בְּאַלְפֵי קוֹלוֹת דִּבַּרְתָּ,

אֱלֹהַי,

רִבֹּאוֹת קוֹלוֹת עָנוּךָ.

אֶחָד

קוֹלְךָ עַל מַיִם

בְּשָׂדוֹת כּוֹרְעִים מֵחֹרֶב – –

בְּמַרְאוֹת רַבִּים נִגְלֵיתָ,

אֱלֹהַי,

שִׁפְעַת מַרְאוֹת גִּלּוּךָ.

אַךְ אֵי נִמְצֵאתָ עוֹד

כִּבְצֵל עָב קַל עַל פְּנֵי הָרַי

לוֹהֲטֵי-בַּלֹּבֶן!

בְּאַלְפֵי דְמֻיּוֹת חַיִיתָ,

אֱלֹהַי,

אֵין-קֵץ דְּמֻיּוֹת חָיוּךָ!

אַךְ מָה אַתָּה עוֹד

כְּעֵץ עוֹלֶה פֹּה

בְּאַרְצִי קוֹרֵאת מִטֶּרֶשׁ! – –

תש"א