יֵשׁ מֵאוֹר הַיָּרֵחַ בַּיּוֹם לַזֵּיתִים.
זִקְנֵי הֶהָרִים, קַלּוּ פֹּה בַּמִּישׁוֹר,
הָיוּ כְּחוֹלְמִים שׁוֹכְנֵי-הַסְּלָעִים.
לִי מֵהֶם נְדוּדֵי-גְוָנִים בָּעִתִּים:
הַעֲרֵב בַּמַּרְגּוֹעַ, בָּרוּחַ לִזְהֹר,
וּבְכֹבֶד-הָגוּת שְׂאֵת בִּרְכַּת-אֱלֹהִים.
עִם בְּרוֹשִׁים פֹּה אֶגְדַּל: חֲבוּרַת-מְקֻבָּלִים
דְּבֵקֵי-אֲדָמָה, עֵינָם – לָרְקִיעִים
וְנַפְשָׁם הִיא יוֹצֵאת בִּנְקֻדָּה, בְּאַחַת.
אֶחָד בְּפִיהֶם נִגּוּן-אוֹר-וּצְלָלִים,
לֹא יִשְׁעוּ לַזְּמִירוֹת הָרוּחוֹת מְבִיאִים –
אָבוֹא בִּשְׁתִיקוֹת סַגְפָנִים וְאֵחַד.
בְּדוּדָה וּתְמוּהָה (בְּרַק-יְאוֹר בַּקָּדִים)
מִן הָרַחַק עוֹלָה, עַל פְּנֵי צַמָּרוֹת,
שְׂדֵרַת-צַפְצָפוֹת…
מַה לָךְ, נְבוֹכָה? חֲלוֹמוֹת רוֹעֲדִים?
עֲנָנִים מִצָּפוֹן עֲבָרוּךְ, נְהָרוֹת?
נָאוֹת הַשְּׂדֵרוֹת – לִי יָפִית בַּיָּפוֹת!
כסלו תש"ב