֵּה – עַד סַנְסִנֵּי הַתְּמָרִים אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ וְעַד הָעֲרָפֶל הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם נָגְעָה, וַתִּשְׂגֶּה עוֹד וַתַּעַל מֵעַל הֶעָנָן… הִגְדִּיל רֹאשׁוֹ עַד מְאֹד, תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ יָכִיל בְּקִרְבּוֹ, וּכְתֵפָיו לֹא יַחֲזִיקוּהוּ עוֹד בְּכֹבֶד מַשָּׂאוֹ הֶעָצוּם – – וַיִּשְׁלַח הַנַּעַר אֶת יָדָיו וַיֹּאחַז בְּרַקּוֹתָיו, וַיִּשְׁאַג בְּקוֹל – וַיִּפֹּל בַּדֶּרֶךְ.

ב    🔗

וְהַפָּקִיד אֲשֶׁר עַל הֶחָצֵר הֵבִיא אֶת הוֹשֵׁעַ אֶל אוּלָם-הַכִּסֵּא אֲשֶׁר לְפַרְעֹה.

וּבֵית פַּרְעֹה כָּל חֲדָרָיו נָדַמּוּ מִפְּנֵי הָאֵבֶל הַכָּבֵד, כִּי רַבִּים מֵעַבְדֵי פַרְעֹה וּמִשּׁוֹמְרֵי הַסִּפִּים אֲשֶׁר בְּהֵיכָלוֹ, גַּם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים הָעוֹמְדִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה נִמְלְטוּ מִן הָאַרְמוֹן בְּלִי הִשָּׁאֵל, כִּי יָרְאוּ אֶת הַדֶּבֶר, וַיִּשָּׁאֲרוּ אַךְ מְעַט מֵהַרְבֵּה.

רַק אֲנָשִׁים בּוֹדְדִים נִרְאוּ פֹּה וָפֹה מִן הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים.

זֶה דוּמָם יַעֲמֹד נִשְׁעָן אֶל אַחַד הָעַמּוּדִים, זֶה קָרַס יָשַׁב תַּחְתָּיו וְכַפּוֹת יָדָיו מְכַסּוֹת עַל פָּנָיו; שׁוֹמֵר בּוֹדֵד יַעֲבֹר וַאֲזֵנוֹ עָלָיו וְעֵינָיו כְּעֵינֵי נִבְעָר מִדַּעַת תַּבֵּטְנָה; וְיֵשׁ אֲשֶׁר יַחֲלֹף בָּאוּלַמִּים אֶחָד מִפִּרְחֵי הַכֹּהֲנִים וּמִמַּחְתַּת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר בְּיָדוֹ יַעֲלֶה עֲשַׁן קְטֹרֶת הַסַּמִּים – וְהַכֹּל דּוּמָם…

כְּיָד חֲזָקָה נַעֲלָמָה הִכְבִּידָה אַכְפָּהּ עַל הַהֵיכָל וּשְׁאֵרִית הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּחֲדָרָיו, וַיֵּאָלֵמוּ.

יָגְעָה כָּל נֶפֶשׁ וַתֶּחֱלַשׁ גַּם מִפַּחַד הַמָּוֶת וּדַאֲגָתוֹ, אֲשֶׁר יִדְאַג כָּל אִישׁ לְנַפְשׁוֹ, וְגַם מִפְּנֵי רוּחַ הַקָּדִים הַקָּשָׁה הַבּוֹעֶרֶת מִן הַמִּדְבָּר.

רַק בָּאִי, מִשְׁנֵה הַחוֹזֶה אֲשֶׁר לְאָמוֹן, נִשְׁקַף בְּעֹז מִצְחוֹ, כְּמוֹ לֹא שָׁלְטוּ עָלָיו כָּל רָעָה לְעָכְרוֹ. וְהוּא קִדֵּם בְּאַהֲבָה אֶת הוֹשֵׁעַ בְּאוּלָם הַמָּבוֹא וַיְבָרְכֵהוּ וַיִּלְחַשׁ לוֹ וַיֹּאמֶר: “בְּטַח וְאַל תִּפְחַד, כִּי לֹא עָלָה עַל לֵב אִישׁ לִגְמוֹל עָלֶיךָ חַטַּאת עַמֶּךָ”.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיד לוֹ הוֹשֵׁעַ בְּתָם לְבָבוֹ, כִּי אָמַר הַיּוֹם לָלֶכֶת אֶל רֹאשׁ כָּל הַצָּבָא לִשְׁאֹל מִלְּפָנָיו כִּי יְפַטְּרֵהוּ מֵעֲבֹד עוֹד בְּחֵיל מִצְרַיִם – לֹא נְתָנוֹ בָּאִי לְדַבֵּר עוֹד וַיֹּאמֶר לוֹ: “בְּזָכְרִי אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אִתִּי בַּמִּלְחָמָה, הִנֵּה נָכוֹן אֲנִי הַפַּעַם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר בְּיָדִי לַעֲצָרְךָ עַל מִשְׁמֶרֶת פְּקֻדָּתֶךָ, לְמַעַן תִּרְאֶה, כִּי תֵדַע מִצְרַיִם לִגְמֹל טוֹב וָחֶסֶד גַם מִבַּלְעֲדֵי חֵפֶץ פַּרְעֹה (עָלָיו עוֹד נְדַבֵּר בִּהְיוֹתֵנוּ לְבַדֵּנוּ) וְנָתֹן נִתֵּן לְאִישׁ כְּמִפְעָלוֹ הַטּוֹב, לִבְלִי שׂוּם לֵב אֶל מוֹצָאוֹ וְאֶל מוֹלַדְתּוֹ…”

וּבְטֶרֶם יָשִׁיב עוֹד הוֹשֵׁעַ דָּבָר לַכֹּהֵן, וְרֹאשׁ הַמְשָׁרְתִים אֲשֶׁר לִפְנֵי פַּרְעֹה הִגִּיעַ וַיִּקָּחֵהוּ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי “אֵל הַחֶסֶד” ( אֶת פַּרְעֹה) אֲשֶׁר בָּאוּלָם.

וְהָאוּלָם הוּא הַקָּטֹן וְהַנֶּהְדָּר בְּאוּלַמֵּי הַהֵיכָל וְהוּא עַל יַד חַדְרֵי הָאַרְמוֹן פְּנִימָה, אֲשֶׁר בָּהֶם מִשְׁפַּחַת בֵּית הַמַּלְכוּת יוֹשֶׁבֶת לְכָל בָנֶיהָ, – וְהוּא כְּמוֹ הִרְחִיב הַיּוֹם, כִּי לֹא הָיָה בוֹ הֲמוֹן הַשָּׂרִים וְהָעֲבָדִים וְהָעָם אֲשֶׁר יְמַלְּאוּהוּ יוֹם יוֹם, רַק אֲחָדִים מִפְּקִידֵי הֶחָצֵר וְהַכֹּהֲנִים נִצְּבוּ לִפְנֵי הַכִּסֵּא, וְגַם נָשִׁים מְשָׁרְתוֹת לוֹבְשׁוֹת אֵבֶל עָמְדוּ אִתָּם. וּלְנֹכַח הַכִּסֵּא עַל מַרְבַדֵּי הָרִצְפָּה יָשְׁבוּ בְּמַעְגָּל יוֹעֲצֵי פַרְעֹה וְהַסּוֹפְרִים הַחַרְטֻמִּים אֲשֶׁר לוֹ, וְגַם הֵמָּה נוֹצַת יַעֲנָה שְׁחוֹרָה עָנְדוּ לְרֹאשָׁם.

אוֹתוֹת אֵבֶל הוּשְׂמוּ עַל הַכֹּל, וְקוֹל הַנָּשִׁים הַמְקוֹנְנוֹת נִשְׁמַע מֵרָחוֹק מִן הַחֲדָרִים הַפְּנִימִיִּים, וְיֵשׁ אֲשֶׁר תַּעַן מִשָּׁם פִּתְאֹם זַעֲקַת אֲנָחָה, וְחִיל צְוָחָה עַזָּה מְעוֹרֶרֶת קִינָה וָהִי.

וּפַרְעֹה וְאִשְׁתּוֹ הַגְּבִירָה יָשְׁבוּ עַל כִּסֵּא זָהָב וָשֵׁן, לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת הַשְּׁחוֹרָה אֲשֶׁר עָלָיו. שְׁנֵיהֶם הֵסִירוּ עֶדְיָם מֵעֲלֵיהֶם וַיַּעַטְפוּ שְׁחוֹרִים גַּם הֵמָּה… דּוּמָם תֵּשֵׁב הַמַּלְכָּה וְרֹאשָׁהּ נוֹפֵל עַל שֶׁכֶם פַּרְעֹה אִישָׁהּ הַמְרוֹמָם, וּפַרְעֹה אַף הוּא בְּאֶבְלוֹ יֵשֵׁב, עֵינָיו נִטָּיוּ אַרְצָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ עָלָיו כְּבֵדָה, וְשַׁרְבִיטוֹ נָפַל מִיָּדוֹ וַיָּנַח עַל בִּרְכָּיו. עַל הַשֻּׁלְחָן הַקָּטֹן, אֲשֶׁר הוּבָא לִפְנֵי הַמַּלְכָּה, נֶעֱרַם חֹמֶר שׁוֹשַׁנִּים וַחֲבַצָּלוֹת, פִּרְחֵי לוֹט עִם עֲלֵי עֲרָבִים. חָפְצָה הַמַּלְכָּה לַעֲשׂוֹת מִקְלָעוֹת, לַעֲנֹד אוֹתָן לְמַחֲמַל נָפְשָׁה, לִבְנָהּ הַמֵּת – וַתִּשְׁלַח יָדָהּ לַעֲשׂוֹת בַּמְּלָאכָה, וְהִנֵּה נָפְלוּ הַיָּדַיִם וְהַפְּרָחִים אֲשֶׁר בָּהֶן עַל בִּרְכֶּיהָ מֵאֵין אוֹנִים, כִּי דִכֵּא הַיָּגוֹן אֶת נַפְשָׁהּ מֵעֲשׂוֹת גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. הֵן אַךְ עַתָּה פָּצְרוּ בָהּ וַיּוֹצִיאוּהָ אֶל הָאוּלָם מֵעַל פְּנֵי בְנָהּ הַמֵּת, אֲשֶׁר נִתַּן בִּידֵי הָרוֹפְאִים לְחָנְטוֹ… וְכַמָּה תִּתְאַפִּק עַתָּה לְבִלְתִּי תֵּת קוֹלָהּ בִּבְכִי בְּאוּלָם הַכָּבוֹד.

הִיא בָאָה אֶל הָאוּלָם, כִּי כֵן מִשְׁפַּט בֵּית פַּרְעֹה, אֲשֶׁר אִם יֻגַּשׁ אַחַד הַשָּׂרִים בְּדָבָר נִכְבָּד לִפְנֵי הַכִּסֵּא, – וְיָשְׁבָה גַם הַמַּלְכָּה עִם פַּרְעֹה לְשָׁמְעוֹ. וְגַם הַיּוֹם נֵאוֹתָה הַמַּלְכָּה לָשֶׁבֶת עִם הַמֶּלֶךְ, – הִיא יָדְעָה בַּאֲשֶׁר יְדֻבַּר הַפַּעַם עִם הָעִבְרִי, וְגַם חֶפְצָהּ הָיָה כִּי יִקָּרֵא זֶה אֶל הָאוּלָם לְדַבֵּר אִתּוֹ. פַּחַד הָאִישׁ מֵזוּ – אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לוֹ הָעִבְרִים משֶׁה – וּפַחַד אֱלֹהָיו, אֲשֶׁר שָׁלַח אֶת הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּאַרְצָהּ

וּבְבֵיתָהּ, נָפַל עָלֶיהָ; כִּי הֵן עוֹד בָּנִים לָהּ, וְאֵיכָה תִּתֵּן אֲשֶׁר יִהְיוּ גַם הֵם אֶל חֲרוֹן אַף אֵל נָקָם?…

וְהִיא זָכֹר זָכְרָה אֶת הָאִישׁ משֶׁה, כִּי הִכִּירָה אוֹתוֹ מִנְּעוּרֶיהָ. הוּא הֲלֹא גֻדַּל בַּחֲצַר פַּרְעֹה, הוּא רַעַמְסֵס הַגָּדוֹל אֲשֶׁר מָלַךְ לִפְנֵי אִישָׁהּ, וַאֲשֶׁר הוֹקִיר מְאֹד אֶת חָכְמַת הַנַּעַר הַגֵּר הַלָּזֶה, וַיְכַבְּדֵהוּ וַיֵּיטֶב עִמּוֹ הַרְבֵּה. – לוּ נִכְמְרוּ עַתָּה רַחֲמֵי הָאִישׁ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה! אוּלָם הִיא יָדְעָה כִּי זֶה הָאִישׁ משֶׁה בְּחֶפְצוֹ הָאַדִּיר גַּם הִכָּנַע לֹא יִכָּנַע בִּפְנֵי פַרְעֹה אִישָׁהּ וּמוֹרָאוֹ, וְלִבּוֹ לֹא יֵרַךְ גַּם מִפְּנֵי כָּל תְחִנּוֹתֶיהָ הִיא – וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ? עַל כֵּן חִכְּתָה נַפְשָׁהּ וַתְּיַחֵל לְהוֹשֵׁעַ, זֶה הַנִּשָּׂא מִכָּל אֶחָיו אֲשֶׁר הָיוּ בְּצֹעַן, – אוּלַי יַצְלִיחַ הוּא כִּי יְדַבֵּר אֶל משֶׁה, וְנַעֲשָׂה הַדָּבָר אֲשֶׁר נֵאוֹתוּ לוֹ גַּם פַּרְעֹה וְגַם רוּאִי חוֹזֵהוּ. – וְהַדָּבָר הֲלֹא טוֹב הוּא גַם לַמִּצְרִים גַם לָעִבְרִים.

וְרוּאִי הַכֹּהֵן הַזָּקֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו מִשְׁנֵה פַרְעֹה הָיָה וְהוּא גַם רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וְשַׂר הָאוֹצָרוֹת בְּמִצְרַיִם, וַיָּבֹא הַפַּעַם עִם כָּל כְּבוֹד בֵּיתוֹ מִנּוֹא-אָמוֹן צֹעֲנָה לִהְיוֹת עִם פַּרְעֹה בְּעֵת צָרָתוֹ זוֹ. – וְהִנֵּה גַם הַזָּקֵן הַזֶּה אֲשֶׁר בָּא בִּגְבוּרוֹת הַיָּמִים יוֹשֵׁב אֵצֶל פַּרְעֹה לִשְׂמֹאלוֹ, וְרַגְלָיו מְשֻׁלָּבוֹת תַּחְתָּיו. תִּשְׁעִים שְׁנוֹתָיו חָרְשׁוּ אֶת פָּנָיו הַשְּׁחַרְחוֹרִים, וַיִּעָשׂוּ קְמָטִים קְמָטִים, וְעוֹרָם כְּמַרְאֵה עוֹר אַלּוֹן זָקֵן וְרַב הַיָּמִים. מִבַּעַד לְשֵׂיבַת גַּבּוֹתָיו הֶעָבוֹת יַזְהִירוּ עֵינָיו בִּתְבוּנָה וָדַעַת, וַתִּהְיֶינָה בְּעֹז מֶבָּטָן הַהֶפֶךְ לְגוּפוֹ הַחַלָּשׁ וְהַצָּנוּם אֲשֶׁר קָמַל מֵרֹב יָמִים, וּמַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה שְׁנֵי פְרָחִים רַעֲנַנִּים מְצִיצִים בֵּין עֵשֶׂב יָבֵשׁ וַעֲלֵי שַׁלָּכֶת. זָקֵן הָאִישׁ וְקַר לוֹ תָּמִיד גַּם בְּעוֹר הַנָּמֵר אֲשֶׁר יִתְכַּסֶּה בּוֹ, אוּלָם הַיּוֹם, רוּחַ הַקָּדִים אֲשֶׁר הֶחֱלָה רַבִּים וּבְרִיאִים בְּחֻמּוֹ הָרָב, כְּמוֹ חִלֵּץ אֶת עַצְמוֹת הַזָּקֵן וַיְחַיֶּה בוֹ אֶת דָּמָיו הַקְּפוּאִים, וְהוּא עֵר לְהִתְבּוֹנֵן וְלַעֲשׂוֹת הַיּוֹם מִכָּל הַיָּמִים.

הוּא אָמְנָם נָתַן כְּבָר אֶת שִׁלְטוֹנוֹ בְּיַד הַכֹּהֵן מִשְׁנֵהוּ, בָּאִי אַמִּיץ הַלֵּב – אַךְ אֶת כְּבוֹד שְׁמוֹ, מִשְׂרָתוֹ וּמְקוֹם שִׁבְתּוֹ עַל עַל יַד פַּרְעֹה שָׁמַר עוֹד אִתּוֹ. וְהָיָה בְּשִׁבְתּוֹ בְּסוֹד הַיּוֹעֲצִים וְדִבֵּר רוּאִי אַךְ מְעַט, אוּלָם עֲצָתוֹ הִיא תִכָּבֵד, וּכִמְעַט תָּמִיד יֵעָשֶׁו כִּדְבָרוֹ הוּא, – גַּם אִם יִהְיֶה לַמְרוֹת דִּבְרֵי בָּאִי, אֲשֶׁר יִשָּׂא קוֹלוֹ בְּעֹז וִיִנְאַם בָּאֵשׁ, כְּמוֹ לָקַח עַתָּה אֶת דְּבָרָיו מִפִּי אַחַד הָאֵלִים.

וְהַזָּקֵן הַזֶּה גַּם הוּא יוֹדֵעַ אֶת משֶׁה. כִּי בְּכָל שׁוֹמְעֵי לִקְחוֹ, בְּכָל חַכְמֵי מִצְרַיִם אֲשֶׁר דָּרְשׁוּ תוֹרָתוֹ, לֹא מָצָא עוֹד אִישׁ שֵׂכֶל וּתְבוּנָה רַבָּה וּרְחַב-לֵב כָּעִבְרִי הַלָּז; וּבְכָל יְמֵי חַיָּיו הָרַבִּים לֹא רָאָה עוֹד אִישׁ אֲשֶׁר חֶפְצוֹ כַּבִּיר וְנַפְשׁוֹ חֲזָקָה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה נֶפֶשׁ הַנַּעַר הַהוּא מֵעוֹדוֹ. אֲשֶׁר עַל כֵּן הִקְדִּישׁ רוּאִי אֶת משֶׁה וַיְבִיאֵהוּ בְּכָל רָזֵי הַמַּדָּע, וְכָל חָכְמַת מִצְרַיִם נָגֹלָה לְפָנָיו. וַיְקַו הַחוֹזֶה כִּי גְדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת יַעֲשֶׂה הַנַּעַר לְמִצְרַיִם וּלְמֶמְשֶׁלֶת כֹּהֲנֶיהָ. וְהִנֵּה יָצָא זֶה אֶל אֶחָיו וַיַּהֲרֹג אֶת הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר מְצָאוֹ מַכֶּה בַּחֲמַת אַכְזָר אֶת אַחַד הָעִבְרִים, וַיִּבְרַח אָז מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּשְׁפָּט הַמִּדְבָּרָה. – אָז יֵצַר לְרוּאִי עַל הַנַּעַר עַד מְאֹד, וַיְדַבֵּר לִפְנֵי פַרְעֹה, כִּי יְכַפֵּר לָאִישׁ הַזֶּה אֶת חַטָּאתוֹ לְמַעַן הָשִׁיב מִצְרַיְמָה אֶת בְּחִיר כָּל בָּנֶיהָ. אוּלָם בְּשׁוּב הָאִישׁ משֶׁה הַלָּזֶה, וַיִּרְאוּ הַכֹּל כִּי רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה אִתּוֹ, וַיִתְלַחֲשׁוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ, בָּגַד הָאִישׁ בִּבְרִיתָם. אַךְ רוּאִי, בְּאַהֲבָתוֹ אֶת משֶׁה, הֶעֱלִים עֵינָיו, וְלֹא רָאָה וְלֹא הֵבִין, כִּי סָר לֵב הָאִישׁ מִמִּצְרַיִם וַיְהִי עִם הָעִבְרִים לִבְלִי שׁוּב עוֹד. וְהִנֵּה קָם הָאִישׁ הַזֶּה בְּחֶפְצוֹ הָאַדִּיר וּבִתְבוּנָתוֹ הָרוֹמֵמָה וְהַמַּעֲמִיקָה עַד חֵקֶר כֹּל, וַיְהִי בְּרֹאשׁ הָעִבְרִים. וְרַבִּים נָהֲרוּ לָלֶכֶת אַחֲרָיו, כִּי עֹז וְשִׁלְטוֹן גָּדוֹל בְּרוּחוֹ לִמְשֹׁךְ רַבִּים בְּכֹחוֹ.

לוּלֵי זָקַן רוּאִי וְרֹב יָמִים לֹא הִשְׁבִּיחוּ אֶת רֶגֶשׁ לְבָבוֹ, כִּי אָז נֶהְפַּךְ לִשְׂנֹא אֶת תַּלְמִידוֹ הַמַּמְרֶה הַלָּזֶה וַיִרְדְּפֵהוּ בְּכָל מַשְׂטֵמָה. אוּלָם עַתָּה הוּא אַךְ הִתְבּוֹנֵן לְמַעֲשֵׂה משֶׁה וַיֹּאמֶר, כִּי לֹא יִצְלַח בְּיָדוֹ אֶת אֲשֶׁר יָזַם לַעֲשׂוֹת, וְהָעֲבָדִים הָרַבִּים אֲשֶׁר יָצְאוּ אִתּוֹ, עוֹד שׁוֹב יָשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו וּבָאוּ מִצְרָימָה.

יָדֹעַ יָדַע רוּאִי אֶת אֲשֶׁר אָמַר משֶׁה לָתֵת לְעַמּוֹ, כִּי הִגִּיד לוֹ משֶׁה וְלֹא כִּחֵד, כִּי דַעַת אֱלֹהִים טְהוֹרָה, דַּעַת אֵל אֶחָד יוֹרֶה לָעָם הַזֶּה. וַיְהִי בֶּאֱמֹר לוֹ הַכֹּהֵן, כִּי מֵפֵר הוּא אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַכֹּהֲנִים כִּי לֹא יְגַלֶּה רָזָם לְאִישׁ, וַיַּעֲנֵהוּ משֶׁה, כִּי לֹא דַעַת מִצְרַיִם וְלֹא רָזֵי הַחַרְטֻמִּים יַגִּיד לְעַמּוֹ, כִּי לֹא אֵלָם – אֱלֹהָיו. הוּא אַךְ הָשֵׁב יָשִׁיב אֶת עַמּוֹ לְאֵל מָעֻזָּם אֲשֶׁר עָבְדוּ לוֹ אֲבוֹתָיו עוֹד בְּטֶרֶם יָבוֹא יוֹסֵף מִצְרַיְמָה; וּבָמִּדְבָּר, הַרְחֵק מִמִּצְרַיִם וּמִכָּל אֱלִילֶיהָ, יְדַבֵּר אֶל עֲדַת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶת דְּבַר הָאֱלֹהִים, וַעֲבָדוּהוּ שָׁם…

וּבַדָּבָר הַזֶּה אַךְ הִתְנַחֵם הַכֹּהֵן, כִּי לֹא יִהְיֶה כָּמֹהוּ וְלֹא יִצְלַח. הוּא יָדַע כִּי לֹא יָבִין עַם עֲבָדִים וְרוֹעִים נִבְעָרִים לָדַעַת תּוֹרַת אֵל אֶחָד. הֵן הַתּוֹרָה נִבְצְרָה גַם מִבִּינַת רַבִּים לִמּוּדֵי-חָכְמָה אֲשֶׁר בַּאֲצִילֵי מִצְרַיִם. הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה אֲשֶׁר מִקֶּרֶב הָעָם הֲלֹא יְבַקְּשׁוּ אֵלִים רַבִּים לִתְפִלָּתָם, אֵל לְכָל פֹּעַל וּלְכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה לְעֵינֵיהֶם. כִּי אֵיכָה זֶה תָבֹא הַנַּעֲרָה הַתַּמָּה בַּהֲמוֹת לְבָבָהּ לָעֶלֶם אֲשֶׁר חָשְׁקָה בּוֹ, לְהַגִּיד בַּקָּשָׁתָהּ זֹאת לִפְנֵי אֵל נֶעְלָם, גָּדוֹל וְנוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יֵרָאֶה בְּכָל תְּמוּנָה, וְהוּא קוֹנֶה שָׁמַיִם וָאָרֶץ יָחַד? הֲלֹא אֵימָתוֹ תְּבַעֲתֶהָ. לֹא כֵן אִם תִּרְאֶה תְּמוּנַת אֵלָה כְּחַתּוֹרָה הַיָּפָה, הָעוֹמֶדֶת בַּחֲבָלֶיהָ לִקְשֹׁר נֶפֶשׁ אִישׁ לְאִשָׁהּ – הֵן כְּרֶגַע תִּשְׁתַּחֲוֶה הַנַּעֲרָה לְפָנֶיהָ וְכָל מִסְתְּרֵי לְבָבָהּ הַנִּפְעָם אֵלֶיהָ תָּשִׂיחַ וְאֵלֶיהָ תִּתְחַנֵּן. אוֹ אֵם כִּי תִהְיֶה, וּבִקְּשָׁה לְהִתְפַּלֵּל עַל בְּנָהּ הַקָּטֹן אֲשֶׁר חָלָה, כִּי יֵרָפֵא לוֹ וְלֹא יָמוּת – הֲתַאֲמִין זוֹ לִבְטֹחַ כִּי מוֹשֵׁל עוֹלָם בִּגְבוּרָתוֹ יַעֲזֹב שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּפָנָה אֵלֶיהָ הַיְחִידָה וְאֶל צָרַת לְבָבָהּ עַל בְּנָהּ הַקָּטֹן וְהָאֻמְלָל? אַךְ הִנֵּה אִיזִידָה הָאֵלָה, הֵן גַם הִיא בָּכֹה תִּבְכֶּה לִבְנָהּ אֲשֶׁר אָבַד. וְהִיא תָחוּשׁ אֶת לֵב אִשָּׁה, אֵם קְשַׁת-רוּחַ בְּדַבְּרָהּ. – וְהָאֵלִים אֲשֶׁר הָאִשָּׁה תַּעֲבֹד, גַּם בָּנֶיהָ יַאֲמִינוּ בָּהֶם, וְגַם בַּעֲלָהּ יַעַבְדֵם אִתָּהּ. וְאָמְנָם, הֵן רָאֹה רָאָה רוּאִי אֶת הָעִבְרִים בְּבוֹאָם אֶל מִקְדְּשֵׁי מִצְרַיִם, כִּי יַעַבְדוּ גַם הֵם שָׁם אֶת הָאֵלִים וְסָגְדוּ לִפְסִילֵיהֶם. –

יוֹרֶה משֶׁה דַעַת אֵל אֶחָד לַאֲסַפְסוּף הָעֲבָדִים וְהָרוֹעִים, אַךְ הֵם סוּר יָסוּרוּ מֵאַחֲרָיו וּמֵאַחֲרֵי אֱלֹהָיו הַנֶּעְלָם וְהָעֶלְיוֹן וּבָאוּ מִצְרַיְמָה, לַעֲבֹד אֶת הָאֱלִילִים הַנִּצָּבִים לְעֵינֵיהֶם וַאֲשֶׁר יְדָעוּם מֵאָז – וְיָשְׁבוּ בָאָרֶץ וְעָבְדוּ אֶת מִצְרַיִם!

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָעַץ בָּאִי לִרְדֹּף אַחֲרֵי הָעִבְרִים אֲשֶׁר מָרְדוּ וּלְהַשְׁמִידָם, וַיַּעַן רוּאִי וַיֹּאמֶר: “לָמָּה זֶה חֶרֶב וְקֶשֶׁת מִלְחָמָה, אִם גַּם דִּבְרֵי שָׁלוֹם יוֹעִילוּ? הֲמִבְּלִי אֵין מֵתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי נוֹסִיף עֲלֵיהֶם עוֹד? עֲבָדִים אֲשֶׁר יָדַיִם לָהֶם לַעֲבֹד חֲסֵרָה הָאָרֶץ, וְאוֹתָם נָשִׁיבָה אֵלֵינוּ חַיִּים, בְּאִמְרֵי פִינוּ נִקָּחֵם לָנוּ”ִ

וְהַדְּבָרִים הָרַכִּים הָאֵלֶּה הָיוּ כִּרְצוֹן פַּרְעֹה וּכִלְבָבוֹ, אֲשֶׁר יָרֵא מֵהִתְגָּרוֹת עוֹד בְּמשֶׁה. וְעַל כֵּן לֹא שָׁמַע עוֹד לְכָל דִּבְרֵי בָּאִי אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּאֵשׁ נְקָמוֹת; וַיַּחְלֵט פַּרְעֹה לַעֲשׂוֹת כַּעֲצַת רוּאִי, כִּי כְבָר יָגְעָה נַפְשׁוֹ, וְגַם מוֹת בְּנוֹ דִכָּא אֶת רוּחוֹ וַיַּרְפֶּה אֶת יָדָיו מֵעֲשׂוֹת עוֹד מִלְחָמָה.

יָגְעָה נֶפֶשׁ פַּרְעֹה וַתִּרְפֶּינָה יָדָיו, – כִּי הוּא הֲלֹא גַם לֹא הוּעַד לַעֲצֹר בַּמְּלוּכָה, וְרַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר מֵתוּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֶחָיו הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו, בָּאָה לוֹ הַמְּלוּכָה. וְעַד הַיָּמִים הָהֵם הָיָה מֵנֶפְתָּה זֶה – הוּא פַרְעֹה – אַךְ אִישׁ-חֲמוּדוֹת, יָפֶה אַף נָעִים בַּהֲלִיכוֹתָיו מִכָּל בַּחוּרֵי הָאֲצִילִים אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֵי הַנָּשִׁים וּמְפֻנָּק מִנֹּעַר עַד מְאֹד – אַךְ כָּל דְּבַר מַמְלָכָה וַעֲלִילוֹת מִלְחָמָה זָרוּ לוֹ. אוּלָם אַךְ יָשַׁב זֶה עַל כִּסֵּא אָבִיו רַעַמְמֵס הַגָּדוֹל, וּבְטֶרֶם יַכִּיר עוֹד אֶת דְּבַר הַמְּלוּכָה, וַיִּתְקוֹמְמוּ הַלּוּבִים בְּאַרְצָם, וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה עִמָּהֶם כְּבֵדָה וַאֲרֻכָּה. חֵיל מִצְרַיִם הַמְלֻמָּד מִלְחָמָה אָמְנָם גָּבַר וַיָּבֵא לְפַרְעֹה תִּפְאֶרֶת נִצָּחוֹן, אוּלָם גַּם אַנְשֵׁי הַחַיִל גַּם שָׂרֵיהֶם יָגְעוּ כְבָר מִן הַמִּלְחָמוֹת הָרַבּוֹת. כִּי זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה, מֵעֵת מוֹת רַעַמְסֵס הַגָּדוֹל, לֹא יָדְעוּ אֵלֶּה מָנוֹחַ. מֶרֶד אַחַר מֶרֶד וְקֶשֶׁר אַחַר קֶשֶׁר קָמוּ בְּמִצְרַיִם וּבְנוֹתֶיהָ מִזְרָחָה וּמַעֲרָבָה. וְתַחַת אֲשֶׁר אָבָה פַּרְעֹה לָשֶׁבֶת בְּבִירַת נֹא-אָמוֹן הַנֶּהְדָּרָה, עִיר הַמְּלוּכָה בְּמִצְרַיִם עִלִּית, אֲשֶׁר בִּלָּה בָהּ אֶת מֵיטַב יָמָיו הָרִאשׁוֹנִים – לִהְיוֹת שָׁם וּלְהִתְעַנֵּג בְּשָׁלוֹם בְּסוֹד הַחֲכָמִים, אֲשֶׁר עָשׂוּ אָז בְּמֶחְקְרֵי חָכְמָה וּבִנְעִימוֹת שִׁירָה וְזִמְרָה, – הִנֵּה אֻלַּץ מֵאָז מָלְכוֹ לָצֵאת וְלָבוֹא פַּעַם בְּפַעַם לִפְנֵי חֵיל הַמִּלְחָמָה. וְאַחֲרֵי כֵן עוֹד חָזְקָה עָלָיו עֲצַת רוּאִי, כִּי יֵצֵא מִנֹּא וְיֵרֵד צֹעֲנָה, עִיר הַמְּלוּכָה אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם תַּחְתִּית, לָשֶׁבֶת שָׁם וְלִהְיוֹת עַל מִשְׁמַר הַגְּבוּל.

וּפַרְעֹה-מֵנֶפְתָּה רַךְ הַלֵּבָב נָתַן כִּי יִשְׁלְטוּ הַשָּׂרִים וְיַעֲשׂוּ בוֹ, תַּחַת אֲשֶׁר יִשְׁלֹט הוּא וְיַעַשׂ בָּהֶם. כִּי רַק כָּבוֹד דָּרַשׁ בְּכָל עֵת כִּי יִנָּתֵן לוֹ, לְבַל יִגָּרַע חֶלְקוֹ מִן הַמְּלָכִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו, אַךְ הַשִּׁלְטוֹן וּמִנְהַג הַמַּמְלָכָה כָבְדוּ מִמֶּנּוּ, וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַכֹּהֲנִים. –

וְהַכֹּהֲנִים אָמְנָם עָצְמוּ בַיָּמִים הָהֵם וַיַּעֲשׂוּ הוֹן וְחַיִל רָב, וּבֵית הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הֶעֱשִׁיר אָז מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. – עַתָּה הִנֵּה פָּרַץ גַּם מֶרֶד הָעִבְרִים וַיַּעְכְּרֵהוּ; וַיְבַקֵּשׁ פַּרְעֹה עַד מְאֹד לְהַשְׁלִים עִם משֶׁה וּלְהָשִׁיב בְּשֶׁקֶט וְלִרְצוֹנָם אֶת הֲמוֹן הָעֲבָדִים אֲשֶׁר הִתְפָּרְצוּ מִפָּנָיו.

וּבָאִי, אֲשֶׁר חָתַר בַּסֵּתֶר תַּחַת כִּסֵּא פַרְעֹה, נִחַם גַּם הוּא עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב לִרְדֹּף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֶרֶב נוֹקֶמֶת, כִּי רָאָה כִּי טוֹב לוֹ אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ הָעִבְרִים בְּשָׁלוֹם אֶל הָאָרֶץ, וְהִצְלִיחַ הוּא אָז בְּמַעֲשֵׂהוּ לְסַכְסֵךְ וּלְחַרְחֵר עַל פַּרְעֹה, לְהַדִּיחוֹ מֵעַל הַכִּסֵּא, וְהִמְלִיךְ אֶת סֶפְתָּה תַּחְתָּיו. וְסֶפְתָּה בְּמָשְׁלוֹ הֵן כָּל רָעָה וְכָל נְקָמָה לֹא תִגְדַּל בְּעֵינָיו מֵעֲשׂוֹתָהּ בְּעַם עֶבְרָתוֹ, בָּעִבְרִים שְׂנוּאֵי נַפְשׁוֹ. –

וַיְהִי כִּי הֵבִין בָּאִי, אֲשֶׁר אַךְ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יוּכְלוּ לָתֵת אֱמוּנָה וּבִטְחָה בְּלֵב הוֹשֵׁעַ הַתָּמִים, וְהֶאֱמִין לְדִבְרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יִגְמְלוּ רָעָה לְעַמּוֹ אַחֲרֵי שׁוּבָם וְגַם הֵיטֵב יֵיטִיבוּ לָהֶם, - וַיָּשָׁב בָּאִי וַיִּיעַץ גַּם הוּא אֶת פַרְעֹה לִשְׁלֹחַ דִּבְרֵי שָׁלוֹם אֶל הָעִבְרִים, וְקָרָא לְהוֹשֵׁעַ וּשְׁלָחוֹ בַּדָּבָר אֶל אֶחָיו.

הִנֵּה כִּי כֵן נִרְצָה הוֹשֵׁעַ לַכֹּל בְּבוֹאוֹ אֶל הָאוּלָם.

ג    🔗

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָם הוֹשֵׁעַ מֵהִשְׁתַּחֲווֹת לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּשָׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר גֻּלַּח שְׂעַר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ כְּמִשׁפַּט הָאֵבֶל, – וְהִנֵּה שַׁחָה כִּמְעַט קוֹמָתוֹ הַיְשָׁרָה וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה זָקֵן בָּא בַּיָּמִים, אַף כִּי אַךְ חֲמִשִּׁים שָׁנָה לוֹ. תּוּגָה וְרִפְיוֹן רוּחַ שָׁכְנוּ עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֲדִינִים, וְשַׂחֲקָתוֹ עוֹרְרָה אֵלָיו רַחֲמִים וְאַהֲבָה כְּשַׂחֲקַת הַחוֹלֶה, וְהוּא מֵאִיר פָּנָיו בִּנְעִימוֹת חֶסֶד לְהוֹשֵׁעַ.

אָז רָחַב לֵב הַגִּבּוֹר וְגַם פָּחַד מִדַּבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ, – אַךְ בְּכָל זֹאת מָצָא עוֹד עֹז בְּלִבּוֹ לְהַגִּיד לְפַרְעֹה, כִּי שׁוֹאֵל הוּא מֵעִמּוֹ, אֲשֶׁר יִתֵּן לוֹ חֻפְשָׁה מֵעֲבוֹדָתוֹ וְהֵסִיר מֵעָלָיו אֶת הָאָלָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִפְנֵי רֹאשׁ כָּל הַצְּבָאוֹת, לְמַעַן יוּכַל לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר אָבִיו, הַקּוֹרֵא אוֹתוֹ לָלֶכֶת אַחֲרָיו.

וּפַרְעֹה שָׁמַע בִּמְנוּחָה אֶת דִּבְרֵי הוֹשֵׁעַ עַד כַּלּוֹתוֹ, וַיִּרְמֹז לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לִשְׂמֹאלוֹ, כִּי יָשֶׁב לוֹ הוּא דָבָר.

וַיִּפְתַּח הַכֹּהֵן אֶת פִּיו וַיְדַבֵּר לְאִטּוֹ בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר: “הַבֵּן אֲשֶׁר יִשָּׂאוֹ לִבּוֹ לְהַקְרִיב כָּל כָּבוֹד וּמִשְׂרָה לְמַעַן אֲשֶׁר יִשְׁמַע לַעֲשׂוֹת כְּמִצְוַת אָבִיהוּ – טוֹב הוּא וְנַאֱמָן גַּם לִפְנֵי “אֵל הַטּוֹב”, לִפְנֵי פַרְעֹה. עַל כֵּן יָקַרְתָּ, בִּן-נוּן, וְחֶפְצְךָ יֵעָשֶׂה. כִּי הִנֵּה אֲדוֹנֵנוּ בֶּן-הַשֶּׁמֶשׁ, מוֹשֵׁל מִצְרַיִם הָעֶלְיוֹנָה וּמִצְרַיִם הַתַּחְתּוֹנָה קוֹרֵא לְךָ דְרוֹר, וְהָלַכְתָּ אֶל אָבִיךָ. אַךְ דָּבָר אֶחָד נוֹטֵל עָלֶיךָ פַּרְעֹה בִּידֵי עַבְדוֹ…”

וְהַכֹּהֵן הַזָּקֵן נָשָׂא עַיִן לְפַרְעֹה, כְּמוֹ יִשְׁאָלוֹ אִם יְדַבֵּר עוֹד. וּפַרְעֹה הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְּרָצוֹן אֶל הַכֹּהֵן וַיִּשָּׁעֵן אֶל גַּב הַכִּסֵּא.

אָז יִשָּׂא הַכֹּהֵן אֶת עֵינָיו הַמַּזְהִירוֹת אֶל הוֹשֵׁעַ וַיְדַבֵּר עוֹד וַיֹּאמֶר: “הַדָּבָר אֲשֶׁר אֶדְרשׁ מִמְּךָ הַפַּעַם, עַל פִּי אֲדוֹנֵנוּ הַמּוֹשֵׁל בִּשְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת, קַל לְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ. כִּי כַּאֲשֶׁר יִכָּנַע עַמְּךָ וְרָאשָׁיו, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ רָעָה גְדוֹלָה עַל מִצְרַיִם, וְנֵאוֹתוּ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן בֶּן-הַשֶּׁמֶשׁ, לָשׁוּב מִצְרַיְמָה וְלַחֲסוֹת בְּצֵל כִּסְאוֹ הָרָם וְהַנִּשָּׂא, – וְשַׁבְתָּ גַם אַתָּה בִּן-נוּן, לַעֲבֹד אֶת פַּרְעֹה, וְהָיִיתָ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ עַד הַיּוֹם. וְנָכוֹן הוּא “אֵל הַטּוֹב” לְהֵיטִיב לְעַמְּךָ וְלָתֵת לָהֶם חֲנִינָה וָחֶסֶד כְּיָדוֹ הָרְחָבָה, אִם שׁוֹב יָשׁוּבוּ אֵלָיו כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ לִזְבֹּחַ לֵאלֹהֵיהֶם בַּמִּדְבָּר. – וּשְׁמַע נָא, בִּן-נוּן! הִנֵּה תָּסוּר הַיָּד הַקָּשָׁה אֲשֶׁר הִכְבִּידָה עַל עַמְּךָ, וְ”אֵל הַחֶסֶד" יָשִׂים לָהֶם חֹק וּמִשְׁפָּט חָדָשׁ בָּאָרֶץ, וְיָכְלוּ הָעִבְרִים לָשֶׁבֶת בְּמִצְרַיִם וּלְסַחֲרָהּ, וְחֻפְשָׁה תִּנָּתֵן לָהֶם מִן הַמִּסִּים הַגְּדוֹלִים – וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ בְּאֵין מַכְלִים דָּבָר. כִּי כֵן יִכָּתֵב הַדָּבָר וְיֵחָתֵם בַּטַּבַּעַת לִפְנֵי פַרְעֹה, וְהָיָה זֶה כְּתָב הַחֹק לָכֶם וּלִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לִבְרִית עוֹלָם. וְהָיָה אִם יָקוּם הַדָּבָר בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם – הֲתֹאבֶה אָז, בִּן-נוּן, לִהְיוֹת עִמָּנוּ עוֹד כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ עַד הַיּוֹם?

“אֶהְיֶה”, עָנָה הוֹשֵׁעַ וְקוֹלוֹ נֶחְבָּא מִדַּבֵּר עוֹד.

“עַל כֵּן הֱיֵה נָא, בִּן-נוּן, לְמַלְאַךְ הַבְּרִית!” אָמְרָה הַמַּלְכָּה וַתַּבֵּט בִּתְחִנָּה וְעִצָּבוֹן בִּפְנֵי הוֹשֵׁעַ, "חֲרוֹן אַף משֶׁה יְבַעֲתֵנִי, וּכְכֹל אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ עָשׂה נַעֲשֶׂה לְהַטּוֹת לְבָבוֹ אֵלֵינוּ, וְהָיָה לָנוּ כְּאָח וּכְאָב כַּאֲשֶׁר הָיָה אִתָּנוּ בִּימֵי נְעוּרָיו! הַגִּידָה נָא לוֹ אֶת שְׁמִי לֵאמֹר: “זָכְרָה אִיזִיס-נֵפֶרְתָּה יָמִים רִאשׁוֹנִים, בְּבוֹאֲךָ לְבַקֵּר בְּבֵית הַנָּשִׁים, לִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכָּה, הִיא אִמְּךָ אֲשֶׁר קָנַתְךָ בְּאַהֲבָתָהּ, – וַאֲנִי הַקְּטַנָּה הָיִיתִי מְבִיאָה לוֹ שְׁלַל פְּרָחִים וּצְמָחִים, וְהוּא לְכֻלָּם יִקְרָא בְּשֵׁם וְהִגִּיד לִי עַל כָּל עֵשֶׂב וְעַל כָּל צֶמַח מָה הוּא, וְהַכֹּחַ אֲשֶׁר בּוֹ לְהוֹעִיל אוֹ לְהָרֵע. עַתָּה הִנֵּה תִּשָּׁכַחְנָה מִפָּנֵינוּ כָּל הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֵבִיא זֶה בְּלִבֵּנוּ, וְסָלַחְנוּ לוֹ… הֱיֵה נָא אַתָּה,הוֹשֵׁעַ, מַלְאָכֵנוּ הַנֶּאֱמָן, מַלְאַךְ הַבְּרִית וְהַשָּׁלוֹם!”

"הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמְעָה אָזְנִי הַפַּעַם מִפִּי הַמַּלְכָּה, כְּחֹק אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר יִהְיוּ לִי ", עָנָה הוֹשֵׁעַ, “וְחָפֵץ עַבְדְךָ לַעֲשׂוֹתָם כִּי נָעִים לוֹ כִּי צֻוָּה כָּכָה, וְעָשָׂה עַבְדְּךָ בְּכָל מְאֹדוֹ”.

אָז יָנִיעַ הַכֹּהֵן הַזָּקֵן רֹאשׁוֹ לְהוֹשֵׁעַ, לְאוֹת כִּי רָצָה אֶת דְּבָרָיו, וַיִּעַן בְּקוֹל לִפְנֵי יוֹעֲצֵי פַרְעֹה וַיֹּאמַר: “הִנֵּה כִּי כֵן קִוָּה לִבִּי. כִּי רֶגַע קָטֹן יָבִיא שָׁלוֹם וּבְרָכָה בָּאָרֶץ לְאֹרֶךְ יָמִים; וְאַתֶּם שִׂימוּ לִבְּכֶם וּדְעוּ: אַל יָרֵם הָרוֹפֵא מַאֲכֶלֶת לְנַתֵּחַ וּבַרְזֶל-אֵשׁ לִקְדֹּחַ בַּבָּשָׂר, אִם יֵשׁ מַרְפֵּא בְּסַמִּים. וְאִם מַעְבָּרָה עַל הַנָּהָר, אַל תֵּרֵד לַעֲבֹר תְּהוֹם בְּאָרְבוֹת יָדֶיךָ”.

“כֵּן הוּא”, עָנָה גַם פַרְעֹה, “סֹב וַעֲבֹר בַּמַּעְבָּרָה וְאַל תִּתֵּן נַפְשְׁךָ לַתְּהוֹם”.

וְהַמַּלְכָּה אַף הִיא עָנְתָה אַחֲרָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּתֵּן אֶת עֵינֶיהָ בַּפְּרָחִים אֲשֶׁר הֵכִינָה לַעֲטֹר אֶת בְּנָהּ הַמֵּת…

הָחְלַט הַדָּבָר. וּשְׁלֹשָׁה מִסּוֹפְרֵי פַרְעֹה כָּרְעוּ קָרְסוּ לִפְנֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, לִשְׁמֹעַ בָּאֵר הֵיטֵב אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּר לְאִטּוֹ בְּקוֹלוֹ הָרָפֶה. גַּם הַחֲכָמִים, הַסּוֹפְרִים וְהַיּוֹעֲצִים נִגְּשׁוּ זֶה אֶל זֶה בְּמַעְגָּל וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי הַסּוֹפְרִים לִכְתֹּב. גִּלְיוֹנֵי הַגֹּמֶא בִּשְׂמֹאלָם, וִימִינָם תְּמַהֵר לִמְשֹׁךְ בְּשֵׁבֶט סוֹפֵר אוֹ בְּצִיצַת הַשֵּׂעָר הַדַּקָּה וַיִּכְתְּבוּ דָבָר דָּבָר כַּאֲשֶׁר הָחְלַט מִפִּי הַיּוֹעֲצִים, – כִּי כֵן יִכָּתֵב תָּמִיד לִפְנֵי פַרְעֹה לְזִכָּרוֹן כָּל דְּבַר-חֹק וּפְקֻדָּה בְּהֵאָמְרוֹ וְלֹא יִדָּחֶה.

וּבְהִוָּעֵץ הַיּוֹעֲצִים, וַידַבְּרוּ כִּמְלַחֲשִׁים. וְהַשּׁוֹמְרִים וּפְקִידֵי הֶחָצֵר נִצָּבִים דּוּמָם כִּפְסִילִים אִישׁ עַל מַעֲמָדוֹ. גַּם הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבוּ אַף הֵם בְּלִי נוֹעַ וַיִּדְמוּ. אָכֵן גַּם פַּרְעֹה גַם אִשְׁתּוֹ לֹא יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ מִמְּרוֹם שִׁבְתָּם אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִתְלַחֵשׁ בָּהֶם סוֹד הַיּוֹעֲצִים, אַךְ אַחֲרֵי כָל אִמְרָה אֲשֶׁר יַבִּיעַ כָּל יוֹעֵץ, יִשָּׂא הָאִישׁ אֶת עֵינָיו אֶל הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה כְּשׁוֹאֵל אֶת פִּיהֶם, אִם כֵּנִים דְּבָרָיו וּלִרְצוֹן הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה הֵם?…

אַךְ בָּאִי, מִשְׁנֵה הַכֹּהֵן, נוֹעַז כְּפַעַם בְּפַעַם לְהָרִים קוֹל בְּדַבְּרוֹ, וְאָז יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשׁוֹ וּבִטֵּא לְעֻמָּתוֹ אֶת דִּבְרֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר: "אִם מַעְבָּרָה עַל הַנָּהָר – אַל תֵּרֵד לַעֲבֹר תְּהוֹם בְּאָרְבוֹת יָדֶיךָ ", – כִּי יָרֵא פַרְעֹה, פֶּן יִתְנַכֵּל בָּאִי לָתֵת מִכְשׁוֹל לִפְנֵי הוֹשֵׁעַ, לְמַעַן לֹא יֵאוֹת לוֹ משֶׁה…

וַיְהִי כִּי אָרְכוּ אַחֲרֵי כֵן הַדְּבָרִים, וְהַסּוֹפְרִים חָדְלוּ מִכְּתֹב – וַיִּשָּׂא פַרְעֹה עַיִן שׁוֹאֶלֶת אֶל רֹאשׁ הַחַרְטֻמִּים, וַיִּלְחַשׁ לוֹ זֶה לֵאמֹר: “הִנֵּה הַכֹּל נַעֲשָׂה כַּטּוֹב, אַךְ הוֹשֵׁעַ דּוֹרֵשׁ עוֹד כִּי לֹא יָשִׂימוּ נוֹגְשִׂים נָכְרִים עַל הָעִבְרִים אֲשֶׁר יִשָּׂכְרוּ לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם פְּקִידִים מֵאֲשֶׁר יִבְחֲרוּ זִקְנֵיהֶם הֵם”. אָז יִתֵּן פַּרְעֹה עֵין תְּחִנָּה וָפַחַד בְּבָאִי…

וּמִשְׁנֵה הַכֹּהֵן אַךְ הִמְשִׁיךְ כְּתֵפָיו, לֵאמֹר, כִּי צַר לוֹ עַל הַדָּבָר, אַךְ הֵאוֹת נֵאוֹת לוֹ בְּאָמְרוֹ בְּקוֹל: “הִנֵּה אַכְנִיעַ אֶת חֵפֶץ לְבָבִי וְאֶשְׁמַע לְחָכְמַת אֵל הַחֶסֶד, פַּרְעֹה אֲדוֹנֵינוּ”.

“וְהָאֵל” הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא, הֵשַׁח רֹאשׁוֹ בְּתוֹדָה אֶל הָאָדָם אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ הַהֲנָחָה – הוּא הָאָדָם אֲשֶׁר זֶה כַּמָּה פְעָמִים נוֹעַז לְהָקִים חֶפְצוֹ לַמְרוֹת אֶת פַּרְעֹה.

וְהִנֵּה הֵחֵל הַמַּזְכִּיר לִקְרֹא בְּקוֹל אֶת דִּבְרֵי הָאֲמָנָה אֲשֶׁר תִּנָּתֵן בְּיַד הוֹשֵׁעַ אֶל רָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל.

וַיִּהְיוּ דִבְרֵי הָאֲמָנָה לֵאמֹר: כִּי אִם שׁוֹב יָשׁוּבוּ הָעִבְרִים מִצְרַיְמָה לַחֲסוֹת בְּצֵל פַּרְעֹה וּלְעָבְדוֹ, – וּבָחֲרוּ לָהֶם אֶרֶץ טוֹבָה לְשִׁבְתָּם, אִם אֶת אֶרֶץ גּשֶׁן אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ מֵאָז, אִם אֶת אֶרֶץ הָאֲגַמִּים הַדְּשֵׁנָה וְהַפּוֹרִיָּה אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַיְאוֹר מַעֲרָבָה, – וְיָשְׁבוּ שָׁם. וְזִקְנֵי בֵית אֲבוֹתָם הֵמָּה יִהְיוּ שׁוֹפְטֵיהֶם, וּנָשִׂיא יִהְיֶה מִן הָעִבְרִים עַל כֻּלָּם הוּא משֶׁה בֶּן-עַמְרָם. וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן הוּא רֹאשׁ הַצָּבָא לָאֲלָפִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִן הָעִבְרִים, וְהָיָה חֵילָם לְמִשְׁמֶרֶת הַגְּבוּל בְּאֶרֶץ מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם. וְחֻפְשָׁה תִּנָּתֵן לָעִבְרִים מִכָּל עֲבוֹדַת הַמִּסִּים אֲשֶׁר עָבְדוּ עַד כֹּה, אַךְ כָּל הֶחָפֵץ יָבוֹא לַעֲבֹד בְּשָׂכָר, וְנִתְּנוּ עֲלֵיהֶם פְּקִידִים מִקֶּרֶב הָעִבְרִים.

וְגַם זֹאת יִנָּתֵן לָעָם הָעִבְרִי, כִּי אַחַת בְּשָׁלֹשׁ שָׁנִים יִפָּתַח לִפְנֵיהֶם גְּבוּל הַמִּזְרָח, וְיָצְאוּ וְהָלְכוּ הַמִּדְבָּרָה לַעֲבֹד שָׁם אֶת הָאֱלֹהִים בְּעוֹלָה וּבְזֶבַח כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה הַקּוֹרֵא מִקְּרֹא אֶת הָאֲמָנָה לְכָל דְּבָרֶיהָ, וַיַּגִּישׁוּ אֶת הוֹשֵׁעַ לְהִשָּׁבֵעַ לִפְנֵי הַכִּסֵּא, כִּי שׁוֹב יָשׁוּב צֹעֲנָה לְהַגִּיד “בַּשַּׁעַר הַנִּשָּׂא”, הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם לְדִבְרֵי הָאֲמָנָה.

וִיהוֹשֻעַ, אֲשֶׁר שָׁמַע וַאֲשֶׁר הִכִּיר וַיֵּדַע בְּמַעֲשֵׂי הַתַּרְמִית אֲשֶׂר יֵעָשׂוּ פֹה פַּעַם בְּפַעַם – נִשְׁבַּע רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה, כִּי נִכְתַּב וְנֶחְתַּם עָלָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם כָּכָה אוֹ כָּכָה יַעֲנוּ הָעִבְרִים, אֶת הוֹשֵׁעַ מֵחֻפְשׁוֹ לֹא יוּכְלוּ מִצְרַיִם לָקַחַת, – אִם אַךְ יַעֲשֶׂה מִשְׁלַחְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה, לְעוֹרֵר לֵב רָאשֵׁי הָעָם לְקַבֵּל וּלְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הָאֲמָנָה הַזֹּאת.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע הוֹשֵׁעַ וַיִּתֵּן לוֹ פַרְעֹה אֶת יָדוֹ, וַיִּשָּׁקֶהָ, וַיִּשַּׁק גַּם אֶת כְּנַף שַׂלְמַת הַמַּלְכָּה.

אָז יִתֵּן רוּאִי אוֹת לְרֹאשׁ פְּקִידֵי הֶחָצֵר, וְרֹאשׁ הַפְּקִידִים – לְפַרְעֹה, וַיֵּדַע “הָאֵל”, כִּי בָאָה עִתּוֹ לָלֶכֶת. וַיָּקָם, וַתָּקָם עִמּוֹ גַם הַמַּלְכָּה – וַיֵּלֵכוּ.

וּפְנֵי שְׁנֵיהֶם נָהֲרוּ רֶגַע רָצוֹן, בְּאָמְרָם כִּי הַפַּעַם הֵיטִיבוּ מְאֹד לַעֲשׂוֹת לִשְׁלוֹם בֵּיתָם וְלִשְׁלוֹם עַמָּם וְאַרְצָם. וְכַעֲבֹר פַּרְעֹה אֶת מִפְתַּן הָאוּלָם נֶאֱנַח וַיֹּאמַר: "לוּ יַעֲשֶׂה הוֹשֵׁעַ וְהִצְלִיחַ! " –

“וְלֹא נָבוֹא תְהוֹמוֹת”, עָנְתָה אַחֲרָיו הַמַּלְכָּה בְּקוֹל כְּקוֹלוֹ.

“וְלוּ יָשֵׁךְ הוֹשֵׁעַ מֵעָלֵינוּ אֶת חֲמַת משֶׁה”, הוֹסִיף פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר בַּאֲנָחָה, “וְהֵשִׁיב אֶת הָעֲבָדִים הָעִבְרִים אֶל אַרְצֵנוּ”.

" אָז תְּנַשֵּׂא אֶת הוֹשֵׁעַ וְהָיָה אִתְּךָ בְּמִבְחַר שָׁלִישֶׁיךָ", אָמְרָה הַמַּלְכָּה, “כִּי הֲלֹא נֶהְדָּר הָאִישׁ וְגִבּוֹר נִכְבָּד הוּא לְמַרְאֶה וְגַם אִשָּׁה נִתֵּן לוֹ מִמִּשְׁפַּחַת הַמֶּלֶךְ”.

אָז שֻׁנּוּ פְנֵי פַרְעֹה הַיְגֵעִים וַתֵּרוֹם קוֹמָתוֹ הַכְּפוּפָה וַיַּעַן וַיֹּאמַר:

“לָעִבְרִי?… אֵיכָה תְּדַבְּרִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? אִם נָשִׂים אוֹתוֹ בֵּין שׁוֹמְרֵי רֹאשֵׁנוּ “נוֹשְׂאֵי הַמְּנִיפָה”, אוֹ אִם בֵּין “רֵעַי” אֲשִׁיתֶנּוּ – רַב לוֹ רָב. זִכְרִי, בַּת, כִּי חָכְמַת מְלכִים – תֵּת לָאִישׁ אַךְ כֶעְרּכֹו, לְבִלְתִּי הַרְבּוֹת וּלְבִלְתִּי הַמְעִיט לוֹ”.

ד    🔗

אֶצְבַּע אֱלֹהִים, אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו אֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ אֶמֶשׁ, רָאָה הוֹשֵׁעַ בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה אִתּוֹ כַּיּוֹם בְּבֵית פַּרְעֹה. הֵן בְּלֶכְתּוֹ שָׁמָּה אָמַר, כִּי אוּלַי אַךְ לַמָּוֶת הוּא מוּבָל הַפַּעַם בְּרֶכֶב פַּרְעֹה, – פֶּן יֶחֱרֶה בוֹ אַף הַמֶּלֶךְ, בְּשָׁמְעוֹ כִּי לֹא יֹאבֶה עוֹד הוֹשֵׁעַ עָבְדוֹ, וְהוֹצִיאָהוּ לַמֵּמִית. וְהִנֵּה בְּאֶפֶס-יָד נִתְּקוּ פִּתְאֹם מוֹסְרוֹתָיו, כִּי רָצָה פַרְעֹה וַיָּסַר אֶת הַשְּׁבוּעָה מֵעַל הוֹשֵׁעַ, וְחָפְשִׁי הוּא לָלֶכֶת אַחֲרֵי אָבִיו. – הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ “יְהוֹשֻׁעַ”, כִּי מֵעַתָּה יָהּ יְהוֹשִׁיעֵהוּ בְּכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה!

וְהִנֵּה גַם נִשְׁלַח הַיּוֹם מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה לִהְיוֹתוֹ מַלְאַךְ הַבְּרִית בֵּין מִצְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. – הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ “יְהוֹשֻׁעַ”, כִּי בְּיָדוֹ יהוֹשִׁיעַהוּ אֶת עַמּוֹ בְּמִצְרַיִם!

כִּי אִם הֻקַּל הָעֹל מֵעֵת בּוֹא משֶׁה לִפְנֵי פַּרְעֹה, וְהָעִבְרִים לֹא הָיוּ עוֹד כַּעֲבָדִים מִקְנַת-כֶּסֶף אֲשֶׁר אֵין לָהֶם דָּמִים וְכָל אוֹכְלֵיהֶם לֹא יֶאְשָׁמוּ, - הִנֵּה עַתָּה גַם חֻקָּה טוֹבָה תּוּשַׂם לָהֶם, אֲשֶׁר יִחְיוּ בָהּ. עַתָּה הֲלֹא יְמֵי יוֹסֵף וְאֶפְרַיִם בְּנוֹ יָשׁוּבוּ לָעִבְרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וִיחֻדַּשׁ כְּבוֹדָם לְעֵינֵי מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי קֶדֶם. בָּדָד, בֶּטַח יֵשְׁבוּ לָהֶם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם הַטּוֹבָה, טוּב הָאָרֶץ יֹאכְלוּ בְּאֵין מַכְלִים דָּבָר, שׁוֹפְטֵיהֶם וְשׁוֹטְרֵיהֶם מִקִּרְבָּם יִהְיוּ, וְגַם אֶת אֱלֹהֵיהֶם יַעַבְדוּ כַּאֲשֶׁר יוֹרֵם משֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים, – כִּי הֲלֹא גַם גְּבוּל הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר סֻגַּר כַּחוֹמָה לִפְנֵי כָל יוֹשְׁבֵי מִצְרַיִם מִצֵּאת, יִפָּתַח לִפְנֵיהֶם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, לְמַעַן יוּכְלוּ לַעֲבֹד שָׁם לַיְיָ – וּמַה יְבַקֵּשׁ משֶׁה עוֹד? אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן? וְהֵן קָרוֹב הַדָּבָר עַתָּה, כִּי כַּאֲשֶׁר יְאַלֵּף יְהוֹשֻׁעַ אֶת אֲלָפָיו מִן הָעִבְרִים – עָלֹה יַעֲלֶה עִמָּהֶם לִכְבּשׁ אֶת “הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לָתֵת לָהֶם”, וּמָעוֹז מִצְרַיִם מַחֲסֵה-תָמִיד יִהְיֶה שָׁם עַל הָעִבְרִים אֲשֶׁר יֵאָחֲזוּ בָהּ – –

אָכֵן, זֶה הֶחָזוֹן אֲשֶׁר חָזְתָה עָלָיו מִרְיָם! כִּי הֵן לֹא קָרְאָה לוֹ הַנְּבִיאָה בִּדְבָרֶיהָ לֵאמֹר: עֲזֹב אֶת מִצְרַיִם. הִיא אַךְ לְמִלְחֶמֶת תְּשׁוּעָה וְכָבוֹד לְיִשְׂרָאֵל הִקְדִּישַׁתְהוּ. עַל רַעְיוֹן לִבּוֹ מֵאָז הִיא בִּשְּׂרָה לוֹ, כִּי קָרְבָה עִתּוֹ, – וַתֹּאמַר: " יְמִין יְיָ עוֹשָׂה חָיִל – -

וְנִלְחַמְתָּ וְהוֹשַׁעְתָּ, יְהוֹשֻׁעַ. בְּשֵׁם יְיָ! – – "

אָכֵן, נִפְלָאִים דַּרְכֵי יְיָ, וּמשֶׁה הוּא יְשׁוּרֵם! כִּי לוּלֵא הִסִּיעוּ עַתָּה הָאַחִים בְּנֵי עַמְרָם אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה – לֹא שָׁמַע פַּרְעֹה לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה לְיִשְׂרָאֵל יוֹם אֶחָד!… עַתָּה יִשָּׂא יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַבְּשׂוֹרָה אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבָא וְהִשְׁתַּחֲוָה לִפְנִי משֶׁה וְאָמַר: “הִגְדַּלְתָּ, אִישׁ הָאֱלֹהִים, הִגְדַּלְתָּ עֲשׂה! וְאֶת פְּרִי-מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹן הִנֵּה הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ!”

וְהִנֵּה זָכַר הוֹשֵׁעַ, כִּי שָׁאַל שְׁאֵלוּהוּ הַיּוֹם לִפְנֵי פַרְעֹה: לָמָּה זֶה לָעִבְרִים לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהִים בְּמִדְבַּר יְשִׁימוֹן? – וְהוּא לֹא יָדַע לַעֲנוֹתָם דָּבָר, וַיֹּאמֶר לָהֶם, כִּי טֶרֶם יֵדַע אֶת כָּל מַחְסוֹרֵי הָעִבְרִים וּמִשְׁאֲלוֹתֵיהֶם, – וְלִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ יִסְּרָהוּ כִּי רָחַק כָּכָה מֵעַמּוֹ וּמִמּוֹלַדְתּוֹ… אַךְ עַתָּה גַם אֶת מַעֲנֵהוּ זֶה חָשַׁב יְהוֹשֻׁעַ לְטוֹבָה; כִּי עַל כֵּן יוּכְלוּ עוֹד זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַגִּיד גַּם אֶת דִּבְרֵיהֶם וּמִשְׁאֲלוֹתֵיהֶם הֵם לִפְנֵי פַרְעֹה, כְּכֹל אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד הוּא וְלֹא שָׁאַל כֵּן.

וְהוֹשֵׁעַ אָמְנָם יָדַע כִּי לֹא נֶאֶמְנוּ חַסְדֵי פַּרְעֹה-מֵנֶפְתָּה, כִּי כֹּחַ אֵין בּוֹ לְהָקִים אֶת דְּבָרוֹ תָּמִיד, וּמוֹצָא שְׂפָתָיו יִשְׁכַּח; עַל כֵּן נִדְבַּר יְהוֹשֻׁעַ בּסוֹד הַיּוֹעֲצִים וַיַּחֲלִיטוּ, אֲשֶׁר אִם יָבוֹאוּ הָעִבְרִים בִּבְרִית מִצְרַיִם – וְחָרְתוּ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית עַל לוּחוֹת נְחשֶׁת, וּפַרְעֹה עֲלֵיהֶם בְּיָדוֹ יַחְתֹּם, וְרָאשֵׁי יִשְׂרָאֵל אַף הֵם יַחְתְּמוּ עֲלֵיהֶם כַּדָּת, וְנָתְנוּ אֶת הַלּוּחוֹת עַל קִיר הַהֵיכָל בְּנֹא-אָמוֹן וְהִדְבִּיקוּם שָׁם – כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה גַם בִּבְרִית פַּרְעֹה עִם הַחִתִּים – וְהָיוּ מַזְכֶּרֶת לַיָּמִים הַבָּאִים. וְקָמָה הַבְּרִית, וְלֹא יְמַהֲרוּ לְהַשְׁכִּיחָהּ, וְלֹא תוּפָר. –

אֶת הַכֹּל עָשָׂה הַיּוֹם לְבַל יִפֹּל עַמּוֹ בְּתַרְמִית מִצְרַיִם וּבְנִכְלֵיהֶם, וְהוֹשֵׁעַ לִבּוֹ טוֹב עָלָיו מְאֹד.

אָמְנָם, עוֹד דְּבַר-סֵתֶר לָחַש לוֹ הַיּוֹם בָּאִי, בְּצֵאתוֹ מִן הָאוּלָם, וַיֹּאמֶר, כִּי כְּבוֹד אַרְזָה הָאַשּׁוּרִי, מִשְׂרַת רֹאשׁ צָבָא נִשְׁקְפָה לוֹ מִקָּרוֹב… אוּלָם לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא שָׂם הוֹשֵׁעַ לֵב, כִּי לֹא יָדַע שַׁחֲרָם וַיָּחָשׁ בָּהֶם אַךְ מְזִמַּת תְּכָכִים וְסִכְסוּכֵי הַכֹּהֲנִים, – וְהוֹשֵׁעַ רָחוֹק לִבּוֹ מִמְּזִמָּה וְגַם לְכָבוֹד וּגְדֻלָּה בְּמִצְרַיִם לֹא יְקַוֶּה עוֹד, כִּי אַךְ זֶה חֶפְצוֹ, לָשֶׁבֶת מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה בְּתוֹךְ עַמּוֹ לְהוֹעִיל לוֹ, וְכִי יִבְנֶה גַם הוּא אֶת בֵּיתוֹ בְּתוֹךְ אֶחָיו וְהֵבִיא שָׁמָּה אֶת מִרְיָם מַשָּׂא-נַפְשׁוֹ, אֲשֶׁר אָהַב וַאֲשֶׁר כִּבֵּד מִכָּל הַנָּשִׁים –

וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ סֻכּוֹתָה וְרָאָה שָׁם אֶת מִרְיָם וְדִבֵּר עִמָּהּ. –

הַאֻמְנָם לוֹ תִהְיֶה הָאִשָּׁה הַנִּדְגָּלָה הַזֹּאת אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בָּהּ וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנָהּ? הוֹ! מִי גֶבֶר אֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ כָזֹאת?

וְהוֹשֵׁעַ שָׂשׂ לַעֲלוֹת בְּמִרְכֶּבֶת פַּרְעֹה אֲשֶׁר אֻסְּרָה בִּגְלָלוֹ, וְלִבּוֹ אַמִּיץ וּבוֹטֵחַ וְעַלִּיז בּוֹ. וַיִּסַּע אֶל מַחֲנֵהוּ לְבָרֵךְ אֶת אַנְשֵׁי חֵילוֹ בְּטֶרֶם יֵלֵךְ מֵעִמָּם.

וַיְהִי כְּבוֹאוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה וְלֹא מָצָא אֶת אֶפְרַיִם, וַיַּגִּידוּ לוֹ, כִּי רָאוּ אֶת הַנַּעַר בְּצֵאתוֹ בַּבֹּקֶר וַיֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ בּוֹאֲךָ צֹעֲנָה וְלֹא שָׁב עוֹד. וַיִּתְעַצֵּב הוֹשֵׁעַ רֶגַע עַל הַדָּבָר, וַיְמַהֵר וַיִּשְׁלַח אֶת נוֹשֵׂא כֵלָיו לְבַקֵּשׁ אֶת הַנַּעַר, וַיְצַוֵּהוּ עָלָיו, כִּי בְּמָצְאוֹ אֶת אֶפְרַיִם יַגִּיד לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יְאַחֵר וּמִהֵר לָצֵאת אַחֲרֵי הוֹשֵׁעַ דּוֹדוֹ, וּבָא סֻכּוֹתָה. וְגַם אֶת זֹאת צִוָּה אֶת נוֹשֵׂא הַכֵּלִים, כִּי יֻתַּן סוּס לְאֶפְרַיִם אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו; וְאִם חַלָּשׁ הוּא, כִּי אָז יְבִיאֵהוּ נוֹשֵׂא הַכֵּלִים בַּעֲגָלָה סֻכּוֹתָה. וְהוּא, הוֹשֵׁעַ, הֶחְלִיט לְבִלְתִּי חַכּוֹת עַד שׁוּב הַמַּלְאָךְ, בְּדַעְתּוֹ כִּי נָחוּץ דְּבָרוֹ עַד מְאֹד, לְמַעַן יַשִּׂיג אֶת עֲדַת יִשְׂרָאֵל בְּעוֹד מוֹעֵד. כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר יַרְחִיקוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֵּן יִכְבַּד לְהַטּוֹת לְבָבָם לָשׁוּב אֵלֶיהָ.

וַיֵּצֵא הוֹשֵׁעַ וְלֹא לָקַח אִתּוֹ בִּלְתִּי אִם אֶת רַכָּבוֹ הַזָּקֵן.

וַיְהִי בַּעֲמֹד הוֹשֵׁעַ לְהִפָּרֵד מֵעִם הַמַּחֲנֶה, וְהִנֵּה הָ“אֲדוֹנִים” – הַסְּגָנִים אֲשֶׁר לוֹ – וְכָל הַפְּקִידִים זִקְנֵי הַחַיִל הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ, אֲשֶׁר הִתְעַנּוּ אִתּוֹ וַיַּעַבְדוּהוּ בַּמִּלְחָמָה, נֶעֶצְבוּ עָלָיו עַד מְאֹד. וְרַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַחַיִל, אֲשֶׁר זָקְנוּ בְּקֶרֶב הַצָּבָא, בּוֹכִים בְּקוֹל, בְּתֵת לָהֶם הוֹשֵׁעַ אֶת יָדוֹ בָּאַחֲרוֹנָה; דִּמְעָתָם עַל לֶחְיָם תִּזַּל, כִּי צַר לָהֶם עַל הִלָּקַח אֲדוֹנָם זֶה מֵעַל רֹאשָׁם. אֵלֶּה אֶת כַּנְפֵי כְּסוּתוֹ יִשְּׁקוּ, וְאֵלֶּה

אֶת סוּסוֹ הַלּוּבִי יְחַבְּקוּ וְנָשְׁקוּ לוֹ בְּעוֹרוֹ – וְהוּא אַבִּיר בְּצַוָּאר עָתָק וְנָטוּי כְּקֶשֶׁת בְּתוֹךְ הַצָּבָא יִתְיַצֵּב, ושָׁאַף בִּנְחִירָיו, וּמֶבָּטוֹ גַאֲוָה.

וּבַעֲלוֹת הוֹשֵׁעַ עַל הָרֶכֶב – וַיֵּעוֹר סוּסוֹ כַּלָּבִיא וַיִּשָּׂאֵהוּ כְּרוּחַ מִתּוֹךְ הַמַּחֲנֶה, וְקוֹל הָמוֹן גָּדוֹל מֵרִיעַ אַחֲרָיו, - כָּל הַצָּבָא יִקְרָא אַחֲרֵי הוֹשֵׁעַ כָּבוֹד וּבְרָכָה, וּכְרַעַם אַחֲרֵי רַעַם יִפְרֹץ קוֹלָם: “הָבוּ לְהוֹשֵׁעַ, הָבוּ!” – וְלֹא הִתְאַפֵּק הַגִּבּוֹר עוֹד, וַתָּבֹא דִמְעָתוֹ גַם הִיא… וְהוּא מֵעֵת הֱיוֹתוֹ לְאִישׁ לֹא בָכָה עוֹד, זוּלָתִי פַּעַם, בְּמוֹת עָלָיו אִמּוֹ, בְּטֶרֶם יֵצֵא לוּבָה לַמִּלְחָמָה- וַיֵּדַע הוֹשֵׁעַ הַפַּעַם עַד כַּמָּה אָהַב הוּא אֶת צְבָאוֹ וְעַד כַּמָּה אָהֲבוּ הֵם אוֹתוֹ.

וְהִנֵּה זֶה יִשָּׂאֵהוּ אַבִּירוֹ הָעַז בְּחוּצוֹת צֹעַן הַהוֹמִיָּה. וְהִנֵּה זֶה אַחֲרֵי צֹעַן יָטוּשׁ, וְהוּא בְּדֶרֶךְ הַמִּישׁוֹר יַחֲלֹף בֵּין גַּנֵּי-חֶמֶד וּשְׂדֵרוֹת-תְּמָרִים וְיִבְלֵי-מַיִם מַזְהִירִים – וּפָנָיו תֵּימָנָה מִזְרָחָה.

וְרוּחַ הוֹשֵׁעַ הָעַלִּיזָה שָׁבָה אֵלָיו כְּבָרִאשׁוֹנָה, אֶל עַמּוֹ הוּא שׁוֹאֵף

אֶל אָבִיו וְאֶל מִרְיָם חֵשֶׁק לְבָבוֹ – וְשָׁמַע מִפִּיהָ אֶת דְּבַר אֱלֹהָיו!

ה    🔗

וַיְהִי בַּעֲבֹר הוֹשֵׁעַ בִּרְחוֹבוֹת צֹעַן, וְהוּא חוֹשֵׁב עַל אֶפְרַיִם בֶּן אֲחוֹתוֹ כִּי אֵינֶנּוּ – וְלֹא רָאָה וְלֹא שָׁמַע בְּכֹל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לוֹ בְּקֶרֶב הָעִיר. מִן הַחוֹף אֳנִיּוֹת רַבּוֹת תִּפְרֹשְׂנָה נֵס, בַּשְּׁוָקִים סוֹחֲרִים כְּנַעֲנִים, מִדְיָנִים, יִשְׁמְעֵאלִים וְאַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת וּמַלָּחִים יַעַבְרוּ לָרֹב, סַבָּלִים כּוּשִׁים, שָׂרִים וַעֲבָדִים, רוֹכְלִים וְאֶזְרְחֵי אֶרֶץ נִדְחָקִים בַּחוּצוֹת – וְהוֹשֵׁעַ לֹא יָשִׂים לֵב לְכָל הֶהָמוֹן הַזֶּה. וּמִפְּנֵי הָאָבָק הָרַב, אֲשֶׁר נָשָׂא רוּחַ הַקָּדִים מוּל פָּנָיו לֹא רָאָה וְלֹא שָׂמַע בִּקְרֹא אֵלָיו רֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ אָז עִם מִשְׁנֵה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עִם בָּאִי.

קָרָא הֹרְנַחַתְּ וַיְנוֹפֵף לְהוֹשֵׁעַ בְּיָדוֹ מֵרָחוֹק – וְהוֹשֵׁעַ חָלַף עבר עִם רִכְבּוֹ וַיֵּעָלַם.

אָז יֹאמַר בָּאִי אֶל הֹרְנַחַתְּ: “הַנַּח לוֹ! הֵן יִוָּדַע לוֹ עוֹד עַל הַנַּעַר אַחֲרֵי שׁוּבוֹ. וְעַתָּה בּוֹא לִמְקוֹם מוֹעֲדֵנוּ – וְהִגַּדְתָּ לִי אֶת הַדָּבָר, כִּי דָבָר הוּא – וּנְדַבְּרָה בוֹ…”

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵיהֶם בְּשַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר לְשֵׁת.

וְהֹרְנַחַתְּ שָׁב לְהַגִּיד לַכֹּהֵן אֶת דְּבַר אֶפְרַיִם, אֲשֶׁר הֵחֵל בָּרִאשׁוֹנָה, וַיְסַפֵּר לֵאמֹר:

“וַיְהִי כִּי הֵבִיאוּ אֶת הַנַּעַר וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ כְּגוּשׁ הַחֵמָר, כְּגֹלֶם מִיַּד הַיּוֹצֵר, וּנְשָׁמָה אֵין בּוֹ – כִּי הֲלֹא נָפַל וַיִּשְׁכַּב בַּחוֹל וַאֲבַק הַדֶּרֶךְ כִּסָּהוּ. וָאֶקְרָא לָרוֹפֵא, וַיִּשְׁפְּכוּ עָלָיו מַיִם וַיִּרְחָצוּהוּ וְנִטְפֵי מַרְפֵּא הִטִּיפוּ אֶל פִּיו – וַתִּפָּקַחְנָה עֵינָיו וַיֵּאָנַח. אָז צִוָּה הָרוֹפֵא…”

“אַחַת הִיא אֲשֶׁר צִוָּה, – אוּלָם טוֹב טוֹב כִּי בָא הַיֶּלֶד בְּיָדֵנוּ”.

“גַּם בְּעֵינַי הוּטַב בִּרְאוֹתִי כִּי שָׁבָה רוּחַ הַנַּעַר אֵלָיו. כִּי אָמְנָם בֶּן-חַיִּים הוּא כְּחָתוּל, וְגַם הָרוֹפֵא אָמַר, כִּי עוֹד יַחְלִים הַנַּעַר. אַךְ עַתָּה חָזְקָה הַקַּדַּחַת עָלָיו וְהוּא מְדוֹבֵב מֵחַמָּתוֹ דְבָרִים מְבֻלָּעִים, וְגַם הַזְּקֵנָה הָאַשְׁקְלוֹנִית, מֵינֶקֶת בִּתִּי, אֲשֶׁר שְׂפָתָהּ כִּשְׂפַת הָעִבְרִים, לֹא תָבִין לְמִלָּיו”.

“אַחַת הִיא אֶת אֲשֶׁר יְמַלֵּל לוֹ. טוֹב, כִּי הַצִּפּוֹר הַזֹּאת בְּרִשְׁתֵּנוּ הִיא, – וְאַתָּה רְאֵה לְבַל תִּתְעוֹפֵף מִמֶּנּוּ…”

“הֲתַחֲשֹׁב לְכָלְאוֹ אִתָּנוּ?”

“בַּנְתָּ לְמַחֲשַׁבְתִּי. הַנַּעַר הַזֶּה כְּבֶן תַּעֲרֹבֶת יִהְיֶה בְּיָדֵנוּ. כִּי אִם הִגְדִּיל הוֹשֵׁעַ לַעֲשׂוֹת לָנוּ עַד הַיּוֹם בַּחֶרֶב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, הֵן אִם תָּבֹא הַיָּד הַזֹּאת בְּיַד הָאִישׁ אֲשֶׁר כֹּחַ לוֹ לִמְשֹׁל גַּם עַל גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ…”

“הוּא מֵזוּ הָעִבְרִי?”

“כֵּן, אִם יַד מֵזוּ תֹּאחַז בְּיַד הוֹשֵׁעַ – וְטָרְפָה חֶרֶב הוֹשֵׁעַ בְּמִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר טָרְפָה עַד עַתָּה קָדְקֹד צָרֵינוּ.”

" וְאַתָּה הֲלֹא אָמַרְתָּ כִּי נֶאֱמָן הוֹשֵׁעַ וְלֹא יָפֵר שְׁבוּעָה".

“וְהַיּוֹם רָאִיתִי כִּי לֹא שָׁגִיתִי בַּאֲמָרָי! הֵן אֶת רֹאשׁוֹ נָתַן הַיּוֹם הוֹשֵׁעַ בְּפִי הַתַּנִּין אַךְ לְמַעַן הָסֵר מֵעָלָיו אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נָשָׂא. כִּי בָא הוֹשֵׁעַ הַיּוֹם אֶל פַּרְעֹה לְהִתְחַנֵּן אֵלָיו, כִּי יִקְרָא לוֹ דְרוֹר מֵעֲבוֹדַת מִצְרַיִם, כִּי לֹא חָפֵץ לָלֶכֶת אַחֲרֵי אָבִיו וְהָאָלָה עַל נַפְשׁוֹ. אַךְ אִם כְּלָבִיא הוּא בִּן-נוּן זֶה. הִנֵּה זֶה משֶׁה רוֹדֵהוּ. וְהָעִבְרִי הַזֶּה הֲלֹא הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא לְמִצְרַיִם הוּא… וְמוֹשֵׁל מִצְרַיִם הִנֵּה עוֹד שָׁלַח אֵלָיו הַיּוֹם דִּבְרֵי שָׁלוֹם וּבְרִית בְּיַד הוֹשֵׁעַ!”

“וּבַעֲצָתְךָ הֲלֹא נַעֲשָׂה הַדָּבָר, אָבִי!” קָרָא הֹרְנַחַתְּ בִּשְׂחוֹק לָצוֹן –

" כֵּן, בַּעֲצָתִי, שֻׁלַּח הוֹשֵׁעַ, “לִבְנוֹת מַעְבָּרָה!” – הוֹי, “הַמַּעְבָּרָה” הַזֹּאת! זָקֵן חֲסַר טַעַם יָעַץ, וּמוֹשֵׁל חֲסַר לֵב קִבֵּל וַיִּשְׁלַח לְקַיֵּם אֶת חֶרְפַּת הַבְּרִית הַזֹּאת, לְבָשְׁתּוֹ וּלִכְלִמַּת אָבִיהוּ הַגָּדוֹל, – אֲשֶׁר הוּא לֹא עָמַד מֵהִתְנַפֵּל תְּהוֹמוֹת וּמֵחֲצוֹתָן בִּזְרוֹעַ עֻזּוֹ לְמַעַן עֲבֹר וַעֲשׂוֹת נְקָמָה בָּאוֹיֵב! עַתָּה יַעֲשֶׂה הוֹשֵׁעַ וְיבְנֶה אֶת “הַמַּעְבָּרָה”… אוּלָם חַי אָנִי! כִּי רַק הוּא הָאֶחָד יַעֲבֹר עָלֶיהָ בְּשָׁלוֹם, אִם יָשׁוּב עוֹד מִצְרָיְמָה. אוּלָם זֶה משֶׁה הָאִישׁ וְכָל הָאֲסַפְסוּף הַנִּבְזֶה אֲשֶׁר אִתּוֹ יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת כְּמוֹ אָבֶן – כִּי פּוֹר תִּתְפּוֹרֵר “הַמַּעְבָּרָה” תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם!"

“הַאִם לֹא יֵהָפֵךְ אָז הוֹשֵׁעַ לְאוֹיֵב לָנוּ, לִהְיוֹת עִם פַּרְעֹה וְעִם רוּאִי הַזָּקֵן?”

“הֵן אוֹתָם נַדִּיחַ רִאשׁוֹנָה- וְהוֹשֵׁעַ אָז עִמָּנוּ יִהְיֶה. וְעַתָּה שְׁמַע אֶת אֲשֶׁר אַגִּיד לְךָ בְּטֶרֶם לֶכְתִּי – כִּי הֲלֹא יְחַכּוּ לִי עַתָּה בַּשַּׁעַר הַנִּשָּׂא: אִם יַצְלִיחַ הוֹשֵׁעַ בְּדַרְכּוֹ וְהֵשִׁיב אֶת בְּנֵי עַמּוֹ מִצְרַיְמָה, וִינַשֵּׂא אָז פַּרְעֹה – אִם סֶפְתָּה יִהְיֶה זֶה, אוֹ אִם גַּם מֵנֶפְתָּה יֵשֵׁב עוֹד לַכִּסֵּא – אַךְ נַשֵּׂא יְנַשֶּׂא אֶת הוֹשֵׁעַ בְּרֹאשׁ הַצָּבָא תַּחַת אַרְזָה הָאַשּׁוּרִי. וְהוֹשֵׁעַ יֵדַע כִּי בַּעֲצָתֵנוּ הוּא נִשָּׂא, עַל כֵּן יֵאָמֵן לָנוּ. וְהָיָה בַּעֲלוֹתוֹ לִמְרוֹם שִׂיאוֹ, רֹאשׁוֹ עָלָיו כַּגַּלְגַּל יִהְיֶה בִּתִתֵּנוּ לוֹ כָבוֹד וּגְדֻלָּה רַבָּה. וְגַם בְּבוֹא יוֹם הַשִּׁלּוּם לָעִבְרִים, וְעָשִׂינוּ מִשְׁפָּטִים רַק “בַּחוֹטְאִים”, וַאֲשֶׁר לֹא חָטָא הִנָּקֵה יִנָּקֶה, וְגַם חֶסֶד יֵעָשֶׂה עִמּוֹ. אַךְ הַנְּקִיִּים מֵחֵטְא יִהְיוּ רַק מִשְׁפַּחַת בֵּית הוֹשֵׁעַ – אֲשֶׁר יִקָּרֵא לָהֶם,”בְּנֵי אֶפְרָיִם“!… אֵלֶּה כֻּלָּם “צַדִּיקִים” יִהְיוּ וְלֹא נַבִּיט בָּהֶם אָוֶן”.

“וּמֵזוּ? – הֲלֹא אִם נַעֲשֶׂה דָבָר לָאִישׁ הַזֶּה…”

“עָשׂה נַעֲשֶׂה גַם לוֹ כְּפָעֳלוֹ, אַךְ בַּסֵתֶר… נָקֵל לִזְרֹעַ מַשְׂטֵמָה בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמּוֹשְׁלִים יַחַד, וְנָפַל הַזֶּרַע הַזֶּה גַם בֵּין הוֹשֵׁעַ וּמשֶׁה. וְהוֹשֵׁעַ, יְדַעְתִּיו: נָבוֹן לִבּוֹ, אַךְ גַּם תָּם הוּא כְּלֵב הַיָּלֶד. וְאִם אַךְ הוֹכֵחַ נוֹכִיחַ לְמַרְאֵה עֵינָיו כִּי אֶת רָעָתוֹ וְרָעַת מִצְרַיִם יְבַקֵּשׁ משֶׁה – וְהִצְדִּיק גַּם הוּא עָלָיו אֶת מִשְׁפָּטֵנוּ אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה בוֹ. אִישׁ מִשְׁמַעַת הוֹשֵׁעַ…”

“וְאִם לֹא יַצְלִיחַ הוֹשֵׁעַ לְהָשִׁיב אֶת הָעִבְרִים וְהָלַךְ עִמָּהֶם?”

" הוּא, בְּטֶרֶם לֶכְתּוֹ עִמָּהֶם, הֵן שׁוֹב יָשׁוּב לְהָשִׁיב אֶל פַּרְעֹה דָבָר, כִּי כֵן נִשְׁבַּע – וְהוּא לֹא יְכַזֵּב!… אַךְ אִם גַּם יַעַצְרֶנוּ משֶׁה (כִּי גַם כָּזֹאת יוּכַל משֶׁה עֲשׂוֹת!) כִּי אָז זֶה הַנַּעַר אֶפְרַיִם בְּיָדֵנוּ הוּא, וְאוֹתוֹ לֹא יַעֲזֹב הוֹשֵׁעַ, וְגַם בְּנֵי מוֹלַדְתּוֹ לֹא יַעַזְבוּהוּ, כִּי יָקָר הַנַּעַר בְּעֵינֵיהֶם עַד מְאֹד. וַאֲנַחְנוּ גַם זֹאת נַעֲשֶׂה, כִּי יִמָּצֵא דָבָר אֲשֶׁר יָעִיר אֶת חֲמַת פַּרְעֹה עַל הַנַּעַר לְתִתּוֹ לְחֶרֶב הַמִּשְׁפָּט, – וְאָז נָשׁוּב אֲנַחְנוּ וְנַצִּילֶנוּ… וְהָיָה חַסְדֵּנוּ לִמְשֹׁךְ לֵב הוֹשֵׁעַ אֵלֵינוּ, וְנוֹסַף גַּם הוּא וְכָל אוֹהֲבָיו, אֲשֶׁר בְּחֵיל מִצְרַיִם, לְהִתְאוֹנֵן עַל פַּרְעֹה – וְעִמָּנוּ יִהְיוּ לַעֲשׂוֹת. – הֲתָבִין זֹאת?…"

“מַה נֶאֱמָנָה עֲצָתְךָ, אָבִי!”

“אוּלָם עוֹד עֵצָה יֵשׁ לְחַזֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר עִם הוֹשֵׁעַ – וּבְיָדְךָ לַעֲשׂוֹתָהּ. כִּי אַתָּה תָבֹא בִּבְרִית עִם הַגִּבּוֹר הַזֶּה, בְּחִיר כָּל גִּבּוֹרֵי מִצְרַיִם. הֵן כָּל יְקָר וּגְדֻלָּה יִנָּתֵן לוֹ – וְאַתָּה אֶת בִּתְּךָ נָתֹן תִּתֵּן לוֹ לְאִשָּׁה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי! וְהֶחֱזַקְתָּ בְּהוֹשֵׁעַ, וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ גַם בִּתְּךָ בְּחֵפֶץ לִבָּהּ, כִּי הֲלֹא חָשְׁקָה נַפְשָׁה בּוֹ…”

לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָדְרוּ פְּנֵי הֹרְנַחַתְּ גַּם קֻמְּטוּ מֵרֹגֶז. וּבִרְאוֹתוֹ כִּי אֵין לְהַמְרוֹת אֶת דְּבַר הָעֵצָה הַזֹּאת, וְלָקֹחַ יִקַּח הָעִבְרִי אֶת בִּתּוֹ, עָנָה וַיֹּאמַר: “אִם הָרוּחַ הָרָעָה כְּבָר שָׁלְטָה בְּקָצַנָּה וַתְּסִיתֶהָ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַנָּכְרִי הַלָּזֶה – אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה? אוּלָם הוּא הֲלֹא טֶרֶם יְבַקֵּשׁ אֶת יַד בִּתִּי לוֹ… וְאִם הוּא לֹא יִשְׁאַל – חַי אָנִי, אָבִי! – כִּי אֶדֹּם גַּם אֲנִי כְּמוֹ אָבֶן. בְּשֵׁת וּבְשִׁבְעִים מַלְאָכָיו הָרָעִים אֲנִי נִשְׁבָּע, כִּי אָנֹכִי לֹא אֲדַבֵּר אֶל הָעִבְרִי כִּי יִקַּח אֶת בִּתִּי, אֶת קָצַנָּה, אֲשֶׁר שָׂרִים וּבְנֵי מְלָכִים יְבַקְּשׁוּ יָדָהּ!… אָמְנָם, אֶת הַנַּעַר בֶּן-אֲחוֹתוֹ עָצֹר אֶעֱצֹר אִתָּנוּ. אֶת זֹאת עָשׂה אֶעֱשֶׂה”.

 

פָּרָשָׁה שִׁשִּׁית: בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל    🔗

א    🔗

וְהָעִיר סֻכּוֹת, אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לָהּ מִצְרַיִם פִּיתוֹם, כִּי שָׁם מִקְדַּשׁ תּוּם, אֱלֹהֵי הַשֶּׁמֶשׁ – עִיר קְטַנָּה הִיא עַל קְצֵה גְבוּל מִצְרָיִם. סְבִיבָהּ אָהֳלֵי רוֹעִים נִטָּיוּ, תּוֹכָהּ סֻכּוֹת וּבָתֵּי-חֹמֶר קְטַנִּים לָרֹב, וְרַק בָּתֵּי-חוֹמָה אֲחָדִים גְּדוֹלִים, הֵם וְחַצְרֵיהֶם, בֵּינֵיהֶם יִתְנַשָּׂאוּ. וְנִשָּׂא מִכֻּלָּם וְנֶהְדָּר הוּא הֵיכַל הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר לְתוּם, וְאַחֲרָיו – הַבַּיִת הַגָּדוֹל, בֵּית-מִסְכְּנוֹת-פַּרְעֹה, אֲשֶׁר בָּנוּ שָׁם הָעִבְרִים.

וּבֵית-הַמִּסְכְּנוֹת בָּנוּי אֲסָמִים אֲסָמִים רַבִּים, וּמִבְצָר וּמִגְדָּל בְּתוֹכוֹ לְחֵיל הַמִּשְׁמָר, אֲשֶׁר הָפְקַד לִשְׁמֹר עַל מִסְכְּנוֹת מִצְרַיִם אֵלֶּה וְעַל שְׂדוֹת הַגְּבוּל, מִפְּנֵי הַשּׁוֹסִים אֲשֶׁר יַעֲלוּ שָׁמָּה גְדוּדִים גְּדוּדִים מִן הַמִּדְבָּר לָבֹז וְלִשְׁלֹחַ יָד. – וְהַשָּׂדוֹת שָׁם, שָׂדוֹת רַחֲבֵי יָדַיִם פּוֹרְצִים לַמֶּרְחַקִּים בְּאֶרֶץ הַמִּישׁוֹר, וּתְעָלָה גְדוֹלָה, אֲשֶׁר כָּרוּ מִצְרַיִם בִּידֵי עַבְדֵיהֶם הָעִבְרִים, תֶּחֱצֶה אֶת כָּל הַמִּישׁוֹר הַהוּא וְנִפְלְגָה פְלָגִים וְאַגְמֵי מַיִם יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, לְהַשְׁקוֹת תַּלְמֵי כָל הַשָּׂדוֹת וְעֶדְרֵי כָל הָרוֹעִים שָׁמָּה.

וְהָעִבְרִים אֲשֶׁר בְּסֻכּוֹת, הָעֲבָדִים הָעוֹבְדִים בָּעִיר וּבַשָּׂדֶה וְרוֹעֵי הַמִּקְנֶה וְהַצֹּאן, רַבִּים הֵם מִן הַמִּצְרִים אֲשֶׁר אִתָּם עֶשְׂרִים מוֹנִים.

וַיְהִי בְּלֵיל הֶחָג, חַג קְצִיר הָעֹמֶר אֲשֶׁר לַמִּצְרִים, בְּרֹאשׁ הָאַשְׁמוֹרָה הַתִּיכֹוָנה, בָּאוּ רָצִים מִיִּשְׂרָאֵל סֻכּוֹתָה וַיַּגִּידּו לָעִבְרִים, כִּי הִנֵּה יָצֹא יָצָא הָעָם אֲשֶׁר בְּצֹעַן וּבָאוּ סֻכּוֹתָה לָקַחַת אִתָּם אֶת אֲחֵיהֶם, לָלֶכֶת אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבוֹתֵיהֶם, כִּדְבַר מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים. וַתְּהִי הַשִּׂמְחָה גְדוֹלָה בְכָל בַּיִת בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ שָׁם לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לֶאֱכֹל בְּזֶבַח הַחַג, וַיֹּאמֵרוּ: “אָכֵן פָּקֹד פָּקַד יְיָ אֶת עַמּוֹ – נַעֲלֶה וְנִירַשׁ אֶת אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ!” – וַיִּשְׁלְחוּ לְהַגִּיד גַּם לַאֲחֵיהֶם אֲשֶׁר בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם, כִּי יִהְיוּ גַם הֵם נְכוֹנִים לָצֵאת כְּצֵאת כָּל הָעִבְרִים מִמִּצְרַיִם.

וְגַם בְּסֻכּוֹת הָיוּ רַכֵּי-לֵב וּקְשֵׁי-לֵב, כַּאֲשֶׁר הָיוּ בְּצֹעַן, וַיִּלּוֹנוּ וַיֹּאמְרוּ כִי רָעָה נֶגֶד הָעָם וְכִי טוֹב לָהֶם שִׁבְתָּם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם; אַךְ גַּם אֵלֶּה גֹרְפוּ עִם כָּל הַקָּהָל בֶּעֱזוּז הַשִּׂמְחָה, וַיִּהְיוּ גַם הֵם אַחֲרֵי הָרַבִּים לָלֶכֶת. אַף אָמְנָם כִּי נִמְצְאוּ גַם בְּסֻכּוֹת אַנְשֵׁי לֵבָב אֲשֶׁר שְׁאָר רוּחַ לָהֶם וַיֵּצְאוּ לְדַבֵּר אֶל הָעָם, כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ אַהֲרֹן וְנוּן בְּצֹעַן, לָתֵת תִּקְוָה וּבִטְחָה לְיִשְׂרָאֵל בַּיְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם – וְהֵמָה, אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת יְהוּדָה, חוּר בֶּן כָּלֵב וְנַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב. וּמִרְיָם, אֲחוֹת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אַף הִיא תַעֲבֹר אָז בָּעִיר, וַתֵּלֶךְ מִבַּיִּת לְבַיִת וּמֵאֹהֶל לְאֹהֶל וַתְּדַבֵּר שָׁם אֶל מִשְׁפְּחוֹת יַעֲקֹב וַתְּאַמֵּץ לִבָּם בַּיְיָ, וּבְהִתְאַסֵּף הַנָּשִׁים לִצְלוֹת אֶת זֶבַח הַחַג, הֵן וְהַטַּף אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶן, – נִצְּבָה מִרְיָם עַל עֲדָתָן וַתַּעַן וַתֹּאמַר:

בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶת יַלְדֵיכֶן חֲבֹקְנָה כִּי זֶרַע בֵּרַךְ יְיָ הֵמָּה!

תִּשַּׁק אֵם אֶת פְּרִי בִטְנָהּ וּלְיוֹנֵק שָׁדֶיהָ תְּתַנֶּה לֵאמֹר:

אֶת עֹל מִצְרַיִם לֹא יָדַעְתָּ, וְשֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ עָלֶיךָ לֹא יִהְיֶה!

מָחָר שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה תִּזְרַח דְּרוֹר וּצְדָקָה לְיִשְׂרָאֵל!

וּכְצִפָּרִים עָפוֹת לְאוֹר בֹּקֶר אֶל הַרְרֵי קֶדֶם יַחַד נִדְאֶה,

אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, נַחֲלַת אָבוֹת כְּיוֹנִים אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶן נָבֹא –

וְאֵל יְיָ לְפָנֵינוּ יֵלֵךְ!"

וּבְדַבֵּר הָעַלְמָה הַנְּבִיאָה אֶת דְּבָרֶיהָ, וַיְהִי כְּאוֹר הַבְּרָקִים בְּעֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת, וְהֵן נִשְׁקָפוֹת בִּגְבוּרָה מִתַּחַת לְגַבּוֹתֵיהֶן הַדְּבֵקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ, וְיִרְאָה לָהֶן וְשִׁלְטוֹן לָהֶן גַּם עַל כָּל מַקְשֶׁה לִבּוֹ, – וְעָנָה זֶה אֶל זֶה וְאָמָר: “אָכֵן, פָּקַד יְיָ אֶת עַמּוֹ הַפָּעַם!…”

וַיְהִי מִשְׁתֶּה וְשָׂשׂוֹן בְּסֻכּוֹת כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא.

וַיְהִי מִמָּחֲרַת הַבֹּקֶר וְרוּחֹ הַקָּדִים הָיָה בָּאָרֶץ. קָדַר נִכְמַר הַיּוֹם מֵעַנְנֵי אָבָק וְחוֹל הַמִּדְבַּר – וַיִּפֹּל רוּחַ הָעָם עָלָיו, כִּי פַחַד הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְזַעְפּוֹ הָיָה עֲלֵיהֶם. הוֹבִישׁ מֵהֶם רוּחַ הַיְשִׁימֹון כָּל שִׂמְחָה וְכָל תִּקְוָה, וַיִּקְבֹּר כָּל עֹז וְכָל אֹמֶץ בַּעֲרֵמוֹת הַחוֹל אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּעִיר וְעַל כָּל סְבִיבוֹתֶיהָ… אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂשׂוּ אֶמֶשׁ וּבְקוֹל מִצְהֲלוֹת עָנוּ: “הִנְנוּ וְהָלַכְנוּ”, – עַתָּה שָׁחַח רֹאשָׁם וַיַּעַמְדוּ עַל בֵּית מוֹשָׁבָם בִּדְאָגָה; צַר לָהֶם עַל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר גִּדְלוּ קָמָתָהּ בְּזֵעַת אַפָּם, וְעַל גַּנָּם הַקָּטֹן וְצִלּוֹ הַטּוֹב וּפִרְיוֹ הַמָּתוֹק, – אֵיכָה זֶה יַעַזְבוּם וְיֵלְכוּ בְּזַלְעֲפוֹת הַמִּדְבָּר, וְאִתָּם גַּם הַנָּשִׁים וְהַטָּף?…

וְהַיּוֹם בּוֹעֵר כְּתַנּוּר, וּכְכֹל אֲשֶׁר יִגְבַּר הַחֹם וְיֶעֱצַם שֶׁפֶךְ הָאָבָק הַנִּשָּׂא בָּרוּחַ, כֵּן רָפְתָה כָּל יָד. וַיְהִי כָל לֵב לְהִנָּחֵם מִן הַדֶּרֶךְ…

אָז יָקוּם אַחַד הָרוֹכְלִים מִן הָעִבְרִים, אֲשֶׁר יָבִיא מַכֹּלֶת לְאַנְשֵׁי הַצָּבָא אֲשֶׁר בַּמִּבְצָר, וַיֵּלֶךְְ אֶל בֵּית-הַמִּסְכְּנוֹת וַיָּבֹא שָׁם לִפְנֵי הַנָּצִיב וַיַּגֶּד לוֹ, כִּי הִנֵּה הִשִּׁיאוּ אֶת אַנְשֵׁי סֻכּוֹת לָצֵאת אֶת הָאָרֶץ… שָׁמַע הַנָּצִיב וַיִּבָּהֵל, כִּי יָדֹעַ יָדַע אֲשֶׁר דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה כִּי יֵלֵךְ הָעָם הַמִּדְבָּרָה לִזְבֹּחַ לֵאלֹהֵיהֶם, וַיָבֶן, כִּי לֹא בְשִׂמְחַת הַקָּצִיר הִרְבָּה הָעָם לִשְׂמֹחַ אֶמֶשׁ, אַךְ כִּי מָרֹד מָרַד הָעָם וְעַל כֵּן הֵרִיעוּ וַיִּצְהָלוּ. וַיְמַהֵר הַנָּצִיב לִשְׁלֹחַ רָצִים לְהָבִיא עוֹד חַיִל עַל חֵילוֹ וַיִּכּוֹן לַדָּבָר.

אָז יֵצְאוּ גַם מֵרָאשֵׁי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל לְדַבֵּר אֶל הָעָם כִּי לֹא יֵלְכוּ, עַד אִם יֵאָסְפוּ עוֹד זִקְנֵי הָעָם לְהִוָּעֵץ יַחַד, אוּלַי יַשְׁלִימוּ אֶת מִצְרַיִם וְנִשְׁאֲרוּ כֻלָּם לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ בֶּטַח אִישׁ עַל אֲחֻזָּתוֹ; כִּי אֵיכָה זֶה יֵלְכוּ בַּמִּדְבָּר – וּמַיִם אֵין שָׁם לִשְׁתּוֹת לָהֶם וְלִבְעִירָם? הֲלֹא מוֹת יָמוּתוּ שָׁם עִם נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם בַּשָּׁרָב, בָֹּרָעָב וּבַצָּמָא.

וַיִּלוֹנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּה וָכֹה…

אוּלָם בְּעוֹד אֵלֶּה עוֹשִׂים כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה בָאוּ עוֹד שְׁנַיִם רָצִים מִיִּשְׂרָאֵל וַיַּגִּידּו בְּבֵית עַמִּינָדָב: “בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה יָצָא הָעָם מִצֹּעַן וַיֵּלֵכוּ, וְעַד מָחֳרַת הַבֹּקֶר יִהְיוּ בְּסֻכּוֹת”… וְהַמַּלְאָכִים קָדְרוּ פְנֵיהֶם מִן הָאָבָק, נָזְלוּ זֵעָה, וְשִׂפְתּוֹתֵיהֶם זָבוּ דָּם, וְרוּחָם קְצָרָה מִדַּבֵּר כִּי עָיְפוּ מְאֹד. וְהָאֶחָד גַּם הִתְעַלְּפָה נַפְשׁוֹ בוֹ וַיִּפֹּל. וַיְמַהֲרוּ וַיָּבִיאוּ לָאֲנָשִׁים יַיִן וּמַשְׁקֶה לְהָשִׁיב נַפְשָׁם. וַיְהִי כִּי הִתְעוֹדֵד הַצָּעִיר וַיָּחֶל לְסַפֵּר בְּקוֹל נִחָר אֵת אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּצֹעַן, כִּי הָיְתָה יַד יְיָ בְּמִצְרַיִם לְהַכּוֹתָם בַּמַּגֵּפָה, וְכִי נֶאֱסַף כָּל הָעָם וַיֵּצֵא בְּיָד רָמָה – וַתְּחִי רוּחַ כָּל הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים שָׁם וַיֹּאמְרוּ: אָכֵן מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹאת!…

וּמִרְיָם מִהֲרָה וַתִּתְעַטֵּף בַּצָּעִיף וַתֵּצֵא וַתִּשְׁלַח מֵעַבְדֵי עַמִּינָדָב לִקְרֹא לָעָם, כִּי יָבֹאוּ וְהִתְאַסְּפוּ אֶל הַשִּׁקְמָה אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת.

וְרוּחַ הַקָּדִים עוֹדֶנּוּ מִסְתָּעֵר בְּעֻזּוֹ, אַךְ הָעָם נִזְעַק וַיָּבֹא לְמֵאוֹת לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה. וַיַּעַמְדוּ קָהָל רַב אֶל תַּחַת הַשִּׁקְמָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר פָּרְשָׂה שׂוֹכוֹתֶיהָ, בְּנֵי אַלְפֵי שָׁנָה, וַתָּשֶׁת עֲבִי צִלָּהּ לְרָחְבָּהּ הָרַב מִסָּבִיב. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְיַצֵּב הַמַּלְאָךְ לִפְנֵי הַקָּהָל וַיּגֵּד לָהֶם, כִּי הִנֵּה יָבֹא הָעָם אֲשֶׁר מִצֹּעַן וּמֵרַעַמְסֵס סֻכּוֹתָה, וַתָּרַע כָּל הָעֵדָה תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַיֶּאֱמַץ לִבָּם בַּיְיָ.

וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עָלָה עַל הַבָּמָה, אֲשֶׁר הֵקִימוּ לוֹ שָׁם, וַיִּתְיַצֵּב לְדַבֵּר אֶל הָעָם. וְהִנֵּה בָּא אֶחָד מִצְּבָא הַמִּבְצָר – וְהוּא עִבְרִי – אֲשֶׁר נִמְלַט לְהַגִּיד לְאֶחָיו, כִּי נוֹדַע דְּבָרָם אֶל הַנָּצִיב, וְהוּא מֵכִין אֶת חֵילוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. אָז יִתֵּן אֶלְעָזָר אֶת קוֹלוֹ עַל הָעֵדָה: “הֵחָלְצוּ עַל אוֹיבֵיכֶם! אַל תִּירָאוּ, כִּי עִמָּנוּ אֵל!”

וַיְּהִי כָל הָעָם כַּמֶּרְקָחָה…

וַיַּעַמְדוּ הָרוֹעִים רִאשׁוֹנָה וַיֹּאמֵרוּ: “הִנֵּנוּ!” וְהֵמָּה כֻלָם חֲמוּשִׁים, מִי בַקֶּלַע, מִי בַקֶּשֶׁת וּבַחִצִים וּמִי בַכִּידוֹן וּבָרֹמַח. וְגַם מִשְּׁאָר הָעָם מִהֲרוּ בְּנֵי חַיִל וַיָּבִיאוּ בְיָדָם אִישׁ אֶת אֲזֵנוֹ אֲשֶׁר מָצָא, וַיָּבֹאוּ גַם בְּגַרְזֶן גַּם בְּעֵץ גַּם בְּחֶרְמֵשׁ וּבְמַגַּל-יָד וַיִּקְרְאוּ: “מִלְחָמָה לָנוּ בְּמִצְרָיִם!”

וְנַחְשׁוֹן וְחוּר וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹדָם נוֹעָצִים עַל הַדָּבָר. וַיֵּצֵא אֶלְעָזָר וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם: “הִנֵּה חוּר בֶּן כָּלֵב יִהְיֶה בְּרֹאשְׁכֶם, אַחֲרָיו תֵּלֵכוּ – וְאַתֶּם, חִזְקוּ וְאִמְצוּ בַּיְיָ אֱלֹהֵיכֶם!”

וַיֵּצֵא חוּר לִפְנֵי הָעָם וַיֵּט בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיֵּצְאוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי הֶחָיִל – וַיֵּלֵכוּ.

וַיָבֹאוּ עַד הַמִּכְרֶה – וּמִצְרַיִם מַעֲבִידִים שָׁם עֲבָדִים רַבִּים מִן הָעִבְרִים – וַיִּפְּלוּ פִּתְאֹם עַל הַנּוֹגְשִׂים וְעַל הַשּׁוֹטְרִים אֲשֶׁר שָׁם, וַיַּכּוּ אֶת הַמִּצְרִים וְאֶת הַלּוּבִים הָרוֹדִים בָּעָם וַיְפִיצוּם וַיּוֹצִיאוּ אֶת הָעִבְרִים, וַיָּשׁוּבוּ בִּתְרוּעַת נִצָחוֹן סֻכּוֹתָה.

אָז נֶאֱסַף יַחַד חַיִל גָּדוֹל מִיִּשְׂרָאֵל וַיֵּחָלְצוּ כֻלָּם בַּאֲשֶׁר מָצְאוּ וַיִּהְיוּ לַאֲלָפִים.

וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב, וְרוּחַ הַקָּדִים שָׁקַט וַתְּהִי הָרְוָחָה מִן הַחֹם וְהָאָבָק, – וַיַּסַּע חוּר אֶת הָעָם אֶל הַמִּבְצָר. וְחֵיל מִצְרַיִם הַמְּעַט יָרְאוּ מִצֵּאת עַל הָעָם הָרַב וַיַּעַמְדוּ עַל הַחוֹמָה וַיָּחֵלוּ לִירוֹת מִשָּׁם בַּחִצִּים. אוּלָם הָאֲבָנִים אֲשֶׁר קָלְעוּ בָּהֶם הָרוֹעִים נָפְלוּ עֲלֵיהֶם כְּבָרָד, וְלֹא יָכְלוּ עֲמֹד. וַיִּשָּׁמַע קוֹל הַחֲצוֹצְרָה הַקּוֹרְאָה לְמִצְרַיִם כִּי יָבֹאוּ לְהִסָּגֵר בְּתוֹךְ הַמִּבְצָר וְהַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בִּפְנִים הַחוֹמָה וְהָיוּ שָׁם, עַד בּוֹא הַחַיִל אֲשֶׁר שָׁלַח הַנָּצִיב לִקְרֹא – וַיִּסָּגְרוּ מִצְרַיִם, וַיִּהְיוּ בַּמָּצוֹר, כִּי חוּר וְחֵילוֹ חוֹנִים עֲלֵיהֶם.

אָז יְצַוֶּה נַחְשׁוֹן וַיָּבִיאוּ סֻלָּמוֹת וַיָּשִׂימוּ עַל הַחוֹמָה הַחִיצוֹנִית וַיֵּצֵא הַקּוֹל: “יָבֹא יִשְׂרָאֵל וְיִקַּח מִן הָאֲסָמִים אֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ לְמִצְרַיִם חִנָּם!” –

וַיְמַהֵר כָּל הָעָם אֲשֶׁר בְּסֻכּוֹת וַיֵּצְאוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית-הַמִּסְכְּנוֹת, וְעִמָם גַּם הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים נוֹשְׂאִים אֵשׁ וְלַפִּידִים לְהָאִיר לָהֶם. וַיַּעֲלוּ בַּחוֹמָה וַיִּפְתְּחוּ אֶת הַשְּׁעָרִים וְאֶת דַּלְתוֹת הָאֲסָמִים, וַיִּקְרְאוּ: “יִקַּח יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁלַל אוֹיְבָיו!”

וַיָּבֹא כָל הֶהָמוֹן אֶל מִסְכְּנוֹת פַּרְעֹה.

וְהַמִּצְרִים נֶחְבָּאִים בַּמִּבְצָר בְּתוֹךְ הַחוֹמָה הַפְּנִימִית. אָז יִגְּשׁוּ הָעֲבָדִים מָרֵי הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר הוּצְאוּ מִן הַמִּכְרֶה לִשְׂרֹף אֶת הַשַּׁעַר, וְלֹא נְתָנוּם חוּר וְנַחְשׁוֹן לַעֲשׂוֹת כָּכָה, כִּי יָרְאוּ פֶּן תֹּאחַז הָאֵשׁ גַּם בָּאֲסָמִים. וַיַּעֲמִידוּ חֵיל מִשְׁמָר עַל הַחוֹמָה הַפְּנִימִית, וְהָעָם בּוֹזֵז אֶת הָאֲסָמִים בְּקוֹל תְּרוּעָה.

עַל מְבוֹא הַפְּתָחִים וְעַל הַמַּדְרֵגוֹת עָמְדוּ נָשִׁים לְהָאִיר בַּלַּפִּידִים אֲשֶׁר בִּידֵיהֶן, וְהֶהָמוֹן כֻּלוֹ נוֹשֵׂא בְשַׂקִּים וּבְסַלִּים חִטָּה, שְׂעוֹרָה וְכֻסֶּמֶת, גַּם פּוֹל וַעֲדָשָׁה, דִּבְלֵי תְמָרִים וַאֲגֻדּוֹת בְּצָלִים וְשׁוּמִים, – נָשְׂאוּ וְיָרְדוּ בַמַּעֲלוֹת וְהוֹרִידוּ בַחֲבָלִים מֵעַל הַחוֹמָה אֶל אֲחֵיהֶם הָעוֹמְדִים מִחוּץ, וְהֶעֱמִיסוּ לָרֹב עַל הַחֲמוֹרִים וְעַל הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁם – וְנָשְׂאוּ הָעִירָה וְשָׁבוּ עוֹד. וּמִלְּאוּ גַם דְּלָיִים וְכַדִּים וְצָרְרוּ גַם בְּשִׂמְלוֹתָם וְהֵבִיאוּ. וּבָאוּ גַם יְלָדִים וּמִלְאוּ סִיר, פָּרוּר וּקְעָרָה מִכָּל אֹכֶל אֲשֶׁר יִמְצְאוּ בְמִסְכְּנוֹת פַּרְעֹה וְנָשְׂאוּ אֶל אִמּוֹתֵיהֶם. כֻּלָּם חָרְצוּ בַמְּלָאכָה וְנֶחְפָּזוּ. אִישׁ לְרֵעֵהוּ יִקְרָא וְאִישׁ אֶת אָחִיו יָעִיר, וְשָׂחֲקוּ וְלוֹצְצוּ זֶה אֶל זֶה בַעֲשׂוֹתָם. – רַק זִקְנֵי הָעָם וְרֹאשָׁיו עָמְדוּ מִנֶּגֶד.

גַּם חֵיל הָרוֹעִים הַצָּרִים עַל הַחוֹמָה לֹא שָׁלְחוּ יָדָם בַּבִּזָּה, כִּי הִתְהַלְּכוּ מִסָּבִיב וַאֲזֵנָם עֲלֵיהֶם וְשָׁמְרוּ עַל הַחוֹמָה וְעַל שַׁעֲרֵי הַנְּחֹשֶׁת הַנְּעוּלִים. וְהָיָה אַךְ יֵרָאֶה רֹאשׁ אִישׁ מִצְרִי נִשְׁקָף מֵעַל הַחוֹמָה – וְנִחֲתָה בוֹ אֶבֶן קֶלַע, אֲשֶׁר תִּירֶה בוֹ יָד חָרוּצָה וְלֹא תַחֲטִיא. וְאִם יִדְפְּקוּ הַמִּצְרִים בְּכַעֲסָם מִבַּיִת עַל הַשַּׁעַר וְקִלְלוּ בָעִבְרִים, וְדָפְקוּ לָהֶם גַּם הָעִבְרִים מִחוּץ וְהֵשִׁיבוּ לָהֶם קִלְלָתָם וְשָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתָּם.

וְהִנֵּה גַם מִשְׁתֵּה יַיִן בְּתוֹךְ הָעָם. נאֹדוֹת וְכַדֵּי יַיִן טוֹב מָצְאוּ – וַיִּפְתָּחוּם. וְלֹא יָכְלוּ חוּר, נַחְשׁוֹן וְאֶלְעָזָר לִמְנֹעַ אֶת הָעָם מִשְּׁתוֹת – וַיִּשְׁתּוּ בְּשִׂמְחָה. אוּלָם אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא שָׁתָה לְשָׁכְרָה. הֵם אַךְ טָעֹם טָעֲמוּ וְאֶת הַשְּׁאָר טָעֲנוּ עַל בְּעִירָם, כִּי יִהְיֶה אִתָּם בַּדֶּרֶךְ לַאֲשֶׁר יִיעַף בַּמִּדְבָּר.

וַיְנַצְּלוּ כָּל הָאֲסָמִים וַיָּשׁוּבוּ לְבָתֵּיהֶם בְּשִׂמְחָה וּבְקוֹל מִצְהָלוֹת.

וּכְשִׁבְעִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָיוּ מִיִּשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ בַּחֲצַר בֵּית הָאֵל תּוּם מִפְּנֵי אֲחֵיהֶם, כִּי לֹא חָפְצוּ לָלֶכֶת אִתָּם, – וַיְהִי בְּשָׁמְעָם אֶת שִׂמְחַת אֲחֵיהֶם וַיֵּצְאוּ גַם הֵם וַיִּהְיוּ עִם כָּל הָעֵדָה, וַיִּצְרְרוּ אִישׁ אֶת חֲפָצָיו וְכָל כְּלֵיהֶם, לָצֵאת כְּצֵאת כָּל אֲחֵיהֶם.

וְהִנֵּה אוֹרוֹת אֵשׁ בּוֹעֲרִים בְּכָל הָעִיר וְעַל כָּל סְבִיבוֹתֶיהָ. כִּי עָרְכוּ הַנָּשִׁים אֵשׁ, אִשָּׁה לִפְנֵי בֵיתָהּ וְאִשָּׁה לִפְנֵי אָהֳלָהּ וְסֻכָּתָהּ, לְבַשֵּׁל אֵת אֲשֶׁר לְבַשֵּׁל וְלֶאֱפוֹת אֵת אֲשֶׁר לֶאֱפוֹת. וַתֹּאפֶנָה כֻלָן עוּגוֹת מַצּוֹת לַדֶּרֶךְ, וְהַיְּלָדִים מְרַקְּדִים כִּבְנֵי צֹאן וּמִתְעַלְּסִים סְבִיב הָאֵשׁ. וְהָרוֹעִים הֵעֵזּוּ מִקְנֵיהֶם, וְכָל שׁוֹר אוֹ כֶבֶשׂ אוֹ עֵז אֲשֶׁר רָאוּ כִי מוּם בּוֹ וְכִי חוֹלֶה הוּא וְלֹא יוּכַל לָלֶכֶת, מִהֲרוּ זָבָחוּ. וִידֵי כָל הַגְּבָרִים גַּם הֵן מְלֵאוֹת עֲבוֹדָה, אֵלֶּה בְּמַשׂוֹר וּבְמַקֶּבֶת יַעַבְדוּ וְעָשׂוּ מִטּוֹת עֵץ, לָשֵׂאת כָּל חוֹלֶה וְכָל חַלָּשׁ וְזָקֵן אֲשֶׁר כֹּחַ אֵין בּוֹ לָלֶכֶת, וְאֵלֶּה יַעֲמִיסוּ כְלֵיהֶם וּצְרוֹרוֹתֵיהֶם עַל הָעֲגָלוֹת וְעַל הַחֲמוֹרִים וְעַל הַגְּמַלִּים, וְהַנָּשִׁים מְנַצְּחוֹת עַל יַד הַגְּבָרִים לְמַעַן יִקְחוּ הַכֹּל, מִתְחַנְנוֹת אֲלֵיהֶם כִּי לֹא יַעַזְבוּ כָּל כְּלִי מִכְּלֵי הַבָּיִת – וְהָעִיר סֻכּוֹת הוֹמִיָּה.

וַיְּהִי בְּאַשְׁמוֹרֶת הַבֹּקֶר בַּעֲלוֹת הָאֵד מִן הַיָּם וּמִן הַתְּעָלָה וּמִן הָאֲגָמִים וּמִמִּקְוֵי הַמַּיִם הָרַבִּים, וְהַשָּׁמַיִם מִמִּזְרָח וּמִדָּרוֹם כֻּסּוּ בַּעֲרָפֶל, וַתְּהִי קָרָה נְעִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, – וְהִנֵּה קוֹל כְּקוֹל הֲמוֹן מַיִם רַבִּים נִשְׁמַע מֵרָחוֹק וְגַם אוֹר אֵשׁ נִשְׁקָף מִשָּׁם – וַיֵּדְעוּ כִּי הִנֵּה בָאָה עֲדַת יִשְׂרָאֵל מִצֹּעַן! וַיָּרִיעּו כָּל הָעָם וַיִּשְׂמְחוּ וַיֵּחָפְזוּ וַיָּשִׂישׂוּ לָלֶכֶת לִקְרַאת אֲחֵיהֶם, לְקַדֵּם פְּנֵיהֶם בִּבְרָכָה עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּשׁוּעָה. לָקְחוּ הוֹרִים אֶת יַלְדֵיהֶם הַקְּטַנִּים, נָשְׂאוּ אוֹתָם עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם, הִרְכִּיבוּם עַל כִּתְפֵיהֶם, לְמַעַן יִרְאוּ גַם הַקְּטַנִּים בַּשִּׂמְחָה – וְזָכְרוּ עַד זִקְנָה וְעַד שֵׂיבָה וִיסַפְּרוּ בְּפִיהֶם גַּם הֵם לִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם…

וַתֵּצֵא כָל הָעֵדָה בְּשִׁיר וּתְרוּעָה גְדוֹלָה.

כְּקוֹל רְעָמִים בַּגַּלְגַּל בְּהִפָּגֵשׁ עָבִים וּבְהֵעָרְמָם יַחַד, כְּקוֹל הֲמוֹן מַיִם רַבִּים אַדִּירִים הִרְעִישׁ אֶת הַמֶּרְחָב, וַתֵּהוֹם כָּל אֶרֶץ הַמִּישׁוֹר – אַחִים בְּאַחִים נִפְגְּשׁו וַיָּרִיעוּ, גְּאוּלִים לִגְאוּלִים יְחַבְּקוּ וִינַשֵּׁקוּ, וְיַחַד יַעֲנוּ בְּשִׁיר וּבְתוֹדָה לַיְיָ אֱלֹהֵיהֶם – – –

אָכֵן, מֵעֵת הֱיוֹת כּוֹכְבֵי בֹקֶר עַל הָאָרֶץ וְעַפְעַפֵּי שַׁחַר נִשְׁקְפוּ אִתָּם מִפַּאֲתֵי קֶדֶם – לֹא רָאוּ עוֹד שָׁם בְּשִׂמְחַת אֲנָשִׁים אֲשֶׁר כָּזֹאת!

ב    🔗

וְרָץ אַחַר רָץ בָּא מִן הַמַּחֲנֶה לְבַשֵּׂר סֻכּוֹתָה, וּבָאוּ אֶל בֵּית עַמִינָדָב.

וְעַמִּינָדָב וְאִשְׁתּוֹ שְׁנֵיהֶם זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים וְהֵם יוֹשְׁבִים מֵרֹאשׁ אַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר עַל גַּג בֵּיתָם, בַּיִת גָּדוֹל לְמַרְאֶה בֵּין בָּתֵי סֻכּוֹת, וּמְצַפִּים בְּנֶפֶש חֲרֵדָה לִקְרַאת כָּל מְבַשֵּׂר. בְּשִׂמְחָה קִדְּמוּ הַזְּקֵנִים אֶת הָרָצִים הַבָּאִים זֶה אַחַר זֶה, וְשָׁאֲלוּ לָהֶם עַל כָּל אֲשֶׁר הָיָה בָּעֵדָה מֵעֵת צֵאתָהּ בַּדֶּרֶךְ וְאֱלִישֶׁבַע בִּתָּם, אֵשֶׁת אַהֲרֹן בֶּן עַמְרָם, וְכַלָּתָם אֵשֶׁת נַחְשׁוֹן בְּנָם, הֵן וְשִׁפְחוֹתֵיהֶן, מְשָׁרְתוֹת לִפְנֵי הָאוֹרְחִים, לָתֵת לָהֶם מַיִם לִרְחֹץ וְאֹכֶל וּמַשְׁקֶה לְהָשִׁיב נַפְשָׁם הָעֲיֵפָה. גַּם מִרְיָם אֲחוֹת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, הַגָּרָה בְּבֵית עַמִּינָדָב, עָמְדָה שָׁם עַל הַגַּג וַתִּשְׁמַע בְּשׂוּם-לֵב אֶת כָּל אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ הָרָצִים וִידַבְּרוּ הַזְּקֵנִים. עַמִינָדָב וְאִשְׁתּוֹ יִשְׁמְעוּ וְיִשְׂמְחוּ וְיוֹדוּ לָאֵל כִּי הֶחֱיָם עַד הֵנָּה, וְרָאוּ בִּגְאֻוַּלת יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, אַךְ מִרְיָם דּוּמָם תַּעֲמֹד וּבָחֲנָה בְּעֵינֶיהָ אֵת כָּל הַמַּגִּיד דָּבָר וְהֶעֱמִיקָה לַחֲשֹׁב בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר תִּשְׁמַע, לָדַעַת מַה מִשְׁפַּט הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר קָם וַיֵּצֵא מִבֵּית עֲבָדִים? וּפָנֶיהָ קָשִׁים כִּפְנֵי הַשּׁוֹפֵט הָעוֹמֵד לָדִין…

וְעָמְדָה עַל יַד מִרְיָם גַּם מִלְכָּה, בַּת אַהֲרֹן אָחִיהָ, וְתוּגָה עַל פָּנֶיהָ הָעֲנֻגִּים וְהַחִוְּרִים כִּפְנֵי חוֹלֶה.

זֶה יָמִים רַבִּים תִּתְעַצֵּב מִלְכָּה עַל רְאָיָה בַּעֲלָהּ, אֲשֶׁר לֻקַּח מִמֶּנָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לַחֲתֻנָּתָהּ. הַגִּבּוֹר הַנִּלְבָּב הַזֶּה הֵרִים יָד עַל אַחַד הַנּוֹגְשִׂים, אֲשֶׁר בָּא וַיִּקַּח חֲמִשִּׁים פָּר מִמֵּיטַב הַפָּרִים אֲשֶׁר לוֹ, בְּאָמְרוֹ כִּי לְשֻלְחַן פַּרְעֹה יְנַהֲגֵם – וַיָּחָם לְבַב רְאָיָה וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי. וּבְחֶטְאוֹ זֶה לֻקַּח הָאִישׁ וַיְשֻׁלַּח עִם אַסִּירֵי הַמֶּלֶךְ לַעֲבֹד בְּפֶרֶךְ בְּמִכְרֵה הֶהָרִים, וּמֵאָז לֹא נוֹדַע עָלָיו דָּבָר. וַתְּכַל נֶפֶשׁ מִלְכָּה אֶל אַלּוּף נְעוּרֶיהָ, וַתְּהִי מִתְהַלֶּכֶת כָּל הַיָּמִים כְּנִדְהָמָה בְּרֹב יְגוֹנָהּ. וְעַתָּה, בִּרְאוֹתָהּ כִּי הִנֵּה בָא הַיּוֹם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם יוֹצְאִים בְּיָד רָמָה מִבֵּית עֲבָדִים, וּרְאָיָה אִישָׁהּ אֵינֶנּוּ – עָמְדָה לָהּ הָעַלְמָה הָרַכָּה הַזּאֹת בִּיגוֹנָהּ עַל יַד מִרְיָם מְנַחַמְתָּהּ, וְהִיא כְצִפּוֹר שְׁבוּרַת כָּנָף וְלִבָּהּ עָלֶיהָ דַּוָּי. אֵיכָה תֵצֵא, אֵיכָה תֵלֵךְ – וּרְאָיָה, כְּבוֹדָהּ וְחֵשֶׁק לְבָבָהּ, מִתְעַנֶּה שָׁם בְּמַחֲשַׁכֵּי הַבּוֹר וְאֵינֶנּוּ!

וּמִרְיָם גַּם הִיא נֶעֱצָבָה. מִפִּי כָל הָרָצִים שָׁמְעָה כִּי הוֹשֵעַ אֵינֶנּוּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה וְאֶפְרַיִם גַּם הוּא לֹא נִרְאָה שָׁם…

“רְאָיָה…” לָחֲשָׁה מִלְכָּה וַתַּפֵּל רֹאשָׁהּ בְּחֵיק מִרְיָם בְּאֵין אוֹנִים. וַיִּכָּמְרוּ רַחֲמֵי מִרְיָם עַל הָעַלְמָה הָאֻמְלָלָה, וַתִּשַּׁק לָהּ בְּרֹאשָׁהּ וַתָּקָם לִשְׁאֹל מִפִּי הָרָצִים, אִם לֹא שָׁמְעוּ דָבָר עַל רְאָיָה?

וַיַּעַן הָאֶחָד וַיֹּאמַר: “מִפִּי אַחַד הָאַסִירִים אֲשֶׁר שֻׁלַּח לַחָפְשִׁי הֻגַּד לִי, כִּי נִשְׁלַח הָאִישׁ אֶל מִכְרֵה-הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּמִדְבַּר סִין”.

אָז תָּשׁוּב מִרְיָם וַתְּדַבֵּר עַל לֵב מִלְכָּה וַתֹּאמַר: “קַוִּי, עֲנִיָּה לֹא נֻחָמָה, לַיְיָ הַגּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. כִּי הִנֵּה יָצָא הָעָם לָלֶכֶת קֵדְמָה מִזְרָחָה, וְעָבַרְנוּ עַל מִכְרוֹת סִין, וְהוֹצֵאנוּ גַם אֶת אֲחֵינוּ הָעוֹבְדִים שָׁם בְּפֶרֶךְ, וּמָצָאת אָז גַּם אֶת רְאָיָה בַּעַל-נְעוּרַיִךְ…” וְכָל הַיּוֹשְבִים עַל הַגַּג נָדַמּוּ כַּאֲבֵלִים לְשֵׁמַע דִּבְרֵי מִרְיָם אֲשֶׁר דִּבְּרָה בְּרֹךְ קוֹלָהּ הַנִּלְבָּב.

פִּתְאֹם נֵעוֹרוּ כֻלָּם וַיָּקוּמוּ!

כְּעַב הֶעָנָן עָלָה מִצָּפוֹן, וּכְקוֹל הֲמוֹת מַיִם רַבִּים בְּשָׁטְפָם הָלַךְ הָלֹךְְ וְקָרֵב, הָלֹךְ וָרָם עַד כִּי הָיָה לְשָׁאוֹן כַּבִּיר, רַעַשׁ אַלְפֵי קוֹלוֹת, קוֹלוֹת אָדָם בְּקָרְאָם, קוֹלוֹת בְּהֵמָה רַבָּה בִגְעוֹתָם, קוֹל צַהֲלַת סוּסִים וְנַחֲרַת גְּמַלִּים – וּכְבֻדָּה רַבָּה וַעֲצוּמָה נִרְאָתָה, שִׁפְעָה בָאָה וְנִסְחָפָה בְּלֹבֶן אוֹר הַשַּׁחַר… רָאשֵׁי אָדָם, בָּקָר וָצֹאן נִרְאִים בַּעֲנַן אָבָק כָּבֵד, וּכְעַמּוּד עָנָן לִפְנֵיהֶם יִתְנַשֵּׂא עַד לִתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם, – כֻּלָם כְּחֹמֶר מַיִם אֶחָד יִשְׁטְפוּ וְקוֹל הָמוֹן אֶחָד מֵהֶם יֶהֱמֶה. הִנֵּה הִבְרִיק לַהַב רֹמַח וְסִיר נְחֹשֶׁת בְּנֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ מִתּוֹךְ הַכְּבֻדָּה, וְהִנֵּה הִבְקִיעַ וַיִּקְרָא קוֹל אֶחָד חָזָק, קוֹל מְפַקֵּד עַל הֶהָמוֹן. – –

וְהִנֵּה זֶה הִגִּיעַ רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בַמִּגְרָשׁ אֲשֶׁר לִפְנֵי חֲצַר בֵּית עַמִּינָדָב.

קוֹל מְפַקְּדִים נִתַּן – וְכָל הַמַּחֲנֶה עָמָד.

וְהִנֵּה זֶה יִפָּלֵג הַמַּחֲנֶה וְיִשְׁטֹף, שָׁטֹף לַעֲבָרִים כִּפְלָגִים הַיּוֹצְאִים מִן הַנָּהָר הַגָּדוֹל, – וְהִנֵּה שָׁבוּ נֶאֶחְדוּ לְמַחֲנֶה אֶחָד וַיְכַסּוּ כִּכָּר רַחֲבַת יָדַיִם אֲשֶׁר רָטַב עֶשְׂבָּהּ מִטַּל בֹּקֶר, – וַעֲנַן הָאָבָק סָר מֵעֲלֵיהֶם, וַיִּגָּלוּ לְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר יָצָא בַהֲדָרוֹ פְנֵי אָדָם וּפְנֵי בְהֵמָה, נָשִׁים וָטַף, כְּבָשִׂים וְעִזִּים, יְרִיעוֹת אֹהֶל וּכְלֵי בַיִת וַעֲגָלוֹת וְסוּס וָשׁוֹר וְגָמָל וַחֲמוֹר יַחַד נֶחֱמָרוֹּ. –

וְהִנֵּה אֳהָלִים נִטָּיוּ זֶה אַחַר זֶה, תָּקֹעַ יְתֵדוֹת וְקָשֹׁר אֲלֵיהֶם בְּחֶבֶל אִישׁ אֶת בְּהֶמְתּוֹ – וְהָמְתָה כָל הַכִּכָּר מִסָּבִיב. נְבוֹכָה הָעַיִן מֵרְאוֹת וְהָאֹזֶן מִשְּׁמֹעַ אֶת כָּל הַמַּרְאֶה וְהֶהָמוֹן הַזֶּה הַשּׁוֹקֵק שָׁם בַּשָּׂדֶה – – –

וְעֶדְרֵי צֹאן נְהוּגִים לְמַשְׁקֶה אֶל הָאֲגַמִּים, וְשׁוּרוֹת שׁוּרוֹת תֵּצֶאנָה הַשּׁוֹאֲבוֹת, וְכַדָּן עַל שִׁכְמָן, וְנָהֲרוּ כֻלָּן בְּלֶכְתָּן קוֹמְמִיּוּת אֶל הַבְּאֵר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית עַמִּינָדָב, כִּי טוֹבִים מֵימֶיהָ. וַעֲשַׁן מְדוּרוֹת הִנֵּה זֶה עוֹלֶה לִפְנֵי הָאֳהָלִים, – נָשִׁים לְיַלְדֵיהֶן אֹכֶל תְּבַשֵּׁלְנָה…

עָצוּם וְנֶהְדָּר הָיָה הַמַּחֲזֶה מֵעַל גַּג בֵּית עַמִּינָדָב! יִשְׂמַח הַזָּקֵן וְתָגֵל הַזְּקֵנָה, אַף כִּי כָבְדָה כְבָר אָזְנָם מִשְּׁמֹעַ וְעֵינָם כָּהֲתָה מֵרְאוֹת הַכֹּל, אַךְ מִרְיָם, חַדָּה עֵינָהּ – וַתִּתְבּוֹנֵן, וְאָזְנָהּ פְּתוּחָה – וְהִקְשִׁיבָה, וּדְאָגָה עַל פָּנֶיהָ שָׁכָנָה…

כִּי לֹא כִרְאוֹת כָּל הָאָדָם וּכְשִׁמְעוֹ תִּרְאֶה מִרְיָם וְתִשְׁמַע. הֵן גַּם בְּדִבְרֵי הָרָצִים הִקְשִׁיבָה הַנְּבִיאָה וַתִּבְחַן דְּבָרִים מֵאֲשֶׁר הִגִּידוּ, דְּבָרִים אֲשֶׁר כָּל אִישׁ לֹא שָׂם אֶת לְבָבוֹ עֲלֵיהֶם – וְהִיא שָׁמְעָה וַתָּבֶן – וַתֵּדַע כִּי כְבָר קָצְרָה נֶפֶשׁ רַבִּים מִן הָעָם בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ בִּהְיוֹת הַקָּדִים… וְגַם עַתָּה, – הִיא בִקְשָׁה עַתָּה בַמַּחֲנֶה אֶת פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם אֲשֶׁר נִרְאָה לָהּ אֶמֶשׁ תַּחַת הַשִּׁקְמָה. כִּי בַחֲלוֹם תִּשְׁמַע מִרְיָם דְּבַר-יְיָ, אוֹ גַם בַּמַּרְאֶה אֵלֶיהָ יִתְוַדָּע – וְאֶמֶשׁ, בְּשִׁבְתָּהּ תַּחַת הַשִּׁקְמָה, וַתִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מְדַבֵּר אֵלֶיהָ, וְהוּא נֶעֱצָב אַף הַזְהֵר יַזְהִיר עָלֶיהָ בִּדְבָרוֹ – וַתִּיקַץ מִרְיָם וְלֹא יָדְעָה מָה, וַתִּתְפָּעֶם רוּחָהּ וַתִּשׁוֹמֵם… וְעַתָּה, הִנֵּה תִּתְבּוֹנֵן מִרְיָם וְתַקְשֵׁב לַאֲשֶׁר לֹא יַקְשִׁיב וְלֹא יִתְבּוֹנֵן אִישׁ מִכָּל הָעוֹמְדִים עַל הַגָּג, – וּמַה תֶּחֱזֶה הַנְּבִיאָה וּמַה תַּאֲזִין?

הִיא לֹא אַךְ קוֹל עֲנוֹת שָׂשׂוֹן תִּשְׁמַע בִּשְׁאוֹן הַמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר יִשְׁמְעוּ עַמִּינָדָב וְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל הַגָּג. מִן הַשָּׁאוֹן הַזֶּה תִבְחַן אָזְנָהּ וְשָׁמְעָה קוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, קוֹל רִיב בֵּין מִשְׁפָּחָה לִרְעוּתָהּ, אֲשֶׁר בָּאוּ שְׁתֵּיהֶן לִנְטוֹת אָהֳלֵיהֶן עַל יַד הַבְּאֵר. הִנֵּה עֲדַת הָמוֹן פָּרוּעַ מִתְלוֹנֶנֶת שָׁם בִּקְשִׁי רוּחַ סוֹעֵר; שָׁם רוֹעִים מִתְקוֹטְטִים עַל שִׁקֲתוֹת הַמַּיִם, זֶה יָרִים אֶגְרֹף רֶשַׁע בְּכַעֲסוֹ, וְרֵעֵהוּ יְנוֹפֵף בְּמַקֵּל לְעֻמָּתוֹ; שָׁם יִשְׂאוּ בְתַכְרִיךְ בַּד גּוּפַת אִשָּׁה אֲשֶׁר מֵתָה, וְהַהוֹלְכִים אַחֲרֶיהָ רֹגֶז עַל פְּנֵיהֶם, וְנִגְרְפוּ בֵינֵיהֶם שְׁנֵי יְלָדִים בּוֹכִים… וְהִנֵּה יָרוּץ שָׁמָּה אֶחָד אֲשֶׁר עֵינָיו בְּשִׁגָּעוֹן תִּבְעַרְנָה וּבְיָדוֹ אֶבֶן גְּדוֹלָה לְיַדּוֹת: “אַיֵּהוּ בֶן עַמְרָם? אַיֵּהוּ?!” – יִקְרָא בְקוֹל נִחָר וַחֲרוֹק שִׁנַּיִּם, וַיִּפְּלוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה וַיַּפִּילוּהוּ אַרְצָה וַיַּחֲזִיקוּ בוֹ, וְהוּא מִתְבּוֹסֵס תַּחַת יְדֵיהֶם וְהַקֶּצֶף עַל שְׂפָתָיו, וְהוּא צוֹעֵק כְּנִרְצָח הַקּוֹרֵא לְעֶזְרָה: “אוֹי! הַצִּי-לוּ!…”

אוֹי! מִי יוּכַל שֵׂאת טֹרַח הָעָם הַזֶּה וְכָל מַשָּׂאוֹ!

וְהִנֵּה זְקֵנָה אַחַת מוֹצִיאָה מֵחֵיקָהּ אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר נָשְׂאָה אִתָּהּ, וַתַּעֲמִידָם בֵּין שְׁנֵי הָאֳהָלִים לְנֹכַח מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִיא כוֹרַעַת וּמִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵיהֶם וּמִתְפַּלֶּלֶת אֲלֵיהֶם בְּיִרְאָה…

וְלֹא יָכְלָה מִרְיָם לַעֲמֹד עוֹד בִּמְקוֹמָהּ וַתֵּרֶד אֶל הַמַּחֲנֶה. וְאַחֲרֶיהָ גַם מִלְכָּה וְשִׁפְחָתָהּ אִתָּהּ.

וְלֹא אֶל שְׁנֵי אַחֶיהָ הַגְּדוֹלִים הָלְכָה מִרְיָם, אֲשֶׁר לִבָּהּ חָרֵד לִקְרָאתָם, לֹא אֲלֵיהֶם שָׂמָה פָנֶיהָ לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמָם, כִּי לֹא לְאָב וָאֵם, לְאָח וְאָחוֹת, אוֹ לְבֵן וּבַת יֵלֵךְ לֵב הַשּׁוֹמֵר בָּעָם. הִיא יָדְעָה כִי אִם יַחְפְּצוּ בָהּ אַחֶיהָ כִּי תִדָּרֵשׁ לָהֶם – וְשָׁלְחוּ לִקְרֹא לָהּ. אַךְ אֶל קֶרֶב הֶהָמוֹן הַפָּרוּעַ בָּאָה מִרְיָם לָתֵת עֵזֶר לַאֲשֶׁר תּוּכַל, לְהַשְׁקִיט לֵב סוֹעֵר בְּעֶבְרָתוֹ, לְאַמֵּץ רוּחַ נִכְשָׁלִים וּלְעוֹדֵד לֵב נָשִׁים וְיַלְדֵיהֶן בַּיְיָ. – וְהִנֵּה בְעָבְרָהּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה, פִּנּוּ לָהּ דֶּרֶךְ, וְגַם אֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִי הִיא, אַחֲרֶיהָ בְּכָבוֹד יַבִּיטוּ, כִּי כָל קוֹמָתָה ּכָּבוֹד וָעֹז…

רִאשׁוֹנָה אֶל חֶבֶר נָשִׁים אֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ עַל אַחַד הָאָהֳלִים פָּנְתָה מִרְיָם וַתִּשְׁאַל אֶת פִּיהֶן, וַתַּגֵּדְנָה לָהּ אֶת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַן בְּדֶרֶךְ יוֹם אֶתְמוֹל בִּהְיוֹת הַקָּדִים, וְכִי חָלוּ רַבִּים וַיִּפְּלוּ גַם מֵתִים בַּדֶּרֶךְ… וְהִנֵּה פֹּה, בָּאֹהֶל הַזֶּה, אִשָּׁה אַחַת אֲשֶׁר אַךְ עַתָּה יָלְדָה וְהִיא עוֹדָהּ מִתְהַפֶּכֶת בַּחֲבָלֶיהָ. וַתְּמַהֵר מִרְיָם וַתִּשְׁלַח אֶת מִלְכָּה וְאֶת שִׁפְחָתָהּ לְהָבִיא לָהּ אֶת אַרְגַּז הַסַּמִּים אֲשֶׁר תְּרַפֵּא בָהֶם וְיַיִן וְתַבְשִׁיל, וַתָּבֹא הָאֹהֱלָה אֶל הָאִשָּׁה.

הֶחְיְתָה מִרְיָם אֶת נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה וַיֵּקַל לָהּ וַתִּרְחַץ אֶת בְּנָהּ וַתִּתְּנֵהוּ אֶל חֵיקָהּ, וּבְלֵב נִכְמָר קָרְאָה לָאֵל: “הוֹשַׁע, יְיָ, אֶת עַמְּךָ וְחַזְּקֵהוּ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ!” וְכָל הַנָּשִׁים עָנוּ אַחֲרֶיהָ: “הוֹשַׁע נָא! הוֹשַׁע נָא!” וְנַפְשָׁן עֲלֵיהֶן בַּתִּקְוָה תִּתְנַחֵם, כִּי לֹא יַעֲזֹב יְיָ אֶת עַמּוֹ אֲשֶׁר גָּאָל.

אַךְ מִסָּבִיב לָאֹהֶל עוֹד קוֹל הֶהָמוֹן עוֹלֶה בְּזַעַף תְּלוּנוֹת…

וּמִרְיָם מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל תֵּלֵךְ, לַחְבֹּשׁ נִפְצָעִים, לְרַפֵּא חוֹלִים וּלְחַזֵּק לֵב אֵם עַל בָּנִים – וּמִלְכָּה וְשִׁפְחָתָהּ נוֹשְׂאוֹת אַחֲרֶיהָ אֶת אַרְגָּזָהּ וּשְׁנֵי כַדֵּי יַיִן בִּידֵיהֶן. קִדְּמוּ הַנָּשִׁים פְּנֵי הַנְּבִיאָה בִּבְרָכָה; אַךְ מִן הַגְּבָרִים יָצְאוּ שְׁנַיִם לְמוּלָהּ בְּדִבְרֵי קָשׁוֹת, לָמָּה הֱבִיאוּם עַד כֹּה? – וְהָאֲנָשִׁים, שְׂעַר רֹאשָׁם פָּרוּעַ וּמֶבָּטֵי עֵינֵיהֶם בּוֹעֲרִים, עוֹר פְּנֵיהֶם שָׁזוּף וְנִבְקָע מִן הַקָּדִים, וּבְדַבְּרָם כְּמוֹ יִרְתְּחוּ דְמֵי לִבָּם בִּגְרוֹנָם – וַיִּהְיוּ כְּפִרְאֵי-חַיּוֹת צְמֵאִים.

“אִמְרִי לְאַחַיִךְ” קָרָא הָאֶחָד וַיָּרֶם אֶגְרֹף, “אִמְרִי, כִּי עוֹד הַיּוֹם נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה, וַחֲמַת כָּל הָעָם עֲלֵיהֶם יִהְיֶה…”

וְהַקָּהָל מִסָּבִיב עָמַד אַךְ מִשְׁתָּאֶה לָאִישׁ עַז-הַנֶּפֶשׁ הַלָּזֶה…

אָז תַּבְלִיג מִרְיָם מֵרֹךְ לִבָּהּ וּבוּז-הַנֶּפֶשׁ לְמַרְאֶה עֲדַת הָעֲבָדִים הַזֹּאת, וַתֵּתַצַּב וּבְקוֹל-מוּסָר עָצוּר וְרוֹעֵד הֵחֵלָּה לְדַבֵּר עַל הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבוֹתֵיהֶם לָתֵת לִבְנֵיהֶם אֶרֶץ מְגוּרָתָם הָרִאשׁוֹנָה, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וַתַּזְכֵּר לָהֶם אֶת יְמֵי מִצְרַיִם הָרָעִים וְהַמָּרִים, בִּהְיוֹתָם שָׁם כִּבְהֵמָה תַחַת שֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ, אֲשֶׁר הָיָה בָהֶם וּבִנְשֵׁיהֶם וּבִבְנֵיהֶם לְעַנּוֹתָם: “וְלָמָּה זֶה תִתְלוֹנְנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?” קָרְאָה הַנְּבִיאָה בְּעֹז קוֹלָהּ, “וְלָמָּה זֶה תִתְאוֹנְנוּ וְלֹא תִשְׂאוּ בַּעֲמַל הַדֶּרֶךְ כִּבְנֵי חָיִל? הֵן לְטוֹב יוֹלִיכְכֶם יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, כִּי עִמָּנוּ הוּא!” – וַתֵּפֶן; וְהַקָּהָל הָעוֹמֵד עָלֶיהָ מַחְשִׁים יַעֲשׂוּ לָהּ יָדַיִם לַעֲבֹר לְדַרְכָּהּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה…

הִיא הוֹלֶכֶת וְלִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ יֶהְגֶּה: “יְיָ! גָּדוֹל הַמַּסָּה אֲשֶׁר שַׂמְתָּ עַל הָעָם הַזֶּה, וְהוּא טֶרֶם יְדָעֶךָ!… חוּס נָא עַל הָעֵדֶר וְשִׂימָה לָהֶם רוֹעִים כִּלְבָבֶךָ!…”

וְהִנֵּה נוּן הַזָּקֵן לִקְרָאתָהּ, וְהוּא כְּרוֹעֶה בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּתִפְאֶרֶת שֵׂיבָתוֹ, וּמַטֵּהוּ הָאָרֹךְ, אֲשֶׁר גֻּלַּת הַכֶּסֶף לְראֹשׁוֹ, בְּיָדֵהוּ; קְוֻצּוֹת רֹאשׁו וּזְקָנוֹ כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ וּבְעֵינָיו אוֹר נְעוּרִים, וְהוּא שָׂש לְקַדֵּם אֶת פְּנֵי מִרְיָם בְּאַהֲבַת אָב וַיְבָרְכֶהָ. רָאַתְהוּ מִרְיָם – וַתִּצְהַל רוּחָהּ, וַתְּהִי מִשִּׂמְחָתוֹ עָלֶיהָ.

“וְלָמָּה זֶה שָׁלַחַתְּ אֶת אֶפְרַיִם לְמַהֵר צֹעֲנָה?” שְׁאֵלָהּ הַזָּקֵן, “אֲנַחְנוּ יָצָאנוּ וְאוֹתוֹ לֹא פָגַשְׁנוּ בַּדֶּרֶךְ, וְעַתָּה – לֹא אֲכַחֵד – לִבִּי הוֹגֶה דְאָגָה, אִם לֹא קָרָהוּ אָסוֹן, אֶת הַנַּעַר, בַּדֶּרֶךְ אוֹ בְּצֹעַן”.

“אֲדֹנָי רַגְלֵי שְׁלִיחָיו יִשְׁמֹר!” עָנְתָה מִרְיָם וַתּוֹסֶף וַתְּדַבֵּר בִּמְבוּכָה קַלָּה: “אָנֹכִי אָמְנָם לֹא פִלַּלְתִּי, כִּי עוֹד בַּלַּיְלָה הַהוּא תֵּצְאוּ מִצֹּעַן עַל פִּי יְיָ. וּדְבַר יְיָ הָיָה אֵלַי, כִּי בָחֹר בָּחַר בְּהוֹשֵעַ בִּנְךָ וְעָשָׂה בְּיָדוֹ תְשׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמַּצְבִּיא לְצִבְאוֹתֵינוּ יִהְיֶה. וָאֶשְׁלַח אֵלָיו אֶת אֶפְרַיִם לְהַגִּיד לוֹ, כִּי לֹא יִתְמַהְמַהּ עוֹד בִּצְבָא מִצְרַיִם וּבָא הֵנָּה סֻכּוֹתָה, כִּי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל קָרָא לוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְהוֹשֻעַ…”

שָׁמַע הַזָּקֵן וַיִּרְגַּשׁ לִבּוֹ מִגִּיל וַיִּשַּׁק בְּרֹאשׁ הָעַלְמָה הַנְּבִיאָה וַיֹּאמַר: “בְּרוּכָה אַתְּ בִּתִּי לַיְיָ הַשָּׂם דְּבָרוֹ בְּפִיךְ!”

הִתְעוֹדְדָה מִרְיָם וַתֹּאמֶר בְּשִׂמְחָה: “אֲבָל לָמָּה נַעֲמֹד כֹּה? נֵלְכָה נָא אִישׁ לְעֶבְרוֹ, לִהְיוֹת בֵּין אַחֵינוּ הַיְגֵעִים מִנִּי דֶרֶךְ וּנְאַמֵּץ רוּחָם!”

“לְכִי, בִּתִּי, בְּשֵׁם יְיָ אֱלֹהָיִךְ!” אָמַר הַזָּקֵן בְּחֶדְוַת לְבָבוֹ וּבְעֹז אַהֲבָתוֹ.

**

**

ג    🔗

וְהֶהָמוֹן אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה עוֹד טֶרֶם נָח מִזַּעְפּוֹ, – וַיֵּצֵר לְמִרְיָם וַתִּנָּחֵם כִּי לָקְחָה אִתָּהּ גַּם אֶת מִלְכָּה הַרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ בְּכָל הַנַּעֲשֶׂה וְהַנִּדְבָּר בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה הַפָּרוּעַ וְהַזּוֹעֵף כְּיָם סוֹעֵר. הִנֵּה שְׁלֹשָׁה פִּגְרֵי אָדָם תְּלוּיִים עַל אַחַד הַתְּמָרִים אֲשֶׁר בַּחֹרְשָׁה; שְׁלֹשָׁה מִן הָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה הֵמָּה, וַיִּתָּפְשׂוּ בְּשָׁלְחָם יָד לִגְנֹב מִן הָאֳהָלִים, – וּבְלִי חֲקֹר מִשְׁפָּטָם וְדִין דִּינָם נָפַל עֲלֵיהֶם קָהָל גָּדוֹל וַיַּכֵּם וַיִּתְלֵם שָׁם אֶת שְׁלֹשְׁתָּם יַחַד; וַעֲדַת עוֹרְבִים, אֲשֶׁר עָפוּ אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, הִנֵּה זֶה מְעוֹפֶפֶת עַל נִבְלוֹתֵיהֶם…

וַתַּסֵּב מִרְיָם מִשָּׁם אֶת מִלְכָּה, הֶחָלָה וְרוֹעֲדָה לַמַּרְאֶה, וַתִּתְּנֶהָ בְּיַד נַחְשׁוֹן דּוֹדָהּ, כִּי יְשִׁיבֶנָּה הַבָּיְתָה.

וְעִם נַחְשׁוֹן עָמַד אָז גַּם חוּר, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מִרְיָם קָרָא אֵלָיו אֶת אוּרִי בְּנוֹ וְאֶת בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי – וַיַּצִּיגֵם לִפְנֵי הַנְּבִיאָה וַיֹּאמֶר בְּגַאֲוַת אָב: “הִנֵּה הַיְּלָדִים אֲשֶׁר חַנַּנִי יְיָ!”

וַיִּתְיַצְּבוּ שְׁלֹשָה דוֹרוֹת לְעֵינֵי הַנְּבִיאָה, הָאָב וּבְנוֹ וּבֶן-בְּנוֹ יַחַד, וּשְׁלָשְׁתָּם תִּפְאֶרֶת אֲנָשִׁים בְּנֵי חָיִל! חוּר, רֹאשׁ בֵּית אָבוֹת לְמַטֵּה יְהוּדָה, כְּבֶן שִׁשִּׁים הָיָה וּכְבָר זָרְחוּ שַׂעֲרוֹת כֶּסֶף בִּקְוֻצּוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת, הַנּוֹפְלוֹת מֵרֹאשׁוֹ הַנִּשָּא, וְהוּא כֻלּוֹ עוֹדֶנוּ אוֹמֵר עֹז נְעוּרִים וְאֹמֶץ לֵב גֶּבֶר וּתְבוּנַת אִישׁ מִלְחָמָה; וְאוּרִי בְּנוֹ, גֶּבֶר בְּמִבְחַר יָמָיו נְשׂוּא קוֹמָה גַּם הוּא, וּפָנָיו כִּפְנֵי אָבִיו, אַךְ מַרְאֵהוּ מַרְאֵה אָדָם שׁוֹקֵט הַחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת; וּבְצַלְאֵל עוֹדֶנּוּ נַעַר בֶּן שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וּכְבָר מַרְאֵהוּ מַרְאֵה גֶבֶר חָכָם וָעַז אֲשֶׁר יָד לוֹ לַעֲשׂוֹת, וּמֵעֵינָיו אוֹר יְקָרוֹת יָהֵל וְגָאוֹן אֲשֶׁר יִנָּתֵן רַק לְאִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.

וַתַּבֵּט בָּהֶם מִרְיָם וַתֹּאמַר: “שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹתְךָ, גִּבּוֹר הַחַיִל, אוֹתְךָ וְאֶת בָּנֵיךָ אֲשֶׁר חֲנָנְךָ אֱלֹהִים וַיִּתְּנֵם לְתִפְאֶרֶת עַמָּם. הֵן שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי כִּי שְׁנֵיהֶם בִּתְבוּנוֹת כַּפֵּיהֶם עָשׂוּ הוֹן בְּצֹעַן, וְכָבוֹד הָיָה לָהֶם בִּמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב לְפַרְעֹה וּלְכָל רַבֵּי הַמְּלוּכָה. כָּעֵת, בָּהֶם יְבֹרַךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי עָזְבוּ אֶת כְּבוֹדָם אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּעִיר רַעַמְסֵס וְאֶת מְלַאכְתָּם, מְלֶאכֶת הַמַּחֲשֶׁבֶת אֲשֶׁר אָהֵבוּ, וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנוּ לָהֶם בְּצֹעַן לְתִפְאֶרֶת – וַיֵּלְכוּ כָּמוֹךָ לְהִתְעַנּוֹת עִם עַמָּם בְּדֶרֶךְ הַמִּדְבָּר. בְּרוּכִים יִהְיוּ! וְרָאוּ עוֹד עֵינֶיךָ בַּעֲשׂוֹתָם מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ לְבֵית יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר יָשִׂים מִשְׁכָּנוֹ בְּתוֹךְ עַמּוֹ בָּאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם!”

וּבְדַבֵּר מִרְיָם אֶת דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה נָהֲרוּ פְּנֵי שְׁלֹשֶׁת הַגִּבּוֹרִים יַחַד וַיַּעֲנוּ: “אָמֵן, כֵּן יֹאמַר יְיָ!”

וּמִרְיָם נָשְׂאָה עֵינֶיהָ וַתַּבֵּט בִּפְנֵי בְּצַלְאֵל וַתֹּאמַר: “אָכֵן, רוֹאָה אֲנִי כִּי נֶכְדְּךָ, זֶה בִּנְךָ הַקָּטֹן, עוֹד יִגְדַּל לַעֲשׂוֹת מֵאָבִיו וְעָשָׂה לוֹ שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל”.

“אָמֵן וְאָמֵן!” עָנָה אוּרִי בְּרֶגֶשׁ, “אָכֵן, הֵיטַבְתְּ, בַּת עַמְרָם, לִרְאוֹת! כִּי אָמְנָם כְּבָר הִפְלִיא עָלַי בְּנִי זֶה בִּמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה”.

“וְעָשָׂה וְהִצְלִיחַ עוֹד!” עָנְתָה מִרְיָם וַתֵּפֶן לָלֶכֶת, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ גַם חוּר.

וּכְהַרְחִיקָם, עָמַד חוּר וַיִּקְרָא לָהּ בְּקוֹל לֹא רָם וַיֹּאמַר: “מִרְיָם בַּת עַמְרָם, אֲחוֹת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן! הֲלֹא תִּשְׁמְעִי אֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלַיִך הַפָּעַם. הֲלֹא יָדַעַתְּ – הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ, כִּי לִבִּי אַחֲרַיִךְ, בַּת הֶחָיִל… וְעִם אַהֲרֹן אָחִיךְ דִּבַּרְתִּי וַיֵּאוֹת לַדָּבָר. אֶפֶס כִּי אָמַר לִי, אֲשֶׁר אַתְּ לְאַחֵר תְּצַפִּי עוֹד… כִּי עַל כֵּן, הַגִּידִי וְאֵדַע לְמִי הוֹכִיחַ יְיָ אֶת הַגְּדוֹלָה בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל…”

שָׁמְעָה מִרְיָם וּשְׁתֵּי גַבּוֹת עֵינֶיהָ הַשְׁחוֹרוֹת קֻבְּצוּ הִקְדִירוּ פָנֶיהָ, וַתֹּאמֶר חֶרֶשׁ: “הָאִישׁ הַהוּא עוֹד לֹא בָא… וְאַתָּה, גִּבּוֹר הֶחָיִל, אֵיכָה תְדַבֵּר בַדָּבָר הַזֶּה, וְכָל הַמַּחֲנֶה עוֹדֶנוּ פָּרוּעַ לְנֶגֶד עֵינֶיךָ?… הֲלֹא תֵלֵךְ אֶל הָעָם הַזֶּה לְהַרְגִּיעוֹ!…”

וּכְאִישׁ הַצָּבָא הַנִּכְנָע לְקוֹל מְפַקְּדוֹ, הִפְנָה הַגִּבּוֹר הַזָּקֵן וַיֵּלֶךְ אֶל הָעֵבֶר אֲשֶׁר הֶרְאֲתָה לוֹ הָעַלְמָה הַנְּבִיאָה בְּיָדָהּ – –

וְהִנֵּה קוֹל עוֹבֵר בַּמַּחֲנֶה: “יָצְאוּ אַהֲרֹן וְאֶלְעָזָר בְּנוֹ לְדַבֵּר אֶל הָעָם, הֵאָסֵפוּ!” – וְכָל גֶּבֶר וְכָל בַּעַל בְּעַמָּיו יֵחָפֵז לָלֶכֶת אֶל הָעֵבֶר אֲשֶׁר הָרְאָה לָהֶם.

וּמִרְיָם יָצְאָה אָז מֵאַחַד הָאֹהָלִים, אֲשֶׁר חָבְשָׁה שָׁם רֶגֶל אַחַד הַיְּלָדִים אֲשֶׁר נִשְׁבָּרָה – וַתִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל וַתַּעֲמֹד רֶגַע. נָשֹׂא נְשָׂאָהּ לִבָּהּ גַם הִיא לָלֶכֶת עִם הֶהָמוֹן לִשְׁמֹעַ מַה יְדַבֵּר אָחִיה וּבְנוֹ, אוּלָם בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַנָּשִׁים וּבְשָׁמְעָהּ בְּכִי הַטַּף אֲשֶׁר בָּאֹהָלִים – וַתֵּפֵן אֲלֵיהֶן…

הַשֶּׁמֶשׁ נָטָה מַעֲרָבָה, וְהָעָם הֵחֵל לָשׁוּב אִישׁ לְאֳהָלָיו, וּפְנֵיהֶם הָרָעִים לֹא הָיוּ לָהֶם עוֹד. הִרְגִּיעַ אַהֲרֹן אֶת רוּחָם בִּדְבָרָיו, וְהִנֵּה הֵם שָׁבִים וְנוֹשְׂאִים צֵידָה, אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם אַנְשֵׁי סֻכּוֹת מִשְּׁלַל מִצְרָיִם, וְהֵם הוֹלְכִים וְנִדְבָּרִים: “אֶל כָּל אֲשֶׁר יוֹלִיכֵנוּ מֹשֶׁה בִּדְבַר יְיָ – נֵלֵךְ”.

וְהֵם שָׁבִים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלָנוּחַ אִישׁ בְּצֵל אָהֳלוֹ.

וַיְּהִי כַּאֲשֶׁר יָצְאָה מִרְיָם מִן הָאֹהֶל, עֲיֵפָה וִיגֵעָה מֵעֲמַל הַיּוֹם, וַתִּשָּׂא אֶת עֵינֶיהָ – וֹמַחֲזֶה נֶהְדָּר לְפָנֶיהָ בַּמֶּרְחָב נִגְלָה; בְּשַׁלְוַת הָאוֹר, אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר נָטָה – חָנָה הָעָם בְּסֻכּוֹת… מַחֲנֶה גָדוֹל וָרָב, וּלְכָל מְלֹא הָעַיִן נָח שָׁקַט כֻּלּוֹ בְּזֹהַר חַכְלִילִי נָעִים וָטוֹב כִּבְיוֹם שַׁבָּתוֹן…

טָהֲרוּ הַשָּׁמַיִם מִסָּבִיב, וּמִרְיָם עֵינֶיהָ לַדֶּרֶךְ הַבָּאָה מִצָּפוֹן – וּמְנוּחָה שָׁם, לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, גַּם אָבָק קַל לֹא יַעֲלֶה… נֶאֶנְחָה הָעַלְמָה, וְעוֹד תַּבִּיט עֵינֶיהָ הַחַדָּה; לְמֵרָחוֹק עַד קְצֵה הָרָקִיעַ תִּתְבּוֹנֵן – וְרֵיקָה רֵיקָה הַדֶּרֶךְ

---

וּמָתַי יָבֹא יְהוֹשֻׁעַ?

הוֹשֵׁעַ וְעִמּוֹ אֶפְרַיִם – אֵינָם עוֹד.

נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֶל עֵבֶר בֵּית עַמִּינָדָב? – וְהִנֵּה כַּעֲדַת אֲנָשִׁים יוֹשְׁבִים שָׁם אֶל תַּחַת הַשִּׁקְמָה הָרְחָבָה – הַאֵין זֶה מֹשֶׁה שָׁם?

אָכֵן, זִקְנֵי הָעָם נוֹעֲדוּ שָׁמָּה עִם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, – וַתֵּפֵן מִרְיָם וַתֵּלֵךְ אֶל נֹכַח הַבַּיִת וְהַשִּׁקְמָה.

**

**

 

פרשה שביעית: במסה הגדולה    🔗

א    🔗

וְזִקְנֵי הָעָם רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת אֲשֶׁר עִם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עוֹד טֶרֶם יֵדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יַנְחוּ בָהּ אֶת הָעָם מִסֻּכּוֹת וָהָלְאָה, וְהֵמָּה עוֹדָם נוֹעָצִים עַל הַדָּבָר וְקָשֶׁה הַדָּבָר עַל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה.

הֵמָּה רָאוּ בְּקוּם יִשְׂרָאֵל וַיֵּעוֹר כִּרְאֵם וַיִּפְרֹק אֶת עֹל מִצְרַיִם מֵעַל צַוָּארוֹ לָצֵאת בְּיָד רָמָה, וַיֹּאמֵרוּ: “אָכֵן כֹּחַ הֶהָמוֹן כְּכֹחַ שַׁדַּי”. הֵם אָמְנָם יָדֹעַ יָדְעוּ, כִּי מִבְצַר אֵתָם הֶחָזָק וּגְדוּדֵי מִצְרַיִם יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, - אַךְ מַה הֵם בִּפְנֵי הֶהָמוֹן אֲשֶׁר הִתְאַזֵּר גְּבוּרָה בַּיְיָ אֱלֹהָיו? מַה כָּל שֶׂכֶר וְכָל מַעֲצוֹר בִּפְנֵי פֶרֶץ מַיִם אַדִּירִים אֲשֶׁר פָּרְצוּ בְּתוֹךְ נַחַל אֵיתָן? הֲלֹא שַׁבֵּר יְשַֹבֵּרוּ וִימַגְּרוּ כֹּל אֲשֶׁר בְּדַרְכָּם וַיִּשְׂאוּ בְּשִׁטְפָּם כִּי כַּבִּיר הוּא. חוֹמָה וּמִבְצָר – כְּתֵל-עָפָר יַעַבְרוּם, חֵיל פַּרְעֹה – כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ יְפִיצוּהוּ! כִּי רוּחַ יְיָ צְבָאוֹת לָבְשָׁה אֶת יִשְׂרָאֵל – וַיַּאֲמיִנוּ הַזְּקֵנִים גַּם הֵם בָּעָם וּבִגְבוּרָתוֹ כִּי רַבָּה תִהְיֶה.

אוּלָם עַתָּה, כַּאֲשֶׁר נִלְאָה הָעָם הַזֶּה בְּלֶכְתּוֹ יוֹמַיִם בְּרוּחַ הַקָּדִים עִם הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְכָל הַכְּבֻדָּה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם וַיִּיעֲפוּ – עָבְרָה אֲנָחָה וּתְלוּנָה בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה וַיִּשְׁאֲלוּ לֵאמֹר: “הַאִם לֹא נִתֵּן רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה?…” אָז נָפְלָה רוּחַ כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת גַֹם הִיא. הִם רָאוּ הַפַּעַם וַיֵּדְעוּ, כִּי כָל גְּדוּד מִגְּדוּדֵי מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִפְגַּע בַּמַּחֲנֶה הֶעָיֵף הַזֶּה, יַפִּיל עֲלֵיהֶם פַּחַד וְיִבְרחוּ מִפְּנֵי מִצְרַיִם כְּעֶדְרֵי צֹאן מִפְּנֵי זְאֵב אֶחָד.

וְדֶרֶךְ אֵתָם דֶּרֶךְ אֲגַמִּים וּבִצָּה הִיא, וּמִבְצַר אֵתָם חָזָק לִמְאֹד, וְחֵיל מִצְרַיִם אֲשֶׁר עַל חוֹמוֹתָיו רַב הוּא; וּבְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל רַבִּים הֵם הַיְרֵאִים וְרַכֵּי הַלֵּבָב, אֲשֶׁר אַךְ הָמֵס יָמִסּוּ גַם אֶת לֵב הַגִּבּוֹרִים, הַחֲלוּצִים אֲשֶׁר לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה – וַיֵּדְעוּ הַזְּקֵנִים כִּי לֹא דֶרֶךְ אֵתָם וְדֶרֶךְ אֶרַץ פְּלִשְׁתִּים דַּרְכָּם.

וְאֵי-זֹה הִיא הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ?

וַיֵּשְׁבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְהִוָּעֵץ בַּיּוֹם הָהוּא – וְהֵמָה יוֹשְׁבִים תַּחַת הַשִּׁקְמָה הַגְּדֹולָה אֲשֶׁר עִם בֵּית עַמִּינָדָב.

וּמִרְיָם עָבְרָה לִפְנֵי הַשִּׁקְמָה, בְּשׁוּבָהּ מִן הַמַּחֲנֶה, וַתַּעֲמֹד רֶגַע לְהַבִּיט בִּפְנֵי אַחֶיהָ. רָאָה מֹשֶׁה וַיִּרְמֹז לָהּ כִּי תָבֹא גַם הִיא שָׁמָּה.

וַתָּבֹא מִרְיָם וַתֵּשֵׁב לָהּ אֶל הָעֵבֶר הָאֶחָד וַתַּקְשֵׁב אֶל אֲשֶׁר יְדֻבַּר בְּמוֹעֲצַת הַזְּקֵנִים, וְהִיא יְגֵעָה וַעֲצוּבַת-רוּחַ.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלוּ לְדַבֵּר, וְהַזְּקֵנִים קָמוּ לָלֶכֶת אִישׁ לְאָהֳלוֹ, וַיִּגַּשׁ מֹשֶׁה אֶל אֲחוֹתוֹ וַיִּשְׁאַל לִשְׁלוֹמָהּ וַיֹּאמַר: “וְעַתָּה הֲלֹא שָׁמַעַתְּ, מִרְיָם, כִּי יוֹצֵא אֲנִי הַפַּעַם לָתוּר לָעָם דֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ”.

וַתִּשָּׂאּ מִרְיָם אֶת עֵינֶיהָ אֲשֶׁר רֻטְּבוּ מִדִּמְעָה, וַתַּבֵּט בִּפְנֵי אָחִיהָ הַנֶּאְדָּר מִכָּל אָדָם, וְלֹא נוֹעֲזָה גַם לְהַגִּיד לוֹ, כִּי בְּצֵאתוֹ הַפַּעַם, חָרֹד יֶחֱרַד לִבָּהּ עָלָיו וְיֶהְגֶּה אֵימָה – וַתַּבֵּט עוֹד בְּתֹאַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים לְשְׂבֹּעַ תְּמוּנָתוֹ בְּטֶרֶם יֵלֵךְ… וְהוּא נִשְׁקָף לָהּ הַפַּעַם זוֹרֵחַ מֵאֹדֶם זִיו הַשֶּׁמֶשׁ, זוֹרֵחַ בְּשַׂחֲקַת רָצוֹן, כִּי הוֹלֵךְ הוּא…

תַּבִּיט מִרְיָם – וְרוּחַ קַלָּה מְשַׂחֶקֶת בִּקְצוֹת זְקָנוֹ הַגָּדוֹל הַיּוֹרֵד עַל מִדּוֹתָיו, וְשַׂעֲרוֹת הַשֵּׂיבָה אֲשֶׁר בָהֶם, אַחַת אַחַת כְּמִחֶדְוָה תִּרְעַדְנָה וְכַכֶּסֶף הַמְמֹרָט תְּנוֹצֵצְנָה… וְהִיא, מִרְיָם, כְּמוֹ בְּזֹהַר עֵינֵי אָחִיהָ הַנִּקְדָּשׁ תִּתְמוֹגֵג, וּכְנִכְלֶמֶת מֵהַבִּיט בּוֹ, דּוֹם תִּדֹּם לְפָנָיו כְּצֶמַח הַשָּׂדה אֲשֶׁר לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ…

לֹא דִבְּרָה דָבָר, כִּי מֹשֶׁה הֵן רָאֹה יִרְאֶה - - וְהוּא כִּרְאוֹתוֹ אָמְנָם גַּם הֵבִין לָהּ וַיֵּדַע בְּלִי אֲשֶׁר תַּגִּיד, - וַיָּחָן פָּנָיו אֵלֶיהָ וַיִּרְמֹז לָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ אֲשֶׁר הֵרִים מַעְלָה, הַשָּׁמַיְמָה… רָאֲתָה מִרְיָם וַתַּעַן בְּקוֹל רַךְ: “כֵּן, אָחִי, יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי כִּי אֱלֹהִים עִמָּךְ– וּמַה אָדָם כִּי יִדְאַג לְךָ בְּשִׂימְךָ אֶת נַפְשְׁךָ בַּכָּף? וֵאלֹהִים אָמַר לְךָ: נְחֵה לִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְשָׂאֵהוּ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן בְּחֵיקוֹ אֶת הַיּוֹנֵק… לֵךְ לְשָׁלוֹם, אָחִי, כִּי מַלְאַךְ יְיָ אָתָּה!”

וּמֹשֶׁה הוֹצִיא מֵחֵיקוֹ לוּחַ קָטֹן וַיִּכְתֹּב עָלָיו דָּבָר וְיְשִׂימֵהוּ בְּחוֹר הַשִּׁקְמָה וַיֹּאמַר: “וְזֶה לְהוֹשֵׁעַ, הוּא יְהוֹשֻעַ בִּן-נוּן. כִּי יָבֹא וְאָמַרְתְּ לוֹ – וּמָצָא אֶת זֶה וְיֵדַע כִּי הָאֱלֹהִים קוֹרֵא לוֹ וְאַל יָשֶׂם עוֹד מִבְטַחוֹ בָּאָדָם”…

וַיְבָרֵךְ מֹשֶׁה אֶת אֲחוֹתוֹ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֵךְ לוֹ.

אָז יִגַּשׁ אַהֲרֹן, אֲשֶׁר נִשְׁאַר לְדַבֵּר אַף הוּא עִם אֲחוֹתוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “חוּר בֶּן כָּלֵב דִּבֵּר עָלַיִךְ טוֹבוֹת לְפָנַי בַּדֶּרֶךְ, וַיֹּאמַר…” וְלֹא נָתְנָה מִרְיָם אֶת אַהֲרֹן לְדַבֵּר עוֹד וַתַּעַן וַתֹּאמַר: “יָדַעְתִּי, אָחִי, גַּם יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר…” וַיָֹבֶן אַהֲרֹן, כִּי כְבָר הִגִּיד הַיּוֹם חוּר אֶת לִבּוֹ לְמִרְיָם, וַיִּדֹּם וַיַּחֲשֹׁב רֶגַע וַיֹּאמַר: “אֲשֶׁר יֹאמַר יְיָ – כֵּן יִהְיֶה”.

וַיְבָרֶךְ אֶת מִרְיָם גַּם הוּא וַיִּפֶן וַיֶּלֶךְ לְדַרְכּוֹ אַף הוּא.

וּמִרְיָם עוֹדֶנָה עוֹמֶדֶת תַּחַת הַשִׁקְמָה. מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת שָׁתוּ עָלֶיהָ בְּפָקְדָהּ אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאֲתָה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר שָׁמְעָה בַּיּוֹם הַזֶּה…

וְהַיּוֹם פָּנָה, הַשֶּׁמֶש בָּא – וַיְהִי עָרֶב. מְדוּרוֹת אֵשׁ הֵחֵלוּ בּוֹעֲרוֹת מִתּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וַעֲשָׁנָן עָלָה וַיְכַס כְּעָנָן דַּק עַל כָּל הָאֳהָלִים, - וּמִרְיָם עוֹדֶנָה עוֹמֶדֶת עַל מְקוֹמָהּ נִשְׁעָנָה אֶל גֶּזַע הָעֵץ וְנִסְתָּרָה מֵעֵין רוֹאֶה – וְהִיא דוֹמֵמָה בְּרֹב שַׂרְעַפֶּיהָ:

“מִרְיָם, מִרְיָם!” – נִשְׂמַע לָהּ פִּתְאֹם קוֹל מִלְכָּה הָרַךְ בְּקֹרְאָהּ לָהּ מִקָּרוֹב, - וַתְּמַהֵר מִרְיָם וַתֵּצֵא אֶל מִלְכָּה וַתֵּלֶךְ אִתָּהּ בִּדְמָמָה, וַתָּבֹאנָה אֶל בֵּית עַמִּיָנָדב.

וְהִנֵּה כָל אַנְשֵׁי בֵּית-עַמִּינָדָב מְחַכִּים לָהּ כְּבָר אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְהַיְלָדִים כֻּלָם שְׂמֵחִים בְּדַבְּרָם יַחַד עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ מָחָר יַחַד עִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הָרַבָּה וְהָעֲצוּמָה. וְאִישׁ לֹא שָׁאַל אֶת מִרְיָם אֵיפֹה הָיְתָה וְאֵיכָה עָשְׂתָה כָּל הַיּוֹם, כִּי כְבָר הִסְכִּינוּ אֵלֶיהָ, בְּהַכִּירָם כִּי מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּהּ – וְלֹא הִפְרִיעוּהָ.

וּמִרְיָם זֹאת הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר אָמְרָה בְּלִבָּהּ: “אָכֵן גַּלְמוּדָה וּבוֹדֵדָה אָנִי – וְאֶל מִי אָשִׂיחַ לִבִּי כַּאֲשֶׁר יִכְבַּד וְיִכְאַב עָלָי?…”

וְהִנֵּה הִגִּישׁוּ אֶת הָאֹכֶל, וַיֹּאכֵלוּ. וַיָּקוּמוּ לִצְרוֹר אֶת הַחֲפָצִִים אֲשֶׁר לֹא צָרְרוּ עוֹד. וּמִרְיָם הִתְעַטְּפָה וַתָּשָׁב לְבַדָּהּ אֶל הַמַּחֲנֶה לָסֹב וְלִפְקוֹד עוֹד אֶת הָאֳהָלִים.

הִיא יָצְאָה אֶת שַׁעַר הֶחָצֵר וַתִּסְגְּרֵהוּ אַחֲרֶיהָ וַתַּעֲמֹד רֶגַע לִרְאוֹת בַּעֲלוֹת הַיָּרֵחַ בְּהִלּוֹ – וְהִנֵּה לְאָזְנֶיהָ שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּס רָץ. נָשְׂאָה עֵיֵניהָ – וְסוּס-אֵין-רוֹכֵב עָלָיו נֶחְפָּז בְּנַחֲרָה אֶל שַׁעַר הֶחָצֵר:

“אֵל אֱלֹהִים!” קָרְאָה הָעַלְמָה וַתִּתְפַּלֵּץ, תָּפְשָׂה אֶת הַסּוּס בְּרַעֲמָתוֹ - - הַסּוּס סוּס אֶפְרַיִם הוּא!…

“וְאֵיפֹה הַנָּעַר?…”

וְהַשָּׂרֹק מִנְּחִירֵי אַפּוֹ יִשּׁוֹף-יִשּׁוֹם לְמוּלָה, עֲפַר-אֶרֶץ יִשְׁאַף וְיִרְקַע בְּרַגְלָיו, אַךְ אֶל פָּנֶיהָ רַכּוֹת יִצְהָל - - וְרוֹאָה מִרְיָם אֻכָּפוֹ עָלָיו, מוֹסַר רִסְנוֹ נִתָּק – וְאֶפְרַיִם?…

“מַה קָרָה אֶת הַנַּעַר?!” קָרְאָה מִרְיָם וַתִּפֹּל מֵחֲרָדָה אֶל צַוַּאר הַסּוּס. וּבִן רֶגַע כָּל מִקְרֶה וְכָל אָסוֹן, אֲשֶׁר מֵפָּנָיו יָכֹל הַסּוּס לִבְרֹחַ וְשׁוּב לְבַדּוֹ אֶל בֵּית בְּעָלָיו – חָלַף עָבַר בְּמַחֲשֶׁבֶת הָעַלְמָה כַּבָּרָק - - וַתּאֹמֶר בְּלִבָּהּ: “מָה אֵדַע, אֵל, וּמָה אֶשְׁפֹּט?…”

אַךְ זֹאת יָדְעָה כְּרֶגַע, כִּי עַתָּה אֵין לְהָבִיא אֶת הַסּוּס לִפְנֵי בֵּית בְּעָלָיו. אַנְשֵׁי הַבַּיִת יִרְאוּהוּ – וְכֻלָּם יִבָּהֵלוּ: “אָבַד אֶפְרַיִם!” יֹאמְרוּ – וְהָיְתָה הַבְּכִיָּה וְהַמְּהוּמָה וְלֹא יֵדְעוּ עוֹד עֲשׂוֹת דָּבָר לַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר יִכּוֹנוֹ עַתָּה אֵלֶיהָ…

“לֹא!” מִהֲרָה הָעַלְמָה וְהֶחְלִיטָה בְּלִבָּהּ – “עַד בֹּקֶר הֵמָּה לֹא יִרְאוּ אֶת הַסּוּס וְלֹא יֵדְעוּ…” וַתִּמְשֹׁךְ אֶת הַסּוּס אַחֲרֶיהָ וַיֵּלֵךְ. וְהִיא שְׂעַר רֹאשָׁהּ יְסַמֵּר וְלִבָּהּ כְּהֹלֶם פָּעַם לְזֵכֶר אֶפְרַיִם אֲשֶׁר שָׁלָחָה…

אֶל הַמַּחֲנֶה שָׁמָה פָּנֶיהָ, - וְהִנֵּה בָּחוּר עוֹבֵר וְרָמְחוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וַתַּכִּירֹו מִרְיָם כִּי בֶּן-אוּרִי הוּא זֶה, אֲשֶׁר רָאַתְהוּ הַיּוֹם:

“בְּצַלְאֵל!” קָרְאָה לוֹ, וַיַּעֲמֹד, אָנָהּ אָתָּה?"

“אָנֹכִי”, עָנָה הַנַּעַר, “לִשְׁמֹר עַל הַמַּחֲנֶה יָמָה הִפְקִידַנִי חוּר אֲבִי-אָבִי”.

“כִּי עַתָּה, הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת הַסּוּס הַזֶּה וְרָכַבְתָּ עָלָיו לַיְלָה, וּבֹקֶר תְּשִׁיבֶנּו, וְכָעֵת הַשְׁקֵהוּ נָא, כִּי צָמֵא, גַּם מִסְפּוֹא תָּבֹל לוֹ, וְקָשַׁרְתָּ מוֹסָר לְרִסְנוֹ – אַחַר תִּרְכָּב”.

“וְלָמָּה מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ, גְּבִרְתִּי?”

“בֶּן חַיִל, אַל תִּשְׁאָל! עֲשֵׂה, וּמָחָר יִוָּדַע לְךָ”.

וַיִּמְשֹׁךְ הַנַּעַר אֶת הַסּוּס – וַיֵּלֵךְ.

“צַדִּיק אַתָּה, יְיָ!”, קָרְאָה מִרְיָם וְעֵינֶיהָ הַשָּׁמַיְמָה, “בְּךָ בָטַחְתִּי וָאֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר - - וְעַתָּה…”

נִתְקוּ הַדְּבָרִים מִפִּיהָ – וַתִּדֹּם.

עַתָּה יָדְעָה מִרְיָם וּבְכָל נַפְשָׁהּ הִכִּירָה זֹאת, כִּי בְּדֶרֶךְ מַסּוֹת גְּדוֹלוֹת וּבְעַד אֲסוֹנוֹת יֵלֵךְ הָעָם; וַתִּזְכֹּר אֶת כָּל הַמִּתְלוֹנְנִים וְהַמִּתְאוֹנְנִים אֲשֶׁר בָּזָה לָהֶם הַיּוֹם בְּלִבָּהּ – וַיִּכָּמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַד לִבְכִיָּה גְּדוֹלָה… אוּלָם כְּרֶגַע הִתְאַפְּקָה וַתֹּאמַר: “בְּיָדְךָ, אֵל, אֲנָחְנוּ. ‘אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה’ אָמַרְתָּ לְמֹשֶׁה עַבְדְּךָ… וְאָנֹכִי – לַאֲשֶׁר תִּשְׁלַח עוֹד, אֵלֵךְ”.

סָפְקָה כַּפָּהּ עַל מִצְחָהּ וַתָּחֲשֹׁב רֶגַע – וַתִּפֶן וַתֵּלֵךְ אֶל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר אָמְרָה לִפְקֹד בְּאָהֳלֵיהֶן לִפְנֵי שְׁנָתָן.

ב    🔗

וַיְהִי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, בִּנְפוֹל הַתַּרְדֵמָה עַל כָּל בָּשָׂר מִסָּבִיב, וְגַם כָּל חוֹלֶה וְכוֹאֵב נִרְדַּם כְּבָר וַיִּישַׁן שְׁנַת מְנוּחָה וֹמַרְפֵּא, - יָצְאָה מִרְיָם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה, וְאָזְנָהּ נְטוּיָה לְהַקְשִׁיב עוֹד קֶשֶׁב מַה מֵרָחוֹק… אוּלָם אַךְ קוֹל הַשּׁוֹמְרִים, אֲשֶׁר הָפְקְדוּ לְמִשְׁמַר הַלַּיְלָה, יֵעוֹר לִפְעָמִים מִקְצֵה הַמַּחֲנֶה, אִישׁ אֶל אָחִיו יֵתֵּן קוֹל, וְרֵעֵהוּ אַף הוּא יַעֲנֶנּוּ מֵרָחוֹק – וְנָדַמּוּ בְּתַרְדֵּמַת הַלַּיִל וְדִמְמָתוֹ.

מְנוּחָה מִסָּבִיב לַמַּחֲנֶה, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב… שַׁעֲטוֹת פַּרְסוֹת סוּס, אֲשֶׁר יָרוּץ בַּדֶּרֶךְ, לֹא נִשְׁמַע – יְהוֹשֻעַ עוֹד טֶרֶם יָבֹא…

הַאִם לֹא הִגִּיעוּהוּ דְבָרֶיהָ אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֵלָיו בְּיַד אֶפְרַיִם? וְהַנַּעַר אֶפְרַיִם – הוֹ, אֶפְרַיִם מֶה הָיָה לוֹ!?… אַלְפֵי מַחֲשָׁבוֹת כְּסוּפָה הִסְתָּעֲרוּ בְּלִבָּהּ – וְלֹא יָכְלָה מִרְיָם לָבוֹא הַבַּיִת לָנוּחַ, - נָדְדָה מְנוּחַת נַפְשָׁהּ. וַתֵּפֶן לָסוּר אֶל הַשִּׁקְמָה, לָשֶׁבֶת עוֹד בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אָהֲבָה וְאֲשֶׁר הִסְכִּינָה לָשֶׁבֶת בּוֹ מֵאָז בִּגְבֹר עָלֶיהָ מַחְשְׁבוֹת לִבָּהּ, - הוּא הַמָּקוֹם הָאֶחָד הַקָּדוֹשׁ לָהּ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מִנְּעוּרֶיהָ וַאֲשֶׁר תַּעַזְבֵהוּ מָחָר לְבִלְתִּי רְאוֹתוֹ עוֹד עַד עוֹלָם…

וְכוֹכְבֵי לַיְלָה הִגִּיהוּ בְּזָהֳרָם מִבַּעַד לָאֳפָעֵי הַשִּׁקְמָה, הַנִּרְדָּמָה גַם הִיא. דְּמָמָה מִסָּבִיב שָׁלְטָה, דָּמְמוּ שָׁמַיִם וַתִּדֹּם הָאָרֶץ מִסָּבִיב – וּמַעֲנֶה אֵין לַלֵּב הַנִּרְגָּשׁ. וְהִנֵּה קוֹל, קוֹל אִישׁ בְּדַבְּרוֹ וְשַׁעֲטַת צְעָדָה נִשְׁמָעָה… אָכֵן אַךְ חוּר זֶה וַאֲנָשָׁיו, אֲשֶׁר יָצְאוּ לְסוֹבֵב עַל הַמַּחֲנֶה וּלְהִתְבּוֹנֵן בָּהּ… אֲבָל הִנֵּה גַם שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּס לְאָזְנָהּ, - יַחַד עִם חוּר יִצְעַד הַסּוּס וּדְבָרִים יֵשׁ בֵּין חוּר וּבֵין הַפָּרָשׁ – וַיֶּחֲרַד לֵב מִרְיָם וַיְבַשֵׂר לָהּ לֵאמֹר: “הוּא בָא!”

וְאָמְנָם זֶה יְהוֹשֻעַ הָיָה, בְּחִירָהּ אֲשֶׁר קָרְאָה לוֹ. - -

בֵּין הָאֳהָלִים קָם שְׁאוֹן-רֶגַע. נֵעוֹרוֹ כְלָבִים וַיֶּחֶרְצוּ לָשׁוֹן. קוֹל שׁוֹמֵר בְּקָרְאוֹ, קוֹל שׁוֹאֵל וְקוֹל מֵשִׁיב – וְהַפָּרָשׁ קָרֵב וּבָא.

בָּא יְהוֹשֻעַ! וְרוּחַ עָבְרָה אֶת הָעַלְמָה וַתִּנָּעֵר, וַיּאוֹר לָהּ וַיִּרְוַח לָהּ, כְּמוֹ לוּ יָצְאָה פִּתְאֹם מִמְּעָרַת חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲשֶׁר תָּעֲתָה שָׁם וַיִּשְׁטְפֶהָ פִּתְאֹם אוֹר הַיּוֹם וּשְׂשׂוֹן הַחַיִּים יַחַד. הִיא קָרְאָה לַגִּבּוֹר – וַיָּבֹא, הֵנִיפָה – וַיַּעֲזֹב אֶת כְּבוֹד פַּרְעֹה וְחֵילוֹ וַיָּעָף!

נִסְכַּר גְּרוֹנָהּ מִשִּׂמְחָה וַתְּקַשׁ לִקְרֹא בְּשֵׁם “יְהוֹשֻעַ”… וְהִנֵּה זֶה הוּא נִרְאָה לָהּ בְּרָכְבוֹ עַל סוּסוֹ הָאַבִּיר; הוּא הִקְרִיב אֶל בֵּית-עַמִּינָדָב; הִנֵּה זֶה קָפַץ מֵעַל סוּסוֹ, וְהַנּוֹהֵג בּוֹ הִשְׁלִיךְ אֶת מוֹשְׁכוֹת רִסְנוֹ אֶל אִישׁ שְׁלִישִׁי הַנִּלְוֶה אֲלֵיהֶם – אָכֵן יְהוֹשֻעַ זֶה!

וְנוֹהֲגוֹ מִי הוּא? – הָעַלְמָה הִתְבּוֹנְנָה וַתִּבְחַן וַתַּכִּירֵהוּ, וּרְעָדָה עָבְרָה עַל נַפְשָׁהּ – הֲלֹא זֶה חוּר…

הִנֵּה עָמְדוּ יַחַד שְׁנֵי הַגְּבָרִים הַמְּבַקְּשִׁים אֶת יָדָהּ, הִיא רוֹאָה אוֹתָם לְאוֹר הַכּוֹכָבִים וּלְאוֹר לַפִּידֵי הָאֵשׁ הַבּוֹעֲיִרם לִפְנֵי הַבַּיִת בֵּין הָעֲגָלוֹת וְהַצְּרוֹרוֹת אֲשֶׁר הוּכְנוּ לַדֶּרֶךְ, - וְהֵם שְׁנֵיהֶם גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים אִישׁ לִפְנֵי אָחִיו. הַזָּקֵן בּעַל הָעֲדָרִים וְהַצָּעִיר שַׂר מִצְרַיִם שְׁנֵיהֶם מוּצָקִים בְּעֹז קוּמָתָם, וְקוֹלָם קוֹל אֹמֶץ בְּדַבְּרָם…

וְהִנֵּה צָעֲדוּ בְדַבְּרָם – וְהֵם קְרֵבִים וְהוֹלְכִים לִקְרָאתָהּ עַד כִּי בָחֲנָה אָזְנָהּ אֶת שִׂיחָתָם. חוּר מְסַפֵּר לְהוֹשֵׁעַ כִּי יָצֹא יָצָא מֹשֶׁה לָתוּר דֶּרֶךְ לִפְנֵי הָעָם. וְהִנֵּה יַעַן הוֹשֵׁעַ כְּנִבְהָל: “וַאֲנִי הֲלֹא דָבָר נָחוּץ לִי אֶל מֹשֶׁה, דָּבָר גָּדוֹל!” וְחוּר יָשִׁיב לוֹ: “מָחָר אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ, וּפָגַשׁ בָּנוּ מֹשֶׁה לְהוֹרוֹתֵנוּ אֶל אֲשֶׁר נִפְנֶה וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו אָז. וְעַתָּה, הוֹשֵׁעַ, הוֹאִילָה נָא וְסוּרָה אֶל אָהֳלִי, כִּי רְאֵה נָא, אֵין אוֹר עוֹד גַּם בְּבֵית עַמִּינָדָב, וְלָמָּה תְעִירֵם? – וְהֵם כֻּלָּם יְשֵׁנִים”.

“לֹא כֻלָּם!” עָנְתָה מִרְיָם וַתִּגָּלֶה אֲלֵיהֶם מִתַּחַת הַשִּׁקְמָה – הִנֵּה אֲנִי עֵרָה וְלֹא יְשֵׁנָה… שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם בּוֹאֶךָ, יְהוֹשֻעַ גִּבּוֹר הֶחָיִל!"

שְׁנֵי הַגְּבָרִים כְּמוֹ נִדְהֲמוּ רֶגַע בְּהֵרָאוֹת פִּתְאֹם הַנְּבִיאָה לְעֵינֵיהֶם, וְהוֹשֵׁעַ נֵעוֹר רִאשׁוֹנָה וַיְבָרֶךְ אֶת מִרְיָם וַיִּשְׁאַל לִשְׁלוֹמָהּ.

“וְהַנַּעַר אֵיפֹה הוּא?!”

“אִם לֹא יָצָא עוֹד אֶפְרַיִם אַחֲרַי”, עָנָה הוֹשֵׁעַ, “כִּי אָז, מָחָר, בְּשׁוּבִי צֹעֲנָה, אֶשְׁלָחֵהוּ הֵנָּה…”

“וְאֵיכָה? הַעוֹד תָּשׁוּב שָׁמָּה?!” הִתְעוֹרְרָה עָלָיו מִרְיָם בְּרֶגֶשׁ, וְאֵיךְ זֶה עָזַבְתָּ אֶת הַנַּעַר שָׁם לְבַדּוֹ לְעֵת כָּזֹאת?"…

אָז יַגִּיד לָהּ הוֹשֵׁעַ אֶת הַקּוֹרוֹת אֶת אֶפְרַיִם, וַיּוֹסֶף וַיּאֹמֶר אֵלֶיהָ: “וְאַתְּ הֲלֹא קָרָאת לִי בִדְבַר יְיָ, וַאֲנִי גַם דָּבָר גָּדוֹל לִי מֵאֵת פַּרְעֹה, נָחוּץ אֶל מֹשֶׁה אָחִיךְ – וַאֲמַהֵר. וּמָחָר עָלַי לְהָשִׁיב דְּבַר מֹשֶׁה לְפַרְעֹה – וְהוּא, מֹשֶׁה אָחִיךְ – אֵינֶנּוּ פֹה…”

“לֹא טוֹב!” עָנְתָה מִרְיָם בְּטֶרֶם יְכַלֶּה הוֹשֵׁעַ אֶת דְּבָרוֹ, “לֹא כֵן עָשִׂיתָ הַפָּעַם!” קָרְאָה בִּדְאָגָה וְגַם בְּחֵמָה עֲצוּרָה – “לֹא בִדְבַר יְיָ בָּאתָ עַתָּה, יְהוֹשֻעַ, כִּי אִם בִּדְבַר פַּרְעֹה – וְנִסְכַּלְתָּ! – הִנֵּה תָּשׁוּב צֹעֲנָה, וְשָׁם, מִי יֵדַע אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם עוֹד עִמְּךָ וְעִם אֶפְרַיִם יַחַד?”…

“וַאֲנִי אֹמַר”, עָנָה יְהוֹשֻעַ נִרְגָּז אַף הוּא, “כִּי לֹא טוֹב אִם לֹא אֶמְצָא פֹּה אֶת מֹשֶׁה! לֹא טוֹב, כִּי רוֹאֶה אָנֹכִי אֶת הָעָם וְהוּא נָכוֹן לַדֶּרֶךְ – דֶּרֶךְ אֲשֶׁר רָעָה נִשְׁקֶפֶת לוֹ מִמֶּנָּה!…”

“וּמָה הָרָעָה אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בָהּ?” שָׁאַל חוּר וַיִּתְיַצֵּב בִּפְנֵי הוֹשֵׁעַ כְּאִישׁ מָגֵן.

“הָרָעָה הִיא”, אָמַר הוֹשֵׁעַ, “כִּי בָאָה הַפְּקֻדָּה לְחֵיל הַמַּצָּב אֲשֶׁר בְּאֵתָם לִסְגּוֹר אֶת הַדֶּרֶךְ, וּנְצִיב אֵתָם הִרְבָּה כְּבָר אֶת חֵילוֹ, - וְעַתָּה אֵיכָה זֶה נֵצֵא עִם הָעָם הַזֶּה וְנוֹצִיֵאהוּ לִקְרַאת חָרֶב? וְהוּא עָם לֹא לֻמַּד-מִלְחָמָה וְכָל מַעֲרָכָה אֵין עוֹד בּוֹ – הֲלֹא כְּצֹאן לַטֶּבַח נוֹבִילֵהוּ! עַל כֵּן נָחוּץ דְּבָרִי אֶל מֹשֶׁה, כִּי אֲדַבֵּר אֵלָיו עוֹד בְּטֶרֶם יֵצֵא הָעָם וּבְטֶרֶם יָבֹא בְּתוֹךְ הָרָעָה”.

“אוּלָם כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר יָדַעְתָּ אַתָּה לֹא נֶעֶלְמָה גַם מֵעֵינֵי מֹשֶׁה”, אָמַר חוּר, “וַאֲשֶׁר עַל כֵּן יָצָא בֶּן עַמְרָם לָתוּר דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לִפְנֵי הָעָם, כִּי נָתֹן נָתַן אֱלֹהִים אֶת עֶדְרוֹ בְּיַד רוֹעֶה נֶאֱמָן”.

“וְאָנָּה הָלַךְ, אָנָּה פָנָה לְבַקֵּשׁ דֶּרֶךְ?”

“דְּבַר-סֵתֶר הוּא אֲשֶׁר יֵדְעוּהוּ רַק רָאשֵׁי הָעָם”.

“וּבָהֶם הֲלֹא גַם אָבִי”.

“כֵּן, גַּם הוּא יוֹדֵעַ. כִּי עַל כֵּן יְעַצְתִּיךָ לָסוּר עוֹד הַלַּיְלָה אֵלָיו. וְאַל תִּירָא כִּי תְּעִירֵהוּ מִשְּׁנָתוֹ, כִּי אָמְנָם נָחוּץ הַדָּבָר, וְהָיָה אִם יִיטַב בְּעֵינֵי אָבִיךָ לְהַגִּיד לְךָ – יַגִּיד”.

“אַךְ אִם אַתֶּם לֹא תוּכְלוּ הַגִּיד לִי זֹאת, הֲלֹא יֶחֱרַשׁ גַּם אָבִי כְּמוֹכֶם. אוֹ אוּלַי יוּכַל לְהַגִּידוֹ לִי רַק הָאִישׁ אֲשֶׁר הָפְקַד עַל צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל? – מִי בְּרֹאשׁ הָעָם מָחָר בְּצֵאתָם?”

“אָנֹכִי”.

“אַתָּה?” שָׁאַל הוֹשֵׁעַ וַיִּשְׁתּוֹמֵם לַדָּבָר.

וַיַּעַן חוּר וַיֹּאמַר: “אַל יִפָּלֵא בְּעֵינֶיךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל, כִּי אִישׁ רוֹעֶה אֲשֶׁר כָּמוֹנִי נוֹעָז לָצֵאת וְלָבֹא לְעֵת כָּזֹאת לִפְנֵי הָעָם. בִּלְעָדָי! יְיָ צְבָאוֹת הוּא הַהוֹלֵךְ לְפָנֵינוּ, הוּא יְפַקֵּד צִבְאוֹת עַמּוֹ אֲשֶׁר הוֹצִיא מִמִּצְרַיִם – וּבוֹ בָטַחְנוּ… וְאַתָּה, הַאִם לֹא תַגִּיד אֶת דְּבָרְךָ לְאַהֲרֹן?”

“וְאַהֲרֹן בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה הוּא?”

“לֹא, גַּם הוּא הָלַךְ; אַךְ הוּא שׁוֹב יָשׁוּב הֵנָּה לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, בִּהְיוֹתֵנוּ נְכוֹנִים לַדָּרֶךְ”.

“וְאַהֲרֹן – הֲיָכֹל יוּכַל הוּא לְהַחְלִיט דָּבָר גָּדוֹל מִבַּלְעֲדֵי מֹשֶׁה?”

“לֹא. הוּא לֹא יַעֲשֶׂה כָּכָה, כִּי אוֹתוֹ שָׂם אֱלֹהִים לִהְיוֹת אַךְ פֶּה לְמֹשֶׁה, וַאֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ אָחִיו אִישׁ-הָאֱלֹהִים אוֹתוֹ יִשְׁמֹר אַהֲרֹן לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹ אֶל הָעָם, כַּאֲשֶׁר חֲנָנוֹ יְיָ”.

וַיּוֹרֵד הוֹשֵׁעַ אֶת רֹאשׁוֹ מֵרֹב מַחֲשָׁבָה וַיַּעֲמֹד רֶגַע וַיִּדֹּם, וַיָּשָׁב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיִּפֶן אֶל מִרְיָם, - וְהִנֵּה הָעַלְמָה עוֹמֶדֶת מַחֲרִישָׁה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ, וְעֵינֶיהָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם… וַיַּעַן אֵלֶיהָ יְהוֹשֻעַ בַּלָּּאט: “הֵן גַּם אֵלַיִך, מִרְיָם הַנְּבִיאָה, יִהְיֶה דְבַר יְיָ”…

“הוֹ, יְהֹושֻעַ!” קָרְאָה מִרְיָם בִּתְחִנָּה, לְבַל יֹאמַר כָּכָה, וּבְכַפּוֹת יָדֶיהָ כִּסְתָה עַל עֵינֶיהָ מִכְּלִמָּה…

אַךְ הוֹשֵעַ הוֹסִיף עוֹד וַיֹּאמֶר נִרְגָּשׁ וּבְשֶׁפֶל קוֹל כְּמִתְחַנַּן: “הֲלֹא אַתְּ… אַתְּ אֲשֶׁר קָרָאת לִי הֵנָּה בְּשֵׁם יְיָ! = וַאֲנִי, הֲלֹא עַל דִּבְרָתֵךְ הִשְׁלַכְתִּי מֵעָלַי אֶת שְׁמִי, אֲשֶׁר שָׂמוּ לִי אָבִי וְאִמִּי וַאֲשֶׁר נְשָׂאתִיו בְּכָבוֹד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וַאָשִׂים עָלַי אֶת הַשֵּׁם אֲשֶׁר קָרָאת אַתְּ לִי – “יְהוֹשֻעַ”… וְאֶת כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם עָזַבְתִּי וָאַשְׁלִיֵכהּו בִּגְלָלֵךְ, כַּאֲשֶׁר יַשְׁלִיךְ אִישׁ אֶת אַדַּרְתּוֹ הַבָּלָה – וָאֵלֵךְ וָאָבֹא אֶל עַמִּי… גַּם אֶת נַפְשִׁי שַׂמְתִּי בַּכָּף, בְּדַבְּרִי אֶל פַּרְעֹה, כִּי יָסִיר מֵעָלַי אֶת הַשְׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ וּלְחֵילוֹ – וַיְיָ אֱלֹהֵי אָבוֹתֵינוּ, אָמְנָם, הָיָה עִמָּדִי וַיִּתֵּן אֶת חִנִּי בְּעֵינִי פַּרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדַיו וַיְנַקֵּנִי מִשְּׁבוּעָתִי, וַיְשַׁלְחֵנִי גַם לְדַבֵּר אֶל מֹשֶׁה… וְהַדָּבָר הַזֶּה – לִבִּי אוֹמֵר לִי – כִּי אַךְ מֵאֵת יְיָ יָצָא, לְטוֹב לְעַמֵּנוּ. וְעַתָּה, אִם לֹא אוּכַל לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אָחִיךְ וּלְהִתְיַצֵּב לְפָנָיו בַּדָּבָר הַזֶּה, הִנֵּה אַגִּידֵהוּ נָא לָךְ!… כִּי גַם בָּךְ דִּבֵּר יְיָ – אַף כִּי אִשָּׁה אַתְּ – וְגַם בָּךְ בָּחַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְדַבֵּר בִּשְׁמוֹ אֶל הָעָם… כִּי עַל כֵּן, שִׁמְעִי נָא, בַּת עַמְרָם, אֶת דְּבָרָי! – הִנֵּה אַגִּידֵהוּ לָךְ… אַךְ אִישׁ אַחֵר אַל יִשְׁמַע בְּדַבְּרִי לְפָנַיִך…”

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חוּר אֶת דִּבְרֵי הוֹשֵׁעַ, וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי מִרְיָם וַיִּשְׁאַל, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשָׁהּ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי בִּן-נוּן בִּלְבַדָּה? וַתַּעַן מִרְיָם וַתֹּאמַר: “כֵּן”.

אָז יַעֲנֶה חוּר וַיֹּאמַר אֶל הוֹשֵׁעַ: "מִרְיָם אֲחוֹת מֹשֶׁה אָמְנָם יָדֹעַ תֵּדַע אֶת אֲשֶׁר אָמַר יְיָ לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ, וְגַם אֶת עֲצַת מֹשֶׁה מַלְאָכוֹ הִיא יוֹדַעַת. אַךְ אַתָּה דַע לְךָ, בִּן-נוּן, כִּי אֵין מַעֲנֶה אַחֵר עַל דְּבָרֶיךָ מִבַּלְעֲדֵי הַמַּעֲנֶה אֲשֶׁר הֵשִׁיב נוּן אָבִיךָ אֶל אוּרִי בְּנִי לִפְנֵי הַזְּקֵנִים,

בְּשִׁבְתָּם פֹּה הַיּוֹם תַּחַת הַשִּקְמָה הַזֹּאת. כִּי כַּאֲשֶׁר יָעַץ אוּרִי בְּנִי לָבוֹא בְּדִבְרֵי בְרִית עִם פַּרְעֹה, וַיָּקָם נוּן אָבִיךָ וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבֵּר בְּרִיחֵי בַרְזֶל וַיּוֹצִיאֵנוּ מִבֵּית-עֲבָדִים – וְאָרוּר יִהְיֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר הָסֵב יָסֵב אֶת לֵב הָעָם לַהֲשִׁיבוֹ מִצְרָיְמָה! בְּיַד מֹשֶׁה פָּדָה אֱלֹהִים אֶת עַמּוֹ מִמִּצְרַיִם – וּמִי זֶה אֲשֶׁר יָעֵז לִמְכֹּר שָׁמָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעַד כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר יַבְטַח פַּרְעֹה וְעֲבָדָיו הַחֲנֵפִים עִמּוֹ? לֹא דֶרֶךְ מִצְרַיִם דַּרְכֵּנוּ! – אֲנַחְנוּ אַךְ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבוֹתֵינוּ, נֵלֵךְ!” כָּכָה וְכָכָה הִשְׁבִּיעַ הַיּוֹם אָבִיךָ אֶת רָאשֵׁי הָעָם, - וְאַתָּה דַע לָךְ!"

“וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר בְּפִי, כִּי דִבַּרְתָּ אֵלַי כָּכָה?” שָׁאַל הוֹשֵׁעַ וַיַּעֲמֵד פָּנָיו זוֹעֲפִים בְּחוּר.

“לִבִּי אָמַר, וַאֲדַבֵּר בְּיֹשֶׁר! וְאַתָּה, בִּן-נוּן, הַגִּידָה וְאַל תְכַחֵד: הַאֵין פַּרְעֹה וְכָל עֲבָדָיו הַמִּצְרִים, אֲשֶׁר עִנּוּ אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, אוֹיְבִים לַיְיָ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ?…”

לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נַעֲווּ פְנֵי הוֹשֵׁעַ מִכַּעַס, וַיִּתְאַפֵּק וַיִּפֶן אֶל מִרְיָם וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “אַגִּידָה אֶת דְּבָרַי; אוּלָם אַךְ בְּאָזְנַיִךְ, מִרְיָם אֲחוֹת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אַשְׁמִיעֵן… וְזֹאת אַגִּיד לְךָ, חוּר, וּשְׁמַע! – אִם דֶּרֶךְ אֱמֶת דַּרְכִּי – וְנָחַנִי יְיָ וְאֵלֵכָה, וְאִם תָּעִיתִי – וְהוֹרַנִי, וְאָשׁוּבָה. אֲנִי אַךְ אֶל דְּבָרוֹ אֲשֶׁר יַגִּיד בְּפִי מֹשֶׁה עַבְדוֹ, אוֹ בְּפִי הָעַלְמָה הַזֹּאת הַנְּבִיאָה, אֶשְׁמַע, וְהַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יוֹרֵנִי יְיָ אוֹתָהּ אֶשְׁמֹר לְבִלְתִּי סוּר יָמִין וּשְׂמֹאל – יְיָ עֵד!”

“עֵד!” עָנָה גַם חוּר וַיִּתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי גִבּוֹר הַחַיִל וַיִּבְחָנֵהוּ בְּעֵינָיו, “הִנֵּה יְיָ אֱלֹהֵי אָבוֹתֵינוּ, אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר הִגַּדְתָּ לִפְנֵי הַשִּׁקְמָה הַזֹּאת עֵד בֵּינוֹתֵינוּ, כִּי אִם תִּהְיֶה עִמָּנוּ בְתוֹךְ הָעָם הַזֶּה, לָלֶכֶת אַחֲרֵי מֹשֶׁה בֶּן עַמְרָם, וְהָיִיתִי אֲנִי, חוּר בֶּן כָּלֵב, עַבְדְּךָ וְאֶעֱבָדְךָ בִּצְבָא יִשְׂרָאֵל! כִּי אַתָּה תֵּצֵא וְאַתָּה תָּבֹא לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, אִישׁ-מִלְחָמָה אַתָּה וְהָיִיתָ בְּרֹאשׁ מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל!”

“וְאַתְּ, מִרְיָם!” הוֹסִיף חוּר וַיֹּאמֶר, "גַּם אַתְּ שִׁמְעִי נָא אֶת דְּבָרִי אֵלַיִךְ לִפְנֵי הַשִּקְמָה הַזֹּאת! זִכְרִי, לוּ יָצָא אוּרִי בְּנִי לְדַבֵּר אֶל הָעָם אֶת אֲשֶׁר חָשַׁב, כִּי טוֹב לְיִשְׂרָאֵל וְכִי יָכֹל הוּא לְהַשְׁלִים אֶת מִצְרַיִם, וְכִי נָבוֹא אִתָּם בִּבְרִית לְהִכָּנַע אֶל פַּרְעֹה בְּשָׁלוֹם – כִּי אָז בָּאָה עָלָיו קִלְלָתִי קִלְלַת אָב. וְאוּלָם אוּרִי בְּנִי נִחַם בְּשָׁמְעוֹ אֶת דְּבָרַי וְדִבְרֵי נוּן אֲבִי הוֹשֵׁעַ, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ בְסוֹד הַזְּקֵנִים, וַיִּנָּחֶם עַל דְּבָרָיו וְלֹא הִגִּידָם בָּעֵדָה.

וְזָכַרְתְּ גַּם אַתְּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּדַבֵּר אֵלַיִךְ הוֹשֵׁעַ אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר שָׂם פַּרְעֹה בְּפִיו!… וְאַף גַּם זֹאת תִּזְכְּרִי, אֶת אֲשֶׁר דִֹבַֹרְתִּי לָךְ הַיּוֹם בַּמַּחֲנֶה, - כִּי לֹא נִחַמְתִּי גַם הַפַּעַם עַל דְּבָרִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל אַהֲרֹן אָחִיךְ וְאֵלָיִךְ…"

וּפְנֵי מִרְיָם חָפוּ לְמִשְׁמַע הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים וַתִּרְגַּז עַל מְקוֹמָהּ.

וְחוּר פָּנָה, הָלַךְ לוֹ וַיִּשְׁרֹק אֶל אֲנָשָׁיו הָעוֹמְדִים מֵרָחוֹק, וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתוֹ.

ג    🔗

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָמְדוּ הוֹשֵׁעַ וּמִרְיָם לְבַדָּם, אַחֲרֵי לֶכֶת חוּר וְאֲנָשָׁיו מֵעִמָּהֶם – וְלֹא יָדְעוּ שְׁנֵיהֶם אֶת נַפְשָׁם מֶה הָיָה לָהֶם.

כְּנֶשֶׁר אֶל גּוֹזָלוֹ טָשׁ יְהוֹשֻעַ בְּדַרְכּוֹ, וּמַשָּׂא נַפְשּׁוֹ – מִרְיָם; וּכְאֵם אֶל יְחִידָהּ כֵּן עָרְגָה פֹּה נֶפֶשׁ מִרְיָם אֶל יְהוֹשֻעַ בְּחִיר-לְבָבָהּ וַחֲזוֹן-רוּחָהּ אֲשֶׁר קְרָאָהוּ יְיָ, - וְהִנֵּה קָרְבוּ, נִצְּבוּ יַחַד, וּכְחוֹמָה נִצָּבָה בֵּינֵיהֶם, כִּתְהוֹם רוֹבֶצֶת בֵּין שְׁנֵיהֶם, וְהֵם טֶרֶם יָדְעוּ מָה הִיא… אַךְ כִּדְבַר רִיב נָפַל בֵּינֵיהֶם…

נָבוּךְ וּמְשׁוֹמֵם עָמַד יְהוֹשֻעַ וְעֵינָיו תָּעוּ, כִּי בִקְּשָׁה מַחֲשַבְתּוֹ אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר, וַיַּרְא כִּי זָר חֶפְצוֹ אֶל חֵפֶץ לֵב מִרְיָם, וַיָּבֶן כִּי גַם מֹשֶׁה גַם נוּן אָבִיו לֹא יִטּוּ אַחֲרֵי דְבָרוֹ וְלֹא יַאֲמִינוּ בּוֹ: “וַיְיָ הֲלֹא שְׁלָחַנִי הֵנָּה בַּדָּבָר הַזֶּה”, אָמַר יְהוֹשֻעַ אֶל נַפְשׁוֹ, “וּמַדּוּעַ לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ לְשָמְעוֹ?…”

וּמִרְיָם אַף הִיא הֶעֱמִיקָה חֲשׁוֹב וַתָּבֶן אֶת אֲשֶׁר בְּפִי יְהוֹשֻעַ לְהַגִּיד וַתּאֹמֶר אֶל נַפְשָׁה: “לֹא טוֹבָה הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר עָמַד עָלֶיהָ בִּן-נוּן” – וַתִּכְרַע בְּרוּחַ נְכֵאָה וְאֶת רֹאשָׁהּ תָּמְכָה בְּגֶזַע הָעִץ הַזָּקֵן וַתִּדוֹם… חִכְּתָה נַפְשָׁהּ, קִוְּתָה וַתֶּחֱרַד לִרְגָעִים אֶל בֹּא יְהוֹשֻעַ, וְהִנֵּה בָא – וַיִּרְחַק מִמֶּנָּה. בַּמֶּה?…

אַחַר נָשְׂאָה מִרְיָם אֶת פָּנֶיהָ אֶל הוֹשֵׁעַ וַתָּשָׁב וַתִּשְׁאָלֵהוּ בִּדְבַר אֶפְרַיִם וַּתַּגֶּד לוֹ כִּי סוּסוֹ לְבַדּוֹ שָׁב הָעָרֶב. –

רָאָה יְהוֹשֻעַ, כִּי גַם שָׁאֹל לֹא תִשְׁאָלֵהוּ עוֹד מִרְיָם בַּדָּבָר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אָמַר לְהַגִּיד לָהּ, וַיַּבְלֵג לְבִלְתִּי הַגִּידוֹ עוֹד, וַיְסַפֵּר לְמִרְיָם עוֹד מִכָּל הַקּוֹרוֹת אֶת אֶפְרַיִם מֵעֵת בֹּאוֹ צֹעֲנָה עַד עֵת לֶכְתּוֹ מֵאָהֲלוֹ, וַיֹּאמַר: “בְּשׁוּבִי מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה לֹא מָצָאתִי עוֹד אֶת הַנַּעַר, כִּי יָצָא לָלֶכֶת הָעִירָה, - אֵין זֹאת, כִּי בִקֵשׁ שָׁם דָּבָר וְלֹא אֵדַע מָה. וַאֲנִי צִוִּיתִי אֶת אֲנָשַׁי לְהַגִּיד לוֹ כִּי יָבֹא אַחֲרַי סֻכּוֹתָה, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי חַכּוֹת לוֹ עוֹד, כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ וָאֲמַהֵר לְדַרְכִּי”.

שָׁמְעָה מִרְיָם וְגַם הַפַּעַם לֹא שָׁאֲלָה עוּד מָה הַדָּבָר, וַתִּדְרֹשׁ רַק לָדַעַת אִם לֹא נוֹדַע לוֹ עוֹד דָּבָר עַל הַנַּעַר אֶפְרַיִם. וַיַּעַ ן יְהוֹשֻׁעַ: “אָמְנָם הֻגַּד לִי דָּבָר עַל אֹדוֹתָיו בַּדֶּרֶךְ לֵאמֹר: בְּלֶכֶת הַנַּעַר לְדַרְכּוֹ הָעִירָה וַיִּיעַף, כִּי חָלָה עוֹד מִן הַפֶּצַע אֲשֶׁר נִפְצַע, וַיִּמְצָאֵהוּ שָׁם אַחַד הָעֲבָדִים אֲשֶׁר לְהֹרְנַחַתְּ הַמִּצְרִי, וַיְבֵיֵאהוּ אֶל בֵּית אֲדוֹנָיו. וַאֲנִי, סָמוּךְ לִבִּי בָּטוּחַ כִּי לֹא תְּאֻנֶּה לוֹ שָׁם רָעָה גַם הַפַּעַם, וְאַךְ הֵיטֵב יֵיטִיבוּ עִמּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ בָרִאשׁוֹנָה, כִּי עַל כֵּן הֹרְנַחַתְּ יְדִידִי הוּא…”

וַתֶּחֱרַד מִרְיָם וַתִּבָּהֵל לְשֵׁמַע הַדָּבָר, וִיהוֹשֻׁעַ עוֹדוֹ מְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לֵאמֹר: “אַל תִּפְחֲדִי וְאַל תִּדְאֲגִי, מִרְיָם! מִיָּדִי תְּבַקְשִׁי אֶת הַנַּעַר, וַאֲנִי אֲבִיאֵהוּ וַאַצִּיגֵהוּ לִפְנֵי אָבִי וּלְפָנַיִךְ כֹּה!” -

אַךְ מִרְיָם, עוֹדֶנהָ נִרְגֶּשֶׁת, לִבָּהּ הָגָה אֵימָה וְלֹא שָׁמְעָה אֶל תַּנְחוּמֵי יְהוֹשֻׁעַ – וְהִיא הֲלֹא שָׁלְחָה אֶת הַנַּעַר בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת… וַתִּקְרָא: “אוֹי לִי, כִּי נִשְׁבֹּה נִשְׁבָּה אֶפְרַיִם!…”

וִיהוֹשֻׁעַ עוֹדֶנוּ מִצְטַדֵּק לֵאמֹר: “נֶחְפַּזְתִּי, כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ וּדְבַר הָעָם נָחוּץ לִמְאֹד…”

וְגַם הַפַּעַם עוֹד טֶרֶם תִּשְׁאַל מִרְיָם לַדָּבָר, וְאַךְ זֹאת שְׁאֵלַתְהוּ: “וְלָמָּה זֶה אֵחַרְתָּ עַד כֹּה וּמַה עֲצָרְךָ עוֹד בַּדָּרֶךְ?” –

וִיהוֹשֻׁעַ רוֹאֶה כִּי רָחֲקָה מִרְיָם מִמֶּנּוּ כִּי לֹא דְבָרוֹ דְבָרָהּ וְלֹא לִבּוֹ לְבָבָהּ, וְהוּא עוֹדֶנוּ מִתְחַזֵּק לְדַבֵּר אִתָּהּ, וַיְסַפֵּר לָהּ לֵאמֹר: “בַּדֶּרֶךְ – וְהִנֵּה עֵדָה גְדוֹלָה עוֹבֶרֶת לְפָנַי, וָאֹמַר: אַךְ מִן הָעִבְרִים הִיא, הַבָּאָה מֵרָחוֹק לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֲחֵיהֶם. וָאֲצַו אֶת רַכָּבִי, וַיִּדְפֹּק אֶת הַסּוּסִים, וְהִנֵּה צָעֹק יִצְעֲקוּ לִי מִן הַמַּחֲנֶה: “הִשָּׁמְרוּ, מְצֹרָעִים אֲנָחְנוּ!” אַךְ בְּטֶרֶם יֵעָצְרוּ הַסּוּסִים – וְרִכְבִּי בְּתוֹךְ הַטְּמֵאִים נְגוּעֵי הָאֱלֹהִים. וְהִנֵּה אָמְנָם רַבִּים מֵהֶם עִבְרִים הֵמָּה, וְאִתָּם גַּם מִכֹּהֲנֵי מִצְרַיִם מְגֻלְּחֵי הָרֹאשׁ אֲשֶׁר נָגְעָה בָהֶם הַצָּרָעַת. וְהֵמָּה בָאִים מִמִּזְרַח הַשִּׁיחוֹר מִמִּכְרֵי הֶהָרִים שָׁם אֲשֶׁר מִמּוּל מֹף – וַיְהִי כְּשָׁמְעָם, כִּי קָמוּ הָעִבְרִים וַיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם לָלֶכֶת אֶל אֶרֶץ חֲדָשָׁה, וְגַם הָעִבְרִים הַמְּצֹרָעִים אֲשֶׁר שָׁם יָצָאוּ, וְנִלְווּ אֲלֵיהֶם גַּם הַמִּצְרִים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה וַיַּעֲלוּ אִתָּם לָלֶכֶת סֻכּוֹתָה. וַיְהִי כָּל אִישׁ, אֲשֶׁר פָּגְשׁוּ בַדֶּרֶךְ, וַיִּבְרַח מִפְּנֵיהֶם, וְאַחַד הָרוֹעִים עָזַב גַּם אֶת בְּעִירוֹ וַיִּבְרַח, כִּי פַחַד הַצָּרַעַת וְטֻמְאָתָהּ נָפְלָה עָלָיו, וְלֹא מָצְאוּ אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּהוּ לַדֶּרֶךְ וַיִּתְעוּ וְלֹא יָדְעוּ אָנָּהּ לִפְנוֹת. וַאֲנִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר נִטְמֵאתִי וָאָבוֹא בְּקִרְבָתָם – נִכְמַר לִבִּי עַל נְגוּעֵי-אֱלֹהִים אֵלֶּה וָאֶעֱמֹד וָאֲדַבְּרָה עַל לִבָּם, כִּי יָשׁוּבוּ, וְלֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ לִי. אָז יְעַצְתִּים כִּי יָסוּרוּ מִן הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת, פֶּן יִפְגֹּש בָּהֶם חֵיל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר בַּמִּבְצָר הַקָּרוֹב בֶּחָרֶב; כִּי עַל כֵּן יִפְנוּ וְיֵלְכוּ מִדְבָּרָה סִין אֶל מַחֲנֶה הַמְּצֹרָעִים אֲשֶׁר שָׁם, וְהָיָה אִם הָלֹךְ יֵלֵךְ הָעָם לְדַרְכּוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה וְשָׁלְחוּ וְלָקְחוּ גַם אוֹתָם כִּי יֵלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִם שׁוֹב יָשׁוּב הָעָם מִצְרַיְמָה…”

“הָיֹה לֹא תִהְיֶה זֹאת!” קָרְאָה מִרְיָם פֶּתַע וַתְּשַׁסֵּעַ אֶת דְּבָרָיו.

אָכֵן יְהוֹשֻׁעַ הִקְשָׁה עֹרֶף וַיֹּאמַר: “וְאִם שׁוֹב יָשׁוּב הָעָם מִצְרַיְמָה, וְשָׁבוּ גַם מִן הַמְּצֹרָעִים, הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִרְפָּא לָהֶם בְּרוּחַ הַמִּדְבָּר, - וַיִּשְׁמְעוּ לִי וַיֵּלֵכוּ. וַאֲנִי, יַעַן כִּי נִטְמֵאתִי בְּקִרְבַת הַמְּצֹרָעִים וְלֹא אָבִיתִי לָבוֹא כָּכָה אֶל מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל, וָאָסוּר אֶל הַמִּבְצָר הַקָּרוֹב לְהִטַּהֵר שָׁם. וָאֶרְחַץ בְּשָׂרִי בַּמַּיִם וַיַּזּוּ עָלַי דַּם-צִפּוֹר וָאַחֲלִיף אֶת שִׂמְלוֹתַי, וְאֶת רַכָּבִי וְאַת סוּסִי עָזַבְתִּי שָׁם, וַיִּתְנוּ לִי סוּס אַחֵר מִן הַמִּבְצָר, וָאֶרְכַּב, כִּי עַל כֵּן אֵחַרְתִּי עַד הֵנָּה”.

וַיָּנַח הוֹשֵׁעַ, לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי מִרְיָם. וְהִנֵּה תַּחַת אֲשֶׁר תְּהַלֵּל הַנְּבִיאָה אֶת דְּבַר עֲצָתוֹ, כִּי הִרְחִיק אֶת הַמְּצֹרָעִים מִבּוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה הִיא אוֹמֶרֶת: “וְלָמָה זֶה שָׁלַחְתָּ אֶת הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה וַתַּרְחִיקֵם מֵעַל אֲחֵיהֶם? הָאִם לֹא אַחֵינוּ, עַצְמֵנוּ וּבְשָׂרֵנוּ הֵם? הֲלֹא גַם הַמְּצֹרָעִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּצֹעַן וּבְפִי-בֶסֶת הָלְכוּ מֵאַחֲרֵינוּ, וְהִנֵּה אָהֳלֵיהֶם שָׁם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. הָאִם לֹא הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת, לוּ לָקַחְתָּ אֶת הָעִבְרִים מִקֶּרֶב הַמִּצְרִים וַתְּשַׁלְחֵם הֵנָּה לָצֵאת בְּצֵאת אַחֵיהֶם יַחַד, וְהָיוּ אִתָּנוּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִטְהֲרוּ וּבָאוּ אֶל הַמַּחֲנֶה?”

שָׁמַע הוֹשֵׁעַ אֶת חֶרְפָּתוֹ, וַיֵּעוֹר בְּלִבּוֹ גְּאוֹן הַגֶּבֶר עַל הָאִשּׁה, וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “לֹא כָּכָה יֵעָשֶׂה בַּצָּבָא! גַּם הָרוֹעֶה יַפְלֶה בְּעֶדְרוֹ לְהַבְדִּיל וּלְהַרְחִיק מִן הַצֹּאן אֶת הַכֶּבֶשׂ אֲשֶׁר נֶגַע בּוֹ, לְמַעַן לֹא יִדְבַּק הַנֶּגַע בְּכָל הָעֵדֶר” –

“אָמְנָם”, עָנְתָה מִרְיָם, “כָּכָה יַעֲשֶׂה אִישׁ רוֹעֶה, אֲשֶׁר לֹא יֵדַע לִשְׁמֹר וּלְהַצִּיל, אַךְ לֹא כֵן הָאֵל הָרוֹעֶה אֶת יִשְׂרָאֵל – הוּא לֹא יַדִּיחַ מֵעַמּוֹ כָּל נִדָּח וְהוּא יִשְׁמֹר אֶת מַחֲנֵהוּ”.

“כָּכָה אַךְ נָשִׁים תְּדַבֵּרְנָה”, עָנַה הוֹשֵׁעַ בְּלֵב נִרְגָּז, “נָשִׁים, אֲשֶׁר לִבָּן לֵב רַךְ וְכָל חָכְמָתָן – רַחֲמִים…”

אוּלָם הַחֵץ הַזֶּה, אֲשֶׁר שָׁלַח הוֹשֵׁעַ אֶל מִרְיָם אַךְ הֵעִיר אֶת הָעַלְמָה לִשְׁלֹחַ חֵץ גַּם אֵלָיו וַתֹּאמַר: “כִּי עַל כֵּן, אוּלַי גַם נִחַמְתָּ מֵהַגִּיד עוֹד לָאִשָּׁה אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּפִיךָ?”…

וַיִּתְאַפֵּק הוֹשֵׁעַ וַיֹּאמַר: “אֲנִי אַךְ אָמַרְתִּי כִּי בְּטֶרֶם אֲדַבֵּר, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע דָּבָר גַּם מִפִּיךְ, מִרְיָם, הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתִּי…”

“כִּי עַל כֵּן זֹאת אֶשְׁאָלְךָ עוֹד”, עָנְתָה מִרְיָם, “הַגִּידָה נָא, הָאִישׁ אֲשֶׁר קְרָאתִיךָ יְהוֹשֻׁעַ – הֲתֵלֵךְ עִמָּנוּ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ עִם הָעָם?”

וִיהוֹשֻׁעַ נִדְהַם רֶגַע לַשְּׁאֵלָה, וּמִרְיָם נִצְבָה לְמוּלוֹ בְּעֹז לְאוֹר הַשַּׁחַר אֲשֶׁר אַךְ בָּקַע פְּאַת הַמִּזְרָח וַיַּשְׁקֵף עַל מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל.

רוּחַ קַלָּה, הַמַּשְׁכִּימָה לִפְנוֹת בֹּקַר, נָשְׁבָה וַתִּלְחַשׁ דָּבָר בֵּין עֳפָאֵי הַשִּׁקְמָה וַתִּזְרֹק מֵעֲלֵיהֶם טַלָּם. לֹבֶן הַשַּׁחַר הִזְהִיב כִּמְעַט בִּקְצֵה הָרָקִיעַ; עוֹד כּוֹכָבִים מִסְפָּר, כּוֹכָבִים גְּדוֹלִים נוֹצְצוּ בַשָּׁמַיִם, וְעֵינֵי מִרְיָם – שְׁנֵי כּוֹכָבִים לוֹהֲטִים גַּם הֵן – עָמְדוּ, חָדְרוּ אֶל לֵב הַגִּבּוֹר וַתִּבְחַנָּה אוֹתוֹ.

וִיהוֹשֻׁעַ מַחֲרִישׁ, מִשְׁתּוֹמֵם לְמַרְאֵה הָעַלְמָה הַנֶּאְדָּרָה אֲשֶׁר נִצְבָה לְפָנָיו כְּבַת אֱלֹהִים אַדִּירִים, וַתְּהִי בְּעֵינָיו כְּמַלְאָךְ אֲשֶׁר יָרַד נֶגְדּוֹ עִם כַּנְפֵי הַשַּׁחַר, כִּי יְיָ שְׁלָחוֹ, וַיִּכְרַע יְהוֹשֻׁעַ וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וַיַעַן וַיֹּאמַר: “אֵל אֱלֹהִים יְיָ, הַמֵּאִיר בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ! – אַתָּה תָּאִיר עֵינַי לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר חָפַצְתָּ – וְאִם אֵל אֶרֶץ חֲדָשָׁה הוּא – הִנְנִי אֵלֵכָה!”

“יָדַעְתִּי כִּי אַחֲרֵינוּ תֵּלֵךְ!”, עָנְתָה מִרְיָם בָּעֹז, “יָדַעְתִּי – וְאַתָּה, בִּן-נוּן, הֲלֹא רָאִיתָ כִּי גַם הַסּוּס יָדַע מַחֲנֵהוּ וַיָּשָׁב, אַחֲרֵי תְעוֹתוֹ וּבַקְּשׁוֹ דֶרֶךְ, - וְזֶה לְךָ הָאוֹת! אוּלָם אַתָּה לֹא רַק אַחֲרֵינוּ, כִּי אִם לְפָנֵינוּ עוֹד הָלֹךְ תֵּלֵךְ! יַעַן כִּי בְךָ בָּחַר אֱלֹהִים לָתֵת תְּשׁוּעָה לְעַמּוֹ וַיִּקְרָא אֶת שִׁמְךָ יְהוֹשֻׁעַ!”

“וְכֵן הֶרְאָה לִי בְּמִצְרַיִם וַיִּשְׁלָחֵנִי הֵנָּה בַּדָּבָר…”

“הַדָּבָר… הַגִּיֵדהוּ – וְאֵדַע חָכְמַת הַגֶּבֶר מַה הִיא?”

וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וַיְסַפֵּר לְמִרְיָם אֶת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר נִדְבְּרוּ וַאֲשֶׁר נִכְתְּבוּ לְפָנָיו בְּבֵית פַּרְעֹה, וַיֹּאמַר: “וְעַתָּה הַגִּידִי נָא, מִרְיָם, הַאִם לֹא מֵאֵת יְיָ יָצָא הַדָּבָר אַחֲרֵי כָּל הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר הֶרְאַנִי: הֵן לִקְרַאת מָוֶת הָלַכְתִּי בְּבוֹאִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר לְפָנָיו כִּי לֹא אֹבֶה עוֹד עָבְדֵהוּ, וְהִנֵּה נָתַן יְיָ אֶת חִנִּי בְּעֵינֵי פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ אֶת שְׁאֵלָתִי וְהוּא גַם נָתַן אֲמָנָה עַל יָדִי לַעֲשׂוֹת כְּכֹל הַטּוֹב הַזֶּה לְעַמִּי, - הֲכָכָה יַעֲשֶׂה הֶחָזָק, כִּי יִכָּנַע אֶל הֶחַלָּשׁ מִמֶּנוּ, אִם יְיָ לֹא צִוָּה כִּי יַעֲשֶׂה כָּכָה?”

“הֶחָזָק”, עָנְתָה מִרְיָם בְּתוֹכֵחָה, “מִי הֶחָזָק? הַאֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, אוֹ הָאָדָם רַךְ הַלֵּבָב הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵא בְּצֹעַן וַיּאֹמַר: ‘אֱלֹהִים אָנִי’? אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יָכֹל הַצִּיל גַּם אֶת בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, בִּנְשֹׁב בּוֹ רוּחַ-אַף הַמַּלְאָךְ, וַיִּבֹּל כְּצִיץ הַשָּׂדֶה?… הוֹ הוֹשֵׁעַ, הוֹשֵׁעַ!…”

“יְהוֹשֻׁעַ! כֵּן קָרָאת לִי בְּשֵׁם יְיָ! וּבְשֵׁם יְיָ בָּאתִי וָאֶתְיַצֵּב לִפְנֵי פַּרְעֹה וַאֲדַבֵּר אִתּוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבִי וְלֹא פָחַדְתִּי כִּי בַּיְיָ בָּטַחְתִּי, וְהוּא לֹא הוֹבִישׁ מִבְטַחִי וּבְבֵית פַּרְעֹה נָתַן בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת וְטוֹבוֹת לְעַמִּי – וְאַתְּ…”

“מִבֵּית פַּרְעֹה לֹא תֵצֵא טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל. שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגִּידֶךָ!”

“וּמָה, הֵהֵתַל בִּי אֱלֹהִים כְּאַחַד-הָאָדָם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶרְאַנִי אֶת כָּל הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה?”

“הִנֵּה כִּי כֵן נַסֵּה יְנַסֵּה יְיָ אֶת עֲבָדָיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְשִׂימֵם מוֹפֵת לְעַמּוֹ!… וְאַתָּה, בִּן-נוּן! דַע אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְהָיִיתָ מוֹפֵת לָעָם הַזֶּה כִּי בָטַחְתָּ בַּיְיָ וְלֹא בְּפַרְעֹה; אוֹ כִּי תִהְיֶה פַּח בְּיַד פַּרְעֹה, וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר כָּתַב לְךָ – רֶשֶׁת מְזֹרָה תִּהְיֶה לְיִשְׂרָאֵל!”

“הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּיָדִי לָתֵת כַּיּוֹם לָעָם הַזֶּה”, דִּבֵּר יְהוֹשֻׁעַ רְתֵת, “אֶרֶץ טוֹבָה הִיא אֲשֶׁר יְדַעְנוּהָ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ זֶה אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, וְהָרֶשֶׁת הַמְזֹרָה אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עוֹד טֶרַם אֵדַע אִם לֹא הָאָרֶץ הָרְחוֹקָה הִיא, אֲשֶׁר תּוֹלִיכוּ שָׁמָּה אֶת הָעָם הַזֶּה עַל נָשָׁיו וְעַל טַפּוֹ לְהַפִּילָם שָׁם בַּשְׁבִי וּבֶחָרֶב…”

“אֵל אֱלֹהִים יְיָ!” קָרְאָה מִרְיָם וַתִּפֹּל וַתִּכְרַע וַתִּפְרֹשׂ כַּפֶּיהָ הַשָּׁמַיְמָה, “אֶת מִי קָרַאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה בִּשְׁמֶךָ?!…”

וְהִנֵּה זֶה הָיָה הַבֹּקֶר. אֹהֶל אַחַר אֹהֶל יִתְעוֹרֵר בַּמַּחֲנֶה, וּמִבֵּית עַמִּינָדָב וּמִבֵּית נַחְשׁוֹן יָצְאוּ הָרוֹעִים לְהַשְׁקוֹת אֶת הַבָּקָר וְהַצֹּאן – וּמִרְיָם עוֹדֶנָה כּוֹרַעַת וּפוֹרֶשֶׂת כַּפַּיִם וְנוֹשֵׂאת עֵינֵיהָ הַשָּׁמַיְמָה וְאֵינֶנָה רוֹאָה וְאֵינֶנֶה שֹוֹמַעַת מִכֹּל אֲשֶׁר סְבִיבָהּ. הִיא שָׁמְעָה רַק כְּקוֹל אֱלֹהִים הַמִּתְהַלֵּךְ לְרוּחַ הַבֹּקֶר, עֳפָאֵי הַשִּׁקְמָה עָלֶיהָ יִשָּׂאוּ – וְהִיא נִפְקְחוּ עֵינֶיהָ לִרְוָחָה כְּעֵינֵי הָעָזְנִיָּה הַנִבְהָלָה וְהֵן קָפְאוּ בְּמֶבָּטָן לַמָּרוֹם… וְהִנֵּה אוֹר, אוֹר גָּדוֹל בְּלִבָּהּ פְּנִימָה, אוֹר שִׁבְעָתַיִם גַּם עַל סְבִיבָהּ יָהֵל, אוֹר אֲשֶׁר לֹא כְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ, אַךְ כְּאוֹר הַקֶּשֶׁת בְּהִלָּהּ, וְנֹגַהּ זַרְחָהּ שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ… נִפְקְחוּ הַשָּׁמַיִם לְעֵינֶיהָ וַיַּבְהִיקוּ עִם כָּל עֵינֵי הָאוֹר אֲשֶׁר בָּהֶם:

“חוּר-חוּר-חוּר”, יְדוֹבְבוּ וְלָחֲשׁוּ עָלֶיהָ עֳפָאֵי הַשִּׁקְמָה – וְהִנֵּה דְמוּת חוּר נִצְבָה בְּכָל קוֹמָתָהּ, וִימִינוֹ שְׁלוּחָה לִקְרָאתָהּ… וְהִנֵּה עָלָה נֹגַהּ אֲדַמְדַּם מֵרָחוֹק, נֹגַּהּ בָּרָק עֹוֵמֵד, אֶרֶץ וְשָׁמַיִם יְשַׁפֵּר בָּאֵשׁ, - וּבְנֹגַּהּ הָאֵשׁ הַלָּזֶה פָּרָשׁ עִזּוּז וְגִבּוֹר נִשָּׂא בָּרוּחַ עַל סוּס אֵשׁ, הוּא נוֹטֶה בַּכִּידוֹן, וְאַחֲרָיו כָּל מַחֲנֵה הָרוֹעִים, מַחֲנֶה עָצוּם וָרָב, טָסִים כַּעֲדוֹת נְשָׁרִים… סַעֲרַת מִלְחָמָה תִּשָּׂאֵם וְדִגְלֵי אַרְגָּמָן עֲלֵיהֶם יִתְנוֹפֵפוּ – וּמַלְאַךְ יְיָ עֲלֵיהֶם יָעוּף, יִפְרֹשׂ עֲלֵיהֶם אֶבְרוֹתָיו, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ, לוֹהֶטֶת וּמִתְהַפֶּכֶת קֵדְמָה מִזְרָחָה…

רֶגַע וּכְמַרְאֵה הַבָּזָק נֶעְלַם כָּל הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל הַזֶּה, - וּמִרְיָם כְּבָר יָדְעָה פִּשְׁרוֹ, וַתִּיקַץ… וְהִנֵּה יְהוֹשֻׁעַ נִצָּב לִקְרָאתָהּ חֶרְדַת אֱלֹהִים עָלָיו לְמַרְאֵה הָעַלְמָה הַנֶּאְדָּרָה, אֲשֶׁר יָדֶיהָ עוֹדָן פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיְמָה וְרוֹעֲדוֹת כְּכַנְפֵי הַצִּפּוֹר בְּעוּפָה, וְהוּא מִשְׁתָּאֶה, נִצָּב עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְדוּמָם כִּנְצִיב שַׁיִשׁ – וּמֵעֵבֶר לַשִּׁקְמָה מֵרָחוֹק קוֹל חוּר נִשְׁמָע בְּפָקְדוֹ עַל הָעָם כִּי יִכּוֹן לַמַּסָּע…

וַתֵּדַע מִרְיָם כִּי הֵיטִיבָה לִרְאוֹת.

וַתָּקָם לְהַגִּיד עוֹד דָּבָר לִיהוֹשֻׁעַ, דָּבָר אֲשֶׁר יָדְעָה כִּי יִנְחַת כְּלַהַט הָחֶרֶב בְּלֵב שְׁנֵיהֶם יַחַד, אַךְ בְּפִצְעוֹ יֵרָפֵא לָהֶם שְׁנֵיהֶם לְכָל הַיָּמִים…

וַתַּעַן וַתֹּאמַר: “שְׁמַע נָא גִּבּוֹר-הֶחָיִל! עוֹד מַסָּה אֶחָד יְנַסְּךָ יְיָ, וְאַל יֹאמַר הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶה בְּקִרְבּוֹ, כִּי אַךְ אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ הֵבִיאָה אוֹתְךָ בִּצְבָא יְיָ… דַּע! כִּי לֹא תּוּכַל לַעֲבֹד אֶת הָעָם הַזֶּה עַד הִנָּזֶרְךָ מִכָּל תַּאֲוַת לִבְּךָ, - וְאַתָּה אַל תְּבַקֵּשׁ אֶת יָדִי, כִּי לֹא אֶתְּנֶנָּה לָךְ!…”

קוֹל צְעָקָה פָּרְצָה מִלֵּב הַגִּבּוֹר וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אֶל גֶּזַע הַשִּׁקְמָה – וַיִּדוֹם…

הָעַלְמָה הַנֶּאְדָּרָה אֲשֶׁר הֶעֱרִיץ וַאֲשֶׁר אֵלֶיהָ נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ, הִיא, אֲשֶׁר אָמַר בְּצִלָּהּ וּבְאוֹרָהּ יִחְיֶה, הִיא אֲשֶׁר הָיְתָה הוֹנוֹ וְתִקְוָתוֹ, שִׁמְשׁוֹ וְטַלּוֹ יָחַד – הִנֵּה נֶעֶקְרָה מֵחֵיקוֹ, כַּאֲשֶׁר תַּעֲקֹר הַסְּעָרָה עֵץ מַשְׁרִישׁ וְהָפְכָה אוֹתוֹ עִם כִּלְיוֹת אַדְמָתוֹ יָחַד…

הֶהָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה? הַאֻמְנָם נֶחְרְצָה זֹאת לָעוֹלָם?

וְהִנֵּה קוֹל אָטוּם מְדַבֵּר אֵלָיו מֵאֲחוֹרָיו: “שִׂים יָדְךָ בְּחוֹר הַשִׁקְמָה הַזֹּאת וּמָצָאתָ אֶת דְּבַר מֹשֶׁה אֵלָיִךְ”.

הַמִּרְיָם דִּבְּרָה אֶת זֹאת?

הוּא הִתְעוֹדֵד וַיִּפֶן – וְהִנֵּה מִרְיָם צוֹעֶדֶת וְהוֹלֶכֶת מֵעִמּוֹ, וְאַף הַבֵּט לֹא תַּבִּיט אַחֲרֶיהָ.

“אֵלִי! לָמָּה תְּנַסַּה כֹּה אֶת עַבְדֶּךָ?!” קָרָא יְהוֹשֻׁעַ וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו וַיִּתְמֹךְ רֹאשׁוֹ בְּגֶזַּע הַשִּׁקְמָה – רְאֵה, כִּי אַךְ אָדָם אֲנִי וְכָל גְּבוּרָתִי נָשָׁתָה…

הוּא פָקַח אֶת עֵינָיו וַיָּרֶם אֶת רֹאשׁוֹ הַקּוֹדֵחַ עָלָיו – וְהִנֵּה נִרְאָה לוֹ הַחוֹר אֲשֶׁר בַּשִּׁקְמָה, וַיָּקָם בְּלִי כֹּחַ לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר מִרְיָם אֲשֶׁר שָׁמַע בָּאַחֲרוֹנָה, וַיָּבִיא אֶת יָדוֹ בַּחוֹר וַיְחַפֵּשׂ וַיּוֹצֵא – וְהִנֵּה לוּחַ בְּיָדוֹ.

וַיִּתְיַצֵּב וַיִּקְרָא אֶת הַכָּתוּב עָלָיו: “חֲזַק וֶאֱמַץ”.

ד    🔗

“חֲזַק וֶאֱמַץ!” – כְּהֹלֶם פַּטִּישׁ הָלְמוּ שְׁתֵּי הַמִּלִּים הָאֵלֶּה עַל לוּחַ לֵב יְהוֹשֻׁעַ וַיַּקְשׁוּהוּ בְּכֹחַ אַדִּיר אֲשֶׁר לֹא יָדַע עוֹד כָּמוֹהוּ.

חֲזַק וֶאֱמַץ – לָשֵׂאת אֶת נֶגַע לְבָבְךָ וְאַל תִּשַּׁח מִפְּנֵי הַתְּלָאָה וְהַסֵּבֶל.

חֲזַק וֶאֱמַץ – לִקְרַאת אֱלֹהִים, לַעֲמֹד בַּמַּסָּה, וְלִקְרַאת אֲנָשִׁים, לְבַל יַטּוּךָ מִדַּרְכֶּךָ.

חֲזַק וֶאֱמַץ – בַּאֲמִתְּךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אֲשֶׁר נָתַן בְּךָ אֱלֹהֶיךָ, וְלֹא תָתוּר אַחַר מַאֲוַיֵּי נַפְשְׁךָ, כִּי לְיָמִים גְּדוֹלִים יְצָרְךָ אֱלֹהִים וַיִּבְחַר בְּךָ לְרֹאשׁ עָם.

חֲזַק וֶאֱמַץ!

הִנֵּה הָלְכָה חָלְפָה לָה מִרְיָם – וְכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר חָשַׁב יְהוֹשֻׁעַ וַיְקַו לְנַפְשׁוֹ, חָלְפָה גַם הִיא. מַה יִדְאַג לְנַפְשׁוֹ עוֹד? וְהוּא – מַה לוֹ עוֹד וּמִי לוֹ עוֹד בָּאָרֶץ מִבַּלְעֲדֵי הָעָם הַזֶּה?

מֵרָחוֹק עוֹד תִּבְחַן עֵינוֹ אֶת הָעַלְמָה: הִיא קוֹמְמִיּוּת תִּצְעַד, תָּבֹא בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה, וְהֶהָמוֹן יְפַנֶּה לָהּ דֶּרֶךְ בְּעָבְרָהּ…

הִיא קְרֵבָה וְהוֹלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יַעֲמֹד חוּר לִרְאֹות בַּמַּחֲנֶה וּלְפַקֵּד עָלָיו…

הַזֹּאת מִרְיָם?

אָכֵן זֹאת הִיא הָעַלְמָה אֲשֶׁר הִשְׁתָּאָה לָהּ בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִיא עוֹדֶנָה יַלְדָּה, יַלְדָּה אֲשֶׁר גָּבְהָה וְחָזְקָה וַתֶּחְכַּם מִכָּל רֵעוֹתֶיהָ בְּנוֹת גִּילָהּ.

אָז בְּבוֹאוֹ סֻכֹוֹתָה אֶל בֵּית גַּמְלִיאֵל בַּעַל אֲחוֹתוֹ, לְהֵרָפֵא מִן הַפֶּצַע אֲשֶׁר נִפְצַע בַּמִּלְחָמָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר יָצָא בָהּ, - אָז שֵׁרְתָה לְפָנָיו הַיַּלְדָּה הַזֹּאת כְּאָחוֹת וַתְּשִׂיחֵהוּ… וְשִׂיחָתָהּ לֹא כְּשִׂיחַת כָּל הַיְּלָדוֹת הָיָתָה, כִּי בְּחָכְמָה שָׁאֲלָה אֶת פִּיו עַל כָּל אֲשֶׁר רָאָה בַּמִּלְחָמָה וְעַל כָּל אֲשֶׁר בַּצַּבָא וְעַל אֲשֶׁר בְּצֹעַן וּבַחֲצַר-פַּרְעֹה וּמִקְדְּשֵׁי-מִצְרַיִם הַגְּדוֹלִים. וְהוּא סַפֵּר יְסַפֵּר לָהּ אָז עַל כָּל כְּבוֹד מִצְרַיִם, עֻזָּהּ וּגְבוּרָתָהּ, עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ וְרֹב עָשְׁרוֹ וּכְבוֹדוֹ, עַל חַכְמֵי פַרְעֹה, יוֹעֲצָיו וְחַרְטֻמָּיו וְעַל תִּפְאֶרֶת מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת אֲשֶׁר בְּהֵיכְלֵי צֹעַן וְנֹא-אָמוֹן עָרֵי הַמַּמְלָכָה, וְגַם עַל מֹשֶׁה אָחִיהָ סִפֵּר לָהּ, כִּי נִכְבַּד שְׁמוֹ בֵּין הָכֹּהֲנִים וְהַחַרְטֻמִּים וְשֵׁם לוֹ גַּם בְּבֵית פַּרְעֹה. וּמֵאָז נָשְׂאָה הַנַּעֲרָה נַפְשָּׁהּ גַם הִיא לְמִצְרַיִם… וַיְהִי בְּיוֹם צֵאתוֹ מִסֻּכּוּת, לָשׁוּב לַעֲבוֹדָתוֹ בִּצְבָא פַּרְעֹה, וּמִרְיָם הוֹלֶכֶת אַחֲרָיו לְשָׁלְחוֹ, עָמְדָה פִּתְאֹם הַיַּלְדָּה, גָּדְלוּ עֵינֶיהָ וְחָוְרוּ פָנֶיהָ – וְַּתִהי כְּמַקְשִׁיבָה דְבַר-פְּחָדִים דְּבַר-סֵתֶר, וַתִּפֹּל עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּפְרֹשׂ כַּפֶּיהָ הַשָּׁמַיְמָה וַתִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל לֵאלֹהִים בְּעַד הוֹשֵׁעַ וּבְעַד חֵיל מִצְרַיִם וּבְעַד פַּרְעֹה. – וְהוּא, מַה קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהִפָּרֵד מֵעַל הַיַּלְדָּה הַהִיא אֲשֶׁר חָכְמָה וּגְבוּרָה נָתְנוּ עָלֶיהָ חֵן אֲשֶׁר לֹא כְּחֵן כָּל הַבָּנוֹת, וּשְׁאַר-רוּחַ לָהּ לָחוּשׁ וּלְהָבִין לוֹ בַּכֹּל.

עֶשֶׂר שָׁנִים עָבְרוּ וְהוּא לֹא שָׁכַח אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, אֶת מִרְיָם בַּת עַמְרָם – וְהִנֵּה בָאָה צֹעֲנָה לִבְכּוֹת לְאִמּוֹ, אֲשֶׁר מֵתָה עָלָיו לִפְנֵי צֵאתוֹ בְּרֹאשׁ הַחַיִל לוּבָה לַמִּלְחָמָה, - וְאָז עָמְדָה לְפָנָיו מִרְיָם זֹאת, וְהִיא אִשָּׁה אֲשֶׁר כָּבוֹד וְאֵימָה לָהּ… אָמֹר אָמְרוּ עָלֶיהָ, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים יְדַבֵּר בָּהּ, וְהִיא כְּסוֹד ייָ תִּשְׁמֹר בְּלִבָּהּ וּתְדַבֵּר אַךְ מְעָט… אָז, יֵשׁ אֲשֶׁר יִמָּלֵט מִפִּיהָּ דָּבָר עַל פְּדוּת יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ אֲשֶׁר כְּחֵץ יֵצֵא דְבָרָהּ עַל מִצְרַיִם וְעל פַּרְעֹה, וְקִנְאַת נָקָם תִּבְעַר אָז בְּעֵינֶיהָ. הָפַךְ לִבָּהּ לִשְׂנֻא אֶת מִצְרַיִם וְאֶת כָּל כְּבוֹד פַּרְעֹה, וְלֹא טוֹב בְּעֵינֶיהָ אֲשֶׁר יַעֲבֹד הוֹשֵׁעַ אֶת מִצְרַיִם!… ובְכָל זֹאת רָאָה הוֹשֵׁעַ, כִּי הִתְבּוֹנֵן תִּתְבּוֹנֵן בּוֹ הָעַלְמָה הַנְּבִיאָה, וַיֵּדַע כִּי מַחֱשָׁבָה בְּלִבָּהּ עָלָיו וְכִי מָצֹא יִמְצָא חֵן וְכָבוֹד בְּעֵינֶיהָ, - וַיִּשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּלִבּוֹ… וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא בַּעֲרֹב הַשֶּׁמֶשׁ וְהוֹשֵעַ וּמִרְיָם מִתְהַלְכִים אָז עַל שְׂפַת הַיָּם, גִּלְתָּה פִּתְאֹם אֶת לִבָּהּ לְפָנָיו בְּאָמְרָהּ: “הִנֵּה מָחָר אַתָּה יוֹצֵא לְהִתְעַנּוֹת בַּמִּלְחָמָה, וַאֲנִי – רוּחִי תְּשַחֲרֶךָ כָּל הַיָּמִים עַד שׁוּבְךָ בְּשָׁלוֹם, כִּי זָכֹר אֶזְכֹּרְךָ כָּל הַיָּמִים לְהִתְפַּלֵּל עָלֶיךָ אֶל יְיָ” – וַתֶּאֱדַם וַתִּדֹּם וְלֹא יָסְפָה לְדַבֵּר עוֹד…

אָכֵן, זֹאת הִיא הָעַלְמָה אֲשֶׁר נָשָׂא מֵאָז אֶת דְּמוּתָהּ בְּלִבּוֹ כְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים; הִיא אֲשֶׁר פָּנֶיהָ הָלְכוּ לְפָנָיו בַּקְּרָב, אֵלֶיהָ נָשָׂא נַפְשׁוֹ כָּל הַיָּמִים, וְהִיא אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֵלָיו אֶת דְּבַר יְיָ בְּיוֹם שׁוּבוֹ צֹעֲנָה וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְהוֹשֻׁעַ; הִיא אֲשֶׁר עוֹרְרָה לְבָבוֹ לַעֲמֹד וּלְדַבֵּר לִפְנֵי פַּרְעֹה כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר, וְאֵלֶיהָ טָשׁ כַּנֶּשֶׁר בַּדֶּרֶךְ מִצֹּעַן סֻכּוֹתָה; אֵלֶיהָ קִוְתָּה, יִחֲלָה נַפְשׁוֹ, בָּהּ חָזָה כָּל חַיָּיו, וְהִיא אֲשֶׁר עָמְדָה פֹּה אִתּוֹ עַל הַגַּל הַזֶּה – וְהִנֵּה רָחֲקָה מִפָּנָיו וַתֵּלַךְ - -

וְהִנֵּה הִיא שָׁבָה אֵלָיו וְאִתָּהּ גַם חוּר הוֹלֵךְ…

הִיא קָרְבָה אֵלָיו בִּגְאוֹן לֶכְתָּהּ. חָוְרוּ פָנֶיהָ, עֻצְּמוּ שְׂפָתֶיהָ וְעֹז בְּעֵינֶיהָ וְגַם אוֹר – אוֹר חֶסֶד מֵהֶן יִזְרַח…

כְּעַמּוּד נְחֹשֶׁת עָמַד יְהוֹשֻׁעַ בִּפְנֵי בַת-אֵלִים זֹאת אֲשֶׁר כֹּחַ לֹא-אֱנוֹשׁ בְּקִרְבָּהּ – מַה תַּגִּיד עוֹד?

וְהִנֵּה צָעַד חוּר וַיִּגַּשׁ מִלְּפָנֶיהָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: “מִרְיָם בַּת עַמְרָם הוֹאִילָה עַתָּה וַתֹּאמֶר כִּי תִּהְיֶה לִי לְאֵשֶׁת בְּרִיתִי. וַאֲנִי אָמַרְתִּי, אֲגַלֶּה אֶת אָזְנְךָ לִפְנֵי הֵאָרְשָׂהּ אֵלַי וְאֶשְׁמָעָה – הַיֵּשׁ בְּלִבְּךָ דָּבָר לְהַגִּיד עַל הַבְּרִית הַזֹּאת?”

הָאֵל!…

זָע יְהוֹשֻׁעַ וַיָּנַע אָחוֹר כְּמוֹ לוּ נִפְתְּחָה שְׁאוֹל לְרַגְלָיו, וְכִמְעַט חָוְרוּ פָנָיו, - אַךְ כְּרֶגַע הִתְחַזֵּק וַיַּבֵּט בִּפְנֵי מִרְיָם וּבִּפְנֵי חוּר…

רֶגַע אָמַר לִצְעֹק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, וְרֶגַע אָמַר לָתֵת קוֹלוֹ בִּצְחוֹק מַר – וַיִּתְאַפֵּק עוֹד וַיִּתְבּוֹנֵן בִּפְנֵי מִרְיָם וַיַּעַן בְּקוֹל אָטוּם: “אָכֵן מֵאֵת יְיָ יָצָא” –

וּשְׁלֹשְׁתָּם עוֹמְדִים מַחֲרִישִׁים…

“חֲזַק וֶאֱמַץ” – אָמַר לְהוֹשֵׁעַ לִבּוֹ בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה… וְהִנֵּה זֶה שָׁבָה רוּחוֹ וַיֹּאמֶר לְמִרְיָם: “הֱיִי שָׁלוֹם, מִרְיָם אֵשֶׁת-חוּר, וַאֲנִי אֵלְכָה הַפַּעַם אֶל אָבִי, לְמַעַן יִקְרָא אֶת זִקְנֵי הָעָם, וְאַגִּידָה לָהֶם אֶת דְּבָרַי וְאָשִׁיבָה לְפַרְעֹה אֶת דְּבָרָם”.

וַתֵּפֶן מִרְיָם אֶל חוּר וַתֹּאמַר: “אַל נָא תֵעָצֵר עוֹד פֹּה, הִנֵּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָפְקְדוּ בְּיָדְךָ הַיּוֹם, טֶרֶם נוֹעֲדוּ אִישׁ אֶל עֶבְרוֹ. לֵךְ, חוּר, וּפְקֹד אֶת הָעָם, וַאֲנִי אֲדַבְּרָה עוֹד פֹּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ”.

וַיֵּלֶךְ חוּר, וּמִרְיָם נִשְׁאֲרָה עוֹד נִצָּבָה לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ וַתִּדֹּם רֶגַע – וַתִּפְתַּח אֶת פִּיהָ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו לֵאמֹר: “הַבֹּקֶר הַזֶּה, אֲשֶׁר הָפַךְ אֶת תּוֹחֶלֶת נַפְשֵׁנוּ לְמַכְאוֹב, בּוֹ תֶּחֱזַקְנָה יָדֶיךָ וְיֶאֱמַץ לִבְּךָ, גִּבּוֹר הַחַיִל, לְמַעַן תַּעֲשֶׂה לְעַמְּךָ אֶת אֲשֶׁר קְרָאֲךָ יְיָ לַעֲשׂוֹת – כִּי אַךְ לְעַמְּךָ אַתָּה! הָעָם, אֲשֶׁר אָבִיךָ וְאִמְּךָ וְכָל מוֹלַדְתְּךָ מִמֶּנּוּ יָצָאוּ – הוּא עַמְּךָ וְאֵלָיו תַּעֲבֹד, כִּי נָתוֹן נָתוּן אַתָּה לוֹ מֵאֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְכָל הַיָּמִים. וְעָשִׂיתָ – וִימִינְךָ תּוֹשִׁיעַ לְךָ בְּמִלְחֶמֶת יְיָ אֲשֶׁר תִּלָּחֵם לוֹ, כִּי אַךְ בְּךָ יְהוֹשִיעַ יְיָ אֶת עַמּוֹ!” - - -

כֹּה אָמְרָה וַתֶּחֱרַשׁ רֶגַע. וְהִנֵּה הִבְלִיגָה, רָהֲבוּ עֵינֶיהָ וַתִּפְתַּח אֶת פִּיהָ וַתַעַן וַתֹּאמֶר עוֹד בְּיֶתֶר עֹז: “וְעַתָּה, אִם תִּקְרָא אֶת רָאשֵׁי הָעָם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם אֶת דְּבַר פַּרְעֹה, וְשָׁמְעוּ רֻבָּם וְאָמְרוּ: נָשׁוּבָה מִצְרַיְמָה. אַךְ אָבִיךָ וְאִתּוֹ מִסְפַּר אַנְשֵׁי-לֵב יָקוּמוּ נֶגְדְּךָ מִקִּנְאַת יְיָ וְקִנְאַת עַמּוֹ אֲשֶׁר בִּלְבָבָם. וְהָעָם אָמְנָם הָלֹךְ יֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ מִצְרַיְמָה, וְאַתָּה תִּגְדַּל אָז בְּחֶסֶד פַּרְעֹה וְהָיִיתָ לְשַׂר וּלְמוֹשֵׁל עַל הָעִבְרִים אֲשֶׁר תָּשִׁיב מִצְרַיְמָה. אוּלָם כַּאֲשֶׁר יָבֹא הַיּוֹם וְכָל הַדָּבָר הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ לְךָ בְּבֵית פַּרְעֹה, יִזְרוּ מִצְרַיִם כַּמּוֹץ לִפְנֵי רוּחַ, וְרָאִיתָ אֶת עַמְּךָ כִּי בְּרַע הוּא; וְכִי יְעַנּוּ אוֹתוֹ מִצְרַיִם לְהַעֲבִידוֹ וּלְהַשְׁמִידוֹ, וסָר הָעָם הַזֶּה מֵאַחֲרֵי יְיָ אֱלֹהֵי אָבוֹתָיו לַעֲבֹד אֶת כָּל תּוֹעֲבוֹת מִצְרַיִם, הָאֱלִיִלִים אֲשֶׁר רָאשֵׁי בָקָר וְרָאשֵׁי צֹאן וְרָאשֵׁי כְלָבִים וְרֹאשׁ כָּל חַיָּה רָעָה לָהֶם - אָז תָּבֹא עָלֶיךָ קִלְלַת אָבִיךָ וַחֲרוֹן אַף יְיָ יַשִּׂיגֶךָ! אַף נֹחַם לְבָבְךָ יֹאַכלְךָ כָּעָשׁ, בִּרְאוֹתְךָ אֶת אֲשֶׁר עוׁלַלְתָּ בַּעֱצַת מִצְרַיִם לָעָם הַזֶּה! – כִּי עַל כֵּן אֲנִי הָאִשָּׁה, הַנַּעֲרָה הַנִּצֶּבֶת עִמְךָ פֹּה, הָעֵד אָעִיד בְּךָ עוֹד הַפַּעַם: בִּן-נוּן! אַל תַּדַּח בִּדְבָרֶיךָ אֶת הָעָם!” - - -

וּבִקְרֹא הַנְּבִיאָה אֶת דְּבָרֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים, נְבוֹכָה כְּמוֹ רֶגַע עַל מְקוֹמָהּ, פָּרְשָׂה יָדֶיהָ כִּמְבַקֶּשֶׁת מִשְׁעָן לְבַל תִּפֹּל, אַךְ כְּמַהֵר הוֹשֵׁעַ אֵלֶיהָ וַיֹּאחֶז בָּהּ, הִתְעוֹדְדָה וַתָּסַר אֶת יָדוֹ מֵעָלֶיהָ, וַתָּשָׁב וַתַּעֲמדֹ הָכֶן וַתֹּאמֶר בְּקוֹל חַלָּשׁ: “רְאֵה, הִנֵּה הָעָם נָכוֹן לַדֶּרֶךְ – וְאַתָּה הֲלֹא תְּמַהֵר לִקְרֹא לַזְּקֵנִים לְהַגִּיד לָהֶם אֶת דְּבַר פַּרְעֹה…”

“לֹא אֶקְרָא וְלֹא אַגִּיד”… עָנָה יְהוֹשֻׁעַ -, וּפְנֵי מִרְיָם אוֹרוּ וְעֵינֶיהָ מָלְאוּ דִמְעָה, דִּמְעַת תּוֹדָה.

אָז יֹאמַר יְהוֹשֻׁעַ אֶל מִרְיָם: “וְאַתְּ, מִרְיָם, אִמְרִי שָׁלוֹם לְאָבִי בְּשֵׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר קֹרָא לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, כִּי לִישׁוּעַת יְיָ קִוְתָּה נַפְשׁוֹ בְּשׁוּבוֹ לְהָשִׁיב דָּבָר אֶל פַּרְעֹה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע… אֲנִי הוֹלֵךְ בְּטֶרֶם אֶרְאֶה אֶת אָבִי הַפַּעַם, - כִּי לֹא אֶרְאֶה פָנָיו בְּעוֹדִי אַךְ צִיר שָׁלוּחַ מֵאֵת פַּרְעֹה… אֵלֵךְ – וְהָיָה אִם הַמָּוֶת יְקַדְמֵנִי שָׁם, וְיֵדַע נָא אָבִי כִּי בְיֹשֶׁר לְבָבוֹ מֵת הַבֵּן, אֲשֶׁר שָׁמַר אֶת מוֹצָא שְׂפָתָיו גַּם לְפַרְעֹה. וְדִבַּרְתְּ אָז, אַתְּ הַנְּבִיאָה, עַל לֵב אָבִי הַזָּקֵן וְנִחַמְתִּיו בִּדְבָרָיִךְ. שָׁלוֹם!”

וַיְּמַהֵר יְהוֹשֻׁעַ אֶל סוּסוּ, אֲשֶׁר עָמַד אָז עַל שֹׁקֶת הַמַּיִם לִפְנֵי הַבְּאֵר, וְהַנַּעַר מַשְׁקֶה אוֹתוֹ – וַיַּעַל וַיִּרְכַּב לְדַרְכּוֹ.

הוּא הִפְנָה רֹאשׁוֹ וַיַּבֵּט עוֹד רֶגַע אֶל הַשִּקְמָה אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ נִכְחֲדָה תִּקְוָתוֹ, זָכַר אֶת אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו פֹּה וַיְּאַמֵּץ אֶל לִבּוֹ אֶת הַלּוּחַ אֲשֶׁר שָׂם בְּחֵיקוֹ, לוּחַ מֹשֶׁה

• וְרֶגֶשׁ חָדָשׁ עַז וְצוֹהֵל נֵעוֹר בְּלִבּוֹ, וַיְהִי בְּעֵינָיו כְּאַסִּיר אֲשֶׁר יָצָא מִכִּלְאוֹ!

רוּחַ עֹז פָּעֲמָה בְּלִבּוֹ, רוּחַ אֲשֶׁר תָּפִיץ כָּל עֶצֶב, וְגַם כְּאֵב אַהֲבָתוֹ הַנִּכְזֶבֶת כְּלֹא הָיָה בְּפָנֶיהָ, - דְּרוֹר קֹרָא לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל! כִּי כָל חֵפֶץ אָדָם לְנַפְשׁוֹ וּמִשְׁאֲלוֹתָיו נָפְלוּ מֵעָלֶיהָ, וְכָל מַשָּׂא לֹא יִכְבַּד עוֹד עַל כַּנְפֵי רוּחוֹ, וְהוּא חָפְשִׁי לְנַפְשּוֹ, חָפְשִׁי לַאֲשֶׁר יִשְׁלָחֶנוּ יְיָ!

נִשָּׂא וְרוֹמָם הָיָה בְּעֵינָיו בְּעָבְרוֹ עַל כָּל הַמַּחֲנֶה בְּגַפּוֹ. אֶחָד הוּא, יָחִיד נֶאְדָּר בִּגְבוּרָה, כִּי רוּחוֹ בַּכֹּל נֶאֱמָנָה! רֶגַע נִדְמֶה לוֹ כִּי אַךְ בַּחֲלוֹם רָאָה וְשָׁמַע אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; רֶגַע חָשׁ כִּי גֵווֹ עָלָיו יִכְאַב, כִּי עָיַף מִן הַדֶּרֶךְ וּמִכֹּל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו, - אוֹלָם רוּחוֹ חָזְקָה עָלָיו וְאָמְצָה עוֹד. וּבְרֹאשׁ נִשָּׂא הִבִּיט עַל סְבִיבוֹתָיו, כִּי חָפְשִׁי הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר נִטַּל עָלָיו וְנֶאֱמָן רוּחוֹ בַּכֹּל לָאֵל וּלְעַמּוֹ זֶה! - - -

אָמְנָם זֵכֶר אָבִיו הַזָּקֵן לֹא נָתַן לוֹ עוֹד מָנוֹחַ, כִּי לֹא רָאָה הַפַּעַם אֶת פָּנָיו בְּטֶרֶם צֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ הִיא; אוּלָם הֵן טוֹב טוֹב לוֹ כִּי לֹא רָאָהוּ וְלֹא דִּבֵּר אִתּוֹ… הַזָּקֵן, אוּלַי, הָיָה שָׂם מַעֲצוֹר לְמָנְעוֹ מִדַּרְכּוֹ זֹאת. וְעַתָּה, אָבִיו לֹא דִבֵּר בּוֹ, וְהוּא לֹא הִמְרָה אֶת פִּיו…

וַיִּדְפֹּק יְהוֹשֻׁעַ בְּסוּסוֹ, וַיִּשָּׂאֵהוּ הָאַבִּיר כְּרוּחַ בְּתוֹךְ עֲנַן הָאָבָק, - וְהַמַּחֲנֶה כֻּלוֹ נֶעְלַם מֵעֵינָיו.

וַיְהִי בִּנְסֹעַ יְהוֹשֻׁעַ בַּדֶּרֶךְ וַיִּפְגֹּשׁ פַּעַם פַּעַם גְּדוּדֵי מִצְרַיִם הוֹלְכִים צֹעֲנָה, וְכֻלָּם אָמְרוּ לוֹ, כִּי נִקְרְאוּ שָׁמָּה לְהִתְחַבֵּר יַחַד אֶל הַצָּבָא אֲשֶׁר בָּא עִם הוֹשֵׁעַ מִלּוּב, - וַיֹּאמַר: הַאֻמְנָם יֶאֱסֹף פַּרְעֹה אֶת כָּל הַחַיִל הַזֶּה לִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל?…

וּכְבוֹאוֹ צֹעֲנָה, וַיַּעֲבֹר לִפְנֵי הֵיכַל אָמוֹן – וַיִּשְׁמַע מִשָּׁם קוֹל מְקוֹנְנִים, וַיֻּגַּד לוֹ, כִּי רוּאִי, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְאָמוֹן, מֵת פִּתְאֹם…

הַזָּקֵן בֶּן תִּשְׁעִים מֵת, וְהיָה בָּאִי מִשְׁנֵהוּ תַּחְתָּיו.

הוּא בָּאִי אֲשֶׁר דִּבֵּר תָּמִיד אַךְ טוֹבָה וְאַהֲבָה לְהוֹשֵׁעַ – הוּא עַתָּה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, הוּא רֹאשׁ הַשּׁוֹפְטִים וְהַמְחוֹקְקִים, הוּא הַסּוֹכֵן אֲשֶׁר לְפַרְעֹה וְטַבַּעַת פַּרְעֹה בְּיָדוֹ הִיא – הוּא עַתָּה הַמּוֹשֵׁל בְּכָל מִצְרַיִם כֻּלָּהּ, וְהוּא הֲלֹא גַם סַכְסֵךְ יְסַכְסֵךְ בַּסֵּתֶר…

מַה יִהְיֶה? – הַפַּעַם מַה יִהְיֶה?…

“חֲזַק וֶאֲמַץ!” קָרָא יְהוֹשֻׁעַ לְנַפְשׁוֹ בְּדִבְרֵי מֹשֶׁה, כִּי חָשׁ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ סִכְסוּכֵי מִצְרַיִם הוּא בָא – – –

= תַּם חֵלֶק רִאשׁוֹן =

חֵלֶק שֵׁנִי: בַּמִּדְבָּר

 

פָּרָשָׁה שְׁמִינִית: בֵּין אַסִּירֵי פַרְעֹה    🔗

א    🔗

– “בְּךָ יוֹשִׁיעַ יְיָ אֶת עַמּוֹ!” – אָמַר ‘יְהוֹשֻׁעַ’ אֶל נַפְשׁוֹ בְּעָבְרוֹ, מִקֵּץ חֲמִשָּׁה יָמִים, דֶּרֶךְ שַׁעַר צֹעַן, וְהוּא אָסוּר בַּרְזֶל הוֹלֵךְ בְּקֶרֶב אַרְבָּעִים אִישׁ מֵאַסִּירֵי הַמֶּלֶךְ, נִדְכָּאִים בְּעָנְיָם וּמוּבָלִים מִזְרָחָה, אֶל הַמִּכְרוֹת אֲשֶׁר בְּמִדְבַּר סִין…

שְׂחוֹק מַר עִוָּה אֶת שִׂפְתֵי הַגִּבּוֹר בְּדוֹבְבוֹ כֹּה, אַךְ כְּרֶגַע נֵעוֹר הָאִישׁ וַיָּרֶם גְּאוֹן רֹאשׁוֹ וַיִּפֶן אֶל הַנַּעַר הָאָסוּר אֵלָיו בְּכֶבֶל אֶחָד, הַמְאַחֵז שַׁרְשׁוֹת יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וַיַּעַן: “חֲזַק אֶפְרָיִם! חֲזַק וֶאֱמַץ!…”

“אַל דְּבָרִים בַּדָּרֶךְ!” גָּעַר בָּהֶם אַחַד הַנּוֹגְשִׂים הַהוֹלְכִים עִם הָאַסִּירִים וַיָּרֶם אֶת שׁוֹטוֹ עַל הוֹשֵׁעַ וְעַל אֶפְרַיִם הַהוֹלֵךְ אִתּוֹ.

בִּתְלוּנָה נֶאֱלָמָה נָשָׂא הַנַּעַר אֶת עֵינָיו הַקּוֹדְחוֹת אֶל הוֹשֵׁעַ דּוֹדוֹ – וַיָּשָׁב וַיּוֹרֶד אֶת רֹאשׁוֹ בִּדְמָמָה, וְעֵינָיו אֶל כַּבְלֵי הַבַּרְזֶל הַכְּבֵדִים אֲשֶׁר עַל רַגְלֵי שְׁנֵיהֶם…

יָדֹעַ יָדַע הַנַּעַר אָנָּה הֵם מוּבָלִים. הַמִּכְרוֹת מָשָׁל לָעָם הָיוּ וּלְאָלָה נוֹרָאָה נִשָּׂא זִכְרָם בְּמִצְרָיִם; כִּי אִם יֹאמַר אִישׁ: “אִם לֹא – וְשֻלַּחְתִּי אֶל הַמִּכְרוֹת!” – וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי בְּנַפְשׁוֹ אָלֹה אָלָה הָאִישׁ. כִּי הָאַסִּירִים אֲשֶׁר בְּמִכְרוֹת פַּרְעֹה, עֲבוֹדַת לֹא-אֱנוֹשׁ עֻבַּד בָּהֶם וְעֻנּוּ שָׁם בְּפֶרֶךְ עַד מָוֶת. שָׁם גַּם גִּבּוֹר בָּאָדָם יִדַּל כֹּחוֹ עַד יֶחֱלָה מִן הָעֲבֹודָה הַקָּשָׁה; וּבַחֲלוֹת הָאִישׁ, יַד הַנּוֹגְשִׂים לֹא תֵקַל מֵעָלָיו, כִּי הַעֲבִיד יַעֲבִידוּהוּ עוֹד עַד נָפְלוֹ לִבְלִי קוּם, וְאַךְ אָז יוּנַח לוֹ בַּמְּנוּחָה אֲשֶׁר בִּקְּשָׁה נַפְשׁוֹ – מְנוּחַת עוֹלָם. כִּי עַל כֵּן, הָאִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁפַּט לַעֲבוֹד בְּמִכְרוֹת הֶהָרִים בַּמִּדְבָּר יָדַע, כִּי תַחַת אֲשֶׁר יֵהָרֵג אַחַת בַּחֶרֶב, שָׁם מְעַט-מְעַט מִיּוֹם לְיוֹם יוּמַת מוֹת אַכְזָרִי מֵרֹב יְגִיעַ וּמַכְאוֹבִים.

וִיהוֹשֻׁעַ וְאֶפְרַיִם הֲלֹא כְּמוֹרְדִים, הַמִּתְפָּרְצִים מִפְּנֵי פַּרְעֹה, נִשְׁפָּטוּ; וְעַל אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה הֵן כִּפְלַיִם יַכְבִּידוּ אֶת הֶעָמָל עוֹד. עַל כֵּן הָלַךְ אֶפְרַיִם קוֹדֵר בְּלַחַץ כְּבָלָיו וְרֹאשׁוֹ נָטוּי בְּיָגוֹן אָרְצָה.

דּוּמָם יֵלְכוּ הָאַסִּירִים, אַךְ בַּרְזֶל רַגְלָם יְנַקֵּשׁ לָהֶם בְּלֶכְתָּם, – וְהִנֵּה מֶרְכֶּבֶת-צָב עוֹבֶרֶת לִפְנֵיהֶם. בַּלָּאט תִּתְנַהֵל הַמֶּרְכָּבָה, וּבָהּ אִשָּׁה זְקֵנָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמּוֹשָׁב מִקֶּדֶם, לְיַד הָרַכָּב, וּבְחֵיק הַמֶּרְכָּבָה עַלְמָה יוֹשֶׁבֶת וְהִיא מִתְכַּסָּה בְּצָעִיף – נָטְתָה רֹאשׁ – וַיֶּחֱרַד אֶפְרַיִם פֶּתַע וַיַּרְחֵב אֶת עֵינָיו; וְהָרַכָּב דָּפַק אֶת הַסּוּסִים, וּכְרֶגַע נֶעֶלְמָה הַמֶּרְכָּבָה בַּעֲנַן אֲבַק הַדָּרֶךְ…

הִכִּיר אֶפְרַיִם וַיֵּדַע, כִּי זֹאת הִיא הָעַלְמָה אֲשֶׁר מְשָׁכַתְהוּ כְּקֶסֶם וַאֲשֶׁר בִּגְלָלָהּ יָצָא בְּחָלְיוֹ בְּיוֹם הַקָּדִים, כִּי יָבֹא לְפָנֶיהָ בְּטֶרֶם יָשׁוּב סֻכּוֹתָה, וַאֲשֶׁר גַּם בְּהִתְעַלְּפוֹ אָז, הִשְׁתַּעְשְׁעוּ עוֹד פָּנֶיהָ עָלָיו בֶּחָזוֹן – הִיא הִיא זֹאת! וְהַזְּקֵנָה הֲלֹא מֵנִקְתָּהּ הִיא אֲשֶׁר רָאָה בַּבַּיִת עִמָּהּ שָׁם – אָכֵן, קָצַנָּה בַּת הֹרְנַחַתְּ חָלְפָה עָבְרָה כֹּה! –

וְהַמֶּרְכָּבָה בָּאָה עַד בֵּית-בָּמָה אֶחָד אֲשֶׁר עַל יַד בְּאֵר הַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵל עֲצֵי שִׁטִּים, וַתַּעֲמֹד שָׁם. אָז תֵּרֵד הָעַלְמָה וַתָּסַר אֶל בֵּין הַשִּׁטִּים וַתִּתְהַלֵּךְ שָׁם מְצַפָּה אֶל יַד הַדֶּרֶךְ, עַד אֲשֶׁר רָאֲתָה תִּימְרוֹת אָבָק בָּא מֵרָחוֹק עִם צְלִיל כְּבָלִים וְקוֹל שׁוֹט – וַתֵּדַע כִּי עַתָּה יִקְרַב גְּדוּד הָאַסִּירִים. אָז תּוֹצִיא קָצַנָּה אֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב, הַטַּבָּעוֹת אֲשֶׁר הֵכִינָה בִּצְרוֹר-יָדָהּ, וַתֵּלֶךְ לִקְרַאת רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר – נֻתֶּרְבָּי, וְהוּא רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר לִפְנֵי אֲסִירָיו.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָמְדָה הָעַלְמָה לְדַבֵּר עִמּוֹ, נָתְנָה בְּיָדוֹ אֶת הַזָּהָב – וַיִּחַנּוּ פָנָיו אֵלֶיהָ; אַךְ כְּשָׁמְעוֹ אֶת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר תִּשְׁאַל, רָעַם פָּנִים רֶגַע, עַד אֱמוֹר לוֹ הָעַלְמָה עוֹד דָּבָר – וַיָּשׁוּבוּ פָנָיו לְשַׂחֵק בְּחֶסֶד, וַיִּפֶן אַחֲרָיו אֶל הַשּׁוֹמְרִים, הַנּוֹגְשִׂים אֲשֶׁר עַל הַמַּחֲנֶה, וַיִּמְחָא כַּפּוֹתָיו לָהֶם, וַיִּקְרָא בְקוֹל: “הוֹ, אֲנָשִׁים! הָבִיאוּ נָא אֶת הַחֲפַרְפָּרוֹת אֶל הַבְּאֵר, וְשָׁתוּ שָׁם מַיִם כִּי עָיֵפוּ!” –

‘הַחֲפַרְפָּרוֹת’ – כֵּן קֹרָא לָאַסִּירִים אֲשֶׁר נִשְׁפְּטוּ לַחְפֹּר בְּמִכְרוֹת הַמֶּלֶךְ.

וְכַעֲבוֹר הָאַסִּירִים עַל פָּנָיו – וַיַּרְא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר: “וָזֶה – לְפָנַי פֹּה יַעֲמֹד”.

וַיַּעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ וְעִמּוֹ גַם אֶפְרַיִם, הָאָסוּר אֵלָיו.

וּבְעוֹד אֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּ הָאַסִּירִים וְיִשְׁתּוּ, הֵם וְגַם נוֹגְשֵׂיהֶם עִמָּם, לְהָשִׁיב אֶת נַפְשָׁם הָעֲיֵפָה, – הֵבִיא רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר נֻתֶּרְבָּי אֶת צֶמֶד אַסִּירָיו מֵאַחֲרֵי בֵית-הַבָּמָה וַיַּצִּיגֵם שָׁם נִסְתָּרִים מֵעֵין הַמַּחֲנֶה; וּבְרָמְזוֹ לָהֶם עַל כַּף-הַקֶּלַע אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וְעַל הַכְּלָבִים עַזֵּי-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עִמּוֹ, לְמַעַן הַזְהִירֵם, – פָּנָה יָשַׁב לוֹ מֵרָחוֹק וַיַּבֵּט בָּהֶם מִשָּׁם, לְמַעַן יֵדְעוּ, כִּי אַךְ דַּבֵּר עִם הָעַלְמָה הַיְפֵהפִיָּה יוּכְלוּ כְּאַוַּת נַפְשָׁם, אַךְ לִפְנוֹת יָמִין אוֹ שְׂמֹאל מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֻצְּגוּ בוֹ – אַל יְנַסּוּ.

הוּא אַךְ הָקֵל יָקֵל בַּכֹּפֶר אֶת עֹל אֲסוּרָיו, וּפָרֹק לֹא יִפְרְקֵהוּ מֵעַל צַוָּארָם; כִּי זֶה לוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר הוּשַׁת שׁוֹמֵר לְאַסִּירֵי הַמֶּלֶךְ – וְשָׂרִים, גַּם גְּדוֹלִים וְנִכְבָּדִים, הֵבִיא עַד הַמִּכְרוֹת – אַךְ כָּל הוֹן וְכָל תַּחְבּוּלָה לֹא הוֹעִילוּ לְפַלֵּט פַּעַם אַף ‘חֲפַרְפֶּרֶת’ אַחַת מִכַּפּוֹ. – וְהָעַלְמָה הַזֹּאת מַה תְּבַקֵּשׁ?

הִנֵּה הֵסִירָה אֶת צְעִיפָהּ וַתּוֹפַע בִּיפִי פָנֶיהָ הַנֶּחֱמָדִים. – אָכֵן צַר, צַר לְגִבּוֹר הַחַיִל הַלָּזֶה לַעֲזֹב אִשָּׁה אֲשֶׁר כָּזֹאת! – הִנֵּה רָטְבוּ עֵינֶיהָ מִדִּמְעָה – וְלָמָּה זֶה יַעֲמֹד הוּא, שַׂר הָרִכְבָּה, כִּנְצִיב אֶבֶן עַל מְקוֹמוֹ, מַקְדִּיר פָּנִים וְגַם יָד לֹא יוֹשִׁיט לָהּ? – אוֹ אֵשֶׁת בְּרִיתוֹ הִיא זֹאת הַיְפֵהפִיָּה וַתִּמְעַל בּוֹ מַעַל וַתְּבִיאֵהוּ בִּנְכָלֶיהָ עַד הַכְּבָלִים? לֹא! חֵי פַרְעֹה, הִיא אֲהֵבַתְהוּ! –

וּמָה הַקָּטָן הַזֶּה, כִּי יֹאכַל אֶת הַנָּאוָה בְּאֵשׁ עֵינָיו? – –

הִנֵּה הֵשַׁח הַגָּדוֹל קוֹמָתוֹ אֵלֶיהָ, – נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל הָעַלְמָה וְהוּא מְדַבֵּר אֵלֶיהָ בְּאַהֲבָה כְּדַבֵּר אָב אֶל בִּתּוֹ – הַאֻמְנָם אָבִיהָ הוּא? לֹא. הֵן צָעִיר הוּא מִהְיוֹת לוֹ בַת אֲשֶׁר כָּזֹאת… דַּבֵּר תְּדַבֵּר הַיְפֵהפִיָּה בְּדִמְעָה וּבִתְחִנָּה; לֹא תַחְבּוּלוֹת אָוֶן תַּגִּיד לוֹ זֹאת – וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר תְּסַפֵּר לוֹ? מִצְטַדֶּקֶת? –

אָכֵן, גַּם הוּא, רֹאשׁ הַנּוֹגְשִׂים, הַאֲמֵן יַאֲמִין לָהּ כִּי לֹא הִיא פָשְׁעָה, לֹא בְּאַשְׁמָתָהּ נֶאֶסְרוּ שְׁנֵי אֵלֶּה – –

---

ב    🔗

וְאָמְנָם אַךְ לְמַעַן הִצְטַדֵּק בָּאָה קָצַנָּה לִפְנֵי הוֹשֵׁעַ הֵנָּה, לְבַל יַחֲשֹׁב עָוֶל בָּהּ בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים אֲשֶׁר מִנּוּ לוֹ, וְלֹא יִשָּׂא חֳרִי וָכַעַס בְּלִבּוֹ גַם עָלֶיהָ בְּהִתְעַנּוֹ בְּמַחֲשַׁכֵּי הַבּוֹרוֹת שָׁם.

וְזֹאת אֲשֶׁר סִפְּרָה בִּבְכּוֹתָהּ לִפְנֵי הוֹשֵׁעַ: בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר הוּבָא בּוֹ אֶפְרַיִם חוֹלֶה וּמִתְעַלֵּף אֶל בֵּיתָם, וְהָרוֹפְאִים הֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ לְחַיִּים, – אָמֹר אָמַר לָהּ אָבִיהָ, כִּי עֵרָבוֹן יִהְיֶה הַנַּעַר הַזֶּה פֹּה עַד שׁוּב הוֹשֵׁעַ מִמַּחֲנֵה הָעִבְרִים צֹעֲנָה. וְהָיָה אִם יֵאוֹת הוֹשֵׁעַ לָבוֹא בִּבְרִית עִמּוֹ, עִם אָבִיהָ וְעִם הַכֹּהֵן בָּאִי, בַּדָּבָר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ עֲשׂוֹת לְמִצְרַיִם, אָז יִתֵּן אוֹתָהּ הֹרְנַחַתְּ אָבִיהָ לְהוֹשֵׁעַ לְאִשָּׁה, וְגַם לַנַּעַר יוּטַב בַּעֲבוּרוֹ. וְהִיא, קָצַנָּה, כְּשָׁמְעָהּ אֶת זֹאת, כִּי נֵאוֹת אָבִיהָ לְתִתָּהּ אֶל בְּחִיר לְבָבָהּ, אַךְ שָׂמֹחַ שָׂמְחָה לִקְרַאת אָשְׁרָהּ הַגָּדוֹל, וְיוֹמָם וָלַיְלָה קִוְּתָה בְּגִילָה וּבַחֲרָדָה אֶל בּוֹאוֹ. וְהִנֵּה בָא – וַיִּקְרָאֵהוּ הָאָסוֹן הַזֶּה…

אֵיכָה? הֲרִמָּה אוֹתָהּ אָבִיהָ? – “לֹא! הֵן גַּם אַתָּה, הוֹשֵׁעַ, יָדַעְתָּ” – קָרְאָה הַתַּמָּה וַתִּרְעַד מִבֶּכִי – “הֵן שָׁמַעְתָּ, כִּי פֶתַע שֻׁנּוּ פְּנֵי הַמֶּמְשָׁלָה בְּמִצְרָיִם. כִּי מִמָּחֳרַת יוֹם צֵאתְךָ מֵת פִּתְאֹם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, רוּאִי הַזָּקֵן, וַיְהִי תַּחְתָּיו בָּאִי מִשְׁנֵהוּ. וּבַיּוֹם הַהוּא הָחְלְפוּ מִשְׁמָרוֹת, פְּקִידִים בִּפְקִידִים הוּמָרוּ. אַף אָבִי לְשׁוֹמֵר חֲצַר הַמַּלְכוּת הָפְקַד. וּפְקֻדּוֹת חֲדָשׁוֹת יָצְאוּ בָּאָרֶץ, כִּי עוֹד בַּיּוֹם הַהוּא הֵסֵב בָּאִי אֶת לֵב פַּרְעֹה וַיַּקְשֵׁהוּ עַל הָעִבְרִים וְעַל מֵזוּ נְבִיאֲכֶם, אֲשֶׁר כִּבְּדוֹ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וַיִּירָאוּהוּ תָּמִיד. וּבְעוֹד הַיּוֹם הַהוּא שֻׁלְּחוּ אֲנָשִׁים לְהַזְעִיק אֶת חֵיל פַּרְעֹה לִרְדֹּף אַחֲרֵי הָעִבְרִים וְלַהֲשִׁיבָם בְּיָד חֲזָקָה מִצְרָיְמָה. וַאֲנִי, כְּשָׁמְעִי זֹאת, פָּחַד לִבִּי וָאִירָא עָלֶיךָ, הוֹשֵׁעַ, פֶּן תִּפֹּל בְּרָעָה, כִּי הֵן הֻגַּד לִי אֲשֶׁר הֵפֵר פַּרְעֹה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר שְׁלָחֲךָ בּוֹ אֶל הָעִבְרִים, וַיְצַו לְבִלְתִּי תִתְּךָ בּוֹא לֵרָאוֹת פָּנָיו בְּטֶרֶם תָּשׁוּב תִּשָּׁבַע לוֹ כִּי תַעַבְדֵהוּ בֶּאֱמוּנָה – וְיָצָאתָ עִם צְבָאֲךָ עַל אַחֶיךָ הָעִבְרִים…”

וְלֹא יָכְלָה קָצַנָּה הִתְאַפֵּק וְדַבֵּר עוֹד, כִּי סָכַר הַבְּכִי אֶת גְּרוֹנָהּ.

וְהוֹשֵׁעַ נִכְמַר לִבּוֹ אֵלֶיהָ, וּבְהִתְאוֹשְׁשׁוֹ מִבְּכוֹת עִמָּהּ יַחַד עָנָה וַיֹּאמֶר לָהּ: “יָדַעְתִּי, יוֹנָה תַמָּה, עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי יָדֵךְ אַתְּ לֹא הָיְתָה אַף כִּמְעַט בָּרָעָה אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתִי וְאֶת אֶפְרַיִם עִמִּי יָחַד… הִנָּחֲמִי, כִּי נִחַמְתִּנִי בִּדְבָרַיִךְ, הַטּוֹבָה בַּבָּנוֹת!” –

וּבְדַבֵּר הוֹשֵׁעַ כָּכָה הִבְלִיגָה הָעַלְמָה עַל סַעַר נַפְשָׁהּ וַתָּשָׁב וַתֹּאמַר: “הָהּ! הִגִּיד לִבִּי לִי, כִּי רָעָה גְדוֹלָה נֶגֶד פָּנֶיךָ – וּמַה יָכֹלְתִּי הוֹשִׁיעַ? אַךְ בָּזֹאת הִתְנַחַמְתִּי עוֹד, כִּי זָכֹר זָכַר לְךָ בָּאִי אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמּוֹ בַּמִּלְחָמָה, וַיֹּאמֶר לַהֲבִיאֲךָ בִּבְרִית אִתּוֹ וְאֶת אָבִי, לַעֲשׂוֹת עִמָּם יַחַד אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יָזְמוּ לְמִצְרָיִם, – וְעַל כֵּן יָעַץ הַכֹּהֵן הַלָּז אֲשֶׁר אִם תִּשָּׁבַע לְפַרְעֹה, לֹא יְאַלְצוּךָ לָצֵאת נֶגֶד אַחֶיךָ בַּחֶרֶב, כִּי אִם הַפְקֵד יַפְקִידוּךָ תַּחַת אַרְזָה עַל חֵיל הַשְּׂכִירִים שׁוֹמְרֵי רֹאשׁ פַּרְעֹה…”

“יָדַעְתִּי זֹאת!” עָנָה הוֹשֵׁעַ בִּמְרִי שַׂחֲקָה, “כִּי דִבֵּר עִמִּי בָּאִי מֵאָז וַיֹּאמֶר לְפַתּוֹתֵנִי בְּמַטְעַמִּים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה, אוּלָם אֲנִי בָחֲלָה נַפְשִׁי בוֹ וּבְמַטְעַמּוֹתָיו יָחַד…”

וְקָצַנָּה הוֹרִידָה רֹאשׁ-נִכְלָם מִפְּנֵי הוֹשֵׁעַ, וּבְשֶׁפֶל קוֹלָהּ תְּדַבֵּר אָז: “וְלֵב אָבִי אַף הוּא אַךְ טוֹב הָיָה עָלֶיךָ… כִּי עַל כֵּן קִוִּיתִי עוֹד אוּלַי תִּנָּצֵל, לְטוֹב לְךָ וְגַם לִי… וְגַם לְאֶפְרָיִם… אַךְ שִׁלְשֹׁם, כְּשׁוּב אָבִי מֵעִמְּךָ, אַחֲרֵי כִּי נִדְבַּר אִתְּךָ פֶּה אֶל פֶּה – הָפַךְ לִבּוֹ עָלֶיךָ וַחֲמָתוֹ בָעֲרָה בוֹ כָּאֵשׁ… מַה דִבֵּר אִתְּךָ אָבִי, וּמָה הֲשִׁיבוֹתָ אַתָּה עַל דְּבָרָיו – הֲתַגִּיד לִי?…”

“אָבִיךְ”, עָנָה הוֹשֵׁעַ בְּיִשְׁרַת תֻּמָּתוֹ, “אָמַר לְקַחְתֵּנִי לְחָתָן לוֹ…”

“וְאָתָּה?” חָרְדָה שָׁאֲלָה קָצַנָּה וַתִּסּוֹג מִפָּנָיו וַתַּבֵּט בּוֹ רֶגַע בְּפָחַד…

“אָנֹכִי, אֵת אֲשֶׁר עִם לְבָבִי עָנִיתִי לוֹ לֵאמֹר: ‘אַף כִּי יְקָרָה בִּתֵּךְ, אֲדוֹנִי, לִלְבָבִי מִימֵי נְעוּרֶיהָ וְעַד הַיּוֹם, אוּלָם הָאֵל מְנָעָהּ מִמֶּנִּי, כִּי לֹא אוּכַל עוֹד בּוֹא בִּבְרִית עִם אִשָּׁה’…”

“כִּי אַחֶרֶת אָהָבְתָּ!?” קָרְאָה קָצַנָּה וְעֵינֶיהָ הִבְרִיקוּ קִנְאָה וָכָעַס, “אָכֵן יָדָעְתִּי! הָאִשָּׁה אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֶת אֶפְרַיִם אֵלֶיךָ, הִיא אֲשֶׁר לָקְחָה כֹּה אֶת לְבָבְךָ וְאִתָּהּ נִדְבָּרְתָּ – –”

“שָׁגִית, קָצַנָּה הַטּוֹבָה, גַּם שָׁגִית הַפָּעַם! – הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, נִשְּׂאָה כְּבָר לְאִישׁ אַחֵר…”

“אִם כֵּן”, עִלְּגָה קָצַנָּה בִּשְׁפַל קוֹלָהּ וּפָנֶיהָ אָדְמוּ מִבֹּשֶת, “לָמָּה זֶה… בַּדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר אָבִי אֵלֶיךָ… לֹא אָבִיתָ לוֹ? וַתַּעֲטֶה עָלַי – – סְלַח נָא… הֲלֹא אֶת אָבִי הִכְלַמְתָּ!…”

“לֹא הַכְלִים בִּקַּשְׁתִּי, קָצַנָּה הַיְקָרָה בַּבָּנוֹת!” אָמַר הוֹשֵׁעַ בְּלֵב נִכְמָר וַיַּנַח עַל רֹאשָׁהּ אֶת יָדוֹ בְּחֶסֶד, יָד אֲסוּרָה בַּרְזֶל, “כִּי אַךְ טוֹבוֹת דִּבַּרְתִּי בְּאָזְנֵי אָבִיךְ, וַיַּרְא עַד כַּמָּה יָקַרְתְּ אַף נֶאֱהַבְתְּ לְנַפְשִׁי… אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה? אֱלֹהַי וְעַמִּי קְרָאוּנִי הַמִּדְבָּרָה. וְלוּ גַם תִּנָּתֵן לִי חֻפְשָׁה עַתָּה, גַּם אָז אַךְ בָּדָד גַּלְמוּד אֶשָּׁאֵר, וּבְמִצְרַיִם לֹא אֶהְיֶה עוֹד… אַף לֹא לִי הֱיוֹת בַּעַל אִשָּׁה וְאָב לְבָנִים, כִּי כָל יְמֵי חַיַּי – לַצָּבָא… שְׁלוֹם-בַּיִת וְנַחַת-גְּבָרִים עֲצוּרִים לִי, בַּת! – הוֹלֵךְ עַמִּי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לוֹ אֱלֹהָיו – וְקָשָׁה הַדֶּרֶךְ וְרַבָּה הַתְּלָאָה אֲשֶׁר לְפָנָיו – וַאֲנִי לַעֲבוֹדַת עַמִּי נִתַּתִּי, עַד יִמְצָא מָנוֹחַ לוֹ…”

“וְאִם אַךְ לַעֲבֹד אֶת עַמְּךָ חָפַצְתָּ – לָמָּה זֶה עֲזַבְתּוֹ כָּעֵת בַּמִּדְבָּר וַתָּשָׁב עוֹד צֹעֲנָה, לָתֵת אֶת נַפְשְׁךָ בְּיַד פַּרְעֹה?” שָׁאֲלָה קָצַנָּה וַתִּתֶּן בּוֹ עֵינֵי תִמָּהוֹן.

אָז יָשַׁח הוֹשֵׁעַ אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּעַן בְּקוֹל אָטוּם: “יַעַן כִּי נִשְׁבַּעְתִּי לְפַרְעֹה, אֲשֶׁר אָשׁוּב עוֹד וְאָבִיאָה לוֹ אֶת מַעֲנֵה הָעִבְרִים…”

“הוֹ!” נֶאֶנְחָה הָעַלְמָה וַתִּסְפֹּק כַּפֶּיהָ, “חֲמָסִי עַל הַשְּׁבוּעָה הַזֹּאת, כִּי הֵשִׁיבָה אוֹתְךָ לִמְקוֹם הָרֶשַׁע וְהַמַּעַל וַתְּבִיאֲךָ בְּכָל הָרָע! – וְלוּ בַּמִּדְבָּר עִם עַמְּךָ הָיִיתָ, אִם מְנָעוּךָ הָאֱלֹהִים מִמֶּנִּי!… וְעַתָּה – הוֹי, כַּמָּה נְפָשׁוֹת תִּבְכֶּינָה עַל הַשְּׁבוּעָה הַזֹּאת כָּל הַיָּמִים!… אֶת שֵׂיבַת אָבִיךָ בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה תּוֹרִיד זֹאת; וַאֲנִי – אֲנִי, אַחֲרֵי רוֹאִי אוֹתְךָ כֹּה… הֵן בִּדְמִי יָמַי קָצָה בַּחַיִּים נַפְשִׁי! – לָמָּה לִי חַיִּים?!” קָרְאָה הַנִּכְלָמָה וַתְּכַס עַל עֵינֶיהָ הַבּוֹכוֹת.

וַתָּשָׁב וַתַּבְלֵג וַתִּתֵּן בְּהוֹשֵׁעַ עֵין תְּלוּנָה מָרָה וַתַּעַן: “וְלָמָּה עָשִׂיתָ כָּכָה? צַדִּיק בִּקַּשְׁתָּ הֱיוֹת בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו הַנּוֹכְלִים, אֲשֶׁר שָׂמוּ אֶת נַפְשְׁךָ בַבַּרְזֶל? – אָכֵן, גַּאֲוַתֶּכֶם, הַגְּבָרִים, לֹא תֵדַע רַחֵם, וְצִדְקַתְכֶם עַד רֶשַׁע אַכְזָרִי תְּבִיאֲכֶם! אוֹתִי… אַךְ לֹא אוֹתִי, – אֶת אָבִיךָ, הַזָּקֵן הַנֶּהְדָּר וְהַנֶּחְמָד הַלָּזֶה, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי כָּמוֹהוּ בְּכָל יְשִׁישֵׁי מִצְרַיִם – אוֹתוֹ לֹא חָמַלְתָּ – וְאַתָּה צַדִּיק בְּעֵינֶיךָ, הוֹשֵׁעַ?!…”

וּפִתְאֹם פָּרַץ בְּכִי אֶפְרַיִם כְּאֶנְקַת חָלָל – וְרֹאשׁ הָעֶלֶם נָפַל בְּלִי כֹּחַ עַל שֶׁכֶם דּוֹדוֹ וַיֵּבְךְ עוֹד.

חָרְדָה נֶחְפְּזָה אֵלָיו קָצַנָּה, אַךְ הוֹשֵׁעַ רָמַז וַיֹּאמֶר לָהּ בַּלָּאט: “יִבְכֶּה הַנַּעַר וְיוּקַל לִלְבָבוֹ” –

וּבְשׂוּמוֹ יַד חֶמְלָה עַל רֹאשׁ הַנַּעַר, שָׁב לְדַבֵּר אֶל קָצַנָּה לֵאמֹר: “וַאֲנִי, יָדַעְתִּי, כִּי גַם בְּעֵינֵי אָבִי אֶצְדַּק הַפָּעַם… כֵּן, צַדִּיק אֶהְיֶה לְפָנָיו… כִּי עַתָּה יֵדַע אָבִי, עִם שָׂרֵי מִצְרַיִם גַּרְתִּי וְאֶת פַּרְעֹה עָבַדְתִּי, אַךְ כְּמוֹהֶם, אָנֹכִי בְּנוֹ, לֹא הָיִיתִי! – יֵדַע כִּי רָם רֹאשִׁי בְּצִדְקוֹ עַל כָּל הַבּוֹגְדִים הָהֵם, אֲשֶׁר לֹא זָכְרוּ אֶת עֲבוֹדָתִי עִמָּהֶם אֱמוּנָה, וְיֵדְעוּ גַם פַּרְעֹה-מֵנֶפְתָּה וְגַם בָּאִי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְאֵלֵי מִצְרַיִם כִּי לֹא כְּמוֹהֶם אָנֹכִי הָעִבְרִי! אֶת שְׁנֵי אֵלֶּה אָנֹכִי בְּיָדִי מִמָּוֶת הִצַּלְתִּי – וְהֵמָּה בְּיָדָם דָּחֹה דָחוּנִי לִנְפֹּל – וַיִּדְחוּ גַם אֶת נֶפֶשׁ הַנַּעַר הַנָּקִי הַזֶּה אִתִּי! וְעַתָּה אִם קָצְרָה יָדִי מִגְּמֹל עֲלֵיהֶם כְּפָעֳלָם, הִנֵּה אֵל-גְּמוּלוֹת לָעִבְרִים – וְהוּא בַּעֲדֵנוּ יִקּוֹם! אֲרוּרִים יִהְיוּ כָּל בּוֹגְדֵי בֶּגֶד בְּנִכְלֵיהֶם הָרָעִים! אֲרוּרִים לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִהְיוּ גַם בִּבְרִיתָם…”

“אַל נָא! אַל תָּאֹר הוֹשֵׁעַ!” צָעֲקָה קָצַנָּה בַּחֲרָדָה. “בִּי! אֶת אָבִי אַל תְּקַלֵּל!”

אַךְ הוֹשֵׁעַ בְּמַר נַפְשׁוֹ עָנָה: “הַאֶשְׁכַּח אֶת ‘חַסְדּוֹ’ עִם הַנַּעַר הַזֶּה?!…”

אָז תִּתְפֹּשׂ קָצַנָּה בְּחֶרְדַּת נַפְשָׁהּ אֶת כַּף-יַד הוֹשֵׁעַ וַתְּשִׂימֶהָ בְּרַחֲמִים וּבִתְחִנָּה אֶל פָּנֶיהָ וַתַּעַן: “אֲבָל, אֲהָהּ! הֵן רַק בִּגְלָלִי נִהְפָּךְ לֵב אָבִי לָכֶם לְרָע! הֲלֹא יָדֹעַ תֵּדַע, הוֹשֵׁעַ, אֶת אָבִי מֵאָז, כִּי חַם לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ, אַף כִּי זָקֵן הוּא, – וְאֵיךְ תֶּחֱשֶׁה גַאֲוָתוֹ בּוֹ לָאִישׁ, אֲשֶׁר הֵשִׁיב אָחוֹר אֶת הַיָּד הַשְּׁלוּחָה אֵלָיו בְּכָבוֹד וּבְאַהֲבָה – וַיַּכְלֵם גַּם אוֹתוֹ גַּם אֶת מַחֲמַל נַפְשׁוֹ, בִּתּוֹ יְחִידָתוֹ, עִמּוֹ?… כִּבְשִׁגָּעוֹן הִתְהַלֵּךְ אָבִי בְּשׁוּבוֹ מֵעִמְּךָ, וַאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְעָצְרוֹ בַּבַּיִת, כִּי חֲמַת רוּחוֹ רְדָפַתְהוּ. נִדְחָף יָצָא אֶת הַבַּיִת וַיָּבֹא אֶל הַשַּׁעַר הַנִּשָׂא, חֲצַר פַּרְעֹה, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ שָׁם הָאִישׁ, אֲשֶׁר קִנֵּא בְּךָ עָלָי…”

“סֶפְתָּה יוֹרֵשׁ פַּרְעֹה?”

“כֵּן, הוּא… הוּא פְּגָשׁוֹ וַיַּרְתַּח אֶת לֵב אָבִי וַיַּגְדֵּל עָלֶיךָ אֶת הַקֶּצֶף לְהַשְׁחִיתֶךָ, – אֵשֶׁת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הִגִּידָה לִי זֹאת, וְהִיא הֲלֹא בִּקְּשָׁה לִגְמֹל עָלֶיךָ טוֹבָה, כִּי הִצַּלְתָּ אֶת נֶפֶשׁ בַּעֲלָהּ בַּמִּלְחָמָה. הִיא גַם פָּצְרָה בְּאִישָׁהּ לְהַצִּילֶךָ, וְלוּ גַם בְּתֵת יָד לְךָ וּלְאֶפְרַיִם לְהִמָּלֵט מִבֵּית-הָאֲסוּרִים. אוּלָם סֶפְתָּה זֶה, הוּא אֲשֶׁר צִוָּה לִשְׁמֹר עֲלֵיכֶם בְּשֶׁבַע עֵינָיִם; וַאֲשֶׁר אָמַר בָּאִי לַעֲשׂוֹת מַה בִּגְלַלְכֶם, הֵפֵר סֶפְתָּה עַל יְדֵי אַרְזָה שַׂר הַשְּׂכִירִים…”

“אֶת שְׁנֵי אֵלֶּה בַּעֲלֵי הַבְּרִית, אֲשֶׁר עִם בָּאִי וְעִם אָבִיךְ יַחַד, יָדָעְתִּי!” אָמַר הוֹשֵׁעַ בְּלַעַג מַר, “גַּם אֵת אֲשֶׁר זָמְמוּ יַחַד לַעֲשׂוֹת בַּסֵּתֶר אָבִין עָתָּה… וּדְעִי, כִּי אַרְזָה הַנּוֹכֵל אֶת כֻּלָּם יַחַד בַּשַּׁחַת יַפִּיל!… אַךְ מַה לִי וְלָהֶם? – יַעֲשׂוּ אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ… אֲנִי אַךְ אֵלַיִךְ, הַתַּמָּה, אֶפְנֶה הַפָּעַם: בְּרוּכָה מִנָּשִׁים תִּהְיִי עֵקֶב חַסְדֵּךְ וֶאֱמוּנָתֵךְ, כִּי זָכַרְתְּ אוֹתָנוּ, אַסִּירֵי עֹנִי וּבַרְזֶל, וַתָּבוֹאִי לְנַחֲמֵנוּ כִּמְעָט! וְלוּ יִשְׁמְרוּךְ הָאֱלֹהִים מֵאַנְשֵׁי בוֹגְדוֹת – וְהָיָה זִכְרֵךְ אֱמוּנָה אִתָּנוּ, וְגַם בַּמַּחֲשַׁכִּים כָּאוֹר לְפָנַי יִהְיֶה!”

לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִרְגְּשָׁה הָעַלְמָה וַתִּכְרַע וַתִּתְפֹּשׂ בְּיַד הוֹשֵׁעַ לְהַגִּיעָהּ לְמוֹ פִיהָ, אַךְ הוּא שָׁמַט כַפּוֹ מִבֵּין כַּפּוֹתֶיהָ מִנְּשֹׁק לָהּ וַיֹּאמַר: “קוּמִי…”

אָז תִּתֵּן בּוֹ קָצַנָּה עֵינֵי דִמְעָה וַתֹּאמֶר בְּקוֹל נִדְכֶּה: “וְלָמָּה תִּמְנַע מִמֶּנִּי אֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר יִתֵּן הַנָּדִיב גַּם אֶל אַחַד הָאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם?” –

אַךְ הוֹשֵׁעַ הֶחֱרִישׁ קָשֶׁה לְבִלְתִּי עֲנוֹת דָּבָר… וַתִּתְאוֹשֵׁש הָעַלְמָה וַתֵּתַצַּב פִּתְאֹם לְמוּלוֹ בְּשׂוֹא רֹאשׁ וַתַּעַן: “כִּי עַל כֵּן יָדֹעַ תֵּדַע, הוֹשֵׁעַ! יָבוֹא יוֹם אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ אַתָּה אֶת יָדִי לְהַאֲצִיל לָהּ נְשִׁיקַת תּוֹדָה, וּמָצֹא – מִי יוֹדֵעַ אִם תִּמְצָאֶנָּה עוֹד…”

וּבְהַחֲרִישׁ הוֹשֵׁעַ עוֹד, חָרַד אֶפְרַיִם חֲרָדָה וַיִּשְׁאַל: “כִּי מַה תַּעֲשִׂי לָנוּ, בַּת הָרַחֲמִים?”

“יָמִים יַגִּידוּ”, עָנְתָה קָצַנָּה בְּשֶׁפֶל קוֹל וַתִּדֹּם לְקוֹל הַשּׁוֹמֵר אֲשֶׁר קָרָא מֵרָחוֹק:

“עֵת צֵאת לַדֶּרֶךְ הִגִּיעָה!”

אָז יִתְפֹּשׂ הוֹשֵׁעַ בִּימִינָהּ וַיַּעַן וַיֹּאמַר: “הַטּוֹבָה בַּבָּנוֹת! אִם תּוּכְלִי עֲשׂוֹת חֶסֶד עִמָּנוּ, עִם הַנַּעַר, נָקִי זֶה אֲשֶׁר בְּבֵיתֵךְ בָּאָה עָלָיו הָרָעָה, וְעִמָּדִי – יְהִי נָא אֵל עִם עֲצָתֵךְ וְעָשִׂית. אַךְ אֲנִי בְּיָשְׁרִי זֹאת אַגִּיד לָךְ מֵרֹאשׁ: לַעֲבוֹדַת מִצְרַיִם בְּעַד כָּל כֹּפֶר לֹא אָשׁוּבָה עוֹד. יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, אַךְ עֶבֶד לְפַרְעֹה לֹא אֶהְיֶה עוֹד! נַפְשִׁי אֶל אַחַי בְּנֵי עַמִּי וְאַךְ אוֹתָם אֶעֱבֹד, אֶת הָעֵדָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם הִיא וַאֲשֶׁר עַמֵּךְ יְרַדֵּף עַתָּה בְּרֶכֶב וּפָרָשִׁים!”

וְקָצַנָּה נִרְעֲדָה וְרֹאשָׁהּ שָׁחַח מֵהַבִּיט בִּפְנֵי הַדּוֹבֵר בָּהּ, אַךְ שְׂפָתֶיהָ נָעוּ, דוֹבְבוּ חֶרֶשׁ וּבִכְלִמָּה, לֵאמֹר: “יָדַעְתִּי, גִּבּוֹר הֶחָיִל… אֶת בֹּר לִבְּךָ יָדַעְתִּי… אַךְ אִם אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה עוֹד דָּבָר בִּגְלַלְכֶם… אַל נָא תָּבוּז לִי…”

“מַה תַּחְשְׁבִי עֲשׂוֹת?!” קָרָא הוֹשֵׁעַ וַיִּלְחַץ כַּפָּהּ בַּחֲרָדָה, “הַגִּידִי!”

וְאֶפְרַיִם אַף הוּא בְּרַעֲדַת נֶפֶשׁ קָרָא: “קָצַנָּה! קָצַנָּה!” בְּלִי דַעַת מָה…

“עַם פֶּלֶא אַתֶּם הָעִבְרִים!…” עָנְתָה קָצַנָּה בִּמְנוֹד רֹאשׁ לָהֶם וְלִצְלִיל כַּבְלֵיהֶם, בְּחָרְדָם לָהּ; וְהִיא מְחַשְּׁבָה מָה בְּנַפְשָׁהּ וּמַחֲשָׁה עוֹד… וּבְטֶרֶם תַּגִּיד – הִבְהִילָם רֹאשׁ הַנּוֹגְשִׂים בְּגִשְׁתּוֹ וַיִּקְרָא: “אֲבָל, רַב לָכֶם!” וַיִּמְשֹׁךְ אֶת אֶפְרַיִם מֵעִם הָעַלְמָה.

“רַב!” קָרָא בְּרֹגֶז קוֹלוֹ, וְאֶל קָצַנָּה פָנָה וַיַּעַן כְּמִצְטַדֵּק: “אָץ הַדֶּרֶךְ לִקְרָאתֵנוּ, גְּבִרְתִּי…”

וּכְגַשְּׁשׁוֹ אֶת הוֹשֵׁעַ וְאֶת אֶפְרַיִם בְּבִגְדֵיהֶם, לִרְאוֹת אִם לֹא נִתַּן לָהֶם דָּבָר בַּסֵּתֶר, שָׁב וַיִּפֶן אֶל קָצַנָּה וַיִּתְמֹךְ זְרוֹעָהּ בְּחֶמְלָה לַהֲבִיאָהּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה.

בַּלָּאט, חֲפוּיַת פָּנִים וְנִרְעָדָה מִבְּכִי עָצוּם, נֶהֶלְכָה קָצַנָּה אֶל מֶרְכַּבְתָּהּ, וְאֶפְרַיִם נֶאֱנַק כְּחָלָל וְאֶת כַּפָּיו הָאֲסוּרוֹת אַחֲרֶיהָ יִשְׁלַח: “קָצַנָּה! קָצַנָּה!…”

וְהוֹשֵׁעַ קוֹפֵץ פֶּה, עוֹצֵם אֶגְרֹף וְשַׁח-רֹאשׁ. עֵינָיו מִתַּחַת לְגַבּוֹתֵיהֶן תִּצְפֶּינָה, אַחֲרֶיהָ וְאַחֲרֵי הַנּוֹגֵשׂ תַּבֵּטְנָה – וְהֵן קוֹדְחוֹת אֵשׁ כְּעֵינֵי הָאֲרִי בְּטֶרֶם יְזַנֵּק לַטֶּרֶף…

צִלְצְלוּ כְּבָלָיו – וַיִּסְפֹּק אֶת שְׁתֵּי כַפּוֹת יָדָיו אֶל רַקּוֹתָיו, וְאֶנְקָתוֹ לֹא בָאָה…

---

ג    🔗

בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ רְחוֹקָה מִבֵּית-הַבָּמָה, אֲשֶׁר שָׁם עָמְדוּ הָאַסִּירִים לָנוּחַ, תִּפָּרֵד הַדֶּרֶךְ לִשְׁנֵי רָאשִׁים, – הָרֹאשׁ הָאֶחָד פּוֹנֶה תֵּימָנָה, יָמָה סוּף בּוֹאֲכָה סֻכּוֹתָה, וְהַשֵּׁנִי, הַפּוֹנֶה קֵדְמָה-צָפוֹנָה, אֶל מִכְרֵי הַנְּחֹשֶת אֲשֶׁר בְּהַרְרֵי סִין יֵלֵךְ. וַיְהִי עוֹד לֹא הִרְחִיקוּ הָאַסִּירִים מִבֵּית-הַבָּמָה, וְהִנֵּה רָצִים בָּאִים קוֹרְאִים בְּקוֹל:

“הוֹ! פַּנֵּה דֶרֶךְ! – חֵיל פַּרְעֹה בָּא!”

וּגְדוּד הָאַסִּירִים צֻוָּה – וַיָּסַר הַצִּדָּה וַיַּעֲמֹד שָׁם עַד עֲבֹר הַשִּׁפְעָה הַבָּאָה לִפְנֵי הַצָּבָא בַּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר קוֹל רַעַשׁ גַּלְגִּלֵּיהֶן כְּבָר נִשְׁמַע בְּבוֹאָן. –

הֲלֹא הוּא הַחַיִל אֲשֶׁר נִזְעַק עִירָה רַעַמְסֵס וַיֵּצֵא מִשָּׁם לִרְדֹּף אַחֲרֵי הָעִבְרִים.

וְאַסִּירֵי הַבַּרְזֶל כֻּלָּם בִּקְּשׁוּ אֶת הַמְּנוּחָה, כִּי חַם הַיּוֹם עַד מְאֹד, וְהוֹשֵׁעַ חָפֵץ בָּהּ עוֹד, יַעַן כִּי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר עִמּוֹ, הָיָה כְּאִישׁ אֲשֶׁר בִּינָתוֹ נִבְלְעָה בִּתְלָאַת הַדָּרֶךְ. עֵינָיו אַךְ לְמֵרָחוֹק צָפוּ, וְאִם שָׁאַל לוֹ הוֹשֵׁעַ דָּבָר, בַּלָּאט מִפְּנֵי הַנּוֹגֵשׂ, – לֹא עָנָהוּ הַנַּעַר, אוֹ כִּי אַךְ זָרוֹת דּוֹבְבוּ שְׂפָתָיו. – יָדַע הוֹשֵׁעַ כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר הַנִּשְׁפָּטִים קָשֶׁה יֻכּוּ בְשִׁגָּעוֹן, אוֹ כִּי בִיגוֹנָם יִוָּאֲשׁוּ מֵחַיִּים וְיִדְמוּ כָּאָבֶן, וַיֹּאמַר: יַרְגִּיעַ הַנַּעַר כִּמְעָט וְיִרְאֶה גַם מַרְאֵה הַצָּבָא בַּהֲדָרוֹ, יִרְאֶה יִתְפַּלֵּא לוֹ – וּמְצוּקַת נַפְשׁוֹ אוּלַי תִּרְפֶּה מִמֶּנּוּ כִּמְעָט.

וּמֵעֵבֶר הַדֶּרֶךְ גִּבְעַת חוֹל צוֹמַחַת אֲשָׁלִים, וְשָׁמָּה הֵבִיא רֹאשׁ-הַמִּשְׁמָר אֶת אַסִּירָיו וַיִּתֵּן לָהֶם, כִּי גַם יִשְׁכְּבוּ לָנוּחַ בַּצֵּל, בְּדַעְתּוֹ, כִּי חַיִל רַב בּוֹא יָבוֹא עִם כָּל הַכְּבֻדָּה אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו, וְהִתְמַהְמְהוּ הָאַסִּירִים פֹּה עַד עֲבֹר כָּל הַצָּבָא לִגְדוּדָיו.

וְהִנֵּה רַעַשׁ גַּלְגִּלִּים וְצַהֲלַת סוּסִים בָּאִים, וְגַעֲרוֹת צָו וְנַהֲקַת חֲמוֹרִים יַחַד יַעֲנוּ – נִרְאוּ הָעֲגָלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. וְהִנֵּה זֶה אֶפְרַיִם שׁוֹאֵל: “הַבְּאֵלֶּה יָבֹא פַּרְעֹה?” וְהוֹשֵׁעַ בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו יַעֲנֵהוּ, כִּי אֵלֶּה הָעֲגָלוֹת נוֹשְׂאוֹת אַךְ הַצֵּידָה, הַנֶּשֶׁק וְהָאֳהָלִים, הָעוֹבְרִים לִפְנֵי פַרְעֹה וְשׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ; כִּי פַרְעֹה וְשָׂרָיו אָהֲבוּ כֵן, אֲשֶׁר עַד בּוֹאָם לִמְקוֹם תַּחֲנוֹתָם, יִהְיוּ הָאֳהָלִים כְּבָר נְטוּיִים לָהֶם וְהַשֻּׁלְחָנוֹת עֲרוּכִים לִפְנֵיהֶם בַּכֹּל – “וְאַתָּה הַבִּיטָה וְתִרְאֶה עוֹד!”

“וּמָה הָעֲגָלוֹת הָרֵיקוֹת וְהַחֲמוֹרִים אֲשֶׁר בְּאֵין מַשָּׂא יָבוֹאוּ?”

“גַּם אֵלֶּה יִמָּלְאוּ וְיֵעָמְסוּ עוֹד דַּיָּם, כִּי יִצְבְּרוּ עֲלֵיהֶם רַב קֶמַח וְלֶחֶם, כָּל עוֹף וּבָשָׂר גַּם יַיִן וְשֵׁכָר – מַס מִכָּל מוֹשָׁב אֲשֶׁר לְיַד הַדֶּרֶךְ, – מַס הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר לְפַרְעֹה בְּעָבְרוֹ עִם חֵילוֹ”.

וְהָעֲגָלוֹת וּבַהֲמוֹת-הַמַּשָּׂא עָבָרוּ – וְהִנֵּה גְדוּדֵי גִּבּוֹרִים בָּאִים בָּרֶכֶב. צֶמֶד סוּסִים אַבִּירִים לְכָל רֶכֶב יִדְהַר, וְהָרֶכֶב בַּרְזֶל מְצֻפֶּה נְחֹשֶת עַל שְׁנֵי אוֹפַנִּים יָרוּץ, וְעַל כָּל רֶכֶב גִבּוֹר וְרַכָּבוֹ עִמּוֹ קוֹמְמִיּוּת יַעֲמֹדוּ. אַשְׁפָּה גְדוֹלָה מְלֵאָה חִצִּים לִפְנֵיהֶם, וְהַגִּבּוֹר עַל רָמְחוֹ, אוֹ עַל קַשְׁתּוֹ, קֶשֶׁת נְחוּשָׁה, יִשָּעֵן, וְעָלָיו שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים, אוֹ מָגֵן פַּחִים עַל לִבּוֹ, וְאַדֶּרֶת רִקְמָה עַל כְּתֵפָיו תִּתְנוֹפֵף.

“וְזֶה אַךְ הֶחָלוּץ אֲשֶׁר לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה יַעֲבֹר”, יֹאמַר הוֹשֵׁעַ לְאֶפְרַיִם הַמִּשְׁתָּאֶה, “כִּי כָּכָה יָרוּץ הֶחָלוּץ עַד הַשִּׂיגוֹ אֶת הַכְּבֻדָּה אֲשֶׁר לְפָנָיו, וְעָמַד שָׁם לָנוּחַ עַד תִּרְחַק הַכְּבֻדָּה בַּדֶּרֶךְ – וְשָׁב וְנָסַע אַחֲרֶיהָ עִם הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מֵאַחֲרָיו”.

וְאַחֲרֵי הֶחָלוּץ עֶגְלוֹת-צָב וּמֶרְכָּבוֹת נִרְאוּ וַתָּבֹאנָה נְהוּגוֹת בְּסוּסִים, בִּפְרָדִים וּבְפָרִים. אֵלֶּה עֲמוּסוֹת מוֹטוֹת בַּרְזֶל, עַמּוּדֵי עֵץ וְגָלְמֵי אֶרֶג שׁוֹנִים, יְרִיעוֹת, אֲשֶׁר מֵהֶם יוּקְמוּ אָהֳלֵי פַרְעֹה וְשָׂרָיו בִּמְקוֹם תַּחֲנוֹתָם, וְאֵלֶּה – כְּלֵי מִטְבָּח וּכְלֵי שֻׁלְחָן וּשְׁאָר כָּל כֵּלִים יִשָּׂאוּ. וּבֵין הָעֲגָלוֹת רוֹפְאֵי פַרְעֹה וּמְשָׁרְתָיו, טַבָּחִים, אוֹפִים וּמַשְׁקִים רוֹכְבִים עַל אֲתוֹנוֹת צְחוֹרוֹת וַעֲיָרִים קַלִּים וְעִמָּהֶם גַּם שְׁפָחוֹת, גַּם סָרִיסִים שׁוֹמְרֵי הַנָּשִׁים, רוֹקְחֵי הַמִּשְׁחָה וְהַתַּמְרוּקִים וְשׁוֹמְרֵי הַמֶּלְתָּחוֹת אֲשֶׁר לַבְּגָדִים. כִּי גַם הֵמָּה עִם מַחֲנֵה פַרְעֹה יָצְאוּ, לְמַעַן לֹא יַחְסְרוּ דָּבָר הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וּנְשֵׁיהֶם אֲשֶׁר עִמָּם לָקָחוּ. – וְכָל הֶהָמוֹן הַלָּזֶה עַלִּיזִים יַעַבְרוּ וּמַהֲתַלּוֹת-לָשׁוֹן בָּאַּסִּירִים יִשְׁלָחוּ; וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם מַתְּנַת-יָד, עוּגַת תּוּפִינִים, פְּרִי עֵץ וְאֶשְׁכֹּל צִמּוּקִים יַשְׁלִיכוּ לָהֶם בַּחֲנִינָה (כִּי מִי בֶּן-חֹפֶשׁ בְּמִצְרַיִם אֲשֶׁר יִבְטַח כִּי לֹא בֵין אַסִּירִים יִהְיֶה מָחָר גַּם הוּא?…)

וַיְהִי אַךְ עָבַר הַמַּחֲנֶה הַזֶּה בְּשִׁפְעַת כָּל מַשָּׂאוֹ, בִּשְׁלַל צְבָעִים וְרַעַשׁ קוֹלוֹת, וְנֻתֶּרְבָּי רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר אָמַר לָצֵאת עִם אַסִּירָיו בַּדֶּרֶךְ – וְהִנֵּה זֶה רָצִים שְׁנַיִם בָּאִים, נֶחְפָּזִים וְקוֹרְאִים בְּגָרוֹן: “פַּנּוּ דֶרֶךְ! – גִּבּוֹרֵי הַמִּלְחָמָה בָּאִים”.

וַיִּשָּׁאֲרוּ הָאַסִּירִים לַעֲמֹד עוֹד עַל הַגִּבְעָה – וַיִּרְאוּ גַם בְּמַסַּע הַגִּבּוֹרִים.

בָּאִים עוֹבְרִים בַּסָּךְ נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קֶשֶׁת וְאַחֲרֵיהֶם נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם סוֹבְלִים צִנּוֹת, מָגִנֵּי עוֹר גְּדוֹלִים – עוֹרוֹת-שְׁוָרִים שְׁלֵמִים אֲשֶׁר יְכַסּוּ בְּגָבְהָם קוֹמַת כֶּל אִישׁ – וְעִמָּם גַּם רְמָחִים וְכִידוֹנִים, חֲרָבוֹת וּמַאֲכָלוֹת. – עוֹבְרִים לִדְגָלִים. וְהוֹשֵׁעַ עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר אֶל אֶפְרַיִם לְמַעַן עוֹרְרוֹ, יוֹרֵהוּ אֶת הַדְּגָלִים לְמִינֵיהֶם הַמִּתְנוֹפְפִים עַל הַחַיִל לְאוֹתוֹתָם. אָז יִפְתַּח גַּם אֶפְרַיִם וְדִבֵּר עִם הוֹשֵׁעַ בְּאָמְרוֹ, כִּי כַפּוֹת הַקֶּלַע, אֲשֶׁר לִמְּדוּהוּ הָרוֹעִים לַעֲשׂוֹת, טוֹבוֹת הֵן מִקַּלְעֵי הַצָּבָא. אַף בְּאָזְנֵי הָאַסִּירִים יִתְפָּאֵר אָז הַנַּעַר וְיֹאמַר, כִּי הוּא בְּאֶבֶן מִקֶּלַע גַּם שׁוּעָלִים גַּם זְאֵבִים יַכֶּה בְּרוּצָם, וּפַעַם גַּם נָמֵר הָרַג בְּאֶבֶן מִקִּלְעוֹ; כִּי הוּא אַף בְּעַיִט בְּעוּפוֹ יִקְלַע וְלֹא יַחֲטִיא.

“הַבִּיטָה – אַחַר תְּדַבֵּר!” יִקְרָא אָז אֵלָיו צָעִיר אַחֵר מִן הָאַסִּירִים, אֲשֶׁר הִתְנוֹדֵד כְּמוֹ לָצֵאת בְּמָחוֹל לַמַּרְאֶה הַנֶּהְדָּר הַקָּרֵב לַעֲבֹר, כִּי אַחֲרֵי הַגְּדוּדִים – מֶרְכָּבוֹת, מֶרְכָּבוֹת דּוֹלְקוֹת, נוֹצְצוֹת הָדָר, בָּאוּ בְּרַעַשׁ.

“הָבוּ כָבוֹד!” קָרָא נֻתֶּרְבָּי לְאַסִּירָיו, “אֵל הַחֶסֶד, מוֹשֵׁל הָאַרְצוֹתַיִם בָּא!”

“יְחִי פַרְעֹה!” קָרָא בְּגָרוֹן וְהוּא עִם אַסִּירָיו יַחַד הֵרִיעוּ: “חַיִּים, חֹסֶן וָעֹז!!” וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה בְּהִשְׁתַּחֲוָם לְנַשֵּׁק אֶת הֶעָפָר.

שָׁכְבוּ הָאַסִּירִים, שֻׁטְּחוּ בַּחוֹל, רַק רָאשֵׁיהֶם הוּרְמוּ לְהַבִּיט וְלִשְׁמֹר אֶת הָאוֹת בְּהִנָּתְנוֹ בְּיַד רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר קָם וַיִּתְיַצֵּב עֲלֵיהֶם.

וְהִנֵּה חֵיל הַשְׂכִירִים, שׁוֹמְרֵי רֹאשׁ פַּרְעֹה, עוֹבְרִים בְּשִׁרְיוֹנִים וּבַעֲדָיֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם וּקְשָׁתוֹת מְצֻפּוֹת זָהָב בִּידֵיהֶם; וְאַחֲרֵיהֶם נִשָּׂאִים רֹב פְּסִילִים, תַּבְנִית אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, רָאשֵׁי בְהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף לְמִינֵיהֶם, וְעִמָּהֶם עֵדָה גְדוֹלָה, עֲדַת כֹּהֲנִים וְחַרְטֻמִּים בְּתִלְבָּשְׁתָּם הַשּׁוֹנָה. וְאַחֲרֵי קְהַל הַקְּדוֹשִׁים גְּדוּד אַחֵר בָּא – גִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי מִדּוֹת עֲדוּיֵי זָהָב, וַחֲרָבוֹת גְּדוֹלוֹת שְׁלוּפוֹת בִּידֵיהֶם. וְאַךְ אַחֲרֵי כָל אֵלֶּה אַפִּרְיוֹן הַמֶּלֶךְ הוֹפִיעַ בַּהֲדָרוֹ –

פַּרְעֹה!

סְבִיבוֹ רוֹאֵי פָנָיו, הַקְּרוֹבִים אֵלָיו, יִנְהֲרוּ בִּרְכָבִים אֲשֶׁר כִּבְרָקִים יְנוֹצֵצוּ. וּמִלִּפְנֵי הָאַפִּרְיוֹן בָּאִי הַכֹּהֵן עוֹבֵר בְּרֶכֶב זָהָב לִשְׁנֵי סוּסִים שְׂרוּקִים אַבִּירִים, – כִּי הוּא, אֲשֶׁר נִסָּה פַּעַם בַּמִּלְחָמָה בְּלוּב, עָמַד כָּעֵת בְּרֹאשׁ הַחַיִל הַזֶּה לְנַהֲלוֹ עַל פִּי הָאֱלֹהִים, כִּי עַל כֵּן עַל בִּגְדֵּי כְהֻנָּתוֹ שָׂם גַּם מָגֵן זָהָב, גַּם קוֹבַע מִלְחָמָה נָתַן בְּרֹאשׁוֹ וּבְיָדוֹ גַּרְזֶן שַׂר הַצָּבָא יִשָּׂא.

“וְהֹרְנַחַתְּ שַׂר הַקַּשָּׁתִים אֵינֶנּוּ פֹה?” יִשְׁאַל אָז אֶפְרַיִם לִיהוֹשֻׁעַ –

“הֲלֹא שָׁמַעְתָּ, כִּי לְשׁוֹמֵר הֶחָצֵר הָיָה זֶה כָּעֵת”, עָנָה הוֹשֵׁעַ בְּלַעַג נִסְתָּר, “עַתָּה שָׁמֹר יִשְׁמֹר שָׁם אֶת חֲצַר הַמַּלְכוּת – וּמִי יוֹדֵעַ לְמִי… אַךְ דֹּם, כִּי אֵין לְדַבֵּר עַתָּה – פַּרְעֹה בָּא, הַבִּיטָה!”

הִנֵּה זֶה פַּרְעֹה-מֵנֶפְתָּה נִשְׁקָף מֵהֲדַר אַפִּרְיוֹנוֹ, מִבֵּין הַמְּנִיפוֹת הָרְחָבוֹת, מְנִיפוֹת הַיְּעֵנִים הַנִּשָּׂאוֹת עָלָיו לְצֵל וְנוֹשְׁבוֹת עָלָיו בְּרוּחַ קַלָּה.

“יְחִי אֵל הַחֶסֶד, מוֹשֵׁל הָאַרְצוֹתָיִם, – יְחִי פַרְעֹה!” קָרָא רֹאשׁ מִשְׁמַר הָאַסִּירִים קוֹל עַז וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו –

“חַיִּים, חֹסֶן וָעֹז!” יַעֲנוּ כָל הָאַסִּירִים קוֹל גָּדוֹל –

וּפַרְעֹה גַם לֹא יִפְנֶה וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל עֵבֶר הָאַסִּירִים הַצּוֹעֲקִים מִן הָאֲדָמָה, צָעֹק וְקָרֹא בְּכָל כֹּחַ גְּרוֹנָם הַנִּחָר עַד עָבְרוֹ.

“הָרַךְ וְהֶעָנֹג הַלָּז”, יִלְחַשׁ הוֹשֵׁעַ לְאֶפְרַיִם בְּקוּמָם מִן הָאָרֶץ, “הוּא לֹא כַאֲבוֹתָיו בְּרֶכֶב יַעֲבֹר, אַךְ בְּרֹךְ הָאַפִּרְיוֹן לְאִטּוֹ יִנָּשֵׂא וְאַךְ נִרְדֹּם נִרְדַּם שָׁם בַּתַּפְנוּקִים… וְהִנֵּה זֶה רִכְבּוֹ, רֶכֶב-הַזָּהָב, אַחֲרָיו רֵיקָם יֵלֵךְ”.

וְאֶפְרַיִם הַמִּשְׁתּוֹמֵם לַמַּרְאֶה נִתַּר פִּתְאֹם כַּהֲלוּם חֲזוֹן-מוֹפֵת בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָרֶכֶב, רֶכֶב פַּרְעֹה אֲשֶׁר לִשְׁנֵי סוּסִים נֶאְדָּרִים הַצַּחִים מֵחָלָב. הֵמָּה בִּגְאוֹן רֹאשׁ וּבְצַוָּאר עָתָק, נָאוֶה בַּחֲרוּזִים, מִרְכֶּבֶת הַמֶּלֶךְ יִנְהֲלוּ בְּצַעֲדֵי כָּבוֹד בַּלָּאט, הָלֹךְ וְטָפֹף בְּרַגְלֵיהֶם הַקַּלּוֹת, וַעֲדָיֵי הַזָּהָב וְהָאֲבָנִים הַיְקָרוֹת עֲלֵיהֶם יְנוֹצֵצוּ.

“וּרְאֵה!” יֹאמַר אָז הוֹשֵׁעַ עוֹד בְּמַר נַפְשׁוֹ, “לְמִלְחָמָה אֲשֶׁר כָּזֹאת, לִקְרָב עַל אֲנָשִׁים רוֹעִים וְעַל נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, גַּם הוּא כְּגִבּוֹר יֵצֵא וַיָּכֵן גַּם לְיָדוֹ חִצִּים לָרֹב! הַתִּרְאֶה אֶת שְׁתֵּי הָאַשְׁפּוֹת הַגְּדוֹלוֹת הָהֵן, הַמְשֻבָּצוֹת אֹדֶם וּבָרֶקֶת אֲשֶׁר מֵעֶבְרֵי הָרֶכֶב מִקֶּדֶם? – וּרְאֵה נָא, כַּמָּה נָשִׁים לָקַח אִתּוֹ לַמִּלְחָמָה הַזֹּאת!”

וְאָמְנָם רַבּוּ מֶרְכְּבוֹת הַנָּשִׁים הָעוֹבְרוֹת אַחֲרֵי פַרְעֹה, כִּי אַךְ “מַסַּע שַׁעֲשׁוּעִים” הָיָה כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה, אֲשֶׁר הִזְעִיק בָּאִי בְּשֵׁם אָמוֹן אֱלֹהָיו, לִרְדֹּף אַחֲרֵי הָעִבְרִים הַמִּתְפָּרְצִים. בָּטַח לֵב פַּרְעֹה, כִּי אַךְ לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלִלְכֹּד נָשִׁים יִנְהַג אֶת הַחַיִל הַזֶּה; כִּי מָה הָרוֹעִים וְהָעֲבָדִים הָאֵלֶּה לְעֻמַּת צְבָאוֹ הַנֶּאְדָּר, אִם לֹא אַךְ כַּצַּיִד, צֵיד חַיָּה, נֶחֱשָׁבוּ? כִּי עַל כֵּן גַּם הוּא נִכְחָם יֵצֵא, לִירוֹת בַּבּוֹרְחִים כִּבְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה, לְשַׂמֵּחַ לֵב נָשִׁים. – הָפֹךְ נֶהְפַּך לֵב פַּרְעֹה יוֹם אֶחָד וַיֶּחֱזַק, כִּי סְמָכוֹ בָּאִי בְּשֵׁם אָמוֹן אֲשֶׁר אָמַר לוֹ: “רָדֹף אַחֲרֵי הָעִבְרִים, וְתַשִּׂיגֵם נְקָמָה!” גַּם פַּחַד מֹשֶה סָר כָּלָה מֵעַל פַּרְעֹה וַיֹּאמֶר, כִּי הַפַּעַם יָצוּד גַּם אוֹתוֹ וְעָשָׂה בְּמַשְׁחִית אַרְצוֹ זֶה מִשְׁפַּט נָקָם עַל כָּל אֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בּוֹ וּבְמִצְרַיִם עַד עָתָּה. – וַיִּקְחוּ הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים אֶת נְשֵׁיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם עִמָּם, כִּי לָמָּה לֹא תִּתְעַנֵּגְנָה גַם הַנָּשִׁים הַיָּפוֹת, שָׂרוֹת מִצְרַיִם, לְמַרְאֵה צַיִד אֲשֶׁר כָּזֶה, צֵיד אָדָם בַּמִּדְבָּר? – אַךְ הַמַּלְכָּה, רַק הִיא נִשְׁאֲרָה לָשֶׁבֶת בַּיִת בְּהִתְאַבְּלָהּ עַל בְּנָהּ, כִּי מֵאֲנָה הִנָּחֵם.

“אֲבָל הִיא! הִנֵּה הִיא, הוֹשֵׁעַ!” קָרָא פִּתְאֹם אֶפְרַיִם בְּחֶרְדַת צָהֳלָה, “רְאֵה! הִיא, גַּם הִיא שָׁם!”

אַף אָמְנָם כִּי גַם קָצַנָּה בַּת הֹרְנַחַתְּ נִרְאֲתָה בֵּין הַנָּשִׁים בִּקְרֹב רִכְבָּהּ, הוּא הָרֶכֶב אֲשֶׁר בָּאָה בוֹ אֶל בֵּית-הַבָּמָה, וְהוּא הוֹלֵךְ עַתָּה עַל יַד מִרְכֶּבֶת אֵשֶׁת בָּאִי, – וּבְתוֹכוֹ, לִפְנֵי קָצַנָּה, הַנָּסִיךְ סֶפְתָּה גֵא וְעָלֵז יַעֲמֹד בְּדַבְּרוֹ אֲהָבִים אֶל הָעַלְמָה אֲשֶׁר חָשַׁק, וְהִיא אַף הִיא תַּעֲנֵהוּ בְּחֵן וְאֶל הָאַסִּירִים תַּרְאֶה לוֹ בְּאֶצְבַּע וְשָׂחֹק תִּשְׂחַק…

“הוֹ, בַּת מִצְרָיִם!” נָהַם הוֹשֵׁעַ בַּחֲרֹק שִׁנָּיִם –

הַאִם רַק בִּשְׂחוֹק תֵּדַע לְהַחֲנִיף כָּכָה וְהָאִיר פְּנֵי אֲהָבִים אֶל זְעוּם נַפְשָׁהּ, אוֹ גַם בְּדִמְעָתָהּ חֹנֶף יָבֹא, לְבַל יֹאבַד חִנָּהּ בְּעֵינֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר חָשְׁקָה פַּעַם?… וּפְנֵי מִרְיָם בְּעֹז אֲמִתָּם כְּמוֹ נִצְּבוּ פֶּתַע לִפְנֵי הוֹשֵׁעַ – וַיַּעֲצֹם אֶת עֵינָיו רֶגַע לְבִלְתִּי חַלֵּל אֶת חֲזוֹן לִבּוֹ בְּמַרְאֵה מִצְרַיִם זֶה…

“אַבְרֵךְ!” קָרָא פִּתְאֹם רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר בִּרְאוֹתוֹ בִּפְנֵי סֶפְתָּה אֶת אוֹת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לִבְנֵי הַמְּלוּכָה, – קְוֻצַּת הַפֵּאָה הַנּוֹפֶלֶת מֵרַקָּתוֹ עַל אָזְנוֹ, – וְכָל הָאַסִּירִים וְנוֹגְשֵׂיהֶם יַחַד שָׁבוּ כָּרְעוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם בְּקָרְאָם פֶּה אֶחָד: “חֲיֵה וְהַצְלַח בַּמְּלוּכָה!”

וְהִנֵּה קָפַץ סֶפְתָּה מִן הָרֶכֶב וַיִּרְמֹז לְרֹאשׁ הַמִּשְׁמָר, וְזֶה נִבְהַל אֵלָיו וַיִּקֹּד לְפָנָיו.

אָז יִקְרָא סֶפְתָּה אֶל נֻתֶּרְבָּי בְּקוֹל, לְמַעַן תִּשְׁמַע גַּם קָצַנָּה, וַיֹּאמַר: “הָסֵר אֶת הַכְּבָלִים מֵעַל אַסִּירֶיךָ! כִּי הִנֵּה נָתַתִּי הֲנָחָה לָהֶם, אַחֲרֵי רְאוֹתָם אֶת פְּנֵי אֵל הַחֶסֶד, פַּרְעֹה, וְגַם אוֹתִי!”

אָז תּוֹשִׁיט קָצַנָּה דְּבֶלֶת תְּאֵנִים עֲטוּפַת גֹּמֶא אֶל סֶפְתָּה וַתֹּאמֶר לוֹ בְּשַׂחֲקַת חֵן: “וְתִנָּתֵן נָא זֹאת לִשְׁנֵי הָאַסִּירִים הָאֵלֶּה, לְהוֹשֵׁעַ וְלַנַּעַר אֲשֶׁר עִמּוֹ שָׁם… כִּי מָה אֲכַחֵד? וְאָנֹכִי צַר לִי בִּרְאוֹתִי אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ מִבָּאֵי בֵית-אָבִי וְהֵם עַתָּה עִם אַסִּירִים יִתְעַנּוּ… הֲלֹא תִתֵּן בְּחַסְדְּךָ לָהֶם זֹאת!” – –

וְסֶפְתָּה הִשְׁתָּאָה, אַךְ כְּרֶגַע הִתְעַשֵּׁת וַיִּקַּח בִּשְׂחוֹק נָדִיב אֶת הַדְּבֵלָה מִיַּד קָצַנָּה הַשּׁוֹבֵבָה וַיִּתְּנֶהָ אֶל הַנּוֹגֵשׂ, לֵאמֹר: “תֵּן אֶת זֹאת לִשְׁנֵי הָעִבְרִים אֲשֶׁר שָׁם, אֶל הַגָּבֹהַ הַלָּזֶה וְלַנַּעַר אֲשֶׁר עִמּוֹ!” – וּכְאָמְרוֹ קָפַץ בְּחֶדְוָה, שָׂשׂ קַל אֶל חֵיק רֶכֶב הָעַלְמָה, הַטּוֹבָה אֵלָיו כַּיּוֹם מִכָּל הַיָּמִים – וַיִּסְעוּ מִתְעַלְּסִים בְּדִבְרֵי שְׂחוֹק…

בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ לָקַח נֻתֶּרְבָּי אֶת הַדְּבֵלָה, מַתְּנַת נָסִיךְ מִבֵּית-הַמַּלְכוּת, וַיִּשָּׂאֶנָּה אֶל שְׁנֵי הָעִבְרִים.

וְהוֹשֵׁעַ עוֹמֵד עוֹד נִזְעָף וְשַׁח-רֹאשׁ, אַךְ אֶפְרַיִם תָּפַשׂ אֶת הַדְּבֵלָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו הָאֲסוּרוֹת וַיִּשָּׁקֶנָּה לְמוֹ פִיו כְּמַתְּנַת אֱלֹהִים.

וּבְעוֹד הַמַּחֲנֶה הוֹלֵךְ וְעוֹבֵר, נִשְׁמַע קוֹל מַשּׂוֹר וּפְצִירָה חוֹרְקִים שׁוֹרְקִים בִּידֵי הַנּוֹגְשִׂים לְרַגְלֵי הָאַסִּירִים – –

הוּסְרוּ הַכְּבָלִים, כַּבְלֵי מִשְׁקָל אֲשֶׁר מָחֲצוּ אֶת רַגְלֵי אַסִּירֵיהֶם, וְהָאַסִּירִים – אֲחָדִים מֵהֶם נִסּוּ גַם רְקוֹד בָּרַגְלַיִם אֲשֶׁר קַלּוּ – וַיָּרֹנּוּ מִשִּׂמְחַת לֵב…

“הֲרָאִיתָ?” אָמַר אֶפְרַיִם גַּם הוּא בְּשִׂמְחַת לֵב אֶל הוֹשֵׁעַ, “הֵן אַךְ בִּדְבַר קָצַנָּה נַעֲשָׂה הַחֶסֶד הַזֶּה בִּגְלָלֵנוּ לְכָל הָאַסִּירִים!”

וְהוֹשֵׁעַ נָתַן עֵין חֶמְלָה בְּאֶפְרַיִם וַיֹּאמַר: “וְאַתָּה – הֲרָאִיתָ אֶת הַחַיִל הַהוֹלֵךְ עַל עַמֶּךָ?…”

אֶפְרַיִם נָבוֹךְ רֶגַע וַיָּשָׁב וַיַּעַן בְּעֹז: “כִּי עַתָּה יַשְׁלִים מֹשֶה עִם פַּרְעֹה, וְשָׁב הָעָם מִצְרַיְמָה אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל עֲבוֹדָתוֹ!”

“כְּאַחַד הַנְּעָרִים תְּדַבֵּר וְלֹא תֵדַע מָה!” עָנָה הוֹשֵׁעַ וַיִּפֶן מִמֶּנּוּ נִזְעָף…

הוּקַל לָאַסִּירִים לֶכְתָּם וַתֵּקַל גַּם רוּחָם הַקָּשָׁה; אַךְ הוֹשֵׁעַ שָׁחַח רֹאשׁוֹ עָלָיו בְּדַאֲגָתוֹ כִּי קָשָׁתָה: לִפְנֵי חֵיל עָצוּם כָּזֶה אֲשֶׁר עָבַר, בַּמֶּה נֶחְשְׁבָה עֲדַת הָרוֹעִים הַהִיא הַמִּתְנַהֲלִים עֲיֵפִים וִיגֵעִים בַּמִּדְבָּר עִם הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַצֹּאן אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם? – וּבֵין הַגְּדוּדִים אֲשֶׁר עָבְרוּ, הֵן רָאֹה רָאָה הוֹשֵׁעַ וַיַּכֶּר גַּם מִגְּדוּדָיו הוּא, בְּנֵי הַחַיִל אֲשֶׁר לִמְּדָם הוּא מִלְחָמָה; וְעַתָּה – הֵם עַל אֶחָיו בְּנֵי עַמּוֹ יָבוֹאוּ לְהַכּוֹתָם חֵרֶם…

וְשָׁם – אָבִיו הַזָּקֵן עִם כָּל בְּנֵי מוֹלַדְתּוֹ… וְשָׁם אַהֲרֹן וּמֹשֶה – וּמִרְיָם שָׁם הִיא – –

מִרְיָם, מִרְיָם! מַה הִגִּיד לָךְ אֵל? – בַּמֶּה יוֹשַׁע “יְהוֹשֻׁעַ” עָתָּה?!

“יְמִין יְיָ עוֹשָׂה חָיִל” – הוֹ! עֲשֵׂה נָא אַתָּה, אֵל – וְהוֹשִׁיעָה נָא!

­­––––––––––––

ד    🔗

אַךְ נִרְאָה הָרִאשׁוֹן לְכוֹכְבֵי-הַנֶּשֶׁף – הָעֳמַד גְּדוּד הָאַסִּירִים בְּדַרְכּוֹ לָלוּן בָּרָמָה אֲשֶׁר פָּגְעוּ שָׁם. וְהָרָמָה רְפוּדָה חוֹל הַמִּדְבָּר, וְרֶכֶס סְלָעִים יִגְבְּלֶנָּה לִשְׂפַת חֲגָו עָמֹק אֲשֶׁר בָּקַע אֶת הָרָמָה מֵרַגְלֵי הָהָר הַמִּתְנַשֵּׂא מֵאֲחוֹרֶיהָ.

רוּחַ קַלָּה הֵחֵלָּה נוֹשֶׁפֶת בַּלָּאט מִצָּפוֹן, אַךְ חוֹם הַיּוֹם טֶרֶם יָפוּג מִן הַחוֹל וְהָאָבֶן; וְהָאַסִּירִים נָפְלוּ יְגֵעֵי כֹחַ, שׁוֹאֲפִים רוּחַ וּמוֹחִים זֵעַת אַפָּם. הַנּוֹגְשִׂים אַף הֵם הִשְׁתַּטְּחוּ לָנוּחַ בַּחוֹל, וְאַךְ שְׁנַיִם מֵהֶם הֻצְּגוּ לַמִּשְׁמָר עַל קַו הַמַּחֲנֶה לִשְׁנֵי קְצוֹתָיו, אֶחָד מִזֶּה וְאֶחָד מִזֶּה. וְהָאַסִּירִים יוֹשְׁבִים שְׁנַיִם שְׁנַיִם, אִישׁ וְצִמְדּוֹ אֲשֶׁר בַּכֶּבֶל עִמּוֹ; וְאִישׁ, מֵאֲשֶׁר עִמּוֹ בְּיַלְקוּטוֹ, הֵחֵלּוּ סוֹעֲדִים אֶת לִבָּם.

וְהוֹשֵׁעַ וְאֶפְרַיִם יָשְׁבוּ בִּקְצֵה הַטּוּר נִשְׁעָנִים עַל גַּל הַחוֹל אֲשֶׁר נִצְבַּר לְיַד אַחַד הַצּוּרִים. וְשֵׁן הַצּוּר עוֹד חֻמּוֹ נוֹדֵף כְּמִפִּי תַנּוּר, וְאֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד מִפְּנֵי הַחֹם, וּבְהִתְאַפְּקוֹ עַל אַנְחָתוֹ יִשּׁוֹם וְיִשְׁאַף לִרְגָעִים.

“וְלָמָּה לֹא תִסְעַד לִבְּךָ בַּדְּבֵלָה?” אָמַר אֵלָיו הוֹשֵׁעַ, “הוֹצִיאָה אֵלֵינוּ וְנֹאכַל מַה בְּטֶרֶם נִישָׁן”.

וַיְהִי אַךְ פָּרַס אֶפְרַיִם אֶת הַדְּבֵלָה – וַיִּלָּפֵת… הִבִּיט סְבִיבוֹ וַיַּרְא כִּי אֵין הַשּׁוֹמֵר עַל יָדָם, וְהֵמָּה שְׁנֵיהֶם נִבְדָּלִים לָהֶם בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה – וַיָּשַׁח אֶל הוֹשֵׁעַ וַיּוֹשֶׁט לוֹ דָבָר בַּסֵּתֶר וַיִּלְאַט לוֹ: “תּוֹךְ הַדְּבֵלָה מָצָאתִי זֹאת…”

וְזֹאת – פְּצִירָה קְטַנָּה חֲדָשָׁה.

“הוֹ, קָצַנָּה!” נֶאֱנַח הוֹשֵׁעַ וַיָּסָך בְּכַפּוֹתָיו עַל עֵינָיו כְּנִכְלָם אוֹ כְּמַסְתִּיר דִּמְעָה – וַיִּדֹּם…

רֶגַע, וּמִרְיָם וְקָצַנָּה, שְׁתֵּי הַנָּשִׁים יַחַד, נִצְּבוּ לְפָנָיו בְּחָזוֹן: זֹאת, בְּאַהֲבָתָהּ לְעַמָּהּ וֶאֱמוּנָתָהּ בָּאֵל, עָזְבָה אֶת הַגֶּבֶר אֲשֶׁר בִּקְּשָׁה נַפְשָׁהּ בְּחֶמְדַּת הַנֹּעַר וַתֵּפֶן מֵעָלָיו בִּקְשִׁי לֵב; וְזֹאת, בְּאַהֲבָתָהּ לַגֶּבֶר חֵשֶׁק לְבָבָהּ, אֶת הַכֹּל תַּעֲשֶׂה, וְלוּ קָרָא לָהּ זֶה – וַתַּעֲזֹב גַּם אֶת עַמָּהּ וְאֶת כָּל אֱלֹהֶיהָ בִּגְלָלוֹ, – וּבִגְלָלוֹ גַם אַחֲרֵי שְׂנוּא נַפְשָׁהּ תֵּלֵךְ, תְּשַׁקֵּר וּבְמַחֲשָׁךְ תַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא לַעֲשׂוֹת לְאִישׁ-אַהֲבָתָהּ… מִרְיָם וְקָצַנָּה – מַה נִכְמַר לֵב הָאַסִּיר הָאֻמְלָל וַיֶּהֱמֶה הַפַּעַם אַחֲרֵי – – קָצַנָּה הָרַכָּה וְהָרַחוּמָה!

הוּא הִגִּיעַ אֶל שְׂפָתָיו אֶת כְּלִי הַפְּדוּת אֲשֶׁר שָׁלְחָה לוֹ, – וּכְרֶגַע הִתְאוֹשֵׁש וַיִּשָּׂא רֹאשׁ, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַשּׁוֹמֵר עַל יָדָם, הֵשִׁיב בַּסֵּתֶר אֶת הַפְּצִירָה בְּיַד אֶפְרַיִם וַיֹּאמֶר כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ: “תְּקָעָהּ לְךָ בַּחוֹל… וּבַחֹשֶךְ – כִּי הִנֵּה עָבִים יַעֲלוּ – תַּעֲשֶׂה בָּזֹאת… וּסְבִיבְךָ תִּתְבּוֹנֵן – וְנִזְהָרְתָּ…”

“עַתָּה… לֹא יְבִיאוּנִי חַי אֶל הַמִּכְרוֹת!” נָהַם אֶפְרַיִם חֶרֶשׁ, “הַאֲשֶׁר עָשָׂה סוּסִי וַיִּמָּלֵט, לֹא אֶעֱשֶׂה אָנֹכִי הָאָדָם?”

“אֱכוֹל וְהַחֲרֵשׁ”, עָנָהוּ הוֹשֵׁעַ. וּבְאָכְלָם יַחַד מִן הַדְּבֵלָה, הִתְבּוֹנֵן לַאֲשֶׁר מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק…

“אֶל הַחֲגָו… מֵעֵבֶר הַצּוּר הַזֶּה… שָׁמָּה תִּצְנַח”, אָמַר הוֹשֵׁעַ פְּסוּקוֹת בְּצָבְרוֹ חוֹל מְרַאשׁוֹתָיו, וַיִּשְׁכַּב וַיֹּאמֶר עוֹד: “שְׁכַב גַּם אַתָּה, שְׁכָב…” וּכְשָׁכְבָם הוֹשִׁיט אֶל אֶפְרַיִם אֶבֶן אֲשֶׁר מָצָא וַיֹּאמֶר עוֹד: “הֲתוּכַל לְהַשְׁלִיכָהּ בְּקִיר הַחֲגָו?…”

“אֲנַסֶּה”, עָנָה אֶפְרַיִם. וְכִקְרֹב הַשּׁוֹמֵר, הַמִּתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הָאַסִּירִים, הִתְנַשֵּׂא אֶפְרַיִם וַיַּעַן בְּקוֹל כָּעַס: “אֶת צַלְעִי מָעֲכָה זֹאת!” – וּבְכָל כֹּחַ יָדָיו הָאֲסוּרוֹת הִשְׁלִיךְ אֶת הָאֶבֶן וַתִּפֹּל בִּשְׂפַת הַחֲגָו, וַתַּעֲקֹר מִשָּׁם גּוּשׁ אֶבֶן, וְהַגּוּשׁ הִתְגּוֹלֵל בְּשֶׁפֶךְ חוֹל וְעָפָר אֶל הַמַּעְמָק…

“בִּמְנוּחָה שְׁכַב!” גָּעַר אִישׁ הַמִּשְׁמָר וַיִּרְקַע בְּרֶגֶל אֶל אֶפְרָיִם.

וּכְהַרְחִיקוֹ מִשָּׁם לָחַשׁ הוֹשֵׁעַ אֶל הַנַּעַר וַיֹּאמַר: “הֲשָׁמַעְתָּ? אֲבָנִים רוֹפְפוֹת בְּקִיר הַחֲגָו, וְהַשּׁוּחָה עֲמֻקָּה…”

“שָׁמַעְתִּי”, עָנָה אֶפְרַיִם בְּנַהֲמָה חֲרִישִׁית, “אַךְ צָנֹחַ אֶצְנַח שָׁם… וְלוּ גַם יִפָּזְרוּ עַצְמוֹתַי לְפִי שְׁאוֹל…”

“כִּי עַל כֵּן”, אָמַר הוֹשֵׁעַ בְּטֶרֶם יִקְרַב הַשּׁוֹמֵר, “בְּרֵאשִׁית, אֶת הַכֶּבֶל אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵינוּ גְּזֹר, וְאַחַר – מִבֵּין יָדֶיךָ אַתָּה… וּשְׁכָב…”

וַיִּשְׁכְּבוּ שְׁנֵיהֶם, – אֶפְרַיִם מִתְכַּנֵּס וּמִתְכַּסֶּה בְּבִגְדוֹ, וְהוֹשֵׁעַ צוֹבֵר עוֹד חוֹל תַּחְתָּיו לְמַעַן יִגְבַּהּ מִשְׁכָּבוֹ וְשָׁכַב וְעָמַם אֶת אֶפְרַיִם, כְּכֹל אֲשֶׁר יוּכַל, מִמֶּבַּט עֵין הַשּׁוֹמֵר.

מִקְּצֵה הַשָּׁמַיִם נוֹשֵׂא הָרוּחַ קַרְעֵי עָנָן מַשְׁחִירִים וּמַלְבִּינִים, וְהֵמָּה פַּעַם יְכַסּוּ אֶת הַיָּרֵחַ וּפַעַם יְגַלּוּהוּ בְּנֹגַהּ זַרְחוֹ; וְהָאַסִּירִים כֻּלָּם כְּבָר שָׁכְבוּ אִישׁ וְצִמְדּוֹ בַּאֲשֶׁר נָפָלוּ. זֶה עָיֵף יֵאָנֵחַ, וְזֶה יֶאֱנַק מִכְּאֵב, וְיֵשׁ אֲשֶׁר אִישׁ וְצִמְדּוֹ עוֹדָם נִדְבָּרִים וִיתַנּוּ צָרָתָם חֶרֶשׁ… וְהִנֵּה עָמַד הַשּׁוֹמֵר, נָשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיִּתֶּן קוֹל רִנָּה מְשׁוּכָה. בְּתַאֲנִיָּה דַקָּה יֵלֵךְ קוֹלוֹ – וְאֶפְרַיִם בְּשָׁכְבוֹ הֵחֵל עֲשׂוֹת בַּפְּצִירָה עַל הַשַּׁרְשֶׁרֶת אֵצֶל יָדוֹ – וְקוֹל כִּרְסוּם נִשְׁמַע…

“בְּכֹבֶד יָד וּבַלָּאט עֲשֵׂה”, לָחַשׁ לוֹ הוֹשֵׁעַ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיּוֹרֵהוּ עֲשׂוֹת, בְּהָפְכוֹ רֹאשׁ לְאָחוֹר, לְמַעַן הַשְׁגִּיחַ בַּשּׁוֹמֵר…

וְהִנֵּה זֶה הוֹלֵךְ הַשּׁוֹמֵר וְקָרֵב עֲדֵיהֶם, עָמַד וַיַּט אֹזֶן קַשָּׁבֶת…

“סוּררר!” קָרָא הוֹשֵׁעַ וַיִּסְפֹּק כַּפּוֹתָיו בְּחָזְקָה עַד כִּי נִבְעַת אִישׁ הַמִּשְׁמָר וַיִּגַּשׁ וַיִּשְׁאָל: “מַה תִּזְעַק, עִבְרִי?”

“עַכְבָּרִים פֹּה!” עָנָה הוֹשֵׁעַ, “הִנֵּה עַז-פָּנִים אֶחָד וְגָדוֹל כְּחָתוּל בָּא וַיְכַרְסֵם בְּיַלְקוּטִי מְרַאֲשׁוֹתָי!”

“אָכֵן, גְּדוֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵלֶּה עוֹד יָבוֹאוּ לְפָקְדְךָ בְּמִכְרוֹת סִין!” עָנָה הַשּׁוֹמֵר וַיִּשְׂחַק בְּקוֹל רָם וַיָּשָׁב לְהִתְהַלֵּךְ עוֹד.

“שְׁכָב… וְאַךְ בְּנַחֲרִי תַּעֲשֶׂה…”

… חֲצוֹת לָיְלָה. נַחֲרַת יְשֵׁנִים, וּפְעָמִים קוֹל דּוֹבֵר אוֹ גַם קוֹל בּוֹכֶה מִן הַתְּנוּמָה יַעֲנֶה. צְלִיל כְּבָלִים, – יִתְהַפֵּךְ הָאֶחָד, וְהַשֵּׁנִי, בֶּן-צִמְדּוֹ, יִתְעוֹרֵר עָלָיו בִּגְעָרָה. וְהוֹשֵׁעַ מַחֲרִישׁ.

הוּא יָדַע כִּי לֹא עֲצַת אֲחֵרִים תְּנַהֵל אֶת הָאָדָם בְּדֶרֶךְ אֵימוֹת, כָּזֹאת אֲשֶׁר לִפְנֵי הַנַּעַר, אַךְ אֹמֶץ לִבּוֹ וּתְבוּנָתוֹ הוּא תוֹרֵהוּ, – כִּי עַל כֵּן אַךְ שָׁכַב הוֹשֵׁעַ דּוּמָם וַיִּלְטֹש אֶת עֵינָיו אֶל הַחֲגָו. וּלְאוֹר הַיָּרֵחַ בְּהַשְׁקִיפוֹ מִבֵּין הָעֲנָנִים, רָאֹה יִרְאֶה, כִּי צַר הַחֲגָו וְעָמֹק הוּא. קִירוֹתָיו אַבְנֵי גִיר מַלְבִּינוֹת וּבֵין שִׁכְבוֹתָן גְּבִישֵׁי גָפְרִית וּמֶלַח יִתְנוֹצֵצוּ, וַאֲפִיקוֹ יַגִּיעַ עַד עֹמֶק נִרְחָב, וְשָׁם אֲגָם צוֹמֵחַ סוּף, וּבוֹ אַךְ מֵי אַפְסַיִם נוֹצְצִים פֹּה וָפֹה. וְהַסּוּף נוֹד יִתְנוֹדֵד שָׁם וְיִשָּׁאֶה לְכָל רוּחַ נוֹשָׁבֶת… הִנֵּה זֶה הוֹשִׁיט לוֹ אֶפְרַיִם אֶת הַפְּצִירָה.

הוּא כְבָר הֻתְּרוּ יָדָיו, נִפְרָדוּ. נִכְרְתָה הַשַּׁרְשֶׁרֶת, נִכְרָתָה.

“בְּדֶרֶךְ הָאֲגָם, בֵּין הַסּוּף תַּעֲבֹר, וְלֹא יִמְצְאוּ עִקְּבוֹתֶיךָ”, דָּבַב הוֹשֵׁעַ כְּמִתּוֹךְ תְּנוּמָה…

“וְאָתָּה?” יִשְׁאַל אֶפְרַיִם בְּקוֹל עָמוּם מֵאֵימָה.

“לְאֶחָד תֵּקַל הַפְּלֵטָה. אַל תְּחַכֶּה לִי. סֻכּוֹתָה תִּטֶּה. אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל תָּבֹא”.

וְהַשּׁוֹמְרִים, אֶחָד מִקָּצֶה מִזֶּה וְאֶחָד מִקָּצֶה מִזֶּה, לִפְנֵי הָאַסִּירִים יִתְהַלָּכוּ. הִנֵּה נִפְגְּשׁוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק, נִדְבָּרִים שְׁנֵיהֶם יָחַד. וְקוֹל כֶּלֶב נִרְגָּן חֶרֶשׁ נִשְׁמַע מֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה אֲשֶׁר שָׁם רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר יָנוּחַ…

“תְּהִי זֹאת עִמְּךָ”, יִלְחַשׁ אָז הוֹשֵׁעַ לְאֶפְרַיִם בַּהֲשִׁיבוֹ לוֹ אֶת הַפְּצִירָה, “וַהֲסִירוֹתָ בַּדֶּרֶךְ אֶת טַבְּעוֹת הַכְּבָלִים מֵעַל זְרוֹעֶךָ, וְלֹא תֻכַּר כִּי מִן הָאַסִּירִים נִמְלַטְתָּ… בִּגְדְךָ וְיַלְקוּטְךָ בִּמְקוֹמְךָ פֹּה הַנַּח וְלֹא יַכִּיר הַשּׁוֹמֵר בְּהֵעָדֶרְךָ מִפֹּה… שְׁכַב, וּכְתִתִּי אוֹת תִּזְחַל אֶל מֵעֵבֶר הַצּוּר וְצָנַחְתָּ…”

“וְאַתָּה? – וְאַתָּה?” שְׁאֵלוֹ אֶפְרַיִם בְּדַבְּרוֹ, שָׁאֹל וְחָרֹד לְהוֹשֵׁעַ דּוֹדוֹ.

“עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָ וְאַל תִּשְׁאַל לִי!” נָהַם הוֹשֵׁעַ חֶרֶשׁ צָו מְפַקֵּד; וַיִּתֶּן כְּרֶגַע קוֹל נַחֲרָה, כִּי נִרְאָה הַשּׁוֹמֵר בְּשׁוּבוֹ.

כְּשֶׁבַע פְּעָמִים שָׁב הַשּׁוֹמֵר בְּלֶכְתּוֹ הָלֹךְ וָשׁוֹב עַד מְקוֹם שָׁכְבָם – וְהִנֵּה נָשְׁבָה רוּחַ קָרָה וְעָנָן שָׁחוֹר כִּסָּה עַל הַיָּרֵחַ – וַיְהִי כִּמְעַט חֹשֶךְ. וַיִּפֶן הַשּׁוֹמֵר אֵל רֵעֵהוּ הַקּוֹרֵא לוֹ מֵרָחוֹק לֵאמֹר: “הֲלֹא נַצִּית מְדוּרָה כִּי גָּבַר הַקֹּר!”

“טוֹב יָעַצְתָּ”, יַעֲנֶה זֶה בְּלֶכְתּוֹ לִקְרַאת רֵעֵהוּ.

“הִכּוֹן”, יִלְחַשׁ הוֹשֵׁעַ, “סֻכּוֹתָה תָּבֹא, וְאָמַרְתָּ שָׁלוֹם לְאָבִי הַזָּקֵן… חַכֵּה עוֹד רֶגַע… וּזְכוֹר אֶת דַּרְכֶּךָ…”

“אִם סוּסִי מָצָא אֶת דַּרְכּוֹ”, לָחַשׁ אֶפְרַיִם בְּעֹז, “לֹא אֶמְצָאֵהוּ אָנֹכִי?!”

הַשּׁוֹמְרִים יָשְׁבוּ לְהַצִּית אֶת הַמְּדוּרָה וַיָּחֵלּוּ עוֹשִׂים בָּעֲנָפִים, – וְהִנֵּה זֵק אֵשׁ – וְאַחֲרָיו לְשׁוֹן אֵשׁ – וְהִנֵּה עָשָׁן עוֹלֶה –

“חֲזַק וֶאֱמַץ!” נָהַם הוֹשֵׁעַ וַיַּעֲצֹם אֶת עֵינָיו.

פְּקָחָן, הִבִּיט אֶל עֵבֶר הַנַּעַר – אֶפְרַיִם עוֹד אֵינֶנּוּ… אַךְ כְּקוֹל גּוּשׁ נִשְׁמַט מֵעֵבֶר הַצּוּר עִם שֶׁפֶךְ צְרוֹרוֹת וְעָפָר – וְעֵינֵי הוֹשֵׁעַ נְשׂוּאוֹת בִּתְחִנָּה נֶאֱלָמָה הַשָּׁמַיְמָה – וְהוּא מַקְשִׁיב…

דְּמָמָה. הַשּׁוֹמְרִים עוֹדָם עוֹשִׂים עַל הַמְּדוּרָה הַמַּעֲלָה עָשָׁן. נַהֲמַת הַכֶּלֶב נִשְׁמְעָה בְּהֵרָגְנוֹ חֶרֶשׁ מִבִּטְנוֹ. נִגְלָה הַיָּרֵחַ, יָצָא אֶל שְׂדֵה תְכֵלֶת – הוֹ – עֵין הַשָּׁמָיִם! הֲחַי שָׁם הַיָּלֶד?! – – וְלוּ עוֹד רֶגַע וְעוֹד רֶגַע יִתְמַהְמְהוּ הַשּׁוֹמְרִים וְלֹא יַבִּיטוּ הֵנָּה! –

נֵעוֹר כֶּלֶב בִּנְבִיחָה, וְקוֹל שְׁרֵקָה עַזָּה פִּלְּחָה מִמַּצַּב רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר, וְכָל הַשּׁוֹמְרִים נֵעוֹרוּ! –

דָּבָר נָפַל בַּמַּחֲנֶה –

“פְּקֹד אֶת הָאַסִּירִים!”

נֶחְפְּזוּ הַשּׁוֹמְרִים מֵעַל הַמְּדוּרָה. אִישׁ לְקָצֵהוּ, הָלֹךְ וְגַשֵּׁשׁ כָּל צֶמֶד וְצֶמֶד יַעֲבֹרוּ. עַד יְהוֹשֻׁעַ הִגִּיעַ הַשּׁוֹמֵר – וְהוּא יָשֵׁן. דְּחָפוֹ בָּרֶגֶל, כָּפַף עָלָיו – –

“וְהַנָּעַר?!” קָרָא בְּתָפְשׂוֹ אֶת הַבֶּגֶד וְהַיַּלְקוּט אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ אַחֲרֵי אֶפְרַיִם, “אַיֵּהוּ?!”

וּזְעָקָה גְדוֹלָה בִּתְרוּעַת כָּל קוֹלוֹ הֵרִיעַ הַשּׁוֹמֵר: “הַנַּעַר הָעִבְרִי בָּרַח! בַּעַל הַתַּלְתַּלִּים אֵינֶנּוּ!”

זָע כָּל הַמַּחֲנֶה וְקוֹל רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר יָצָא כְּזַעֲקַת כְּאֵב. הוּא רָץ מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מַכֶּה עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל בְּזַעֲמוֹ, וְצַו לָצָו כְּקוֹל רַעַם יִפֹּל עַל הַמַּחֲנֶה:

“אָסֹר אֶת רַגְלֵי כֻּלָּם!”

“הַכְּלָבִים – אֵלָי!”

“אֶת בֶּן צִמְדּוֹ, דּוֹדוֹ, – תִּפְסוּהוּ! הַחֲזִיקוּהוּ!”

“אָסֹף אֶת כָּל הַחֲפַרְפָּרוֹת!”

“לְיַד הַמְּדוּרָה בַּמַּעְגָּל יַעַמְדוּ, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר עֲלֵיהֶם!”

“תְּנוּ אֶת הַבֶּגֶד לַכְּלָבִים וִירִיחוּהוּ! – וְאַתֶּם שְׁנֵיכֶם עִמָּם לַדָּרֶךְ!”

וּמְרוּצָה וּצְוָחָה סְבִיב הָאַסִּירִים וְקוֹל שׁוֹט שׁוֹרֵק בְּהַכּוֹתוֹ.

“עוֹד תֵּדַע אֶת יָדִי בְּשׁוּבָם עִם הַמַּמְזֵר אֲשֶׁר בָּרָח!” קָרָא רֹאשׁ הַמִּשְׁמָר וַיַּךְ עַל פְּנֵי הוֹשֵׁעַ – בַּסַּד תָּשִׂימוּ אֶת הַדּוֹד וְנֵטֶל חוֹל עַל גַּבּוֹ! וְכַבְלוֹ בְּיָדְךָ תַּחֲזִיק!" קָרָא לְאַחַד הַנּוֹגְשִׂים וַיִּתֵּן בְּיָדוֹ אֶת קְצֵה הַכֶּבֶל אֲשֶׁר נִתָּק.

וְהַכְּלָבִים אַךְ הֵרִיחוּ אֶת בֶּגֶד אֶפְרַיִם, נֶחְפְּזוּ בְּעִקְּבוֹתָיו אֶל הַחֲגָו, וְאַחֲרֵיהֶם שְׁנֵי רוֹדְפִים יוֹרְדִים וּמַחֲלִיקִים מַטָּה בְּשֶׁפֶךְ אֲבָנִים וּצְרוֹרוֹת. – וְרֹאשׁ הַמִּשְׁמָר, נֻתֶּרְבָּי, מְחָרֵף וּמְגַדֵּף וּמִשְׁתּוֹלֵל מִכַּעַס, עָלָה בְּרֹאשׁ הַצּוּר לְהַשְׁקִיף מִשָּׁם אַחֲרֵי הָרוֹדְפִים – וְהִנֵּה הוּא צוֹעֵק מִשָּׁם אֶל הַחֲגָו: “אֶל נֹכַח הָאֲגָם! שָׁמָּה הַכְּלָבִים יָרוּצוּ! שָׁמָּה נִמְלַט הַמַּמְזֵר הַגַּנָּב לְמַעַן יֹאבְדוּ עִקְּבוֹתָיו בַּמָּיִם! – – עֲמֹדוּ! שָׁמֹעַ! אִם לֹא יִמָּצֵא עוֹד בִּסְבִיבוֹת הָאֲגָם וּשְׁלַחְתֶּם אֶת הַכְּלָבִים בַּסּוּף וְחִפְּשׂוּהוּ שָׁם! – רוּצוּ!”

עַתָּה יָדַע הוֹשֵׁעַ כִּי חַי חַי אֶפְרַיִם וְהוּא נִמְלָט!

הוּא יָדַע כִּי קַל הַנַּעַר בְּרַגְלָיו כְּאַחַד הָרָצִים הַמִּתְחָרִים בַּסּוּסִים – וּלְהוֹשֵׁעַ, בַּסַּד תַּחַת נֵטֶל הַחוֹל, הוּקַל לוֹ. פָּגָה חֶרְדַּת לִבּוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה. שְׂפָתָיו נֶאֱלְמוּ אַךְ לִבּוֹ צָעַק וַיִּצְהַל אֶל אֱלֹהָיו: “הוֹשַׁע-נָא, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב! עֲשֵׂה אוֹת! כִּי אִם תַּצִּיל אֶת הַנַּעַר מִיַּד רוֹדְפָיו – וְיָדַעְתִּי כִּי הַצֵּל תַּצִּיל גַּם אֶת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּיַד מֹשֶה מִמִּצְרָיִם!…”

וְרֹאשׁ הַמִּשְׁמָר כַּאֲחוּז שִׁגָּעוֹן יִשְׂתָּעֵר עוֹד מִכַּעַס, – זֶה לוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה עִם אַסִּירֵי הַמֶּלֶךְ וְעוֹד לֹא קָרָהוּ אֲשֶׁר כָּזֶה! וּבַחֲרוֹן כַּעֲסוֹ נָקַב גַּם אֶת שֵׁם סֶפְתָּה וַיְקַלֵּל לֵאמֹר: “אָרוּר יִהְיֶה הַנּוֹאֵף הַלָּז! לְהִתְפָּאֵר לִפְנֵי הַיְפֵהפִיָּה אָבָה וַיְצַו חַסְדּוֹ לַחֲפַרְפָּרוֹת! עַתָּה אֶת חַסְדּוֹ זֶה מִיָּדִי יְבַקֵּשׁוּ! הוֹ, בְּשַׂר חֲמוֹר זֶה! וְלוּ כָל נִשְׁפֵּי חִשְׁקוֹ יִהְיוּ לוֹ לַחֲרָדָה!!”

---

 

פָּרָשָׁה תְּשִׁיעִית: לִפְלֵטָה    🔗

א    🔗

וּפַרְעֹה וְחֵילוֹ עָמְדוֹ, בִּפְנוֹת הַיּוֹם הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מִצֹּעַן, אֶל מוּל קַו הַמִּבְצָרִים אֲשֶׁר בְּאֵתָם, וַיִּטּוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם סְבִיבוֹת “מִגְדּוֹל” הַדְּרוֹמִי, לָלוּן שָׁם.

וּסְעָרָה גְּדוֹלָה קָמָה לִפְנוֹת הָעֶרֶב הַהוּא וַתִּשָּׂא חַשְׁרַת עַנְנֵי חוֹל כְּשׁוֹאָה עַל הַמַּחֲנֶה. הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה לָבוֹא וְהַסְּעָרָה גָּבְרָה עוֹד, וּבְאָהֳלֵי הַשָּׂרִים וְהַשָּׁרוֹת סָבִיב הַלְמוּת פַּטִּישׁוּמַקֶּבֶת, כִּי פַעַם בְּפַעַם שָׁמְטוּ הַיְּרִיעוֹת אֶת יִתְדּוֹתָן; הֵן נֻפְּחוּ כְּמִפְרְשֵׂי אֳנִיּוֹת וְנֶחְבְּטוּ עַד לְהִקָּרֵעַ וְהָפֹךְ אֶת הָאֳהָלִים וְעַמּוּדֵיהֶם עַל יוֹשְׁבֵיהֶם. וְעִם הֶעָבִים אֲשֶׁר נִרְדְּפוּ-עָלוּ מִן הַצָּפוֹן נִשְּׂאוּ עַנְנֵי הַחוֹל כְּמִשְׁבְּרֵי יָם וַיַּכּוּ עַל הַמַּחֲנֶה בְּשֶׁצֶף זִרְמָם –וַתִּקְצַר רוּחַ הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וַיֻּכּוּ בְּעִוָּרוֹן מִפְּנֵי הַסְּעָרָה וְהָאָבָק וְהַחֹשֶׁךְ הַנִּזְעָם. וְהִנֵּה גַּם עָשָׁן אוֹכֵל עֵינַיִם; עֵת הָאֹכֶל הִגִּיעָה וּמְדוּרוֹת אֵשׁ הֻצְּתוּ פֹּה וָפֹה, לְבַשֵּׁל לַשָּׂרִים וְלַשָּׂרוֹת אֶת אֲרֻחָתָם – וַיְהִי עָשָׁן נִדָּף עִם אַבְקַת הַמִּדְבָּר גַּם יָחַד.

אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֵלֶּה שָׁכְבוּ נִטְּשׁוּ לָאָרֶץ וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יֶחֱסוּ יַסְתִּירוּ פָּנִים, וְאֵלֶּה עַל הַמְּדוּרוֹת סָבִיב נִצְּבוּ כְּקִיר, בִּשְׁנַיִם טוּרִים סְבִיב כָּל מְדוּרָה וּמְדוּרָה, לְסוֹכֵךְ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הָרוּחַ וְשָׁמֹר מִפְּנֵי הַבְּעֵרָה פֶּן תִּפְרֹץ. עַל הַמְּדוּרוֹת הָעֲשֵׁנוֹת וּמְזָרוֹת זִקִּים יָנוּעוּ כִּצְלָלִים אִלְמִים טַבָּחִים וְטַבָּחוּת נִסְעָרִים, כִּי לֹא נִשְׁמַע קוֹל הָאָדָם מִפְּנֵי שְׁרִיקוֹת הַסַּעַר… וְהִנֵּה – נָדַם רֶגַע הַסַּעַר, וַחֲרָדָה עָבְרָה בַּמַּחֲנֶה! עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת עָבִים כְּבֵדוֹת גָּאוּ הִתְאַבְּכוּ עִם חֶשְׁכַּת הָעֶרֶב – וּפֶתַע חָבְטָה הָרוּחַ כְּנָפֶיהָ –וְכָל הַמִּדְבָּר נִמְלָא חַשְׁרַת חוֹל, מַבּוּל חוֹל הִרְתִּיחַ חֹשֶׁךְ – וּבְרַק אֵשׁ בָּקַע שָׁמַיִם בְּרַעַם אַדִּירִים נּוֹרָא עֹז –

“שֵׁת בְּזַעְמוֹ יָצָא!” קָרְאוּ מִצְרַיִם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם, וְגֶשֶׁם סוֹחֵף עִם חִצֵּי בָרָד נִתְּכוּ אָרְצָה – וְהַמַּבּוּל, מַבּוּל מַיִם, שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַרְעִישׁ!

רֶגַע – וְהַמַּחֲנֶה כֻּלּוֹ מַיִם מָיִם.

כָּבוּ כָּל הַמְּדוּרוֹת וְהַלַּפִּידִים, זֶרֶם עָרִיץ בַּקָּרָה יִסְחַף יִגְרֹף מַטָּה, וּמִמַּעַל אַךְ בָּרָד, בָּרָד כָּבֵד מַכֶּה, מְתוֹפֵף וּמִתְחוֹלֵל בְּאֵשׁ, חוֹצֵב רַעֲמֵי אֱלֹהִים, – שֵׁת בְּמַכַּת שׁוֹט שׁוֹטֵף יַךְ כָּל הַיְקוּם! – וְכָל הַמַּחֲנֶה כְּמוֹ נִמְחָה מִן הָאָרֶץ, נִבְלַע בְּרַעַשׁ הַחֹשֶׁךְ – וְאֵינֶנּוּ עוֹד… אַךְ לִפְעָמִים יְפַלַּח קוֹל יְלָלָה, כְּקוֹל תַּנִּים בְּתַאֲנִיָּתָם: נָשִׁים עֲנֻגּוֹת בְּאָהֳלָן תִּתְיַפַּחְנָה – “מַסַּע הַשַּׁעֲשׁוּעִים” נֶהְפַּךְ לַחֲרָדָה…

שֵׁת בְּזַעְמוֹ יַעֲרֹץ אֶרֶץ וְעַל בָּמֳתֵי מִדְבָּר בְּאֵשׁ וּבִרְעָמִים יִדְרֹךְ!

דָּרַךְ, עָבַר – וְחָלָף.

בְּבָרָד וּבְגֶשֶׁם שָׁכַךְ הָרוּחַ מִזַּעְפּוֹ וַיִּטְהָר. מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי הַזַּעַם חָלְפוּ עִם עַנְנֵי הַחוֹל, חָלָפוּ. טָהַר גַּם הַחֹשֶׁךְ כִּי שֻׁטַּף בַּגֶּשֶׁם – וְהִנֵּה זֶה הֵצִיץ כּוֹכָב מִנִּי מָרוֹם, וּכְלַפִּיד אֵשׁ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם יַעֲלֶה הַיָּרֵחַ, מִבֵּין מִפְלְשֵׁי עָבִים יֵצֵא, יִזְרַע אוֹר רוֹפֵף, – וּבַמַּחֲנֶה אֶחָד אַחַר אֶחָד יֻדְלְקוּ לַפִּידִים וּבְאֵשׁ דְּלוּחָה תֶּעֱשַׁן מְדוּרָה פֹּה וָפֹה…

חָלַף עָבַר שֵׁת – וּתְנוּעָה וְקוֹל אָדָם יוֹצְאִים כְּמִתְגַּנְּבִים מִפַּחַד, וָאֵשׁ, אוּרֵי אָדָם בַּעֲבוֹדָתוֹ, יָצִיצוּ בַחֲרָדָה… כִּי אָכֵן חֶרְדַת הָאֱלֹהִים טֶרֶם תָּפוּג כֻּלָּהּ מִלֵּב הָאָדָם; נִכְנָעִים יַעַבְרוּ אַנְשֵׁי פַרְעֹה וּתְחִנָּה תַרְעִיד עוֹד כָּל שָׂפָה בְּלַחַשׁ – –

“עֲמֹד!”

מִקְצֵה הַמַּחֲנֶה בַּשַּׁעַר הַצְּפוֹנִי יָצָא הַקּוֹל, קוֹל אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר.

וּמִי זֶה שָׁם הַבָּא, אֲשֶׁר הוּבָא בַּסְּעָרָה?

פְּקִיד הַמִּשְׁמָר קָם מֵעַל הַמְּדוּרָה אֲשֶׁר הֻצְּתָה בְּעָמָל וַיִּגַּשׁ הַשַּׁעְרָה – וְהִנֵּה זֶה רָץ אֶחָד עוֹמֵד מוּל שַׁעַר הַמִּשְׁמָר.

נָתַן הַפָּקִיד אוֹת – וְהָרָץ, בָּחוּר רָטֹב פְּרוּעַ תַּלְתַּלִים וּמְטֻנַּף טִיט נִגָּשׁ, נִצַּב, נוֹשֵׁף וְנוֹשֵׁם בְּקֹצֶר רוּחַ. וּכְהַרְאוֹתוֹ אֶת אוֹת מִשְׁלַחְתּוֹ, כִּי שָׁלוּחַ הוּא מֵחֲצַר פַּרְעֹה, שָׁאַל לְאֹהֶל סֶפְתָּה בְּאָמְרוֹ: “אִגֶּרֶת לִי אֶל בֶּן הַמַּלְכוּת”.

הַפָּקִיד הִתְבּוֹנֵן בָּאוֹת וַיַּרְא כִּי נָכוֹן הוּא. וּמְגִלַּת הַגֹּמֶא הַחֲתוּמָה, אֲשֶׁר הֵבִיא הַצִּיר, וְהִיא רְטֻבָּה כִּמְעַט, הָרְאֲתָה גַם הִיא אֶל עֵינֵי הַסּוֹפֵר, אֲשֶׁר נִקְרָא שָׁמָּה, – וְהִנֵּה כְּתָבְתָּהּ עָלֶיהָ אָמְנָם אֶל סֶפְתָּה הִיא.

“וּמִצֹּעַן בָּאתָ?” יִשְׁאַל אָז הַפָּקִיד בְּבַחֲנוֹ אֶת הַצִּיר הַנִּרְעָד מִקֹּר וּמִמָּיִם.

וְזֶה בְּשָׁאֳפוֹ רוּחַ הִתְיַצֵּב בְּעֹז וַיַּעַן: “כֵּן, אֲדוֹנִי, מִצֹּעַן! – וְאֶת יֶתֶר דְּבָרַי אַגִּיד בָּאֹהֶל אֲשֶׁר אֵלָיו שֻׁלָּחְתִּי”.

אַךְ הַפָּקִיד בְּחֶפְצוֹ לְהַצִּיל דְּבַר-שְׁמוּעָה מִצֹּעַן, אָמַר אֵלָיו רַכּוֹת: “כִּי עַתָּה בּוֹא נָא, הַמַּלְאָךְ, וְיָשַׁבְתָּ כִמְעַט לְאוֹר הַמְּדוּרָה וְסָעַדְתָּ לִבְּךָ עִמָּנוּ, עַד אֶשְׁלַח לְהַגִּיד אֶת הַדָּבָר אֶל,עֵין פַּרְעֹה וְאָזְנוֹ', – הַמַּזְכִּיר אֲשֶׁר לִפְנֵי סֶפְתָּה אֲדוֹנֵנוּ”.

“לֹא אֵשֵׁב וְלֹא אֹכַל”, עָנָה הַבָּחוּר בְּשׂוֹא רֹאשׁ, “כִּי נָחוּץ הַדָּבָר מֵהִתְמַהְמֵהַּ פֹּה! אֲנִי – גַּם הַסְּעָרָה לֹא עֲצָרַתְנִי בְּרוּצִי הֵנָּה; כִּי עַל כֵּן צַו נָא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר תִּשְׁלַח כִּי יֵלֵךְ עִמִּי יַחַד וֶהֱבִיאַנִי אֶל הַמָּקוֹם”.

וַיָּשָׁב הַפָּקִיד וַיָּשֶׂם עֵינוֹ בָאוֹת אֲשֶׁר בְּיַד הַמַּלְאָךְ, וַיִּתֵּן עִמּוֹ אֶת אַחַד הַשּׁוֹמְרִים וַיָּבוֹאוּ שְׁנֵיהֶם בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה.

וַיִּהְיוּ הֵמָּה עוֹבְרִים בַּמַּחֲנֵה, נִשְׁלָחִים מִמִּשְׁמָר אֶל מִשְׁמָר, וּבְכָל מִשְׁמָר יִבְחַן פְּקִידוֹ אֶת הָרָץ וְאֵת הָאוֹת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. עַד הִשָּׁלְחָם לַמִּשְׁמָר הַתִּיכוֹן אֲשֶׁר בָּעֵמֶק.

וְשָׁם, בַּמִּשְׁמָר הַהוּא, סְבִיב שְׁנַיִם אֹהָלִים נִרְחָבִים אֲשֶׁר יְרִיעוֹת רִקְמָה הֵם – יְרִיעוֹת כְּבֵדוֹת וַעֲלֵיהֶן מִכְסֵה עוֹרוֹת אֵילִים מָאְדָּמִים, – נִצְּבוּ דוּמָם בַּמַּעְגָּל גִבּוֹרִים נוֹשְׂאֵי מָגֵן וָרֹמַח, פְּנֵיהֶם חוּצָה וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם נוֹשְׂאֵי לַפִּידִים עוֹמְדִים הָכֵן פֹּה וָפֹה. וּבִקְרֹב הַשּׁוֹמֵר וְהָרָץ, שֻׁלְּחוּ הָרְמָחִים נִכְחָם – וַיַּעַמְדוּ שְׁנֵיהֶם.

“עַתָּה”, אָמַר הַשּׁוֹמֵר אֶל הַצִּיר, “יֵצֵא הַמַּזְכִּיר, אֶחָד מֵ,עֵינֵי פַרְעֹה וְאָזְנָיו', וְאֵלָיו תְּדַבֵּר וּבְיָדוֹ תִתֵּן”.

וְהִנֵּה שָׁם אֶחָד הָדוּר יוֹצֵא מִן הַמַּעְגָּל, וְנוֹשֵׂא הַלַּפִּיד לְפָנָיו, – וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ הַנְּעָרִים, הָרָץ וְהַשּׁוֹמֵר אֲשֶׁר עִמּוֹ. וְאַף הוּא הַשַּׂר בָּחַן אֶת הָאוֹת וְאֶת הָאִגֶּרֶת וְחוֹתַמְתָּהּ – וְיִרְמֹז אֶל הָרָץ, כִּי יֵלֵךְ אַחֲרָיו, וַיֵּלֶךְ. וַיָּבֹא אַחֲרָיו אֶל אֹהֶל קָטֹן אֲשֶׁר בַּצַּד. וּכְבוֹאָם חָרְדוּ לִקְרַאת הַשַּׂר שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד נַעַר אֲשֶׁר יָשְׁבוּ וַיֹּאכְלוּ יַחַד לְאוֹר הַנֵּר חֲרִיצֵי-חָלָב וְשׁוּמִים. וְהָעֶבֶד הַגָּדוֹל מִהֵר אֶת הַנֵּר לְהָאִיר מוּל פְּנֵי אֲדוֹנָיו.

אָז יָשׁוּב הַשַּׂר “עֵין פַּרְעֹה וְאָזְנוֹ” וְיִתְבּוֹנֵן עוֹד בָּרָץ אֲשֶׁר בָּא, וַיַּרְא אוֹתוֹ מְגֹאָל בְּטִיט וְיָדָיו וְרַגְלָיו נִשְׂרְטוּ שָׁרָטוֹת בַּקּוֹצִים וּבָאֲבָנִים – וַיִּשְׁתָּאֶה רֶגַע וַיֹּאמַר: “וְלָמָּה זֶה עָרֹם בָּאתָ, הַנַּעַר?”

“שְׁנַיִם, אֲדוֹנִי, יָצָאנוּ”, הֵחֵל הַנַּעַר לְסַפֵּר וְעֵינָיו הִבִּיטוּ נִכְחָן מוּל פְּנֵי הַשַּׂר הַדּוֹבֵר בּוֹ, “עַבְדְּךָ רֵעִי שֻׁלַּח בַּמִּכְתָּב אֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֲנִי בָּזֶה, וְאָנֹכִי אַחֲרָיו יָצָאתִי, כִּי דָּבָר שָׁלַח בְּפִי רֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים הֹרְנַחַתְּ אֲדוֹנִי אֶל קָצַנָּה בִּתּוֹ, וָאַשִּׂיג אֶת רֵעִי כִּי נָפַל בַּדָּרֶךְ…”

“נָפַל?!” קָרָא הַשַּׂר נִבְעָת –

“כֵּן אֲדוֹנִי, כִּי נָחָשׁ שָׂרָף נְשָׁכָהוּ, וַיִּפֹּל עַבְדְּךָ וְלֹא יָכֹל לָלֶכֶת עוֹד… וַיְהִי כִּי רָאָה כִּי קָרַב קִצּוֹ, וַיִּתֵּן אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה בְּיָדִי. וַאֲנִי, אֲדוֹנִי, בִּרְאוֹתִי אֶת רֵעִי מִתְבּוֹסֵס בִּכְאֵבוֹ וּמִתְחַבֵּט אֶל הָאֲבָנִים – וָאָשִׂים אֶת בִּגְדוֹ לוֹ מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְאֶת בִּגְדִי אֲנִי פָּשַׁטְתִּי וָאֲכַסֵּהוּ – וָאָבוֹא כָּכָה…”

“וְאֵי הָאוֹת אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ? הֲלֹא לָקַחְתָּ גַּם אוֹתוֹ?” שָׁאַל הַשָּׂר וְיִבְחַן אֶת הַמַּלְאָךְ…

אָז נָבוֹךְ הַצָּעִיר כִּמְעַט וַיַּעַן: “לֹא, אֲדוֹנִי, כִּי אֶת אוֹתוֹ בְּחֵיקוֹ שַׂמְתִּי לוֹ, לְמַעַן יַכִּירוּהוּ בְּהִמָּצְאוֹ, וְאָנֹכִי רַצְתִּי בַּמַּלְאֲכוּת, כִּי אָמַר רֵעִי: נִמְרָצָה הִיא”.

“כֵּן. נִמְרָצָה הִיא”, אָמַר הַזָּקֵן בִּמְבוּכָה וְיִתְבּוֹנֵן בַּמִּכְתָּב, “נִמְרָצָה…” אָמַר עוֹד וְיָדוֹ רָעָדָה; וּלְמַעַן הַסְתִּיר מְבוּכָתוֹ פָּנָה בְּשַׂחֲקָה טוֹבָה אֶל הָרָץ וַיֹּאמַר: “אָכֵן, נַעַר טוֹב וְצִיר נֶאֱמָן אָתָּה! – וְהִנֵּה אֹהֶל קָצַנָּה גַם הוּא פֹּה, עַל יַד אֹהֶל סֶפְתָּה הוּא… הִנֵּה אֶשְׁלָחֲךָ וּבָאתָ הָאֹהֱלָה אֶל בַּת הֹרְנַחַתְּ וְהִגַּדְתָּ לָהּ אֶת דִּבְרֵי אָבִיהָ… אֲבָל! אֵיכָה תָבוֹא כָּכָה לְפָנֶיהָ? אֵיכָה תִדְרֹךְ בְּרַגְלַיִם אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה עַל מַרְבַדֵּינוּ?” וּבְהֵחָפְזוֹ צִוָּה אֶת הָעֲבָדִים כִּי יְמַהֲרוּ לִרְחוֹץ אֶת הַמַּלְאָךְ וְהַלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְּגָדִים וַהֲבִיאוֹ אֶל אֹהֶל קָצַנָּה, וּבְטֶרֶם יֵצֵא שָׁב וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל חוֹתַם הָאִגֶּרֶת אִם שָׁלֵם הוּא, וַיִּפֶן אֶל הַנַּעַר וַיֹּאמַר: “וָכֵן, מֵת הָרָץ הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר יָצָא עִמָּךְ?”

“מֵת לֹא רְאִיתִיו, אֲדוֹנִי”, עָנָה הַנַּעַר, “אַךְ בְּחַבְלֵי הַמָּוֶת כִּי אֲחָזוּהוּ רָאִיתִי. וְעַבְדְּךָ נֶחְפָּז לַאֲשֶׁר שֻׁלַּח”.

“אַךְ הַסְּעָרָה עֲצָרַתְךָ בַּדֶּרֶךְ, וְאֵיפָה עָמַדְתָּ?”

“הִיא לֹא עֲצָרַתְנִי, אֲדוֹנִי, כִּי מֵאָחוֹר דְּחָפַתְנִי, וַאֲנִי רַצְתִּי בְּכָל כֹּחַ”.

“אָכֵן נַעַר טוֹב וְצִיר נֶאֱמָן אָתָּה!” אָמַר הַשַּׂר הַזָּקֵן, כִּי הַנַּעַר וּדְבָרוֹ מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו, וַיִּפֶן אֶל הָעֶבֶד הַגָּדוֹל וַיֹּאמַר: “תֵּן נָא, אַפּוּ, לֶחֶם וָיַיִן לָרָץ וְיָשִׁיב נַפְשׁוֹ, הֵן רָעֵב וְעָיֵף הוּא!” – וַיְמַהֵר לָצֵאת עִם הָאִגֶּרֶת, לַהֲבִיאָהּ אֶל סֶפְתָּה, אֲשֶׁר חִכָּה לָהּ כָּל הַיּוֹם.

ב    🔗

וְזֶה דְבַר הָאִגֶּרֶת אֲשֶׁר קִוָּה לָהּ סֶפְתָּה בַּיּוֹם הַהוּא – וַתְּבוֹאֵהוּ עַתָּה.

לִפְנֵי צֵאת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ אֲשֶׁר עִם בָּאִי כֹּהֵן הָרֹאשׁ לִרְדֹּף אַחֲרֵי הָעִבְרִים, כַּעֲצַת הַחוֹזֶה הַזֶּה, הָיָה דְבַר בָּאִי עִם אַנְשֵׁי בְרִיתוֹ לְהוֹצִיא הַפַּעַם גַּם אֶת דְּבַר הַקֶּשֶׁר וּלְהַמְלִיךְ אֶת סֶפְתָּה. וַתְּהִי עֲצָתוֹ עַל בַּעֲלֵי בְרִיתוֹ אֲשֶׁר הוֹתִיר בְּצֹעַן, כִּי בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְצֵאתוֹ עִם פַּרְעֹה וְחֵילוֹ מִצֹּעַן, תִּשְׁלַח אֵם סֶפְתָּה בְּיַד אַחַד הָרָצִים לִקְרֹא אֶל בְּנָהּ בְּמִכְתָּב כִּי יָשׁוּב אֵלֶיהָ, לֵאמוֹר: חָלְתָה הַגְּבִירָה לָמוּת וַתְּבַקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת בְּנָהּ וּלְצַוּוֹת לוֹ. וְשָׁלַח פַּרְעֹה אֶת סֶפְתָּה מִן הַמַּחֲנֶה לָשׁוּב אֶל אִמּוֹ צֹעֲנָה. וְהוּא כְּבוֹאוֹ יִקַּח אֶת אַרְזָה וְאֶת חֵיל הַשְּׂכִירִים אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיֵצֵא לִקְרַאת פַּרְעֹה וְשָׁמַר לוֹ בַּדָּרֶךְ. – וּבָאִי, כַּאֲשֶׁר יְבַצַּע מַעֲשֵׂהוּ עַל הָעִבְרִים, יוֹלִיךְ אֶת שְׁבִיתָם גֹּשְׁנָהּ, וְעִם הַשְּׁבִית יָסֵּב אֶת כָּל חֵיל מִצְרַיִם מֵעַל פַּרְעֹה-מֵנֶפְתָּה גֹּשְׁנָה, וְנוֹתְרוּ עִם מֵנֶפְתָּה רַק מְתֵי מִסְפָּר, גְּדוּד שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְשַׁלְּחוֹ צֹעֲנָה – וַעֲלֵיהֶם יִפֹּל סֶפְתָּה בַּדֶּרֶךְ עִם חֵילוֹ הָרַב וְהִכָּם שָׁם. וְאָז יָשִׂים סֶפְתָּה אֶת כֶּתֶר פַּרְעֹה עַל רֹאשׁוֹ וְשָׁב צֹעֲנָה עִם הַחַיִל אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו וּבָא אֶל חֲצַר הַמַּלְכוּת, וְשָׁם יִפְגְּשֵׁהוּ הֹרְנַחַתְּ עִם קַשָּׁתָיו שׁוֹמְרֵי הֶחָצֵר, וְקָרְאוּ לְפָנָיו: “יְחִי פַרְעֹה!” – וְלָכַד סֶפְתָּה אֶת כִּסֵּא הַמְּלוּכָה. וּבָאִי לֹא יְאַחֵר, כִּי בִּדְבַר אֱלֹהִים יָבֹא עוֹד בַּיּוֹם הַהוּא מִגֹּשֶׁן, וְהִמְלִיךְ אֶת סֶפְתָּה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כְּדָתֵי מִצְרָיִם – וְהַמְּלוּכָה תִכּוֹן בְּיָדוֹ.

כָּכָה יָעַץ בָּאִי בִּמְזִמָּה לְהַפִּיל אֶת שְׁנֵי שְׂנוּאֵי נַפְשׁוֹ, אֶת הַמֶּלֶךְ מֵנֶפְתָּה וְאֶת מֵזוּ הָעִבְרִי בְּיוֹם אֶחָד – וְהִנֵּה זֶה בָּא הָרָץ וּבְיָדוֹ הַמִּכְתָּב, אֲשֶׁר יַרְאֵהוּ סֶפְתָּה אֶל פַּרְעֹה…

וְהַמִּכְתָּב כָּתוּב אַךְ כִּכְתֹב אֵם אֶל בְּנָהּ יְחִידָה אֲשֶׁר אָהֵבָה, וּבוֹ נֶאֱמַר: “אָנֹכִי, בְּנִי, חָלִיתִי בְּיוֹם צֵאתְךָ וָאֶפֹּל לְמִשְׁכָּב. וְאַתָּה יָדַעְתָּ, בְּנִי, אֶת זִקְנָתִי כִּי תַם כֹּחִי, וְעַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הִנֵּה זֶה קָרַב מוֹתִי. אַף הָרוֹפְאִים לֹא מָצְאוּ לִי נֶחָמָה בִּלְתִּי אִם אֶרְאֶה פָנֶיךָ, יְחִידִי, בְּעוֹד רוּחִי בִי. כִּי עַל כֵּן, בְּנִי, תִּפֹּל נָא תְּחִנָּתְךָ לִפְנֵי פַרְעֹה, אֵל הַחֶסֶד וְהַטּוֹב, כִּי יוֹאִיל לִשְׁלָחֲךָ וּמִהַרְתָּ וּבָאתָ אֵלַי, אוּלַי אוּכַל עוֹד וַאֲצַוְּךָ וּתְבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, בְּטֶרֶם יוֹלִיכֵנִי מֵעִמְּךָ אֲנוּבִישׁ, כִּי אָבֹא לִפְנֵי אוֹזִירִישׁ אָבִיהוּ לַמִּשְׁפָּט. וַאֲנִי זָכֹר אֶזְכֹּר לְפַרְעֹה אֶת חַסְדּוֹ זֶה וַאֲמִתּוֹ עִמָּדִי. וּבְעָמְדִי לִפְנֵי אֵלֵי הַמִּשְׁפָּט עָלָיו אֶתְפַּלֵּלָה”.

הוּא הַמִּכְתָּב אֲשֶׁר חִכָּה לוֹ סֶפְתָּה וְלֹא מָצָא בִּגְלָלוֹ מָנוֹחַ כָּל הַיּוֹם, וְהִנֵּה הֱבִיאוֹ עַתָּה הַנַּעַר הַמַּלְאָךְ הַזֶּה –

וְהוּא אֶפְרָיִם!…

אֶפְרַיִם – אֵיכָכָה בָּא הַמִּכְתָּב הַזֶּה בְּיָדוֹ?

אָכֵן לֹא שִׁקֵּר הַנַּעַר בִּדְבַר הָרָץ, אֲשֶׁר נְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ – וְיִמְסֹר אֶת הָאִגֶּרֶת בְּיָדוֹ. וְזֶה דְבַר אֶפְרַיִם אֲשֶׁר קָרָהוּ בַּדֶּרֶךְ בְּבָרְחוֹ:

הָרוֹדְפִים לֹא הִשִּׂיגוּ אֶת הַנַּעַר הַקַּל בְּרַגְלָיו, וַיָּנָס בְּדֶרֶךְ הָאֲגַם וְהַסּוּף הֶהָרָה, אַךְ שָׁם הִדְבִּיקוּהוּ הַכְּלָבִים. אוּלָם אֶפְרַיִם קָלַע בְּאֶחָד אֶבֶן וַיִּמְחַץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ, עַד כִּי הִתְגּוֹלֵל נִדְהָם בִּכְאֵבוֹ, וּבְקוּמוֹ בָּרַח מִפָּנָיו בִּילָלָה, וְהַכֶּלֶב הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר תָּפַשׂ אֶת אֶפְרַיִם בְּשׁוֹקוֹ, תְּפָשׂוֹ אֶפְרַיִם בְּעָרְפּוֹ וַיִּרְמֵהוּ בְּכֹחַ אֶל שׁוּחָה עֲמֻקָּה אֲשֶׁר עָמַד עָלֶיהָ – וַיִּשָּׁבֵר הַכֶּלֶב שָׁם. וְעַד עֲלוֹת הָרוֹדְפִים הֶהָרָה נִמְלַט הַנַּעַר וְיֵחָבֵא בְּנִקְרַת אַחַד הַצּוּרִים וְאֶת פִּיהָ הַצַּר סָתַם בְּאֶבֶן גְּדוֹלָה אֲשֶׁר גָּלַל אֵלָיו – וְלֹא נוֹדַע מְקוֹמוֹ.

שָׁם יָשַׁב אֶפְרַיִם עַד עֲבֹר הָרוֹדְפִים וַיַּחְבֹּשׁ אֶת פֶּצַע שׁוֹקוֹ, וַיְנַשֵּׂר בַּפְּצִירָה וַיִּגְזֹר אֶת טַבְּעוֹת הַכְּבָלִים מֵעַל יָדָיו, וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן בַּמָּקוֹם הַהוּא עַד כִּי חַם הַיּוֹם. וּבִנְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ מַעֲרָבָה, אַךְ אָז יָצָא הַנַּעַר לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָצָא, וַיָּבוֹא אֶל אַחַד הַכְּפָרִים, וְהוּא עָיֵף מְאֹד. שָׁם שָׁתָה מַיִם מִן הַבְּאֵר, אַךְ לֶחֶם לֶאֱכֹל לֹא נִתַּן לוֹ. הוּא אָמְנָם שָׁאַל, כִּי הֵצִיק לוֹ הָרָעָב מְאֹד, וְהַדֶּרֶךְ הֵן רְחוֹקָה הִיא לְפָנָיו, אַךְ אַנְשֵׁי הַכְּפָר רָגְזוּ וְיִתְלוֹנְנוּ לֵאמֹר: הַמְעַט כִּי פְּקִידֵי הַמִּסִּים בְּעָבְרָם לָקְחוּ אֶת הַכֹּל לַמַּחֲנֶה, כִּי נִתֵּן לֶחֶם גַּם לְכָל עוֹבֵר אֹרַח? – “גֶּשׁ הָלְאָה!” קָרְאוּ לוֹ מִכָּל בַּיִת וְחָצֵר, וְאִישׁ לֹא חָמַל עָלָיו.

אָז יָצָא אֶפְרַיִם לִלְקֹט פַּקּוּעוֹת שָׂדֶה וְכַאֲשֶׁר נִקְרָה לִפְנֵי גִּנָּה אַחַת – לֹא עָמַד בְּרַעֲבוֹנוֹ וְיִקְטֹף מִשָּׁם שְׁלֹשָׁה קִשּׁוּאִים וַיִּבְרַח עַד בּוֹאוֹ אֶל הַמְּסִלָּה אֲשֶׁר בְּמוֹרַד הַר, הִיא הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ כִּי סֻכּוֹתָה תָבֹא, – וַיֵּשֶׁב שָׁם וַיֹּאכַל וַתְּחִי נַפְשׁוֹ, וּבְטֶרֶם יָקוּם אֶפְרַיִם לָלֶכֶת – לָקְחָה אָזְנוֹ פִּתְאֹם קוֹל זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה בָּאָה מִמַּעֲלֵה הַדֶּרֶךְ, וַיִּפֶן וַיַּרְא וְהִנֵּה בָּחוּר אֶחָד נוֹפֵל אָרְצָה, מִתְגּוֹלֵל וּמִתְבּוֹסֵס וּבְהַחֲזִיקוֹ בְּרַגְלוֹ יִצְעַק וְיֵאָנַח מִכְּאֵבוֹ כִּי מָר. וַיְמַהֵר אֵלָיו אֶפְרַיִם – וְהִנֵּה זֶה בֶּקִי, אַחַד הָרָצִים אֲשֶׁר רָאָהוּ בַּחֲצַר הֹרְנַחַתְּ (וְהוּא הַנַּעַר אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֶפְרַיִם מִן הַמַּפֹּלֶת!). וּבֶקִי אַף הוּא הִכִּיר אֶת אֶפְרַיִם בְּגִשְׁתּוֹ וַיִּצְעַק לוֹ: אוֹי אֶפְרַיִם! אָנֹכִי מֵת! אֶפְעֶה נְשָׁכַנִי – אֲנִי מֵת!" וַיְמַהֵר אֶפְרַיִם אֵלָיו וַיָּזַר אֶת מַחַץ עֲקֵבוֹ אֲשֶׁר נֻשַּׁךְ, וַיָּבֵא לוֹ מַיִם מִן הַבְּאֵר הַקְּרוֹבָה וַיַּשְׁקֵהוּ. אַךְ הַנַּעַר עוֹדֶנּוּ מִתְּבּוֹסֵס נֶאֱנָח בִּכְאֵבוֹ, וּבְבִכְיוֹ יְדַבֵּר אֶל אֶפְרַיִם לֵאמֹר: “הַנַּח לִי, כִּי מוֹת אָמוּת, – וְחוּשָׁה אַתָּה תַּחְתַּי, כִּי נָחוּץ הַדָּבָר!… הִנֵּה בָּאִגֶּרֶת הַזֹּאת שֻׁלַּחְתִּי לַהֲבִיאָהּ אֶל סֶפְתָּה – קָחֶהָ – אָנֹכִי מֵת – וְלֵךְ אַתָּה הֲבִיאֶהָ… וְזֶה אוֹת הַמַּלְאֲכוּת, קַח גַּם אוֹתוֹ וְרוּץ אֶל מַחֲנֵה פַרְעֹה!…”

וְאֶפְרַיִם הִשְׁתָּאָה רֶגַע, וּכְרֶגַע אָמַר לִבּוֹ לוֹ, כִּי אַךְ אֱלֹהִים הֶרְאָהוּ אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלֵךְ בָּהּ בְּטֶרֶם יָבֹא סֻכּוֹתָה. וְלָמָּה? אוּלַי לְמַעַן יָבִיא דָּבָר אֶל מֹשֶׁה מִמַּחֲנֵה פַרְעֹה… וְהֵן אַף קָצַנָּה שָׁם הִיא – וְהִגִּיד לָהּ כִּי לֹא נִמְלַט הוֹשֵׁעַ כַּעֲצָתָהּ אוּלַי תַּעֲשֶׂה עוֹד דָּבָר לְהַצִּילוֹ… יַגִּיד לָהּ – וְיִרְאֶנָּה עוֹד זֹאת הַפָּעַם… זֹאת הַפַּעַם בְּטֶרֶם יֵלֵךְ, אוֹ יָמוּת…

וַיַּחְלֵט וַיִּקַּח מִן הָרָץ אֶת אֲשֶׁר נָתַן לוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ “וְהֹרְנַחַתְּ אֲדוֹנֶיךָ שָׁם הוּא?…”

“לֹא!” קָרָא הָרָץ, “וְהוּא הֵן נָתַן הָאִגֶּרֶת בְּיָדִי…”

וּבְעוֹד הוּא נֶאֱנָח וְחוֹרֵק שֵׁן מִמַּכְאוֹבוֹ הַבּוֹעֵר, הֶרְאָה לְאֶפְרַיִם דֶּרֶךְ קְצָרָה אֲשֶׁר יֵצֵא אֵלֶיהָ בַּמִּשְׁעוֹל מִבֵּין שְׂדוֹת הַכֻּסֶּמֶת וְעָבַר אֶת הַיְאוֹר אֲשֶׁר שָׁם, וְכָל עוֹד בִּינָתוֹ בּוֹ רָעֲדוּ שְׂפָתָיו וְדוֹבְבוּ עוֹד: “מַהֵר וָלֵךְ!… אוֹתִי, עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֲזוֹב… פֹּה אֶהְיֶה, וּמְצָאוּנִי עוֹבְרֵי אֹרַח… אִם חַי וְאִם מֵת יִמְצָאוּנִי…”

וְאֶפְרַיִם עוֹדֶנּוּ חוֹשֵׁב, אוּלַי טוֹב טוֹב כִּי יָבִיא אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל? וַיָּשָׁב וַיֹּאמַר: לֹא! הֵן לֹא לְפַרְעֹה וְלֹא לְשַׂר הַצָּבָא הוּא כָתוּב… וְיָשַׁב וַיֹּאמֶר: וּפֶן יַכִּירֵנִי שָׁם מִי מִלְּבַד קָצַנָּה?… וַיִּתְנוֹדֵד הַנַּעַר כִּי נִחַם רֶגַע עַל דַּרְכּוֹ זֹאת, וְהִנֵּה קוֹל הָרָץ זוֹעֵק: “רוּץ! רוּץ וְאַל תְּבוֹשֵׁשׁ כִּי נִמְרָץ הַדָּבָר!”

אָז נִכְמַר לֵב אֶפְרַיִם לְמַרְאֵה הָאֻמְלָל הַזֶּה, הַנֶּאֱמָן כֹּה לְשׁוֹלְחָיו כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בוֹ, וַיְבַקֵּשׁ לְשָׁאֳלוֹ עוֹד דָּבָר, אַךְ הָאֻמְלָל כָּל בְּשָׂרוֹ רָעַד עָלָיו וּשְׂפָתָיו הֵחֵלּוּ דוֹבְבוֹת מָה וְכָל גֵּווֹ מִתְחַבֵּט כְּאַיִל שָׁחוּט, וַיִּשַּׁק לוֹ אֶפְרַיִם וַיֹּאמֶר בְּדִמְעָה: “בְּיָדְךָ, אֵל אָבִי, אַפְקִיד נַפְשִׁי!” וַיִּשָּׂא אֶת רַגְלָיו וַיָּרָץ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָרְאָה.

הוּא רָץ כְּאַחַד הַצְּבָאִים, וְהַסְּעָרָה בָּאָה אַחֲרָיו וַתִּדְחָפֵהוּ עוֹד, בָּא הַגֶּשֶׁם וְהַבָּרָד – וְהוּא רָץ, מַסְתִּיר אֶת הָאִגֶּרֶת מִפְּנֵי הַמַּיִם הַנִּתָּכִים עָלָיו – וְכֵן בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה בְּעוֹד הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה.

וְהִנֵּה הוּא רָחוּץ לְמִשְׁעִי, מֻשְׁקֵה יַיִן וְשָׂבֵעַ, לָבוּשׁ כְּתֹנֶת בֹּץ רַכָּה וְחָגוּר בֶּגֶד צֶמֶר חָם, מוּבָל בִּידֵי אָפוּ הָעֶבֶד אֶל אֹהֶל קָצַנָּה…

קָצַנָּה, מַשָּׂא-נַפְשׁוֹ זֹאת – הֵן הִיא אֲשֶׁר עָשָׂתָה לוֹ כְּנָפַיִם בַּדֶּרֶךְ, בְּרוּצוּ וּפָנֶיהָ רִחֲפוּ לְפָנָיו, הֵן אַךְ זִכְרוֹנָהּ הִיא עוֹדְדָהוּ לְדַבֵּר בֶּטַח אֵין-פַּחַד בְּמִשְׁמְרוֹת הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר – וְעַתָּה, מַה יֶּחֱרַד לִבּוֹ בְּגִשְׁתּוֹ אֶל אָהֳלָהּ? –

הַאִם לֹא יַכִּירוּ שָׁם מִי מֵאַנְשֵׁי קָצַנָּה אֲשֶׁר עִמָּהּ בָּאֹהֶל?

ג    🔗

וְאֹהֶל קָצַנָּה – כָּל קֶרֶן אוֹר לֹא נִרְאֲתָה מִתּוֹכוֹ חוּצָה. הוּרַם מָסַךְ הַפֶּתַח מִקֶּדֶם: “פֹּה הִיא”, אָמַר הָעֶבֶד וַיֵּלֶךְ לוֹ, וְאֶפְרַיִם הָעֳמַד בַּחֹשֶׁךְ לְבַדּוֹ. אַךְ קַו אוֹר בָּקַע מִבֵּין הַיְרִיעוֹת אֲשֶׁר בַּתָּוֶךְ, מִן הָאֹהֶל הַפְּנִימִי – וְנִדְמָה לוֹ כִּי אַנְחַת בִּכְיָה נִשְׁמַע לוֹ מִשָּׁם…

“שָׁלוֹם!” קָרָא בְּקוֹל לֹא רָם…

וְהִנֵּה הוּרַם הַמָּסָךְ הַפְּנִימִי וַיִּפֹּל, וַיְהִי אוֹר וְיֶחְשַׁךְ – וְאִשָּׁה לְפָנָיו עוֹמֶדֶת… הַזֹּאת הִיא? – וְהוּא מַחֲרִישׁ. הָאִשָּׁה נָסוֹגָה אָחוֹר בְּיִרְאָה וַתָּשָׁב וַתָּרֶם אֶת הַמָּסָךְ, כִּי תַבִּיט לָאוֹר אֶת הַנִּצָּב לִקְרָאתָהּ דּוּמָם:

“מִי אַתָּה וּמַה לְּךָ פֹה?”

אָכֵן, הַמֵּינֶקֶת, הָאַשּׁוּרִית הַזְּקֵנָה הִיא זֹאת!

וַיִּתְאַפַּק אֶפְרַיִם וַיַּעַן": “מִבֵּית הֹרְנַחַתְּ”…

וַיִּקְרַב אֶל נֹכַח הָאוֹר, כִּי בָטַח לִבּוֹ פִּתְאֹם, אֲשֶׁר הַזְּקֵנָה הָאַשּׁוּרִית הַזֹּאת, אַךְ טוֹבָה תַּעֲשֶׂה עִמּוֹ. הֵן הִיא אֲשֶׁר בְּחָלְיוֹ הָפְכָה מִשְׁכָּבוֹ בְּחֶמְלָה רַבָּה וַתְּהִי יוֹשָׁבֶת עַל יַד מִטָּתוֹ וּמְסַלְסֶלֶת בִּשְׂעָרוֹ בְּאָמְרָהּ, כִּי פָנָיו כִּפְנֵי בְנָהּ אֲשֶׁר הָיָה לָהּ לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּטֶרֶם תּוּבָא בִּשְׁבִי אַשּׁוּר מִצְרַיְמָה…

“הַאִם לֹא תַכִּירִינִי, אַרְבֵּלָת?” שָׁאַל אֶפְרַיִם בְּשַׂחֲקָה. –

הַזְּקֵנָה נֶחְפְּזָה נִבְעָתָה, פָּתְחָה פֶּה, קָפְאָה עַל מְקוֹמָהּ וּמֵרֹב פַּחֲדָהּ אַף הֶגֶה לֹא יֵצֵא מִפִּיהָ…

“בָּרַחְתִּי…” לָחַשׁ לָהּ אֶפְרַיִם בְּשָׁחֲחוֹ עַל אָזְנָהּ.

וַתְּמַהֵר הַזְּקֵנָה וַתַּחֲזֵק בְּיָדוֹ וְתִמְשְׁכֵהוּ אַחֲרֶיהָ מֵעֵבֶר הַמָּסָךְ בְּלִי אֹמֶר. בְּיָד רוֹעֶדֶת הֶחֱלִיקָה עַל רֹאשׁוֹ וַתִּרְמֹז לוֹ כִּי יַעֲמֹד – וְהִיא נֶחְפְּזָה אֶל מֵעֵבֶר הַמָּסָךְ הַשְּׁלִישִׁי.

“מָה?! הֵנָּה בָא?” נִשְׁמַע מִשָּׁם קוֹל נִבְעָת וְנִרְגָּשׁ.

וְהִנֵּה הִיא – קָצַנָּה, חִוְרָה, חֲרֵדָה וּפוֹרֶשֶׂת כַּפַּיִם, מִתְכַּנֶּסֶת בְּקִרְבָּהּ וּמַרְחִיבָה עָלָיו עֵינַיִם בְּלָחֲשָׁה בְּקוֹל עָמוּם: “וְהוֹשֵׁעַ אֵיפֹה הוּא?…”

“הוּא לֹא אָבָה לִבְרֹחַ, לְמַעַן אוּכַל הִמָּלֵט אָנֹכִי…”

“הוֹשֵׁעַ! הוֹשֵׁעַ!” יִלְלָה קָצַנָּה חֲרִישִׁית וַתָּלֶט פָּנֶיהָ בִּשְׁתֵּי כַפּוֹת יָדֶיהָ וַתִּרְעַד כֻּלָּהּ מִבֶּכִי.

וְאֶפְרַיִם עוֹמֵד נִכְלָם, – הֵן לֹא אוֹתוֹ בִקְשָׁה קָצַנָּה, וְהוּא לְפָנֶיהָ בָּא… הַלְּמַעַן תִּרְאֶה כִּי הוֹשֵׁעַ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ הָיָה?…

“וְאֵיכָה… לָמָּה בָּאתָ הֵנָּה?”

אֶפְרַיִם בָּלַע דִּמְעָתוֹ, הִתְאַפֵּק וּבְקוֹל נֶחְנָק עָנָה: “לִרְאוֹתֵךְ… לְהַגִּיד לָךְ בָּאתִי, כִּי הוֹשֵׁעַ לֹא נִמְלַט, וְאֶל הַמִּכְרוֹת יוּבָא…”

קָצַנָּה שָׁתָה יָדֶיהָ עַל רַקּוֹתֶיהָ וְתִתְהַלֵּךְ בָּאֹהֶל כְּחַיָּה כְּלוּאָה וּבְקִנְאַת לִבָּהּ דִּבְּרָה אֶל נַפְשָׁהּ: “וּמַה אֶעֱשֶׂה? מָה אֶעֱשֶׂה כָּעֵת?! וְאָנֹכִי יַד פְּדוּת נָתַתִּי לוֹ – וְהוּא לֹא קִבֵּל…לֹא אָבָה קַחַת חֻפְשָׁה מִיַּד בַּת מִצְרַיִם… הֵן לֹא עִבְרִיָּה נְבִיאָה אָנֹכִי!.. אַךְ אֲשֶׁר יָזַמְתִּי אֶעֱשֶׂה!” – קָרְאָה וַתִּרְקַע פִּתְאֹם בָּרֶגֶל, “אֲנִי כְּבַת מִצְרַיִם עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה!”

הַזֹּאת קָצַנָּה? עֵינֶיהָ בָעֲרוּ בָּהּ וּכְלַהַב אֵשׁ הֵצִיף אֶת פָּנֶיהָ רֶגַע – “שֵׁב!” אָמְרָה לְאֶפְרַיִם מַחְלִיטָה וְשׁוֹאֶפֶת רוּחַ – “שֵׁב וְסַפֵּר, אֵיךְ הָיָה הַדָּבָר?”

“יַלְדָּתִי!” חָרְדָה אֵלֶיהָ מֵינִקְתָּהּ, “תִּיקַר נָא נַפְשֵׁךְ בְּעֵינַיִךְ! יָרֵאתִי, – כִּי מַה תַּעֲשִׂי, מָה, אִם יִמָּצֵא זֶה?”

“הַנִּיחִי לִי!” פָּקְדָה עָלֶיהָ קָצַנָּה, “הַנִּיחִי וָצֵאִי”.

הַזְּקֵנָה יָצָאָה נִדְכָּאָה וַתִּקְרֹס וַתֵּשֶׁב מֵעֵבֶר הַמָּסָךְ, וְקָצַנָּה תָּפְסָה רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַתִּשָּׁקֵהוּ בְּמִצְחוֹ נָשֹׁק וּבָכֹה, נָשֹׁק וְהַבִּיט בְּפָנָיו וְאָמֹר: “נַעַר טוֹב! מַה שֻׁנּוּ פָנֶיִךָ! אֶת נַפְשְׁךָ בְּכַפְּךָ שַׂמְתָּ וַתָּבֹא הֵנָּה! מֶה חָכַמְתָּ! מֶה עָצַמְתָּ! וּרְאֵה – הֵן אַךְ גֶּבֶר נָבוֹן, אִישׁ גְּבוּרָה הָיִיתָ בְּיָמִים אֲחָדִים! – סַפְּרָה, סָפְּרָה נָא לִי מִכָּל!”

אֶפְרַיִם נִרְעַד נָבוֹךְ, הָיָה כְּשִׁכּוֹר – וּפִתְאֹם נָפַל רֹאשׁוֹ עַל כְּתֵפָהּ בְּאֵין אוֹנִים… יָדְעָה נַפְשׁוֹ כִּי הֶמְיַת רוּחָהּ זֹאת אַךְ לְהוֹשֵׁעַ הִיא, וְהוּא – מָה רָגְשָׁה נַפְשׁוֹ בוֹ אֶל בַּת מִצְרַיִם זֹאת – וְלוּ יָצְאָה נַפְשׁוֹ כֹּה בְּתָמְכוֹ רֹאשׁוֹ עַל כְּתֵפָהּ הָרַךְ וְהֶעָנֹג!

“וְלָמָּה תֶּחֱשֶׁה וְלֹא תַגִּיד? סַפְּרָה וְאֵדְעָה, מָה אֶעֱשֶׂה עוֹד?”

אָז הִתְאוֹשֵׁשׁ אֶפְרַיִם וַיְסַפֵּר לְקָצַנָּה אֵת הַכֹּל, הָחֵל בְּהוֹשֵׁעַ וְכַלֵּה בָּאִגֶּרֶת אֲשֶׁר הֵבִיא עַתָּה אֶל סֶפְתָּה.

וְקָצַנָּה מִמּוּלוֹ יוֹשֶׁבֶת, יָדֶיהָ עַל בִּרְכֶּיהָ וְעֵינֶיהָ אֶל פָּנָיו, וּכְכַלּוֹתוֹ מִדַּבֵּר, הֵנִיעָה רֹאשׁ וַתֹּאמַר: “אָכֵן, נִפְלָאִים אַתֶּם הָעִבְרִים! זֶה לְמַעַן הָקֵל לְאָחִיו אֶת הַפְּלֵטָה – אֶל הַמִּכְרוֹת יֵלֵךְ; וְזֶה, בְּבַקְּשׁוֹ פְּדוּת לְאִישׁ-כָּפְרוֹ – אֶת נַפְשׁוֹ בַּכַּף שָׂם וַיָּבֹא עַד הֵנָּה… נִפְלָאִים אַתֶּם הָעִבְרִים! – – אָכֵן, גַּם אֲנִי בַּת מִצְרַיִם עוֹד אֲנַסֶּה דָּבָר… כִּי מָנוֹחַ לֹא אֶמְצָא לֹא בַּחַיִּים וְלֹא בַּמָּוֶת כָּל עוֹד הוֹשֵׁעַ בַּמִּכְרוֹת יִתְעַנֶּה…”

כָּכָה הָגְתָה קָצַנָּה כִּמְדַבֶּרֶת אֶל לִבָּהּ וְדִמְעָתָהּ שָׂמָה מַחֲנָק לְקוֹלָהּ; וּפֶתַע זָעָה, הִטְּתָה אֹזֶן אֶל מֵעֵבֶר הַמָּסָךְ וַתִּקְרָא בְּלַחַשׁ: “אַרְבֵּלָת!” הוֹצִיאִיהוּ! הַסְתִּירִיהוּ! – סֶפְתָּה בָּא וּפֶן יַכִּירוֹ!

וְאַךְ מָצְאָה הַזְּקֵנָה לְהַחְבִּיא אֶת אֶפְרַיִם בְּפִנָּה אֲחוֹרֵי הָאַרְגָּז בָּאֹהֶל הָאָפֵל וַתְּכַס עָלָיו בְּסָדִין – וְסֶפְתָּה בָּא וְקָצַנָּה צָהֲלָה לִקְרָאתוֹ בַּהֲגוֹת אַהֲבָה: “חֲדָשׁוֹת? חֲדָשׁוֹת אֲנִי רוֹאָה בְּפִיךָ!”

וְסֶפְתָּה שׁוֹחֵק בְּקוֹל: “הַכְּחָתוּל בַּחֹשֶׁךְ תִּרְאִי?” וְהִיא כְּמִתְאַבֶּקֶת עִמּוֹ תִקְרָא: “הַנִּיחָה! הַנִּיחָה רֶגַע – מַה הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת לַאֲדוֹנִי?”

“הָאִגֶּרֶת אֲשֶׁר צִפִּיתִי לָהּ הִנֵּה הוּבָאָה – וְאַיֵּה הַנַּעַר הָרָץ? הֵן אֶל אָהֳלֵךְ בָּא”.

"שְׁלַחְתִּיו!… לְאַרְבֵּלָת צִוִּיתִי כִּי תְבִיאֵהוּ אֶל אַפוּ וּשְׁלָחוֹ מִן הַמַּחֲנֶה לְבַל יָלִין פֹּה… אַרְבֵּלָת צֵאִי!

וְאַרְבֵּלָת יָצְאָה וַתֵּשֶׁב עַל הָאַרְגַּז אֲשֶׁר אֶפְרַיִם נֶחְבָּא אֲחוֹרָיו.

“וְלָמָּה זֶה שְׁלַחְתִּיו!?” וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְשָׁאֳלוֹ עוֹד דָּבָר.

"שְׁאַלְתִּיו, אִם יֵשׁ עוֹד בְּפִיו לְהַגִּיד מָה וַיֹּאמַר:,אָיִן'…

וָאֹמַר: לָמָּה יִהְיֶה פֹּה? אוּלַי יִקָּרֵא עוֹד אֶל פַּרְעֹה…"

“אָכֵן חָכַמְתְּ, בַּת!” חָכַמְתְּ וְלִמְלוּכָה תִּצְלָחִי", קָרָא סֶפְתָּה וַיִּשַּׁק לָהּ בְּעֹז.

“הַנִּיחָה… וּמַה בָּאִגֶּרֶת?”

“אֲנִי קָרוּא לָשׁוּב כַּאֲשֶׁר קִוִּיתִי…” עַתָּה יָשֵׁן פַּרְעֹה, וּכְקוּמוֹ, לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר אָבֹא לְפָנָיו וְשִׁלְחָנִי… וּמַה הִגִּיד הַמַּלְאָךְ לָךְ?"

“הוּא הִגִּיד לִי, כִּי נִרְגָּז אָבִי עַל צֵאתִי,בְּמַסַּע שַׁעֲשׁוּעִים' זֶה… דּוֹאֵג הוּא לִי, וַיִּשְׁלַח לְהַגִּיד לִי… כִּי שׁוֹב אָשׁוּב גַּם אָנֹכִי!”

“לֹא! – כִּי אַתְּ פֹּה תִּהְיִי, וְעִם הַגְּבֶרֶת אֵשֶׁת בָּאִי תֵּלְכִי בַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ הִיא… כִּי לָמָּה לֹא תִרְאִי בְּצֵיד הָעִבְרִים? וְלָמָּה לֹא תֵלְכִי גַּם אַתְּ גֹּשְׁנָה עִם רֵעוֹתָיִךְ?”

“וְלָמָּה לֹא אֶמְצָא עוֹד חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי, כִּי לֹא תִּקָּחֵנִי צֹעֲנָה אִתָּךְ?”

צָלְלוּ נְשִׁיקוֹת וּשְׂחוֹק עֲגָבִים – וְקָצַנָּה עוֹדָהּ שׁוֹאֶלֶת: “לָמָּה? לָמָּה, אֲדוֹנִי?!”

“יָפָתִי! יְמֵי מְבוּכָה נָכוֹנוּ בְּצֹעַן… וְטוֹב לָךְ הֱיוֹת בְּגֹשֶׁן – וְחָסִית בְּצֵל בָּאִי וְאִשְׁתּוֹ הַזְּקֵנָה, כִּי בַאֲשֶׁר זִקְנָה שָׁם חָכְמָה!”

“וַתְּבַקֵּשׁ כִּי אֶחְכָּמָה, גַּם אֲנִי?”

“אַךְ כִּמְעַט; וְרַק עַד עֲבוֹר יְמֵי הַמְּבוּכָה וְאָז…” וּבְטֶרֶם יְכַלֶּה דְּבָרוֹ נֶאֱנַח אַנְחַת חֶמְדָה וּנְשִׁיקוֹתָיו צָלָלוּ.

“וְזֹאת הַמְּבוּכָה הַקְּרוֹבָה בַּמֶּה תִהְיֶה?”

לַחַשׁ דְּבָרִים. קָצַנָּה בְּיִרְאָה תִּשְׁאַל וְסֶפְתָּה בִּשְׂחוֹק יַעֲנֶה.

וְאַרְבֵּלָת הַזְּקֵנָה שָׁחֲחָה אֶל אֶפְרַיִם בְּמַחֲבוֹאוֹ וּבַלָּאט אֶל אָזְנוֹ בְּאֵין קוֹל תֹּאמַר: “נֵצֵא. אֲבִיאֲךָ אֶל אַפוּ, הֲלֹא שָׁמַעְתָּ – וְנִמְלָטְתָּ…”

אוּלָם אֶפְרַיִם לֹא זָע. כְּאֶבֶן דּוּמָם הָיָה. דּוּמָם צָלַל בְּהַקְשִׁיבוֹ… שֶׁמֶץ דְּבָרִים תִּקַּח אָזְנוֹ מֵעֵבֶר הַמָּסָךְ, וּלְאָזְנָיו לֹא יַאֲמִין – הַאֵין זֶה אַךְ חֲלוֹם?

וְהִנֵּה יֹאמַר סֶפְתָּה; “וּכְשׁוּבֵךְ צֹעֲנָה – בְּכֶתֶר עַל רֹאשִׁי עָלַיִךְ אוֹפִיעָה!” –

“מַלְכִּי! מֵרִים רֹאשִׁי!” רָעַד קוֹל קָצַנָּה בִּתְחִנַּת עֲגָבִים, “וּמַה תִּתֵּן לִי אָז?”

“כָּל מוֹצָא שְׂפָתַיִךְ הַיָּפוֹת אֶתֵּן – הוֹ, חֶמְדַּת לִבִּי וּבְשָׂרִי! כָּל מִשְׁאֲלוֹתַיִךָ” –

“אֲבָל הַנִּיחָה לִי עַתָּה!”

“וְלָמָּה? הֵן מָחָר אֲנִי נוֹסֵעַ, וְיָמִים אֲחָדִים לֹא אֶרְאֵךְ עוֹד, יָפָתִי!”

אָנָּא! הַנִּיחָה לִי וַאֲדַבְּרָה כִּמְעָט… אָנֹכִי אַךְ חֶסֶד אֶשְׁאַל… עֲשׂוֹת חֶסֶד לַנַּעֲנִים, לְמַעַן כַּפֵּר פְּנֵי הָאֵלִים, פֶּן יֶחֱרֶה אַפָּם בָּנוּ… חֶסֶד כִּפּוּרִים תִּתֵּן… לֹא כֵן?"

“אָנֹכִי, הָהּ! הֵן גַּם אֶת נַפְשִׁי וּבְשָׂרִי לָךְ אֶתֵּן… קְחִי וְטִרְפִי!… הָהּ, טִרְפִינִי כִּלְבִיאָה!…”

"בִּי, הַנִּיחָה עַד בּוֹאֵנוּ צֹעֲנָה… הָהּ, הֶרֶף, מַלְכִּי! הֶרֶף נָא! – – –

לֹא! – רֵאשִׁית מַמְלַכְתִּי אַתְּ תִּהְיִי! – הַמְלִיכִינִי, חַתּוֹרָה!

הוֹ, אֵלָתִי! – סוּסָתִי! סוּסָתִי!…"

כְּנָחָשׁ הֵגִיחַ אֶפְרַיִם חוּצָה, קָם וַיִּסְפֹּק אֶגְרוֹפָיו עַל רֹאשׁוֹ וּבַחֲרֹק שִׁנַּיִם נָשְׁפָה קִלְלָתוֹ: “אֲרוּרָה מִצְרַיִם! אֲרוּרָה תִּהְיֶה!”

וְאַרְבֵּלָת, אֲשֶׁר נֶחְפְּזָה אַחֲרָיו, הֶחֱזִיקָה בוֹ בִּבְכִי וַתִּלְחַשׁ בִּרְעָדָה: “כְּשִׁפְחָה, הָהּ כְּשִׁפְחָה כֵּן יְעַנֶּה אֶת הַיַּלְדָּה! – וְהִיא הֵן שָׂנֵא שְׂנֵאַתְהוּ!”

לוּלֵי הוֹשֵׁעַ! לוּלֵי הוּא עָמַד עָלַי בִּכְבָלָיו – וְאֶהֱרֹג רֶגַע אֶת שְׁנֵיהֶם יָחַד!" נֶאֱנַק אֶפְרַיִם בְּרֶצַח, וּבְפָרְשׂוֹ אֶת כַּפָּיו – נָפַל וְלִבּוֹ אַרְצָה, וּמֵצַח פָּנָיו חָפַר חָבַט בַּחוֹל הָרָטֹב…

“הַס… הַס!” קָרְאָה הַזְּקֵנָה בַּחֲרָדָה וַתֵּחָפֵז אֶל אֹהֶל אַפוּ לִקְרֹא לוֹ לִשְׁלֹחַ מִפֹּה אֶת הַנַּעַר הָאָיֹם –

וּסְבִיב אֹהֶל קָצַנָּה, הָרוּחַ כְּבַחֲלִילִים יְהַלֵּךְ, – סוֹבֵב הוֹלֵךְ, שׂוֹרֵק וּמְקוֹנֵן יָחַד…

ד    🔗

בְּיַד אַפּוּ שֻׁלַּח אֶפְרַיִם מִן הַמַּחֲנֶה, מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וְגַם צֵידָה נִתְּנָה לוֹ לַדֶּרֶךְ, וַיּוּבָא עַד מִגְדּוֹל וַיָּלֶן שָׁם בַּמִּבְצָר הַהוּא.בַּפִּנָּה, תּוֹךְ חֶדֶר נִרְחָב, חֲדַר הַמִּשְׁמֶרֶת אֲשֶׁר בְּקִיר הַחוֹמָה, נָפַל הָעֶלֶם עָיֵף וְיָגֵעַ עַל הַשַּׂק וְהַתֶּבֶן אֲשֶׁר הֻצַּע לוֹ; וּבְלִי חֲשׁוֹב דָּבָר וַחֲפֹץ עוֹד חֵפֶץ, נִרְדַּם בַּאֲשֶׁר נָפַל וַיִּישָׁן.

וּבִשְׁנָתוֹ שָׁבָה הוֹפִיעָה לוֹ מְצוֹדֶדֶת לְבָבוֹ: מֵרָחוֹק, מִן הַמַּאֲפֵל, אֹפֶל רֵיק אֵין-כֹּל, נִרְאֲתָה לוֹ קָצַנָּה וַתָּצֶץ כְּמַרְאֵה הַשַּׁחַר בְּהִלּוֹ בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר. הִיא זָרְחָה לוֹ בַּעֲטֶרֶת כַּנְפֵי זָהָב לְרֹאשָׁהּ וּבִרְבִיד זָהָב עַל חֶלְקַת צַוָּארָהּ, נוֹפֵל עַד שָׁדֶיהָ; וּבִלְבוּשׁ רְקוּם זָהָב, לְבוּשׁ מַלְכוּת, צָעֲדָה לִקְרָאתוֹ כְּיוֹצֵאת בְּמָחוֹל; וּבְנַעְנְעָהּ בְּיָדָהּ שׁוֹשַׁן-לוֹט גָּדוֹל, אֲשֶׁר צִלְצֵל בַּדְּמָמָה כְּפַעֲמוֹן כֶּסֶף, קָרֹב תִּקְרַב אֵלָיו אַף רָמֹז תִּרְמֹז לוֹ מַה בְּשַׂחֲקַת-חֵן וְרַחֲמִים… אוּלָם אֶפְרַיִם אַךְ נִרְגַּז לִקְרַאת בּוֹאָהּ, שָׁלַח יָד דּוֹחָה לְעֻמָּתָהּ וַיַּעַן: “מִי אָתְּ?! – לֹא יְדַעְתִּיךָ, בַּת מִצְרָיִם!” – וּכְהַפְנוֹתוֹ מִמֶּנָּה, הִתְהַפֵּךְ –

וַיִּיקָץ – –

הוּא נֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וַיָּקָם בְּטֶרֶם בֹּקֶר, כַּאֲשֶׁר אָמַר אֶמֶשׁ בְּשָׁכְבוֹ, וַתְּהִי רֵאשִׁית מַחֲשַׁבְתּוֹ: הִמָּלֵט מִגְּבוּל מִצְרַיִם, – הִבָּדֵל מִן הַזִּמָּה וְהַמַּעַל אֲשֶׁר רָאָה וְהַרְחִיק מִנִּכְלֵי מִצְרַיִם, – הָרָעִים אֲשֶׁר יֶאֱרְגוּ הֵמָּה וּנְשׁוֹתֵיהֶם יָחַד; הִמָּלֵט הַמִּדְבָּרָה וָבוֹא אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, אֲשֶׁר זֶה מֹשֶׁה הַנֶּאְדָּר יַנְחֵהוּ, וְאֶל נוּן אֲבִי-אָבִיו, אֲשֶׁר שָׂשׂ כְּגִבּוֹר לָצֵאת בְּעֵת זִקְנָתוֹ לַנְּדוּדִים; וָשָׁם – אֲשֶׁר יִקְרֶה אֶת כָּל הָעָם יִקְרֵהוּ גַם הוּא.

וְהִנֵּה נִשְׁמַע לְאֶפְרַיִם בְּהִדַּבֵּר שְׁנַיִם מִן הַשּׁוֹטְרִים אֲשֶׁר נִצְּבוּ בְּפֶתַח הַבַּיִת לְמִשְׁמָר; כִּי שָׁאַל הָאֶחָד וַיֹּאמַר: “וְלָמָּה הִשְׁכִּימוּ כֹּה מְשָׁרְתֵי הָאֵלִים אֶל הַמִּקְדָּשׁ?”

וַיַּעַן הַשֵּׁנִי: “הָאָרֶץ רָגְזָה וַתָּנָט הַלַּיְלָה וְהַכֹּהֲנִים יֶחֱשׁוּ? כִּי עַל כֵּן נוֹעֲדוּ לְהִוָּעֵץ, בַּמֶּה יְקַדְּמוּ אֶת פְּנֵי הָאֵלִים לַבֹּקֶר”.

“וְלָמָּה רָגְזָה כֹה? מַה יֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים?”

“אֵין זֹאת כִּי אָמוֹן-רָע, אֲשֶׁר הִתְעָה אֶת הָעִבְרִים בַּמִּדְבָּר, אָמַר לְהַבְהִילָם עוֹד! וַאֲנַחְנוּ דִּמִּינוּ כִּי הַבַּיִת יִפֹּל…”

“וְהֵמָּה, הַאַף אָמְנָם נָסַבּוּ וַיָּשׁוּבוּ אֶל פִּי-הַחִירוֹת?”

“אָכֵן, נְבוֹכִים הֵם בָּאָרֶץ; סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר, וּמֵזּוֹ נְבִיאָם אוֹבֵד דֶּרֶךְ – וַיְבִיאֵם יָמָה-סוּף, כִּי צָרָה לוֹ הַיַּבָּשָׁה!” –

וְיִצְחֲקוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּיו –

וְאֶפְרַיִם, אֲשֶׁר בִּשְׁנָתוֹ הַכְּבֵדָה לֹא שָׁמַע הַלַּיְלָה בְּנוֹעַ הָאָרֶץ, הָיָה גַּם הַפַּעַם כְּלֹא שׁוֹמֵעַ, אַךְ בְּלִבּוֹ אָמַר: “עַתָּה אֵדַע אָנָה אֶפְנֶה לְבַקֵּשׁ אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל; אֶל פִּי הַחִירוֹת, אָמְרוּ, אֶל מוּל הַיָּם, – וְשָׁמָּה גַּם אֵלֵכָה”.

אַף זֹאת אָמַר בְּלִבּוֹ עוֹד וַיִּתְחַזֵּק: “אִם הִבִּיט אֵל יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ – וַתִּרְעַד, אֵין זֹאת כִּי רָאֹה רָאָה אֶת עַמּוֹ אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְגַם אֶת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ הָרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם – רָאָה; וּמֹשֶׁה, הוּא יֵדַע יָדֹעַ לַנְחוֹת אֶת הָעָם…”

וּבְטֶרֶם יֵצְאוּ הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּמִּקְדָּשׁ, לִקְרוֹא מֵאֹפֶל אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הֶחָדָשׁ, כִּי יִוָּלֵד, וּלְקַדֵּם אֶת פָּנָיו בְּרִנָּה וּבִתְפִלָּה – יָצָא אֶפְרַיִם לְדַרְכּוֹ, וּצְרוֹרוֹ הַקָּטֹן בְּיָדוֹ, וַיֵּלֶךְ בְּעוֹד חֹשֶׁךְ אֶל עֵבֶר הַיָּם.

נִדְכָּא, דּוּמָם בַּחֹשֶׁךְ נִכְחוֹ הָלַךְ, בְּלִי דַעַת מָה רַב הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר לְפָנָיו… אַךְ כְּהִגָּלוֹת לְעֵינָיו, בְּאֵד הַשַּׁחַר הַמִּתְבַּהֵר, זֶה הַמִּדְבָּר הַמִּשְׂתָּרֵעַ לְמֶרְחֲבָיו, – שָׁאֹף שָׁאַף הָעֶלֶם רוּחַ כְּאִישׁ הַיּוֹצֵא מִתַּחַת חֹמֶר מַיִם רַבִּים – וַיִּמָּלֵא לִבּוֹ דְרוֹר, דְּרוֹר אֵין מְצָרִים, וְקוֹל תְּרוּעָה שָׂשׂ וַיִּפְרֹץ פֶּתַע מִגְּרוֹנוֹ, – הוא הַקּוֹל אֲשֶׁר הָיָה מַזְעִיק בּוֹ אֶת הָרוֹעִים מִדֵּי בֹקֶר:

“עוּרָה-עוּר!” צָהַל קוֹלוֹ בְּעֹז!

אוּלָם הַפַּעַם הֵעִיר רַק צִפּוֹר אַחַת מֵחֲגָו-צוּר, וַתִּתְעוֹפֵף בְּלִבְנַת הַשַּׁחַר, – וְאֶפְרַיִם פָּרַשׂ כַּפָּיו אַחֲרֶיהָ, כִּי רֶגַע נִדְמָה לוֹ, אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְהִתְעוֹפֵף גַּם הוּא לְרוּחַ הַבֹּקֶר! –

הוּא קַל וְעַז וְחָפְשִׁי, וְאֶל עַמּוֹ וְאֶל מַחֲנֵהוּ וְאֶל בֵּית-אֲבוֹתָיו יְמַהֵר, אֲשֶׁר שָׁם, אַךְ שָׁם, קִנּוֹ וּמִשְׂגַּבּוֹ נֵצַח!

כִּי כְּגֵר נוֹדֵד הַשָּׁב מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְהוּא קָרֵב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אֲשֶׁר הֻדַּח מִמֶּנָּה, כֵּן שָׁאַף עַתָּה הָעֶלֶם אֶל עֲדַת יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, אֲשֶׁר יָצְאוּ לִנְדוּדִים וַאֲשֶׁר מִצְרַיִם רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם…

לוּ יָכֹל אֶפְרַיִם וְהִבִּיט עַתָּה בְּפָנָיו הוּא, לִרְאוֹת מַה הֵם! – הֵן אַךְ נַעַר הָיָה בְּצֵאתוֹ לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים לָבוֹא צֹעֲנָה, וְעַתָּה כָּל לִבּוֹ יֹאמַר לוֹ: גֶּבֶר אַתָּה וּכְאִישׁ בִּגְבוּרָתוֹ תָּבֹא אֶל עַמְּךָ לְעָבְדּוֹ בְּדַרְכּוֹ, דֶּרֶךְ הַתְּלָאָה, – עָבֹד בְּלֵב אַמִּיץ לִפְנֵי יְיָ וְלִפְנֵי מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, וְעַתָּה – לֵךְ!

וְכַעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ וְכָל הָאָרֶץ הֵאִירָה סָבִיב וַתִּזְרַח, רָאָה אֶפְרַיִם בֵּית-מִגְדָּלִים אֶחָד נוֹשָׁן, עָזוּב בַּמִּדְבָּר – וַיְמַהֵר שָׁמָּה וַיַּעַל בְּרֹאשׁ הַצְּרִיחַ, לְמַעַן יַשְׁקִיף סְבִיבוֹ לְמֵרָחוֹק, אוּלַי יִרְאֶה מָה וְיֵדַע אִם לְהֵימִין אוֹ לְהַשְׂמִיל.

וְהִנֵּה לְרַגְלֵי הָהָר, הַר בַּעַל-צְפוֹן, הָרוֹבֵץ בְּגֹבַהּ גַּבּוֹ הָאַדִּיר לִפְאַת הָרָקִיעַ, נִרְאָה לְאֶפְרַיִם הַיָּם – וְהוּא עוֹטֶה לִבְנַת אֵד כְּסָדִין:

“הַאֻמְנָם קָרוֹב הוּא הֵנָּה עַד כֹּה?” – הִשְׁתָּאָה אֶפְרַיִם לְמַרְאֵה יַם-סוּף וַיִּתְבּוֹנֵן עוֹד…

וְהַיָּם – גַּם מֵרָחוֹק נִרְאָה כִּי טֶרֶם יָנוּחַ מִזַּעְפּוֹ, וְאִם כִּי שָׁקְטָה הָרוּחַ אֲשֶׁר סָעֲרָה מִיּוֹם אֶתְמֹל, עוֹד רָגֹשׁ יִרְגְּשׁוּ הַגַּלִּים בַּיָּם, וּבְהַזּוֹתָם קֶצֶף יָשִׁיתוּ עַל גְּדוֹתָיו כְּעֵין עֲרָפֶל. וְהִנֵּה זֶה עָבוֹת קְטַנּוֹת עוֹלוֹת מִשָּׁם מֵאַחֲרֵי הָעֲרָפֶל, וְעַל טֹהַר שְׁמֵי הַבֹּקֶר תִּתְנַשֶׂאנָה: הַאִם סְעָרָה חֲדָשָׁה תְּבַשֵׂרְנָה אֵלֶּה, כִּי קְרוֹבָה הִיא?…

וְאֶפְרַיִם עוֹד יִלְטֹשׁ עֵינָיו, עֵינַי אַיָּה צוֹפוֹת מֶרְחַקִּים, – וְהִנֵּה, הִנֵּה לְרַגְלֵי הָהָר וְאֶל לְשׁוֹן-הַיָּם שָׁם, נְקֻדּוֹת נְקֻדּוֹת, כְּעֵדֶר צֹאן נָפוֹץ בְּמֶרְחֲבֵי הַחוֹל, – וַהֲלֹא אֳהָלִים, אָהֳלֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל הֵמָּה!

וְהוּא אָמַר כִּי עַד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ יוֹם, אוֹ גַם יוֹמַיִם, יִהְיֶה לְפָנָיו –

“הָאֵל!” קָרָא הָעֶלֶם בַּחֲרָדָה, "מַה קְּרוֹבִים הֵם! וְלָמָּה נָטוּ שָׁבוּ עַד הֵנָּה? הֵן עוֹד הַיּוֹם יַשִׂיגֵם פַּרְעֹה – וְאָנָּה מִפָּנָיו יִמָּלֵטוּ?!…

יָמִינָה – הַיָּם בְּכָל רָחְבּוֹ יִשְׂתָּרֵעַ, קֵדְמָה – לְשׁוֹן הַיָּם עַל דַּרְכָּם שְׁלוּחָה, מִצָּפוֹן – פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בָּאִים; וְלִפְנֵיהֶם אֵין דֶּרֶךְ בִּלְתִּי אִם אֶל עֵבֶר אֶרֶץ מִצְרַיִם – וְהָיוּ שָׁם לְמַכַּת חֶרֶב הֶרֶג וְאָבְדָן לִפְנֵי הַצָּבָא מִזֶּה וְלִפְנֵי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִשְׂתָּעֵר עֲלֵיהֶם בַּחֲמָתוֹ, מִזֶּה –

“הַצִּילָה, אֵל! – מַה תַּעֲשֶׂה לְעַמְּךָ כַּיּוֹם הַזֶּה!?” זָעַק אֶפְרַיִם מָרָה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו.

זֹאת לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בִּימֵי חַיָּיו אֲשֶׁר נוֹעַז קְרֹא לָאֵל וְדַבֵּר אֵלָיו, – אַךְ כְּקָרְאוֹ אֶת הַקְּרִיאָה הָרִאשׁוֹנָה הַזֹּאת, פָּרְצָה תְּפִלָּה מִלִּבּוֹ אֶל נֹכַח הַשָּׁמַיִם. וּבְכָל כֹּחַ קוֹלוֹ צָעֹק צָעֹק הַנַּעַר, לְמַעַן יִשְׁמָעֵהוּ יוֹשֵׁב הַמָּרוֹם רוֹכֵב הָעֲרָבוֹת – וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנָי, אֲדוֹנָי! אֵל שַׁדַּי הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא! אֵל אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי – הֲתִשְׁמַע?! – הַט אָזְנְךָ לִי וְשִׁמְעָה נָא! – נַעַר אָנֹכִי, אַךְ הֵן רָאֹה רָאִיתִי אֶת הַחַיִל הֶעָצוּם, חֵיל פַּרְעֹה הָרוֹדֵף אַחֲרֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם! – כִּי עַל כֵּן אֶקְרָא אֵלֶיךָ: שַׁדַּי! פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה אַתָּה בָּהֶם! הַבִּיטָה מִמְּעוֹן הַשָּׁמַיִם, כִּי רַב וְעָצוּם הָאוֹיֵב! וְעַמְּךָ, עַל נָשָׁיו וְעַל טַפּוֹ, רְאֵה – אֵיכָה יַעַמְדוּ הֵמָּה בִּפְנֵי צִבְאוֹת פַּרְעֹה וּמֶרְכְּבוֹת פָּרָשָׁיו?!… רְאֵה וּזְכוֹר, כִּי הֶאֱמִין הָעָם בְּךָ וַיֵּצֵא אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ – זְכוֹר זֹאת וְהַצִּילָה, אֵל! הוֹשִׁיעָה בְּעוֹד עֵת, פֶּן יָבֹא פַּרְעֹה וְיָדוּשׁ אֶת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּהִדּוֹשׁ מַתְבֵּן בְּמַדְמֵנַת הַיְאוֹר! ­ זְכוֹר אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ – הוֹ, זְכוֹר! – עֲשֵׂה וְהוֹשִׁיעָה, כִּי גָבַר אוֹיֵב! הוֹשַׁע-נָא, הַצֵּל-נָא, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב! – הַצִּילָה!”

כָּכָה זָעַק הַנַּעַר בְּחָזְקָה, וּבְטֶרֶם יוֹצִיא כָּל רוּחוֹ הַנִּרְגָּשׁ לִפְנֵי אֱלֹהָיו – נֶחְפַּז וַיֵּרֶד, דָּלֹג וְקָפֹץ מַטָּה בְּמַעֲלוֹת הַמִּגְדָּל הַהֲרוּסוֹת. וּכְרִדְתּוֹ כֵּן נָשָׂא אֶת רַגְלָיו וַיָּרָץ בְּכָל כֹּחַ אֶל עֵבֶר מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל – רוּץ בְּעַרְבַת הַמִּדְבָּר לְאֵין דֶּרֶךְ –

אֶל מֹשֶׁה, אֶל מֹשֶׁה יָרוּץ וְהִגִּיד לוֹ! – אוּלַי יִמְצָא עוֹד אִישׁ הָאֱלֹהִים עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בְּטֶרֶם יַשִּׂיג חֵיל פַּרְעֹה אֶת הָעָם, כִּי קָרוֹב הוּא – הוֹי, מַה קָּרוֹב!…

וּכְכֹל אֲשֶׁר יָרוּץ אֶפְרַיִם, כֵּן יִקְדְּרוּ הַשָּׁמַיִם וְכֵן יִגְבַּר הָרוּחַ.

קָדַר הַשֶּׁמֶשׁ, וּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם נִמְלְחָה בַּעֲנָנִים וְתִמְרוֹת-הַחוֹל, וְרוּחַ עַזָּה תְּחוֹלֵל מִדְבָּר, וּכְמוֹ בְּצִיצִית רֹאשׁוֹ נָשֹׂא תִשָּׂא אֶת הַנַּעַר, פָּרְעָה קְוֻצּוֹת תַּלְתַּלָּיו – וְהוּא כְעַל כַּנְפֵי הָרוּחַ יְרַחֵף… רַגְלָיו לֹא בְּכֹחַ אֱנוֹשׁ יִשָּׂאוּהוּ בַּמְּרוּצָה –

אֶל עַמּוֹ וְאֶל מוֹלַדְתּוֹ יִשְׁאַף, אוּלַי יָבֹא בְּעוֹד מוֹעֵד, אוּלַי יַצִּיל! –

וְהִנֵּה זֶה נִשְׁמַע לוֹ שְׁאוֹן גַּלֵּי הַיָּם כִּי נִגְרָשׁ. יַכּוּ מִשְׁבָּרִים בְּרַעַשׁ עַל סְלָעִים – עַל רַגְלֵי בַּעַל צְפוֹן הַמּוּצָקוֹת אֲשֶׁר שֻׁקְּעוּ בַּתְּהוֹם –

וְהִנֵּה הִנֵּה הָאֳהָלִים! אָהֳלֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תִּמְרוֹת הָאָבָק עֲלֵיהֶם תְּחוֹלֵלְנָה –

וְקוֹל! קוֹל יְיָ עַל מַיִם רַבִּים, קוֹל יְיָ עַל הַמִּדְבָּר הַמִּסְתָּעֵר!

קוֹל יְיָ בֶּהָדָר! קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ! קוֹל יְיָ בָּרוּחַ שָׁרַק – וַיַּעֲקֹר עֵץ תֹּמֶר מִשָּׁרְשׁוֹ וַיִּזְרְקֵהוּ כְּמַטְאֲטֵא לְרַגְלֵי הַנַּעַר – וְהַנַּעַר רָץ!

נִרְדָּף מֵרוּחַ וְנִשָּׂא בָּרוּחַ אֶל מֹשֶׁה יָחוּשׁ –

אֶל מֹשֶׁה, מַלְאַךְ יְיָ אֲשֶׁר לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ!

 

פָּרָשָׁה עֲשִׂירִית: מַעֲבַר יַם סוּף    🔗

הַיָּם רָאָה – וַיָּנֹס…

הֶהָרִים – רָקְדוּ כְאֵילִים…

(תְּהִלִּים)

א    🔗

קֵדְמָה-צָפוֹנָה, בְּ“דֶרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים” הַקָּרוֹב, אָמַר הָעָם לָלֶכֶת בְּצֵאתוֹ מֵאֶרֶץ גֹּשֶן, וַיִּפְנוּ לִפְרֹץ לָהֶם מַעֲבָר בֵּין מִבְצְרֵי אֵתָם. אֶפֶס כִּי עַז גְּבוּל אֵתָם – וַיַּסֵּב מֹשֶה אֶת הָעָם אֶל מִגְדּוֹל, תֵּימָנָה, לַעֲבוֹר אֶת גְּבוּל מִצְרַיִם מִשָּׁם.

וְהִנֵּה בָאוּ הַתָּרִים אֲשֶׁר שֻׁלְּחוּ מִלִּפְנֵי הַמַּחֲנֶה וַיַּגִּידוּ: “מַחֲנֶה רַב רָאִינוּ מֵרָחוֹק בְּמִגְדּוֹל, וּגְדוּדִים שָׁם בַּדְּרָכִים אוֹרְבִים אֶל הָעִבְרִים”. וַאֲשֶׁר שֻׁלְּחוּ לְרַגֵּל מֵאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, שָׁבוּ גַם הֵם וּבַחֲרָדָה סִפְּרוּ לֵאמֹר: “יָצָא פַּרְעֹה וְשָׁלִישָׁיו מִצֹּעַן וְהוּא רוֹדֵף בְּרִכְבֵי בַרְזֶל וְחַיִל כָּבֵד מְאֹד!” –

וַיְהִי הַפַּחַד וַתִּגְדַּל הַמְּבוּכָה בָּעָם לֵאמֹר: “נִלְכָּדְנוּ! מִצְרַיִם לָנוּ מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר…”

אָז יָקוּמוּ מִבְּנֵי הָאֲסַפְסוּף, אֲשֶׁר עָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל – וְהֵמָּה פְלִיטֵי כֶלֶא וּשְׁבִי מִצְרַיִם וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת אֲשֶׁר בָּרְחוּ מֵאֵת אֲדוֹנֵיהֶם, וּבָהֶם גַּם רוֹכְלִים הַהוֹלְכִים בְּעִקְּבֵי הַמַּחֲנֶה לִמְכּוֹר וְלִקְנוֹת בָּעָם – וַיִּלּוֹנוּ בַּקָּהָל לֵאמֹר: “הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקָחָנוּ מֹשֶה לָמוּת בַּמִּדְבָּר?!” וּמֵהֵם הִפְנוּ גַם אִישׁ אֶל נַפְשׁוֹ, לְמַעַן שׁוּב וְהִתְגַנֵּב אֶחָד אֶחָד אֶל הָאָרֶץ פְּנִימָה.

וַתְּהִי הָאֵימָה בְּכָל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֵרוּ: “הֵן טוֹב לָנוּ עֲבוֹד אֶת מִצְרַיִם מִמּוּתֵנוּ בְּחַרְבָּם הַקָּשָׁה”. וְאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְלֶחָשׁוּ: “וְלוּא נָשׁוּב בְּעוֹד מוֹעֵד מִצְרַיְמָה – וְנִסְלַח לָנוּ”.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר גַּם קָרְאוּ בָעֵדָה וַיֹּאמֵרוּ: “נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה!”

אוּלָם בְּעוֹד הַמַּחֲנֶה עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה בִּמְבוּכָה וּבִתְלוּנָה, שָׁבוּ גַם מְרַגְּלֵי חֶרֶשׁ, אֲשֶׁר הָלְכוּ בְּלִי שְׁאוֹל אֶת פִּי מֹשֶה וְאַהֲרֹן, וַיַּגִּידוּ: “שָׁמֹעַ שָׁמַעְנוּ, כִּי צִוָּה פַּרְעֹה אֶת חֵילוֹ לֵאמֹר: הַכֵּה אֶת הָעָם הָרַע הַזֶּה בַּמִּדְבָּר עַד כַּלּוֹתוֹ! אַל תִּתְּנוּ לָהֶם חֲנִינָה, לְבִלְתִּי הַשְׁאִיר שָׂרִיד וּפָלִיט מֵהֶם אֶל אַרְצִי! רַק אֶת הַנָּשִׁים וְהַטַּף תּוֹתִירוּ, וְהָיוּ הֵם וּמִקְנֵיהֶם לָכֶם לָבַז!”

וְהִנֵּה גַּם נַחְשׁוֹן וְאוּרִי בֶּן חוּר עִם אַנְשֵׁיהֶם, רוֹמֵי קֶשֶׁת וְשׁוֹלְפֵי חֶרֶב, אֲשֶׁר יָצְאוּ, הֵמָּה עִם חֲנִיכֵי נוּן, נַסּוֹת דָּבָר בְּמִגְדּוֹל, אוּלַי יִפְרְצוּ שָׁם דֶּרֶךְ לָעָם – שָׁבוּ גַם הֵמָּה בִּמְרוּצָה אֶל הַמַּחֲנֶה. כִּי עָצוּם וְחָזָק שָׁם הָאוֹיֵב אֲשֶׁר פָּגָשׁוּ…

וַתִּשָּׂא כָל הָעֵדָה אֶת קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ – וְסוּפַת הַמִּדְבָּר בְּעַנְנֵי הָאָבָק עֲלֵיהֶם יִלְּלָה וַתָּרַע בִּשְׁרֵקָה…

בְּזַעַק וּבְרִיבוֹת-כְּעָסִים נֶחְפְּזוּ כָל הַמַּחֲנֶה מֵעַל גְּבוּל מִגְדּוֹל וַיִּטּוּ וַיֵּלְכוּ בִּמְבוּכָה אֵין-סְדָרִים עַד בּוֹאָם לִפְנוֹת עֶרֶב שְׂפַת יַם-סוּף אֲשֶׁר לִפְנֵי פִּי-הַחִירוֹת, בֵּין מִגְדּוֹל וּבֵין הַיָּם, אֶל מוּל הַרְרֵי בַּעַל-צְפוֹן – וַיַּעַמְדוּ שָׁם, בְּאֵין דֶּרֶךְ לִפְנוֹת עוֹד.

“נְטוּ אֹהֶל, כִּי פֹּה נָלִינָה!” – הֶעֱבִירוּ נַעֲרֵי הַזְּקֵנִים קוֹל בַּמַּחֲנֶה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה חוּר עַל-פִּי מֹשֶה.

וְהִנֵּה בְּטֶרֶם יִתְקַע הָעָם אֶת אֳהָלָיו, לַחֲסוֹת מִפְּנֵי הָרוּחַ הַמִּתְגַּבֵּר – וְחֶבֶל פָּרָשִׁים מֵחֵיל פַּרְעֹה בָא…

מֵרָחוֹק נִרְאוּ כִּשְׁנֵים-עָשָׂר אִישׁ וְסוּסֵיהֶם, וְהֵמָּה צוֹפִים אֶל הַמַּחֲנֶה, – וַתַּעֲבֹר בְּעָתָה בָּעָם וַיִּקְרְאוּ: “מִצְרַיִם נוֹסֵעַ! הִקְרִיב פַּרְעֹה!”

“אָבַדְנוּ, אָבָדְנוּ!”

“נָנוּסָה!”

אַךְ כָּל מָנוֹס אָיִן; מֵאָחוֹר חֵיל מִצְרַיִם רוֹדֵף וּבָא, וּמִקֶּדֶם – הַיָּם בְּזַעַף גַּלָּיו יִתְגָּעֵשׁ…

וְהַפָּרָשִׁים הִקְרִיבוּ עוֹד וַיַּעַמְדוּ בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה מִקָּרוֹב, פָּנִים אֶל פָּנִים, וּבְגֹבַהּ אַפָּם בָּעִבְרִים הַנְּבוּכִים יִתְקַלָּסוּ. בְּלַעַג יִקְרְאוּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר: “שְׁבוּ לָכֶם פֹּה, שֵׁבוּ! כִּי הִנֵּה יָבִיא מֵזוּ נְבִיאֲכֶם אֳנִיּוֹת לְהַעֲבִירְכֶם אֶת הַיָּם!”

“וְעַד בּוֹא הָאֳנִיּוֹת מִתַּרְשִׁישׁ עוֹד נָשׁוּב וְנִתְרָאֶה פֹּה. וְאַף בִּלְשׁוֹן חֶרֶב נְדַבְּרָה כִּמְעָט!”

“עַד מָחָר, – וְזֶה לָכֶם הָאוֹת!” קָרָא רֹאשׁ הַגְּדוּד וַיִּשְׁלַח חֵץ אֶל הַמַּחֲנֶה – – וַיִּפְגַּע בְּצַוַּאר אַחַד הַגְּמַלִּים.

בְּנַחֲרָה וּזְרָק דָּם יִסְתָּעֵר הַגָּמָל בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה, וְהַפָּרָשִׁים בְּקוֹל צְחוֹק גָּדוֹל הִפְנוּ וַיִּדְהֲרוּ לְדַרְכָּם, – וּבְכִי וּסְפוֹק-תַּמְרוּרִים פִּלְּחוּ בַּמַּחֲנֶה הַנִּדְהָם…

זַעֲקַת נָשִׁים – אִמּוֹת עַל יַלְדֵיהֶן בִּצְוָחָה תִּפֹּלְנָה, תְּחַבֵּקְנָה לָהֶם וּמַר תַּעֲנֶינָה. גְּבָרִים – אֵלֶּה סָפְקוּ כַּפַּיִם וְאֵלֶּה בְּמַר נַפְשָׁם יָרִיבוּ וְיִצְעָקוּ. – וּמִי יִשְׁמַע אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו, צוֹנְפֵי מִצְנְפוֹת הַבַּד, הָעוֹבְרִים בַּמַּחֲנֶה לְהַרְגִּיעַ אֶת הָעָם? – הֵמָּה בִּדְבַר מֹשֶה יִקְרְאוּ בַּקָּהָל לֵאמֹר:

"אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם –

לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם!"

אַךְ לוּלֵי רָפוּ כָל יָדַיִם מִפַּחַד, בְּהִמּוֹס כָּל לֵב – וְרָגְמוּ כָעֵת אֶת מְנַחֲמֵיהֶם אֵלֶּה בַּאֲבָנִים…

וּלְקוֹל רַעַשׁ הַיָּם לְגַלָּיו לֹא נִשְׁמַע קוֹל הַתַּאֲנִיָּה אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה הַנּוֹפֵל יָגֵעַ בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה וְהוּא מֻכֵּה סַעַר וּמִטְרוֹת עֹז יָחַד…

וְהִנֵּה זֶה חָלַף הַגֶּשֶׁם, כִּי נְשָׂאוֹ הָרוּחַ, אַךְ עָבִים עוֹד יִתְאַבְּכוּ בָּאֹפֶל עַל כַּנְפֵי רוּחַ קַר הַמַּכֶּה בְּעֶבְרָה וְקוֹרֵעַ אֶת יְרִיעֹות הָאֹהָלִים.

“הָאֵל הָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת! לָמָּה הִתְקַצַּפְתָּ” –

“וּמֹשֶה אֵיפֹה הוּא?…”

הוּא – הֶרָה בַּעַל צְפוֹן עָלָה וּלְבַדּוֹ שָׁם יִתְעַלֵּם, וְאַהֲרֹן וְחוּר וּזְקֵנִים מִיִּשְׂרָאֵל עוֹמְדִים וּמְצַפִּים לְרַגְלֵי הָהָר בַּחֲשֵׁכָה וּבַסְּעָרָה, – מָתַי יוֹפִיעַ אִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר עִמּוֹ שָׁם הָאֵל?

אָזְלַת יַד אָדָם! אַךְ אֵל כִּי יִתְגַּבֵּר אוּלַי יוֹשִׁיעַ עוֹד… כִּי עַל כֵּן נִשְּׂאוּ הַלְּבָבוֹת לָאֵל בַּשָּׁמַיִם, אוּלַי יַעֲשֶׂה עוֹד אוֹת לְעַמּוֹ הָאוֹבֵד אֲשֶׁר קָרָא מִמִּצְרַיִם, – וְהִנֵּה קוֹרֵא הָעָם מֵאֹהָלָיו, לֵאלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב יִזְעָקוּ; אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵיהֶם מִימֵי קֶדֶם, בִּזְעָקָה לַמָּרוֹם יַזְכִּירוּ, יִקְרָאוּהָ בְּקוֹל.

לֵיל תְּפִלָּה וּתְחִנָּה הָיָה הַלַּיְלָה הַהוּא לְעָם נִדָּח וְאוֹבֵד בַּמִּדְבָּר…

וְנָשִׁים מִבֵּית-יוֹסֵף, אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ מֵאַחֲרֵי הַגִּבְעָה, עַל אֹהֶל נוּן הַזָּקֵן סָפֹד תִּסְפֹּדְנָה. לִבְנוֹ, לְהוֹשֵׁעַ הַגִּבּוֹר, תִּפְאֶרֶת יוֹסֵף, וּלְאֶפְרַיִם בֶּן בִּתּוֹ תִּבְכֶּינָה.

כִּי בָאָה הַשְּׁמוּעָה לְבֵית-נוּן עַל הוֹשֵׁעַ וְאֶפְרַיִם בְּיַד חָגְלָה וְאִמָּהּ אֲשֶׁר בָּאוּ מִצֹּעַן (כִּי אֱלִיאָב הַזָּקֵן מֵת, וַתִּקַּח חָגְלָה אֶת אִמָּהּ הַזְּקֵנָה וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַחֲמוֹר וַתֵּלַכְנָה גַּם הֵן אַחֲרֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל) וַתָּבֵאנָה אֶת הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה אֶל נוּן לֵאמֹר: “בְּיַד רוֹפֵא הַצָּבָא שָׁלַח הוֹשֵׁעַ בִּנְךָ לָנוּ, לְהַגִּיד לְךָ: אֻסְּרוּ הוֹשֵׁעַ וְאֶפְרַיִם בְּצֹעַן וַיִּשָּׁלְחוּ לְאֶרֶץ גְּזֵרָה, אֶל מִכְרוֹת פַּרְעֹה אֲשֶׁר בְּסִין”.

לַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת סָפַק הַנָּשִׂיא הַזָּקֵן אֶת כַּפָּיו וַיִּזְרֹק עָפָר עַל רֹאשׁוֹ… הָהּ! כָּל יְמֵי לֶכְתּוֹ בַּמַחֲנֶה יִחֵל הָאָב לְבָנָיו הַשְּׁנַיִם כִּי יָבוֹאוּ, וּבְהוֹשֵׁעַ, הַשַּׂר בִּצְבָא מִצְרַיִם, בָּטַח, כִּי הוּא בְּבוֹאוֹ יַעֲרֹךְ אֶת יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ לְמַעֲרָכוֹת אֲשֶׁר לֹא יִפָּרֵעוּ, וְנִהֵל אֶת צִבְאוֹתָם בִּתְבוּנָה עַל-פִּי מֹשֶה, – וְהִנֵּה אָבְדָה תִּקְוָתוֹ, אָבָדָה! הוֹשֵׁעַ מִשְׁעַן-נַפְשׁוֹ וְאֶפְרַיִם מְשׂוֹשׂ-זִקְנָתוֹ בִּשְׁחִיתוֹת מִצְרַיִם נָפָלוּ – וַיִּכְרַע הַזָּקֵן וַיִּפֹּל דּוּמָם אָרְצָה.

דּוֹם יִדּוֹם הַנָּשִׂיא, אַךְ הַנָּשִׁים, נְשֵׁי בֵית-יוֹסֵף, לַשֶּׁבֶר תִּבְכֶּינָה עוֹד וּבְמַר נַפְשָׁן קִינָה תַּעֲנֶינָה:

"קָרָאתָ לְעַמְּךָ, אֵל, וַתַּעַזְבֵהוּ?

וְגִבּוֹרָיו בְּיַד צָר אֵיכָה הִסְגָּרְתָּ?!"

וְקוֹל עֲנוֹת הַנָּשִׁים דִּמְעָה יַזִּיל גַּם מֵעֵינֵי הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה…

אָז יֵצֵא הַזָּקֵן וּמִפֶּתַח אָהֳלוֹ עָנָה וַיֹּאמַר: “מַה תִּסְפֹּדְנָה כָּעֵת, בְּנוֹתַי, לָאֶחָד בְּאֶבְלוֹ? אֲנִי אֶת יְגוֹנִי לְבַדִּי אֶשָּׂא. וְאַתֵּנָה – אִשָּׁה בְּלִבָּהּ לָאֵל תְּפַלֵּל וּבְאִמְרֵי פִיהָ תְּחַזֵּק אֶת בַּעֲלָהּ לַדָּרֶךְ; כִּי מָחָר הֵן יָצֹא יֵצֵא מֹשֶה לְפָנֵינוּ, וּבִדְבַר יְיָ אֶל אֲשֶׁר יֹאמַר נֵלֵכָה… קוֹמְנָה בְּנוֹתַי, וְאִשָּׁה אֶל אָהֳלָהּ, אֶל בַּעֲלָהּ וִילָדֶיהָ לֵכְנָה!” –

וְכִבְלֹעַ הַזָּקֵן אֶת דִּמְעָתוֹ שָׁב הָאֹהֱלָה.

בָּדָד יֵשֵׁב הַנָּשִׂיא, יִדּוֹם וּבִילֵל הָרוּחַ יַקְשִׁיב, הַקְשֵׁב וְשָׁמֹעַ אֶל אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה לָיְלָה…

חֲצוֹת לַיְלָה – וְהַמַּחֲנֶה טֶרֶם יִשְׁקֹט. נִדְמָה קוֹל הַטַּף, אוּלָם קוֹל תְּפִלָּה וּזְעָקָה מִפֹּה וּמִשָּׁם עוֹד עָלֹה יַעֲלֶה וְיַעְתִּיר הַשָּׁמָיְמָה –

הֲיִשְׁעֶה אֵל וְהוֹשִׁיעַ עוֹד?…

אַךְ בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, כְּשֹׁךְ הַסַּעַר, וְהַיָּרֵחַ נִשְׁקַף בָּהִיר לִפְנֵי רִדְתּוֹ – נִרְדַּם הַמַּחֲנֶה.

נִרְדַּם – וּפֶתַע מִן הַדְּמָמָה, נָעָה הָאָרֶץ לְקוֹל נֵפֶץ עָמוּם, רָעֲדָה בְּרַעַם תְּהוֹמוֹת וַתָּנוֹט – וְכָל הַמַּחֲנֶה טֻלְטַל תַּחְתָּיו – וַתְּהִי הַחֲרָדָה!

אֲנָשִׁים מֵאָהֳלֵיהֶם חָרְדוּ וְאִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִקְרָא: “הֲשָׁמַעְתָּ?!”… וּבְטֶרֶם יַעֲנוּ דָבָר – וַיַּרְעֵם עוֹד קוֹל, כְּקוֹל רַעַם מְשֻלָּשׁ, אַךְ בְּאֵין בָּרָק מֵרָחוֹק בָּא – וַיָּנָט חוֹף הַיָּם סָבִיב וְהַר בַּעַל-צְפוֹן נִרְגַּז וַיִּרְקֹד רֶגַע בַּחֲרָדָה –

וְרַעַשׁ, רַעַשׁ גָּדוֹל וְחָזָק בָּא מִן הַיָּם!

רוּחַ לֹא נָשַׁף – וּמִשְׁבְּרֵי יָם יִסְתָּעֵרוּ, חָמְרֵי מַיִם אַדִּירִים יֵעָרְמוּ וַיִּתְנַפְּצוּ לְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ – וְרוּחַ אָיִן…

וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כֻּלּוֹ חִיל וַחֲרָדָה.

“הֲרָאִיתָ?!”

“הֲשָׁמַעְתָּ?!”

“שְׁאוֹל רָעֲמָה וְהָרִים כַּעֲגָלִים רָקָדוּ!” –

וּבְעוֹד הַקּוֹלוֹת קוֹרְאִים בְּהָמוֹן זֶה לָזֶה, שָׁבָה נָהֲמָה בֶּטֶן הָאֲדָמָה – וּבַזְּוָעָה, פֶּתַע, כְּנֹאד נָפוּחַ נִבְקַע וַיִּשֹּׁף בַּמָּרוֹם רוּחוֹ – וַיִּדֹּם…

אֶרֶץ, שָׁמַיִם וְאָדָם יַחַד נָדַמּוּ רֶגַע, וְהִנֵּה קָרָא הָאֶחָד: “הַבִּיטוּ!” – וַיִּסְעַר רַעַשׁ דְּבָרִים מֵעֲבָרִים:

“נֶגְבָּה מִזְרָחָה רְאוּ!” –

“לֶהָבָה מֵרֹאשׁ הָר פָּרָצָה!”

“נֵד אֵשׁ מִן הָעֲרָפֶל יֵצֵא!”

“אָכֵן, זֶה הַר-הָאֱלֹהִים שָׁם הוּא!”…

וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחוּ –

כּוֹרְעִים וְנוֹפְלִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים עַל פְּנֵיהֶם וְלָאֵל בִּרְעָדָה יִקְרָאוּ –

וּלְשׁוֹן הַיָּם מֵרָחוֹק כַּמֶּרְקָחָה תִּזְעַף כֻּלָּהּ – קֶצֶף, קֶצֶף, קָצֶף!

“אֵל זוֹעֵם! עַל מָה חֲמָתְךָ נִתָּכָה? חוּסָה, וְאַל יַכֵּנּוּ קִצְפְּךָ הַפָּעַם!”

וְלֵיל תְּפִלָּה הָיָה הַלַּיְלָה הַהוּא עַל שְׂפַת יַם-סוּף, לֵיל תְּפִלָּה לְכָל הָעָם עַד בֹּקֶר. –

וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַבֹּקֶר בַּעֲבִי עָנָן וּשְׁאוֹן סַעַר – וְהִנֵּה מֹשֶה בְּשִׂיא קוֹמָתוֹ הָאַדִּירָה יוֹרֵד מִן הָהָר, הַר בַּעַל-צְפוֹן.

אֶל הַמַּחֲנֶה יִצְעַד, יֶחֱצֶה רוּחַ, וְכַנְפוֹת אַדַּרְתּוֹ כְּכַנְפֵי הַנֶּשֶׁר יִתְחַבָּטוּ. נִצַּב, נָשָׂא רֹאשׁוֹ, רֹאשׁ כַּבִּיר פְּרוּעַ שַׂעַר; הַשָּׁמַיְמָה יַבִּיט וּפְלַגּוֹת זְקָנוֹ עַל כְּתֵפָיו יִתְנוֹפָפוּ. תָּקַע מַטֵּהוּ בַּחוֹל הָרָטֹב מִנִּי גֶשֶׁם וַיַּעֲבֶר עֵינָיו עַל הַקָּהָל, אֲשֶׁר נֶחְפַּז אֵלָיו מֵעֲבָרִים; וְאֶל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הָעוֹמְדִים סְבִיבוֹ פָּנָה וַיֹּאמַר:

"אִמְרוּ בָעָם: אַל תִּירָאוּ וְאַל תַּעֲרֹצוּ.

מַה תְּבַקְּשׁוּ דָרֶךְ? וְהָאֵל לִפְנֵיכֶם הוֹלֵךְ.

אַחֲרָיו תֵּלְכוּ – וְלֹא תִירָאוּ!"

וַיִּפֶן וַיֵּצֵא אֶת הַמַּחֲנֶה – וּפָנָיו אֶל הַיָּם הַמִּתְגָּעֵשׁ.

בֶּטַח, כְּגִבּוֹר לִקְרַאת אוֹיֵב, יִצְעַד וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אַחֲרָיו מֵרָחוֹק יֵלֵכוּ…

וּמִי הֶעֱבִיר אֶת הַשְּׁמוּעָה בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר: “אִישׁ הָאֱלֹהִים דֶּרֶךְ בַּיָּם יָשִׂים לְפָנֵינוּ!” – מִי?…

נִבָּא הֶהָמוֹן בְּיַחֲלוֹ לִתְשׁוּעָה. אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יָעִיר: יְדַבְּרוּ, יִתְלַחֲשׁוּ – וְכֻלָּם לָאֵל וּלְמֹשֶה עַבְדּוֹ יְקַוּוּ, כִּי הִנֵּה יִהְיֶה אוֹת, הִנֵּה מוֹפֵת יָבוֹא…

ב    🔗

וְהִנֵּה נִצְּבוּ שָׁם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּבְעָה עַל מִפְרַץ הַיָּם, הֵמָּה וְצִידוֹנִים עוֹטֵי שָׁנִי וּתְכֵלֶת עִמָּהֶם, – כְּנַעֲנִים עוֹבְרֵי יָם אֲשֶׁר פָּגָשׁוּ.

עַל מַטּוֹתָם מִפְּנֵי רוּחַ נִשְׁעֲנוּ וְכֻלָּם לַיָּם יַבִּיטוּ אַף לָהָר יִשְּׂאוּ עַיִן וּבֶעָבִים צָפוֹנָה יִרְאוּ, אֲשֶׁר מִשָּׁם הָרוּחַ יָחוּל – – יַעַמְדוּ, יְשׂוֹחֲחוּ אַף יִתְמָהוּ; אַךְ מֹשֶה לְבַדּוֹ הָלֹךְ יֵלֵךְ עוֹד.

יָרֹד יֵרֵד הַיָּמָה, בְּקֶצֶף גַּלִּים יִצְעַד וּמַטֵּהוּ בְיָדוֹ מֵעַל פַּרְעוֹת-רֹאשׁוֹ נָטוּי עַל הַיָּם, שָׁלוּחַ בִּימִינוֹ עַל הַגַּלִּים הַמִּתְקַצְּפִים – וְהֵמָּה כְּעֵדֶר כְּבָשִׂים יִתְנַגְּשׁוּ בְּבָרְחָם…

וְהִנֵּה עָמַד, הִפְנָה רֹאשׁוֹ וְאֶל נֹכַח הַזְּקֵנִים עָנָה דָבָר – וַיִּבָּדֵל נוּן מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיָּרוֹץ.

כְּנַעַר בִּגְבוּרָתוֹ יָרוּץ הַזָּקֵן לִקְרַאת הַמַּחֲנֶה, אֶת כַּנְפֵי אַדַּרְתּוֹ אָסַף, מוּל הָרוּחַ יִתְגַּבָּר, – בִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר הוּשַׂם בְּפִיו, יָרוּץ הַשָּׂב…

“אָבִי, אָבִי! נוּן! נוּן אָבִי – הִנֵּנִי!” צָהַל לוֹ פִּתְאֹם קוֹל צָעִיר עָז.

בָּחוּר אֶחָד נִשָּׂא, כִּמְעוֹפֵף בְּכֹחַ זְרוֹעוֹתָיו הַפְּרוּשׂוֹת, לִקְרָאתוֹ יָרוּץ, וּכְהָרִים הַזָּקֵן אֶת שֵׂיבַת רֹאשׁוֹ – וְהִנֵּה זֶה אֶפְרַיִם נֶכְדּוֹ נוֹפֵל עַל צַוָּארָיו!

נוֹשֵׁם-נוֹשֵׁף הַנַּעַר וְעַל פְּנֵי הַיָּשִׁישׁ יֵאָנֵק לֵאמֹר: “נִמְלַטְתִּי, אָבִי! – עַתָּה בָּאתִי! – שָׁלוֹם מֵאֵת הוֹשֵׁעַ בְּנֶךָ! – עוֹד הוֹשֵׁעַ חָי! – וְחַי אֲדוֹנָי, כִּי אֲבִיאֵהוּ עוֹד עָדֶיךָ! אָנֹכִי עִם נְעָרַי מִן הַמִּכְרוֹת אוֹצִיאֵהוּ!”

פָּרַשׂ הַזָּקֵן כַּפּוֹתָיו וּבְשֵׂאתוֹ אֶת פָּנָיו הַשָּׁמַיְמָה, קָרָא קוֹל רוֹעֵד וְחָזָק: “יְיָ אֱלֹהַי, מַה גָּדַלְתָּ!” וַיִּדֹּם.

רֶגַע חִבְּקוּ יָדָיו אֶת הַנַּעַר, וּבְנַשֵּׁק לוֹ עַל רֹאשׁוֹ נֶחְפַּז, נִסְעַר וַיִּדְחָפוֹ מֵעַל לִבּוֹ:

“אַחַר, אַחַר תְּסַפֵּר בְּנִי!” יִקְרָא אָז, “כִּי שָׁמָעְתִּי! שָׁמַעְתִּי שֶׁמֶץ מֵאֲשֶׁר קָרְכֶם בְּמִצְרַיִם, – אֲבָל, הִנֵּה הִגְדִּיל יְיָ וַתְּהִי הַתְּשׁוּעָה! קָרַע אֱלֹהִים תְּהוֹמוֹת בְּרַעַשׁ! בָּקַע מַעֲמַקִּים בַּיָּם הַגָּדוֹל, וּמֵי הַמִּפְרָץ, רְאֵה, שָׁמָּה יִפּוֹלוּ! – מִפְּנֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים, מִפְּנֵי מֹשֶה וּמַטֵּהוּ גַלֵּיהֶם יִבְרָחוּ, וּפִנּוּ דֶרֶךְ אֶל עַם יְיָ כִּי יַעֲבֹר!”

וּבְעוֹד הַנַּעַר נֶאֱלָם בְּתִמָּהוֹן, מְשָׁכוֹ הַזָּקֵן וַיִּקְרָא: “בּוֹאָה וְנָרוּצָה אֶל הַמַּחֲנֶה, בְּנִי, לְבַשֵּׂר יֶשַׁע!”

וּבְרוּצָם יַחַד עוֹד יִשְׁלַח הַזָּקֵן אֲמָרוֹת אֲמָרוֹת נִסְעָרוֹת:

“בְּטֶרֶם בֹּקֶר עוֹד הָמוּ צָפוּ גַלִּים עַל הַחוֹל וְהָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׁם! וְכָעֵת – הֲתִרְאֶה? שְׂפַת הַמִּפְרָץ כֻּלָּהּ נֶחְשָׂפָה, – רָחֲקוּ הַגַּלִּים וְהֵמָּה נָסִים עוֹד – – וְנֶגְבָּה-מִזְרָחָה הַבִּיטָה! – הֲתִרְאֶה חֹמֶר עָנָן קוֹדֵר שָׁם? – שָׁם עַמּוּד-אֵשׁ בָּעַר לָיְלָה! כִּי שָׁם הַר הָאֱלֹהִים, וְשָׁמָּה יַנְחֵנוּ מֹשֶה, כִּי נַעֲבֹר אֶת הַיָּם!… יָנוּסוּ מֵימָיו מִפָּנֵינוּ! – גַּם אַנְשֵׁי הַיָּם, הַצִּידוֹנִים, וְגַם הַדַּיָּגִים שָׁם אוֹמְרִים, כִּי הָרוּחַ הַזֶּה כָּלָה יְגָרְשֵׁם מִן הַמִּפְרָץ, בְּנַעֲלַיִם בֶּחָרָבָה נַעַבְרֵהוּ! – עַתָּה נַסַּע נָא אֶת הָעָם בְּטֶרֶם יָבוֹא פַּרְעֹה!”

“הָהּ, פַּרְעֹה!” קָרָא אֶפְרַיִם רְתֵת, “כִּי עַל כֵּן, אָבִי, הֵן מִהַרְתִּי וָאָבוֹא לְהַגִּיד כִּי קָרוֹב הוּא – עוֹד הַיּוֹם וְחֵילוֹ הֶעָצוּם יַשִּׂיגֵנוּ!”

“יָדַעְנוּ, בְּנִי! הַכֹּל יָדֹעַ יֵדַע אִישׁ הָאֱלֹהִים! וְהִנֵּה צֻוֵּיתִי לְהַסִּיעַ אֶת הַמַּחֲנֶה יָמָה, אַחֲרֵי מֹשֶה רוֹעֵנוּ! הִנֵּה הוּא שָׁם, וּמַטֵּהוּ יָשִׂים נְתִיבָה בְּמַיִם עַזִּים! – יַעֲבֹר עַם יְיָ, וְאָז אִתְּךָ אָנִי, בְּנִי! – יַחַד עִם נְעָרֵינוּ נֵלֵךְ וְגַם אֶת הוֹשֵׁעַ נַצִּילָה! הֵן עוֹד תִּשְׁלוֹט יָדִי בַּחֶרֶב וּבַגַּרְזֶן – וְעִמָּנוּ אֵל!”

“עִמָּנוּ אֵל, וּבִרְכַּת מֹשֶה עַבְדּוֹ תְּאַמְּצֵנוּ!” קָרָא הַנַּעַר בְּרֶגֶשׁ לְמַרְאֵה אָבִיו הַזָּקֵן אֲשֶׁר עוֹד כֹּחַ וְאֵשׁ עֲלוּמִים יִסְעֲרוּ בוֹ.

"וּרְאֵה גַם רְאֵה נָא, בְּנִי! עַל הָהָר שָׁם הִשִּׂיאוּ נַעֲרֵי הַצִּידוֹנִים אֵשׁ, – מְדוּרוֹת יַעֲלוּ לְאֵלָם, הָרוּחַ הַצְּפוֹנִי. אוֹמְרִים הֵם כִּי אֵלָם זֶה עִמָּנוּ הוּא לְהַעֲבִירֵנוּ בַּיָּם, אַךְ אֲנַחְנוּ הֵן נֵדַע מִי הָאֵל הַהוֹלֵךְ לְפָנֵינוּ.

“אֵל הָאֱלֹהִים יְיָ! נִגְלְתָה יַד אֱלֹהֵינוּ עַל הַיָּם וְדֶרֶךְ לִפְנֵי עַמּוֹ יִפְתַּח!!” – בְּקוֹל הַקְּרִיאָה הַזֹּאת בָּא הַזָּקֵן וְנֶכְדּוֹ אֶל הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם.

וּבְעוֹד הָעָם מִסָּבִיב, נַעַר וְזָקֵן, רָצִים אֶל נוּן – קָרָא הַזָּקֵן אֶל נֶכְדּוֹ וַיֹּאמַר: “קוּם בְּנִי, הַזְעֵק אֶת הַמַּחֲנֶה לְכָל קְצוֹתָיו! עֲלֵה עַל סוּס וּרְכָב!”

“הִנְנִי, אָבִי!” קָרָא אֶפְרָיִם, “אַךְ מָה אֶקְרָא, אָבִי? שִׂימָה נָא דְבָרְךָ בְּפִי וְאַגִּידָה בָּעָם!”

---

---

"שִׁמְעוּ הָעִבְרִים, שְׁמָעוּ!

יַד יְיָ נִגְלְתָה עַל הַיָּם – וַיָּנוּסוּ מֵימָיו מִפָּנֵינוּ!

מֹשֶה בְּמַטֵּהוּ יְגָרְשֶׁנּוּ, בְּרוּחַ אֱלֹהִים גַּלָּיו יִבְרָחוּ!

קוּמָה יִשְׂרָאֵל! אַחֲרֵי מֹשֶה לֵךְ!"

כָּכָה יָצָא קוֹל אֶפְרַיִם וַיָּרַע כַּשּׁוֹפָר. וְהוּא דוֹהֵר עַל סוּסוֹ הָאַמִּיץ, נִשָּׂא בַּמַּחֲנֶה – וַיֵּרָא מֵרָחוֹק כְּמוֹ נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ, וּבְיָדוֹ מַטֵּה עֹז יְנוֹפֵף, מַטֵּה נְשְׂיאִים בְּכַפְתּוֹר הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר נָתַן נוּן בְּיָדוֹ לְאוֹת, לְמַעַן יִשְׁמַע לוֹ הָעָם; וּמִתְּרוּעַת כָּל הַקָּהָל קוֹל אֶפְרַיִם כַּשּׁוֹפָר יָעִיר:

“הֵעָלוּ! אַחֲרֵי מֹשֶה תַּעֲבֹרוּ!”

וְנוּן הַזָּקֵן אַף הוּא בֵּין הָאֳהָלִים יְסוֹבֵב וּלְכָל רֹאשׁ-עָם בְּשֵׁם מֹשֶה יִקְרָא:

“דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – וְיִסָּעוּ!”

וַיָּנַע כָּל הַמַּחֲנֶה; בְּקוֹלוֹת וְזֶרֶם דְּבָרִים עַל כָּל קְצוֹתָיו נֵעוֹר וַיִּתְנוֹדֵד.

נוֹפְלִים אֹהָלִים וְנִגְלָלִים, תְּנוּפַת מַרְבַדִּים וּמוֹטוֹת עֵץ, צְלִיל כְּלֵי נְחֹשֶת וְחִרְחוּר גְּמַלִּים, פָּרִים וּפָרוֹת בְּעֹל עֲגָלוֹת יֻתָּנוּ, מַכַּת שׁוֹט וְקוֹל קֶרֶן בִּתְרוּעָה – וְעַל כֻּלָּם קוֹל מְפַקְּדִים מִסָּבִיב יָחִישׁ אֶת הַקָּהָל בְּמַעֲשֵׂהוּ:

“חוּשׁוּ, עוּשׁוּ בְּטֶרֶם יָבוֹא פַרְעֹה!”

“רוּץ, מֻפִּים, וּקְרָא בָּאֲסַפְסוּף כִּי לֹא יִתְמַהְמָהוּ!”

“בַּעֲגָלָה הַזֹּאת שִׂים אֶת הַיּוֹלֶדֶת – וּפַנּוּ דָרֶךְ!”

“רוֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם! לִפְנֵי הֶחָלוּץ תַּעֲבֹרוּ – צֵאוּ!”

“דְּפֹק! דְּפֹק אֶת הָעֵדֶר וְלֹא יְפַגֵּר!”

“אִישׁ עַל שִׁבְטוֹ וְאִישׁ לְבֵית אֲבוֹתָיו!!”

“תֵּן לוֹ אֶת הַחֲמוֹר, וְהִרְכִּיב אֶת טַפּוֹ הוּא!”

“בֶּן מְנַשֶּׁה! מַה לְךָ בְּאֶפְרָיִם? – אַל תַּפְרִיעוּ אֶת הַמַּעֲרָכוֹת!”

“הֵנָּה, אַנְשֵׁי סֻכּוֹת! הֵנָּה, יָמִינָה הַטּוּ!”

וּבַעֲטַת פְּרָדִים וְחִרְחוּר גְּמַלִּים וּגְעוֹת בָּקָר וָצֹאן נִרְדָּפִים, וְעַם נִמְהָר בִּמְהוּמַת הַמַּעֲשֶׂה! וּבָעֵרֶב הָרַב, עֵרֶב אָדָם וּבְהֵמָה וּצְרוֹרוֹת, נָשִׁים עַל יַלְדֵיהֶן תֵּחָפַזְנָה וְאִמְרוֹת תְּפִלָּה מִפִּיהֶן תִּתְמַלֵּטְנָה:

“חוּסָה, אֵל, וּמִיַּד פַּרְעֹה הַצִּילָה!”

“נְטֵה יָדְךָ עַל מִצְרַיִם, פֶּן יַכּוּ אָבוֹת עַל בָּנִים!”

“נְחֵנוּ, אֵל יִשְׁעֵנוּ, בְּיַד מֹשֶה עַבְדֶּךָ!”

וְכָכָה מִן הַבֶּהָלָה וְהַצָּהֳלָה, בְּחֶרְדַּת-חִפָּזוֹן וּבִטְחוֹן-לֵב בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶה, עָשֹה יַעֲשׂוּ הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים חוּשִׁים – –

וְהִנֵּה זֶה שֻׁלְּחוּ הַצֹּאן וְהַבָּקָר בְּיַד הָרוֹעִים וַיֵּלֵכוּ.

וּבְרֶדֶת הַיּוֹם עָמַד כָּל הַמַּחֲנֶה מִקָּצֵהוּ וְעַד קָצֵהוּ עַל הַנָּשִׁים וְהַטַּף וּבֶהֱמַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר אִתָּם – כֻּלָּם לְמַעַרְכוֹתָם נְכוֹנִים לַדָּרֶךְ.

נְכוֹנִים בְּאֵין רִיב וּתְלוּנַת דְּבָרִים, כִּבְרָגְזָם תְּמֹל שִׁלְשׁוֹם. אִישׁ בְּרֵעֵהוּ לֹא נִגַּשׂ הַפַּעַם וַיַּעַמְדוּ עָמֹד וְיַחֵל לְקוֹל הַפְּקֻדָּה, עָמֹד וְצָפֹה אֶל דֶּרֶךְ יִשְׁעָם – הַיָּמָה!…

וּמָה הָאָרוֹן, אֲרוֹן-צְבָעִים מוּפָז, אֲשֶׁר בְּעֶגְלַת שְׁוָרִים הוּצָא וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה?

“אֲרוֹן יוֹסֵף… יוֹסֵף, אֲבִי אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, – אֵת אֲרוֹנוֹ הֶעֱלָה מֹשֶה עִמּוֹ – וְהוּא לְפָנֵינוּ יַעֲבֹר…” כָּכָה אָבוֹת לַבָּנִים יַגִּידוּ, וּבְכָבוֹד יַבִּיטוּ אַחֲרֵי הָאָרוֹן…

וּבַעֲרֹב שֶׁמֶשׁ אָדֹם בֵּין גּוּשֵׁי שַׂרְפֵי עָבִים, הוֹפִיעַ עַל הַמַּחֲנֶה בְּאוֹר קַרְנַיִם בּוֹעֲרוֹת – מֹשֶה בְּגֹבַהּ קוֹמָתוֹ הָאַדִּירָה!

נִצַּב וּפָנָיו אֶל הָעָם – וְאַהֲרֹן אָחִיו לְפָנָיו. הֵרִים מַטֵּהוּ, מַטֵּה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, הִפְנָה – וַיִּצְעַד לִפְנֵי הָעָם, וַיִּסַּע הָאָרוֹן אַחֲרָיו.

“קָדִימָה!” יָצָא קוֹל נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב; וְהֶחָלוּץ דָּרַךְ עֹז, דָּרֹךְ וְצָעֹד בְּדִמְמַת-כָּבוֹד – –

וְכָל הַמַּחֲנֶה שֵׁבֶט אַחַר שֵׁבֶט נָע – וַיֵּלֵכוּ.

“אָכֵן, אַךְ הָאֱלֹהִים לְפָנֵינוּ הוֹלֵךְ!” יֹאמַר זָקַן אֶל רֵעֵהוּ – כִּי מִי שָׂם מִשְׁטָרוֹ בַמַּחֲנֶה הַכָּבֵד הַזֶּה?"…

“וְהוּא עוֹד יַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת, בְּיַד מֹשֶה עַבְדּוֹ!”

בַּיְיָ וּבְמֹשֶה כָּל הָעָם יַאֲמִינוּ – וּבֶאֱמוּנָתָם, נִכְחָם יָשָׁר בֶּטַח יֵלֵכוּ.

**

**

ג    🔗

“חוּשׁוּ, מַהֵרוּ! כִּי בִהְיוֹת הַלַּיְלָה שׁוֹב יָשׁוּבוּ הַמָּיִם!” קָרְאוּ הַדַּיָּגִים, יוֹשְׁבֵי הַסֻּכּוֹת אֲשֶׁר לִשְׂפַת הַמִּפְרָץ, וַיָּאִיצוּ בָּרוֹעִים הַבָּאִים עִם עֶדְרֵיהֶם, וְהָרוּחַ דּוֹחֲפָם.

“חוּשׁוּ וְהָחִישׁוּ אֶת הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵיכֶם!” קָרְאוּ גַם אַנְשֵׁי הַיָּם, הַצִּידוֹנִים וְנַעֲרֵיהֶם, אֲשֶׁר יָרְדוּ מִן הָהָר לִרְאוֹת בָּעָם וּבְמַרְאֵה הַמּוֹפֵת הַגָּדוֹל הֶעָשׂוּי בְּיַם סוּף – “מַהֵרוּ! כִּי כַעֲלוֹת הַיָּרֵחַ אֶל לֵב הַשָּׁמַיִם, בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, שׁוֹב יָשׁוּב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ!”

וְהָרוֹעִים אָצִים וְדוֹפְקִים אֶת הַבָּקָר וְאֶת הַצֹּאן, וְכָל הַמַּחֲנֶה הָרַב גּוֹלֵשׁ עַל קַרְקַע הַיָּם אֲשֶׁר נֶחֱשָׂף.

חָרְבָה לְשׁוֹן-הַיָּם מִבֵּין גְּדוֹתֶיהָ, נִכְרְתוּ מֵימֶיהָ – וּמֵהָעֵבֶר וְעַד הָעֵבֶר אַךְ חוֹל וְחָצָץ עֲלֵי אֶבֶן, וּסְבָךְ-דֶּשֶׁא וּפְצֹלֶת-שַׁבְּלוּלִים שְׂפוּנֵי תְהוֹם הֻצָּעוּ; וְהָעֲדָרִים בְּתוֹךְ הַמְּצוּלָה כְּבַבִּקְעָה יָרוּצוּ לְקוֹל הֶמְיַת רוּחַ וּרְחוֹקֵי גַּלִּים אֲשֶׁר לֹא יֵרָאוּ. וְהָרוֹעִים בְּדֶרֶךְ עָבְרָם שׁוֹלִים בִּידֵיהֶם מִדְּגֵי-הַיָּם וְחַיְתוֹ-שֶׁרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בְמֵי-גְבָאִים וְנִקְרוֹת סְלָעִים וְעַל חָצָץ וָדֶשֶׁא יִתְחַבָּטוּ.

מִהֲרוּ הָרוֹעִים, וּבִהְיוֹת הַלַּיְלָה, בִּגְבוֹר הָעֲנָנָה וְרוּחַ מִקָּדִים הִתְחוֹלֵל, בָּא גַם קְצֵה הַמַּחֲנֶה יָמָה סוּף וּבְלַפִּידִים וְכַדֵּי זֶפֶת בּוֹעֵרָה יָרְדוּ וַיֵּלְכוּ בוֹ.

גַּלֵּי אָדָם רוֹגְשִׁים וְנִגְרָשִׁים בַּמַּאֲפֵל וְהֵמָּה מִתְאַפְּקִים לְהַחֲרִישׁ מִפַּחַד לֵב… בְּאוּרֵי לֶהָבוֹת וְעַנְנֵי עָשָׁן יִדּוֹדוּ, הֵמָּה עִם בַּהֲמוֹת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עִמָּהֶם, וְרַק שַׁעֲטַת מִצְעֲדוֹתָם וְאוֹפַנֵּי עֲגָלָה בְּכָבְדָם עֲלֵי חָצָץ תִּשָּׁמֵעַ –

בְּלֵב הַיָּם בַּחֹשֶךְ יֵלֵכוּ – וְאֵימָתוֹ תַּשְׁתִּיקֵם…

וְהִנֵּה נִשָּׂא מֹשֶה עַל הָעָם, עַל גַּלֵּי הֶהָמוֹן הוֹפִיעַ! אוּרֵי לַפִּידִים מִתַּחַת רַגְלָיו יִתְלַקָּחוּ, וְהוּא, מַטֵּהוּ בְיָדוֹ, מוֹרֶה אֶל עֵבֶר הַיָּם – קָדִימָה.

בְּרֹאשׁ צוּר הִתְיַצֵּב אַבִּיר-הָעָם בְּגֹבַהּ קוֹמָתוֹ, וְאַהֲרֹן וּבָנָיו עִם חֶבֶל בַּחוּרִים מִבְּנֵי לֵוִי, צוֹנְפֵי מִצְנְפוֹת בַּד לְרֹאשָׁם, נִקְבְּצוּ עָמְדוּ סְבִיב הַצּוּר וְעַל מַעֲלוֹתָיו נִצָּבוּ. לַפִּידֵי אֵשׁ בִּידֵיהֶם יָרִימוּ, וּלְדִבְרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים יַקְשִׁיבוּ בְּצַוּוֹתוֹ דָּבָר לָעָם –

וַיַּעַל פֶּתַע קוֹל רֹן הַלְּוִיִּים; בִּדְבַר מֹשֶה הֵמָּה אֶל הָעָם הָעוֹבֵר יַעֲנוּ עֹז, בְּקֶצֶב לְמִצְעֲדוֹתָם, כְּקוֹל הֲמוֹת גַּלִּים לְשׁוּרוֹתָם, יַעֲנוּ עָנֹה וְשָׁנֹה לֵאמֹר:

"עִבְרוּ עֲבֹרוּ – אַל תִּתְמַהְמָהוּ!

אֶל חוֹף הַיָּם – שָׁם תַּעֲמֹדוּ,

לִפְנֵי אֲדוֹנָי – הִתְיַצְּבוּ שָׁמָּה!"

וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת הָאֲנָשִׁים בְּעָבְרָם בָּרֹן עַל פְּנֵי נְשִׂיא-הָאֱלֹהִים; פְּנֵי מֹשֶה בַּקֹּדֶשׁ יַבִּיטוּ וְקָדִימָה בְּשִׁיר יִזְרֹמוּ:

מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִים, יְיָ!

מִי כָּמֹכָה, נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ!

שׁוֹטֵף הָעָם לְמַחֲנוֹתָיו, שְׁאוֹן הָמוֹן עוֹבֵר… וּבְרֹאשׁ מַחֲנֵה בֵּית יוֹסֵף, הֶעָצוּם בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, נוּן הַזָּקֵן יִצְעַד קוֹמְמִיּוּת; שֵׂיבַת רֹאשׁוֹ, כְּרֹאשׁ לָבִיא בְּרַעֲמָתוֹ, כַּכֶּסֶף תַּלְבִּין; עֵינָיו סָבִיב תִּצְפֶּינָה, לַחֹשֶךְ תַּחְדֹּרְנָה, וְרָצִים מֵחֲנִיכָיו עִמּוֹ, אֲשֶׁר יִשְּׂאוּ דִבְרֵי פְקֻדָּה מִפִּיו לְכָל הָעֲבָרִים, לְרָאשֵׁי הַשְּׁבָטִים כֻּלָּם – וְכָל הָעָם לְמַעַרְכוֹתָיו נָסֹעַ יִסַּע.

וּמִפְּאַת הַשָּׁמַיִם דָּרוֹמָה, קַו אֹדֶם לַמָּרוֹם יִבְעַר, כְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ מִבַּעַד לָעָב יִבְקַע… הִצְהִיר – וְעַמּוּד אֵשׁ נֻפַּח, צַר וּבָהִיר מִלְמַטָּה וְרָחָב וּמַאְדִּים לְמַעְלָה לְעֵינֵי כָּל הָעָם יֵקַד:

“הָאֱלֹהִים עַל עַמּוֹ נִשְׁקָף!” –

“מֵהַר קָדְשׁוֹ כְבוֹד יְיָ יַשְׁגִּיחַ לָנוּ!”

וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּאֶצְבַּע יוֹרֶה, זֶה לָזֶה יַחַד יַעֲנוּ:

“זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרוֹמְמֶנּוּ!”

וְאֶפְרַיִם – אוֹתוֹ הִפְקִיד נוּן לַעֲמֹד עִם חוּר עַל שְׂפַת הַיָּם מִזֶּה וְהִשְׁגִּיחוּ עַד תֹּם עֲבֹר כָּל הָעָם לִפְנֵיהֶם.

וְהִנֵּה דוֹהֵר שָׁם אֶפְרַיִם עַל אַבִּירוֹ; סְבִיב כָּל מַחֲנֶה יָתוּר, אָנֶּה וְאָנָּה יֶחֱצֶה בָּרוּחַ – וְהוּא כְּשִׁכּוֹר מִשְּׂשׂוֹן-לֵב וּמֵרֵיחַ-הַיָּם, רֵיחַ תְּהוֹמוֹת בְּדִשְׁאָן וְדָגָתָן, אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּ הַגַּלִּים בְּבָרְחָם, כְּמַחֲנֶה הַנָּס וְעוֹזֵב שְׁלָלוֹ לָרוֹדֵף…

דָּהֹר יִדְהַר הַבָּחוּר בִּגְבוּרָה, מַטֵּה הַנְּשִׂיאִים בְּיָדוֹ יְנוֹפֵף, וְצָו אַחֲרֵי צָו עַל הָעוֹבְרִים יִתֵּן בְּקוֹל, קוֹל צוֹהֵל בְּעֹז עֲלוּמָיו:

“גֶּשׁ וּמְשׁוֹךְ בַּגָּמָל וְאַל יְעַבֵּט אֶת הָאוֹרְחָה! בְּיָד חֲזָקָה מְשׁוֹךְ וְאַל יִפְחַד מִלֵּחַ מָיִם!”

“הַחֲלֵף, בָּחוּר, אֶת מַשָּׂאֲךָ עִם הַזָּקֵן הַזֶּה! הֲלֹא תִרְאֶה כִּי כָבֵד סִבְלוֹ מִמֶּנּוּ!”

“נִשְׁבַּר הָאוֹפַן – וּמָה עֲמַדְתֶּם? הֵן לֹא תִּתְקְנוּ עַתָּה! – הַתֵּר אֶת הַבְּהֵמָה וּפָרֵק אֶת הַמַּשָּׂא, וַאֲשֶׁר תּוּכְלוּ בַּכָּתֵף תִּשָּׂאוּ! מַהֵר! – אֶת הָעֲגָלָה הַצִּדָּה הַשְׁלִיכוּ וְהָסֵר מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ הָעָם!”

“מַה תִּבְכִּי, יַלְדָּה? אַל תִּירָאִי, כִּי אַךְ מֵי אַפְסַיִם פֹּה! הַנַּעַר! עַל גַּבְּךָ הַעֲבֶר נָא אֶת הַקְּטַנָּה אֶל אִמָּהּ שָׁם! – כָּכָה! בֶּן חַיִל אָתָּה!”

“נוֹשְׂאֵי הַלַּפִּידִים! הִבָּדְלוּ וַהֲלַכְתֶּם מֵעֵבֶר הַמַּחֲנֶה מִזֶּה, יָמִינָה. – וְאַל יִשָּׂא הָרוּחַ אֶת הֶעָשָׁן וְהַזִּקִּים אֶל פְּנֵי הָעוֹבְרִים!”

וּפִתְאֹם עָמַד אֶפְרַיִם, כִּי נִבְעַת בְּהַבִּיטוֹ אָחוֹר – וַיִּדְפֹּק אֶת סוּסוֹ אֶל חוּר הָעוֹמֵד בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הַסּוּף שְׂמֹאלָה:

“לַפִּידֵי מִצְרַיִם הִנֵּה זֶה נוֹצְצִים מִפִּי-הַחִירוֹת!” לָחַשׁ לוֹ בַּחֲרָדָה.

“נוֹצְצִים אַךְ לֹא מְרוֹצְצִים”, עָנָהוּ חוּר בְּקוֹל עוֹצֵר, "אָנֹכִי זֶה כְּבָר אֲלֵיהֶם אַשְׁקִיפָה, וְהֵמָּה מִמְּקוֹמָם לֹא יָנוּעוּ וְלֹא יִקְרָבוּ. אֵין זֹאת כִּי חֵיל הָרֶכֶב עָמַד שָׁם עַד בּוֹא הַצָּבָא אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵיהֶם. וּמַחֲנוֹתֵינוּ הֵן חוּשִׁים יֵלְכוּ וּמַה נִדְפְּקֵם עוֹד?

וְעוֹבֵר הוֹלֵךְ הָעָם. רֹן הַלְּוִיִּים הִנֵּה זֶה הִגִּיעַ וּבָא גַם בְּמַחֲנֵה בִּנְיָמִין, הָעוֹבֵר עַתָּה לִפְנֵי חוּר וְאֶפְרַיִם, וְגַם הֵמָּה בַּשִּׁיר לַמִּצְעָדוֹת יַעֲנוּ.

"עִבְרוּ, עֲבֹרוּ – אַל תִּתְמַהְמָהוּ,

אֶל חוֹף הַיָּם – שָׁם תַּעֲמֹדוּ –

לִפְנֵי אֲדוֹנָי – הִתְיַצְּבוּ שָׁמָּה!"

וְהִנֵּה זֶה הַמַּחֲנֶה הָאַחֲרוֹן בָּא בְּקָהֳלוֹ, עֵרֶב רַב בְּשְׁאוֹנוֹ וּבְרָגְזוֹ בָא. הָאֲסַפְסוּף – וְהֵמָּה רָצִים נֶחְפָּזִים כְּעֵדֶר נִבְהָל מִפְּנֵי זְאֵב וּבְפִיהֶם זַעֲקַת פְּחָדִים:

“פַּרְעֹה בָּא! פַּרְעֹה הִקְרִיב!”

“רֶכֶב מִצְרַיִם בָּא, בָּא!” –

“עֲמֹד!” נָתַן חוּר קוֹל נַהְמוֹ וּבְהַשְׁלִיכוֹ חֶבֶל בְּקָפְצוֹ מִן הַגִּבְעָה, תָּפַשׂ וַיִּלְכֹּד בּוֹ אִישׁ שָׂעִיר אֶחָד מִשֵּׁבֶט הַ“שּׁוֹסִים”, אֲשֶׁר צָעַק בְּקוֹל: “הַפָּרָשִׁים הִשִּׂיגוּנוּ!”

“מָה רָאִיתָ, רֹאשׁ כֶּלֶב, כִּי זָעָקְתָּ!” קָרָא חוּר וַיִּשְׁלֹף חַרְבּוֹ עָלָיו.

“אֲבָל, אֲדוֹנִי!” קָרָא הַשּׁוֹסֶה בִּרְעָדָה בְּעוֹדוֹ נֶאֱחָז בַּחֶבֶל עַל צַוָּארוֹ וְעַל זְרוֹעוֹ יָחַד – אֶת אָזְנִי שַׂמְתִּי לָאָרֶץ וָאֶשְׁמַע פַּרְסוֹת סוּסִים בָּאִים!"

“כִּי עַל-כֵּן הַחֲרִישָׁה, כְּסִיל, וְאַל תִּנְבַּח עוֹד! שְׁנַיִם שְׁלֹשָה פָּרָשִׁים מִתָּרֵי מִצְרַיִם סוֹבְבִים פֹּה, וְאַתָּה אֶת עַם יְיָ בִּמְהוּמָה תַכֶּה? לֵךְ וָדוֹם!”

וּבְתָקְעוֹ בַּקֶּרֶן עַל הֲמוֹן הַקָּהָל הִצְרִיחַ לֵאמֹר: “אִישׁ אַל יַפְרַע אֶת הַמַּעֲרָכָה בִּצְעָקָה! כִּי הִנֵּה בֵּינֵיכֶם אֵלֵךְ, וְכָל הַצּוֹעֵק – בַּחֶרֶב יִדָּקֵר! – דּוֹם וָלֵךְ!”

אוּלָם צַעֲקַת הַפַּחַד עָבְרָה כְּבָר מִן הָאֲסַפְסוּף וָהָלְאָה וַתִּפֹּל בַּמַּחֲנֶה הַקָּרוֹב, וְכַהֲמוֹת סוּפָה עַד לְמֵרָחוֹק עָבְרָה בְּרַעַשׁ עָם, וְצִוְחַת נָשִׁים וָטָף הֶחֱרִידָה לְבָבוֹת –

וַתְּהִי מְבוּסָה וּמְבוּכָה בְּלֶב הַיָּם.

וַיְהִי הָרֶגַע אֲשֶׁר גַּם מֹשֶה נִרְגַּשׁ עַל מַעֲמָדוֹ! – – נִסְעָרּ וַיִּפֶן אָחוֹר, לָטַשׁ עַיִן אֶל עֵבֶר מַחֲנֵה מִצְרַיִם – וַתִּשַּׁח קוֹמָתוֹ, בִּרְעֹד מַטֵּהוּ עַל הָעָם, וְכִנְאָקָה נִחָרָה מִפִּיו עָנָתָה:

“יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה!!” –

אַךְ חִישׁ הִבְלִיג וְהִתְמוֹדֵד, עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו נִצַּב וַיִּצֶף עוֹד אֶל עֵבֶר מִצְרַיִם, הִפְנָה – וּפָנָיו בְּאוֹר הַלַּפִּידִים נִשְּׂאוּ הַשָּׁמָיְמָה –

וּמַאֲמַץ לֹא-אָדָם הָיָה בַּקְּמָטִים בֵּין גַּבּוֹת עֵינָיו, וּבְכֹחַ לֹא-אָדָם, בְּרַעֲדַת עֹצֶר רַב נִפְרְשׂוּ יָדָיו אֶל עָל וְקוֹל עַז כְּקוֹל שְׂרַף-שָׁמַיִם פֶּתַע הֵרִיעַ בָּרֹן:

"יְמִינְךָ, יְיָ, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ!

יְמִינְךָ, יְיָ, תִּרְעַץ אוֹיֵב!!"

תְּרוּעַת זִמְרַת-יָהּ חָלְפָה – וַיִּדּוֹם הָעָם הַגּוֹלֵשׁ בִּמְהוּמָה סְבִיב הַצּוּר; וּבְדִמְמַת הָרֶגַע קוֹל אִישׁ הָאֱלֹהִים הִנֵּה זֶה מַשְׁבִּיחַ וְאוֹמֵר:

"עִבְרוּ, עֲבֹרוּ – אַל תִּירָאוּ.

יְיָ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן!"

אַף יָדָיו נִטּוּ כְּמַרְגִּיעוֹת בִּבְרָכָה לְרֹאשׁ הָעָם, – וַיָּשׁוּבוּ הַלְּוִיִּים לְרִנְנָתָם, נָשְׂאוּ קוֹל וַיַּעֲנוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה:

"אֶל חוֹף הַיָּם – שָׁם תַּעֲמֹדוּ,

לִפְנֵי אֲדוֹנָי – הִתְיַצְּבוּ שָׁמָּה!"

וְהָעָם הִנֵּה זֶה כְּדַרְכּוֹ יַעֲבֹר, מִתְאַפֵּק לְהַחֲרִישׁ, וְאֶל אֲשֶׁר יוֹרֶה מַטֵּה מֹשֶה, אֶל הַחוֹף, אֶל הַחוֹף יָחוּשׁוּ וְלֹא יִתְנַגָּשׁוּ.

אָז יֵרֵד מֹשֶה מִן הַצּוּר וַיֵּלֵךְ אַף הוּא עִם כָּל הַמַּחֲנֶה יָחַד.

חֹשֶךְ עַל רַחֲבֵי שָׁמַיִם מֵעָל וְעַל רַחֲבֵי תְהוֹם מִתָּחַת, אַךְ בַּתָּוֶךְ, בֵּין הַמַּחֲנוֹת, בְּלֵב הַקָּהָל הַנִּגְרָשׁ שָׁם אוּרִים יִתְרוֹצֵצוּ; הַלְּוִיִּים בְּלַפִּידִים סְבִיב אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּבְמָחוֹל בְּרוּצָם יִסְתּוֹבֵבוּ – וַיַּרְא כָּל הָעָם, כִּי הוּא, מֹשֶה מַלְאַךְ יְיָ, בְּקִרְבָּם הוֹלֵךְ וְעִמָּם יַעֲבֹר, וְאִתּוֹ, כֻּלָּם יַחַד קוֹמְמִיּוּת יֵלְכוּ וּבְשִׁיר יִדְרְכוּ עֹז.

וְאַף הָאֲסַפְסוּף, גַּם הוּא בְּזִמְרַת כָּל הָעָם יִזְרֹם וְאַחֲרֵיהֶם בַּשִּׁיר יָבֹא:

"מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִים, יְיָ!

מִי כָּמֹכָה, נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ!"

כֻּלָּם, כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה, הִפְקִידוּ אָז נַפְשָׁם בְּיַד יְיָ – לֹא הִבִּיטוּ אָחוֹר וַיֵּלֵכוּ, כִּי הֶאֱמִינוּ בַּיְיָ וּבְמֹשֶה עַבְדּוֹ!

וּבָעֵת הַהִיא אֶפְרַיִם עוֹדֶנּוּ רוֹכֵב בָּאַחֲרוֹנָה; מֵרָחוֹק, אַחֲרֵי קְהַל הָאֲסַפְסוּף בְּסוּסוֹ יַעֲבֹר וְלָעֲבָרִים כֹּה וָכֹה יִתְבּוֹנֵן.

כַּחֲצוֹת לַיְלָה עָבַר וְהָרוּחַ שָׁקְטָה כִּמְעַט, וּמִבֵּין מִפְלְשֵׁי הֶעָבִים אֲשֶׁר נִקְרְעוּ מִלֵּב הַשָּׁמַיִם, נִשְׁקַף אַגַּן הַסַּהַר – הַיָּרֵחַ, אֲשֶׁר אָמְרוּ צִידוֹנִים, כִּי הוּא לַמַּיִם יִקְרָא בַּעֲלוֹתוֹ, וְעָלוּ גַם הֵמָּה.

וְהָעָם – הָהּ! עוֹד טֶרֶם יַעֲלֶה… כֻּלּוֹ בְתוֹךְ הַיָּם יָנוּעַ עוֹד, וּמֵעֵבֶר מִזֶּה, מִפִּי-הַחִירוֹת, הִנֵּה זֶה אוּרֵי מִצְרַיִם גַּם הֵם יָנוּעוּ!

“שַׁדַּי!” זָעַק לֵב הַנַּעַר בִּרְעָדָה, “עַל מַה נְפַלֵּל כָּעֵת אֵלֶיךָ? אִם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד הַמַּיִם – וְהִשִּׂיג פַּרְעֹה אֶת הָעָם בְּעוֹדָם בַּיָּם, וְאִם שׁוֹב יָשׁוּבוּ כָּעֵת – אֲהָהּ! – הֵן יִגָּרֵף כְּרֶגַע כָּל זֶרַע יַעֲקֹב בַּתְּהוֹם, וּכְאִישׁ אֶחָד הַגּוֹי כֻּלּוֹ, עַל נָשָׁיו וְעַל יְלָדָיו יִכָּחֵד, לְאֵין שָׂרִיד וְזֵכֶר עוֹד…”

“הַבִּיטָה אֵל! הַבֵּט מֵעָבִים וּרְאֵה אֶת עַמְּךָ זֶה, אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן בְּלֶב הַיָּם! וּזְכָר נָא, זְכוֹר אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב עֲבָדֶיךָ – וַיִּגְדַּל נָא כֹּחֲךָ כָּעֵת! תָּעֵז יְמִינְךָ כִּי תִמְשֵׁם הַפַּעַם מִשֶּׁטֶף מַיִם וּמִשֶּׁטֶף מִצְרַיִם יָחַד!” –

וּבְעוֹד לֵב הַנַּעַר מַפְצִיר וְרוֹעֵד בִּתְחִנָּה – עָבְרָה תְּרוּעָה, תְּרוּעַת צָהֳלָה עַל גַּלֵּי הֶהָמוֹן בָּאָה. וַיִּתְיַצֵּב אֶפְרַיִם וַיִּתְמוֹדֵד עַל סוּסוֹ לִרְאוֹת מֶה הָיָה שָׁם מֵרָחוֹק; וְהִנֵּה מִנֶּגֶד, מִקְּצֵה הַיָּם קָדִימָה אֹדֶם אוֹר, בְּעַמּוּד אֵשׁ עַל חֶשְׁכַּת הָעָב שָׁם יִתְלַקַּח – הַכְּבוֹד יְיָ גַם מִשָּׁם עַל עַמּוֹ נִגְלָה? –

וַיִּדְפֹּק אֶפְרַיִם אֶת סוּסוֹ וַיִּבְקַע בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה לִשְׁאֹל – וְהִנֵּה חוּר לִקְרָאתוֹ בְּאוֹר לַפִּיד הוֹפִיעַ, וְהוּא רוֹכֵב עַל פִּרְדָּה חֲבוּשָׁה, פִּרְדָּה חֲזָקָה, וַחֲבָלִים בְּיָדוֹ.

“מַה קוֹל הַתְּרוּעָה, חוּר?!”

“גָּדוֹל אֱלֹהֵינוּ! קְצֵה הַמַּחֲנֶה זֶה עָלָה מִן הַיָּם, וְהִנֵּה אִשָּׁם תְּבַשְּׂרֵנוּ יְשׁוּעָה, אַף תִּקְרָא לָנוּ: אַחֲרֵינוּ עֲלוּ!”

“וְלָמָּה תָשׁוּב אַתָּה הֵנָּה?”

“וּבוֹא נָא, גִּבּוֹר הֶחָיִל, גַּם אַתָּה אִתִּי! נָשׁוּבָה נָא שְׁנֵינוּ כִּמְעַט, אוּלַי נַעֲשֶׂה דָּבָר בְּחֵיל פַּרְעֹה, אֲשֶׁר נֵעוֹר עַתָּה לִרְדֹּף; הֲתִרְאֶה? – בּוֹאָה!”

וַיִּקְרָא הַנַּעַר בְּקוֹל הַשָּׁמַיְמָה: “קַח נַפְשִׁי הַלַּיְלָה, אֵל, אַךְ אֶת עַמְּךָ הַצֵּל!” – וַיַּסֵּב אֶת סוּסוֹ אַחֲרֵי חוּר וַיִּרְכְּבוּ שְׁנֵיהֶם אֶל נֹכַח מִצְרָיִם.

וּמֵאַחֲרֵיהֶם הָעָם זוֹרֵם עוֹבֵר בָּרֹן; עֵין הַשָּׁמַיִם, הַיָּרֵחַ, מִן הַחֲרַכִּים בְּעַד הֶעָנָן יָצִיץ, וְהָעָם צָעֹד יִצְעַד לְפָנָיו אַף לֹא יַבִּיט אָחוֹר, – קָדִימָה אַךְ קָדִימָה בֶּאֱמוּנָה יֵלֵךְ…

ד    🔗

“הַס…” עָנָה אֶפְרַיִם לְחוּר וַיַּעֲמֹד פֶּתַע בַּעֲלוֹתוֹ לִשְׂפַת הַיָּם, “כְּהַלְמוּת סוּסִים מֵאַחֲרֵי הַגִּבְעָה אֶשְׁמַע…”

“כֵּן שָׁמַעְתָּ”, עָנָהוּ חוּר הַבָּא בַּפִּרְדָּה אַחֲרָיו, “כָּל הַלַּיְלָה סוֹבְבִים פֹּה מְרַגְּלֵי פַרְעֹה וְיַחְפְּרוּ אַחֲרֵינוּ.”

“הֲנֶאֶרְבָה לָהֶם כִּמְעָט, פֹּה מִן הַסּוּף?”.

“אָכֵן, שָׁקַט הָרוּחַ וּמַחֲרִישׁ הַסּוּף גַּם הוּא; וְאִם נַעַמְדָה פֹּה, אוּלַי נַקְשִׁיבָה מָה. – קַח נָא אֶת זֶה וְהָיָה גַּם בְּיָדְךָ חֶבֶל, כִּי אוּלַי הִקְרָה אֱלֹהִים צַיִד לְפָנֵינוּ”.

וַיְהִי הֵמָּה אַךְ נָטוּ עָמְדוּ בִּקְצֵה הַסּוּף נֹכַח הַגִּבְעָה, אֲשֶׁר עָמַד בָּהּ חוּר עַד עֲבֹר הַמַּחֲנֶה – וְהִנֵּה שְׁנַיִם רוֹכְבִים בָּאִים לָרֶדֶת הַיָּמָה, וְקוֹבְעֵי נְחֹשֶת נוֹצְצִים מֵרָאשֵׁיהֶם לְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ… וַיֵּלְכוּ הָלֹךְ וְהַשְׁקִיף אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, וְאַחַר עָמָדוּ, עָמֹד וְהִתְבּוֹנֵן בְּקַרְקַע הַיָּם אֲשֶׁר נֶחְשַׂף, וַיַּעַן הָאֶחָד וַיֹּאמַר:

“לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר! בְּלֶב הַיָּם כִּבְאֶרֶץ הַמִּישׁוֹר הָעִבְרִים הַנִּבְזִים יִתְהַלָּכוּ… וְלָמָּה זֶה גֵרַשׁ בַּעַל-צְפוֹן אֶת הַמַּיִם מֵעַל פָּנָיו?”

“לְחֵפֶץ הָאֵלִים – שְׁאַל אֶת בָּאִי הַכֹּהֵן וְיַגִּידֶךָ! הֵן עָמַד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עַד חֲצוֹת הַיּוֹם וַיִּשְׁאַל בָּאוֹתוֹת… אַף תְּפִלָּה עָרַךְ הַיּוֹם מִכָּל הַיָּמִים – וַיַּעֲצֹר אֶת מִצְרַיִם בַּדָּרֶךְ.”

“וְאֵיכָה לֹא יְפַלֵּל, וְאֵם סֶפְתָּה הַנָּסִיךְ הֲלֹא חָלְתָה לָמוּת?”

“וְלוּ עֶשֶׂר כָּמוֹהַ בַּחֲצַר פַּרְעֹה תֶחֱלֶינָה, כִּי עַל כֵּן יְאַחֵר הַצָּבָא בְּרָדְפוֹ אַחַר אוֹיֵב?!”

“רָדוֹף, הַשִּׂיג וְחַלֵּק שָׁלָל”, – הֲלֹא זֶה גַם דְּבַר בָּאִי אֶל פַּרְעֹה, כַּאֲשֶׁר הִתְנוֹדֵד הַמֶּלֶךְ בְּשָׁמְעוֹ כִּי חָרְבָה לְשׁוֹן הַיָּם; – וַאֲנַחְנוּ הֵן גַּם בַּיָּם נַשִּׂיגָה עוֹד אֶת הָעִבְרִים הָאֲרוּרִים."

“תַּשִּׂיגֵם… וְלוּ לַמּוֹעֵד יָצָאנוּ וְהִשַּׂגְנוּם בְּעוֹד יוֹמָם, בְּעוֹדָם חוֹנִים עַל הַיָּם! וְעַתָּה לֵךְ רְדֹף אַחֲרֵיהֶם בְּרֶכֶב עַל אַבְנֵי יָם וְצוּרֵי תְהוֹם!”

“בַּרְזֶל רִכְבֵּנוּ וּמַה תִּירָא, פּוּטִי? הֵן בְּעוֹד הָעִבְרִים מִתְנַהֲלִים כֹּה וָכֹה – אֲנַחְנוּ כִּסְעָרָה נַשִּׂיגֵם!”

“כִּי עַל כֵּן שׁוּב חִישׁ וּקְרָא וְהָאֵץ בַּצָּבָא, בְּטֶרֶם יִרְחֲקוּ הָאֲרוּרִים עוֹד! וְאָמַרְתָּ לַכֹּהֵן: אַף פַּרְסָה מִן הָעִבְרִים לֹא נִשְׁאֲרָה עוֹד לִשְׂפַת הַיָּם, – וְיֵדַע כִּי לֹא עֵת נְסוֹעַ עוֹד בְּתַעֲנוּגוֹת, אַךְ עֵת רְדֹף הַלָּיְלָה! – חוּשָׁה! וְאָנֹכִי פֹּה עוֹד אָתוּרָה, אֶבְחֲרָה דֶרֶךְ לִפְנֵי הַצָּבָא אִם לְהֵימִין אוֹ לְהַשְׂמִיל, לְמַעַן הַקִּיף אֶת הָעֵדָה הַזֹּאת. – חוּשׁ!”

וַיְהִי אַךְ דָּפַק הָאֶחָד אֶת סוּסוֹ וַיֵּעָלֶם מֵאַחֲרֵי הַגִּבְעָה – וַיִּתְעוֹפְפוּ חֲבָלִים שְׁנַיִם מֵעֵבֶר הַסּוּף, וְחֶבֶל חוּר נָפַל וַיַּךְ עַל קוֹבַע הַמִּצְרִי, הַמִּצְרִי אֲשֶׁר שָׁאָר, וַיִּלְפֹּת כְּנָחָשׁ אֶת צַוָּארוֹ: וְהַמִּצְרִי טֶרֶם יֵאָנַק בְּקוֹל, נָפַל מֵעַל סוּסוֹ, אֲשֶׁר נִבְעַת, וְהוּא נָס בִּבְעָתָה.

“סְחַב בַּחֶבֶל – וְלֹא יָקוּם!” קָרָא חוּר, וַיִּתֶּן אֶת הַחֶבֶל בְּיַד אֶפְרָיִם, וּכְקָפְצוֹ מֵעַל הַפִּרְדָּה, כָּרַע עַל הַמִּצְרִי הַנִּסְחָב אַרְצָה, וּבְמַכַּת-חֶרֶב אַחַת הֵתַז רֹאשׁוֹ לְקוֹל נַחֲרָה וְשֶׁטֶף דָּם מַזֵּה קָצֶף…

“לִי הָרֹאשׁ וּלְךָ אֶפְרַיִם הַקּוֹבַע וְהַחֲצוֹצְרָה – וְעָשִׂינוּ דָבָר!” קָרָא חוּר בִּנְשֹׁף רוּחַ וַחֲרֹק שִׁנַּיִם, “הֵא! חֲבוֹשׁ אֶת הַקּוֹבַע, וְאֶת הַחֲצוֹצְרָה קַח וְנִרְאֵיתָ לְמִצְרַיִם עַל סוּסְךָ כַּמְּרַגֵּל הַזֶּה; וְאָנֹכִי בָּרֹאשׁ הַזֶּה אֶעֱשֶׂה לָהֶם מָה”.

“וּמָה?” שָׁאַל אֶפְרַיִם בְּשָׁאֳפוֹ רוּחַ.

“אַתָּה רוּץ אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם, וְעָבַרְתָּ עַל פָּנָיו בְּכָל כֹּחַ אַבִּירֶךָ, וּבִתְרוּעַת חֲצוֹצְרָה וְקוֹל תִּקְרָא: “יָמִינָה! יָמִינָה הַט!” אֶל נֹכַח הַמַּיִם תַּט אָרְחָם, מוֹרַד פְּחָתִים שָׁם – הֲשָׁמָעְתָּ?”

“שָׁמַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי!”

“וַאֲנִי בַּפִּרְדָּה אַחֲרֶיךָ אָבוֹא; וּכְנָסְעָם אֲקַדְּמָה פְּנֵיהֶם בָּאוֹת הַזֶּה – בְּרֹאשׁ מַלְאָכָם, כִּי אַשְׁלִיכוֹ בִּפְנֵיהֶם! אוּלַי יִבָּהֲלוּ, אוּלַי נַתְעֵם וְשָׂטוּ – וְאוּלַי נְסַכְסְכֵם וְנַעַצְרֵם כִּמְעַט מֵרְדוֹף”.

“וְקוֹל הָרֶכֶב הִנֵּה זֶה בָּא, – הֲתִשְׁמָע?…”

“כִּי עַל כֵּן מַהֵרָה, רוּץ! וּבְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִפְגְשָׁה עוֹד – רוּץ!”

וּכְרֶגַע נִתַּר הַסּוּס, הִתְמוֹדֵד וַיִּשָּׂא אֶת רוֹכְבוֹ כַּנָּשֶׁר.

---

וַעֲצַת חוּר נֶעֶשָׂתָה; וְכִנְפֹל רֹאשׁ הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר הָשְׁלַךְ וַיַּךְ בְּלַפִּיד הָרֶכֶב הַדּוֹהֵר לִפְנֵי כָל הַמַּחֲנֶה – קָמָה צְעָקָה בִּפְנֵי מַחֲנֶה אֲשֶׁר נָטָה כְּבָר בִּדְבַר אֶפְרַיִם לִרְדֹּף מִיָּמִין.

“בֶּגֶד בָּגֶד! שְׂמֹאלָה הַט!”

“הָלְאָה! יָמִינָה, אַךְ יָמִינָה!”

“שְׂמֹאלָה, שְׂמֹאלָה סֹב!”

“יָמִינָה קֹרָא – וִימִינָה רְדֹף!”

“הֲרָאִיתָ מִי הַקּוֹרֵא הָיָה?”

“מַה תִּשְׁאַל? מַה תַּט? רְדֹף כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָ!”

כָּכָה נִזְעֲקוּ בַּמַּחֲנֶה וַיַּטּוּ אֵלֶּה בְּכֹה וְאֵלֶּה בְּכֹה – וְהַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בְּשֶׁטֶף הַמְּרוּצָה יִתְנַגְּשׁוּ בָם. רֶכֶב בְּרֶכֶב נֶאֱחַז – וְקוֹל רִיב וּקְלָלָה בִּפְנֵי הַמַּחֲנֶה יִגְדַּל, וְקוֹל הַחֲצוֹצְרָה, הַחֲצוֹצְרָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי הַכֹּהֵן בָּאִי, מֵאָחוֹר יַעֲנֶה, יִדְחַף בַּתְרוּעָה: רְדוֹף! דְּפוֹק וּרְדוֹף! קָדִימָה רְדֹף!

“רָדֹף, הַשִּׂיג וְחַלֵּק שָׁלָל! – חֲזַק וּדְפֹק!”

וּפָרְצָה רוּחַ קָדִים עַזָּה, גָּבְרָה וּבִשְׁרֵקָה עַל פְּנֵי הַמַּחֲנֶה תַּךְ, – וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ יִקְרָאוּ: “חֲזַק וּדְפֹק!”

וּמֵעֵבֶר הַיָּם חָמְרֵי עָבִים לִקְרָאתָם נִדְחָפִים וְעַל צְבָא מִצְרַיִם יָמֵשׁ חֹשֶךְ:

“וְהַחַרְטֻמִּים אָמְרוּ כִּי הַלַּיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר לָנוּ…”

“אֵין זֹאת, כִּי מֵזוּ אָמַר, אֲשֶׁר חֹשֶךְ יִהְיֶה…”

“כִּי עַל כֵּן גַּם אוֹר גַּם חֹשֶךְ חֲלִיפוֹת – הוֹ, בְּרַק-אֵל!”

וּבְרַעַם אַדִּיר זֹרְקוּ מַיִם – שׁוֹט שׁוֹטֵף חוֹבֵט בִּפְנֵי הַצָּבָא וּבְסַנְוֵרִים יַכֵּהוּ –

“אֵל הָעִבְרִים יִתְחוֹלֵל לִקְרָאתֵנוּ!”

“וְהֵן גַּם אֶת הָעִבְרִים עַל פְּנֵיהֶם יַךְ! – דְּפֹק!”

וְהַחֲצוֹצְרוֹת מֵעֲבָרִים יָרִיעוּ: “רָדֹף! רָדֹף!”

וּסְעָרָה בְּתוֹךְ סְעָרָה תִּתְחוֹלֵל, בְּקוֹל שׁוֹט וּמַשַּׁק אוֹפַן תִּרְעַשׁ; וּקְלָלָה וְנַחֲרַת סוּסִים בְּדָלְקָם לְקוֹל הַחֲצוֹצְרָה הַגְּדוֹלָה הַהוֹלֵךְ וְחָזָק: “קָדִימָה רְדֹף!” –

רַעַשׁ רוֹדֵף, – וְאֶפְרַיִם אָז כִּמְטַחֲוֵי-קֶשֶׁת מִלִּפְנֵי מִצְרַיִם בַּחֹשֶךְ יִדְהַר אַף יַעֲצֹר בְּסוּסוֹ:

“הוֹי מַחֲמַדִּי!” – יִרְגַּשׁ לֵב אֶפְרַיִם וְהָמָה לְאַּבִּירֹו זֶה הַנָּבוֹן. כָּל נִיעַ בְּגֵו בְּעָלָיו עָלָיו, יָבִין כְּאָדָם וְעָשָׂה: יִשֵּׁר אֶפְרַיִם קוֹמָתוֹ – וּכְרֶגַע הַסּוּס כְּמַצֶּבֶת אֶבֶן יַעֲמֹד, כָּפַף – וְטָשׂ כְּסַעַר לַאֲשֶׁר נָטָה רוֹכְבוֹ.

“הוֹ, נִשְׁרִי! הוֹ, מַחֲמַדִּי!” יֶהְגֶּה לֵב הָעֶלֶם הַשָּׂש לִקְרַאת הַמּוֹרָאוֹת…

וְהִנֵּה בִּדְהָרָה נִסְעָרָה, פַּעַם יָמִינָה וּפַעַם שְׂמֹאלָה, בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, בָּא אֶפְרָיִם; וּלְפָנָיו חוּר עַל פִּרְדָּתוֹ מֵרָחוֹק יִקְפֹּץ: “אֶפְרַיִם! אֶפְרָיִם!” יִקְרָא חוּר בַּחֹשֶךְ וִימַהֵר קָדִימָה (כִּי אָמַר חוּר: אֶפְרַיִם בְּסוּסוֹ עָבַר אֶת הַפִּרְדָּה, וּלְפָנָיו הוּא רָץ) אַךְ אֶפְרַיִם לֹא אָבָה הַרְחִיק מִמַּחֲנֵה פַרְעֹה עַד נַסּוֹתוֹ בָּהֶם עוֹד דָּבָר וַיִּשָּׁאֶר אָחוֹר.

וַיְהִי בְּהִשְׁתַּקְשֵׁק הָרֶכֶב וְהַפָּרָשִׁים בְּרַעַשׁ גָּדוֹל, כִּי בָאוּ כְבָר עַל קַרְקַע הָאֶבֶן אֲשֶׁר בַּיָּם, וּמִצְרַיִם הֵרִיעוּ בִּדְבַר-בָּאִי: “רָדֹף, הַשִּׂיג וְחַלֵּק שָׁלָל!” – דָּפַק אֶפְרַיִם וַיָּשֶׁב אֶת סוּסוֹ אָחוֹר, וַיַּעֲבֹר גַּם הַפַּעַם כְּסַעַר עַל פְּנֵי הַמַּחֲנֶה וַיָּרַע וַיַּצְרִיחַ:

“יָמִינָה יָמִינָה! שׁוּחָה וּפְחָתִים מִשְּׂמֹאל! יָמִינָה הַט! אַךְ יָמִינָה!”

וּפְנֵי הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר בֶּחָלוּץ נִסְתַּכְסְכוּ בִּמְבוּסָה.

דּוֹפְקִים אֶת הַסּוּסִים, אַחֲרוֹנִים בָּרִאשׁוֹנִים יִתְנַגְּפוּ, וּבְדָהֳרָם אוֹפַנִּים נִשְׁבָּרִים עַל סוּסִים נוֹשְׁפֵי פַּחַד וּבוֹעֲטֵי מֶרִי, – יִתְקוֹמְמוּ – וְרוֹכְבֵיהֶם אָחוֹר בַּמְּבוּסָה יִפֹּלוּ. וּקְלָלָה וּצְוָחָה – וְהַחֲצוֹצְרָה הַגְּדוֹלָה בִּתְרוּעָה תַהֲדֹף: “דְּפֹק וּרְדֹף! קָדִימָה רְדֹף!”

וְרִכְבֵי מִצְרַיִם כְּמִשְׁבְּרֵי יָם, רֶכֶב עַל רֶכֶב יַךְ, יִקְפֹּץ וְיִסְתָּעֵר וְעַל כָּל הַנּוֹפֵל יְדַלֵּג, יַעֲבֹר וְיִתְהוֹלֵל וְעַל אַבְנֵי הַתְּהוֹם דַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירִים כְּרַעַם יִרְעָשׁוּ.

“חֲזַק וּדְפֹק! כִּי הִנֵּה הִנָּם הָעִבְרִים!”

“הִנֵּה מְדוּרַת אִשָּׁם תִּתְלַקֵּח!”

“רָדֹף, הַשִּׂיג וְחַלֵּק שָׁלָל – חֲזָק!”

וְצִוְחַת קְלָלָה וּנְאָקָה עַל שְׁבֹר רֶכֶב וְנַחֲרַת סוּסִים נִמְעָדִים – בַּשּׁוּחָה יִתְגּוֹלָלוּ!

“שׁוּב!” – “שְׂמֹאלָה הַט!”

וְכָל הַשָּׁב נוֹפֵל לְמִרְמָס תַּחַת פְּרָסוֹת וְאוֹפַנִּים. –

“אֵל הָעִבְרִים נִלְחָם לָהֶם! נָנוּסָה!”

“קָדִימָה רְדֹף – וְלוּ גַם לָאֲבַדּוֹן!”

“דְּפֹק – וְלוּ גַם יִבָּקְעוּ הַסּוּסִים!”

“רְדֹף אֶת הָעִבְרִים!”

עַל הָעִבְרִים, עַל הָעִבְרִים! – כָּל צְבָא מִצְרַיִם מֵאָחוֹר עַל הֶחָלוּץ נִדְחָף, וּכְמִשְׁבְּרֵי אֹפֶל יִסָּחֲפוּ כֻּלָּם לְקוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה, אֶל הַיָּם, אֶל הַיָּם!

בָּאוּ רַגְלִים; יָרוּצוּ יִשְׁאֲפוּ רוּחַ – וְלִפְנֵיהֶם סוּס וְרוֹכְבוֹ מִן הַמַּיִם יִתְנֶעָרוּ. כִּי לֹא הֶאֱרִיךְ הַמָּטָר וַיַּעֲבֹר, וְהַיָּרֵחַ הֵחֵל מֵצִיץ מִן הָעֲנָנָה. וְהִנֵּה זֶה שְׁאוֹן מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל בְּעָבְרָם נִשְׁמַע, אַף קְצֵה הֲמוֹנָם נִרְאָה.

“עוּרָה מִצְרָיִם! – רָדֹף, הַשִּׂיג וְחַלֵּק שָׁלָל – חֲזָק!”

“דְּפֹק וּרְדֹף! קָדִימָה רְדֹף!” –

וַיָּאֵר הַלַּיְלָה, – יָרֵחַ בָּהִיר הֵצִיץ מִמַּחְשׂוֹף תְּכֵלֶת, וּפְנֵי הַיָּם לְגַלָּיו מֵרָחוֹק יִנְהָרוּ:

“עֲמֹד! שְׂמֹאלָה פְּנֵה! שְׂמֹאלָה!”

קָרוֹב הַיָּם מִיָּמִין וּבְשֶׁטֶף מֵימָיו יִרְעַשׁ… וּבְטֶרֶם יִפְנוּ מִצְרַיִם יֵלֵךְ הָרַעַשׁ הָלֹךְ וְקָרֹב –

רַעַשׁ, רָעַשׁ! – נֶעֶרְמוּ נֶחְמְרוּ שָׁם גַּלִּים וּכְנַהֲמַת כְּפִירִים עֲלֵי טֶרֶף מִשְׁבָּרִים יִנְהָמוּ…

בָּמְתֵי מַיִם! כְּתִימְרוֹת עָנָן עַל רַעַשׁ מַיִם יִתְאַבְּכוּ קוֹדְרִים וּמַלְבִּינִים – הִתְקוֹמְמוּ, הִתְחוֹלְלוּ, הִסְתּוֹבְבוּ כַּסּוּפָה – – וַיְהִי נֵד אֶחָד – עַמּוּד נוֹזְלִים קוֹצֵף שַׂגִּיא וָרָם נִצָּב!…

וְהוּא אַדִּיר – תְּהוֹם לְרַגְלָיו כַּגַּלְגַּל תִּסֹּב, בְּמַעְגָּל תִּרְתַּח, וְעָבִים לְרֹאשׁוֹ בְּשֵׂיבַת הַקֶּצֶף יִצְטַנְּפוּ צְנֵפָה –

“הִנֵּה! הִנֵּה אֵל הָעִבְרִים! הִנֵּהוּ!!”

וְהַנֵּד לָעָב בְּגָבְהוֹ אֶל נֹכַח הַמִּפְרָץ יִקְרַב – – בִּשְׁרֵקָה וּבְנַהַם זוֹעֵף יִטּוֹשׁ – הוּא בָא!

וְקוֹל מַפַּל עָצוּם בְּרַעַם כָּבֵד הִתְפּוֹרֵר! עַל הַמִּפְרָץ אַדִּיר נָפַל וַיִּתְנַפֵּץ – עַל חֵיל פַּרְעֹה קֶצֶף נִצְחוֹ יֵז!

זָרְמוּ נוֹזְלִים וַיִּרְתָּחוּ – חֳמָרִים חֳמָרִים בְּגַלֵּי קֶצֶף יִשְׁטֹפוּ – וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתָם בַּאֲשֶׁר יָנוּסוּ, – נִשָּׂאוּ!

סְבִיבָם יָם – וְסוּס וָרֶכֶב תּוֹךְ מִשְׁבְּרֵי קֶצֶף שׁוֹאֲגִים יִנָּעֵרוּ – שָׁב הַיָּם לְאֵיתָנוֹ!

אֵיתָן הַיָּם וְחָזָק הָרָעַשׁ! בְּרוּחַ פְּרָצִים מִבֵּין בִּתְרֵי בַּעַל-צְפוֹן וּבְזַעֲקַת חֵיל פַּרְעֹה יַחַד – נַהֲמַת קוֹלוֹתָיו תּוֹךְ אֵד וַחֲשֵׁכָה גָּלֹשׁ תִּגְלֹשׁ –

וּבָעֵת הַהִיא לִשְׂפַת הַיָּם מִקֶּדֶם, אֶפְרַיִם וְחוּר וּמִקְצָת בַּחוּרִים מִבְּנֵי בִּנְיָמִין מָשׁוּ מִן הַמַּיִם אֶת אַחֲרוֹנֵי בְנֵי הָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר נֶחְשָׁלוּ – וַיַּעֲלוּם אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, הַצּוֹהֵל לִקְרָאתָם בִּתְרוּעָה וּבְלַפִּידֵי אֵשׁ יְנוֹפֵפוּ –

עָלוּ, עָמְדוּ בַּיַּבָּשָׁה – וּמֵרַעַשׁ כָּל הַקּוֹלוֹת אֲשֶׁר הָמוּ בַיָּם אַךְ שְׁאוֹן מַיִם לְגַלֵּיהֶם רַק הוּא נִשְׁמָע…

וּבַמַּחֲנֶה, מִן הָאֵשׁ וְהַחֲשֵׁכָה, אֵם לְבָנִים תִּצְוַח, אָב עַל בָּנָיו יִפְקֹד בְּקוֹל, וַאֲדוֹנִים אֶל עֶדְרֵיהֶם יֵחָפֵזוּ וְלָרוֹעִים יִקְרָאוּ…

… וּמַה קוֹל הַקְּרִיאָה הָעוֹבֵר בַּשּׁוֹפָר? –

נוּן וְנַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲלֵיהֶם יִזְעֲקוּ כִּי יֵצְאוּ לַעֲמֹד עַל שְׂפַת הַיָּם, פֶּן יַחְתְּרוּ מִצְרַיִם לַעֲלוֹת אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל. –

אַךְ הִנֵּה זֶה נִבְקְעוּ עַפְעַפֵּי שָׁחַר – נִדְמָה הַסַּעַר, רַעַשׁ הַיָּם הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְכָלֹה, הַמַּחֲנֶה נָפוֹץ לְעֵדוֹת בַּיַּבָּשָׁה, וְלִשְׂפַת הַיָּם גְּדוּדִים יַעַמְדוּ וְיַשְׁקִיפוּ: חֵיל פַּרְעֹה – אֵיפֹה הוּא?

וְשָׁם עַל גַּל אֲבָנִים תַּחַת הַתֹּמֶר גַּם מֹשֶה יַעֲמֹד. נִשְׁעָן אֶל הָעֵץ יַעֲמֹד; מַטֵּהוּ לְפָנָיו תָּקוּעַ, וְהוּא יָדָיו עַל לִבּוֹ חֲבוּקוֹת, – הוּא כִלָּה מַעֲשֵׂהוּ וּמֶבָּטוֹ עַל הַיָּם יִשְׁבֹּת…

סְבִיבוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו וּשְׁאָר הַלְּוִיִּים יַעַמְדוּ וְגַם הֵמָּה צוֹפִים אֶל הַיָּם – – צוֹפִים לִרְאוֹת מֶה הָיָה שָׁם?…

מִשְׁטַח מַיִם עַל לְשׁוֹן יַם-סוּף מִן הַקָּצֶה עַד הַקָּצֶה בְּאֵד הַבֹּקֶר יִשְׂתָּרֵעַ, וְעָלָיו אַךְ גַּלִּים קַלִּים יִתְעַלְּסוּ כִּתְמֹל שִׁלְשׁוֹם וְאֶת אַבְנֵי הַחוֹף מִזֶּה וְאֶת סַלְעֵי בַּעַל צְפוֹן מִזֶּה לָקֹק יָלֹקּוּ…

וְהִנֵּה זֶה תֻלְּעוּ פְנֵי הַמִּזְרָח וַיִּתְבֶּהָרוּ.

פַּז הַבֹּקֶר יָצִיץ עַל סַפִּיר הַשָּׁמַיִם וְגִזְרֵי עֲנָנִים. נָהֲרוּ מֵי הַיָּם אֲשֶׁר נֶעֶכְּרוּ עוֹד מִן הָרַעַשׁ אֲשֶׁר עָבַר, וְגַלָּיו בְּאֹדֶם פְּנִינִים וְעַטְרוֹת כֶּסֶף יַזְהִירוּ וְיִשְׁתַּעְשָׁעוּ – – מִצְרָיִם? וּמִצְרַיִם אֵיפֹה הֵם? – – –

"אָשִׁירָה לַיְיָ כִּי גָאֹה גָאָה,

סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם!" –

הַקּוֹל קוֹל מִרְיָם הַנְּבִיאָה בְּתֹף וּפַעֲמוֹנָיו עַל שְׂפַת הַיָּם לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה יֵצֵא וְהוּא מְבַשֵּׂר וְעוֹנֶה עוֹד:

"נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ – כִסָּמוֹ יָם!

צָלְלוּ כַּעֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים!" – – – – – – – –– – – –– – – ––

---

---

הֵצִיצָה זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ וַתַּזְהֵב עַנְנֵי שָׁמַיִם עַל תְּכֶלְתָּם, וּכְנִזְרֵי פָז רָאשֵׁי תְמָרִים בִּירַקְרַק חָרוּץ יִתְנוֹסֵסוּ – – וְהִנֵּה הִיא אֲחוֹת מֹשֶה וְאַהֲרֹן, מֵעַל הַגִּבְעָה גַם הִיא בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ תַּזְהִיר, וּבְנוֹת-יִשְׂרָאֵל אֵלֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת תִּנְהַרְנָה, תִּמְחֶאנָה כָף וּבְמִצְהֲלוֹת תַּעֲנֶינָה:

"עָזִי וְזִמְרָת-יָהּ –

וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה!"

וּמַקְהֵלַת גְּבָרִים מִנֹּכַח עַל מֹשֶה וְעַל אַהֲרֹן יַחַד לִקְרָאתָן יַעֲנוּ גְבוּרָה:

"יְמִינְךָ, יְיָ, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ!

יְמִינְךָ, יְיָ, תִּרְעַץ אוֹיֵב!!"

וּמְחוֹלוֹת וּמְחִי כַפַּיִם, רְנָנוֹת וּמְצִלְתַּיִם, טַף כִּבְנֵי צֹאן יִרְקְדוּ וְאִמּוֹתָם עִמָּהֶם, וּבְמַקְהֵלוֹת אָבוֹת לָהֶם יָשִׁירוּ; מַקְהֵלוֹת מַקְהֵלוֹת מִסָּבִיב בְּשִׁיר וּתְרוּעוֹת, בְּתֹף וּבְמָחוֹל, וּמִקְּצֵה הַמַּחֲנֶה עַד קָצֵהוּ, מִקָּהָל אֶל קָהָל וּמֵעֵדָה לְעֵדָה תְּהַלֵּךְ זִמְרַת-יָהּ:

"זֶה אֵלִי – וְאַנְוֵהוּ!

אֱלֹהֵי אָבִי – וַאֲרוֹמְמֶנּוּ!"

אֲמָרוֹת אֲמָרוֹת מִפֶּה אֶל פֶּה תַּעֲבֹר הַשִּׁירָה – וּמִכָּל פִּנּוֹת הָעָם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים יַחַד תְּהִלּוֹת יָרֹנּוּ; וְעֵינַיִם וְיָדַיִם, רִבֲבוֹת יָדַיִם נְשׂוּאוֹת לַשָּׁמָיִם:

"מִי כָּמֹכָה בָּאֵלִים, יְיָ!

מִי כָּמֹכָה, נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ!

נוֹרָא תְהִלּוֹת, עוֹשֵׂה פֶלֶא!"

---

---

הֲלֹא הִיא הַשִּׁירָה, זִמְרַת-יָהּ הַגְּדוֹלָה, שִׁירַת-הַיָּם לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בָּהּ עָנֹה יַעֲנֶה עַם יְיָ מִן הַבֹּקֶר הַהוּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה לַעֲדֵי עָד!

 

פָּרָשָׁה אַחַת-עֶשְׂרֵה: עַל הַבִּזָּה    🔗

א    🔗

לְאוֹר בֹּקֶר, רוֹחֵף עַל תְּכֵלֶת שָׁמַיִם וְעַנְנֵי חַכְלוֹל וְזָהָב, קָדְרָה הָאֵשׁ עַל הַר הָאֱלֹהִים, וַיְהִי עָלָיו מֵרָחוֹק כְּעָב כֶּסֶף מִתַּמֵּר, כְּמַרְאֵה קוֹרָה נִצָּבָה וְכִפָּת-עֳפָאִים לְרֹאשָׁהּ תִּתְאַבֵּךְ, – “עַמּוּד-הָאֵשׁ” – “עַמּוּד-עָנָן” הָיָה… אַךְ הָעָם – זֶה הָעָם אֲשֶׁר רָן בְּמַקְהֵלוֹת לָאֵל, לְנֹכַח הַר קָדְשׁוֹ בְּצֵאת הַשָּׁמֶשׁ, – עַתָּה, לֹא לְהַר הָאֱלֹהִים עֵינָיו יִשְׁעֶה, אַךְ כֻּלָּם – אֶל הַיָּם.

הַיָּם, הַנֶּעְכָּר וְנִגְרָשׁ לְגַלֵּי קִצְפּוֹ – אֵלָיו מֵעֲבָרִים גָּדוֹל וְקָטֹן יָרוּצוּ. זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת עַל מִשְׁעֲנוֹתָם גַּם הֵמָּה שָׁמָּה יֵרֵדוּ; וְלִשְֹפָתוֹ עַל הַחוֹל, וְגַם בְּתוֹךְ קֶצֶף גַּלָּיו הָעֲכוּרִים – טוּרִים, טוּרֵי אָדָם יַעֲמֹדוּ, וְחָתְרוּ שָׁם וְעָשׂוּ וּמָשְׁכוּ וְסָחֲבוּ וְהֵרִיעוּ וְהִצִּילוּ לַחוֹף, – וְעַל רַעַשׁ הַגַּלִּים קוֹל מִצְהָלוֹת וְקוֹל מְרִיבוֹת יַחַד פָּרָצוּ.

זֶה יִקְרָא: “חֲזַק!” וְזֶה: “אֱמַץ וּמְשֹׁךְ!” זֶה: “תְּפֹשׂ וֶאֱחֹז!” וְזֶה: “הַנַּח! כִּי אֶת גֻּלְגָּלְתְּךָ אָרֹץ!…”

וְעֵדוֹת עֵדוֹת בְּמֵאוֹת אַנְשֵׁיהֶן, אֵלֶּה פֹּה וְאֵלֶּה שָׁם. עַל הַגַּלִּים הַמִּתְקַצְּפִים לְחוֹף הַיָּם תִּתְנַפֵּלְנָה, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בְּנֵי הַשַּׁחַף, אֲשֶׁר הֵמָּה עַל לֵב הַיָּם יְרַחֲפוּ וְיָתוּרוּ בוֹ…

מַה נִמְצָא לָהֶם שָׁם?

חַיִל בָּלַע הַיָּם לַיְלָה, עַתָּה לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ יְקִיאֶנּוּ. גַּלָּיו בְּעֻזָּם יִגְרְפוּ וְלִפְנֵי הַקָּהָל לַחוֹף יָבִיאוּ כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, שִׁבְרֵי רֶכֶב, מְגִנֵּי עוֹר, קֶשֶׁת וָרֹמַח, שַׂקִּים וִירִיעוֹת, – וּפִגְרֵי סוּסִים וַאֲנָשִׁים שָׁם יַחַד יָנוּעוּ וְלַחוֹף אָנֶה וָאָנָּה יָשְׁכָּבוּ. וְעַל הַסּוּסִים – רִתְמָתָם, וְעַל הָאֲנָשִׁים – חֻלְצוֹתָם, וַחֲרָבוֹת וּשְׁלָחִים בַּחֲגוֹרוֹתָם, אַף גַּם עֲדָיֵי זָהָב וָכֶסֶף עֲלֵיהֶם יְנוֹצֵצוּ, – וְהָעָם, כָּעַיִט עַל הַפְּגָרִים, לְבִזַּת הַיָּם נֶאֱסָפוּ.

יֵהוֹם הָעֲרַבְרַב: בָּם גַּם חִתִּי וּכְנַעֲנִי וּמִדְיָנִי וְשׁוֹסֵי-מִדְבָּר יַחַד עִם הָעִבְרִים, אִישׁ וְאִשָּׁה וַאֲדוֹנִים עַל עֲבָדִים לְעֵדוֹתָם יִרְגָּשׁוּ. – וְזִקְנֵי-הָעָם, נְשִׂיאֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת, אַךְ מֵרָחוֹק יַעֲמֹדוּ; בְּדַעְתָּם, כִּי עַתָּה לֹא יִשָּׁמַע קוֹלָם בִּקְהַל חָשׁ-בַּז זֶה הַשּׁוֹאֵף וְסוֹעֵר נְקָמוֹת –

נָקָם לָאוֹיֵב אֲשֶׁר רְדָפָם לַיְלָה אֶל הַיָּם! כָּל שְׁאֵרִית וּפְלֵטָה לֹא יְחַיּוּ לוֹ! –

הִנֵּה עֲגָלָה גְדוֹלָה מְצֻפָּה נְחֹשֶׁת עַל שֶׁטֶף גַּלִּים הוּבָאָה, וּבָהּ כְּאַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה מִצְרִים חַיִּים – וְנָפְלָה עֲלֵיהֶם עֵדָה גְדוֹלָה; בְּמַקְלוֹת עַל רָאשֵׁי הַמִּצְרִים יַכּוּ, כְּעוֹרְפֵי כְּלָבִים יַכּוּ וְלֹא יַחְמֹלוּ… אֶחָד עַל קֶרֶשׁ סְחָפוֹ הַגַּל לַחוֹף – וְדָחֲפוּ הֵמָּה אוֹתוֹ בְּמוֹטוֹת וֶהֱשִׁיבוּהוּ, לִהְיוֹת מִשְׂחָק לַגַּלִּים וְלַקָּהָל יָחַד… וְעַל כָּל מֵת הַמּוּצָא אֶל הַחוֹף אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בִּקְטָטָה יִפֹּלוּ, וּפָשְׁטוּ פִּגְרֵי אִישׁ וְאִשָּה: צְמִידִים וְאֶצְעָדוֹת יַחַלְצוּ, אֶת הַנְּזָמִים מִתּוֹךְ אָזְנֵיהֶם יַעַקְרוּ, וְהַטַּבָּעוֹת יַחַד עַל אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַצָּבוֹת מִכַּפּוֹתָן יַתִּיזוּ – –

“נֵלְכָה מִזֶּה, בְּצַלְאֵל!” אַמָר אֶפְרַיִם, בִּרְאוֹתוֹ אֶת רֵעֵהוּ זֶה וְהוּא נַעֲוֶה לַמַּרְאֶה וְעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת בְּתִמָּהוֹן תִּרְאֶינָה.

“כֵּן. נָסוּרָה מִזֶּה, אָחִי!” עָנָה הָעֶלֶם בֶּן-אוּרִי בִּזְוָעָה, “מַרְאֵה פַלָּצוּת נִזְעָם זֶה!…”

הֵמָּה בְּטֶרֶם יַרְחִיקוּ – וְשָׁאוֹן קָם בַּקָּהָל הַקָּרוֹב:

“מֶרְכָּבָה – מֶרְכֶּבֶת-שָׂרִים בָּאָה!”

“נַעֲרָה חַיָּה בָּה תָּנוּעַ, תִּפְרֹשּׂ יָדֶיהָ לָנוּ!”

“בּוֹאִי יָפָתִי! בּוֹאִי וּנְרַחֲמֵךְ רַחֵם!”

“הִיא כֻלָּה זָהָב! צִיץ לְרֹאשָׁהּ וּרְבִיד לְצַוָּארָהּ!”

“וַחֲגוֹרָה, רְאוּ, חֲגוֹרַת זָהָב וְשֶלַח לְבַת הֶחָיִל!”

“הִנֵּה, הִנֵּה! זֶה הַגַּל הַגָּדוֹל בָּא – וְהוּא יְבִיאֶנָּה!”

“הֶאָח! הֶאָח! – תְּפֹשׂ, תְּפֹשׂ! – תְּפֹשׂ וּסְחָב!”

וַחֲבָלִים וּמוֹטוֹת בִּקְרָסִים מָשְׁלָכִים:

“הֵידָד!!” –

וַיְזַנֵּק אֶפְרַיִם פֶּתע וַיִּקְרָא: עִמִּי, בְּצַלְאֵל, נַצִּילָה אֶת זֹאת!"

קָצַנָּה בַּת הֹרְנַחַתְּ הָיְתָה זֹאת…

בְּחֵיק הַמֶּרְכָּבָה, אֲשֶׁר יְרִיעַת חֻפָּתָהּ נִקְרְעָה וְאוֹפַנֶּיהָ הוּסָרוּ, כָּרְעָה הָעַלְמָה רְטֻבָּה וְנִרְעָדָה; יְמִינָהּ בְּדֹפֶן הָרֶכֶב תַּחֲזִיק, וּשְׂמֹאלָהּ, יָד רַכָּה וַעֲנֻגָּה, שְׁלוּחָה לַקָּהָל בִּתְחִנָּה, אַךְ תְּחִנָּתָהּ מִפִּיהָ הַפָּתוּחַ לֹא תֵצֵא, כִּי הִיא מִפַּחַד אַךְ שָאֹף תִּשְׁאַף… נִתְפְּשָׂה הַמֶּרְכָּבָה, נִסְחֶבֶת, וְהָעַלְמָה – הָפְשַֹל רֹאשָׁהּ אֲחוֹרַנִּית, וּפָנֶיהָ, מִבֵּין פַּרְעוֹת קְוֻצּוֹתֶיהָ שֶׁדָּבְקוּ בַּמַּיִם, כִּפְנֵי מֵת חָוָרוּ. גַּם שְׂפָתֶיהָ הִלְבִּינוּ, עַל שִׁנֶּיהָ הַנּוֹקְשׁוֹת תִּרְעַדְנָה, וְהִיא – זָבָה דָם… מִבֵּין שְׂעַר רֹאשָׁהּ עַל אָזְנָהּ יִטֹּף וּמַחַץ עַל לִבָּהּ בֵּין שָׁדֶיהָ נִקְרַע… אִם קֶרֶס-חֶבֶל אוֹ מוֹט פְּגָעָהּ, אוֹ בְּטַלְטֵלַת הַיָּם נִפְצְעָה כָּכָה – אַךְ הִנֵּה צַָנְחָה, נָפְלָה עַל גּוּפוֹת שְׁתֵּי נָשִׁים, הַמּוּטָלוֹת מֵתוֹת עַל קַרְקַע הָרֶכֶב שֶׁכֻּסָּה מַיִם – וָהֵן, אַרְבֵּלָת מֵנִקְתָּהּ הַזְּקֵנָה וְאֵשֶׁת בָּאִי הַכֹּהֵן. – וְהַמֶּרְכָּבָה בַּחֲבָלִים אֶל הָעֵדָה הַמְּרִיעָה תִּמָּשֵׁךְ –

וּבָעֵדָה הָרוֹגֶשֶׁת הַזֹּאת נִדְחַף אֶפְרַיִם בְּכֹחַ, וְאַחֲרָיו בְּצַלְאֵל. בְּצַד וּבְכָתֵף יַהַדפוּ מִזֶּה וּמִזֶּה – וּבְתוֹךְ קֶצֶף הַגַּלִּים נִצַּב אֶפְרָיִם.

“אַל תִּגְּעוּ בָּזֹאת!” קָרָא קוֹל עַז צוֹרֵחַ, וַיִּשְׁלֹף חַרְבּוֹ, “דָּם יִשָּפֵךְ! לִי הִיא! כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּהּ – יֻקָּם!”

“הַבְּעַד מִצְרִית יִקֹּם?”

“מִי זֶה? – בַּמִּצְרִית חָשַׁקְתָּ, אֶפְרָתִי עַז נָפֶש?!”

“מַה לְךָ פֹּה? הַשְּׁלָלֵנוּ מִיָּדֵנוּ תִּקַּח?”

“הִיא גָמְלָה חֶסֶד לָעִבְרִים!” קָרָא אֶפְרַיִם, “יָדַעְתִּי זֹאת!”

“אֲבָל מַלְקוֹחֵנוּ הִיא! וְהִיא וְכָל זְהָבָהּ לָנוּ הֵם!”

“אַחַי! שִׁמְעוּ, אַחַי!” יִפְרֹשׂ בְּצַלְאֵל כַּפָּיו וְיִקְרָא, “כַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ הַכֹּל לָכֶם יִהְיֶה, אַךְ הַנֶּפֶשׁ – אַל תִּגְּעוּ בָה!”

“גַּם כֹּפֶר נַפְשָׁה עָלַי הוּא!” מִלֵּא אֶפְרַיִם וַיִּקְרָא: “אָנֹכִי כָּפְרָהּ בְּזָהָב אֶתֵּן! – אֶתֵּן כַּאֲשֶׁר תָּשִׁיתוּ! – – מַה? לֹא תִּשְמָעוּ? – – בְּיְיָ! אִם תִּגְּעוּ בָּהּ – דָּם, דָּם יִשָּׁפֵךְ!!”

---

וְאֶל אֹהֶל מִרְיָם אֲשֶׁר עַל הַגִּבְעָה, עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּהָ אֶפְרַיִם וּבְצַלְאֵל יַחַד. הֵם בְּדָמֶיהָ נְגֹאֲלוּ – וְהִיא מִתְעַלֶּפֶת…

“בַּת עַמְרָם! אֲחוֹת מֹשֶׁה! הַצִּילִי אֶת הַמִּצְרִית הַזֹּאת!” – קָרָא אֶפְרַיִם בְּקוֹל נִרְעָד וְנִרְגָּשׁ.

לֵב אֶפְרַיִם, אֲשֶׁר לֵיל שִׁלְשׁוֹם סָר וַיִּזְעַף עַל הָעַלְמָה הַזֹּאת עַד בְּזוֹתָהּ, לִבּוֹ אֲשֶׁר נִקְשָׁה וַיֵּמַר עָלֶיהָ לִמְחוֹת זִכְרָהּ מֵעַל פָּנָיו לְעוֹלָם, – עַתָּה נִכְמַר וַיֵֶּחֱרַד בְּרֹב רַחֲמָיו עָלֶיהָ, כְּלֵב אֵם עַל יוֹנֵק שָׁדֶיהָ… לֹא בַת אוֹיֵב, בַּת הֹרְנַחַתְּ אֲשֶׁר בָּגַד בְּהוֹשֵׁעַ דּוֹדוֹ, לֹא אֶת בְּעוּלַת סֶפְתָּה הַנִּזְעָמָה עַל כַּפָּיו נָשָֹא אֶפְרַיִם, אַךְ אֶת הַטּוֹבָה, אֶת הָרַכָּה וְהָעֲנֻגָּה, אֶת הַיָּפָה וְהַנְּעִימָה בְּחֵן חַסְדָּהּ – אֶת קָצַנָּה אֲשֶׁר כְּשַׁחַר עַל נְעוּרָיו הוֹפִיעָה נְדָבָה…

וְהִיא, הָרֻחָמָה וְהַנִּכְאָבָה, הִנֵּה כְּאַיָּלָה תַמָּה אֲשֶׁר פִּלְּחָהּ הַחֵץ, לְעֵינָיו גֹּוָעַת – וַיִפְרֹץ בִּכְיוֹ בְּקוֹל: “קָצַנָּה הִיא – קָצַנָּה! הַצִּילִי, מִרְיָם!”

וּמִרְיָם נִגְּשָׁה מַהֵר לְלֹא שְׁאֹל דָּבָר, הִתְבּוֹנְנָה בָּעַלְמָה אֲשֶׁר עֻלְפָּה, הֶאְפִּילָה גַּבּוֹת עֵינֶיהָ וְכַהֲנִיעָהּ רֹאשׁ אָמְרָה: דָּם רַב יָצָא מִמֶּנָּה – וּבְשָׁרָהּ יוֹקֵד – לֹא תִחְיֶה…"

וַתָּשָׁב וַתָּשַׁח עָלֶיהָ, הִתְבּוֹנְנָה עוֹד וַתֹּאמַר: אוּלָם כֹּחַ נְעוּרִים – מִי יַעַרְכֵהוּ? – אוּלַי… אֶעֱשֶׂה וַאֲנַסֶּה… הֵנָּה עַל יְצוּעִי הַנִּיחוּהָ".

ב    🔗

רְחוּצָה לְמִשְׁעִי וַחֲבוּשַׁת לָבָן לְרֹאשָׁהּ וּמְכֻסָּה סָדִין רַךְ עַל יְצוּעֵי מִרְיָם תִּשְׁכַּב הָעַלְמָה. עַל עֵינֶיהָ תְּכַסֶּה תְּנוּמָה, נִשְׁמַת פִּיהָ בְּחֹם תִּשֹּׁף וּבִלְחָיֶיהָ הַחִוְרוֹת אֹדֶם עָלָה. רֶגַע דּוֹבְבוּ שְׂפָתֶיהָ מָה, נָעוּ לְשָׂחֲקָה – וַתֵּאָנַח…

נָטְפָה מִרְיָם מִן הַצְּלוֹחִית אֲשֶׁר בְּיָדָהּ, נָטֹף פַּעַם וּשּׁתַּיִם אֶל פִּיהָ, וַתִּבְלַע – וְנִפְקְחוּ עֵינֶיהָ בְּתִמָּהוֹן, תָּעוּ הִבִּיטוּ נִרְהָבוֹת וַתִּשְׁאַל: “אַיֵנִי?… לֹא בַיָּם?”

זָקֵן מֵנִיד רֹאשׁ-שֵׂיבָה עָלֶיהָ יַעֲמֹד, יַחֲרִישׁ לָהּ, שָׁחַח וּבְתוּגַת רַחֲמִים יַבִּיט בָּהּ…

“אֲבִי הוֹשֵׁעַ? – וְהֵן אַתָּה גְדִיָּה לְבָנָה נָתַתָּ לִי, אָבִי… הֲתִזְכֹּר?”

זָכַר הַזָּקֵן זֹאת – וְדִמְעָה בְּעֵינָיו עָלָתָה. –

יָדֹעַ יָדַע נוּן אֶת קָצַנָּה מֵעֵצֶם יַלְדוּתָהּ. מִמְכָּר וְקִנְיָן תָּמִיד בֵּינוֹ וּבֵין אָבִיהָ הָיוּ מֵאָז; וְהַבַּת הַקְטַנָּה, מִדֵּי רְאוֹתָהּ אֶת “אֲבִי הוֹשֵעַ” בָּא – תָּרוּץ לִקְרָאתוֹ בְּשִׂמְחָה… עַתָּה, עִם הַחַיִל הָרוֹדֵף גַּם הִיא יָצָאָה, יָצְאָה לְמַעַן הַצִּיל, לָתֵת יָד לְהוֹשֵׁעַ וּלְאֶפְרַיִם בָּנָיו לְהִמָּלֵט – – וְהִנֵּה פְּלָטָהּ הַיָּם פְּצוּעָה לַמָּוֶת… מִנֹּעַם הֵיכָלָהּ אֶל הַמִּדְבָּר נָפְלָה הַנַּעֲרָה גַלְמוּדָה לָמוּת, וּכְעֵת מוּתָהּ זָכְרָה לוֹ אֶת הַגְּדִיָּה אֲשֶּר נָתַן לָהּ בְּעוֹדָהּ קְטַנָּה – – וְדִמְעָה מֵעֵינֵי הַגִּבּוֹר הַזָּקֵן נָפְלָה בַּעֲבִי זְקָנוֹ, זְקַן הַכֶּסֶף…

רָאֲתָה הַחוֹלָה – וְהִצְהִילָה פָנֶיהָ, דּוֹבְבָה מָה וְאֶל עֶבְרָהּ הַשֵּׁנִי נִבָּטָה, כִּמְבַקֶּשֶׁת מָה.

“אֶפְרַיִם?” שָׁאֲלָה בְּשַֹחֲקָה רוֹפֵפָה, “הַעוֹד לֹא בָא הוֹשֵׁעַ?”

וּכְאָמְרָהּ זֹאת נִבְהֲלָה, הִבִּיטָה עַל סְבִיבָהּ וַתֹּאמַר: “אֲבָל, הֵן אַתָּה, אַתָּה, אֶפְרַיִם, הֲלֹא מִידֵי סֶפְתָּה… לֹא! מִן הַיָּם, הֲלֹא אֶל הוֹשֵׁעַ נְשָׂאתַנִי… לֹא כֵן, אֶפְרָיִם?” – – וַתֶּחֱרַד וַתָּשָׁב וַתִּקְרָא מָר: “הַעוֹד בַּמִּכְרוֹת הוֹשֵׁעַ?!… בַּבּוֹר הוּא – וְאַתָּה אֶפְרַיִם פֹּה תַּעֲמֹד?!…”

וּבֶהָלָה בִּפְנֵי הַיְפֵהפִיָּה כָּאֵשׁ הִתְלַקָּחָה.

נֶחְפְּזָה אֵלֶיהָ מִרְיָם, אָחֲזָה בָהּ וַתֹּאמַר: “שִׁכְבִי, בַּת, הֵרָגֵעִי… הֵרָגְעִי נָא וָדֹמִּי – וּבָא הוֹשֵעַ גַּם הוּא…”

נֶאֶנְחָה הַחוֹלָה וַתִּפֹּל אָחוֹר. וַתָּשָׁב וַתִּפְקַח עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת מִשְׁתָּאוֹת בְּאֵימָה עַל מִרְיָם:

“וְאַתְּ – מִי אָתְּ?…”

“רוֹפְאָתֵךְ אָנִי; רוֹפְאַָה אֲנִי, בַּת… וְהִנֵּה צִוִּיתִיךְ: שִׁכְבִי, דֹּמִּי – וְרָוַח לָךְ”.

“רוֹפְאָה אָתְּ? – רוֹפְאָה? – – וְאִם לֹא אַתְּ שָׁלַחַתְּ אֶת הוֹשֵׁעַ לַמִּכְרוֹת?!…”

“בִּי! הֵרָגְעִי – וְלֹא יֵרַע לָךְ, בַּת… דֹּמִּי… עִצְמִי נָא אֶת עֵינַיִךְ – כָּכָה – דֹּמִי וְנוּמִי…”

וּמִרְיָם שָׁתָה אֶת כַּפָּה רַכּוֹת עַל עֵינֵי קָצַנָּה. אוּלָם הַחוֹלָהּ שָׁמְטָה פֶּתַע אֶת הַכַּף מֵעַל עֵינֶיהָ, הִבִּיטָה מֶבָּט בּוֹחֵן בָּרוֹפְאָה וַתִּשְׁאַל: “כִּי יָבוֹא הוֹשֵׁעַ, אָמָרְתְּ?…”

“כֵּן. הוּא בּוֹא יָבוֹא, בַּת… נוּמִי כִּמְעַט – וּבָא…”

“וּבָא – יַעַן כִּי אַתְּ תִּקְרְאִי לוֹ?” שָׁאֲלָה בְּשַׂחֲקַת לַעַג, “קוֹלֵךְ, הָרוֹפְאָה, קוֹל גֶּבֶר… אַף גַּבּוֹת עֵינַיִךְ – אֵימָה לָךְ, הָרוֹפְאָה!… אִם לֹא מִרְיָם אַתְּ, מִרְיָם הַנְּבִיאָה?!…”

“כֵּן. מִרְיָם אָנִי… וְאַתְּ – נוּחִי, בַּת, וְחָיִית…”

“מִרְיָם?” נִרְעֲדָה הַחוֹלָה כֻּלָּהּ, “הוֹ. קְשַׁת לֵב, מֶה עָשִׂית?! – מִמֶּנִּי, בְּקוֹל גֶּבֶר זֶה, אַתְּ קָרָאת לוֹ, לְהוֹשֵׁעַ – וּבִגְלָלֵךְ עַתָּה בַּבּוֹר יָמוּת!”

וּמִרְיָם נִדְהֲמָה רֶגַע. זָכְרָה כִּי שָׁמְעָה מַה מִפִּי אֶפְרַיִם עַל הַמִּצְרִית הַזֹּאת, וּכְמִצְטַדֶּקֶת עָנְתָה: “לֹא יָמוּת הוֹשֵׁעַ… נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ כִּי חַי חַי יָבֹא…”

“לְמַעַן הֱיוֹתוֹ לָךְ?!” קָרְאָה הַחוֹלָה וַתֵּרוֹם וַתֵּשֶׁב בְּחֵמָה…

חָרְדוּ נוּן וְאֶפְרַיִם יַחַד וְלֹא יָדְעוּ מַה לַעֲשׂוֹת–וּמִרְיָם הֵשַׁחָה רֹאשָׁהּ עַל הַחוֹלָה וּבְקוֹל רוֹפֵף בְּטֶרֶם תַּחֲשֹׁב דּוֹבְבוּ שְׂפָתֶיהָ: “לֹא… לֹא לִי… הֵן אָנֹכִי הָיִיתִי לְאִישׁ… – לֹא לִי הוֹשֵׁעַ… נוּחִי, הִנָּפְשִׁי, בַּת…”

וְקָצַנָּה נָתְנָה עֵינַיִם קוֹדְחוֹת בְּמִרְיָם, וַתִּרְעַד וַתֹּאמַר: “הֲקרָאת לוֹ – וַתַּעַזְבֵהוּ? – אָכֵן, גַם הוֹשֵׁעַ אָמַר כֹּה… אוֹתוֹ לַמִּכְרוֹת עָזַבְתְּ – וְאַתְּ, אַתְּ הַנְּבִיאָה, לְאַחֵר… לְאִישׁ אַחֵר הָיִית?!…”

נוֹאָשָׁה נִדְחֲפָה מִרְיָם עַל נַפְשָׁהּ: – “נַסֵּה אַתָּה” – נָהֲמָה חֶרֶשׁ אֶל נוּן וּפָנֶיהָ אָרְצָה – “אוּלַי תַּרְגִּיעַ אַתָּה לָהּ… הַדִּבֵּר – בְּנַפְשָׁהּ הוּא…”

וַתָּסַר אֶל יַרְכְּתֵי הָאֹהֶל וּכְמוֹ נִכְלְמָה יָשְׁבָה לָהּ שָׁם וַתִּדֹּם…

וְהַחוֹלָה – גַּם דִּבְרֵי נוּן וְאֶפְרַיִם לֹא יְנַחֲמוּהָ; עַל יְצוּעָהּ בְּחַמָּתָהּ תִּתְחַבֵּט, תִּשְׁאַף רוּחַ וְנוֹאָשָׁה תְּדוֹבֵב: “מַה תְּדַבְּרוּ אַתֶּם – הָהּ!… דְּבָרַי שִׁמְעוּ וִידַעְתֶּם!… כִּי עַתָּה זָכַרְתִּי… אֲהָהּ, הֵן אָנֹכִי יָדַעְתִּי וְלֹא אַתֶּם!… טָבַע מֵנֶפְתָּה – וּמָלַךְ סֶפְתָּה בְּצֹעַן! – פַּרְעֹה מֵנֶפְתָּה טָבַע אֶמֶשׁ בַּיָּם – וְאָנֹכִי פֹה!… וּמִי יִתְחַנֵּן אֵלָיו עַל הוֹשֵׁעַ?… הָהּ! אָבַד הוֹשֵׁעַ, אָבָד!…”

“אַבָל אַל תִּדְאֲגִי, בַּת, לְהוֹשֵׁעַ!” נָתַן עָלֶיהָ נוּן קוֹל מְצַוֶּה, “כִּי לֹא לְחַסְדֵי כָל פַּרְעֹה נְחַכֶּה עוֹד. אֶל הַמִּכְרוֹת נָבוֹא וּבְיָד חֲזָקָה אֶת הוֹשֵעַ נוֹצִיאָה!”

“וְלָמָּה תַּעַמְדוּ עוֹד כֹּה? – לֵכוּ!… הוֹ, וְלוּ עַד שׁוּבְכֶם אֶחְיֶה! – הֵן הַגַּלִּים… גַּלֵּי הַמָּוֶת שׁוֹטְפִים, בָּאִים – אֲהָהּ!…”

“עוֹד הַיּוֹם, קָצַנָּה!” קָרָא אֶפְרַיִם, “עוֹד הַיּוֹם בְּחַיִל נֵצֵא, וְאֶת הוֹשֵׁעַ וְכָל הָאַסִּירִים עִמּוֹ לַחָפְשִׁי נוֹצִיא וּנְבִיאֵהוּ! – כִּי עִמָּנוּ אֵל!”

וַתֶּחֱרַד הַחוֹלָה; סְבִיבָהּ בְּאֵימָה נִבָּטָה, הִתְכַּנְּסָה בַּסָּדִין כְּיַלְדָּה נִבְעָתָה וְאִמְרָתָהּ רָעֲדָה: “כֵּן… אָכֵן, אֵל עִמָּכֶם… אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא… אֶמֶשׁ רְאִיתִיו, עֵת עַל הַמַּיִם בְּעֻזּוֹ דָרַךְ…”

וַתִּדֹּם. – וּמִרְיָם רוֹמְזָה מִמְּקוֹמָהּ לַגְּבָרִים, כִּי יָסוּרוּ מִן הַחוֹלָה, וְתָנוּחַ. אַךְ בְּטֶרֶם יִפְנוּ הֵמָּה – שָׁבָה קָצַנָּה וַתִּתְעוֹרֵר: “הֶהָלֹךְ תֵּלֵכוּ?” שָׁאָלָה – “וּמַה אַתָּה, אֶפְרַיִם… מַה תַּגִּיד אַתָּה לְהוֹשֵׁעַ עָלָי?…”

“רַב!” נָתְנָה מִרְיָם קוֹל וַתִּגַּשׁ, “נוּחִי, צִוִּינוּךְ, וְאַתְּ מְדַבֶּרֶת… הֵן חַיִּים חָפַצְתְּ, כִּי עַל כֵּן נוּחִי, דֹּמִּי – וְלֹא תָמוּתִי!…”

הַחוֹלָה הִבִּיטָה רֶגַע בְּמִרְיָם, הֵנִיעָה רֹאשׁ וַתָּחֶל לְהִתְחַנֵּן בְּקוֹל חַלָּשׁ וְרַךְ לֵאמֹר: “אֲבָל, בִּי הַנְּבִיאָה!… אַל נָא תַפְרִיעִי… תְּנִינִי וַאֲדַבְּרָה לִפְנֵי מוּתִי… תְּנִינִי כִּי אַגִּיד דָּבָר לְהוֹשֵׁעַ בְּעוֹדִי חַיָּה… אֲדַבְּרָה וְלֹא אֶצְעַק… כִּי אִם לֹא, הֵן צָעֹק תִּצְעַק נַפְשִׁי בִּי… תְּנִינִי, – כִּי עַד לֵב הַשָּׁמַיִם נַפְשִׁי תִּזְעַק!”

וּמִרְיָם שָׁבָה נִדְחֲפָה עַל נַפְשָׁהּ כְּנִכְלָמָה – וַתֵּצֵא אֶת הָאֹהֶל…

“הַשְׁקוּנִי…” בִּקְּשָׁה הַחוֹלָה בְּקוֹל נוֹפֵל וַתִּשְׁאַף רוּחַ.

וְכִשְׁתוֹתָהּ מִיַּד אֶפְרַיִם כִּמְעַט, נָפְלָה רֶגַע אֵין כֹּחַ, אַחַר נֶאֶנְחָה וַתִּשְׁאַל: “הֲיָצְאָה ‘הִיא’!… כִּי עַתָּה אֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר… אֲדַבְּרָה בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְאֵינֶנִּי… כִּי אָכֵן מֵתָה אָנֹכִי, אֲבִי-הוֹשֵׁעַ… פֹּה אָמוּתָה וְלֹא יַחַנְטוּנִי… וּלְנַפְשִי גַם צֵידָה לַדֶּרֶךְ לֹא תִנָּתֵן… הָהּ! גַּם לָמוּת לֹא אוּכַל… אֵיךְ הָיְתָה כָּזֹאת – אֵיכָה? הַכֹּל כְּאֶבֶן צָלְלוּ – וְרַק אֲנִי פֹּה… פֹּה – וְהוֹשֵׁעַ שָׁם הוּא – אֵינֶנּוּ… וְגַם אָבִי – – אוֹי, אַיְכֶם, אֵלֵי מִצְרָיִם?! – – אֲבָל לֹא זֹאת! – הֵן לֹא זֹאת בִּקַּשְׁתִּי הַגִּיד כָּעֵת… וּמָה? – הִנֵּה אֶחְשְׁבָה – אֶזְכֹּרָה…”

הֶחֱרִישָׁה רֶגַע וַתַּעָן בְּחִפָּזוֹן: “כֵּן! אֵלֶיךָ, אֶפְרַיִם, דְּבָרִי… אַךְ, אָנָּא! בִּי, אֲבִי-הוֹשֵׁעַ! – אַל נָא תַּעֲמֹד גַּם אַתָּה פֹּה… הַזְעֵק גִּבּוֹרֶיךָ – הַצֵּל אֶת הוֹשֵׁעַ… וְגַם אֶפְרַיִם – אַךְ דָּבָר אַגִּידָה לוֹ, וְהָלַךְ גַּם הוּא… בִּי, אָבִי!” – –

“הִנֵּה, בַת, – הִנֵּה אֵלְכָה כַּאֲשֶׁר אָמָרְתְּ…” אָמַר הַזָּקֵן בְּקוֹל נִרְעָד.

וְהַחוֹלָה עָצְמָה עֵינֶיהָ בַּאֲנָחָה חֲלוּשָׁה כְּמוֹ לִתְנוּמָה, נֶאֶנְחָה בַּלָּאט וַתִּדֹּם בַּשִּׁכְחָה – וְלֹא רָאֲתָה בְּצֵאת הַזָּקֵן אָבֵל וּמֵנִיד עָלֶיהָ רֹאשׁ.

“אֶפְרַיִם! הַעוֹדְךָ פֹּה, נַעֲרִי הַטּוֹב?” אָמְרָה כַּהֲקִיצָהּ אַחֲרֵי רֶגַע – “עַתָּה… הִנֵּה עַתָּה רָאֹה רָאִיתִי אֶת הוֹשֵׁעַ… עַל שְׂפַת הַיָּם עָבַר – וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר רְאִינִיהוּ אָז… הֲתִזְכֹּר?… אָז בַּעֲרוֹב הַיּוֹם, בְּעָבְרוֹ בְּרֹאשׁ חֵילוֹ לִפְנֵי הַגַּן – בַּכִּידוֹן… וּכְגִשְׁתּוֹ – עָבָר… דָּבָר לֹא הִגַּדְנו גַם הַפַּעַם… כִּי עַל כֵּן הֲתַגִּיד לוֹ אַתָּה, אֶפְרָיִם?…”

– “כֹּל אֲשֶׁר תְּצַוִּי אַגִּידָה, קָצַנָּה”, אָמַר אֶפְרַיִם בְּעָצְרוֹ אֶת דִּמְעָתוֹ וַיָּשַׁח אֵלֶיהָ –“הַגִּידִי… דַּבְּרִי בַּלָּאט, כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי…”

"הוֹ, נַעֲרִי הַטּוֹב!… (הוֹ, חַזְקִינִי, הַתּוֹרָה, רֶגַע!)… הוֹ אֶפְרַיִם… הֵן אַתָּה יָדַעְתָּ… הֵן יָדַעְתִּי, הֵן הֻגַּד לִי, כִּי אַתָּה בָּאֹהֶל נִטְמַנְתָּ אָז… אָז בְּבֹא סֶפְתָּה… וְהִגַּדְתָּ לְהוֹשֵׁעַ… וּכְהַגִּידְךָ, אִמְרָה נָא לוֹ, אֶפְרַיִם: ‘גַּם אֶת נַפְשָׁהּ לִשְֹנוּא-נַפְשָׁהּ נָתְנָה קָצִנָּה הָעֲזוּבָה – לְמַעַן פְּדוֹתְךָ, הוֹשֵׁעַ… אַךְ לְמַעַן פְּדוֹתְךָ וּשְׁלֹחַ אוֹתְךָ לַחָפְשִׁי… לַחָפְשִׁי – וְאִם גַּם לֹא לָהּ…’ (הוֹ, הַגַּלִּים הַזֵּדוֹנִים!…) כִּי אָכֵן. אֶפְרַיִם! – אָנֹכִי, אַךְ בְּכֹפֶר נַפְשׁוֹ אֶת נַפְשִׁי לְאַחֵר נָתַתִּי… אוּלָם לֹא רָצוּ הָאֱלֹהִים… גַּם קָרְבָּנִי זֶה לֹא רָצוּ… וְאָנֹכִי – –

“הוֹ-אָח!” נֶאֶנְקָה פֶּתַע בְּקוֹל אַחֵר, קוֹל נִחָר דַּק, וּכְסָפְקָהּ כַּף אֶל פִּיהָ, הוּסַבּוּ פָּנֶיהָ אֶל הַקִּיר, וּמִפִּיהָ – נֶסֶךְ דָּם!…

“מִרְיָם, מִרְיָם!” זָעַק אֶפְרַיִם וַיָּרָץ אֶל הַפֶּתַח – – – – – – –

---

וּבְעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא נִזְעֲקוּ שְׁנַיִם גְּדוּדִים לָלֶכֶת אֶל מִכְרוֹת פַּרְעֹה אֲשֶׁר בְּמִדְבַּר סִין. הַגְּדוּד הָאֶחָד אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ מִבְּנֵי יוֹסֵף, אֲשֶׁר עִם נוּן וְאֶפְרַיִם, וְהַגְּדוּד הַשֵּׁנִי אַחֲרֵי יָאִיר בֶּן חוּר וְנָדָב בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ אֲשֶׁר מִיהוּדָה וְלֵוִי יָחַד.

ג    🔗

יָצֹא יָצְאוּ נוּן וְאֶפְרַיִם, וְהַנְּבִיאָה אַךְ הִיא לְבַדָּהּ בְּאָהֳלָהּ עַל קָצַנָּה תֵּשֵׁב.

דּוּמָם פָּרַשׂ הַמָּוֶת אֶת כְּנָפָיו בָּאֹהֶל. דּוּמָם תֵּשֵׁב מִרְיָם וּבִפְנֵי הָעַלְמָה הַגֹּוַעַת תַּבִּיט וְחָשֹׁב תַּחֲשֹׁב – בַּמֶּה?

אָכֵן יֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב הָאָדָם אֲשֶׁר גַּם כָּל נָבִיא לֹא יַגִּידֵם בִּדְבָרִים…

וְקָצַנָּה – עַל פָּנֶיהָ אֲשֶׁר כְּלִבְנַת הַשֵּׁן, אֹדֶם דַּק יִבְעַר עוֹד. שַׁלְוַת יַלְדָּה קְטַנָּה בְּהֵרָדְמָהּ עָלֶיהָ תִּשְׁכּוֹן וְיָדָהּ בְּיַד מִרְיָם בְּשָׁלוֹם תָּנוּחַ… הַס… עוֹד מְעַט, עוֹד כִּמְעַט…

וְהִנֵּה שִׁעוּל טוֹרֵד עוֹרֵר פֶּתַע אֶת הַגֹּוַעַת לְעַנּוֹתָהּ…

וּכְנִפְלָהּ אֵין אוֹנִים, לְמִרְיָם תִּרְמֹז, כִּי תִּשַּׁח אֵלֶיהָ לְמַעַן תִּשְׁמַע בְּדַבְּרָהּ.

נִחַר קוֹלָהּ וַיֶּחֱלַשׁ עַד לָחַשׁ. וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים פָּנִים אֶל פָּנִים תַּבֵּטְנָה וּכְשִׂיחַ סוֹד בֵּינוֹתָן יִלְאַט דְּבָרִים:

“נוּחִי, בַּת, נוּחִי…” תִּלְחַשׁ מִרְיָם – “עוֹד כִּמְעַט… אַחַר תְּדַבֵּרִי”.

“אַחַר מָתַי?” תַּעַן הַגֹּוַעַת בְּשַׂחֲקַת-שְׂפָתַיִם רָפָה – “וְעַתָּה הֵן חָלַף הַגַּל – הוּקַל לִי… אָמַרְתִּי דְּבָרִי לַנַּעַר, לְאֶפְרַיִם – וּכְמוֹ זַכּוֹתִי וְקַלּוֹתִי…”

“כִּי עַל כֵּן דֹּמִי כָּעֵת וְיָנוּחַ לָךְ…”

“לֹא, אַל נָא תְּנִיאִינִי מִדַּבֵּר גַּם בָּךְ… קָצְרָה נַפְשִׁי מֵחַכּוֹת לַמָּוֶת… אוֹ דַבְּרִי אָתְּ…”

“בַּמֶּה?”

“הִנֵּה הֵמָּה אֶל הוֹשֵׁעַ יֵלֵכוּ… שָׁמַעְתִּי קוֹל הַתְּרוּעָה… שָׁמַעְתִּי בְּעָבְרָם… וְשִׂימִי נָא אַתְּ תְּפִלָּה בְּפִי… תְּפִלָּה לֵאלֹהֵי הוֹשֵׁעַ כִּי יוֹשִׁיעוֹ…”

“אֱלֹהֵינוּ לְלֵב הָאָדָם יִרְאֶה – כִּי עַל כֵּן לֹא נַרְבֶּה לוֹ תְפִלָּה בִּדְבָרִים. אִמְרִי לַחַשׁ: ‘אֵל נָא, הוֹשַׁע נָא אֶת הוֹשֵׁעַ עַבְדְּךָ’ – וְשָׁמַע…”

“וּמַה שֵׁם הָאֵל, אֲשֶׁר בּוֹ אֶקְרָא לוֹ?…”

“אֱלֹהֵינוּ אַךְ אֶחָד הוּא. הָאֵל – הוּא הוּא…”

“אַךְ אֶחָד? רַק אֶחָד?”

וּבְתִמָּהוֹן תַּבִּיט הַבַּת עַל סְבִיבָהּ. עֵינֶיהָ צוֹפוֹת מִפֶּתַח הָאֹהֶל אֶל קְצֵה הַמִּדְבָּר הָרֵיק אֲשֶׁר בַּחוּץ… תַּבִּיט, וּלְנַפְשָׁהּ תִּתְפַּלֵּא עוֹד: “הֲרַק אֶחָד? אַךְ אֶחָד…”

וּכְמוֹ רַק אֶל לִבָּהּ הִיא מְדַבֶּרֶת: “וְהֵן לוּ קְרָאַנִי הוֹשֵׁעַ מִבֵּית-אָבִי אָז… אָז בְּלֶכְתּוֹ סֻכּוֹתָה לוּ קְרָאַנִי – וְעָזַבְתִּי אֶת הַכֹּל… אֶת הַכֹּל עָזַבְתִּי וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו בְּלִי שְׁאוֹל כָּל אֵל וְאָדָם… עִמּוֹ, תַּחַת כְּנַף אֵל אֶחָד… הֲרַק אֶחָד הוּא, אַךְ אֶחָד, הַנְּבִיאָה?…”

“אַךְ אֶחָד”.

“וְלָמָּה, הַנְּבִיאָה? – לָמָּה נָתַן הָאֵל אֶת הַסֵּבֶל הַזֶּה?… אֶת הַמַּטְמוֹן הַזֶּה – אֶת הָאַהֲבָה לָמָּה נָתַן בְּלִבִּי – וַאֲשֶׁר אָהַבְתִּי מָנַע מִמֶּנִּי?… הַהוּא נָתַן וְהוּא גַם מָנֹעַ מָנַע?… לָמָּה?… הָהּ! כָּמְהָה נַפְשִׁי מִנְּעוּרַי, כָּלְתָה וּלְכָל הָאֵלִים הִתְפַּלָּלָה… וְלָמָּה הִתְעַלְלוּ בִי כָּכָה? לָמָּה אַךְ לִשְׂנוּאֵי נַפְשִׁי – נַפְשִׁי נִתָּנָה, וְאוֹתוֹ – הָהּ, אוֹתוֹ, אֶת שֶׁאָהַבְתִּי, לֹא מָצָאתִי?!… הוֹ, סִבְלִי, סֵבֶל נַפְשִׁי!…”

“שִׁכְבִי, הֵרָגְעִי, בַּת… לָמָּה תִּזְכְּרִי אֵת הֶהָיָה? וְעַתָּה הֲלֹא נַפְשֵׁךְ כְּצִפּוֹר… הֵן קַלּוֹת כְּיוֹנָה… יוֹנָה תַמָּה בְּרַחֲבֵי שָׁמַיִם… הֲלֹא זַכּוֹת גַּם קַלּוֹת עַתָּה, קָצַנָּה…”

“כֵּן… עַתָּה, בְּמוּתִי… בַּגַּלִּים הַזֵּדוֹנִים… הָהּ, גַּם לָמוּת לֹא אוּכַל!…”

וּכְנִפְלָהּ שֵׁנִית אֵין-אוֹנִים, מִפְּנֵי הַשִּׁעוּל אֲשֶׁר טְרָדָהּ, נָחָה שָׁקְטָה כִּמְעָט. וּבְעוֹד עֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת שָׁב דְּבָרָהּ לִלְחֹשׁ עוֹד: “לֹא!… שָׁטֹף יִשְׁטְפֵנִי הַגַּל – וְאֶת הוֹשֵׁעַ לֹא אֶרְאֶה עוֹד… הָהּ, אֵיכָה אָמוּתָה?… אָמוּתָה – וְלֹא יַחַנְטוּנִי… גַּם צֵידָה לְנַפְשִׁי לֹא תִנָּתֵן… וּבָא אֲנוֹבִישׁ הַנּוֹרָא וּלְמִשְׁפַּט אוֹזִירִישׁ יְבִיאֵנִי… וְאֶת לִבִּי שָׁם בַּמֹּאזְנַיִם יַעֲלוּ…”

“אֲבָל בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ אֵלֶּה, בַּת…”

“הֲלִפְנֵי הָאֶחָד, לִפְנֵי אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נַפְשִׁי לַמִּשְׁפָּט תַּעֲמֹד?…” לָחֲשָׁה הַחוֹלָה נִבְעָתָה וַתִּתְכַּנֵּס…

נֶאֶנְחָה עָלֶיהָ מִרְיָם וַתֹּאמַר: “מַה נֵדַע, בַּת, מֵאֲשֶׁר אַחֲרֵי הַמָּוֶת יִהְיֶה?… גַּם מֹשֶׁה אָחִי לֹא הִגִּיד עוֹד… הוֹחִילִי… יוֹחִיל אָדָם כִּמְעַט – אַחַר יֵדַע… וְהָאֵל הָאֶחָד, הֵן חַנּוּן וְרַחוּם הוּא לָאָדָם…”

“חַנּוּן וְרַחוּם הוּא?” תָּמְהָה קָצַנָּה לְמִרְיָם – “וּבְנֶפֶשׁ הָאָדָם מַה יַעַשׂ הוּא?”

וּמִרְיָם כְּכֹל יְכָלְתָּהּ תָּרֵךְ קוֹלָהּ, נוֹעַ תָּנוּעַ וּבַלָּאט תֶהְגֶּה: “הִנֵּה, הִנֵּה אַגִּידָה מָה… וְשִׁמְעִי, בַּת, שִׁמְעִי עַד תָּנוּמִי… עִצְמִי עֵינַיִךְ וְהִקְשַׁבְתְּ… כָּכָה, בִּתִּי… נְבוֹנָה לִבָּתֵךְ, חֶסֶד וּנְדָבָה בָּהּ נָשָׁקוּ – כִּי עַל כֵּן אַגִּידֵךְ אֵת אֲשֶׁר אֵדָעָה… נוּחִי, דֹּמִּי וְשָׁמַעַתְּ…”

“הַגִּידִי… הָהּ, הַגִּידִי לְנַפְשִׁי מָה…”

“מַה יֵעָשֶׂה בַּנֶּפֶשׁ כְּצֵאתָהּ? – טֶרֶם נֵדַע… אֲבָל עוֹד מְעַט – וְתֵדָעִי… אַךְ זֹאת יָדַעְנוּ: הָאֵל הָאֶחָד – אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת הוּא לְכָל בָּשָׂר; בְּיָדוֹ נַפְשׁוֹת כָּל חָי – וְלֹא יִתַּמּוּ… כִּי הֵן, הֲלֹא רָאֹה נִרְאֶה זֹאת… הֵן כָּל נֶפֶשׁ יְקָרָה אֲשֶׁר לָאָדָם, אַחֲרֵי מוֹתָהּ הֲלֹא בּוֹא תָבוֹא וּפַעַם בְּפַעַם תִּפְקְדֶנּוּ – אִם לֹא כֵן?… הָלֹךְ תִּתְהַלֵּךְ הַנֶּפֶשׁ וּבַחֲלוֹם אֵלֵינוּ תָבֹא, גַם בַּמַּרְאֶה אֵלֵינוּ תִּתְוַדַּע… גַּם אַתְּ, בַּת, – הֵן אֶת אִמֵּךְ בַּחַיִּים לֹא יָדַעַתְּ, וְחָזֹה הֵן תֶּחֱזִי אוֹתָהּ… הֲלֹא בּוֹא תָבוֹא אֵלַיִךְ בַּחֲלוֹם…”

וְהַחוֹלָה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ מְגַשְׁשׁוֹת וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת כְּמִן הַחֲלוֹם תִּלְחַשׁ: “וְגַם כָּעֵת אֶרְאֶנָּה… בְּנִיב שְׂפָתַיִךְ אִמִּי מְרַחֶפֶת… דַבְּרִי, הַנְּבִיאָה… דַּבְּרִי לִי גַם בְּהוֹשֵׁעַ…”

וּמִתְאַפֶּקֶת עַל דִּמְעָתָהּ תְּדַבֵּר מִרְיָם: “וְאַתְּ… נַפְשֵׁךְ אַתְּ אֶת הוֹשֵׁעַ תִּפְקֹד… בְּנֶפֶשׁ הוֹשֵׁעַ נִקְשְׁרָה, כִּי עַל כֵּן פַּעַם בְּפַעַם תִּפְקְדֶנּוּ… כֵּן. פַּעַם בְּפַעַם רָאֹה יִרְאֵךְ הוּא… אוֹתָךְ, קָצַנָּה, חָזֹה יֶחֱזֶה הוֹשֵׁעַ…”

“חָזֹה יֶחֱזֶה?…”

“כֵּן, בַּת… נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ, כִּי כֵן דִּבַּרְתִּי! – הִנֵּה דִמְעָתִי עַל זְרוֹעֵךְ נָפָלָה – וְהִיא עֵד, כִּי כֵן אֲדַבֵּרָה…”

“דַּבְּרִי… דַּבְּרִי לִי בוֹ…”

“אַתְּ – אֶת נַפְשֵׁךְ עַל הוֹשֵׁעַ נָתַתְּ… כִּי עַל כֵּן אַתְּ, אַךְ אַתְּ עִמּוֹ, עִם הוֹשֵׁעַ תִּהְיִי… עַל מִשְׁכָּבוֹ בַּלֵּילוֹת תֵּרָאִי לוֹ… אַף יוֹמָם, בַּעֲמֹד הוֹשֵׁעַ בָּדָד בְּהֶגְיוֹן לִבּוֹ – עָלָיו תּוֹפִיעִי…”

“הוֹשֵׁעַ… הוֹשֵׁעַ…” שָׁאֲפָה לָחֲשָׁה הַגֹּוַעַת וִאֶצְבְּעוֹתֶיהָ גִּשֵּׁשׁוּ…

“יָדַעְתִּי זֹאת, קָצַנָּה… יָדַעְתִּי כִּי הוּא תָמִיד יֶחֱזֵךְ… גַּם בַּמִּלְחָמָה פָנַיִךְ לִפְנֵי הוֹשֵׁעַ יֵלֵכוּ… גַּם עֵת אִמּוֹ יוֹלַדְתּוֹ בַּחֲלוֹם אֵלָיו תָּבוֹא, – גַּם אָז אַתְּ, – אַתְּ קָצַנָּה עַל הוֹשֵׁעַ תְּרַחֵפִי… כִּי הָאֶחָד, הָאֵל הַגָּדוֹל הָאֶחָד לְכָל הָאָדָם…”

“הָאֶחָד?!…” חָרְדָה פֶּתַע הַגֹּוַעַת, הִתְלַקְּחָה כָּאֵשׁ וּכְפָרְשָׂהּ כַּפֶּיהָ רָהֲבוּ עֵינֶיהָ, תָּעוּ לַמַּרְאֶה וּמִן הַבְּעָתָה שָׁאֲלוּ מָה בְּמִרְיָם…

“הָאֶחָד! – הוּא הוּא!” פָּרַץ קוֹל נִחָר מִפִּיהָ בִּנְפֹל יָדֶיהָ – “הִנֵּה הָאֶחָד! הָהּ, מִרְיָם…”

וַתַּסְתֵּר הַנְּבִיאָה אֶת פָּנֶיהָ וּמִבֵּין כַּפּוֹתֶיהָ רָעֲדָה אִמְרָתָהּ: “וְהַגִּידִי, בַּת… שְׁאֵלָתֵךְ הַגִּידִי לוֹ…”

וְלַחַשׁ נִחָר בְּאָזְנֵי מִרְיָם יַעֲנֶה: “הוֹשַׁע… הוֹשַׁע אֶת הוֹשֵׁעַ…”

וַאֲנָחָה בְּטֶרֶם תִּכְלֶה – דָמָמָה…

דוּמִיָּה. אַךְ רְעָדָה אַחַר רְעָדָה זָעָה, חָלָפָה – וּבָאֹהֶל דִּמְמַת הַנֵּצַח קָמָה…

צַחוּ פְנֵי הָעַלְמָה, צַחוּ זַכּוּ בַּשַּׁלְוָה –

הַמּוֹפֵת הַגָּדוֹל הָיָה, הַמָּוֶת הַדּוֹמֵם – וַתִּדֹּם מִרְיָם…

שָׁלְחָה יָדָהּ, שָׁתָה כַּפָּהּ עַל עֵינֵי הַמֵּתָה – וּכְהִתְפַּלְּצָהּ נֶחְפְּזָה הַחוּצָה – –

וְשָׁם, אַךְ שָׁם, כְּאֶנְקַת גֶּבֶר בְּכָבְדָהּ פָּרַץ בְּכִי הָאִשָּׁה וַיִּתְיַפֵּחַ לְאֵין מַעֲצֹר. –

הֲרַק עַל הַמֵּתָה בָּכְתָה מִרְיָם כָּכָה, בְּהַסְתִּירָהּ אֶת פָּנֶיהָ וּבְאָטְמָהּ אֶת פִּיהָ לָהּ? – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

---

ד    🔗

הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה לָבוֹא, וְלִפְנֵי אָהֳלָהּ אֲשֶׁר בְּרֹאשׁ הַגִּבְעָה, עַל הַגַּל, גַּל-הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הוּקַם בַּיוֹם הַהוּא עַל קְבוּרַת הַמִּצְרִית – הַנְּבִיאָה בָּדָד תֵּשֵׁב. – עֵינֶיהָ לַמֶּרְחַקִּים תַּבֵּטְנָה, בְּמֶרְחֲבֵי שָׁמַיִם וָאָרֶץ יַחַד תֶּחֱזֶינָה – וְהִיא לֹא תֵדַע מָה…

רַחֲבֵי-מִדְבָּר וּמְרוֹם-הָרִים וּמִשְׁטַח-יָם בִּנְגֹהוֹת יַזְהִירוּ. נֹגַהּ יוֹם עוֹבֵר דּוּמָם יִשְׁטֹף וְרוּחַ בֵּין כַּפּוֹת תְּמָרִים יָנוּד אָט. צַלְמֵי הָרִים וְצַלְמֵי אָהֳלִים הֲפוּכִים בִּרְאִי-הַמַּיִם יְרוֹפֵפוּ… שָׁקֵט הַיָּם – וְעֶדְרֵי אָדָם עַל שְׂפָתוֹ עוֹד יָנוּעוּ וְיַעֲשׂוּ – וּמָה אֵלֶּה?…

מָה אֵלֶה – וּמֶה הָיָה לָה?… כָּל מַרְאֶה, אֲשֶׁר לְעֵינֶיהָ עַתָּה, וְכָל זֵכֶר אֲשֶׁר תּוֹךְ נַפְשָׁהּ שָׁקַע מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, בְּמַחְשְׁבוֹת לִבָּהּ פֶּתַע כִּבְחָזוֹן אֶחָד הִתְבּוֹלָלוּ – וְלֹא תֵדַע מָה, אַף לֹא תֹאבֶה דָעַת… וְהִנֵּה: מַרְאֵה תְנוּדַת הַמַּחֲנֶה, אָדָם וּבְהֵמָה רַבָּה עַל תֹּהוּ יְלֵיל יְשִׁימוֹן, וְקוֹל תְּרוּעַת שִׂמְחָה וּבְכִי הַטָּף, שְׁאוֹן קְרָב וְרַעַשׁ יָם וְנִקְמַת עָם וְחֶמְלַת לֵב יָחַד… וּמַרְאֵה אֵשׁ חַכְלִילִית זֹאת וְאֵפֶר-עֲנָנִים אֲשֶׁר לִפְאַת הָרָקִיעַ, יְעָף צִפֳּרִים, וּגְלֹש צֹאן אֲשֶׁר בֶּהָרִים, יַחַד עִם מַרְאֵה-וְקוֹל-רוֹדְפִים וְנִרְדָּפִים עַל קַרְקַע הַיָּם… אוֹר שֶׁמֶשׁ בּוֹעֵרָה וּתְהוֹם צַלְמָוֶת בְּהִתְגַּעֲשָׁהּ, אַנְחַת כּוֹשְׁלִים וְזַעֲקַת צוֹלְלִים לָיְלָה, עַל צְלִיל תֻּפִּים וְשִׁירַת עֹז בַּמַּקְהֵלוֹת אֲשֶׁר הָיָה בַּבֹּקֶר, וַהֲלָך נֶפֶשׁ אַחַת נִדַּחַת בִּתְעוֹתָהּ גַלְמוּדָה, נֶפֶשׁ קָצַנָּה הַתּוֹעָה אַהֲבָה, בְּבַקְּשָׁהּ אֶת הוֹשֵׁעַ לְנֹגַהּ הַסַּהַר… כֻּלָּם, כֻּלָּם יַחַד יִתְבּוֹלָלוּ, וְהַכֹּל, הַכֹּל בָּאֶחָד, – בַּמָּוֶת הָיָה…

בָּמָּוֶת אוֹ בַּחַיִּים?…

אָכֵן, יֵשׁ מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵב הָאָדָם אֲשֶׁר גַּם כָּל נָבִיא לֹא יַגִּידֵן וְהֶגְיוֹנוֹ לֹא יְאַגְּדֵן, וְהֵן, – אֶחָד, אַךְ אֶחָד…

וְעַל הַקֶּבֶר הָאֶחָד, הַגַּל הַבּוֹדֵד אֲשֶׁר נֶעֱרַם עַל הָעַלְמָה הַמִּצְרִית, זֹאת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בְּאַהֲבָתָהּ הָאַחַת כָּל חַיֶּיהָ עַל מוֹתָהּ יַחַד הִתְקַדָּשׁוּ, – עַל גַּל קֶבֶר זֶה יָשֹׁב תֵּשֵׁב הַנְּבִיאָה עוֹד, וּמִשָּׁם לְמֶרְחֲבֵי אֶרֶץ וְשָׁמַיִם וּלְמֶרְחַקֵּי עִתִּים תַּבִּיט, תֶּחֱזֶה מָה – וְאֶת נַפְשָׁהּ לֹא תֵדַע וְלֹא תָבִין…

אַף לֹא תְבַקֵּשׁ דַּעַת וְהָבִין מָה…

שׁוֹקֵעַ הַשֶּׁמֶשׁ. בִּקְצֵה הַיְשִׁימוֹן בָּא וַיֵּעָלַם – – וּבִשְׂפַת הַיָּם עֶדְרֵי הָאָדָם עוֹד נוֹעַ יָנוּעוּ. עוֹד לֹא שָׂבְעוּ בִזָּה, וְכַדַּיָּגִים בְּתוֹךְ הַמָּיִם שָׁם עָשׂה יַעֲשׂוּ עוֹד, וְעַל הַחוֹף, בְּתוֹךְ הַחוֹל, עוֹר הַנְּבֵלוֹת, נִבְלוֹת הַבְּהֵמָה, פֹּה וָשָׁם יַפְשִׁיטוּ, – וַעֲלֵיהֶם, מֵעַל לָאָדָם, הָעַיִט יָחֹג וִיעוֹפֵף

---

אָכֵן, יֵשׁ אֲשֶׁר גַּם הַנָּבִיא לֹא יִשְׁאַל עַל כָּל הֶעָשׂוּי לָמָּה הוּא? – אַךְ רָאֹה יִרְאֶה וְדֹם יִדֹּם…

וַיְהִי עֶרֶב.

עָשְׁנוּ מְדוּרוֹת בְּאִשָּׁן, נָעוּ לַפִּידִים עַל שְׂפַת הַיָּם – וְהִנֵּה זֶה נִדְעָכוּ. כָּבוּ כָל הָאוּרִים סָבִיב. אַךְ עַמּוּד הָאֵשׁ מֵרָחוֹק אָדֹם יִבְעַר וְכוֹכָבִים בַּמָּרוֹם יְרַקְרַקּוֹת יַזְהִירוּ. אַף נֵר מִרְיָם בְּאָהֳלָהּ טֶרֶם יִכְבֶּה…

תֵּשֵׁב הָאִשָּׁה – וְאֶל יְצוּעָהּ, אֲשֶׁר עָלָיו הָעַלְמָה גָוְעָה, לֹא תּוּכַל קְרֹב…

בְּפֶתַח אָהֳלָהּ תֵּשֵׁב וּלְחוּר בַּעֲלָהּ חַכֵּה תְחַכֶּה. – הַבֹּקֶר יָצָא הוּא וּנְעָרָיו אַחַר מֹשֶׁה לָתוּר דֶּרֶך לָעָם – וְעוֹד טֶרֶם יָשׁוּב. – וּמִסָּבִיב כָּל הַמַּחֲנֶה, תַּחַת רָקִיעַ זָרוּעַ כּוֹכְבֵי-שַׁלְוָה, נִרְדֹּם נִרְדָּם; וּמִנֶּגֶד גַּל הַקֶּבֶר דֹּם יִדֹּם…

שָׁבַת אָדָם וַיֵּרָדַם – וּפִרְאֵי מִדְבָּר לְפָעֳלָם יֵצֵאוּ… יִלְלַת אִיִּים וּבְכִי תַנִּים וְשַׁאֲגַת צָבוֹעַ וַעֲנוֹת לִילִית – עַל מַשַּׁק יָם קוֹלָם יֵצֵא. אַף הֵם לְבִזַּת הַיָּם בָּאוּ. עַל פִּגְרֵי אָדָם וּבְהֵמָה שָׁם טוֹרְפִים יִתְגּוֹדָדוּ, יְגָּרְמוּ, יְפַצְּחוּ, יִקְרְעוּ וּבְנַהַם זַעֲמָם יִתְקוֹטָטוּ…

נוֹרָא הַלַּיְלָה – וְחוּר אֵינֶנּוּ עוֹד…

וּפִתְאֹם רָגַשׁ מִן הַקֶּבֶר בְּכִי גֶבֶר בְּהִתְיַפְּחוֹ, נִרְגַּשׁ – וַיֶּחְדַּל…

נִבְהֲלָה נֶחְפְּזָה מִרְיָם שָׁמָּה – וְנֶחְפָּז הָלַךְ לוֹ מִשָּׁם גֶבֶר אֶחָד וְהוּא חֲפוּי רֹאשׁ…

מִי זֶה? מִי הוּא אֲשֶׁר בָּא בַּחֹשֶׁךְ לִבְכּוֹת לַמִּצְרִית? – – –

וְלֹא שִׁעֲרָה מִרְיָם, כִּי הַנַּעַר הַשּׁוֹגֶה בְּיֹפִי, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי, בְּסָבְבוֹ עַל הַמִּשְׁמָר, הוּא הוּא סָר אֶל הַגַּל הַזֶּה דוּמָם – וְעַל הַבִּזָּה הַזֹּאת, אֲשֶׁר בָּזַז הַיָּם פָּרַץ בִּכְיוֹ פֶּתַע…

לֹא יָדְעָה – וּבְאֵימָה וַחֲרָדָה נֶחְפְּזָה הָאִשָּׁה וַתָּבֹא אֶל אֹהֶל חוּר בַּעֲלָהּ, וְעַל יְצוּעוֹ שָׁם גַּם הִיא בִּבְכִי נָפָלָה…

אָכֵן נֶעְכְּרָה נַפְשָׁהּ הַיּוֹם, נֶעְכָּרָה. בַּבֹּקֶר שִׁירַת עֻזָּהּ בְּפִי כָל הָעָם הֵרִיעָה, וּלְעֶרֶב – אַךְ אִשָּׁה, אִשָּׁה רְפַת כֹּחַ וְרַכַּת-לֵב הָיָתָה, וּלְבַעֲלָהּ מָעֻזָּהּ בַּחֲרָדָה תְּצַפֶּה…

עַל מִשְׁכָּבוֹ תִּתְנוֹדֵד: הוֹ, מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ חוּר לָבֹא?

אַף בְּהוֹשֵׁעַ רוּחָהּ יֶהְגֶּה…

וְלוּ נִגְאַל בִּן-נוּן וַיָּבֹא – וְלֹא תַחֲשֹׁב בּוֹ עוֹד! –

אָכֵן עָכְרָה הַמִּצְרִית אֶת רוּחָהּ הַיּוֹם, גַּם אֶת מַחֲשַׁבְתָּהּ עָכָרָה… וְלוּ בָּא חוּר! – –– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

---

 

פָּרָשָׁה שְׁתֵּים עֶשְׂרֶה: פְּקַח־קוֹחַ    🔗

א    🔗

אַךְ בְּרֹאשׁ הָאַשְׁמוּרָה הַשְּׁלִישִׁית שָׁבוּ מֹשֶׁה וְחוּר וְהַתָּרִים אֲשֶׁר עִמָּהֶם אֶל הַמַּחֲנֶה. וּכְאוֹר הַבֹּקֶר הֵרִיעַ הַשּׁוֹפָר – “וַיַסַּע מֹשֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף וַיֵצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר” – –

נֶגְבָּה, לִקְרַאת עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לַיְלָה, יֵלֵכוּ – אֶל “הַר הָאֱלֹהִים” יִסָּעוּ.

וְהַדֶּרֶךְ – בִּקְעַת הַיְשִׁימוֹן, מִזְרָחָה לַיָם אֲשֶׁר עָבָרוּ; דֶּרֶךְ רֻכְסֵי אֶבֶן וָצֹר, לְיַד הַרְרֵי אֶבֶן־שִׂיד חֲשׂוּפִים אֲשֶׁר בְּלִבְנַת בִּתְרֵיהֶם שָׁמַיְמָה יִתְנַשָּׂאוּ.

נְשִׂיאֵי הָרִים, כְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה בַּמִּגְדָּלִים, לְכָל אֹרֶךְ הַמִּדְבָּר נִצָּבוּ; וְכָל הַמַּחֲנֶה, הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה בְּרֹב הֲמוֹנָם, אַךְ כַּעֲדַת חֲגָבִים לְעֻמָּתָם יֵרָאוּ… וְהָעֵינַיִם, אֲשֶׁר הִסְכִּינוּ למִישׁוֹרֵי־דֶשֶׁא יָרֹק וּלְמָרְאֶה זְהַב־קָמָה עַל יְאוֹרֵי מָצוֹר, מִסָּבִיב אַךְ צִיָּה תִּרְאֶינָה.

אֶל הֶהָרִים יִשְׂאוּ עַיִן, לְרַחֲבֵי הַבִּקְעָה מֵעֲנָן־הָאָבָק יַבִּיטוּ - וְאִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וְאִשָּׁה לְבַעֲלָהּ בִּדְאָגָה וּבְאֵימָה יָנִיעוּ רֹאשׁ… שִׁמְמַת עוֹלָם. אַךְ שִׂיחַ קוֹצִים וְחָרוּל נִחָר פֹּה וָשָׁם מִן הַחוֹל עַל אֲבָנִים יְסֻבָּכוּ – וְלֵחַ מַיִם אַיִן, אָיִן. –

וְהָאֲנָשִׁים כְּלֶכְתָּם כֵּן יִיגְעוּ וְכֵן יִיעָפוּ, גַּם יִרְגְּזוּ בְדֶרֶךְ־לֹא־אָדָם זֶה…

עֲדַת קְטַנֵּי אֶרֶץ בַּעֲנַן הָאָבָק תִּרְמֹשׂ חוֹצֵץ – וְגָדוֹל הַמַּחֲנֶה וְאָרֹךְ הוּא לְאֵין קֵצֶה, וְהוּא בְּמַשָּׁק־תָּמִיד כַּנָּהָר נֶגְבָּה יִשְׁטֹף, יִנְהַר - וּלְשַׁעֲטַת פַּרְסוֹתָם וְגַלְגִּלֵי עֶגְלוֹתָם עֲלֵי צוּר וְחָצָץ, הֵד מִבֵּין הַרְרֵי־עַד כְּקוֹל נֵפֶץ יַעֲנֶה; כְּפֶרֶץ אֲבָנִים נוֹפֵל שָׁם בֵּין הַחֲגָוִים לְאֵין הֶרֶף… זוֹעֵם יִנְהֹם הַמִּדְבָּר וּבְחֲמָתוֹ יְעַנֵּם. –

וּבְרּאשׁ הַמַּחֲנֶה – אֲרוֹן עַצְמוֹת־יוֹסֵף, אֲשֶׁר הֶעֱלָה מֹשׁה מִקְּבוּרָתוֹ בְּמִצְרָיִם. מְכֻסֶּה הָאָרוֹן בִּירִיעַת שָׁנִי, וּבְגֹבַהּ יִנָּשֵׂא עַל רֹאשׁ סוֹבְלָיו, - וּכְעַם הַמִּלְחָמָה אַחֲרֵי הַדֶּגֶל, כָּל הַמַּחֲנֶה אַחֲרֵי אֲרוֹן הַשּׁנִי יִמָּשֵׁךְ. וְחוּר, אֲשֶׁר הִפְקִידוֹ מֹשֶׁה עַל הַמִּשְׁטָר, הוּא עַל פִּרְדָתוֹ הַחֲזָקָה יִדְהַר לְכָל קְצוֹת הַמַּחֲנֶה, וְעַל הַשּׁוֹטְרִים עוֹשֵׂי־דְבָרוֹ, אֲשֶׁר הִפְקִיד עַל יַד נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, יְפַקֵּד – אֶת אֵלֶּה יְעוֹדֵד וּבְאֵלֶּה יִגְעַר, וּלְכָל נֶחֱשָׁל אֶת בַּחוּרָיו לְעֶזְרָה יִשְׁלַח:

“לִפְנֵי יְיָ דַּרְכְּכֶם!” יִקְרָא וּבִימִינוֹ לִקְרַאת הַר הָאֱלֹהִים יוֹרֶה, - וּצְעִירֵי הָעָם עוֹד יַעֲנוּ בְּשִׁיר וּבֶחָלִיל יְחַלֵּלוּ.

אַךְ קָשָׁה הַדֶּרֶךְ, דֶּרֶךְ תְּלָאָה. בַּחוֹל וְחַדּוּדֵי אֶבֶן תַּחְתָּם תִּיקַד, וְהַשֶּׁמֶשׁ מֵעָל כְּלַהַב כָּל פָּנִים תצְרֹב – וְכָל מִרְעֶה וּמַיִם לַבְּהֵמָה טֶרֶם יִמָּצֵא וְטֶרֶם יֵרָאֶה…

יֵשׁ אֲשֶׁר לְשׁוֹן־דֶּשֶׁא לְעֶבְרֵי הַדֶּרֶךְ תְּשֻׁלַּח, דֶּשֶׁא קָמֵל וְיָבֵשׁ - וְהַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר עַל מִרְעֵה גֹשֶׁן וּמֵי שִׁיחוֹר גֻּדְּלָה. אַךְ אַחַת וּשְׁתַּיִם תִּמְרֹט, תִּשֹּׁף בּוֹ – וְחָדְלָה מִמֶּנּוּ. - וְיֵשׁ אֲשֶׁר כְּמַרְאֵה מַיִם מֵעֲרוּץ נַחַל יַזְהִיר, יִגְּשׁוּ וְהִנֵּה אַךְ מֵי אַפְסָיִם, שְׁאֵרִית מִן הַגֶּשֶׁם אֲשֶׁר עָבַר, וְהַמַּיִם כְּבָר דָּלְלוּ וְנִבְאָשׁוּ – גַּם לְשׁוֹן הַכֶּלֶב תְּזַהֲמֵם מִלֹּק…

וּפָרִים וּפָרוֹת בְּבַעֲלֵיהֶם יִמְרֹדוּ; יִפְּלוּ יִרְבְּצוּ בַּדֶּרֶךְ וְגַם שׁוֹט אַכְזָרִי לֹא יְקִימֵם… יִמְשְׁכוּם, יִשְׁבְּרוּ זְנָבָם – וְנֵעוֹרוּ וְזִנְקוּ כִּפְרָאִים, - לִבְרֹחַ עַל נַפְשָׁם מִפְּנֵי הַחֹם וְהַצָּמָא יִתְפָּרָצוּ.

וְהִנֵּה גַם מִן הַנֹּאדוֹת וּשְׁאַר הַכֵּלִים אָזְלוּ כָל מַיִם, אֲשֶׁר לָקְחוּ אִתָּם בְּצֵאתָם לַמַּסָּע – וְהָעָם כֻּלּוֹ צִחֵה צָמָא…

“וּמֹשֶׁה אַיֵּהוּ? אָנָּה ‘הוּא’ בָא?” - -

כָּכָה פַּעַם בְּפַעַם בַּמַּחֲנֶה יִשְׁאָלוּ; צַעֲדֵי מֹשֶׁה יִשְְׁרוּ וְאַחֲרָיו יַבִּיטוּ…

וְ“הוּא”, גַּם בַּעֲמֹד הַמַּחֲנֶה לָנוּחַ מֵחֹם הַצָּהֳרַיִם, עֵת הַמִּדְבָּר וְהָרָיו כְּתַנּוּר יִבְעֲרוּ וְהַשָּׁמַיִם מֵעָל כִּבְלֶהָבָה יִלְהֲטוּ רְתֵת – גַם אָז מֹשֶׁה וּנְעָרָיו, כְּעֶשְׂרִים אִישׁ מִבַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הַטּוֹבִים, רוֹכְבִים הַרְחֵק לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה, לָתוּר יְסוֹבֵבוּ. בֶּהָרִים יַעֲלוּ וּמִשָּׁם יִתְבּוֹנָנוּ, בְּרֹאשׁ צוּרִים פַּעַם בְּפַעַם יִתְיַצֵּב הַמַּנְהִיג וּלְמֶרְחַקֵּי הַמִּדְבָּר יִצֶף - -

“הוֹ, בֶּן עַמְרָם! הֲלַהֲמִיתֵנוּ בְּצִמְאוֹן הַמִּדְבָּר לְקַחְתָּנוּ מִגְּדוֹת הַשִׁיחוֹר?…”

יֵרֵד הַשֶּׁמֶשׁ- וְכַצֹּאן אַחֲרֵי הָרוֹעֶה מַחֲנֶה נֶאְלָם מִצִּמְאָה אַחֲרֵי מֹשֶֹה דוּמָם יִמָּשֵׁךְ, – דּוּמָם, כִּי כָל פֶּה וְלָשׁוֹן כְּבָר יָבְשׁוּ מִדַּבֵּר…

יוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלֶכְתָּם.

יָנוּעוּ גְלָמִים, גָּלְמֵי חֵמָר… קָדַר כָּל בָּשָׂר כְּמַרְאֵה הֶעָפָר, בְּאָבָק וּבְזֵעָה כָּל פָּנִים נֶעְכָּרוּ; וְכָל עוֹר כְּחֶרֶשׂ יָבֵשׁ וּכְקַשְׂקֶשֶׂת מֵעַל הַבָּשָׂר יֵחָשֵׂף. יֵלְכוּ בְּלִי כֹּחַ וְאִישׁ אֶת פְּנֵי רֵעֵהוּ לֹא יַכִּירוּ לַמַּרְאֶה… הַטַּף הָאֻמְלָל – עַל כֶּתֶף אָבוֹת קוֹדְרִים וְעַל זְרוֹעוֹתָם עוֹלָלִים חוֹלִים יִנָּשֵׂאוּ, וְרֹאשָׁם כְּצֶמַח נָבֵל, דּוּמָם יִטֶה לִנְפֹּל - - גַּם לִבְכּוֹת אֵין כֹּחַ בָּם…

“וְ’הוּא' אַיֵהוּ? וּנְעָרָיו אָנָּה בָאוּ?”

“הַאֲרוֹן־הַמֵּת בְּאֶרֶץ תַּלְאֻבוֹת זוֹ יַנְחֵנוּ?”

“הִתְעַלֵּם הָאִישׁ, בִּרְאוֹתוֹ כִּי תַמְנוּ לִגְוֹעַ!”

יַעֲבֹר חוּר – וּלְמַרְאֵהוּ אַךְ אֲנָחָה אוֹ קְלָלָה מִפֶּה לְפֶה תּעֲבֹר… נַהַם עָצוּר בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה חֶרֶשׁ יַרְתִּיחַ - -

“אַיֵּהוּ?! אָנָּה בָא הַמְתַעְתֵּעַ?!” –

נִרְגָּן הַמַּחֲנֶה. צִוְחַת כַּעַס – וּקְטָטָה מֵעֲבָרִים תִּרְגַּשׁ…

שַׁאֲגוֹת חָרוֹן וִילָלָה רַבָּה; יִלְלַת נָשִׁים וּגְבָרִים תִּתְיַפֵּחַ – וְאֵלֶּה בְּחֵמָה שְׁפוּכָה יָרוּצוּ וַאֲבָנִים בִידֵיהֶם:

“אַיֵּה הַמְתַעְתֵּעַ?! – עָלָיו, עָלָיו!!” – –

וְנִגְלוּ הַתָּרִים! – נַעֲרֵי מֹשֶׁה מִן הָהָר יָרִיעוּ, לִקְצוֹת הַמַּחֲנֶה יִקְרָאוּ:

“עֵינוֹת מָיִם! עֵינוֹת מַיִם מָצָא מֹשֶׁה!”

“מַיִם וּנְאוֹת דֶּשֶׁא מָצָאנוּ!”

וְהִנֵּה זֶה מֹשֶׁה בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה נִצָּב, יָרִים מַטֵּהוּ וְיִטֵּהוּ יָמִינָה:

“הֶחָלוּץ, יָמָה! יָמִינָה פְנוּ!”

עָמְדוּ רֶגַע – וּמְהוּמַת חִפָּזוֹן הִסְתַּעֲרָה פֶּתַע – עָבְרוּ אֶת הֶחָלוּץ, פָּרְצוּ עָבָרוּ – בֵּין גִּבְעָה וְקִיר־הָר בַּמֵּצַר יִדָּחֵפוּ… יַכּוּ עַל שְׁוָרִים הַנּוֹהֲגִים בָּעֲגָלוֹת, יְסָעֲרוּ הַחֲמוֹרִים וְיִדְפְּקוֹ הַצֹּאן, וְצָוְחוּ וְחֵרְפוּ וְקִלְלוּ וְצָרְחוּ וּבַצַּד וּבַכָּתֵף יֶהְדֹּפוּ; וַאֲשֶׁר לֹא יֶהְדֹּף – יֵהָדֵף לִנְפֹּל, וַאֲשֶׁר לֹא יֵחָפֵז – בָּרַגְלַיִם יֵרָמֵס…

וּבַמְּבוּסָה צִוְחַת נָשִׁים וּבְכִי עוֹלְלִים וְנַחֲרַת סוּס – תַּחַת רוֹכְבוֹ עַל רָאשֵׁי אָדָם יִתְקוֹמָם…

“עֲמֹד, עֲמֹד!” יִצְרְחוּ חוּר וּנְעָרָיו – “חוּסוּ, אַל תֵּחָפֵזוּ! עֲמֹד!!”

וְגַם הֵמָּה בַּלַחַץ נֶהְדָּפִים וְנִרְמָסִים…

מַחֲנֶה פָּרוּעַ לֹא לֻמַּד אֳרָחוֹת, וּמִי יַעַצְרֵהוּ בְּעוֹדוֹ בּוֹעֵר בַּצָּמָא?

ב    🔗

וּבָעֵת הַהִיא כְּדֶרֶךְ יוֹמַיִם לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה, לָכְדוּ גְדוּדֵי הָעִבְרִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ עִם נוּן וְעִם אוּרִי בֶן חוּר, אֶת מַחֲנֵה הָאַסִּירִים אֲשֶׁר עִם נֻתֶּרְבָּי, בְּעוֹדָם בַּדֶּרֶךְ אֶל הַמִּכְרוֹת.

הֵמָּה, שְׁנֵי גְדוּדֵי יִשְׂרָאֵל, בָּאוּ בַּיוֹם הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם, כְּחֹם הַצָּהֳרַיִם, אֵלִימָה. וַ יִּשְׁכְּבוּ לָנוּחַ עַל הַמַּיִם, בֵּין הַתְּמָרִים אֲשֶׁר שָׁם, - כִּי כָל הַלַּיְלָה הָלָכוּ. וְהִנֵּה אֹרְחָה בָאָה מִן הָמִּכְרוֹת אֲשֶׁר בְּסִין, וּגְמַלֶיהָ נוֹשְׂאִים עַשְׁתּוֹת־נְחֹשֶׁת וְעַפְרוֹת־חָרוּץ יְרַקְרַק, וְגַם חֲרִיטֵי שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה עִמָּהֶם, לְהָבִיא מִצְרָיְמָה. וְהָאֲנָשִׁים וְשׁוֹטְרֵיהֶם כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ. וַיִפֹּל עֲלֵיהֶם אוּרִי וַ אֲנָשָׁיו, וַיִתָּפְשׂוּ וַיּוּבְאוּ לִפְנֵי נוּן – וַיַחְקְרֵם. וַיִוָּדַע מִפִּיהֶם, כִּי הֵמָּה פָּגְשׁוּ הַיּוֹם, בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר, מַחֲנֶה אַסִּירִים; וּבָאוֹתוֹת אֲשֶׁר אָמְרוּ הִכִּיר אֶפְרַיִם, כִּי הוּא הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר הוֹשֵׁעַ בּוֹ. – וַיֹאמֶר נוּן אֶל שַׂר־הַמַּס אֲשֶׁר עַל הָאֹרְחָה: “רְאֵה, הִנֵּה נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי לֹא נִגַּע בְּךָ וּבַאֲנָשֶׁיךָ לְרָעָה, אֶפֶס, כִּי הָלֹךְ תֵּלְכוּ עִמָּנוּ, לְהוֹרוֹתֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל הַמִּכְרוֹת”. וַיִּבְךְ הָאִישׁ וַיֹאמַר: “וְאֵיכָה לֹא אֶשׁמַע לָךְ?” – וַיְצַו אוּרִי וַיְפָרְקוּ אֶת הַמַּתֶּכֶת מֵעַל הַגְּמָלִים וַיִטְמֹן בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר שָׁם, וַיִּקְחוּ אֶת הַגְּמַלִּים וְאֶת אַנְשֵׁיהֶם – וַיְמַהְרוּ לָלֶכֶת, לְמַעַן הַשִׂיג אֶת מַחֲנֶה הָאַסִּירִים בְּעוֹדָם בַּדֶּרֶךְ.

וְאֶפְרַיִם, הַקַּל בְּרַגְלָיו, רָץ לִפְנֵיהֶם.

וּמַחֲנֶה הָאַסִּירִים מִתְנַהֵל בִּכְבֵדוּת, כִּי יָגְעוּ מְאֹד מִן הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתַם:

“זֶה לִי עֶשְׂרִים שָָׁה”, יִקְרָא נֻתֶּרְבָּי רֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים – “אֲשֶׁר עִם אַ סִּירִים אֵלֵךְ, וְדֶרֶךְ כָּזֹאת לֹא יָדַעְתִּי עוֹד!” –

כִּי אָמְנָם גַּם בְעָרָה וְרַעַשׁ גָּדוֹל, גַּם גֶּשֶׁם סוֹחֵף, אֲשֶׂר לֹא יִהְיֶה בְּמִצְרַיִם, עֲצָרוּם בַּדֶּרֶךְ. וּמִן הַגֶּשֶׁם אֲשֶׁר נִתַּךְ עֲלֵיהֶם חָלוּ אֲסִירִים וְלֹא יָכְלוּ הֲלֹךְ, וַיַרְכִּיבוּם עַל חֲמוֹרֵי הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עִם הַמַּחֲנֶה (וּשְׁנֵי אַסִּירִים וַחֲמוֹר אֶחָד גַּם מֵתוּ בַּ דֶּרֶךְ) וַיוּשַׂם סֵבֶל הַחוֹלִים וְהַחֲמוֹרִים עַל הָאֲנָשִּׁים, - וַיִיּגְעוֹ הָאַסִּירִים וַיֵלְכוּ בְּלִי כֹחַ לִפְנֵי נוֹגְשֵׂיהֶם.

וְנֻתֶּרְבָּי זוֹעֵף וּמְקַלֵּל כָּל הַיּוֹם.

אַךְ בַּבֹּקֶר הַהוּא נָח מֵרָגְזוֹ, כִּי קָרְבוּ כְבָר לָבֹא, וַיֹּאמַר:

“הַיּוֹם גַּם כְּחֹם הַצָּהֳרַיִם נֵלֵךְ, וְעוֹד הָעֶרֶב נָבֹא וְנַסְגִּיר אֶת ‘הַחֲפַרְפָרוֹת’ בַּמִּבְצָר; וְאָז גַּם עֲדָשִׁים נָזִיד וְגַם בָּשָׂר נִצְלֶה וְנֹאכַל, אַף בְּמִטָּה כְּבֶן־אָדָם יָשֹׁן נִישַׁן”.

וַיֵלְכוּ עַד חֹם הַיּוֹם. וְהִנֵּה הִשִּׂיגָם אַחַד הָרָצִים, אֲשֶׁר שֻׁלַּח אֶל הַמִּכְרוֹת, וְהוּא עָיֵף מְאֹד וַיְבַקֵּשׁ מָיִם. וַיֻתַּן לוֹ וַיֵשְׁתְּ. וַיִרְחַץ גַּם אֶת רַגְלָיו וַיֵשֶׁב לָנוּחַ כִּמְעַט בְּצֵל הַסֶּלַע, - וְנֻתֶּרְבָּי לְבַדּוֹ עוֹד עָמַד עָלָיו לְשָׁאֳלוֹ עַל הֶעָשׂוּי בְּמִצְרָיִם.

וַיְסַפֶּר לוֹ הָרָץ בַּלָּאט, - אֲשֶׁר טָבַע פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בַּיָּם מִמָּחֳרַת לֵיל הָרַעַשׁ, וּבְעוֹד כָּל הָאָרֶץ מְקוֹנֶנֶת, פָּרְצָה גַם מִלְחֶמֶת פִּתְאֹם בְּקִרְבָּה, מִלְחֶמֶת פְּנִים; כִּי אַרְזָה הָאַשּׁוּרִי, שַׂר הַשְּׂכִירִים אֲשֶׁר לְפַרְעֹה גִּלָּה קֶשֶׁר אַמִּיץ, אֲשֶׁר קָשַׁר בָּאִי כֹּהֵן אָמוֹן, לִלְכֹּד לְסֶפְתָּה הַנָּסִיך; אֶת הַמְּלוּכָה מֵאֵת שֵׁת בֶּן פַּרְעֹה יוֹרֵשׁ הַכִּסֵּא. – וְאַרְזָה, אָמְנָם, גָּבַר עַל חֵיל הַקּוֹשְׁרִים, אֲשֶׁר הִזְעִיק הֹרְנַחַתְּ רֹאשׁ הַקַּשָּׁתִים - וַיַּעַשׂ בְּשָׂרֵיהֶם שְׁפָטִים נוֹרָאִים, וַיִּמְלֹךְ שֵׁת תַּחַת אָבִיו; אוּלָם סֶפְתָּה וּבָאִי חַיִּים נִמְלָטוּ, וְהֹרְנַחַתְּ גַּם הוּא נֶעְלַם וְלֹא נִמְצָא עוֹד, וְעוֹד הַמְּבוּכָה וְהָאֵימָה בְּצֹעַן. – וְהִנֵּה כָּעֵת, לְמַעַן חַזֵּק אֶת חֵיל פַּרְעֹה בְּצֹעַן, יַזְעִיק אַרְזָה צָבָא מִכָּל גְּבוּלוֹת מִצְרַיִם צֹעֲנָה; וְגַם הוּא, הָרָץ הַזֶּה, שֻׁלַּח לִקְרֹא אֶת הַצָּבָא אֲשֶׁר עַל מִכְרוֹת סִין. –

שָׁמַע נֻתֶּרְבָּי וַיִסְפֹּק כַּפָּיו וַיָּגָז רֹאשׁוֹ וַיֹּאמַר: “אָבְדָה מִצְרָיִם! חֲמַת אֳלֹהֵי הָעִבְרִים הָיְתָה בַהּ לְחַבְּלָהּ!…” וּכְגִשְׁתּוֹ אֶל הַמַּחֲנִה וַיִפְגֹּשׁ בְּהוֹשֵׁעַ – הִסְתָּעֵר עָלָיו בַּחֲמָתוֹ. וַיַּךְ עַל פָּנָיו וַיִקְרָא: “אַךְ מִמְּךָ, הָעִבְרִי, נִפְתְּחָה הָרָעָה עָלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ! אַתָּה אֶת הַמַּמְזֵר הַהוּא הִבְרַחְתָּ וְגַם שְׁנֵי כְלָבַי הַטּוֹבִים בִּגְלָלוֹ אָבָדוּ; וּמֵאָז אַךְ מִתְּלָאָה אֶל צָרָה נֵלֵכָה!” – וַיֵּלֶךְ הָלֹךְ וְקַלֵּל עוֹד אֶת הָעִבְרִים בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה…

הוּא הוֹלֵךְ וּבְלִבּוֹ יֹאמַר: “מָה אֲמַהֵר עַתָּה וְאָבוֹא אֶל הַמִּכְרוֹת, בְּעוֹד הַמְּבוּכָה שָׁם בְּצֵאת הַצָּבָא? הֵן מָנוֹחַ לֹא יִהְיֶה הַלַּיְלָה שָׁם”, - וַיִּפֶן וַיְצַו אֶת הַשּׁוֹטְרִים בִּגְעָרָה" “סוּרוּ, הָבִיאוּ אֶת הַחֲפַרְפָּרוֹת אֶל הַגַּאי בֵּין הֶהָרִים! נָנוּחָה בְּעֵת הַחֹם, וְלַיְלָה נֵלֵכָה!” –

אִישׁ מִן הַשּׁוֹטְרִים לֹא שָׁאַל לָמָּה זֶה נִחַם מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, כִּי רָאוּ אֲשֶׁר זוֹעֵף הוּא, וַיָסוּרוּ אֶל הַגַּאי. –

וַיֶּפֹּל הַמַּחֲנֶה בְּאַחַד הַחֲגָוִים אֲשֶׁר בְּתַחְתִּית הָהָר.

בַּצֵּל יִשְׁכָּבוּ, אַךְ כְּשְׁכְבָם כֵּן יִיגְעוּ עוֹד וְיִיעֲפוּ בִּנְדֹף הַחֹם מִצּוּקֵי הָהָר אֲשֶׁר קְדָחָם הַשֶּׁמֶשׁ - וְהָאֲנָשִׁים כֻּלָּם בְּזֵעָתָם חָלְשׁוּ וּכְתַנִּים רוּחַ יִשְׁאָפוּ. –

אַךְ הִנֵּה הֵחֵלָּה רוּחַ הַצָּהֳרַיִם נוֹשֶׁבֶת מִפֶּה לָפֶה, אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַחֲגָו, וְעַל פְּנֵי הָאָדָם רַכּוֹת תָּפוּחַ – וַיֵרָדֶם כָּל הַמַּחֲנֶה. אַף הַשּׁוֹטְרִים, רַק חֶצְיָם עוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר וְחֶצְיָם גַּם הֵם שָׁכְבוּ לָנוּם; וְנֻתֶּרְבָּי תַּחַת אַחַד הַכֵּפִים זָעֵף יֵשֵׁב וּלְנַפְשׁוֹ יִנְהֹם, - עַד אֲשֶׁר נִרְדַּם גַּם הוּא עַל הַכַּר, אֲשֶׁר שָׂם מֵרַאֲשׁוֹתָיו. וַיִישָׁן.

אַךְ הוֹשֵׁעַ עֵר וְלֹא יָנוּם עוֹד.

אֵצֶל בֶּן־צִמְדוֹ, כּוּשִׁי אֶחָד בָּרִיא (רֹאשׁ בֵּית־מִשְׁמָר הָיָה זֶה בְּעִתּוֹ בְנַפַּתָּה וְאֵלָיו נִקְשַׁר הוֹשֵׁעַ אַחֲרֵי הִמָּלֵט אֶפְרַיִם) - נִשְׁעָן הוֹשֵׁעַ עַל יְמִינוֹ, סְבִיבוֹ יַבִּיט וְרוּחוֹ תִּתְפָּעֵם: מָה הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שַָׁע עַתָּה רֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים מִפִּי הָרָץ, כִּי נִזְעַף כָּכָה וַיְקַלֵּל בָּעִבְרִים, וְעָלָיו, עַל הוֹשֵׁעַ, נִתְּכָה חֲמָתוֹ? וְלָמָּה זֶה נִחַם נֻתֶּרְבָּי מִלֶּכֶת יוֹמָם וַיַּסֵּב אֶת הַמַּחֲנֶה לָנוּחַ פֹּה?…

הֲשָׁמֹעַ שָׁמַע, כִּי כָּשַׁל חֵיל פַּרְעֹה בְּרָדְפוֹ אֶת יִשְׂרָאֵל?…

וַיֶחֱרַד לֵב הוֹשֵׁעַ פִּתְאֹם וְכִשְׁאוֹן יָם הָיָה בְּאָזְנָיו, - וַיּוֹאֶל לְהַאֲמִין כִּי הָיֹה הָיְתָה תְשׁוּעָה…

אַךְ עַד אַרְגִּיעָה שָׁבָה דַאֲגָתוֹ, אֲשֶׁר בָּהּ יוֹם־יוֹם יַחֲשֹׁב, וַתִּתְקְפֵהוּ הַפַּעַם בְּיֶתֶר עָז: “אֶפְרַיִם, הוֹ אֶפְרַיִם! הַחַי חַי הַנַּעַר וַיָּבֹא אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל?…” וּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל – הֵמָּה הֲלֹא מִצָּפוֹן, בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יֵלֵכוּ; וְהוּא, הוֹשֵׁעַ, יוֹם יוֹם נֶגְבָּה הִרְחִיק; וְעַתָּה, לוּ גַם בָּאָה הַשְּׁמוּעָה עָלָיו אֶל נוּן אָבִיו – אֵיךְ יַעֲשֶׂה זֶה וְיָבֹא לְהַצִּילוֹ?… וְהָעָם, אִם גַּם נוֹשַׁע מִיַּד פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, הֲלֹא עַתָּה מִמִּלְחָמָה אֶל מִלְחָמָה יָבֹא שָׁם – וְאֵיךְ זֶה יְקַוֶּה עוֹד הוֹשֵׁעַ, כִּי יִזָּכֵר שָׁם, וְהָלְכוּ מֵהֶם לְבַקֵּשׁ אֶת הָאֶחָד הָאוֹבֵד בַּבּוֹר בְּמִדְבַּר סִין?… “הָעָם – הוֹ! הָעָם הַזֶּה הַכָּבֵד בְּנָשִׁים, בְּטַף וּבְמִקְנֶה וּבְכָל מַשָּׂא, אֵיכָה יַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה, וּבַחוּרָיו גַּם הֵמָּה הֵן לֹא יֵדְעוּ אֱחוֹז קָשֶׁת?…”

כָּזֹאת חָשֹׁב חָשַׁב הוֹשֵׁעַ יוֹם־יוֹם וּכְחָשְׁבוֹ, פַּעַם בְּפַעַם פְּנֵי מֹשֶׁה יֵרָאוּ לוֹ רֶגַע בֶּחָזוֹן; אִישׁ־הָאֱלֹהִים בְּגֹבַהּ קוֹמָתוֹ הַנֶּאְדָּרָה וּבַהֲדַר מַרְאֵהוּ עַל פָּנָיו יַחֲלוֹף, וְעֵינָיו מִתַּחַת לְגַבּוֹתָן אֶל הוֹשֵׁעַ כְּרֶמֶז תִּשְׁלַחְנָה: “חֳזַק וֶאֳמַץ” – וְהוּא מִתְחַזֵּק בְּשֵׁם יְיָ, וְהֶאֶמִין כִּי עוֹד יִתֵּן אֱלֹהִים בּוֹ עֵצָה וְשָׂם לוֹ יָד לְהִמָּלֵט אֶל עַמּוֹ בַּאֲשֶׁר יִהְיֶה – וְלַיְיָ הַתְּשׁוּעָה…

אַךְ הַפַּעַם, בִּרְאוֹתוֹ כִּי עוֹד מְעַט וְאֶל בֶּטֶן הָאֳדָמָה חַיִּים יוּבָא אֶל בּוֹר צַלְמָוֶת, וְעֵצָה וְיָד לְהִמָּלֵט אֵין עוֹד עִמּוֹ, נָפְלָה רוּחַ הַגִּבּוֹר – וַיּוֹרֶד רֹאשׁוֹ וַיֹּאמַר: “יְיָ אֱלֹהִים אַתָּה יָדָעְתָּ…” וְכָל מַשָּׂא נַפְשׁוֹ הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָשָׂא וַ אֲשֶׁר קִוָּה לַעֲשׂוֹת בְּעַמּוֹ, כְּמוֹ נִתַּץ פֶּתַע וַיִפֹּל עַל לִבּוֹ – וַיָּעֶק בְּלַחַץ הַיָּגוֹן עַד בְּכוֹת לִפְנֵי יְיָ… אוּלָם לָמָּה יִרְאוּ מִצְרַיִם דִּמְעָתוֹ? – וּכְהִתְאַפְּקוֹ, נָ שָׂא הוֹשֵׁעַ אֶת עֵינָיו הַשָּׁמָיְמָה; ווְהִנֵּה זֶה הָהָר, אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיתוֹ יַחֲנוּ, כְּמוֹ אַךְ עַתָּה נִרְאָה לוֹ בְּכָל גָּבְהוֹ וְכָבְדוֹ וְשִׁמְמוֹנוֹ יַחַד – וַיְהִי בְּעֵינָיו כְּעֵד אֵימָה…

הָהָר הַזֶּה – מוֹרָא לוֹ בְּקַדְרוּת מְצוּקָיו וְצוּרָיו הַנִּשָּׂאִים. לֹא הָר – אַךְ מִבְנֵה אֵיתָנִים אֲשֶּר לֹא שָׁלְמָה מְלַאכְתּוֹ וַיֵעָזֵב לְבַלָּהוֹת… הוּא שָׁמַיְמָה בְּחַשְׁרַת גּוּשָׁיו יִתְנַשֵּׂא, גּוּשֵׁי עֲנָקִים קוֹדְרִים וּמַשְׁחִירִים – אֵימֵי עוֹלָם. כְּמַעֲשֵׂה מִבְצָר, חוֹמַת כַּבִּירֵי־בְּרִיאָה, הוּקַם עַל נִדְבְּכֵי מַדְרֵגוֹת, צוּרֵי חַלָּמִישׁ אֲדַמְדַּמִים הָעֲשׂוּיִים מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת נִשְׂגָבוֹת מֵאָדָם… מִבְנֵה אֵיתָנִים! אַךְ בְּנֵי־אֵלִים אַדִּירֵי כּחַ בָּנוּהוּ כֹּה, - הֵחֵלוּ לִבְנוֹת חוֹמַת נְצָחִים עַל אֶרֶץ רַבָּה, אַךְ בְּעוֹדָם עוֹשִׂים, הָפְרְעָה שָׁבְתָה הַמְּלָאכָה וַתֵּעָזֶב לִשְׁמָמָה, מוֹרָא לַמִּדְבָּר… וְהִנֵּה כָל הָעֵמֶק, לְכָל רָחְבּוֹ, זָרוּעַ מַפַּל אֶבֶן, נֵפֶץ פַּטִישֵׁי הֶחֳרָשִׁים הַגְּדוֹלִים, בְּנֵי הָאֵלִים אֲשֶׁר גֹּרְשׁוּ מִן הָעֲבוֹדָה בְּטֶרֶם כִּלּוּהָ – וּנְצִיבֵי חַלָּמִישׁ וְצוּרֵי שְׁחַם לְרַגְלֵי הָהָר הוּטָלוּ. אָכֵן, אֲבָנִים יְקָרוֹת, אַבְנֵי מַסָּע לַבִּנְיָן, הוּכָנוּ,

• וְהִנֵּה שִׁבְרֵיהֶם, שְׁבָרִים שְׁחוֹרִים וּשְׁבָרִים מָאְדָּמִים, לִתְפוּצוֹת וְלַעֲרֵמוֹת מִיקוֹד הַחוֹל בַּשֶּׁמֶשׁ יִבְעָרוּ וּכְעֵין הַזְּכוּכִית יְנוֹצֵצוּ – וְהַבִּנְיָן לֹא נִשְׁלָם. הַאֵין זֶה עֵד אֵימִים לְנוֹעֲזֵי עֲלִילָה אֲשֶׁר בִּגְדוֹלוֹת יְלֵכוּ? –

“הוֹ, מֹשֶׁה, מֹשֶׁה! הַתְּכַלֶּה אֶתָּה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל אֲשֶּׁר הַחִלּוֹתָ עֲשׂוֹת? הֲתִבְנֶה עָם לְאֵל הָאְלֹהִים?!…”

וַיָלֶט הוֹשֵׁעַ אֶת פָּנָיו בִּפְרֹץ דִּמְעָתוֹ, וַיַּפֵּל רֹאשׁוֹ עַל הָאֶבֶן, - וּכְיָתוֹם עֲזוּב־אֱלֹהִים־וַאֲנָשִׁים, נִרְדֹּם נִרְדַּם הַגִּבּוֹר הַזֶּה אַף הוּא בִּיגוֹנוֹ – מִי יְנַחֲמוֹ?

וְהִנֵּה קוֹל כְּקוֹל הֲגוֹת יוֹנָה לְאָזְנָיו יִקְרָא: “הוֹשֵׁעַ, הוֹשֵׁעַ!” - וַיִשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא – קָצַנָּה אֵלָיו נִשְׁקֶפֶת… עֲלֵי צוּר בְּרֹאשׁ הָהָר תַּעֲמֹד, תָּנִיף יְמִינָהּ וּבְשַׂחֲקַת חֵן וְרַחֲמִים פְּנֵי־נֶחָמָה עָלָיו תָּאִיר, וְהָגְתָה לוֹ עוֹד: “הוֹשׁעַ!…” וּבְטֶרֶם תַּגִּיד לוֹ מָה – הֵקִיץ - וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ עַד מְאֹד…

מָה הָאוֹת הַזֶּה? גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם נִרְאֲתָה הָעַלְמָה הַזּאֹת לוֹ בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, - וְהִיא אָז עוֹטָה לָבָן, וּבָאֹפֶל, גַּלְמוּדָה בְמִדְבַּר־לַיְלָה עַל גַּל אֲבָנִים נִצָּבָה – וּבַהֲגוֹת־נְכָאִים חֲלוּשָׁה אָז תַּעַן לָהּ: “אַיֶכָּה, הוֹשֵׁעַ, אַיֶכָּה?…” לָעֲבָרִים חִפְּשָׂה, הִבִּיטָה כֹּה וָכֹה, וְאוֹתוֹ לֹא רָאָתָה… וְעַתָּה, יוֹמָם, פֹּה מְצָאַתְהוּ לְהַגִּידוֹ מָה – וְלֹא הִגִּידָה…

“הוֹ, בַּת מִצְרָיִם!” הָמָה לֵב הוֹשֵׁעַ בּוֹ – “מַה תִּדּוֹדִי אַחֲרַי עוֹד? וְאֶת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתְּ עֲשׂוֹת לִי – לֹא נַעֲשָׂה… הֲגַם לַמִּכְרוֹת אַחֲרַי תֵּלְכִי וּבְבוֹר הַחֹשֶׁךְ שָׁם רוּחֵךְ תְּשַׁחֲרֵנִי? – הַרְפִּי, בַּת, סֹבִּי מֶנִּי… הֵן חָטָאתִי – חָטָאתִי לָךְ… שִׁכְחִינִי, קָצַנָּה!” –

וּבְעוֹדוֹ הוֹגֶה, הִנֵּה גַם בְּהָקִיץ קוֹל לוֹ בָּא… אִם לֹא בְּשֵׁם אָבִיו מִמָּרוֹם, אוֹ מֵרָחוֹק נִקְרָא?…

יִשְׁמַע הוֹשֵׁעַ, יַקְשִׁיב - הֲלֹא כְּקוֹל שַׁעֲטַת מַחֲנֶה בַּמּסִלָּה יָבֹא - - אֲבָל, בֶּן צִמְדוֹ, הַכּוּשִׁי הַלָּז, בְּקוֹל נַחֲרָתוֹ הַקָּשָׁה יַחֲרִישׁ אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ – וַיְנַעֵר הוֹשֵׁעַ אֶת הַכּוּשִׁי בַּלָּאט וַיִּלְחַשׁ לוֹ: “הָקִיצָה, נַפַּתָּתִי, וְהַקְשִׁיבָה מָה…”

וְהֵד־הָרִים יַעַן בָּרוּר: “בִּן־נוּן, בִּן־נוּן!” - -

תֵּן אוֹת, בִּן־נוּן!"

“הוֹ־הוֹ, אֶפְרָיִם!” – הֵרִיעַ הוֹשֵׁעַ לָהָר בְּקוֹל רָם.

וַיֵּעוֹר נֻתֶּרְבָּי וַיִּסְתָּעֵר: “מָה הַנְּבָחָה הַזֹּאת?!” –

וְהִנֵּה הוֹשֵׁעַ וּבֶן צִמְדּוֹ יַחַד נִצָּבִים, וְהוֹשֵׁעַ זֶה לָהָר יִקְרָא: “הָ־רִי־עוּ!” –

וּבְטֶרֶם יַךְ נֻתֶּרְבִּי בַּמַּטֶּה עַל רֹאשׁ הוֹשֵׁעַ – נְגָחוֹ הָרֹאשׁ אֶל תַּחַת לִבּוֹ וַיִפֹּל הַשּׁוֹטֵר אָרְצָה, תַּחַת הוֹשֵׁעַ. הִתְהַפֵּךְ לָקוּם - וְהוֹשֵׁעַ עַל גַּבּוֹ יִכְרַע, יִכְבֹּשׁ רֹאשׁוֹ מַטָּה, וְהַכּוּשִׁי נוֹפֵל רוֹבֵץ בְּכָבְדּוֹ עַל רַגְלֵי הַשּׁוֹטֵר הַמִּתְחַבֵּט כְּתוֹא נִלְכָּד – וַחֲרָדָה בַּמַּחֲנֶה: מִן הָהָר קוֹל שׁוֹפָר יָרִיעָ תְּרוּעוֹת…

“תִּפְסוּ אֶת הַשּׁוֹטְרִים וְלֹא יִבְרָחוּ!” מֵעַל נֻתֶּרְבָּי יַצְרִיחַ הוֹשֵׁעַ לָאַסִּירִים, “נִצַּלְנוּ, אַחַי! תִּפְסוּ וְהַחֲזִיקוּ!”

מְבוּסָה וּבֶהָלָה: הַשּׁוֹטְרִים – אֵלֶּה מַכִּים וְאֵלֶּה מֻכִּים וְאֵלֶּה מְבַקְּשִׁים לִבְרֹחַ – בְּנַהֲמַת תְּרוּעָה עָם מִשְּנֵי עֶבְרֵי הַחֲגָו יִפְרֹץ…

וְהָאָסִּירִים, - בְּעוֹד אֵלֶּה נִדְהָמִים, אֵלֶּה בְּצִלְצוּל כַּבְלֵיהֶם וּבְנַהַם נְקָמוֹת עַל הַשּׁוֹטְרִים הִתְנַפָּלוּ: יַכּוּ, יִשְׁאֲגוּ, יְחַנְּקוּ, יִשְׂרְטוּ, יִשְּׁכוּ, יִבְעָטוּ, יְבוֹסְסוּ - - נִמְלָא הַחֲגָו אָדָם – נִלְכַּד הַמַּחֲנֶה בְּתוֹךְ קָהָל רַב – וְעַל צַוַּאר הוֹשֵׁעַ הַזָּקֵן נוּן נוֹפֵל: “בְּנִי! הוֹ בְּנִי!”…

וְהוֹשֵׁעַ יְמִינוֹ בְּעֹרֶף נֻתֶּרְבָּי תַּחְזִיק עוֹד, וּשְׂמֹאלוֹ בְּכַבְלָהּ מֵעַל שֶׁכֶם אָבִיו תְּנוֹפֵף: “אֶפְרָיִם, אֶפְרָיִם!” יִקְרָא – “חַיִּים תִּפְשׂוּ אֶת הַשּׁוֹטְרִים! חַיִּים!”

וְעַל הַצּוּר קָפַץ וַיִּתְיַצֵּב, וְקוֹלוֹ כְּקוֹל הַחֲצוֹצְרָה יִפְקֹד עַל הַקָּהָל לָעֲבָרִים:

“הַרְפּוּ! אַסִּירִים! אַל תַּכּוּ נֶפֶשׁ! – עִמְדוּ, וְאֶת כַּבְלֵיכֶם יָסִירוּ! – הֵנָּה, אֶפְרַיִם! הֵנָּה אֶת הַשּׁוֹטְרִים הוֹצִיאוּ!”

וְהַכֹּל לַקּוֹל הַזֶּה יִשְּׁמָעוּ, - אֲשֶׁר יִפְקֹד יֵעָשֶׂה.

יַכּוּ פַּטִישִׁים וּפְצִירוֹת תַּחֲרֹקְנָה; בְּכַבְלֵי הָאַסִּירִים הַשּׁוֹטְרִים יְאֻסָּרוּ….

הַשּׁוֹטְרִים, רֻבָּם זָבֵי דָם, בַּמַּעְגָּל נִתָּנוּ, מַעְגַּל מִשְׁמָר, פֶּן תִּהְיֶה יַד הָאַסִּירִים בָּם עוֹד (שְׁלֹשָׁה מִן הַשֹּוֹטְרִים וְאַסִּיר אֶחָד כְּבָר נִטְרְפוּ וְנָבוֹסוּ עַד מָוֶת) – אַךְ הָאֲסוּרִים, גַּם הַנִּפְצָעִים אֲשֶֹר בָּם, עַתָּה בִּשְׂשׂוֹן לִבָּם כְּאֵילִים יְרַקֵּדוּ וְלִפְנֵי מוֹשִׁיעֵיהֶם יִפְּלוּ אַרְצָה, אֶת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם יִשָּׁקוּ. –

וְהִנֵּה זֶה הוֹשֵׁעַ אַף הוּא אַךְ כָּעֵת עַל צַוַּאר אָבִיו נָפַל, וְאֶפְרַיִם עַל עֹרֶף הוֹשֵׁעַ יִפֹּל – וּשְׁלָשְֹתָּם בִּבְכִי הַחֶדְוָה נִצְמָדוּ…

“טָבַע פּרְעֹה וְחֵילוֹ!”

“אֶת הַיָּם בֶּחֳרָבָה עָבַרְנוּ!”

“אֶל הַר הָאֱלֹהִים מֹשֶׁה יַנְחֵנוּ!”

כָּכָה נוּן וְאֶפְרַיִם חֲלִיפוֹת לְהוֹשֵׁעַ יִקְרְאוּ בְשׂוֹרָה –

“רַב לִי! רַב לִי, אֱלֹהִים!” – יִקְרָא נוּן בְּשֵׂאתוֹ עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה – וְכָל הָעָם לְנֹכַח הָאָב וְהַבֵּן בְּרָכָה יָרִיעַ, כַּבְּרָכָה אֲשֶׁר יָרִיעוּ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה: “חַיִּים, חֹסֶן וָעֹז! חַיִּים, חֹסֶן וָעֹז!”

וְהוֹשֵׁעַ רֶגַע עָמַד וַיָּשֶׁת כַּפּוֹ עַל עֵינָיו, וַיָּשָׁב וַיַבֵּט סְבִיבוֹ וּלְנַפְשׁוֹ עָנָה: “אָכֵן לֹא חֲלוֹם זֶה… הִנֵּה אָבִי, וְזֶה – אֶפְרַיִם… וְאַתָּה, יְיָ צוּר יִשְׂרָאֵל, עִמָּנוּ אָתָּה!”

וּבְעוֹד הוֹשֵׁעַ כְּנִדְהָם, עָמַד הַזָּקֵן נוּן וַיַּעַן בְּקוֹל נִרְעָד לֵאמֹר:

“אַחַי! הִנֵּה הוֹשֵׁעַ בְּנִי אֲשֶׁר פְּדִיתֶם – לִפְנֵיכֶם. וְהוּא לָכֶם כָּעֵת תַּחְתִּי יִהְיֶה… הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת מִצְרַיִם וּבְרֹאשׁ צִבְאוֹתָם הָיָה, הוּא אֲשֶׁר שִׁבְתָּם וְקוּמָם לְכָל חֻקּוֹתָם בַּצָּבָא יֵדַע, - כִּי עַל כֵּן אָמָרְתִּי: עַד הֵנָּה אַחֲרַי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה הֲלַכְתֶּם, אַךְ כָּעֵת הוּא הוֹשֵׁעַ, לְפָנֵינוּ יֵלֵךְ לְמַעַן פְּדוֹת עוֹד אֶת רְאָיָה וְאֶת שְׁאָר אַחֵינוּ הַמִּתְעַנִּים בְּמִכְרוֹת פַּרְעֹה. – הוֹשֵׁעַ! אֲשֶׁר תְּצַוֶּה נַעֲשֶׂה בְּשֵׁם יְיָ!”

וּבְטֶרֶם יַעֲנֶה הוֹשֵׁעַ אֶת אָבִיו, תָּפְשׂוּ בוֹ נָדָב וְאוּרִי וְאֶפְרַיִם יַחַד וְעַל כַּפֵּיהֶם מַעְלָה הֱרִימוּהוּ, וּכְהִנָּשׂאוֹ, וְרֹאשׁוֹ, הַנֶּאְדָּר בְּרַעֲמַת תַּלְתַּלָּיו, נִשְׁקָף עַל כָּל הָעָם בְּאֹדֶם הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקֵעַ – וַתְּהִי הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה פֶּה אֶחָד:

“יְחִי הוֹשֵׁעַ! יְחִי בִּן­־נוּן גִּבּוֹרֵנוּ!”

“כַּאֲשֶׁר צִוָּה אָבִיךָ כֵּן יִהְיֶה! – כֵּן יִהְיֶה!” - - -

ג    🔗

“הִנְנוּ וְעָלִינוּ! עוֹד הַלַּיְלָה נַעֲלֶה עַל הַמִּכְרוֹת וְהִרְעַשְׁנוּ אֶת הַמִּבְצָר וְנוֹצִיא אֶת אַחֵינוּ. הֵן יו-דֵעַ הוּא הוֹשֵׁעַ עֲשׂוֹת בְּמִבְצְרֵי פַרְעֹה” – כָּכָה נִדְבְּרוּ בַּמַּחֲנֶה, וּבְהְיוֹתָם נְכוֹנִים לַדֶּרֶךְ לֹא פֵּרְקוּ גַם אֶת אֲזֵנָם מֵעֲלֵיהֶם. אוּלָם הוֹשֵׁעַ לֹא נֶחְפַּז עוֹד כִּי צִוָּה לְהָבִיא אֶת נֻתֶּרְבָּי לְפָנָיו.

רֹאשׁ הַשּׁוֹטְרִים הוּבָא וַיִּפֹּל לְרַגְלֵי אַסִּירוֹ הוֹשֵׁעַ, הַיּוֹשֵׁב לְאוֹר לַפִּידִים עִם אָבִיו עַל הָאֶבֶן אֲשֶׁר רִפְּדוּ לָהֶם בִּבְגָדִים – נָפַל וַיִסְפֹּד עַל לִבּוֹ בִּבְכִי לֵאמֹר: “חָטָאתִי…”

“קוּם”, עָנָה הוֹשֵׁעַ, “כִּי לֹא חָטָאתָ. אַתָּה אַךְ עֶבֶד נֶאֱמָן לְפַרְעֹה רְאִיתִיךָ. וְכָעֵת עַבְדִּי אַתָּה, כִּי נִשְׁבֵּיתָ לִי. וְהָיָה אִם תֵּאָמֵן גַּם לְפָנַי, כִּי בֶּאֱמֶת תְּדַבֵּר אַף תַּעֲשֶׂה – וְהָיִיתָ וְגַם לַחָפְשִׁי אֶל אַרְצְךָ אֶשְׁלָחֲךָ אוֹוֹתְךָ וְאֶת אֲנָשֶׁיךָ”.

“מָה אֶעֱשֶׂה עַתָּה בְּאַרְצִי, אֲדוֹנִי?” עָנָה נֻתֶּרְבָּי בִּבְכִי, “אֵיכָה בְּבָשְׁתִּי אָשׁוּבָה שָׁמָּה, וְלֹא יִשְׁפְּטוּנִי? – וְעַתָּה, אֲדוֹנִי, גַּם גְּבוּרַת יְמִינְךָ רָאִיתִי וְגַם חֶמְלַת לְבָבְךָ בְּצִדְקְךָ תַּרְאֵנִי, כִּי חַיִּים לִי נָתַתָּ אַחֲרֵי כָל הָרָעָה אֲשֶׁר גְּמַלְתִּיךָ - - כִּי עַל כֵּן, אֶמְצָא נָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, הַגִּבּוֹר וְהַנָּדִיב – וְאֶעֶבְדֶךָ…”

“כִּי עַתָּה הַגִּידָה לִי אֵת כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ הַיּוֹם מִפִּי הָרָץ = וָאֶרְאֶה כִּי נֶעֶצַבְתָּ וְנִזְעַפְתָּ לִדְבָרָיו?”

בְּדִמְעָה יְסַפֵּר אָז נֻתֶּרְבָּי אֵת כָּל דִּבְרֵי הָרָץ.

וַיַּחְקְרֵהוּ הוֹשֵׁעַ עוֹד, וְגַם אֶת אֲנָשָׁיו, לְמַעַן דַּעַת כֹּל אֲשֶׁר בַּמִּכְרוֹת וּמִסְפַּר הָאֲנָשִׁים וְהַשּׁוֹטְרִים וְהַנּוֹגְשִׂים אֲשֶׁר שָׁם – וַיְשִׁיבֵם אֶל הַמִּשְׁמָר.

וַיִוָּעֵץ בְּאָבִיו וַיֹּאמַר: “עַתָּה לָמָּה נְמַהֵרָה, אָבִי? הַאֵין טוֹב כִּי פֹּה נָלִינָה וְנַחֲנֶה, עַד צֵאת הַצָּבָא אֲשֶׁר קָרָא אַרְזָה מִן הַמִּכְרוֹת? – כִּי אָז הֲלֹא נָבֹא וּבְאֶפֶס יָד יִלָּכֵד לָנוּ הַמִּבְצָר, וּלְלֹא שְׁפֹךְ דָּם אֶת כָּל הָאַסִּירִים נוֹצִיאָה”.

וַיִּתֶּן הוֹשֵׁעַ אֲנָשִׁים בְּיַד נָדָב בֶּן אַהֲרֹן וַיִּשְׁלָחֵם, לִהְיוֹתָם צוֹפִים מֵעֶבְרֵי הַדֶּרֶך הַיּוֹרֶדֶת מִן הַמִּכְרוֹת יָמָה סוּף; וַאֲנָשִׁים עִם אֶפְרַיִם שָׁלַח הֶהָרָה, וְגַם נֻתֶּרְבָּי עִמָּם, אֲשֶׁר יַשְׁקִיפוּ מִשָׁם לִרְאוֹת בְּצֵאת גְּדוּדֵי פַרְעֹה לָלֶכֶת מִצְרָיְמָה.

וְכָל הַמַּחֲנֶה לָן שָׁם בַּמָּקוֹם הַהוּא, בַּחֲגָו.

עַפְעַפֵּי שַׁחַר אַךְ נִבְקָעוּ – וַיֵרָאוּ גְדוּדֵי מִצְרַיִם בָּאִים מִן הַמִּכְרוֹת, מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עֲשַׁן כִּבְשָׁנִים עוֹלֶה, וְהֵמָּה יוֹצְאִים מִבֵּין הֶהָרִים לָרֶדֶת אֶל חוֹף יַם־סוּף, אֲשֶׁר שָׁמָּה אֳנִיּוֹת לָהֶם תֵּעָגֵנָּה. –

וַיָּקָם הוֹשֵׁעַ וַיֵּלֶךְ עִם גְּדוּדָיו בְּדֶרֶךְ הָהָר.

וְאֶת נֻתֶּרְבָּי וְאֶת שַׂר־הַמַּס אֲשֶׁר מֵאֹרְחַת הַגְּמַלִּים נָתַן הוֹשֵׁעַ בְּיַד אֶפְרַיִם וּנְעָרָיו וַיִּשְׁלָחֵם לְפָנַיו. וַיְצַו אֶת אֶפְרַיִם: “הָבֵא אֶת שְׁנֵי הָאַסִּירִים הָאֵלֶּה עַד שַׁעַר הַמִּבְצָר – וְשִׁלַּחְתָּם; וְאַתָּה וְהַנְּעָרִים אֵלַי תָּשׁוּבוּ”. וְאֶל שְׁנֵי הַפְּקִידִים הָאֲסוּרִים אָמַר: “וְאַתֶּם כִּי תָבֹאוּ אֶל הַשַּׁעַר וּדְפַקְתֶּם – וּפָתְחוּ לָכֶם, וּבָאתֶם וְהִגַּדְתֶּם שָׁם אֵת כָּל הַקּוֹרוֹת אֶתְכֶם עִמָּנוּ, כַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם, וַאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָאִים אַחֲרֵיכֶם, וְאִם תֹּאבוּ וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם בִּשְׁמִי אֶת הַ דָּבָר הַזֶּה: ‘אִם פָּתֹחַ תִּפְתְּחוּ אֶת הַשַּׁעַר לִפְנֵי חֵיל הָעִבְרִים – וּבָאוּ וְלֹא יִגְּעוּ בָּכֶם לְרָעָה, כִּי אַךְ אֶת הָאַסִּירִים לַחָפְשִׁי יוֹצִיאוּ; וְאִם תְּמָאֵנוּ – חֶרֶב מִלְחָמָה, חֶרֶב נוֹקֶמֶת בָּכֶם תִּהְיֶה לִבְלִי רַחֵם’. – וְהֵמָּה בַּאֲשֶׁר יִבְחֲרוּ יַעֲשׂוּ”.

וַיְהִי כְּבוֹא שְׁנֵי הָאַסִּירִים וַיַּגִּידוּ אֶת דִּבְרֵי הוֹשֵׁעַ בַּמִּבְצָר – וַיִּנּוֹעוּ מֵחֲרָדָה; וּבְטֶרֶם יִוָּעֲצוּ שָׁם – וְהִנֵּה קוֹל תְּרוּעָה, תְּרוּעַת גְּדוּדֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים… וַיִּרְאוּ כִּי בְּאֵין צָבָא לֹא יוּכְלוּ עֲמֹד וּמָנוֹס אַיִן – וַיִּפָּתַח הַשַּׁעַר לִפְנֵי הוֹשֵׁעַ, וַיָּבֹאוּ וַיִּסְגְּרוּ אֶת הַשַּׁעַר אַחֲרֵיהֶם.

וַיֹּאמֶר הוֹשֵׁעַ אֶל רֹאשׁ הַמִּבְצָר: “כָּעֵת אִם חַיִּים תְּבַקְּשׁוּ אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ – וּבָאתֶם וְאֶסְגָּרְכֶם מִפְּנֵי הָאַסִּירִים אֲשֶׁר נוׁצִיא, וְלֹא תָמוּתוּ בְּיָדָם, בַּחֲמַת נִקְמָתָם”. – וַיָבֹאוּ כָל הַשּׁוֹטְרִים וְהַנּוֹגְשִׂים בַּמִּשְמָר אֲשֶׁר שָׁם, וַיִסָּגֶר עֲלֵיהֶם.

וְלַסּוֹפֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּבְצָר – וְהוּא גַם הָרוֹפֵא שָׁם – קָרָא הוֹשֵׁעַ וַיִּשְׁאַל אוֹתוֹ עַל הָאַסִּירִים אֲשֶׁר בַּמִּכְרוֹת. וַיִּתֶּן לוֹ הַסּוֹפֵר אֶת מִסְפַּר כָּל הָאַסִּירִים, כַּאֲשֶׁר נִכְתְּבוּ לְפָנָיו בִּשְׁמוֹתֵיהֶם. – וַיִּשְלַח הוֹשֵׁעַ אֲנָשִׁים עִם הַ סּוֹפֵר וְעִם הַ מְשָׁרְתִים הַמְּבִיאִים אֹכֶל לָאַסִּירִים – וַיֵלְכוּ וַיָבֹאוּ אֶל הַבּוֹרוֹת לְהוֹצִיא אֶת כָּל הָאַסִּירִים הָעוֹבְדִים שָׁם.

וּבַבּוֹרוֹת טֶרֶם יֵדְעוּ דָבָר. שָׁם בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה, בַּחֲשֵׁכָה, עוֹד הָאַסִּירִים בְּגַרְזֶן וּמַקֶּבֶת יַהַלְמוּ בְּחוֹרֵיהֶם, וְכָל הָעֲבוֹדָה כִּדְבָרָהּ תֵּעָשֶׂה. אֵלֶּה בְּמַעֲמַקֵּי הַחֹשֶׁךְ בַּצַּר, בַּמְאוּרוֹת הָאֲרֻכּוֹת, יַחְצְבוּ, בְּקִירוֹת הָאֶבֶן יַכּוּ, אֶבֶן הַנְּחֹשֶׁת, וְאֵלֶּה אַסִּירֵי בַרְזֶל, נֶאֱנָחִים וְנֶאֱנָקִים תַּחַת סִבְלָם, אֶת גּוּשֵׁי הָאֲבָנִים יִשְׂאוּ מִן הַמִּכְרוֹת וּבְסֻלָּמוֹת יַעֲלוּ; וְהַנּוֹגְשִׂים אֲשֶֹר עֲלֵיהֶם יְקַלְלוּ וְיַכּוּ כִּדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ… וְאַחַר הַבּוֹרוֹת, לִפְנֵי הַכִּבְשָׁנִים הָעֲשֵׁנִים, שָׁם עַל עֲרֵמוֹת אֲבָנִים, נָשִׁים אֲסוּרוֹת; עֲרֻמּוֹת, דַּלּוֹת וּרְצוּצוֹת תֵּשֵֹבְנָה, מְפוֹצְצוֹת אֶת הָאֶבֶן בְּקַרְדֻּמּוֹת; וְאֵלֶּה אֶת הֶחָצָץ בִּכְבָרוֹת תִּכְבֹּרְנָה וְאָסְפוּ אֶת הַחוֹל, אֲשֶׁר לְמַעֲשֵׂה צֶבַע וּכְלֵי זְכוּכִית יֵעָשֶׂה, - וְגַם הֵן תַּחַת שׁוֹט הַ נּוֹגֵשׂ בִּבְכִי וּבִילָלָה תַּעֲבֹדְנָה. –

וַיְהִי כִּי הוּצְאוּ הָאַסִּירִים כֻּלָּם וַיּוּבְאוּ לִפְנֵי הוֹשֵׁעַ – וַיִּתֵּן נוּן הַזָּקֵן בִּבְכִי קוֹלוֹ וַיִּפֹּל עַל צַוְארֵי הוֹשֵׁעַ וְאֶפְרַיִם בָּנָיו… כִּי אָכֵן נוֹרָא הָיָה מַרְאֵה הָאַסִּירִים הָעֲרֻמִּים; כַּעֲדַת עוֹלֵי שְׁאוֹל, כִּרְפָאִים אֲכוּלֵי רִמָּה, נִרְאָה הַקָּהָל הַזֶּה. קוֹדְרִים כַּעֲפַר־אֶרֶץ, מְגֹאָלִים, נַעֲוֵי פָנִים, פְּרוּעֵי רֹאשׁ וּמְחוּצֵי מַכָּה וּשְׁחִין עָמְדוּ נִדְהָמִים וּמַרְעִידִים. גַּם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר בָּם כִּזְקֵנִים שָׂבוּ, דֻכָּאוּ, וּכְמֻכֵּי סַנְוֵרִים נִבָּטוּ, כִּי דָמְעוּ עֵינֵיהֶם אֲשֶׁר אָדְמוּ כַדָּם וְלֹא נָשְׂאוּ אוֹר הַיּוֹם… וְכֻלָּם עָמְדוּ, שָׁמְעוּ וְלֹא יָדְעוּ מָה, אוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ לַמִּשְׁמָע. – אַךְ פֶּתַע קָפַץ מִתּוֹךְ קְהָלָם אֶחָד גָּבֹהַּ וַיִּקְרָא: “הֲלֹא נִגְאָלְנוּ! הֵן נוֹשַׁעְנוּ! הוֹ, נָדָב! נָדָב אָחִי!” - וַיָּרָץ וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי נָדָב בֶּן אַהֲרֹן. –

וְהוּא – רְאָיָה אִישׁ מִלְכָּה, חֲתַן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.

וַתָּרַע הַשּׂמְחָה מִפִּי הָאַסִּירִים, הֵרִיעָה בְּצִוְחַת פְּרָאִים וְיִלְלַת תַּנִּים יַחַד… בְּכַבְלֵיהֶם הֶשְׁתּוֹלְלוּ, רָקְדוּ, קָפְצוּ, חִבְּקוּ וְאַרְצָה נָפְלוּ וַיִתְגּוֹלָלוּ, בָּכוּ, הֵרִיעוּ, הִתְאַבְּקוּ וַיִּתְבּוֹסְסוּ כְּמֻכֵּי שִׁגָּעוֹן – וַתְּהִי גַם הַשּׂמְחָה זַעֲוָה לַמַּרְאֶה וְלַמִּשְׁמָע…

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פֻּתְּחוּ כַבְלֵי הָאַסִּירִים – וַיְצַו הוֹשֵׁעַ, וַיְבִיאוּם אֶל הַמַּיִם, וַיִּרְחָצוּ; וְשַׂקִים נִתְּנוּ לָהֶם לְכַסּוֹת מַעֲרוּמֵיהֶם וְצֵידָה לַדֶּרֶךְ מִמִּסְכְּנוֹת הַמִּבְצָר וְחַמְתוֹת מַיִם – וַיִּשְלָחוּם, וְעִמָּם גַּם הָרוֹפֵא, סוֹפֵר הַמִּבְצָר, וּמְשָׁרְתָיו. רַק כְּעֶשְׂרִים אִישׁ, הָעִבְרִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּאַסִּירִים, נִשְׁאֲרוּ לָלֶכֶת עִם הַגְּדוּד אֶל אֲחֵיהֶם.

וְאֶת הַשּׁוֹטְרִים וְהַנּוֹגְשִׂים צִוָּה הוֹשֵׁעַ וַיַּאַסְרוּם בַּחֶבֶל וַיִּצְּנֵם בְּיַד רְאָיָה, כִּי הוּא יוֹלִיכֵם אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, לַהֲבִיאָם לִפְנֵי מֹשֶׁה, - וַאֲשֶׁר יְצַוֶּה מֹשֶׁה יֵעָשֶֹה בָהֶם.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר פָּרְצוּ אֶת הַחוֹמָה, וְאֶת הַשַׁעַר, שַׁעַר הַנְּחֹשֶׁת, קִצֵּצוּ, - נִצְּלוּ אֶת כָּל בָּתֵּי הַמִּסְכְּנוֹת וַיִּקְחוּ אֲשֶׁר לָקַחַת וַיִּטְעָנוּ עַל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר מָצְאוּ שָׁם וְעַל הַגְּמָלִים אֲשֶׁר עִמָּהֶם – וַיֵצְאוּ בְּעוֹד יוֹם וַיֵלְכוּ בְּשִׁיר לָשׁוּב אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל.

ד    🔗

וּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שֻׁטַּח בְּמֶרְחֲבֵי בִקְעָה, שָׁטֹחַ בָּאֳהָלִים לְעֵדוֹתָם. זֶה לָהֶם הַיּוֹם הָרְבִיעִי אֲשֶׁר עַל עֵינוֹת מַיִם יַחֲנוּ. בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא צֹאנָם וּבְקָרָם יִרְעוּ וּבֵין תְּמָרִים הַטַּף יִתְעַלֵּס. בִּירַק שִׂיחִים כְּצִפָּרִים לִפְנוֹת עֶרֶב יֶהְגּוּ יְלָדִים וְיִשְׂחָקוּ, טַרְפֵּי דֶשֶׁא בֵּין שִׂפְתוֹתֵיהֶם יָשִׂימוּ וְצִפְצְפוּ בָּהֶם, כִּבְנֵי עוֹף בִּתְרוּעָה דַקָּה שָׁרֹק יִשְׁרֹקוּ; הַדֶּשֶׁא – מֵיטַב שַׁעֲשׁוּעֵיהֶם הָיָה פֹה…

עֵת הָעִיז וַחֲלֹב הַמִּקְנֶה הִגִּיעָה. בֵּין הָאֳהָלִים נְעָרִים עַל אֲבוֹתֵיהֶם וּנְעָרוֹת עַל אִמּוֹתֵיהֶן יַחַד יַעֲשׂוּ. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אֵד פָּז חַכְלִילִי מִיָּם יַגִּיהַּ, וּבַמַּחֲנֶה מוֹקְדֵי מְדוּרוֹת אֶת אוּר אִשָּׁם וְרֵיחַ עֲשָׁנָם יַעֲלוּ. אִמּוֹת בֵּין יַלְדֵיהֶן עוּגוֹת תָּלשְׁנָה וּבַפָּרוּר תְּבַשֵּׁלְנָה. קוֹל רֵיחַיִם וּמְדוּכָה מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל יְדִידוֹת יַעֲנוּ. – וּמָה הָרַעַשׁ אֲשֶׁר קָם פֶּתַע בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה תֵּימָנָה?

חוּר עַל פִּרְדָּתוֹ שָׁמָּה יִדְהָר. – אֵין זֹאת כִּי הָעֶרֶב שָׁם הָרִיב נָפָל…

כִּי מִדֵּי עֶרֶב תְּסַכְסֵךְ קְטָטָה בְּאֶחָד מֵעֶבְרֵי הָמַּחֲנֶה.

כֹּל אֲשֶׁר רִיב לוֹ, עַל דָּבָר וְעַל לֹא דָּבָר, וְקִנְּאוּ לוֹ אֶחָיו לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּטוֹ, - וְכֵן יִנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה וְיַד אִישׁ בְּרֵעֵהוּ תִהְיֶה לְקוֹל נְשֵׁיהֶם הַזּוֹעֲקוֹת מָרָה. וְרוֹדְפֵי הַשָּׁלוֹם גַּם הֵם, - לְהַשְׁלִים יָבוֹאוּ וּבָרִיב יְסֻכְסְכוּ גַם הֵם וַאֲחֵיהֶם… וְהָיְתָה הַצְּוָחָה מִדֵּי עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ מֵאַחַד הָעֲבָרִים. –

אוּלָם כָּעֵת, עִם הָרַעַשׁ גַּם קוֹל חֲצוֹצְרָה וְשׁוֹפָר בִּתְרוּעָה מִן הַנֶּגֶב בָּא –

“הוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן בָּא בָא”!

יָרוּצוּ נְעָרִים לְקוֹל הַתְּרוּעָה, וּשְׂשׂוֹן הַבְּשׂוֹרָה מֵעֵדָה אֶל עֵדָה יַחֲלֹף, וּשְׁמוּעָה אַחַר שְׁמוּעָה בַּקָּהָל תִּצְהַל:

“גַּם רְאָיָה עִמָּם, וְהוּא שְׁבוּיִים יִנְהַג”! – בִּיהוּדָה בִּשֵּׂרוּ.

“חַי בַּעַל מִלְכָּה – וּמַרְאֵהוּ כְּגִבּוֹר”! – בְּבֵית אַהֲרֹן יִצְהָלוּ.

“מִכְרוֹת פַּרְעֹה לָכְדוּ וְשָׁלָל רַב הֵבִיאוּ”!

לִקְרַאת הַגְּדוּדִים יֵצֵאוּ, מִכָּל קְצוֹת הַמַּחֲנֶה יָרוּצוּ.

אוֹמְרִים: “אַךְ רָאָה הוֹשֵׁעַ אֶת אָבִיו מֵרָחוֹק – וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ אְלֹהִים וַיְנַתֵּק אֶת כְּכָלָיו, וַיְהִי בְּמַחֲנֵה מִצְרַיִם כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן”!

אוֹמְרִים! “הוּא אֶחָד בַּכֶּבֶל אֲשֶׁר בְּיָדוֹ הִבְרִיחָ אֶת הַמִּשְׁמָר מֵעַל שַׁעַר הַחוֹמָה וַיִפְתָּחֵהוּ”!

אוֹמְרִים עוֹד – וּבְאָמְרָם תְּרוּעַת הֵידָד בַּקָּהָל קָמָה:

“הֵידָד! אַמְתְּחוֹת חִטָּה וְקֶמַח לָעָם עַל אֹהֶל מֹשֶׁה פָּתָחוּ”!

עָבְרָה חָלְפָה מִלְכָּה בִּמְרוּצָה: כַּנְפֵי סְדִינָהּ כְּכַנְפֵי הַצִּפּוֹר תִּתְנוֹפֵפְנָה וְהִיא כְּבָרוּחַ תָּטוּס – אֶל רְאָיָה כֹּחַ לֹא־אֱנוֹשׁ יִשָּׂאֶנָּה בֶּהָלָה! - -

וּגְבָרִים בְּלַפִּידִים וְנָשִׁים בְּתֻפִּים אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל הַגִּבְעָה, אֶל אֹהֶל מֹשֶׁה לַעֲלוֹת נֶחְפָּזוּ; כִּי שָׁם הַגְּדוּד עַל שְׁבוּיָיו עָמַד וְשָׁם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים יְסַפֵּרוּ, וְשָׁמָּה מַקְהֵלַת נָשִׁים בְּשִׁיר תַּעֲנֶה:

יְמִינְךָ, יְיָ, נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ,

“יְמִינְךָ, יְיָ, תִּרְעַץ אוֹיֵב!”

וְהַגְּדוּדִים אֲשֶׁר שָׁבוּ חוֹנִים עַל הַנַּחַל אֲשֶׁר אַחֲרֵי אֹהֶל מֹשֶֹה, וּשְׁבוּיֵי מִצְרַיִם, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ עִמָּם, בְּתוֹך הַנַּחַל הֻצָּגוּ; וְאֶפְרַיֳם וּרְאָיָה הֵמָּה וְנַעֲרֵיהֶם בֵּין הַגְּדוּדִים וְהָעָם יְסוֹבֵבוּ, כִּי צִוָּה הוֹשֵׁעַ: “הַגְבִּיל אֶת הַקָּהָל מֵרָחוֹק פֶּן יֶהֶרְסוּ בְּקִנְאָתָם אֶל הַשְּׁבוּיִים”. וְנוּן וְהוֹשֵׁעַ וְאוּרִי וּבְנֵי אַהֲרֹן בָּאוּ הָאֹהֱלָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְהַזְקֵּנִים אֲשֶׁר עִמּוֹ שָׁם. – וּמִסָּבִיב רוּחַ שָׂשׂוֹן בַּקָּהָל תִּצְהַל, וְאָבוֹת לִבְנֵיהֶם אֲשֶׁר בַּגְּדוּד וְנָשִׁים לְבַעֲלֵיהֶן שָׁם מֵרָחוֹק בַּשֵּׁמוֹת יִקְרָאוּ: “פַּלּוּא!” – “דַרְדַּע” – “אוֹן וָצֹחַר!” - - וּמִן הַגְּדוּד פַּעַם בְּפַעַם יֵעָנֶה: “הִנְנִי הִנֵּנִי! כֻּלָּנוּ חַיִּים!” – אַךְ אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ שָׁם לֹא יָמוּשׁ…

אַף מִלְכָּה בַּת אַהֲרֹן אַךְ מֵרָחוֹק לִרְאָיָה בַּעֲלָהּ תִּקְרָא. – חָיְתָה הָעַלְמָה הַנִּכְלָמָה וְהַנֶּעֱצָבָה, וְהִיא כְּאַיָּלָה לִפְנֵי הַקָּהָל הֵנָּה וָהֵנָּה תְּדַלֵּג, תִּרְאֶה אֶת רְאָיָה עוֹבֵר – וְנִכְחוֹ מֵרָחוֹק תְּרַקֵּד, תַּכֶּה תֹּף וּבְקוֹל רִנָּה אֵלָיו קָרֹא תִקְרָא:

"רְאָיָה, רְאָיָה! פְּנֵה וְאֶרְאֶךָּ!

אוֹר פָּנֶיךָ, נוֹשָׁעִי, נְשָׂא!" –

וְהוּא אַךְ כִּידוֹנוֹ נִכְחָהּ יִטֶּה – וְהִיא כְּנִבְעָתָה וּכְנוֹפֶלֶת מֵאֵימָה תִּצְוַח: “אָח”! – וּצְלִיל צְחוֹקָהּ מְחֹא־כָּף בְּכָל הַקָּהָל יָעִיר. וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּעֹז וְחֶדְוָה יִקְרָא: "אָכֵן, חֹק וְלֹא יַעֲבֹר!

חֹק צָבָא בְּעֻזּוֹ הוֹשֵׁעַ בִּגְדוּד יִשְׂרָאֵל שָׂם!" - -

וְשָׁם שְׁנֵי אַחִים גִּבּוֹרֵי גַאֲוָה (וְהֵמָּה מִשּׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ) דָּתָן וַאֲבִירָם – וַיִּתְהַלְּכוּ בַּקָּהָל, וּבְקִנְאָתָם כֹּה וָכֹה הֵעִירוּ: “וְלָמָּה זֶה הֶחֱיָה בִּן־נוּן אֶת אוֹיְבֵנוּ בְּנָפֶש”? אַף אָמְרוּ: “אָכֵן, עוֹד נֶאֱמָן הוֹשֵׁעַ לְמִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּעָבְדוֹ אֶת פַּרְעֹה”… “וּרְאוּ”, יֹאמְרוּ עוֹד, “אֶת גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל לְשׁוֹמְרֵי רֹאשׁ אַנְשֵׁי פַרְעֹה שָׂם!” – “וְלָמָּה לָנוּ הַשְּׁבִי הַזֶּה בְּלֶכְתֵּנוּ בַמִּדְבָּר, מְקוֹם אֵין לֶחֶם וָמַיִם גַּם לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ”?… “וּרְאִיתֶם, כִּי תִקְרֵנוּ מִלְחָמָה וְנוֹסְפוּ גַם אֵלֶּה עַל שׂוֹנְאֵינוּ!” - -

וְהִנֵּה זֶה קוֹלוֹת בַּקָּהָל כֹּה וָכֹה יִפְרֹצוּ: “הוֹצִיאוּ אֵלֵינוּ אֶת נוֹגְשֵׂינוּ”! – הָרֹג אֶת הַמִּצְרִים"! – “יַד הָעָם תִּהְיֶה בָם! – רְגֹם בָּאֲבָנִים! רְגֹם”! –

וַיֵצֵא מֹשֶׁה – וְאַחֲרָיו אַהֲרֹן, נוּן וְהוֹשֵׁעַ עִם הַזְּקֵנִים יָחַד; וְהַקָּהָל אֶל נִכְחָם נֶחְפָּז וַיֵּאָסֵף.

וְהִנֵּה נִצַּב מֹשֶׁה עַל הָאֶבֶן הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ אֲרוֹן־יוֹסֵף עוֹמֵד וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו – וַיִדֹּם הַקָּהָל, וּמִבֵּין הַלַּפִּידִים מֹשֶׁה שַׁאֲנָן בֶּטַח בְּקוֹל רָם יְדַבֵּר:

“רְאֵה יִשְׁרָאֵל! חֶסֶד אֱלֹהִים הָיָה עִמָּנוּ, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ לִגְאֹל – גָּאֹל גָאֲלוּ אֶת אַחֵינוּ וַיָּשׁוּבוּ כֻּלָּם, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר. וְאֶת אַנְשֵׁי מִצְרַיִם אֲשֶׁר לָכָדוּ, חַיִּים הֱבִיאוּם לְפָנֵינוּ וְלֹא הִכּוּם. יַעַן כִּי הֵם לֹא בַּחֶרֶב לִקְרָאתָם יָצָאוּ, אַךְ בְּשָׁלוֹם, וְאִם כִּי מִיִּרְאָה שַׁעֲרֵיהֶם לְיִשְׂרָאֵל פָּתָחוּ. כִּי עַל כֵּן, לֹא כִּשְׁבוּיֵי חֶרֶב יִהְיוּ אֵלֶּה לָנוּ. עִמָּנוּ, עַד בּוֹאֵנוּ אֶל חוֹף יַם סוּף נֶגְבָּה, יֵלֵכוּ; וְשָׁם – כָּל הַשָּׁב, יֵלֵךְ וְיָשׁוּב אֶל אַרְצוֹ וְאֶל עַמּוֹ וְסִפֵּר שָׁם כִּי עִמָּנוּ אֵל, וַאֲשֶׁר יֹאבֶה – וְנִסְפַּח אֵלֵינוּ וְגָר עִמָּנוּ בַּאֲשֶׁר נָבוֹא. וְאַתָּה, יִשְׂרָאֵל! גֵּר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים גַּם אַתֶּם הֱיִיתֶם! עַתָּה יוּסְרוּ הַחֲבָלִים מֵעַל צַוְּארֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵל… כִּי זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְיָה: לֹא תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי גֵר הָיִיתָ בְּאַרְצו”ֹ!

וַיַעֲמֹד הַקָּהָל מִשְׁתָּאֶה לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי משֶׁה; וּמְחַרְחֲרֵי הַקִּנְאָה – רֹשָׁם לָאָרֶץ הוֹרִידוּ… דָּבָר אֲשֶׁר לֹא פִּלְלוּ מִפִּי משֶׁה, הַמַּכֶּה אֶת מִצְרַיִם, שָׁמְעוּ הַפָּעַם…

וְחָזָק הַדָּבָר וְעַז הוּא בִּגְבוּרַת צִדְקוֹ! –

וּכְבוֹא הַמִּצְרִים בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה אַךְ כְּשִׂמְחַת מוֹדָעִים קִדְּמָה פְּנֵי רַבִּים מֵהֶם, אֲשֶׁר הִכִּירוּם בַּמַּחֲנֶה:

“רְאֵה! הִנֵּה נֻתֶּרְבָּי! – וּשְׂשָׂכְרִישׂ, הֲגַם אַתָּה פֹּה”?…

“בַּקְנִיחֹנְסוּ”!

“אָמֶגְמוֹשׁוּ”!

פְּצָרִי וָתוּת! – שָׁלוֹם, אַל תִּירָאוּ"!

“לֹא יְדַעְתִּיכֶם – הַאָב וּבֵן אַתֶּם? – אַךְ בֹּאוּ וַאֲכַלְתֶּם, וּבְצֵל יְרִיעָתִי תִּשְׁכֹּנוּ” –

“וְסוּרָה נָא, חָפְרַע, סוּרָה אֶל אָהֲלִי”!

…וְהוֹשֵׁעַ נוֹפֵל וּמִשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי משֶׁה: “אִישׁ הָאֱלֹהִים! עַתָּה יָדַעְתִּי מַדּוּעַ בָּחַר יְיָ בָּעָם הַזֶּה, עַם שׁוֹמֵעַ צֶדֶק – וַיִּשְׁלָחֲךָ גּוֹאֵל וְאוֹמֵן לוֹ”!

וַיְהִי הַלַּיְלָה לֵיל מִשְׁתֶּה בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה. כִּי נוּן וְחוּר – בֵּית־יוֹסֵף וּבֵית־יְהוּדָה יַחַד – בָּנוּ מִזְבֵּחַ אֶחָד וַיַעֲלוּ עָלָיו עוֹלוֹת לַיְיָ וְזִבְחֵי תוֹדָה זָבָחוּ, כִּי הוֹשֵׁעַ יְיָ אֶת הוֹשֵׁעַ וְאֶת רְאָיָה וְיֶתֶר הָאַסִּירִים וַיּוֹצִיאֵם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּכְרוֹת פַּרְעֹה. וַיְחַלְּקוּ מָנוֹת בָּעָם, וְשֻׁלְחָן אֶחָד לַזְּקֵנִים, רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת, עָרָכוּ. – וּמשֶׁה וְאַהֲרֹן גַּם הֵמָּה בָּאוּ לְבַרֵךְ עַל הַזֶּבַח.

וַיְהִי כְּשִׁבְתָּם אֶל הַשֻּׁלְחָן – וַיָּבֹאוּ שְּנַיִם מִן הָעָם, בָּחוּר וְעַלְמָה, לִפְנֵי נוּן וַיִּשְׁתַּחֲווּ. וְהֵמָּה חָגְלָה וְאָשֵׁר בֶּן צִבְעוֹן מְאָרְשָׂהּ. וַתַּעַן חָגְלָה וַתֹּאמַר: “בְּלֵיל שִׂמְחָתְךָ, אֲדוֹנִי, בָּאתִי לְהַגִּיד לְפָנֶיךָ, כִּי הִנֵּה אֲבוֹת אָשֵׁר, בְּחִירִי זֶה, בֵּרְכוּ הַיּוֹם אֶת בְּרִיתֵנוּ. וְאָנֹכִי אֲמָתְךָ – הֵן אָבִי הַזָּקֵן מֵת בְּמִצְרַיִם – וּמִי יְבָרְכֵנִי אִם לֹא אַתָּה, אֲדוֹנִי, אֲשֶׁר כְּאָב הָיִיתָ לָנוּ כָּל הַיָּמִים”?

וַיָּקָם נוּן וַיְבָרֶךְ אֶת שְׁנֵיהֶם לְעֵינֵי הַקָּהָל וַיֹּאמַר: “תְּהִי נָא בְּרִיתְכֶם לִבְרָכָה בְּיִשְׂרָאֵל, וּפְרִיתֶם וַעֲשִׂיתֶם חַיִל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְיָ אֱלֹהֵינוּ לָנוּ – וְעֵינֵינוּ רוֹאוֹת”! – וַיִּתֶּן לָהֶם מַשְּׂאֵת וַיִּשְׁלָחֵם, וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם בְּשִׂמְחָה – וְאַחֲרֵיהֶם קְהַל אֲחֵיהֶם הוֹלֵךְ בְּשִׁיר וּמִצְהָלוֹת.

וְגַם כָּל הַיּוֹשְׁבִים עִם נוּן עַל הַשֻּׁלְחָן, זְקֵנִים וְנִכְבַּדֵּי עָם, פָּתְחוּ בְּשִׁירֵי שִׂמְחָה, כִּי חֶדְוַת אָשֵׁר וְחָגְלָה גַם עֲלֵיהֶם הָיָתָה – וַיָּשִׁירוּ בְּמַקְהֵלוֹת, וְאַחֲרֵיהֶן גַּם הַנָּשִׁים עַל שֻׁלְחָנָן בְּתֻפִּים תַּעֲנֶינָה וּבִמְחוֹלוֹת תֵּצֶאנָה, - וְעַל כֻּלָּן מִלְכָּה בְּשִׂמְחַת לְבָבָהּ הִגְדִּילָה! –

אַךְ מִרְיָם יָשְׁבָה הַפַּעַם – וַתִּדֹּם…

וְהוֹשֵׁעַ אַף הוּא – אָנָּה יִפְנֶה לִרְגָעִים מָבָּטוֹ?

בְּמֶרְחַקֵּי הַלַּיְלָה, מֵעֵבֶר לָאוּרִים, לִרְגָעִים דּוּמָם יַבִּיט וּכְמוֹ יַקְשִׁיב קָשֶׁב, - וּמַה יֶחֱזֶה וְיַאֲזִין מִשָּׁם? – הוּא – כָּל תְּמוּנָה לֹא יִרְאֶה וְכָל קוֹל לֹא יִשְׁמַע מִמֶּרְחָק, אַךְ, לְאֵין קוֹל, לְאָזְנָיו בָּרוּר יְדֻבַּר כָּעֵת: “יָבוֹא יוֹם, אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁ אַתָּה אֶת יָדִי להַאֲצִיל לָהּ נְשִׁיקַת תּוֹדָה, וּמָצֹא – מִי יוֹדֵעַ אִם תִּמְצָאֶנָּה עוֹד” - - -

הָהּ! הַדּוֹבֶרֶת הַהִיא – תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם הָאֵלֶּה אֵינֶנָּה עוֹד… אֵינֶנָּה, יַעַן כִּי “אֶת נַפְשָׁה כֹּפֶר נַפְשְׁךָ, הוֹשֵׁעַ, קָצַנָּה נָתָנָה” – וְאֵינֶנָּה עוֹד - -

וְהוֹשֵׁעַ, בְּתוֹךְ הַקָּהָל הַגָּדוֹל – מַה גַּלְמוּדָה נַפְשׁוֹ!…

 

פָּרָשָׁה שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה: מִבְּחֻרֵי מֹשֶׁה    🔗

א    🔗

לַאֲשֶׁר גָּמַל אָדָם רָעָה, עָלָיו גַּם לִבּוֹ יִזְעָף; וְאִשָּׁה גַּם כָּעֹס תִּכְעַס עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר דָּחַתְהוּ לַאֲנָחוֹת וְגַם תּוֹדָה תְּבַקֵּשׁ עוֹד מִמֶּנּוּ עַל שַׂחֲקַת הָאַהֲבָה בְּחִנָּהּ אֲשֶׁר אָצְלָה לוֹ פַעַם,

ןַתְּאַשְּׁרֵהוּ רָגַע. אַף מִרְיָם, הָאִשָּׁה הַנְּבִיאָה גַם הִיא לֹא יָכְלָה סְלֹחַ לְהוֹשֵׁעַ, אֲשֶׁר מֵעֵת שׁוּבוֹ לֹא בִקֵּשׁ עוֹד רְאוֹתָהּ וְדַבֵּר אִתָּה בַּאֲשֶׁר הֵחֵל עֲשׂוֹת בַּמַּחֲנֶה עַל פִּי מֹשֶׁה. – הֵן לוּלֵי קָרְאָה הִיא לוֹ –

וַיִּשָּׁאֶר בְּמִצְרַיִם וּבְסִבְכֵי הַקֶּשֶׁר אֲשֶׁר שָׁם הָיָה נִלְבָּט גַּם הוּא כָּעֵת…

וְעַתָּה הִנֵּה עָשֹׂה יַעֲשֶׂה הוֹשֵׁעַ וְגַם פָּקֹד יִפְקֹד בְּיִשְׂרָאֵל, וּבָהּ,

בְּמִרְיָם, אַף פַּעַם לֹא שָׁאַל עוֹד… וְגַם חוּר בַּעֲלָה – הוּא

בְּתֹם לִבּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּלַּיְלָה הַהוּא תַּחַת הַשִּׁקְמָה כֵּן עָשָׂה:

אַךְ בָּא הוֹשֵׁעַ הַצָּעִיר מִמֶּנּוּ, וַיְפַנֶּה חוּר אֶת מְקוֹמוֹ לְפָנָיו,

כִּי עָזַב לוֹ אֶת הַמַּחֲנֶה, וְהוּא הַזָּקֵן, לִנְדוּדִים עִם הַנַּעַר

אֶפְרַיִם יֵלֵךְ… סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה יָתוּרוּ, וּדְרָכִים עִם אַנְשֵׁיהֶם

יְבַקְּשׁוּ לִפְנֵי הָעָם, אֲשֶׁר הוֹשֵׁעַ יַנְהִיגוֹ… וְהַנְּבִיאָה – קִנְאָתָהּ

לִכְבוֹד בַּעְלָהּ תְּדַבֵּר בָּהּ, כְּכָל אֲשֶׁר תְּדֻבַּר תְּהִלַּת בִּן-נוּן בַּמַּחֲנֶה

מֵעֵת שׁוּבוֹ; וְלֵב הָאִשָּׁה יִלּוֹן בְּקִרְבָּהּ, הַשְׁקֵט לֹא יוּכַל… מִפְּנֵי

הוֹשֵׁעַ נִשְׁכַּח דְּבַר חוּר מִן הָעָם. כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה חוּר בַּמַּחֲנֶה

עַד כֹּה וַיְנַהֲלֵם כְּרוֹעֶה בְּדֶרֶךְ הַתְּלָאָה, וְגַם דְּבַר מִלְחַמְתּוֹ עַל

מִבְצַר סֻכּוֹת, הַנִּצָּחוֹן הָרִאשׁוֹן הַזֶּה לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר גָּבְרוּ

בַּקְּרָב וְאֶת שְׁלַל אוֹיְבֵיהֶם מִמִּסְכְּנוֹת פַּרְעֹה חִלֵּקוּ – זֵכֶר כָּל

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִבְלַע בַּשִׂמְחָה, אֲשֶׁר יִשְׂמְחוּ עַל הוֹשֵׁעַ…וְהוֹשֵׁעַ

זֶה – הֵן טֶרֶם הֶרְאָה גְּבוּרוֹתָיו בְּיִשְׂרָאֵל; הוּא הֲלֹא אַךְ

בֵּיצִים עֲזוּבוֹת, בְּלִי כָּל מִלְחָמָה, אָסַף מִמִּכְרוֹת סִין וַיָּבֵא, ­

וְהִנֵּה אַךְ תְּהִלָּתוֹ כָּל הַיּוֹם יְסַפֵּרוּ…

כָּכָה יִלּוֹן לֵב מִרְיָם בְּקִרְבָּהּ,וְהִיא גַּם בְּפָנֶיהָ תִקּוֹט עַל

חָשְׁבָהּ כָּכָה בְּסֶלֶף – וְרוּחָהּ נֶעְכָּרָה… כִּי אֵיכָה לֹא סָר

בִּן-נוּן לְדַבֵּר בָּהּ וּבְחוּר בַּעֲלָה מֵעֵת שׁוּבוֹ? וְהוֹשֵׁעַ – הֵן

יָדֹעַ תֵּדַע מִרְיָם – כִּי לֹא אִישׁ גַּאֲוָה הוּא… הֶחָשֹׁב יַחֲשֹׁב,

כִּי הוּא, אֲשֶׁר שָׁב אֶל פַּרְעֹה מִצְרַיְמָה, – הוּא הַצַּדִּיק, וְהִיא

וְחוּר, אֲשֶׁר הִזְהִירוּהוּ עַל זֹאת, הָהֵמָּה חָטָאוּ?… וְהִיא – הֵן

אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָשְׁרָה נַפְשׁוֹ הָעַלְמָה הַהִיא, בַּת הֹרְנַחַתְּ – הֵן

טוֹב טוֹב עָשְׂתָה מִרְיָם כִּי לֹא נָתְנָה יָדָהּ לוֹ!…

וְהוֹשֵׁעַ, הוּא דָבָר לֹא יַחֲשֹׁב עַל נַפְשׁוֹ וְעַל אֲחֵרִים עוֹד…

כִּי אֵת אֲשֶׁר גָּמַר בְּלִבּוֹ בִּימֵי לֶכְתּוֹ אַסִּיר עֹנִי וּבַרְזֶל לִפְנֵי

נֻתֶּרְבָּי, וַאֲשֶׁר נָדַר וַיְבַטֵּא בִשְׂפָתָיו לִפְנֵי אֶפְרַיִם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ

עַל מוֹת קָצַנָּה – הָחֵל עֲשׂוֹת וְקַיֵּם אֶת הַדָּבָר בְּכָל מְאֹדוֹ,

---

כָּל הַיּוֹם נַפְשׁוֹ לְכָל מַעְיָנֶיהָ אַךְ בַּמַּחֲנֶה. כָּל חַיָּיו מֵעַתָּה

לֹא לוֹ הֵמָּה, אַךְ נְתוּנִים נְתוּנִים הֵמָּה בְּכָל יְמֵיהֶם לְעַמּוֹ,

לְמַעַן עֲשׂוֹת וּפָעֹל כְּכָל אֲשֶׁר יֹאמַר מֹשֶׁה, – מֹשֶׁה גוֹאֵל

יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיָה לְהוֹשֵׁעַ כֵּאלֹהִים – וְהוּא פוֹעֵל וְעוֹשֶׂה.

הוּא מִמָּחֳרָת יוֹם בּוֹאוֹ, אַחֲרֵי דַּבֵּר מֹשֶׁה עִמּוֹ – שָׁלַח

אֲנָשִׁים לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה אֶל חוֹף יַם סוּף נֶגְבָּה, בְּטֶרֶם תֵּצֵא כָּל

הָעֵדָה שָׁמָּה, וַיְצַו לַחְפֹּר עוֹד בְּאֵרוֹת עַל הַבְּאֵר אֲשֶׁר שָׁם

בַּבִּקְעָה, לְמַעַן יִהְיֶה דֵּי מָיִם לָעָם בַּחֲנוֹתוֹ שָׁמָּה. וְאֶת הַצּוֹרִים

וְהַמִּצְרִים אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שָׁלַח שָׁמָּה הוֹשֵׁעַ לִשְׁבֹּר אֹכֶל

מִן הָאֳנִיּוֹת אֲשֶׁר תַּעֲבֹרְנָה – וְהָכֵן. וַיְהִי כְּבוֹא הַמַּחֲנֶה אֶל

מִדְבַּר הָעֲרָבָה יָמָה סוּף וְיִמְצְאוּ שָׁם מִכֹּל כִּבְאֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת –

וַיַּחֲנוּ שָׁם. וּמֵאָז יוֹם-יוֹם יָבִיאוּ סוֹחֲרֵי מִצְרָיִם לַמַּחֲנֶה מִכָּל תְּבוּאוֹת

הָאָרֶץ וּמָכְרוּ לָעָם, וְלֹא יֵדַע שָׁם מַחְסוֹר. גַּם סוּס לוּבִי

שִׁחוֹר וְאַמִּיץ קָנָה הוֹשֵׁעַ לוֹ שָׁם. – וְשָׁם הוֹאִיל הוֹשֵׁעַ גַּם

הַצְבִּיא אֶת הָעָם לְמַעֲרָכוֹת. כָּל אִישׁ כֹּחַ אֲשֶׁר מִבֶּן עֶשְׂרִים

וָמַעְלָה אֶל הוֹשֵׁעַ יָבֹא, וַעֲרָכָם הוֹשֵׁעַ גְדוּדִים לְמַטּוֹתָם לְבֵית

אֲבוֹתָם; וְהֵמָּה לְאַלְפֵיהֶם יֵצְאוּ אֵלָיו יוֹם יוֹם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה –

וְלִמְּדָם שָׁם קֶשֶׁת וְחֶרֶב, וְדַעַת וּמִשְׁמַעַת-מִלְחָמָה יְאַלְּפֵם,

הוּא וְהָרָאשִׁים גִּבּוֹרֵי הַחַיִל אֲשֶׁר הִפְקִיד עֲלֵיהֶם לְהוֹרוֹתָם.

וְהִנֵּה אַךְ יָמִים מִסְפָּר עָבְרוּ מֵעֵת בּוֹא הוֹשֵׁעַ, וְהַמַּחֲנֶה כֻּלּוֹ

מִשְׁטָר אַחֵר, חָדָשׁ נַעֲשָׂה בוֹ. הָאֳהָלִים בְּשׁוּרוֹת, כִּרְחוֹבוֹת

עִיר רַבָּה, בַּסְּדָרִים עָמָדוּ. גַּם דִּבְרֵי רִיב בַּמַּחֲנֶה לֹא יִפְרְצוּ

עוֹד יוֹם יוֹם; כָּל אִישׁ דְּבָרִים אֶל מֹשֶׁה מִשְׁפָּטוֹ יַגִּישׁ, כַּקָּטֹן

כַּגָּדוֹל. כִּי בַּעֲשׂוֹת הוֹשֵׁעַ בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה, וְחוּר עַל סְבִיבוֹת

הַמַּחֲנֶה עִם אֲנָשָׁיו יָתוּר – מֹשֶׁה בְּאָהֳלוֹ עַל הַמַּחֲנֶה יֵשֵׁב לַעֲשׂוֹת

מִשְׁפָּט עַמּוֹ, וְאֶת זִקְנֵי הָעָם יוֹרֶה לַעֲשׂוֹת. אַף יֵשׁ אֲשֶׁר יַקְהֵל

מֹשֶׁה אֶת הַקָּהָל כֻּלּוֹ וְעָלָיו יוֹפִיעַ, וְדִבֵּר לָהֶם, הוּא וְאַהֲרֹן

אָחִיו, לְמַעַן חַזְּקֵם וְאַמְּצֵם בִּדְבַר יְיָ וְצַוֵּם דֶּרֶךְ צְדָקָה וְשָׁלוֹם.

וּמִרְיָם עוֹדֶנָּה כְּנִכְלָמָה וְנִרְגָּזָּה בְּלִבָּהּ, כִּי חוּר בַּעֲלָהּ

מִתּוֹךְ הַמַּחֲנֶה בִּגְלַל הוֹשֵׁעַ שֻׁלַּח… רוּחַ קִנְאָה וְכִמְעַט עַד

אֵיבָה בְּלֵב הָאִשָּׁה יִתְפָּעֵם עוֹד לְזֵכֶר הוֹשֵׁעַ – וְהִיא גַם הַאֲשִׁימוֹ

לֹא תִמְצָא וְגַם שָׁכְחוֹ לֹא תוּכַל… לֹא תוּכַל, כִּי עַל כָּל

שְׂפָתַיִם נִשָּׂא שָׁם הוֹשֵׁעַ תָּמִיד יוֹמָם וְגַם לַיְלָה… כִּי גַם

בְּהֵרָדֵם הַמַּחֲנֶה לַיְלָה – פֶּתַע יִתָּקַע בַּחֲצוֹצְרָה – תְּעוּרָה –

וְנֵעוֹרוּ נְעָרִים וְנִזְעֲקוּ אֶל הוֹשֵׁעַ וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה יֵצְאוּ וַיַּעֲשׂוּ, –

וְהַנְּעָרִים גַּם כְּשׁוּבָם, בֵּין הָאֳהָלִים עוֹד קָרֹא יִקְרְאוּ: "הָבוּ

לְהוֹשֵׁעַ! יְחִי בִּן-נוּן גִּבּוֹר יִשְׂרָאֵל! "– – – וּמַה לּוֹ

כִּי יִתְהַלֵּךְ כָּכָה עִם הַנְּעָרִים וְלֹא מָצָא עוֹד לָסוּר אֶל אָהֳלֵי

חוּר וְלֹא נָטָה לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹמָהּ, שְׁלוֹם מִרְיָם אֲשֶׁר קָרְאָה לוֹ? –

הוּא רַק בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן לְבוֹאוֹ, כַּאֲשֶׁר רָאָהּ לִפְנֵי הַקָּהָל, נִגַּשׁ

אֵלֶיהָ וַיֹּאמֶר לָהּ: “שָׁלוֹם, בַּת עַמְרָם! עַתָּה בָאתִי…” וַיֵּלֶךְ

לוֹ, כִּי קְרָאוֹ אַהֲרֹן אֵלָיו…

אָכֵן, הוֹשֵׁעַ – מַה לּוֹ כָּעֵת יְדִידוּת בֵּית-חֶבֶר וּמִרְזַח רֵעִים

גַּם לְעֵת מְנוּחָה כִּי יִמְצָא? וְהוּא, כְּעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל, אַךְ אֶל

אֹהֶל מֹשֶׁה יִשְׁאַף וְשָׁם יִמְצָא לִבּוֹ נֹחַם-כָּל-עֲמָלוֹ. – הוּא גַּם

אֶל אֹהֶל אָבִיו לֹא יָבֹא לָלוּן. עַל יְצוּעוֹ אֲשֶׁר לִפְנֵי אֲרוֹן

יוֹסֵף, אֲבִי-אֲבוֹתָיו הַגָּדוֹל, לְפֶתַח אֹהֶל מֹשֶׁה, שָׁם נְגִיד הַצָּבָא

כְּשׁוֹמֵר הַסַּף יִשְׁכָּב…

אִם כָּל הַיּוֹם הוֹשֵׁעַ בְּתּוֹךְ אֲלָפָיו יִהְיֶה, הִנֵּה לַיְלָה מֵאֹהֶל

מֹשֶׁה לֹא יָמוּשׁ, כִּי אֶל דִּבְרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים יְיַחֵל כְּאֶל מַלְקוֹשׁ…

גַּם מַרְאֶה מֹשֶׁה וְכָל הֲלִיכוֹתָיו בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ, הוֹשֵׁעַ כְּמַחֲזֵה

שַׁדַּי יֶחֱזֶה… אִישׁ הָאֱלֹהִים חַיֵּי רוּחוֹ הָיָה, וּבְכֹל אֲשֶׁר יֵלֵךְ הוֹשֵׁעַ

וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְעַל – אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה יְשַׁוֶּה נֶגְדּוֹ תָּמִיד, וְאַךְ

לְפָנָיו כָּל מַעֲשֵׂהוּ יֵעָשׂ!… “מְשָׁרֵת מֹשֶׁה אַתָּה!” – פַּעַם

בְּפַעַם יֹאמַר לִבּוֹ לוֹ וְרוּחַ דַּעַת וּגְבוּרָה עָלָיו תִּהְיֶה, וָטוֹב לוֹ

וְאוֹר לוֹ וּגְאוֹן-יְשׁוּעוֹת בְּלִבּוֹ יִהְיֶה…

יָבוֹא הוֹשֵׁעַ הָאֹהֱלָה, אַחֲרֵי נָשְׁלוֹ אֶת נְעָלָיו, וְקִדְּמָהוּ מֹשֶׁה

בְּאוֹר פָּנִים וּבִרְכַּת שְׁלוֹמִים – וְהוּא, הוֹשֵׁעַ, שְׁחוֹחַ מֵעֲתֶרֶת

כָּבוֹד וְאַהֲבָה אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, שָׂשׂ לַעֲרֹךְ אֶת מַחְתַּת הַנְּחֹשֶׁת,

מַחְתַּת קְטוֹרָה, בַּסַּמִּים אֲשֶׁר הִסְכִּין מֹשֶׁה לַעֲשָׁנָם הַקַּל

---

וְאַשְׁרֵיהוּ, כִּי קָרוֹב הוּא וְכִי “מְשָׁרֵת” הוּא לִפְנֵי זֶה!

וַיְהִי שַׂר הַצָּבָא הַזֶּה אוֹת וּמוֹפֵת לָעָם בְּמִשְׁמַעְתּוֹ, וְיִנָּשֵׂא

כְּבוֹד מֹשֶׁה עוֹד וַיֵּעָרֶץ בַּקֹּדֶשׁ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל כִּכְבוֹד אֵל.

וַיֵּדְעוּ כִּי מַלְאַךְ יְיָ עִמָּהֶם יִשְׁכֹּן וְלִפְנֵיהֶם יִסַּע. – וּבְעוֹד יָמִים

מִסְפָּר, כִּנְסֹעַ הָעָם מִיַּם-סוּף וַיָּבֹאוּ מִדְבָּרָה סִין, הָלֹךְ וְנָסֹעַ

אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה – הֵמָּה לֹא הָיוּ עוֹד כְּבִימֵי לֶכְתָּם

הָרִאשׁוֹנִים, כִּי בָטְחוּ וְהֶאֱמִינוּ בְּמֹשֶׁה וּבְהוֹשֵׁעַ “מְשָׁרְתוֹ” אֲשֶׁר

שָׂם מִשְׁטָרוֹ בַּקָּהָל.

בִּישִׁימוֹן דֶּרֶךְ, בְּמִדְבַּר-אֶבֶן וְחַרְבוֹן-אֵין-מַיִם גַּם הַפַּעַם הָלָכוּ,

וְהַשֶּׁמֶשׁ לָהַט אַכְזָרִי בַּחֲמָתוֹ וְכָל גָּרוֹן נִחַר בַּצָּמָא. קַרְנֵי הַשּׁוֹפָרוֹת

אַף הֵן עֻקְּלוּ וְנִבְקְעוּ מֵחֹם וְקוֹלָן לֹא הָיָה לָהֶן… וְהָעָם הִתְנַהֵל

לְאִטּוֹ לְשׁוּרוֹתָיו, סוֹבֵל בַּתְּלָאָה, יָחִיל וְדוּמָם; עָיֵף וְיָגֵעַ, אַךְ

בְּהֲאֲמִינוֹ כִּי אֱלֹהָיו לֹא יַעַזְבֵהוּ – אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חִזֵּקוּ.

עַד מַכְתֵּשׁ בֵּין הָרִים בָּאוּ בְּחֹם הַצָּהֳרַיִם – וּמָנוֹחַ לֹא מָצָאוּ.

הַשֶּׁמֶשׁ מִלֵּב הַשָּׁמַיִם יִבְעַר וְכָל צֵל מִצַּלְעֵי הֶהָרִים נִכְחַד.

קִירוֹת הַצּוּר קָדְחוּ בְּאֵשׁ עַד אֱפוֹת עֲלֵיהֶם לָחֶם. נָשִׁים הִתְעַלָּפוּ.

נִדְמֶה הָיָה כִּי אֵין לָצֵאת מִן הַתָּפְתֶּה הַלָּזֶה, וּבוֹ, בִּמְצוּלַת

הַמַּכְתֵּשׁ הַזֶּה, כָּל הַקָּהָל יִמּוֹג יִתַּם – – – אַךְ הִנֵּה בָּא חוּר

עַל פִּרְדָּתוֹ וַיְבַשֵּׂר, כִּי מֵעֵבֶר הָהָר, מַעְיָן נִסְתָּר בְּחֹרֶשׁ עֲצֵי

שִׁטִּים מָצָא, וְגַם בְּאֵרוֹת אֲשֶׁר סְתָמוּם מִצְרַיִם נִמְצְאוּ שָׁם

---

וַיִּעוֹר הָעָם וַיִּתְעוֹדֵד לָלֶכֶת עוֹד.

כַּנְּמָלִים בְּמִשְׁעוֹל עֲקַלָּתוֹן יְרַחֲשׁוּ וַיַּעְפִּילוּ לַעֲלוֹת הָהָרָה,

וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל בִּשְׁאֵרִית כֹּחַ יַעְזֹרוּ. יִדְחֲפוּ

בָּעֲגָלוֹת, כְּעַל כִּתְפֵיהֶם בָּהָר יַעֲלוּן, בַּנָּשִׁים יִתְמְכוּ וְיוֹבִילוּ,

וַאֲשֶׁר יוּכַל בְּמַשָּׂא רֵעֵהוּ יִשָּׂא, וּזְקֵנִים וְחַלָּשִׁים גַּם עַל כַּפַּיִם

יִשְׂאוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה.

וְהִנֵּה זֶה בַּמּוֹרָד, בְּרֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ יֵרֵדוּ. הִנֵּה הַבִּקְעָה אֲשֶׁר

בָּהּ בִּרְכַּת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. נֶחְפָּזִים, אַךְ לֹא נִדְחָפִים,

וְאֶת שׁוּרוֹתָם לֹא יַפְרִיעוּ. כִּי אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הִפְקִיד

הוֹשֵׁעַ, חִלֵּק לְמַטּוֹתָם, אִישׁ בְּמַטֵּהוּ מִשְׁטָר יִשְׁמֹר וְעָזְרוּ

לַנֶּחְשָׁלִים וְעָצְרוּ בַּנֶּחְפָּזִים וְגַם נַחֵם יְנַחֲמוּ וְעוֹדְדוּ אֶת אֲחֵיהֶם:

“עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט!… אַל תַּהְדֹּפוּ וְלֹא נֵעָצֵר בַּנּוֹפְלִים!…”

וּלְמַטָּה בַּבִּקְעָה, בְּטֶרֶם יָבֹא שָׁמָּה הַקָּהָל, הִנֵּה זֶה הוֹשֵׁעַ

עַל חֶבֶר הַנְּעָרִים יַעֲמֹד: אֵלֶּה מְקַצְּצִים בַּחֹרְשָׁה, מַפִּילִים אֶת

הָעֵצִים וּפִנּוּ דֶּרֶךְ אֶל הַמַּעְיָן וּמָקוֹם עַל סְבִיבוֹ; אֵלֶּה בְּאֵר

סְתוּמָה יִפְתָּחוּ – אֶת הָאֲבָנִים מֵעָלֶיהָ יָגֹלּוּ, וְאֵלֶּה בְּנֹאדוֹת

מְלֵאִים נוֹצְצֵי-נוֹטְפֵי-מַיִם לִקְרַאת הַמַּחֲנֶה הַיּוֹרֵד יַעֲלוּ, וְנֶפֶשׁ

הַנָּשִׁים וְהַטַּף בְּבִרְכַּת הַתְּהוֹם, בְּמַיִם חַיִּים יָשִׁיבוּ –

---

וַיָּלֶן הַמַּחֲנֶה בַּמָּקוֹם הַהוּא, בְּדָפְקָה, וַיַּחֲנוּ שָׁם.

**

**

ב    🔗

וַיְהִי מִמָּחֳרָת הַבֹּקֶר וּמֹשֶׁה אָמַר אֶל חוּר וְהוֹשֵׁעַ אֲשֶׁר

לְפָנָיו בָּאֹהֶל: "וּבֹאוּ, גִּבּוֹרֵי חַיִל, נַעֲלֶה בָּהָר וְנָתוּרָה אֶת

מְקוֹם תַּחְנוֹתֵנוּ מִשָּׁם". וַיִּקַּח אֶת מַטֵּהוּ וַיֵּצֵא. וְחוּר וְהוֹשֵׁעַ –

אַחֲרָיו.

רוּחַ הַנָּבִיא נַעֲלָסָה עָלָיו הַיּוֹם, וְהוּא בַּהֲדַר שֵׂיבָתוֹ לִפְנֵיהֶם

כְּעֶלֶם יִצְעַד, בָּהָר מִסֶּלַע אֶל סֶלַע קַל יִפְסַע, יַעֲלֶה וְלֹא יָנוּחַ.

יֵשׁ אֲשֶׁר יַךְ בַּמַּטֶּה עַל אַחַת הָאֲבָנִים לְנַסּוֹתָהּ – וְנָסַב

כִּמְעַט, אַךְ בֶּטַח פְּעָמָיו יַעֲמִיד, יַרְחִיב מִצְעָדָיו וְלֹא יִשַּׁח,

וְהוֹשֵׁעַ וְחוּר מַעְפִּילִים אַחֲרָיו, יֶחֱשׁוּ אַף יִתְמָהוּ: בַּאֲשֶׁר

הֵמָּה עַל אַרְבַּע יְתַפְּשׂוּ, אֵיכָה בֶּן-הַשְּׁמוֹנִים זֶה קוֹמְמִיּוּת

יִפְסַע?…

פָּסֹעַ יִפְסַע וּמִשִּׁירִי נְעוּרָיו, בְּעוֹדוֹ רוֹעֶה, הִנֵּה זֶה לְנַפְשׁוֹ

יָרֹן, וּכְמוֹ לְהֶגְיוֹנָם הֵם מַעֲנֶה יִתֵּן:

"עַל הַר וָגַיְא חַסְדְּךָ יַנְחֵנִי,

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתְּךָ אֲשׁוּרַי יִתְמֹכוּ –

וְאֶל דַּרְכְּךָ, אֵלִי, פְּעָמַי יִכּוֹנוּ!" – – –

וְהִנֵּה זֶה נִצַּב הַשָּׂב הַנֶּאְדָּר בְּרֹאשׁ אַחַד הַצּוּרִים, צָהֲלוּ

פָנָיו וַיֵּאוֹרוּ מִמְּרוֹם הַמָּעוֹז, וְאֶת מַטֵּהוּ אֶל חוּר יִשְׁלַח וַיִּתְקַע

לְהַעֲלוֹתוֹ אַחֲרָיו. וַיַּעַל גַּם הוֹשֵׁעַ, וּשְׁלָשְׁתָּם יַחַד נִצְּבוּ דּוּמָם –

הַיְשִׁימוֹן מִמְּרוֹם הָהָר לְעֵינֵיהֶם עַל כָּל עֲבָרָיו נִפְרָשׂ, מַרְאֶה

נוֹרָא הוֹד!

תַּחְתָּם מִן זֹךְ הָאֵד מֶרְחַקֵּי שְׁמָמָה דוֹמְמִים הֻצָּעוּ, וְרֻכְסֵי

הֶהָרִים כְּעַרְפִּלֵּי טֹהַר, כְּגוּשֵׁי תְכֵלֶת לִקְצוֹת שָׁמַיִם נִשְׁקָפוּ.

וּלְרַגְלֵי הָהָר, מֵעֵבֶר מִזֶּה אָהֳלֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲלָפִים נִטָּיוּ, כְּיָם

קוֹדַר וּרְחַב יָדַיִם אֲשֶׁר קָפְאוּ גַּלָּיו וַיַּעַמְדוּ דֹם; וּמֵעֵבֶר מִזֶּה

לָהָר בִּקְעָה גְדוֹלָה נֶחְבָּאָה… כִּכָּר פְּרוּשַׂת כְּנָפַיִם רְחָבוֹת

מַצְהִיבָה וּמַזְהִירָה בִּזְהַב חוֹלָהּ, וְעַל סְבִיבָהּ סַלְעֵי-פֶלֶא כְּחוֹמַת

עֹז וּבְרֻכְסֵיהֶם לְבָדָד מִכָּל הָאָרֶץ הַבְדֵּל יַבְדִּילוּהָ. צוּרֵי-

צוּרִים עָלֶיהָ רֻכָּסוּ; וְהֵמָּה – אֵלֶּה כַּסִּיד יַלְבִּינוּ וְאֵלֶּה כְּזֶפֶת

שְׁחוֹרִים, גַּם חוּמִים וַאֲדַמְדַמִּים, אַפְרוֹרִים וִירַקְרַקִּים בֵּינֵיהֶם

יִתְנַשָּׂאוּ. אַדִּירֵי סֶלַע – וְהֵם כְּשׁוֹמְרִים אִלְמִים עַל הַמָּקוֹם

סָבִיב יִרְבָּצוּ, וְשִׁנֵּי-סֶלַע מֵעֲפַר הַחוֹל כְּעֵצִים רָמִים אֶל עָל

צָמָחוּ, וְהֵמָּה כְּעַמּוּדֵי עַד לְחֻפַּת שָׁמַיִם טְהוֹרִים יִתְמֹכוּ. וְהַשָּׁמַיִם

בִּתְכֶלְתָּם הַבְּהִירָה עַד סַנְוֵרִים יַזְהִירוּ – וּמִסָּבִיב דְּמָמָה וּשְׁמָמָה

נִצַּחַת… אָפֵס כָּל חַי וְכָל צוֹמֵחַ מִמַּמְלֶכֶת הַצּוּר וְהַחַלָּמִישׁ

הַזֹּאת, כָּל שִׂיחַ וְקוֹץ בְּכָל הַמֶּרְחָב לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא; רוּחַ קַלָּה

מִיָּם תָּפוּחַ – וְאַף חוּט עֵשֶׂב אֶחָד לֹא תַרְעִיד; לְטָאָה לֹא תַחֲלוֹף

וּזְבוּב לֹא יַעַבְרֶנָּה… בָּדָד, טָהוֹר כָּל הַמֶּרְחָב יִשְׁכּוֹן – הֵיכַל

יְיָ, הֵיכַל יְיָ, חֶבְיוֹן-שַׁבָּתוֹן לְאֵל נֶעְלָם – הַס כָּל נֶפֶשׁ מִפָּנָיו! כִּי

הוּא בַטֹּהַר וּבַקֹּדֶשׁ פֹּה בָּדָד יִשְׁבֹּת…

וְהִנֵּה זָע צֵל, צֵל אַחַד הַכֵּפִים –

“מִי שָׁם?”

וְעַל הַכֵּף נִכְחָם אָדָם נִצָּב… חוּם וּמוּצָק כְּחַלָּמִישׁ, דַּק

וָרָם – הוּא עָרֹם יַעֲמֹד. אַךְ אֵזוֹר עוֹר-טְלָאִים עַל מָתְנָיו

יְכַסֶּה. קַשְׁתּוֹ עַל שִׁכְמוֹ, שִׁלְחוֹ וְתֶלְיוֹ חֲגוּרִים, וּמֵעָרְפּוֹ שְׁתֵּי

כְּנָפַיִם פְּרוּשׂוֹת, כַּנְפֵי לִילִית תְּסֻכֶּנָה, – וּפָנָיו מִתּוֹךְ זְקָנוֹ

הַשָּׁחוֹר לִזְוָעָה יִשְׂחָקוּ: קְצֵה אַפּוֹ קָצוּץ, בִּתְנוּךְ אָזְנוֹ הָאַחַת

עֲגִיל-כֶּסֶף כָּבֵד יִמְשֹׁךְ, וְאָזְנוֹ הַשְּׁנִיָּה כֻּלָּהּ נִכְרָתָה, וְשָׂרֶטֶת,

מַכַּת-חֶרֶב, מֵחוֹרָהּ עַד פִּיו תִּבְקָע. ­ וְהוּא, כַּפּוֹת יָדָיו בְּעֹז

עַל מָתְנָיו תִּתְמֹכְנָה וּבְעֵינֵי שַׁחַץ אֶל מֹשֶׁה יַבִּיט, שִׁנָּיו נִכְחוֹ

יַלְבִּין בִּשְׂחוֹק לַעַג… וּבְטֶרֶם הוֹשֵׁעַ וְחוּר אֵלָיו נָעוּ – הוּא

כְּחָגָב מִמְּקוֹמוֹ נִתַּר, שָׁרַק שְׁרֵקָה עַזָּה – וְכִצְבִי אוֹ כְבַעַל-

כְּנָפַיִם בֵּין הָאֲבָנִים טָשׂ, נֶעְלַם בַּמּוֹרָד – אַךְ הֵד שְׂחוֹקוֹ

בָּהָר יִלְעַג עוֹד…

“עוֹד תִּתְרָאוּ אִתּוֹ פָנִים…” אָמַר מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ וְחוּר

הַמִּשְׁתָּאִים.

“וּמִי זֶה?”

",שַׂר וְגָדוֹל' מֵעֲמָלֵק… וַאֲשֶׁר אָמַרְתִּי הַגִּיד לָכֶם פֹּה, הִנֵּה

הִקְרָה אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם וְגַם בְּעֵינֵיכֶם רְאִיתֶם… דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת

יָמִים עָבַר הַשֵּׁד הַזֶּה עַד בּוֹאוֹ הֵנָּה לְרַגֵּל אֶת מַחֲנֵנוּ…

הַבִּיטוּ מַטָּה, הַאֵין עוֹד אִתּוֹ מֵאֶחָיו?" –

וְהִנֵּה כְּעֵדֶר אַיָּלִים נִבְעָתִים, מִן הַמּוֹרָד אֶל הַכִּכָּר הַנִּבְדָּלָה

עוֹד כַּעֲשָׂרָה יַחַד בִּמְרוּצָה יִגְלֹשׁוּ, עֲרֻמִּים-חוּמִים, שְׁחוֹרֵי זָקָן;

עַל הַסְּלָעִים חִישׁ קַל כִּלְטָאוֹת יְתַפְּשׂוּ – וְאֵינָם עוֹד.

“קַלִּים הֵמָּה לִבְרֹחַ”, – יֹאמַר מֹשֶׁה – "אַךְ גַּם בְּרָדְפָם, –

דַּרְכָּם כִּסְעָרָה… וְהוּא אֲשֶׁר אַגִּידָה לָכֶם: נַחְנוּ אֶל הַר הָאֱלֹהִים

נִסְעָה וְנֵלֵכָה, אוּלָם בְּקִרְבָתוֹ שָׁם הָעֲמָלֵקִי יִשְׁכֹּן (כֵּן הוּא:

בְּדֶרֶךְ הַר הָאֱלֹהִים עֲמָלֵק אוֹרֵב…) וּשְׂעִירֵי יְשִׁימוֹן אֵלֶּה אֲשֶׁר

רְאִיתֶם כֹּה – אָנֹכִי מֵאָז מִהְיוֹתִי בְּמִדְיָן יְדַעְתִּים… עַם בּוֹזְזִים

אַכְזָרִי זֶה, הָרֶצַח וְהַשּׁוֹד מְשׂוֹשָׂם תָּמִיד… אָכֵן לֹא רַבִּים הֵמָּה

שָׁם, אַךְ כְּחַיְתוֹ טֶרֶף עַזִּים הֵם. עַל עֵינוֹת מַיִם וְחָרְשֵׁי תֹמֶר

מוֹשָׁבָם – וּשְׁלַל קְרָבוֹת כָּל הַיָּמִים יְבַקֵּשׁוּ. וְהֵם עַל בִּכְרֵי גְמַלִּים

קַלִּים יִרְכְּבוּ וְהוֹצִיאוּ גַּם אֶת נְשׁוֹתֵיהֶם אִתָּם לַמִּלְחָמָה; – וְהִנֵּה

זֶה כְּשׁוּעָלִים בַּחֲגָוִים מְרַגְּלֵיהֶם אַחֲרֵינוּ יָתוּרוּ… שִׂימוּ לֵב!"

"כִּי מֵעַתָּה בַּאֲשֶׁר נַחֲנֶה אַנְשֵׁי מַצָּבָהּ, צוֹפִים עַל סְבִיבֵנוּ

בֶּהָרִים נַצִּיב?" – שָׁאַל חוּר.

“כֵּן תַּעֲשׂוּ. אַף תָּרִים עַל גְּבוּלוֹתָם נִשְׁלַח…” עָנָה מֹשֶׁה

וַיִּפֶן לָרֶדֶת מִן הָהָר.

וְהוּא, כְּבַעֲלוֹתוֹ כֵּן בְּרִדְתּוֹ, קַל וְעַז יִדְרֹךְ, לִפְנֵיהֶם בְּמַטֵּהוּ

בֶּטַח יֵרֵד וּלְנַפְשׁוֹ שְׂפָתָיו תְּרַנֵּנָּה:

"עַל הַר וָגַיְא זֶה חַסְדְּךָ יַנְחֵנִי.

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתְּךָ אֲשׁוּרַי יִתְמֹכוּ –

וְאֶל דַּרְכְּךָ, אֵלִי, פְּעָמַי יִכּוֹנוּ!" –

“מַה נִירָא רַע?” יֹאמַר אָז חוּר אֶל הוֹשֵׁעַ חֶרֶשׁ – וְהוּא

לְפָנֵינוּ הוֹלֵךְ…"

הוֹשֵׁעַ הִבִּיט רֶגַע בִּפְנֵי הַדּוֹבֵר תָּמִים בּוֹ וַיַּחְלֵט דַּבֵּר

יְדִידוֹת עִמּוֹ אַף הוּא, עִם בַּעַל מִרְיָם… וַיַּעַן: "כֵּן! אַחֲרֵי

יְיָ עַל פִּי מֹשֶׁה יַחַד נֵלֵךְ – וְעַל כָּל צַר וָרַע נִגְּבֹּר".

---

שָׁבוּ אֶל הַמַּחֲנֶה, וּמֹשֶׁה בָּא הָאֹהֱלָה וַיְכַס בַּמָּסָךְ עַד חֲצִי

הַפָּתַח…

“אִישׁ הָאֱלֹהִים יוֹאִיל עַתָּה לְבַדּוֹ הֱיוֹת” – לָחַשׁ הוֹשֵׁעַ

אֶל חוּר וַיִּפֶן לָלֶכֶת.

“אֲבָל אַתָּה, גִּבּוֹר הֶחָיִל!” קָרָא חוּר וַיָּחָש אַחֲרֵי

הוֹשֵׁעַ – "הֲלֹא תָסוּר עִמִּי אֶל אָהֳלִי, וּנְדַבְּרָה עַל הַצּוֹפִים

אֲשֶׁר אָמַרְנוּ לְהַצִּיב בֶּהָרִים".

“אֶל אָהֳלֶךָ?…” הִתְפַלֵּא הוֹשֵׁעַ רֶגַע – וַיַּחְלֵט וַיִּפֶן,

וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.

אָכֵן, בְּיַד חֲזָקָה כָבַשׁ הוֹשֵׁעַ אֶת לִבּוֹ הַפַּעַם בְּלֶכְתּוֹ אֶל

חוּר וְאֶל אָהֳלוֹ…

**

**

ג    🔗

הֵמָּה בָאוּ הָאֹהֱלָה וּבְדַבְּרָם יָשְׁבוּ עַל מַרְבַד הַכָּבוֹד הַפָּרוּשׂ

אָרְצָה, וְשִׁפְחַת-מִרְיָם, אֲשֶׁר יָשְׁבָה פֶּתַח הָאֹהֶל וַתִּטְוֶה אֶת

הָעִזִּים, מִהֲרָה וַתָּבֵא לִפְנֵיהֶם יַיִן וּמַיִם וְתִמְזֹג לָהֶם בַּגְּבִיעִים,

וַיֹּאמֶר חוּר: “לְכִי קִרְאִי לִגְבִרְתֵּךְ, כִּי תָבֹא הֵנָּה גַם הִיא…”

וְאֶל הוֹשֵׁעַ אָמַר: "הֲלֹא טוֹב כִּי יִשָּׁמַע גַּם דְּבַר הַנְּבִיאָה עַל

עֲצָתֵנוּ: וְהִיא – כִּמְעַט אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמַּחֲנֶה בִשְׁמוֹתָם תֵּדַע".

וְהוֹשֵׁעַ אַךְ בַּדָּבָר אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ יְדַבֵּר אֶל חוּר עוֹד…

"כֹּה אָמְרָה גְּבִרְתִּי: הִנֵּה אֲשַׁלַח אֶת נְשׁוּךְ-הַנָּחָשׁ אֲשֶׁר

הֵבִיאוּ – וּבָאתִי" – הוֹדִיעָה הָאָמָה בְּעַד הַפָּתַח.

וְלֹא הֶרְאָה הוֹשֵׁעַ כִּי נִפְעַם לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ לִקְרַאת מִרְיָם אֲשֶׁר

תָּבוֹא, וַיֹּאמֶר אֶל חוּר: "אֶת הַתָּרִים אֲשֶׁר הָלַכְתָּ עִמָּם, תְּצַוֶּה אַתָּה

הַיּוֹם עַל הַמַּצָּב, וּמָחָר אֶשְׁלַח אָנֹכִי מִן הַנְּעָרִים אֲשֶׁר אִתִּי…"

וְהִנֵּה שָׁלְחָה מִרְיָם אֶת רֹאשָׁהּ בְּפֶתַח הָאֹהֶל, שָׁחֲחָה

וַתֹּאמַר: “שָׁלוֹם” – וּכְבוֹאָהּ הִתְיַצְּבָה וַתַּצְהֵל פָּנִים אֶל עֵבֶר

הוֹשֵׁעַ וַתַּעַן עוֹד: “הֲשָּׁלוֹם, הוֹשֵׁעַ?” –

וְהוֹשֵׁעַ אֲשֶׁר קָם מִפָּנֶיהָ, תָּמַהּ רֶגַע: הֲזֹאת הַנְּבִיאָה וְזֶה

קוֹלָהּ?… וַיַּעַן חֶרֶשׁ: וּמַה שְׁלוֹמֵךְ בַּת עַמְרָם?"

“אָנֹכִי – בֵּין הַחוֹלִים אֶתְהַלֵּךְ, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ, הוֹשֵׁעַ” –

וַתָּעֵז קוֹלָהּ עוֹד בְּפָרְשָׁהּ אֶת שְׁמוֹ זֶה…

“וְהַחוֹלִים רַבִּים הֵם בַּמַּחֲנֶה?”

“רֻבָּם בֵּין הַיְלָדִים, הוֹשֵׁעַ”. –

“,הוֹשֵׁעַ'” – לֹא הִתְאַפֵּק עוֹד בִּן-נוּן וְיִתְפַּלֵּא: "וְלֹא

אַתְּ יְהוֹשֻׁעַ קָרָאת שְׁמִי?"…

וּמִרְיָם קָבְצָה רֶגַע אֶת גַּבּוֹת עֵינֶיהָ וַתַּעַן בְּשֶׁפֶל קוֹלָהּ:

"וְלָמָּה, בִּן-נוּן, תַּזְכִּיר רִאשׁוֹנוֹת? – וְאַתָּה נֵעַרְתָּ אֶת הַשֵּׁם

הַזֶּה מֵעָלֶיךָ אָז… בְּשׁוּבְךָ לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּבַקֵּשׁ חֶסֶד מֵאֵת

פַּרְעֹה –,אֵל-הַחֶסֶד' הַהוּא אֲשֶׁר אָז בְּצֹעַן". –

וְהִנֵּה גַם פְּנֵי הוֹשֵׁעַ קֻבְּצוּ רָגְזָה וַיַּעַן: "אֲבָל, הָאֵל יִשְׂרָאֵל אָמַר

לָךְ, הַנְּבִיאָה, כִּי נִחַם עַל הַשֵּׁם אֲשֶׁר שָׂם עַל עַבְדוֹ בְּפִיךְ?"…

וּמִרְיָם בְּרוּחַ קָשָׁה תֶהְגֶּה לוֹ: "הַאִם בְּהוֹשֵׁעַ לֹא תֹאבֶה

שְׂאֵת אֶת הַמִּשְׂרָה בְּיִשְׂרָאֵל תַּחַת חוּר?"…

“אֲבָל מִרְיָם!” נֵעוֹר חוּר אֲשֶׁר שָׁמַע עַד כֹּה מִשְׁתָּאֶה

לָהּ – "מַה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבְּרִי הַפָּעַם?… וְהֵן אָנֹכִי…

הֲלֹא בְּפָנַיִךְ אָז, לִפְנֵי הַשִּׁקְמָה בְּסֻכּוֹת… הֲלֹא מֵאָז שַׂמְתִּי

אֶת יְיָ עֵד בֵּינֵינוּ וָאֲדַבֵּר אֶל בִּן-נוּן לֵאמֹר:,אִם עִמָּנוּ תִהְיֶה

בְּתוֹךְ הָעָם הַזֶּה לָלֶכֶת אַחֲרֵי מֹשֶׁה, וְהָיִיתִי אֲנִי לְעַבְדְךָ בִּצְבָא

יִשְׂרָאֵל; כִּי אִישׁ מִלְחָמָה אָתָּה"…

פְּנֵי מִרְיָם אָדְמוּ רֶגַע, אַחַר חָוָרוּ. בִּקְשָׁה עֲנוֹת דָּבָר –

וַתִּתְאַפֵּק. אַחַר הֵשִׁיבָה בְּקוֹל נוֹפֵל: "אָכֵן יָדַעְתִּי… אַתָּה,

בִּן-נוּן, אֶת נַפְשְׁךָ בַּכַּף שַׂמְתָּ וַתָּבוֹא בְּלֹעַ הַתַּנִּין, פַּרְעֹה, אַךְ

לְמַעַן שְׁמוֹר אֶת מוֹצָא פִיךָ לוֹ… כִּי עַל כֵּן יָדַעְתִּי כִּי עֶבֶד

נֶאֱמָן גַּם לְמֹשֶׁה וּלְעַמּוֹ תִּהְיֶה… (אֶפֶס, כִּי עַל-כֵּן גַּם לֹא

רָאִיתָ עַל הַיָּם, כִּי “יְיָ אִישׁ מִלְחָמָה”…) וְגַם זֹאת יָדַעְתִּי,

כִּי אָמְנָם כָּבֵד עָלֶיךָ מְאֹד זֶה צֵאתְךָ מִמִּצְרַיִם, כִּי הֵן קָשְׁרָה

שָׁם גַּם חֶמְדַּת-עֲלָמוֹת – – "

“וְרַב לָךְ, בַּת עַמְרָם!” שִׁסַּע הוֹשֵׁעַ דְּבָרָהּ בִּזְעָקָה וְיִתַּר

מִמְּקוֹמוֹ – "לָמָּה תִּתְלַהְלְהִי עָלַי בְּחִצֵּי לָשׁוֹן?… וְאֵיךְ תִּשְׂאִי

אַתְּ אֶת הַשֵּׁם?… שֵׁם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר עַל אַהֲבָתָהּ מֵתָה – –

וְאַתְּ בִּגְאוֹנֵךְ הֵן לֹא בִּקַּשְׁתְּ – אוֹ גַּם לֹא יָדַעְתְּ מַשָּׂא-לֵב זֶה

מָה הוּא!…" וַיָּלֶט פָּנָיו בְּכַפָּיו רֶגַע – וַיִּפֶן לָצֵאת בָּחֳרִי-אָף.

אוּלָם חוּר, בְּעוֹדוֹ כּוֹרֵעַ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּנִדְהָם, חָרַד תָּפַשׂ

בְּיַד הוֹשֵׁעַ, וּבְכָרְעוֹ לְפָנָיו עָנָה לְמִרְיָם בִּגְעָרָה עֲצוּרָה: "בַּת

עַמְרָם! מֶה הָיָה לְךָ הַיּוֹם?!"… וּבְטֶרֶם תַּעַן הִיא, עָנָה בִּתְחִנָּה

אֶל הוֹשֵׁעַ: "וְאַתָּה גִּבּוֹר יִשְׂרָאֵל! הֲלָזֹאת נוֹעָדְנוּ? – הֵן

דָּבָר לְפָנֵינוּ… וְאָנָּא! אַל נָא תַּעֲזֹב אֶת אָהֳלִי בָּחֳרִי-אַף

וְהִכְלַמְתָּ אֶת עַבְדֶּךָ!" – וּבְשָׁלְחוֹ מֶבַּט-תּוֹכֵחָה אֶל עֵבֶר אִשְׁתּוֹ

אָמַר: “וְהֵן נָתֹן תִּתֵּן לָנוּ הַנְּבִיאָה לְדַבֵּר אֶת דְּבָרֵינוּ…”

וְהִנֵּה זוֹ מִרְיָם הוֹרִידָהּ רֹאשׁ וּבְרַעַד שְׂפָתַיִם חֶרֶשׁ תֶהְגֶּה:

“מַה נְבִיאָה אָנֹכִי?…” הִתְאַפְּקָה וַתֹּאמַר: "אָכֵן… שְׁנֵיכֶם,

הַגְּבָרִים, צְדַקְתֶּם מִמֶּנִּי… כִּי עַל-כֵּן אֵצֵא וְדִבַּרְתֶּם כְּנַפְשְׁכֶם…"

וּבִנְפֹל פָּנֶיהָ יָצְאָה אֶת הָאֹהֶל. –

נִדְהָמִים עָמְדוּ שְׁנֵי הַגְּבָרִים רֶגַע פָּנִים אֶל פָּנִים… עַד

גְּבֹר הוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר: “הֲבִגְלָלִי הַנְּבִיאָה תִכָּלֵם?…” וְחוּר

נִבַּט עוֹד בִּפְנֵי הוֹשֵׁעַ – וְכִזְרֹחַ הַדִּמְעָה בְּעֵינָיו, אָמַר: "בִּי!

עֲמוֹד עוֹד רֶגַע" – וַיְמַהֵר וַיֵּצֵא אַחַר מִרְיָם.

וּשְׁנֵיהֶם, חוּר וְאִשְׁתּוֹ יַחַד, שָׁבוּ הָאֹהֱלָה, וְהִנֵּה מִרְיָם,

כְּבַת אֲשֶׁר גָּעַר בָּהּ אָבִיהָ, פָּנְתָה וַתֵּשֶׁב לָהּ אֶל יֶרֶךְ הָאֹהֶל

בַּלָּאט וַתֹּאמֶר: "וּשְׁבוּ נָא וְדַבְּרוּ אֶת דְּבַרְכֶם… וְאַל נָא

תָּשִׂימוּ לֵב…" נָשְׂאָה רֹאשׁ וּבְשַׂחֲקַת עֶצֶב הֵנִיעָה יָד וַתֹּאמֶר

עוֹד: “יָצְאָה כְּבָר הָרוּחַ הָרָעָה… וְעַתָּה אוּכַל שְׁמֹעַ”.

וְלֹא הֶרְאָה הוֹשֵׁעַ עַד כַּמָּה נִכְמַר לִבּוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת

הַנְּבִיאָה, גְּאוֹן כָּל הַנָּשִׁים, כִּי בְּעַוָּתָתָהּ, מֵרְצוֹנָהּ כַּיַּלְדָּה

נִכְנָעָה… וְנִדְבְּרוּ הַגְּבָרִים וְגַם הֶחֱלִיטוּ וְהוֹעִידוּ מְקוֹמוֹת

הַמַּצָּבָה – וּמִרְיָם יוֹשֶׁבֶת וְאֶת כָּל דִּבְרֵיהֶם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע,

תָּשִׂים עַל לֵב וְתִדֹם…

עַל לִבָּהּ דִּבְרֵיהֶם שָׂמָה, אַךְ תּוֹךְ לִבָּהּ, בְּנַפְשָׁהּ פְּנִימָה,

דְּבַר-מָה אַחֵר הוּשַׂם שָׁם… דָּבָר, אֲשֶׁר טֶרֶם יִהְיֶה כְּדֵי אֹמֶר

וּמַחֲשֶׁבֶת-דְּבָרִים, הָרָה לִבָּהּ… וְהִיא יוֹדַעַת כִּי עוֹד מְעַט

יִגָּמֵל – וְהִגִּידַתְהוּ; כִּי תְצֻוֶּה הַגִּידוֹ… וּבְהַחֲרִישָׁהּ אַמֵּץ

תְּאַמֵּץ אֶת נַפְשָׁהּ לִקְרַאת הֶרְיוֹן רוּחָהּ זֶה. כִּי חָזָק הוּא…

דְּבַר יְיָ יִהְיֶה זֶה – –

וְהִנֵּה יִשְׁאַל חוּר אֶת הוֹשֵׁעַ: "וְחֶבֶר הַנְּעָרִים אֲשֶׁר עִמְּךָ

---

מָה הֵמָּה? אֶתְמֹל רְאִיתִים בַּעֲשׂוֹתָם עִמְּךָ עַל הַמַּיִם וּבְהַגִּיׁשָׁם

לְעָם לִשְׁתּוֹת – וְהֵמָּה אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא גָמָא וְלֹא שָׁלַח

לָשׁוֹן לָלֹק כִּמְעַט לִצְמָאוֹ בְּטֶרֶם יִשְׁתֶּה כָּל הָעָם… בְּנֵי חָיִל!

גַּם אֶת בְּצַלְאֵל נֶכְדִּי בְּקִרְבָּם רָאִיתִי – וּמַה אֵלֶּה לְךָ, כִּי אָמְרוּ

לִי אֲשֶׁר גַּם לַיְלָה אֵלֶיךָ תִּקְרָאֵם?"…

הוֹשֵׁעַ הֶחֱשָׁה רֶגַע וַיַּעַן: "אֵלֶּה… הֵמָּה בְּחֻרֵי מֹשֶׁה

יִהְיוּ… הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לַעֲמֹד לִפְנֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים יִתְקַדָּשׁוּ…"

“וּמַה יַעֲשׂוּ הֵמָּה?”

“אֲשֶׁר יְצַוֶּה הוּא”…

“וְהֵן כֻּלָּנוּ כְּמִצְוַת מֹשֶׁה נַעֲשֶׂה”.

“,כֻּלָּנוּ'…” שָׁנָה הוֹשֵׁעַ אַחֲרֵי דְּבַר חוּר וַיִּדֹּם רֶגַע לַחֲשֹׁב

אֶת דְּבַר מַעֲנֵהוּ – –

וְהִנֵּה קָמָה, נִגְּשָׁה וַתֵּתַצַּב – הַנְּבִיאָה…

“הֶרֶף…” אָמְרָה אֶל הוֹשֵׁעַ – “אָנֹכִי אַגִּידוֹ”.

וּשְׁנֵי הַגְּבָרִים נָדַמּוּ לַמַּרְאֶה בְּתִמָּהוֹן: אֵיךְ גָּבְהָהּ הָאִשָּׁה

וַתֶּאְדַּר בִּן-רֶגַע! לָבְנוּ פָּנֶיהָ, גָּבְהוּ גַּבּוֹת עֵינֶיהָ, וְזָרְחוּ רָהֲבוּ

הָעֵינַיִם, נִצְּבָה – וִימִינָהּ מוּל רֹאשׁ חוּר שְׁלוּחָה, וַתַּעַן:

",כֻּלָּנוּ' אָמַרְתָּ, חוּר, – וְאֵלֶּה מִי הֵמָּה? הָאֵלֶּה אֲשֶׁר

נָשִׁים מִתְעַלְּפוֹת לְרַגְלֵיהֶם, וְטַף חוֹלֶה עַל כִּתְפֵיהֶם יֵבְךְּ? הֵמָּה

רַב לָהֶם כִּי יִתְעַנּוּ וּבַמִּדְבָּר הַזֶּה יֵלֵכוּ, וּבְעֵת מִלְחָמָה – הֵמָּה

עַל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עִמָּהֶם בִּפְנֵי אוֹיֵב יִתְיַצָּבוּ. וּמִי דְבַר הָעָם כֻּלּוֹ,

כְּמִצְוַת מֹשֶׁה, יוֹם בְּיוֹמוֹ יִשָּׂא וְיַעַשׂ? וְיַד מִי תַּעֲצֹר בַּמַּחֲנֶה

הַגָּדוֹל הַזֶּה עֵת יִפָּרַע לִמְרֹד, כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ, מִפְּנֵי הָרָעָה כִּי

תָבֹא? הָאָבוֹת מֵעַל בְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים וּבְעָלִים מֵחֵיק נְשֵׁיהֶם

תִקְרָא וְהָלָכוּ וּלְקוֹל בִּכְיָם אֶת אָזְנָם יֶאְטֹמוּ? – הֲלֹא אִם גַּם

יַעֲמֹד אִישׁ בְּיוֹם מַסָּה אֶחָד וְאֶת אֶחָיו לֹא יַכִּיר וּלְאָבִיו וְאִמּוֹ

יֹאמַר לֹא רְאִיתִים, – אַךְ לְאִשְׁתּוֹ וְלִילָדָיו לֹא יוּכַל הִתְנַכֵּר תָּמִיד,

וּמִפְּנֵי אַנְחַת-תְּחִנָּתָם יֵרַךְ לְבָבוֹ מֵעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יְצֻוֶּה… כִּי

עַל כֵּן בַּחוּרִים בְּנֵי דְּרוֹר לְמֹשֶׁה יִנָּתְנוּ, אֲשֶׁר לֹא לָקְחוּ אִשָּׁה

וּבְעֹל יְלָדִים לֹא יִשְׂאוּ, אַךְ דְּרוֹר לְנַפְשָׁם מִכָּל בֵּית-אָב יִהְיֶה.

הֵמָּה – אַךְ הָעָם בֵּיתָם וּמִשְׁפַּחְתָּם יִהְיֶה, וְלוֹ בְּכָל נַפְשָׁם יוֹם

יוֹם יַעֲבֹדוּ עַד בּוֹא כָּל הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הַמְּנוּחָה בְּאֶרֶץ הַנַּחֲלָה

אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְיָ לָנוּ. וְהֵמָּה “בְּחֻרֵי מֹשֶׁה” יִהְיוּ, אֲשֶׁר אִמְרָתוֹ

יִנְצֹרוּ, וּדְבָרוֹ בָּעָם גַּם בְּיָד חֲזָקָה יַשְׁלִיטוּ! – כִּי הִנֵּה יָמִים

קָשִׁים בָּאִים עוֹד לִקְרָאתֵנוּ, יָמִים אֲשֶׁר אַךְ אַנְשֵׁי לֵבָב יַעַמְדוּ

בָּם, – וְהֵמָּה, הַ“בְּחֻרִים”, לְבַב מֹשֶׁה לִבָּם יִהְיֶה. כִּי לֹא

לְנַפְשָׁם הֵמָּה יִרְצוּ מָה, וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם הֵמָּה יִשְׁפֹּטוּ, אַךְ

אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה מֹשֶׁה לַעֲשׂוֹת – יַעֲשׂוּ, וְאַךְ דְּבָרוֹ חֵפֶץ לִבָּם

הֵמָּה יִהְיֶה! כִּי כָּל לִבָּם וְכָל נַפְשָׁם לְעַמָּם בְּיַד מֹשֶׁה יִתֵּנוּ. –

אִם לֹא כֵן, בִּן-נוּן, אָמַרְתָּ עֲשׂוֹת?"

“כִּדְבָרַיִךְ, הַנְּבִיאָה”… אָמַר הוֹשֵׁעַ אֲשֶׁר חָוַר וַיִּקֹּד –

"אַךְ דְּבַר יְיָ אֶת מַחֲשֶׁבֶת לְבָבִי הִגִּידֵך… כִּי אָנֹכִי הֵן אַף

בְּאָזְנֵי הַנְּעָרִים אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי עוֹד טֶרֶם הִגַּדְתִּיו…"

וַתּוֹסֶף מִרְיָם וַתְּדַבֵּר: "כִּי עַל כֵּן שְׁמַע, בִּן-נוּן, וְאַגִּידְךָ

עוֹד! אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ עֲשׂוֹת – אֶל מֹשֶׁה תֹּאמַר, וְשִׁמְךָ ,יְהוֹשֻׁעַ'

מִפִּיו אָז תִּשְׁמָע – וְיָדַעְתָּ כִּי יְיָ עִמְּךָ, גִּבּוֹר יִשְׂרָאֵל! –

וְאָנֹכִי… אָנֹכִי הָאִשָּׁה, מִמִּצְרַיִם בִּדְבַר יְיָ אֶל עַמְּךָ קְרָאתִיךָ –

וַתָּבֹא; עַתָּה, אַתָּה בַּעֲצָתְךָ זֹאת, אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבְּךָ –

הִנֵּה כָּעֵת מִבֵּית בַּעֲלִי קְרָאתַנִי – וְאֵלֵכָה!…"

“אָח-אָח!” – פָּרְצָה זְעָקָה מִלֵּב חוּר וַיִּפֹּל נִשְׁעָן עַל יְמִינוֹ

כִּמְטֹעַן חֶרֶב, וְרֹאשׁוֹ עַל לִבּוֹ נוֹפֵל…

וְהִנֵּה מִרְיָם לְפָנָיו כּוֹרָעַת. תַּבִּיט בּוֹ, וּמִתְאַפְּקָה עַל

דִּמְעָתָהּ אֵלָיו בִּתְחִנָּה תֶהְגֶּה: "חוּר אַלּוּפִי! עַתָּה שִׁמְעָה נָא

אַתָּה וַאֲדַבֵּרָה… בִּפְנֵי בִן-נוּן אֶת דְּבָרִי אֲדַבְּרָה לְךָ וַיִּשְׁמַע

כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אָז… אָז בְּעֵת שְׁגוֹתִי כְּאִשָּׁה וָאֶתֵּן יָדִי לָךְ…

(אוֹ, אוּלַי לֹא מִשְׁגֶּה גַם זֶה הָיָה, כִּי מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹאת –

לְמַעַן הַקְדִּישׁ אֶת הַגִּבּוֹר הַזֶּה לוֹ וּלְעַמּוֹ נֵצַח; כִּי לֹא יְקַו עֲשׂוֹת

בַּיִת לְנַפְשׁוֹ – וְאֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל נַפְשׁוֹ יִבְנֶה…) וּזְכוֹר!

הֲלֹא גַּם מֹשֶׁה אָחִי כְּבוֹאוֹ מִצְרַיְמָה לַעֲשׂוֹת בִּדְבַר יְיָ, אֶת אִשְׁתּוֹ

עַל בָּנָיו שָׁלַח וַיָּשֶׁב מִדְיָנָה – – וְהָיָה הוּא מוֹפְתֵנוּ… כִּי

זֶה קָרְבַּן הָעָם לַיְיָ מִבְּחֻרָיו… כִּי אֵיךְ תְּבַקֵּשׁ, חוּר, אֲשֶׁר

אָנֹכִי לְפָנֶיךָ אֶעֱשֶׂה דְבַר אִשָּׁה לְבַעֲלָהּ וּלְבֵיתָהּ, עֵת חוֹלֵי

יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ יַחְשְׁלוּ וּפְצוּעֵי מִלְחָמוֹת מַרְפֵּא וְתַחְבֹּשֶׁת יְקַוּוּ?…

אַף גַּם זֹאת הִנֵּה אַגִּידְךָ וּשְׁמַע נָא, חוּר! – כִּי מִפָּנֶיךָ, צַדִּיק

וְתָמִים, לֹא אוּכַל כַּחֵד!… הֵן מֵאָז… מֵאָז אֲשֶׁר לְאֹשֶׁר נָשִׁים

נִפְתֵּיתִי וְלַמְּנוּחָה בְּבֵית בַּעַל בָּאתִי – רוּחַ-אֱלֹהִים לֹא פְּקָדַנִי

עוֹד עַד הַיּוֹם – – – כִּי כָּכָה יִהְיוּ הַיְחִידִים אֲשֶׁר יְיָ קוֹרֵא

לָהֶם לְמַעַן עַמּוֹ…"

וּכְבַת אֶל אָבִיהָ תְּחַנֵּן קוֹלָהּ, בְּהַסְתִירָהּ אֶת פָּנֶיהָ נִכְלָמָה:

"שַׁלְּחֵנִי – וְאֵלֵכָה… אֵלְכָה נָא וְאָשׁוּבָה בֵּיתָה אַהֲרֹן אָחִי…

כִּי הֵן לֹא טוֹבָה אָנֹכִי גַּם לְךָ, בְּסוּר רוּחַ אֱלֹהִים מִמֶּנִי…

כַּאֲשֶׁר רָאִיתָ הַיּוֹם…"

וְהִנֵּה חִוֵּר דּוּמָם קָם חוּר – וַיִּקַּח אֶת הַצָּעִיף וַיְכַס עַל

רֹאשׁ מִרְיָם, הַמַּסְתִּירָה עוֹד פָּנֶיהָ בְּיָדֶיהָ, וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עַל

רֹאשׁ הָאִשָּׁה… וּכְשֵׂאתוֹ אֶת עֵינָיו לַמָּרוֹם, נָשָׂא קוֹלוֹ וַיַּעַן:

"אֵל אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִינוּ! אַתָּה יָדַעְתָּ מָה הָאִשָּׁה הַזֹּאת

לִי. וְלוּ אֶת כָּל חַיַּי, כֹּפֶר יוֹם-שָׁלוֹם אֶחָד לָהּ, מִמֶּנִּי יְבֻקָּשׁ –

וָאֶתֵּן, – וְהִנֵּה נִסִּיתַנִי, יְיָ, בַּמַּסָּה אֲשֶׁר נִסִּית אֶת אַבְרָהָם בְּיִצְחָק

בְּנוֹ, וּבְפִי מַלְאָכְךָ, הַנְּבִיאָה הַזֹּאת, אָמַרְתָּ: חוּר, קַח אֶת

הָאִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וְשַׁלְּחֶהָ… וְאָנֹכִי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא יִקְרָא

אֵלַי מַלְאָךְ שֵׁנִית: הֲשִׁיבֶנָּה אֵלֶיךָ… וְיָדַעְתִּי כִּי אֶל אֲשֶׁר

אָמְרָה – הָלֹךְ תֵּלֵךְ מִמֶּנִּי לְעוֹלָם…וּבְכָל זֹאת אוֹדְךָ, יְיָ,

כִּי נִסִּיתַנִי וַתִּתֶּן בִּי רוּחַ לַעֲמֹד בַּמַּסָּה – – – מִרְיָם בַּת

עַמְרָם! קוּמִי וּלְכִי לַאֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים תִּשָּׂאֵךְ!"

וּבְעוֹד מִרְיָם כּוֹרַעַת וּמַסְתִּירָה פָנִים, קָם וַיִּפֶן אֶל הוֹשֵׁעַ

וַיֹּאמַר" "וְאַתָּה, בִּן-נוּן, עִמְּךָ אֲנִי! עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר עִמְּךָ

גַּם אָנֹכִי לְפָנֶיךָ אֶהְיֶה, כִּי כְּנַפְשְׁךָ כָּל נַפְשִׁי וּמְאֹדִי הַיּוֹם אַךְ

לִדְבַר-מֹשֶׁה תִנָּתֵן! – נַעַר אֲנִי כְּכָל הַנְּעָרִים!" – –

“וְכֵן תִּהְיֶה, גִּבּוֹר הֶחָיִל!” – עָנְתָה מִרְיָם וַתָּקָם,

וְהַצָּעִיף עַל פָּנֶיהָ נוֹפֵל – –

עָמְדָה וְרֶגַע עַל סְבִיבָהּ בָּאֹהֶל נִבָּטָה… וְהִנֵּה זה בְּקוֹל

כִּתְמֹל שִׁלְשׁוֹם בְּנַחַת תֹּאמַר: "וְצַו נָא, חוּר, כִּי יִשְׂאוּ אֶת

אַרְגָּזִי, אַרְגַּז הַסַּמִּים אַחֲרָי". –

“אָנֹכִי אֶשָּׂאֶנּוּ לָךְ, בַּת-עַמְרָם…” עָנָה חוּר.

וְהוֹשֵׁעַ כּוֹרֵעַ נוֹפֵל עַל פָּנָיו – וְלֹא רָאָה בְּצֵאת מִרְיָם

אֶת הָאֹהֶל, וְחוּר אַחֲרֶיהָ הוֹלֵךְ לְשַׁלְּחָהּ – – –

ד    🔗

וְרוּחַ נָשְׂאָה אֶת הוֹשֵׁעַ וַיָּרָץ אֶל מֹשֶׁה… אֶל הָאֹהֶל

אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה קֵדְמָה – יְמַהֵר.

הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה לָבוֹא, וְהוֹשֵׁעַ בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם יַחֲלֹף – וְהִנֵּה

יָצָא נוּן אָבִיו מִפֶּתַח הָאֹהֶל, רָאָה אֶת בְּנוֹ וַיִּרְמֹז לוֹ.

“בִּי אָבִי!” מֵרָחוֹק יַעַן הוֹשֵׁעַ לוֹ, “אָנֹכִי אֶל מֹשֶׁה!”

וְנוּן אַךְ חִבֵּק יָדָיו עַל לִבּוֹ וּבִמְאוֹר פָּנִים אַחֲרֵי בְנוֹ

יַבִּיט. – מַה בְּפִי הוֹשֵׁעַ כִּי יַגִּיד לְמֹשֶׁה? מַה דָּבָר אֵלָיו יִשָּׂא כִּי

נֶחְפָּז הוּא? –

אֲבָל גַּם הוֹשֵׁעַ טֶרֶם יֵדַע זֹאת. אַךְ לִבּוֹ מָלֵא, וּכְשֶׁטֶף מַיִם

כַּבִּירִים אֵלָיו, אֶל מֹשֶׁה, יִשָּׂאֵהוּ. – חֶדְוַת נְעָרִים עַל תּוּגַת

נֶפֶשׁ יַחַד בְּלִבּוֹ יֶחֱמָרוּ… וְאוּלַי עַתָּה עַל פָּנָיו יִפֹּל וְאִלֵּם אַךְ

בָּכֹה יִבְכֶּה לִפְנֵי מֹשֶׁה, – כִּי הוּא הֲלֹא גַּם בְּאֵין אֹמֶר וּדְבָרִים

לֵב כָּל אָדָם יָבִין…

אָכֵן! אֶת דְּבַר הַבְּחֻרִים,,בְּחֻרֵי מֹשֶׁה', אֲשֶׁר יִבְחַר הוֹשֵׁעַ

עַתָּה יַגִּיד לוֹ וְאֶת בִּרְכָתוֹ יְבַקֵּשׁ.

וְהִנֵּה בְּצַלְאֵל לִקְרָאתוֹ, קַשְׁתּוֹ עַל שִׁכְמוֹ (אָכֵן, מַפְלִיא הַבָּחוּר

הַלָּז לִירוֹת!") – וְהוּא יוֹצֵא אֶל הַמִּשְׁמָר, כִּדְבַר עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ.

“בְּצַלְאֵל! – אֵלָי!” – קָרָא אֵלָיו הוֹשֵׁעַ "בּוֹאָה אִתִּי, כִּי

אוֹתְךָ רִאשׁוֹנָה מִן הַבְּחֻרִים אַצִּיגָה לִפְנֵי מֹשֶׁה (אֶת אֶפְרַיִם

כְּבָר יוֹדֵעַ הוּא) וְיִרְאֶה מַה הֵמָּה הַנְּעָרִים הַמִּתְקַדְּשִׁים לוֹ…"

אַךְ כְּרֶגַע נִחַם עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ וַיֹּאמַר: "לֹא! – כִּי עַתָּה

לְבַדִּי לְפָנָיו אָשִׂיחָה… לֵךְ לְשָׁלוֹם!"

וּלְנַפְשׁוֹ יִתְמַהּ אִישׁ-הַחַיִל בְּלֶכְתּוֹ: הוּא אֲשֶׁר מֵעוֹדוֹ נַעַר

יָדַע לִשְׁלוֹט בְּרוּחוֹ – מֶה הָיָה לוֹ הַפַּעַם כִּי כְמוֹץ הוּא לִפְנֵי

הָרוּחַ אֲשֶׁר פָּרְצָה עָלָיו עַתָּה? – תִּשָּׂאֵהוּ וְלֹא יֵדַע מָה…

וּכְכָל אֲשֶׁר יִקְרַב אֶל הָאֹהֶל הַהוּא כֵּן תִּגְדַּל חֶדְוַת לִבּוֹ

עָלָיו… אַשְׁרֵיהוּ! הִנֵּה, הִנֵּה אֶת פְּנֵי הַקָּדוֹשׁ יִרְאֶה וְאֶת נֹעַם

בִּרְכָתוֹ שָׁלוֹם יִשְׁמַע – וְאֶת הַמַּחְתָּה לְפָנָיו יַעֲרֹךְ… וְדִבֵּר לִפְנֵי

אִישׁ-הָאֱלֹהִים הַנַּעֲרָץ מֵאָדָם… מִי גֶבֶר אֲשֶׁר אֻשַּר עוֹד כְּהוֹשֵׁעַ

בָּאָרֶץ! – עֶבֶד מִצְרַיִם בְּטֻמְאַת אֱלִילֶיהָ וּבְמִרְמַת כֹּהֲנֶיהָ וְשָׂרֶיהָ

הָיָה, – עַתָּה לִפְנֵי מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים יַעֲשֶׂה וִישָׁרֵת, וְיוֹמָם

וָלַיְלָה קָרוֹב הוּא אֵלָיו – וּדְבַר אֱלֹהִים חַיִּים וֶאֱמֶת תָּמִיד מִפִּיו

יִשְׁמַע…

“אֱלֹהַי!” הָמָה לֵב הוֹשֵׁעַ בּוֹ, "קָטֹנְתִּי מִכָּל הַחֶסֶד אֲשֶׁר

הִגְדַּלְתָּ עָלָי!" –

וְהִנֵּה זֶה הָאֹהֶל… יָהֵל אוֹר הַנֵּר מִבַּעַד לְמָסַךְ הַפֶּתַח,

אֲשֶׁר אַךְ חֶצְיוֹ הוּרַם… עוֹד עַד חֶצְיוֹ הַמָּסָךְ – הַעוֹד יוֹאִיל

מֹשֶׁה לְבַדּוֹ הֱיוֹת? –

וְהוֹשֵׁעַ עוֹמֵד מְחַשֵּׁב דַּרְכּוֹ; עוֹמֵד, וּבְלִי דַּעַת, בַּלָּאט צַעַד

בְּצַעַד יִשָּׂאוּהוּ רַגְלָיו לְקָרְבָה, לְקָרְבָה עוֹד… וּשְׁחוֹחַ מֵעֲתֶרֶת

הַכָּבוֹד וְהָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה יִקְרַב… שָׁלַח רֹאשׁוֹ בַּפֶּתַח – וַיִּקְפָּא…

זָרְחוּ פְנֵי מֹשֶׁה! – כְּלִיל אוֹרָה סְבִיב רֹאשׁוֹ יִקְרַן – –

עַל הַמַּרְבַד לִפְנֵי שֻׁלְחָנוֹ הוּא יוֹשֵׁב; עַל הַשֻּׁלְחָן מִימִינוֹ

מְנוֹרַת הַנְּחֹשֶׁת תָּאִיר, וּמִשְּׂמֹאלוֹ מִמַּחְתַּת הַנְּחֹשֶׁת תִּמְרַת עָשָׁן

דַּקָּה תַּעֲלֶה וְתִפָּרֵשׂ; גִּלְיוֹנֵי גֹמֶא מְפֻזָּרִים וְלוּחוֹת-מִכְתָּב קְטַנִּים

נֶעֱרָמִים לְפָנָיו, – וְהוּא, בִּשְׂמֹאלוֹ לוּחַ וִימִינוֹ עָלָיו בַּחֶרֶט

תָנוּחַ וְלֹא תָנוּעַ… עֵינָיו מִבַּעַד לִסְבַךְ גַּבּוֹתֵיהֶן אֶל עָל תַּבֵּטְנָה,

וְהָרֹאשׁ הַנֶּאְדָּר בְּמִסְגֶּרֶת נְגוֹהוֹת נִשָּׂא יִדֹּם… וּמִפָּנָיו וּלְמַעְלָה עַל

מִצְחוֹ וְעַל תַּלְתַּלָּיו נְגוֹהוֹת כְּעֵין הַקֶּשֶׁת יָהֵלּוּ רְתֵת…

וַיַּסְתֵּר הַגִּבּוֹר אֶת פָּנָיו, כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט עוֹד…

וְכָכָה בַּלָּאט, בְּעָצְרוֹ אֶת נִשְׁמַת אַפּוֹ יִסּוֹג אָחוֹר – כָּרַע

וַיִּתְמֹךְ רֹאשׁוֹ בָּאָרוֹן, אֲרוֹן יוֹסֵף אָבִיהוּ – וַיִּדֹּם…

לִבּוֹ בְּאָשְׁרוֹ יִמּוֹג – וְהוּא יָרֵא גַם מִלְּחֹשׁ תּוֹדָה לָאֵל…

הָאֵל הֵן בָּאֹהֶל שָׁם עִם מֹשֶׁה עַתָּה יְדַבֵּר… וְהוֹשֵׁעַ בַּחוּץ בַּחֲרָדָה

וּבְחֶדְוַת שָׁמַיִם דּוֹם יִתְאַפַּק וִיחַכֶּה… יְחַכֶּה, וְיַקְשִׁיב קֶשֶׁב –

אוּלַי יִקְרָא מֹשֶׁה לוֹ…

הוֹ! וְלוּ זֶה יִקְרָאֵהוּ, וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמַר:

“הִנֵנִי, אֲדוֹנִי מֹשֶׁה, הִנֵּנִי!” – – – – – – – –

וְלֵיל הַמִּדְבָּר בְּדִמְמָתוֹ הַנִּצַּחַת נִפְרָשׂ. כּוֹכְבֵי מָרוֹם לְצִבְאוֹתָם,

לְמוֹסְרוֹת אֲגֻדּוֹתָם עַל הוֹשֵׁעַ יִזְרָחוּ; זוֹרְחִים וְנִשְׁקָפִים כַּאֲשֶׁר

נִשְׁקְפוּ לוֹ אָז, בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּמַחֲנֵהוּ בִּשְׂדֵה צֹעַן וְלִפְנֵי

הָאֹהֶל, אֲשֶׁר בּוֹ אֶפְרַיִם בְּחָלְיוֹ שָׁכָב…

זָכַר הוֹשֵׁעַ אֶת הַלַּיְלָה הַהוּא, עֵת נֶחְלְקוּ מַעַרְכֵי לִבּוֹ

עָלָיו וְנַפְשׁוֹ בְּנַפְשׁוֹ נִלְחֲמָה בְּרִיב שַׂרְעַפָּיו, – וְהִנֵּה אַךְ הַחֹדֶשׁ

הַשֵּׁנִי לוֹ מֵאָז, וְהוֹשֵׁעַ – הַהוּא הוּא וְלֹא אַחֵר?…

אָכֵן אַחֵר הָיָה שָׁם בְּמִצְרָיִם! – אִישׁ אֲשֶׁר מִשְׂרָה

וּתְהִלָּה בֵּין עַבְדֵי פַרְעֹה מְרוֹם-אָשְׁרוֹ הָיָה, וַאֲשֶׁר שַׂחֲקַת רָצוֹן

עַל פְּנֵי פַרְעֹה הַנּוֹבְלִים – זֶה הַפּוֹתֶה וְהַהֲפַכְפָּךְ בָּאָדָם

---

מֵיטַב כְּבוֹדוֹ הָיָה; אִישׁ אֲשֶׁר אֶת אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו בִּכְתָב מִצְרַיִם

וּבְתוֹרוֹת חַרְטֻמֶּיהָ בִּקֵּשׁ, וַאֲשֶׁר עַל מֹשֶׁה זָעַף לִבּוֹ, וְטוֹבַת

עַמּוֹ בְּחַסְדֵי פַרְעֹה וּבְחָסוּת מִצְרַיִם בִּקֵּשׁ; אִישׁ אֲשֶׁר כָּל

תִּקְוָתוֹ מִצְרַיִם הָיְתָה, וְיִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְאוֹב לִבּוֹ וּבֹשֶׁת עֲלוּמָיו

הָיָה, – הַהוּא עַתָּה לִפְנֵי אֹהֶל מֹשֶׁה מַלְאַךְ יְיָ יֵשֵׁב?…

הוּא, הָאִישׁ הַהוּא, אָמְנָם לֹא כִּחֵד אֶת מוֹלַדְתּוֹ (וְהֵמָּה

הֲלֹא אַךְ רוֹעִים וְתוֹעֲבַת מִצְרַיִם הָיוּ…) אֲבָל בְּלִבּוֹ שָׁאֹל

שָׁאַל כִּי רֵעָיו בַּצָּבָא לֹא יַזְכִּירוּ אֶת עַמּוֹ לוֹ – וְאִם הָאֶחָד

בִּשְׂפַת-חֲנֵפִים אָמַר בְּאָזְנָיו, כִּי מִבְּנֵי אָסְנַת בַּת כֹּהֵן-אוֹן

הוּא – שָׂמַח לִבּוֹ בּוֹ…

אָכֵן אַחֵר הָיָה הוֹשֵׁעַ הַלָּז! כִּי לֹא כְּבֵן לְיִשְׂרָאֵל הָיָה מֵעֵת

צֵאתוֹ מִבֵּית אָבִיו לַעֲבוֹד בִּצְבָא מִצְרַיִם, אַךְ עֶבֶד, עֶבֶד נָכְרִי,

הָיָה לְפַרְעֹה כָּל הַיָּמִים, – וּבְעַבְדוּתוֹ זֹאת מְשׂוֹשׂ חַיָּיו וּכְבוֹד

תִּפְאַרְתּוֹ בִּקֵּשׁ, וּלְנַפְשׁוֹ הִתְנַכֵּר וְעַמּוֹ וֵאלֹהָיו זָרוּ רַחֲקוּ מִמֶּנּוּ…

אָכֵן הוּא – לֹא הוּא הָיָה! וּמִרְיָם – נִסְּתָה הַנְּבִיאָה הֲשִׁיבוֹ

אֶל אֲשֶׁר הוּא וְתִקְרָאֵהוּ אֶל אֲשֶׁר נוֹצַר וּבִדְבָרָהּ הֶעִירַתְהוּ.

אַךְ הוּא בִּקֵּשׁ שֵׁנִית לָנוּם וְלִשְׁגּוֹת בַּחֲלוֹם חֲזוֹן הַשֶּׁקֶר

וְהַמִּרְמָה, אֲשֶׁר נָסְכָה עָלָיו מִצְרַיִם בִּכְשָׁפֶיהָ…

“אָכֵן אַתָּה, אֱלֹהַי!” זָעַק לֵב הוֹשֵׁעַ הַשָּׁמַיְמָה – "אַתָּה,

אֵל אֱמֶת, בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל אֶת נַפְשִׁי פָדִיתָ! בְּכוּר עֹנִי צְרַפְתַּנִי –

וַיִּטְהָר לִבִּי וַיְהִי נֶגְדְּךָ וְנֶגֶד מֹשֶׁה עַבְדְּךָ כְּבִהְיוֹתִי בְּעוֹדִי יֶלֶד…

וְחַזְּקֵנִי אֵלִי! חַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי! – וְאִם אֶת הָאִשָּׁה, אֵשֶׁת חֵן וְחֶסֶד

אֲשֶׁר אֲהֵבַתְנִי, מֵעַל לִבִּי לָקַחְתָּ, וְאִם גַּם אֶת הָאִשָּׁה הַנִּדְגָּלָה,

מִרְיָם הַנַּעֲרָצָה, אֲשֶׁר כַּצֳּרִי לְנַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּי, הִרְחַקְתָּ מֵעָלַי – קַח

נָא עוֹד! קַח כָּל יֵשׁ לִי! –­ אַךְ לְפָנֶיךָ וְלִפְנֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים זֶה

קָרְבֵנִי, וַעֲשֵׂה בִי לְעַמְּךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה! כִּי אַךְ בְּרוּחֲךָ חַיַּי וּמְאֹדִי

נֵצַח! וּבְעַבְדוּתְךָ דְּרוֹר עוֹלָם לְנַפְשִׁי יִהְיֶה… כִּי רַק בַּדָּבָר הַגָּדוֹל

אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ עֲשׂוֹת בְּעַמְּךָ, בְּיַד מֹשֶׁה מַלְאָכְךָ – מְשׂוֹשׂ חַיַּי, עָזִּי

וְזִמְרָתִי יָחַד!… קָחֵנִי, אֵל! קְרָאֵנִי, קְרָאֵנִי-נָא, מֹשֶׁה!"

כָּכָה הָמָה לֵב הוֹשֵׁעַ הַשָּׁמַיְמָה, אַךְ הֶגֶה מִפִּיו הַפָּתוּחַ

לֹא יָצָא – כִּי הֵן שָׁם מֵעֵבֶר הַיְרִיעָה מֹשֶׁה עִם הָאֱלֹהִים יְדַבֵּר…

וְהִנֵּה נִשְׁמְעוּ מִצְעֲדֵי מֹשֶׁה בְּהִתְהַלְּכוֹ בְּקֶרֶב אָהֳלוֹ הַנִּרְחָב.

נֵעוֹר הוֹשֵׁעַ, הִקְשִׁיב; שָׁלֹשׁ רְגָלִים עָבַר מֹשֶׁה בָּאֹהֶל וְשָׁלֹשׁ

רְגָלִים מִלָּה אַחַת כְּצָו לְנַפְשׁוֹ חֶרֶשׁ נָאַם:

“תּוֹרָה… תּוֹרָה… תּוֹרָה!” –

וַיִּדֹּם… אֶל שֻׁלְחָנוֹ שָׁב וַיִּשֶׁב וּבֵין מְגִלּוֹת הַגֹּמֶא יַהֲפֹךְ;

וְהוֹשֵׁעַ, בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ דּוּמָם יַקְשִׁיב, יִשְׁמָע – וִיחַכֶּה עוֹד…

חֶרֶשׁ נֶאֱנַח אִישׁ-הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבוֹדָה – – מָה

הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לוֹ? וּמָה “הַתּוֹרָה” אֲשֶׁר בָּהּ יֶהְגֶּה מֹשֶׁה

כָּכָה, וּלְנַפְשׁוֹ, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ, יְדַבֶּר בָּהּ?…

וְהִנֵּה כְּקוֹל בָּרוּר בְּאָזְנָיו דּוֹבֵר: "עָם לְאֵל הַשָּׁמַיִם

וְהָאָרֶץ בָּאֹהֶל יֵעָשֶׂה – – " וְהֵקִיץ הוֹשֵׁעַ; עַל רַגְלָיו בַּחֲרָדָה

קָם – מִי דִבֵּר אִתּוֹ בַּחֲלוֹם? אִם לֹא קוֹל מֹשֶׁה הָיָה זֶה? – –

אָכֵן קוֹל מֹשֶׁה מִן הָאֹהֶל הִנֵּה יָצָא:

“בִּן-נוּן, הֲפֹה אַתָּה?”

“הִנְנִי. אֲדוֹנִי מֹשֶׁה, הִנֵּנִי!”

וִימִין מֹשֶׁה עַל שֶׁכֶם הוֹשֵׁעַ נָפָלָה – וּמֹשֶׁה אֵלָיו מְדַבֵּר:

"הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ אֶל הַר-אֱלֹהִים – וַעֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּחֶרֶב

יִפְגְּשֵׁנוּ… וְאַתָּה, בִּן-נוּן! בְּךָ, בְּשֵׁם יְיָ בָּחָרְתִּי – וּפִנִּיתָ אַתָּה אֶת

הַדֶּרֶךְ לְפָנֵינוּ!"

“הִנְּנִי, אֲדוֹנִי מֹשֶׁה, שְׁלָחֵנִי!”

“לֵךְ בְּחַר לְךָ אֲנָשִׁים…”

“אֲדוֹנִי מֹשֶׁה! כְּבָר בָּחַרְתִּי לְךָ, וְאֶבְחַר עוֹד”.

"טוֹב תַּעֲשֶׂה. וְאַתָּה, בְּחֻרִי הָרִאשׁוֹן! הִנֵּה קָרָאתִי אֶת

שִׁמְךָ יְהוֹשֻׁעַ – וְהוֹשִׁיעֲךָ יְיָ! חֲזַק וֶאֱמָץ!"

וּבִן-נוּן כִּנְצִיב-שַׁיִשׁ מוּצָק עָמַד, – חָוַר – וְהַדִּמְעָה בְּעֵינָיו;

וְהֵן כְעֵינֵי הַנֶּשֶׁר הַנִּבְעָת נִכְחָן אֶל פְּנֵי מֹשֶׁה תַּבֵּטְנָה…

עַתָּה יָדַע הוֹשֵׁעַ כִּי נִקְרָא – כִּי יְהוֹשֻׁעַ לְעוֹלָם יְהִי

שְׁמוֹ… וּבְשֵׁם יְיָ אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הוּא רַבּוֹת בְּעַמּוֹ גַּם עָשֹׂה יַעֲשֶׂה, –

וַיִּקֹּד יְהוֹשֻׁעַ – וַיְמַהֵר וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה לְמַעַן עֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר צֻוָּה – –

וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ תַּחַת אֲרוֹן יוֹסֵף – תְּקִיעָה

אַחַת גְּדוֹלָה… תְּעוּרָה! –

וְהוּא חָזָק וְאַמִּיץ מִכָּל הַיָּמִים. כִּבְלֵב חָדָשׁ, לֵב שָׂשׂ

וּבוֹטֵחַ, אֶל נְעָרָיו אֲשֶׁר יִזָּעֲקוּ אֵלָיו – עַתָּה יְחַכֶּה.

עַתָּה יַגִּידֵם, עַתָּה יַשְׁמִיעֵם כִּי,בְּחֻרֵי מֹשֶׁה' הֵמָּה עִמּוֹ

יַחַד יִהְיוּ! –

הוֹלְכִים וּבָאִים –

וְהִנֵּה, מִן הַבָּאִים הָרִאשׁוֹנִים בַּנְּעָרִים – חוּר הַזָּקֵן יַחַד

עִם בְּצַלְאֵל נֶכְדּוֹ לְפָנָיו נִצְּבוּ, לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ.

 

פָּרָשָׁה אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה: “כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ”    🔗

א    🔗

… וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ.

וּמֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּחֻרָיו, וְעִמָּהֶם גַּם חוּר, עוֹבְרִים אָז כְּדֶרֶךְ

יוֹם לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה לָתוּר אַחֲרֵי הָעֲמָלֵקִי, וְכָל הָעָם אַחֲרֵי

יְהוֹשֻׁעַ הוֹלֵךְ.

צְמֵאִים וִיגֵעִים בָּאוּ בִהְיוֹת הָעֶרֶב אָלוּשָׁה – וְתוֹחֲלְתָּם

לַמַּיִם נִכְזָבָה. אַךְ מַעְיָן דַּל מָצְאוּ שָׁם וַיַּחְצְבוּ עָלָיו בּוֹר, מִקְוֶה

לַמַּיִם, וְלֹא מָצְאוּ לִשְׁאֹב. עַד חֲצוֹת לַיְלָה הִגִּישׁוּ נַעֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ

אֶת הַקָּהָל לְשׁוּרוֹת, אֲשֶׁר יָלֹקּוּ מִנִּקְרַת הַצּוּר; אַךְ הַבְּהֵמָה עַד

הַדְאִיב לֵב גָּעֲתָה מִצִּמְאָה, כִּי לֹא מָצְאוּ הַשְׁקוֹתָהּ, – וַיֵרָגֶן

הָעָם בְּאָהֳלָיו…

וִיהוֹשֻׁעַ נוֹעַץ עִם הַזְּקֵנִים לֵאמֹר: דֵּי מַיִם אֵין בַּמָּקוֹם הַזֶּה

לְכָל הָעֵדָה – וְהִיא צְמֵאָה; כִּי-עַל-כֵּן יֵצֵא הַמַּחֲנֶה עִם בְּעִירָם

כְּאוֹר הַבֹּקֶר וְהָלְכוּ אַחֲרֵי הֶחָלוּץ לִרְפִידִים, אֲשֶׁר שָׁמָּה אָמַר

מֹשֶׁה כִי יִפְגְּשֵׁם. אַךְ אֶת הַנֶּחֱשָׁלִים, כָּל זָקֵן וְחַלָּשׁ אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֵה,

וְהֶהָרוֹת וְהַמֵּנִיקוֹת אֲשֶׁר בַּנָּשִׁים, עִם טַפָּן – עַל הָעַיִן בְּאָלוּשׁ

יִשָּׁאֵרוּ, וְהַמְאַסֵּף עִמָּהֶם. וְכַאֲשֶׁר יִמְצָא הַמַּחֲנֶה הַיּוֹצֵא

מָיִם – וְשָׁלְחוּ וֶהֱבִיאוּם אַחֲרֵיהֶם; וְלֹא יֵעָצֵר כָּל הָעָם בַּדֶּרֶךְ

לְרַגְלֵי הַנֶּחֱשָׁלִים, לִצְמֹא יָחַד.

וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָעָם לַעֲשׂוֹת כֵּן.

וַיַּפְקֵד יְהוֹשֻׁעַ אֶת נוּן אָבִיו וְאֶת רְאָיָה, וְעִמָּהֶם גַּם שְׁנֵי

בְנֵי אַהֲרֹן, נָדָב וְאֶלְעָזָר, עַל הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר; וְגַם אֶת אֶפְרַיִם

וְסוּסוֹ עִמָּהֶם הִצִּיג, אֲשֶׁר יִהְיֶה הוּא הָרָץ לִפְנֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר

יִדָּרֵשׁ דָּבָר מֵאֵת הַמַּחֲנֶה הַיּוֹצֵא.

וַיִּשְׁכְּבוּ לָנוּחַ הַלַּיְלָה בְאָלוּשׁ; וְאֵד עָלָה מִן הַיָּם, עַל

הַמַּחֲנֶה, וַתְּחִי רוּחָם בְּצִנַּת הַטָּל.

בְּאָלוּשׁ לֹא נִרְאָה עוֹד עַמּוּד הָאֵשׁ לַיְלָה וְהֶעָנָן יוֹמָם, אַךְ

בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר נִגְלָה לְעֵינֵי כָל הָעֵדָה עֶצֶם הָהָר – – הַר

אֱלֹהִים בַּהֲדָרוֹ מֵרָחוֹק עֲלֵיהֶם הוֹפִיעַ.

עִם שַׁחַר, בְּעוֹד הָאֵד פָּרוּשׂ הָיָה וּבְעַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר יַחְתֹּם,

עָמַד הֶחָלוּץ הָכֵן לְמַעַרְכוֹתָיו, וְהַמַּחֲנֶה, אֲשֶׁר עִמּוֹ לָצֵאת, עוֹדוֹ

נִזְעָק וּבָא מִקְצוֹתָיו. וְהִנֵּה צָץ הָאוֹר, וְאַדְמוֹנִי נִשְׁקָף הַשֶּׁמֶשׁ

מֵעַב הַטָּל. הֵצִיץ – וְהַסְּלָעִים, אֲשֶׁר רֻטְבּוּ, זָרְחוּ כִזְרוּעֵי סַפִּיר;

וְהָרוּחַ הָרַךְ, אֲשֶׁר נָשַׁף עוֹד בְּצִנַּת הַלַּיְלָה, פִּזֵּר אֶת הָאֵד מֵעַל

הֶהָרִים וְשִׁקְּעוֹ לְמָטָּה – וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁיהֶם וַיִּנָּשְׂאוּ מִן הָעֲרָפֶל

כְּאִיִּים מִלֵּב יָם נִשָּׂאִים; אִיִּים מָאְדָּמִים תּוֹךְ יָם נִפְרָשׂ, וְהַיָּם

צַח כֶּחָלָב, וּכְחֶמְאָה הַנִּתֶּכֶת לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יַצְהִיר… וְכָל הַקָּהָל,

אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, אֲשֶׁר עָמְדוּ לְצֵאת וַאֲשֶׁר מִן הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר

בָּאוּ לְשַׁלְּחָם – כֻּלָּם הִפְנוּ פֶתַע אֶת פְּנֵיהֶם אֶל עֵבֶר אֶחָד,

קֵדְמָה דָרוֹמָה, וְאֶל מָקוֹם אֶחָד, כָּל יָד וְכָל מַטֶּה נִטָּיוּ לְהוֹרוֹת…

כֻּלָּם יַחַד שָׁמָּה יַבִּיטוּ, יִתְפַּלָּאוּ; וּכְמַשַּׁק מַיִם אֲמָרוֹת אֲמָרוֹת

בַּמַּחֲנֶה עָבָרוּ:

“הַר הָאֱלֹהִים זֶה – חֹרֵב!”

“וְזֶה סִינַי בְרֹאשׁוֹ יִזְרָח!”

“כִּסֵּא אֱלֹהִים זֶה בַקֹּדֶשׁ!”

כִּי צוּר- הָאֱלֹהִים, הַר חֹרֵב בַּעֲבִי גַבּוֹ, מִן הָעֲרָפֶל עָלָה, וּמִגַּבּוֹ,

הָרֹאשׁ הַנִּשָּׂא, סִינַי חַכְלִילִי בְקַרְנָיו, לַשָּׁמַיִם הִזְהִיר, כַּסְּנֶה בְאֵשׁ-

מְרוֹמִים מֵרָחוֹק יִבְעָר… הִנֵּה זֶה סִינַי בַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר קוֹל אֵל-יְיָ

מִשָּׁם נִשְׁמַע בְּאָמְרוֹ: “רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ…”

הִנֵּה, הִנֵּה הוּא הַר הַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר אֵלָיו יְיָ לְעַמּוֹ יִקְרָא וַאֲשֶׁר שָׁם

בַּקֹּדֶשׁ יַעַבְדוּהוּ, לְמַעַן הָבֵא אוֹתָם מִן הַמִּדְבָּר הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ

הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, זוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב

בָּהּ הִתְהַלָּכוּ!… זֶה סִינַי! – וְהוּא כְכֶתֶר מַלְכוּת מֵעַל כָּל

הַגְּבָעוֹת בְּהוֹדוֹ יִתְנוֹסֵס, צוּר שַׁדַּי! – וְהוּא כְאֶבֶן-חֵן, כְּיַהֲלוֹם

הַגָּדוֹל בְּשִׂיא קַרְנוֹתָיו עַל פְּנֵי כָל הַיְשִׁימוֹן בִּכְבוֹד יְיָ יִזְרָח…

וַיִּתְּנוּ בְנֵי-קֹרַח קוֹל בְּשִׁיר – זֶה הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה

בְפִי הַמְּשׁוֹרְרִים, לֵאמֹר:

"קוּמָה, יְיָ, וְיָפוּצוּ אוֹיְבֶיךָ

וְיָנוּסוּ מְשַׂנְּאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" –

וּלְקוֹל תְּרוּעַת-הָעָם וְרֹן חֲלִילִים יָצָא הֶחָלוּץ לְמַעַרְכוֹתָיו,

וְאַחֲרָיו הַמַּחֲנֶה הַיּוֹצֵא נִמְשָׁךְ – – וּבְלִבָּם כֹּחַ חָדָשׁ יִתְרוֹנֵן…

מֵעַל הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר בְּאָלוּשׁ הֵמָּה לִקְרַאת מַיִם יֵלְכוּ

וַיִּסָּעוּ. בָּטְחוּ, כִּי בִּרְפִידִים הַקְּרוֹבָה, אֲשֶׁר שָׁמָּה יְעָדָם מֹשֶׁה

לָבוֹא, מַיִם חַיִּים יִשְׁטֹפוּ – וַיֵּלְכוּ בְּשִׁיר.

נִמְשָׁךְ הַמַּחֲנֶה יֵלֵךְ וְיִנְהַר, יַעֲלֶה גְבָעוֹת וְיֵרֵד בְּקָעוֹת,

יֵרְדוּ וְיַעֲלוּ וּבֵין חֲגָוִים יֵעָלְמוּ. בַּגָּיְא, בֵּין קִירוֹת אֶבֶן קוֹדְרִים

וּמְאָדָּמִים, בַּמְּצָרִים יַעֲבֹרוּ, –

וְכַעֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ כֵּן יִגְבַּר הַיּוֹם וְכֵן יְעַנֶּה הַצִּמָּאוֹן…

כּוֹשְׁלוֹת הָרַגְלָיִם. גַּם אִשָּׁה גַּם גֶּבֶר יְדֵיהֶם עַל רֹאשָׁם

הַכּוֹאֵב וְקִרְבָּם צִמָּאוֹן יִיקַד. הַבְּהֵמָה כְּפוּפַת רֹאשׁ תִּתְנַהֵל –

אָפֵס כֹּחָהּ, כִּי הִיא הֵן גַּם אֶמֶשׁ לֹא שִׁבְּרָה צְמָאָהּ… וּפָגָה

רוּחַ הַגְּבוּרָה מִן הַמַּחֲנֶה.

וּמָתַי זֶה יָבֹאוּ רְפִידִימָה? וְאַהֲרֹן אֲחִי מֹשֶׁה אָמַר, כִּי

קְרוֹבָה הִיא…

וּלְעֵת הַצָּהֳרָיִם, כִּבְעֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִמְּרוֹם גָּבְהוֹ, מִלֵּב הַשָּׁמַיִם,

וּמִדְבַּר הַחַלָּמִישׁ סָבִיב כִּבְזִקֵּי אֵשׁ הִתְנוֹצֵץ, וּמֵהָר וְגִבְעָה כָּל

צֵל נִמְחָה – עָמַד הַמַּחֲנֶה לִנְפֹּל בַּצָּמָא, מֵאֵין כֹּחַ לְהַלֵּךְ עוֹד…

אַךְ בְּזֹאת הִתְנַחֲמוּ כִּמְעָט, כִּי בֵין הָאֲבָנִים, כֹּה וָשָׁם, יְרַק

שִׂיחִים שְׁפָלִים נִשְׁקָף – שִׂיחִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם דְּשֵׁנִים, מַאֲכָל

רָטֹב לַבְּהֵמָה הָעֻלְפָּה, – וַיִּקְטְפוּ הָרוֹעִים, לָקְטוּ וַיְמַלְּאוּ חָצְנֵיהֶם

וְהוֹשִׁיטוּ לַבְּהֵמָה לְהָשִׁיב נַפְשָׁהּ הָאֲמוּלָה, בְּעוֹד נַפְשָׁם הֵם

מִצִּמְאָה נִחָרָה.

יְרַק-דֶּשֶׁא – אֵין זֹאת כִּי גַם הַמַּיִם קְרוֹבִים בָּזֶה, מֵי רְפִידִים…

הַשֶּׁמֶשׁ נָטָה מַעֲרָבָה – וְהִנֵּה רְפִידִים לְאוֹתוֹתֶיהָ: הִנֵּה

הַגִּבְעָה וְהַתֹּמֶר הַזָּקֵן אֲשֶׁר עָלֶיהָ, וְהִנֵּה שָׁם הַגַּיְא אֲשֶׁר לְרַגְלֵי

חֹרֵב הָהָר – וְהִנֵּה אַךְ מַפַּח נָפֶשׁ… כָּל לֵחַ מַיִם אַיִן בְּכָל

הַמָּקוֹם הַזֶּה… וּמֹשֶׁה גַם הוּא אֵינֶנּוּ עוֹד…

הָרִמָּה אַהֲרֹן אֶת הָעָם?

נָטוּ הַצְּלָלִים וְהָעָם אֶת אֳהָלָיו לֹא יִטֶּה. עַל הַגִּבְעָה, סְבִיב

הַתֹּמֶר הַבּוֹדֵד, אֲשֶׁר כַּפּוֹת יְבֵשׁוֹת עַל קוֹרָתוֹ תִפֹּלְנָה, נֶאֱסַף

קָהָל גָּדוֹל וּבְצַעֲקַת מְרִיבָה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְכַעֲסוֹ יְחַרְחֵר:

"פִּזְּרוּ אוֹתָנוּ, בְּנֵי עַמְרָם, בֵּין הֶהָרִים, אֵלֶּה בְאָלוּשׁ וְאֵלֶּה

בִרְפִידִים, בְּאֶרֶץ צִיָּה, – לְהָמִית אוֹתָנוּ וְאֶת בְּעִירֵנוּ בַצָּמָא!"

“וּמַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָבֹא?”

"כִּי בוֹשׁ יֵבוֹשׁ לִרְאוֹת אֶת הָעָם בָּרָעָה, אֲשֶׁר הֵמִיט עָלָיו

הוּא!…"

“הָהּ, אָבַדְנוּ, אָבַדְנוּ!”

וְהִנֵּה אַהֲרֹן בָּא וַיִּתְיַצֵּב עַל הַקָּהָל, וְהוּא רַכּוֹת יְדַבֵּר וַיְחַנֵּן

קוֹלוֹ: "מַה תָּרִיבוּ, אַחַי, וּמַה תְּנַסּוּ אֶת יְיָ? וְלָמָּה תַמְסוּ אֶת

לְבַבְכֶם? הֲיַד יְיָ תִקְצַר וְאֶת עַמּוֹ יַעֲזֹב? הוֹחִילוּ, –הִנֵּה

יָשׁוּב יָבֹא מֹשֶׁה וְיוֹרֵנוּ דֶּרֶךְ…"

“מַה דֶּרֶךְ?! – כֹּחַ אֵין לָלֶכֶת עוֹד!”

“וְנָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ אֲשֶׁר בְּאָלוּשׁ”, יִקְרָא שֵׁנִי בַּבֶּכִי –

“בָּרָעָב וּבַצָּמָא יִפְּלוּ פְגָרֵינוּ בַמִּדְבָּר הַזֶּה וְאֵין מְאַסֵּף!”

“וְעַד אָנָה יְרַמֶּה זֶה עוֹד אֶת הָעָם בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת?!”

“סָקֹל יִסָּקֵל!” –

“גַּם אַתָּה גַם אָחִיךָ בְיָדֵינוּ תִסָּקֵלוּ!”

– “הָס!!” –

יְהוֹשֻׁעַ עַל סוּסוֹ הַשָּׁחוֹר, וּבְחֻרָיו אַחֲרָיו, מִלִּפְנֵי הֶחָלוּץ

בָּאוּ וַיִּבְקְעוּ בְּתוֹךְ הַקָּהָל.

“שִׁמְעוּ נָא, מָרֵי נֶפֶשׁ, שְׁמָעוּ!”

וַיַּהַס הַקָּהָל כִּלְקוֹל תְּרוּעַת הַשּׁוֹפָר…

וּדְבַר יְהוֹשֻׁעַ גְּעָרָה יִשָּׂא: "הַבְכַעַס וְרִיב אֶת הָאֱלֹהִים

תְּיָרֵאוּ?! אִם בְּמֹשֶׁה מַלְאָכוֹ וּבְאָחִיו תִּמְרֹדוּ – וּמְצָאתֶם מָיִם?

הַכְפַרְעֹה לִפְנֵי הָאֵל לֹא תֵעָנוּ – וִיחָנְּכֵם? הוֹי מְרִיבֵי עָם!

הֵן בִּגְלַלְכֶם הַקֶּצֶף עַל כָּל הָעֵדָה יֵצֵא! – גּוּרוּ לָכֶם, מַמְרִים!"

וְכִידוֹנוֹ, אֲשֶׁר הוּטַל בָּחֳרִי אַף, תּוֹךְ קוֹרַת הַתֹּמֶר נִתְקַע

בַּחֲצִי לַהַבְתּוֹ וַיַּעֲמֹד…

“וּמַה נַעֲשֶׂה וְלֹא נָמוּת?…”

"אִישׁ לִמְקוֹמוֹ וְאִישׁ עַל מַטֵּהוּ אָהֳלוֹ יֵט – וּשְׁבוּ תַחְתְּכֶם!

אֲנָשִׁים לְבַקֵּשׁ מוֹצָא מַיִם כְּבָר שָׁלַחְתִּי, וְעַתָּה יֵצְאוּ זִקְנֵיכֶם

לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה, כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וְהִגִּידוּ לוֹ, – וְאַתֶּם מַה

תַּעֲשׂוּ עוֹד בְּזַעַקְכֶם? – – דֹּם וְהִתְפָּרֵד!" – קָרָא הַמְּפַקֵּד וַיַּט

סוּסוֹ בַּקָּהָל וַיַּרְעִישֶנּוּ: “אִישׁ לְאָהֳלוֹ! אִישׁ לְאָהֳלוֹ!” –

וְאֵלֶּה נִבְהָלִים וְאֵלֶּה נִכְלָמִים, אֵלֶּה נִכְנָעִים וְאֵלֶּה נִרְגִנים –

וְכֻלָּם נָפוֹצוּ, אִישׁ לְמִשְׁפַּחְתּוֹ הָלָכוּ…

וְשִׁבְעִים זְקֵנִים יָצְאוּ מִן הַמַּחֲנֶה, בִּשְׁקֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיֵּרְדוּ

מִן הָהָר אֶל הַגַּיְא נֶגְבָּה.

וְהִנֵּה זֶה הַלַּיְלָה הָיָה, וְעוֹד טֶרֶם יָשׁוּב אִישׁ מִן הַזְּקֵנִים

וּמִן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ – וְנָשִׁים לִפְנֵי אָהֳלֵיהֶן בַּחוּץ

לְנֹכַח הַסַּהַר כְּתַנִּים תִּבְכֶּינָה…

וּפִתְאֹם בֶּהָלַת-צָהֳלָה עָבְרָה, – רָצִים מֵרֹאשׁ הָהָר בְּשׂוֹרָה

יִקְרָאוּ!

וּבְטֶרֶם יִשָּׁמַע עוֹד בָּעָם דְּבָרָם – וַיֵּדְעוּ כִּי הַבְּשׂוֹרָה:

מַיִם, אַךְ מָיִם! – וְהַמַּחֲנֶה כֻלּוֹ, לְקוֹל הָרָצִים וְהַמְּבַשְּׂרִים

נִסְעָר כַּיָּם בִּשְׁאוֹנוֹ:

“הִכָּה מֹשֶׁה צוּר – וַיִּתֶּן מָיִם!”

“בַּגָּיְא, לְרַגְלֵי הַחֹרֵב, מַעְיָן בַּסֶּלַע נִפְתָּח!”

“מַיִם מִסֶּלַע מֹשֶׁה בְמַטֵּהוּ הוֹצִיא!” – –

וְאִישׁ בְּנֹאדוֹ וְאִישׁ בִּדְלִיּוֹ אוֹ בְכַדּוֹ, וְרוֹעִים וּבְעִירָם וְנָשִׁים

וְטַפָּן אֶל עֵבֶר אֶחָד יָרוּצוּ, – אֵלֶּה נִבְהָלִים וְאֵלֶּה צוֹהֲלִים

וְשָׂשִׂים כְּמוֹ לוּ שָׁתוּ כְבָר וְיִרְווּ מָיִם – –

הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים אֶל הַגַּיְא נֶחְפָּזִים, וּבַגַּיְא, מִצּוּר חַלָּמִישׁ,

לְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ זֶרֶם מַיִם יְזַנֵּק – הֶאָח, מַשַּׁק מַיִם, מַשַּׁק מָיִם! –

לְצַלְעוֹת הַסֶּלַע נוֹזְלִים יַזּוּ קֶצֶף – מַיִם חַיִּים, מַיִם חַיִּים! וּבְחֻרֵי

מֹשֶׁה (וַעֲלֵיהֶם בְּצַלְאֵל יְנַצֵּחַ) אֶת הָאֲבָנִים מִסְּבִיב הָעַיִן יְפַנּוּ

וִיסַקֵּלוּ; וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר לִקְרַאת מֹשֶׁה יָצְאוּ, הֵמָּה בְמַטּוֹת

וּבִרְמָחִים חֲרִיצֵי תְעָלוֹת לַשֶּׁטֶף יְפַלְּגוּ, תְּעָלוֹת לַעֲבָרִים, לְמַעַן

יִשְׁתֶּה הָעָם בַּמֶּרְחָב וְלֹא יִדָּחֵקוּ, וּמֹשֶׁה – אַיֵּהוּ?…

הוּא אַחֲרֵי תִתּוֹ אֶת הַבְּרָכָה לָעָם, בְּנִקְרַת אַחַד הַסְּלָעִים

בָּא וַיַּעֲמֹד שָׁם, – רוֹאֶה וְלֹא נִרְאֶה בַשִּׂמְחָה הָרַבָּה… כִּי לָמָּה

יִתְרָאֶה? – יִשְׁתּוּ צְמֵאִים אֶת מֵימֵיהֶם בְּשָׂשׂוֹן, וְאַל נָא יִפְּלוּ

לְפָנָיו וְיִקְרְאוּ: “אָנָּא, סְלַח נָא, אִישׁ הָאֱלֹהִים, כִּי פָשַׁעְנוּ!” – –

כּוֹרְעִים זְקֵנִים וְכַפֵּיהֶם הַשָּׁמַיְמָה; נְעָרִים וּנְעָרוֹת אֵלֶּה בִפְנֵי

אֵלֶּה חָפְנֵי מַיִם יִזְרֹקוּ, מִתְהוֹלְלִים וּמִתְחוֹלְלִים; אַף כַּלְבֵי הַצֹּאן

סְבִיב עֶדְרֵיהֶם יִרְקְדוּ שִׂמְחָה, יְדַלְּגוּ וְיִשְּׁפוּ בְשׂוֹרָה טוֹבָה

לַבְּהֵמָה: מַיִם, מָיִם!… וְאִמּוֹת אֶת יַלְדֵיהֶן בַּמַּיִם תִּרְחַצְנָה

תִשְׁטֹפְנָה: “זִכְרוּ, בָּנִים”, תֹּאמַרְנָה, "זִכְרוּ אֶת הַמַּיִם הָאֵלֶּה!

מֵי-בְרָכָה הֵמָּה, אֲשֶׁר מֹשֶׁה בְמַטֵּהוּ מִן הַצּוּר הוֹצִיא. רַחֲצוּ

בָם, רְחָצוּ – וַחֲזַקְתֶּם וַאֲמַצְתֶּם לָעַד!"

“וְאַיֵּה מֹשֶׁה, אִמִּי? – אֵיפֹה הוּא וּמַטֵּהוּ?”

בִּקְּשׁוּהוּ וְלֹא מְצָאוּהוּ… כִּי הוּא בְרֹאשׁ הָהָר עָלָה

וַיִּתְעַלֵּם, וּמִשָּׁם – אֶל עֵבֶר עֲמָלֵק בַּלַּיְלָה לְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ יַשְׁקִיף –

וּבְעוֹד לַיְלָה, כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, יָצְאוּ אַחֲרֵי הָרָצִים, אֲשֶׁר

שֻׁלְּחוּ כְבָר אָלוּשָׁה, אֹרְחוֹת אֹרְחוֹת חֲמוֹרִים נוֹשְׂאִים נֹאדוֹת

מְלֵאִים, לְנַהֵל בַּמַּיִם אֶת מַחֲנֵה הַנֶּחֱשָׁלִים, בְּדַרְכָּם לִרְפִידִים.

וּכְאוֹר הַבֹּקֶר הֶעְתִּיק הָעָם אֶת אֳהָלָיו, בִּדְבַר יְהוֹשֻׁעַ, מִן

הָהָר וַיִּתְקָעוּם בַּגַּיְא וַיַּחֲנוּ עַל הַמָּיִם.

וּכְחֹם הַיּוֹם – רָץ בַּסּוּס עָבָר, אֶפְרַיִם אֶל אֹהֶל מֹשֶׁה נֶחְפַּז

וַיָּבֹא: "גְּדוּד עֲמָלֵקִי אֲשֶׁר אָרַב בַּדֶּרֶךְ, נָפַל עַל הַמַּחֲנֶה

בְלֶכְתּוֹ – וְהַמְאַסֵּף בַּמִּלְחָמָה!" – –

“וּמִרְיָם שָׁם הִיא!” – פָּרְצָה זְעָקָה מִלֵּב חוּר וַיֶּחֱוַר כַּמֵּת…

“הֲרַק מִרְיָם?…” עָנָה מֹשֶׁה וַיִּתֶּן עֵינָיו בִּיהוֹשֻׁעַ אֲשֶׁר

הִתְיַצֵּב לְפָנָיו, הָכֵן דּוּמָם לִפְקֻדָּתוֹ – – –

וּבְטֶרֶם תִּפְשֹׁט הַשְּׁמוּעָה בַּמַּחֲנֶה, יָצָא חוּר עִם שְׁלֹשִׁים אִישׁ

רוֹכְבִים, וְאַחֲרֵיהֶם גְּדוּד רַגְלַיִם, וַיְמַהֲרוּ לְעֶזְרַת הַמַּחֲנֶה, מַחֲנֵה

הַנֶּחֱשָׁלִים אֲשֶׁר בַּדֶּרֶךְ; וְלִיהוֹשֻׁעַ אָמַר מֹשֶׁה: "וְאַתָּה פֹה צֵא

וַעֲשֵׂה; כִּי פֹה, בִּרְפִידִים, הַמִּלְחָמָה תִהְיֶה – וִהְיִיתֶם נְכוֹנִים".

ב    🔗

וּגְדוּד הָעֲמָלֵקִי, אֲשֶׁר אָרַב לַנֶּחֱשָׁלִים בְּצֵאתָם לַדָּרֶךְ, –

הֵגִיחַ פִּתְאֹם עַל הָעֵדָה, בְּעָבְרָהּ טוּר אָרֹךְ בֵּין הַמְּצָרִים בְּתוֹךְ

הַגַּיְא, וַיַּעַשׂ בָּהּ שַׁמּוֹת בָּרֶצַח. – כִּזְאֵבִים פָּרְצוּ מִן הַמַּאֲרָב

אֶל לֵב הַמַּחֲנֶה, וּבְעוֹד הַמְּהוּמָה וְהַמְּבוּכָה, טָרְפוּ וַיַּכּוּ זְקֵנִים

וְנָשִׁים וָטָף. וּבְטֶרֶם יִפְנוּ נוּן וּרְאָיָה לַעֲשׂוֹת עִם אַנְשֵׁיהֶם,

אַנְשֵׁי הַחַיִל אֲשֶׁר מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַמַּחֲנֶה, – הֵמָּה, הָעֲמָלֵקִים,

לִשְׁרֵקַת מְפַקְּדָם (וְהוּא קְצוּץ-הָאַף וּשְׂרוּט-הַפָּנִים) שָׁבוּ נִפְזְרוּ

אֶל בֵּין הֶהָרִים מֵעֶבְרֵי הַגַּיְא, נִמְלְטוּ – וְאֵינָם עוֹד…

כַּחֶתֶף נָפְלוּ וּפֶתַע נֶעֱלָמוּ, וְאַךְ שְׁלֹשָׁה מֵהֶם נִשְׁאֲרוּ

חֲלָלִים, – וּמִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשִּׁים נֶפֶשׁ נָפְלוּ בֶּחָרֶב, וּבָהֶם –

הָהּ! גַּם עַמִּינָדָב הַזָּקֵן וְטָפַת אִשְׁתּוֹ, אֲחוֹת נוּן…

בִּמְהוּמַת בֶּהָלָה וּבְצַעֲקַת שֶׁבֶר נָסוּ הַנֶּחֱשָׁלִים מִגֵּיא

הַהֲרֵגָה, וְנוּן וּרְאָיָה אַף הֵם צוֹעֲקִים, בְּפַקְּדָם לְהָשִׁיב אֶת

הַמַּחֲנֶה אֶל מִשְׁטָרוֹ לָלֶכֶת; אַךְ הַמַּחֲנֶה, כְּעֵדֶר צֹאן נִבְעָת,

זֶה בָזֶה יִדָּחֵקוּ וִירֵאִים מִלֶּכֶת עוֹד… וַיִּתְּנוּ אֶת אַנְשֵׁי

הַחַיִל מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַמַּחֲנֶה וּבְיָד חֲזָקָה הוֹלִיכוּהוּ בְדֶרֶךְ רְפִידִים. –

בִּבְכִי יֵלֵכוּ וְלָעֲבָרִים בַּפְּחָדִים יַבִּיטוּ, וְאַנְשֵׁי הַחַיִל אָצִים

בָּם לָלֶכֶת קָדִימָה – וַיֵּלְכוּ עַד חֹם הַיּוֹם. – וְהִנֵּה שָׁבוּ נִגְלוּ

הָעֲמָלֵקִים שֵׁנִית, וְהֵם חוֹסְמִים אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵי הַמַּחֲנֶה הַבָּא…

וַיְהִי בְּכִי וּמִסְפֵּד-נָשִׁים וּצְוָחָה וּמְבוּסָה בְּכָל הַמַּחֲנֶה, – וּרְאָיָה

וַאֲנָשָׁיו הִנֵּה זֶה רָצִים לִקְרַאת הַגְּדוּד הָעֲמָלֵקִי בִתְרוּעָה.

---

חֵיל יִשְׂרָאֵל רַב מֵהֶם, וּרְאָיָה לִבְלִי חָת בְּרֹאשׁ חֵילוֹ יִקְרָא:

“חֲזָק, אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וֶאֱמָץ!” – –

אֶפֶס קַל וְעַז הָעֲמָלֵקִי, וְחִצּוֹ וַחֲנִיתוֹ לֹא יַחֲטִיאוּ אֶת הַמַּטָּרָה,

וַעֲלֵיהֶם קְצוּץ-הָאַף יְנַצֵּחַ – וְהוּא כְצִפּוֹר יָטוּשׂ וּבְאַנְשֵׁי

יִשְׂרָאֵל מִזֶּה וּמִזֶּה יִתְגָּרֶה – וַיְהִי הַקְּרָב וַיִּטֹּשׁ בַּשָּׂדֶה.

וְהִנֵּה נוּן הַזָּקֵן יוֹצֵא אַף הוּא עִם אֲנָשָׁיו לַעֲזֹר אֶת רְאָיָה

---

וּבַמַּחֲנֶה זְעָקָה: “וְעַל מִי, עַל מִי תַּעֲזֹב אוֹתָנוּ?!”…

וְהִנֵּה זֶה שָׁב הָעֲמָלֵקִי לְהִתְמַלֵּט, יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה בָּרֹחַ

יִבְרַח – מִפְּנֵי מִי?

חוּר וְרוֹכְבָיו הִגִּיעוּ, מֵאַחֲרֵי הָאוֹיֵב כַּסּוּפָה בָאוּ – וְהֵמָּה

רוֹדְפִים אֶת הַחוּמִים הָעֲרוּמִים, אֲשֶׁר נִפְזְרוּ כְּקֶצַח עַל פְּנֵי

הַשָּׂדֶה, נִמְלָטִים אֶל בֵּין אַבְנֵי הַמִּדְבָּר, – וְגַם הַפַּעַם נֶעֶלְמוּ

כְּלֹא הָיוּ…

וְהַמַּחֲנֶה שָׁב לָלֶכֶת, חוּשִׁים יֵלְכוּ עַתָּה, בְּבִטְחָם בַּחַיִל

אֲשֶׁר נוֹסַף עֲלֵיהֶם, – וְגַם רְפִידִים לֹא רְחוֹקָה עוֹד. אֶפֶס, חוּר

לֹא עַל פִּרְדָּתוֹ הַחֲזָקָה יִרְכַּב עַתָּה, אַךְ עַל אָתוֹן לְאִטּוֹ

יִתְנַהֵל… קְצוּץ-הָאַף, אֲשֶׁר הִכִּירוֹ חוּר וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו, הֵטִיל

בּוֹ אֶת רָמְחוֹ, וַיִּפְגַּע בְּצַוַּאר הַפִּרְדָּה וְיִתָּקַע עַד כְּתֵפָהּ – וַתִּפֹּל

הַפִּרְדָּה וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל חוּר – וַתֵּקַע; וַיָּשָׁב הַגִּבּוֹר צוֹלֵעַ

עַל שְׂמֹאלוֹ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה; וַתַּחְבּשׁ לוֹ מִרְיָם, וְנֻתֶּרְבִּי הַהוֹלֵךְ

עִם נוּן נָתַן לוֹ אֶת אֲתוֹנוֹ…

וַיֵּלֵכוּ – וּלְעֵת עֶרֶב בָּאוּ רְפִידִימָה.

הַבְּכִי אֲשֶׁר קָם בִּרְפִידִים, כְּפָגְשָׁם אֶת הַנֶּחֱשָׁלִים, הַבְּכִי

עַל הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר נָפְלוּ בְּחֶרֶב פִּרְאֵי עֲמָלֵק הָאַכְזָרִים – הָפַךְ

יְהוֹשֻׁעַ לְשַׁאֲגַת קִנְאָה וּשְׁבוּעַת נְקָמָה. כִּי יָצָא עִם בְּחֻרֵי מֹשֶׁה

בִּתְרוּעַת עֹז וַיִּתְיַצֵּב עַל הַמַּחֲנֶה וַיִּקְרָא: "הַעֵת בְּכוֹת וְלֹא

עֵת עֲשׂוֹת לָכֶם, אִישׁ יִשְׂרָאֵל? וּדְמֵי אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵנוּ מֵחוֹל

הַמִּדְבָּר אֵלֵינוּ יִצְעַק: נָקָם וְשִׁלֵּם בַּעֲמָלֵק! קוּמוּ וְהֵחָלֵצוּ!

הָכִינוּ אָזְנְכֶם, חֶרֶב נוֹקֶמֶת לְטשׁוּ, כִּי – מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק!" –

“מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק!” – הַקְּרִיאָה הַזֹּאת יָצְאָה כְבָרָק

עַל כָּל הַקָּהָל; וּכְבוֹא הַתָּרִים לִפְנוֹת בֹּקֶר וַיַּגִּידוּ: "נִזְעַק

הָעֲמָלֵקִי וַיֵּצֵא" – נֵעוֹר כָּל הָעָם וַיְהִי כֻלּוֹ לָרוּץ לִקְרַאת

הָאוֹיֵב לִקְרָב-נְקָמוֹת.

אוּלָם בִּדְבַר יְהוֹשֻׁעַ סֻדְּרוּ הַמַּעֲרָכוֹת וַיָּעָמְדוּ כֻלָּם אַךְ לְהָגֵן

עַל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר בַּגָּיְא.

אֶת רוֹמֵי הַקֶּשֶׁת וְהַקַּלָּעִים נָתַן יְהוֹשֻׁעַ בֶּהָרִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי

הַגַּיְא, וְאֶת שׁוֹלְפֵי הַחֶרֶב וְנוֹשְׂאֵי רֹמַח וַחֲנִית עָרַךְ דָּרוֹמָה

בַבִּקְעָה, מַעֲרָכָה אַחַר מַעֲרָכָה לִמְבוֹא הַגַּיְא, וְהוּא וְהַפָּרָשִׁים

אֲשֶׁר עִמּוֹ יָצְאוּ לִפְנֵיהֶם. וַאֲנָשִׁים נָתַן בִּידֵי נוּן אָבִיו לִשְׁמֹר

בְּקֶרֶב הַגַּיְא, צָפוֹנָה, עַל הַמַּחֲנֶה וְעַל בְּעִירָם אֲשֶׁר אָסְפוּ שָׁמָּה.

וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְעִמָּהֶם גַּם חוּר, אֲשֶׁר לֹא יָכֹל עַתָּה צֵאת

וָבוֹא בַמִּלְחָמָה, אַךְ חַרְבּוֹ וְחֶבְלוֹ עוֹד עִמּוֹ יִשָּׂא – שְׁלָשְׁתָּם

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה נִשָּׂאָה, בֵּין מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל נִצָּבוּ, וְעַל כָּל

הָעָם מִשָּׁם נִשְׁקָפוּ…

וַיָּבֹא עֲמָלֵק – –

בִּשְׁרֵקַת סַעַר וּבְצִוְחַת תַּנִּים הִקְרִיב, נִגְלָה מֵאֵד הַבֹּקֶר.

הִסְתָּעֵר – וְעַל שַׁאֲגַת גְּבָרִים וְנַהַם הֲמוֹנָם יְלֵל נָשִׁים עַד

זְוָעָה יָרִיעַ:

“לֵק-לֵק-לֵק-לֵק!” – מֵרָחוֹק תַּאֲנִיָּה מַחֲרִידַת-נֶפֶשׁ תִּפְצַחְנָה.

“הָחֵל, יִשְׂרָאֵל, בְּשֵׁם יְיָ!” – נָתַן מֹשֶׁה קוֹל גָּדוֹל וָרָם

כִּמְשֹׁךְ הַיּוֹבֵל וַיָּרֶם מַטֵּהוּ.

“מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק!” – הִרְעִים כָּל הָעָם בְּעֹז, וְהֵרִיעוּ

הַחֲצוֹצְרוֹת –

וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה,

הֶחָלוּץ אַנְשֵׁי רֹמַח נוֹשְׂאֵי מָגֵן, מִמָּגִנֵּי מִצְרַיִם הַגְּדוֹלִים –

קִדֵּם בִּתְנוּפוֹת עֹז אֶת הָאוֹיֵב, הַמִּסְתָּעֵר נִכְחוֹ בְשִׁלְחֵי נְחֹשֶׁת

כְּפוּפִים כְּמַגָּל וּבִרְמָחִים אֲשֶׁר בְּצִיצִית צֶמֶר יִתְעוֹפָפוּ. עֲרֻמִּים-

חוּמִים, הָעֲמָלֵקִים, לַעֲבָרִים יְדַלְּגוּ, פֹּה וָשָׁם יִתְגָּרוּ, לְהָפִיץ אֶת

פְּנֵי הַמִּלְחָמָה אָנֶּה וָאָנָּה, – אַךְ כְּחוֹמָה בְצוּרָה חֵיל יִשְׂרָאֵל

בִּרְמָחָיו יַעֲמֹד אַף פָּעֹל יִפְעַל בָּם יַחַד כְּאִישׁ אֶחָד…

“אָכֵן”, יֹאמַר אָז אַהֲרֹן, “פִּי שְׁנַיִם חֵיל יִשְׂרָאֵל מֵעֲמָלֵק…”

וְחוּר בִּדְאָגָה יָנוּד רֹאשׁ: "וְלוּא הוֹצִיא יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם לַמֶּרְחָב,

וְלֹא הִקִּיף יִשְׂרָאֵל אֶת הָאוֹיֵב הַמְּעַט מִמֶּנּוּ?…" וּמֹשֶׁה אֲלֵיהֶם

יַעֲנֶה: "לְעָם אֲשֶׁר לֹא נִסָּה עוֹד עֲמוֹד בַּמִּלְחָמָה, הַמֶּרְחָב אַךְ

יָדַיִם לִמְנוּסָה יִתֵּן… אַךְ עַתָּה, יִשְׂרָאֵל עַל נַפְשׁוֹ יַעֲמֹד וּבִקְהָלוֹ

יִתְגַּבֵּר – וְלַיְיָ הַיְשׁוּעָה!" –

וְהִנֵּה יְהוֹשֻׁעַ בְּשִׁרְיוֹנוֹ (שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים חָזָק וּמְפֹאָר אֲשֶׁר

עָשָׂה לוֹ בְצַלְאֵל) עַל סוּסוֹ הַשָּׁחוֹר יִדְהַר, וְכִידוֹנוֹ הַגָּדוֹל בְּיָדוֹ –

וְהוּא כְקוֹל גְּבוּרוֹת יַצִּית, גְּדוּד אַחַר גְּדוּד יָעִיר וִירִיצוֹ, וּבִפְנֵי

הָאוֹיֵב יִסְתָּעֵר – וּמַכַּת כִּידוֹנוֹ תִּנְחַת וְלֹא תַחֲטִיא… וְהִנֵּה זֶה

חָלַף וַיִּסֹּב – וְלִפְנֵי הַגִּבְעָה יַעֲבֹר – –

“בְּשֵׁם יְיָ, יְהוֹשֻׁעַ! בְּשֵׁם יְיָ!” – לִקְרָאתוֹ מֹשֶׁה יִקְרָא

וְכַפָּיו הַשָּׁמַיְמָה.

“בְּשֵׁם יְיָ!” – מֵרָחוֹק קוֹל יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו כָּהֵד יַעֲנֶה, וַיָּנֶף

בַּכִּידוֹן –

“מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק!” – הֵרִיעוּ כְּרֶגַע הַפָּרָשִׁים וּלְכָל עֶבְרֵי

הַמַּעֲרָכָה יִתְרוֹצֵצוּ –

וְהִתְלַקְּחָה הַתִּגְרָה.

גָּבֹר תִּגְבַּר – וְהִנֵּה זֶה הֶחָלוּץ הָעֲמָלֵקִי לִתְרוּעַת יִשְׂרָאֵל

אָחוֹר יִסּוֹג…

אַךְ נָסוֹגוּ – וְהֵגִיחַ הָאוֹיֵב בְּמַחֲנֵה גְמַלִּים כָּבֵד. – בְּכָרִים

קַלִּים בְּצַעֲדֵי מִדּוֹת יָרוּצוּ וְרוֹכְבֵיהֶם בַּחֲנִיתוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל יַכּוּ.

“לֵק-לֵק-לֵק-לֵק!” – עִם הַגְּמַלִּים נָשִׁים, נוֹשְׂאוֹת כְּלֵי

בַעֲלֵיהֶן, עֲרֻמּוֹת תָּרֹצְנָה וְתִזְעַקְנָה. אַף הֵן בַּחֶרֶב תְּנוֹפֵפְנָה וּבַעֲנוֹת

זְוָעוֹת זוֹ עַל בַּעֲלֵיהֶן תְּעוֹרֵרְנָה; וּמִצִּרְחַת גְּבָרִים וְחִרְחוּר גְּמַלִּים

וּצְלִיל מְצִלּוֹתָם – צִוְחַת הַנָּשִׁים חַדָּה תְבַקֵּעַ. וְהַגְּמַלִּים כְּמִשְׁלַחַת

רָעָה אֶת רוֹכְבֵיהֶם קָדִימָה יִשְׂאוּ וְלֹא יִסּוֹגוּ, וְהַנָּשִׁים בַּעֲנוֹתָן –

אַחֲרֵיהֶם בַּמּוֹשְׁכוֹת תִּסָּחַבְנָה, תָּרֹצְנָה, תְּנוֹפֵפְנָה וּבְזַעֲמָן כְּחַיּוֹת

שַׁכּוּלוֹת תִּלְפֹּתְנָה, תִּשְׂרֹטְנָה, תִּשֹּׁכְנָה, וְהָאִישׁ מִגָּבְהוֹ לְכָל

הָעֲבָרִים יַחֲצֹב – –

אֶת הַמַּעֲרָכָה, מַעֲרֶכֶת יִשְׂרָאֵל בְּרַעַשׁ מִלְחָמָה יֶחֱצוּ –

וְהֵרִיעַ יְהוֹשֻׁעַ בַּחֲצוֹצְרָה – וְחֵיל יִשְׂרָאֵל, הֶחָלוּץ, יֵחָלֵק

לִשְׁנַיִם, חֶצְיוֹ יְמִינָה וְחֶצְיוֹ שְׂמֹאלָה יִסּוֹג…

“מֶה עָשָׂה וּמַה יַּעֲשֶׂה?!” קָרָא חוּר וַיִּרְעַד מִכַּעַס – "אֵיכָה

זֶה יִתֵּן לָאוֹיֵב כִּי יִפְרֹץ בְּקֶרֶב הַמַּעֲרָכָה וְהִיא רַבָּה מִמֶּנּוּ?"

“אֲהָהּ!” קָרָא אַהֲרֹן גַּם הוּא – "בָּקַע בִּן-נוּן אֶת הָעָם

כַּאֲשֶׁר נִבְקַע מִפָּנֵינוּ הַיָּם!"

לְמַעַן יָשׁוּב וִיכַס אֶת חֵיל הָאוֹיֵב!" – עָנָה מֹשֶׁה בְּעֹז

וַיָּשָׁב וְיִפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמַיְמָה וַיִּקְרָא בְּכֹחַ: "עַתָּה – קוּמָה, יְיָ,

וְהוֹשַׁע!"

וְאַף אָמְנָם כִּפְרֹץ הָרַגְלִים אַחֲרֵי הָרוֹכְבִים אֶל תּוֹךְ

הַמַּעֲרָכָה, הֵרִיעָה הַחֲצוֹצְרָה שֵׁנִית – וּמַעֲרֶכֶת יִשְׂרָאֵל מִשְּׁנֵי

עֲבָרֶיהָ שָׁבָה קָרְבָה וַתְּכַס אֶת הָאוֹיֵב –

וְהַמִּלְחָמָה בְּכָל תָּקְפָּהּ וְזַעֲמָהּ הָרְתָּחָה!

מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו הָאוֹיֵב נִלְחָץ; אַךְ הָעֲמָלֵקִים בְּמַר כַּעֲסָם

כִּזְאֵבִים לְעֶבְרֵיהֶם יִטְרֹפוּ, כִּנְחָשִׁים מְהִירִים יֵחָלְצוּ, יִלְפְּתוּ

וְיִתְפַּתָּלוּ… וִיהוֹשֻׁעַ עַל סוּסוֹ פַּעַם מִזֶּה וּפַעַם מִזֶּה עַל הָאוֹיֵב

אֶת גְּדוּדֵי יִשְׂרָאֵל יִדְחַק, יָעִיר וְיָרִיעַ, וּבַאֲשֶׁר יִכְבַּד הָאוֹיֵב

שָׁמָּה אֶת סוּסוֹ הָעַז יַרְעִישׁ וְכִידוֹנוֹ כַבָּרָק יְעוֹפֵף, יַכֶּה בָאוֹיֵב

וְיִמְחַץ – – וְהִנֵּה שִׁסֵּף אֶת רֹאשׁ הַגַּמָּלִים, הַמְּפַקֵּד עֲלֵיהֶם,

וַיַּפֵּל גּוּפָתוֹ בֵּין עֲדַת רַגְלִים וְנָשִׁים…

“לֵק-לֵק-לֵק-לֵק!” – –

הַמִּלְחָמָה בַּחֲמַת נָקָם שָׁם נִגְרְשָׁה נֶחֱמָרָה – וִיהוֹשֻׁעַ הִנֵּה

זֶה אֶל הָעֵבֶר הַשֵּׁנִי עַל אַבִּירוֹ בִּתְרוּעָה יִנָּשֵׂא…

וָחֳמָרִים חֳמָרִים יְסֻבְּכוּ וְיִסְתַּכְסָכוּ… גַּלֵּי אָדָם יֶחֱמָרוּ

יִרְגָּשׁוּ – וּמֹשֶׁה כַּפָּיו הַפְּרוּשׂוֹת כְּכַנְפֵי הַצִּפּוֹר תִּרְעַדְנָה, קוֹלוֹ

אֶל יְיָ זָעֹק יִזְעַק, וְעֵינָיו בְּעַמּוֹ – זֶה הָעָם אֲשֶׁר לֹא נִסָּה

עוֹד מִלְחָמָה וְהוּא חוֹצֵב כָּעֵת בַּקְרָב כְּחֹם הַיּוֹם – הַיּוֹם הַבּוֹעֵר…

רוֹגֶשֶׁת גּוֹלֶשֶׁת הַמִּלְחָמָה עַל כָּל סְבִיבָהּ… הִבְקִיעַ הָאוֹיֵב

אֶת הֶחָלוּץ, יַעֲבֹר וְלִקְרַאת הַמַּעֲרָכָה הַשְּׁנִיָּה יָרוּץ בִּתְרוּעָה…

יָרוּצוּ – וַעֲלֵיהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי קֶלַע מֵעֶבְרֵי הֶהָרִים יָעוּפוּ…

וְהִנֵּה זֶה גַם שָׁם, בַּמַּעֲרָכָה אֲשֶׁר מֵאַחֲרֵי הֶחָלוּץ, נֶאֱחַז הַקְּרָב

בְּסַעֲרַת חֵמָה וְשַׁאֲגַת-אֵימִים. בְּאַלְפֵי קוֹל תִּרְעַשׁ, וְהֶחָלוּץ אַף

הוּא לְקוֹל הַתְּרוּעָה נֶחְפָּז שָׁמָּה – –

“הִשְׂכִּיל יְהוֹשֻׁעַ, הִשְׂכִּיל!”

“הָאוֹיֵב מִכָּל עֲבָרָיו עַתָּה יֻכֶּה!”

– קָרְאוּ חוּר וְאַהֲרֹן יָחַד. –

אַךְ הָאוֹיֵב בְּעֻזּוֹ לְכָל עֲבָרָיו גַּם הַכֵּה יַכֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל יַחְצֹב…

וְהַשֶּׁמֶשׁ מִלֶּב הַשָּׁמַיִם בְּאִשּׁוֹ יִבְעַר, הַמִּדְבָּר כֻּלּוֹ עַל סְלָעָיו

כִּיְקוֹד יִיקַד – וְהַנִּלְחָמִים בְּזֵעָה וּבְדַם הַנֶּפֶשׁ יִתְרֶחָצוּ…

מִתְאַבְּקִים, קוֹפְצִים, לוֹפְתִים, מְדַלְּגִּים, נוֹפְלִים, כּוֹרְעִים, נִמְלָטִים,

וְרוֹדְפִים… אַלְפֵי יָדַיִם מַכּוֹת, חוֹטְבוֹת, דּוֹקְרוֹת, מְנוֹפְפוֹת –

וְנוֹפְלִים, נוֹפְלִים אֲנָשִׁים, נִקְרָעִים, מְטֹרָפִים וּנְבוֹסִים חֲלָלִים

אָרְצָה, וְהַחוֹל הַלּוֹהֵט אֶת שֶׁטֶף דְּמֵיהֶם בָּלֹעַ יִבְלָע – – אֲהָהּ!

אֵיךְ יִקְדְּחוּ הַפְּצָעִים בִּבְשַׂר הָאָדָם עָתָּה! מַה נּוֹרָא כְּאֵב

הָעֶצֶם הַנִּשְׁבָּרֶת! נִמְלָט הָאֶחָד – וְאֶת מֵעֵי בִּטְנוֹ בְּיָדָיו

יִשָּׂא… נָפָל… וּמַה קָּשָׁה נִשְׁמַת הַמָּחוּץ אֲשֶׁר לְרַגְלֵי הַגִּבְעָה

בְּדָמוֹ יִתְבּוֹסֵס וְהוּא בַּצָּמָא וּבַכְּאֵב יִבְעַר!… מֹשֶׁה לַשָּׁמַיִם כַּפָּיו

יִשָּׂא, לָאֵל בִּתְפִלָּה יִזְעַק קוֹלוֹ, וְעֵינָיו בְּעַמּוֹ – עַמּוֹ אֲשֶׁר כָּל

חַיֵּי רוּחוֹ בוֹ – – כָּל פֶּצַע כָּל מַחַץ בְּיִשְׂרָאֵל, מֹשֶׁה, כִּבְנַפְשׁוֹ

הוּא יְחוּשׁוֹ, וּבְלִבּוֹ, הַלֵּב הַגָּדוֹל בָּאָדָם – כַּמָּה מַכְאוֹבוֹת יֶחְמְרוּ

עַתָּה בוֹ!…

וְאַהֲרֹן וְחוּר, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד, עִמּוֹ בְּחֶרְדַת חֶמְלָה

וּנְקָמָה יַחַד יִרְעָדוּ…

הֲזֶהוּ “אֲסַפְסוּף הָעֲבָדִים” אֲשֶׁר מִמִּצְרַיִם? – אָכֵן, אַךְ

קִנְאַת יְיָ צְבָאוֹת הָיְתָה בוֹ לְרוּחַ גְּבוּרָה אֲשֶׁר כָּזֹאת!…

“לֵק-לֵק-לֵק-לֵק!” – תִּצְוַחְנָה הָעֲמָלֵקִיּוֹת הַנִּזְעָמוֹת "חֲזַק

וֶאֱמַץ!" – קוֹל יְהוֹשֻׁעַ כַּחֲצוֹצְרָה יָרִיעַ, וּגְדוּד לִגְדוּד כִּבְקוֹל רַעַם

יַעֲנֶה “מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק!” – וּגְדוּד אַחַר גְּדוּד אֶת נַפְשָׁם

מִנֶּגֶד אֶל סוּפַת הַמִּלְחָמָה יַשְׁלִיכוּ. בְּאֵשׁ קִנְאָתָם פַּחַד כָּל

מָוֶת לֹא יַפְחִידֵם עוֹד…

“בָּנַי, בָּנַי, בָּנַי!” נֶאֱנַק מֹשֶׁה, כַּהֲרִימוֹ מַטֵּהוּ צָפוֹנָה

---

וַיִּצְנַח פֶתַע עַל הַצוּר אֲשֶׁר תַּחְתָּיו, וְרֹאשׁוֹ הַכַּבִּיר עַל שְׁתֵּי

יָדָיו נָפָל…

הִפְנוּ אַהֲרֹן וְחוּר, הִתְבּוֹנָנוּ. הִקְשִׁיבוּ, וַיִּסְפְּקוּ כַפֵּיהֶם בִּצְעָקָה:

צָפוֹנָה בַּגַּיְא, מִמְּקוֹם הַמַּחֲנֶה, מְקוֹם הַנָּשִׁים וְהַטָּף, – מִשָּׁם

קוֹל תְּרוּעַת מִלְחָמָה וַעֲנוֹת יְלָלָה יַחַד יַעֲנוּ!

הֲגַם שָׁם הָאוֹיֵב? וְאֵיכָה בָא שָׁמָּה?…

וְהִנֵּה זֶה יְהוֹשֻׁעַ מִקְצֵה הַנֶּגֶב יִדְהַר, צָפוֹנָה יְמַהֵר, לַאֲשֶׁר

הֶרְאָה מַטֵּה מֹשֶׁה… לִפְנֵי הַגִּבְעָה בָא וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו אֶל מֹשֶׁה

בִצְעָקָה: “הַעְתִּירָה לַיְיָ, אִישׁ הָאֱלֹהִים! אֶת כַּפֶּיךָ עָלֵינוּ פְרֹשׂ!”

“אֶל הַמַּחֲנֶה אַתָּה – וּפֹה מִי יְפַקֵּד?”

“נַחְשׁוֹן וְאוּרִי עַד שׁוּבִי!”

“לֵךְ וְשׁוּב בְּשֵׁם יְיָ!”

“וְשָׂא כַּפֶּיךָ, כִּי הֵן נִסֵּנוּ!”

“יְיָ נִסִּי!” – קָרָא מֹשֶׁה וְכַפָּיו וְעֵינָיו לַמָּרוֹם, וְיִקְפָּא

כֵן עַל מַצָּבוֹ כִּנְצִיב אָבֶן…

וִיהוֹשֻׁעַ תָּקַע בַּשּׁוֹפָר, וְהִנֵּה “בְּחֻרֵי מֹשֶׁה” אַחֲרָיו צָפוֹנָה

יָרוּצוּ – לַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם גְּדוּד שׁוֹסִים מִבֵּין הֶהָרִים בָּא; כִּי

בַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר רַק הֵמָּה, שׁוֹכְנֵי הַמִּדְבָּר, יְדָעוּהוּ, – עַל הַמַּחֲנֶה

הֵגִיחוּ וְאֶל בֵּין הָאֳהָלִים לַהֶרֶג וְלָבַז פָּרָצוּ.

“חֲזַק וֶאֱמַץ! חֲזַק וֶאֱמַץ!” – מֵעֶבְרֵי הַמַּעֲרָכָה נַחְשׁוֹן

וְאוּרִי יָעִירוּ וּלְנֹכַח מֹשֶׁה, הַנִּצָּב פְּרוּשׂ יָדַיִם, יוֹרוּ לָעָם וְיִקְרָאוּ:

“בְּשֵׁם יְיָ! בְּשֵׁם יְיָ!”

“מִלְחָמָה לַיְיָ בַּעֲמָלֵק!!” – וּבְאֵשׁ חֲדָשָׁה הַמִּלְחָמָה הִתְלַקָּחָה.

מִתְפָּרְצִים גַּמָּלִים; אֵלֶּה גַּם אֶת הַמַּעֲרָכָה הַשְּׁנִיָּה הִבְקִיעוּ

וְעָבָרוּ וְאֶל מֵצַר הַגַּיְא יָרוּצוּ, צָפוֹנָה, אֶל הַמַּחֲנֶה, אֶל הַמַּחֲנֶה

אֲשֶׁר שָׁם הַבִּזָּה וּמִשָּׁם הַשְּׁאָגָה וְהַיְלָלָה בָּאָה… בְּצַעֲדֵי מִדּוֹת

יָרוּצוּ הַגְּמַלִּים וְאַחֲרֵיהֶם הַנָּשִׁים רָצוֹת, בִּילֵל זְוָעָה תִצְוַחְנָה:

“לֵק-לֵק-לֵק-לֵק!…” וַיָּרִיעוּ הֶהָרִים – וְחִצִּים וְאַבְנֵי קֶלַע

מִצַּלְעוֹתָם עַל הַגְּמַלִּים מִשְּׁנֵי הָעֲבָרִים עוֹפֵפוּ… בְּרַד חִצִּים

וְאַבְנֵי מָוֶת מִיַּד הַקַּשָּׁתִים וְהַקַּלָּעִים, אֲשֶׁר שָׁם לָרֹב. גָּבַר

הַבָּרָד! חֲלָלִים בָּעֵמֶק יַפִּיל… וְקוֹל הַנָּשִׁים נִדְמֹה נִדְמָה. –

מְרוּצַת מְבוּכָה בַגַּיְא, – נִפְזָרִים הַגְּמַלִּים; קוֹפְצִים הָרוֹכְבִים

מֵעַל בִּכְרֵיהֶם, בִּידֵיהֶם אֶת בְּהֶמְתָּם יִדְקָרוּ, – וְהֵם וּנְשֵׁיהֶם

יַחַד בְּרֶגֶל יָנוּסוּ, –

נָסוּ אֶל הַמִּשְׁעוֹל הַנִּסְתָּר, אֲשֶׁר דֶּרֶךְ בּוֹ הַשּׁוֹסִים אֶל

הַמַּחֲנֶה הִתְגַּנְּבוּ – נָסוּ וַיִּמָּלֵטוּ…

וּבַמַּעֲרָכָה עוֹד תַּחֲצֹב הַמִּלְחָמָה וְלֹא תֶחְדַּל.

וּמֹשֶׁה עוֹדֶנּוּ נִצָּב וּפָנָיו וְיָדָיו הַשָּׁמַיְמָה…

“יְהוֹשֻׁעַ בָּא!” קָרָא אַהֲרֹן.

יְהוֹשֻׁעַ לְבַדּוֹ עַל סוּסוֹ אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה יִדְהַר.

“מַה בַּמַּחֲנֶה?” –

לִפְנֵי מֹשֶׁה יְהוֹשֻׁעַ נִצַּב וּדְבָרוֹ יַגִּיד:

"עַבְדְּךָ אָבִי הֵנִיס מִשָּׁם אֶת הַשּׁוֹסִים – וְהֵמָּה הַגְּדוּד אֲשֶׁר

קָרָה אֶת הַנֶּחֱשָׁלִים בַּדָּרֶךְ. כָּבְדָה שָׁם הַמִּלְחָמָה, אַךְ לֹא

אָרְכָה. וְאֵלֶּה אֲשֶׁר בֵּין הָאֹהָלִים פָּרָצוּ, בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה

---

עַד אֶחָד שָׁם כָּעֵת יִפְּלוּ חֲלָלִים. נָשִׁים גַּם הֵן בְּעֵצִים וּבָאֲבָנִים

סַבּוּ עֲלֵיהֶם… אֲדֹנִי מֹשֶׁה! גְּבוּרַת קְנָאוֹת כָּזֹאת לֹא

פִלַּלְתִּי רְאוֹת בְּעַמֶּךָ!"

“עוֹד רָאֹה תִרְאֶה, בְּנִי, מָה הָעָם הַזֶּה עִם אֱלֹהָיו!…”

עָנָהוּ מֹשֶׁה וְיִשָּׁעֵן כִּמְעַט עַל הַצּוּר כִּי עָיֵף.

“אַךְ עַל אֶחָד חָרָה לִי כִּי לֹא הִשִּׂיגַתְהוּ יָדִי”, יְדַבֵּר

יְהוֹשֻׁעַ עוֹד, – אַךְ כָּעֵת עֵינָיו לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְעַל סְבִיבָהּ

תִּצְפֶּינָה – "רֹאשׁ הַשּׁוֹסִים, קְצוּץ-הָאַף אֲשֶׁר נִקְרָה לְפָנֵינוּ

בְדָפְקָה, עַתָּה בַמַּחֲנֶה מְצָאתִיו – וְהוּא מִבֵּין רַגְלֵי סוּסִי נִמְלַט,

וְלֹא נָקַמְתִּי אֶת דְּמֵי עַמִּינָדָב וּדְמֵי טָפַת דּוֹדָתִי… מִפָּנַי

נִמְלַט – וְאֶל אָבִי הִתְגַּנֵּב וְעָלָיו מָשַׁךְ קַשְׁתּוֹ; וַיִּתְפְּשׂוֹ נֻתֶּרְבָּי

מֵאָחוֹר – אַךְ כְּרֶגַע הִפְנָה הַשֵּׁד וּבִגְרוֹן נֻתֶּרְבָּי אֶת חִצּוֹ תָקַע,

וְהוּא אֵינֶנּוּ… שָׁחוּט נָפַל הָעֶבֶד הַנֶּאֱמָן נֻתֶּרְבָּי… כְּדֶבֶר הִתְהַלֵּךְ

קְצוּץ-הָאַף הַלָּזֶה, וְעַל כָּל אֲשֶׁר הִכָּה קָרָא: 'אַךְ לֹא אוֹתְךָ

---

אַחֵר בִּקַּשְׁתִּי!'… וְהִנֵּה זֶה נֶעְלַם".

"הוּא עוֹדוֹ מְבַקֵּשׁ, וְגַם הִמָּצֵא יִמָּצֵא עוֹד… " אָמַר מֹשֶׁה

כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ, בְּהַבִּיטוֹ לַמֶּרְחָק בַּאֲשֶׁר עֵינֵי יְהוֹשֻׁעַ תִּצְפֶּינָה.

וְהִנֵּה זֶה הִפְנָה יְהוֹשֻׁעַ, עָלָה בְּרֹאשׁ גָּב וַיַּעֲמֹד שָׁם, עָמֹד

וְהִתְבּוֹנֵן עוֹד, וּלְרַגְלָיו אַהֲרֹן וְחוּר נִצְּבוּ גַם הֵם – וּמֹשֶׁה לְבַדּוֹ עוֹד

מִמְּקוֹמוֹ יִצֶף. – נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ מֵעֲרָבָה, וַעֲמָלֵק עוֹד רַב כֹּחוֹ.

כְּיָתֵד נִתְקַע הָאוֹיֵב בְּלֵב הַמַּעֲרָכָה, וְצָפוֹנָה, אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל

יִתְחַזֵּק לַחְצֹב דֶּרֶךְ לוֹ. – וְעֵין יְהוֹשֻׁעַ מֵרָחוֹק תִּבְחַן, כִּי עַתָּה

רְאָיָה וַאֲנָשָׁיו בַּקְּרָב לִקְרַאת הָאוֹיֵב יִתְאַמֵּץ, בְּפִנַּת הַצָּפוֹן

עַל שְׁאָר הַגַּמָּלִים יַעֲרֹךְ שָׁם וּבִרְמָחָיו יַעַצְרֵם…

“בִּן-נוּן!” חָרַד אַהֲרֹן וַיִּקְרָא, "הֲלֹא תוֹרִיד כָּעֵת אֶת הַקַּשָּתִים

וְהַקַּלָּעִים מִן הָהָר, לְמַעַן חַזֵּק אֶת הַמַּעֲרָכָה בִמְקוֹמָהּ, פֶּן יִפְרֹץ

הָאוֹיֵב?…"

“טוֹבָה הָעֵצָה!” עָנָה חוּר, "עוֹד מַאֲמָץ אֶחָד עַז –

וְגָבַר יִשְׂרָאֵל?… "

אוּלָם יְהוֹשֻׁעַ בְּדִמְמַת הַדְּאָגָה אַךְ הֵנִיד רֹאשׁ, כִּי לֹא כֵן…

וּפִתְאֹם חָוַר – וּמִמְּקוֹמוֹ לָחַשׁ חִישׁ אֶל חוּר בִּקְרֹץ עַיִן יָמִינָה:

“חֶבְלְךָ אֶל בֵּין שְׁנֵי הַסְּלָעִים הַטֵּל חִישׁ!” – – וּבִיעָף שָׁרַק

הַחֶבֶל כְּנָחָשׁ (וְאַחֲרָיו נָפַל חוּר, כִּי לֹא יָכֹל עֲמוֹד) וְנִפְתַּל

קָצֵהוּ וַיֵּאָחֵז – אָחֹז בַּיָּד וּבָרֹמַח, אֲשֶׁר מִן הַמַּאֲרָב אֶל מוּל מֹשֶׁה

כּונְנוֹ – מוּל מֹשֶׁה!… וְאֵי יְהוֹשֻׁעַ?! –

הוּא בִמְרוּצָתוֹ, הִנֵּה זֶה הִכָּה כִידוֹנוֹ בְגַב הָאוֹרֵב, אֲשֶׁר

נִשְׁמַט חִישׁ מִן הַחֶבֶל וַיִּתְגַּנֵּב עַל אַרְבַּע, לִבְרֹחַ בַּסֵּתֶר – וּבַמַּכָּה

הָאַחַת נָפַל עַל פָּנָיו – קְצוּץ-הָאַף! – –

בֵּין הַקּוֹצִים נָפַל – וְהוּא תָקוּעַ לָאָרֶץ, כִּי יָצָא הַכִּידוֹן מִלִּבּוֹ…

מְפַרְפֵּר נָשָׂא עוֹד הֶחָלָל אֶת פָּנָיו הַנַּעֲוִים לִקְרַאת מֹשֶׁה

וַיַחֲרֹק שֵׁן בְּנַהֲמַת גָּרוֹן… וּמֹשֶׁה כְגִשְׁתּוֹ, אַךְ הִבִּיט רֶגַע דּוּמָם

בּוֹ – וַיִּפֶן מִמֶּנּוּ וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ – –

“הָלְאָה!” קָרָא יְהוֹשֻׁעַ בִּבְעֹט רַגְלוֹ בִקְצוּץ-הָאָף – "אַל

תְּטַמֵּא נִבְלָתְךָ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה!" –

וְיִתְגַּלְגַּל הֶחָלָל כָּאֶבֶן וּמֵרֹאשׁ הַגִּבְעָה נָפָל – –

וְאַהֲרֹן וְחוּר כּוֹרְעִים דּוּמָם וְעֵינֵיהֶם בְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר עָמַד כְּבָר

נְשׂוּא כַפַּיִם וְעֵינַיִם לַמָּרוֹם…

עָמַד – וְיֵעוֹר פֶּתַע בִּזְעָקָה: “לְמִלְחֶמֶת יְיָ, יְהוֹשֻׁעַ!!” – –

וִיהוֹשֻׁעַ זֶה דוֹהֵר עַל סוּסוֹ, לִקְרַאת הָרוֹבִים וְהַ�