הַכּוֹכָב צוֹפֶה בַּכְּבִישׁ:
לָמָּה כֹּה בּוֹשֵׁשׁ הָאִישׁ!
בּוֹא מִגַּיְא, מֵהָר רְדָה,
לַפְּגִישָׁה, לַיְעוּדָה!
בָּא הָאִישׁ יְגַע-דְּרָכָיו
וּפָנָיו אֶל הַכּוֹכָב.
“רֵעַ לִי הֱיֶה, חָבֵר” –
שְׂפַת-אוֹרוֹת כּוֹכָב דּוֹבֵר.
– מֵעִמְקִי אָבוֹא מִשּׁוּט –
מֵרֵעוּת מַה עוֹד פָּשׁוּט?
הִיא כַּלֶּחֶם וְכַדָּם.
“וּמֻפְלֵאת כְּמוֹ אָדָם”.
– שׁוּר: עֵינַיִם בַּחַלּוֹן.
“זְכֹר נְתִיב-הָאוֹר הֲלֹם”.
– יֵשׁ אִשָּׁה, תִּינוֹק חָמוּד.
“דַּע לִחְיוֹת וְגַם לָמוּת”.
שָׁם בָּעֵמֶק עַל הַכְּבִישׁ
נִדְבָּרִים כּוֹכָב וָאִישׁ.
טבת תש"ג