אִילָן בֶּחָצֵר יְחִידִי מְלַבְלֵב.

פִּסַּת אֲדָמָה בַּפִּנָּה עוֹד מַשְׁחֶרֶת.

הָהּ, מִי נְעָטֲךָ, עֲצוּב-עַיִן-וָלֵב,

לָשֵׂאת כִּתְפִלָּה לַמָּרוֹם הַצַּמֶּרֶת.

שְׁאֵרִית אֲדָמָה כִּסָּה הָאַסְפַלְט,

פְּלֵטַת-הַחַמָּה הַחוֹמוֹת הֵן הִסְתִּירוּ.

הִתְעַקַּשְׁתָּ אַתָּה וַתִּצְמַח וַתִּגְדַּל,

צִבּוּר עֳפָאֶיך לָאוֹר הֶעְתִּירוּ.

אַתָּה הַקַּשּׁוּב… הֵן תִּזְכֹּר הַנִּגּוּן:

“אַלְטֶע בְּרוֹיט” – הוּא נִמְשָׁךְ וּמַקְדִּיר כָּעֲנֶנֶת.

אַתָּה הַיּוֹדֵעַ, כִּי בְּ“האַנְדעֶל” עָגוּם

נַפְשְׁךָ גַּם נַפְשִׁי הָיְתָה מִתְחַנֶּנֶת.

כֹּה חָיִיתָ לְבַד שָׁנִים עַל שָׁנִים,

עַד בָּאנוּ אֲנַחְנוּ לִדְזֵילְנָה בְּצֶוֶת,

בְּחַלּוֹנֵנוּ עָלִיתָ, הָהּ, בֶּן-יְגוֹנִים,

וַתַּבֵּט מַחֲרִישׁ – וְעָמְקָה הָעַצֶּבֶת.

כִּי שִׁיר הָיָה לָנוּ וְלֵב מִתְרוֹנֵן

וְנַפְשֵׁנוּ מֵעַל הַחוֹמוֹת אָז הִרְקִיעָה.

וּבִקְטֹן עַלְעָלֶיךָ עָנִיתָ: "אָמֵן,

קָחוּנִי, רֵעִים – גַּם יַחַד נַגְבִּיהַּ!"

כְּנֵסִיָּה שֶׁמִּמּוּל – הֲתִזְכֹּר? הֲתִזְכֹּר

צְלָבָהּ הַמַּזְהִיב? צִלְצוּל פַּעֲמוֹנֶיהָ?

הֵם לָנוּ הָפְכוּ אֶת הָאוֹר לְמָגוֹר,

וּבְבוֹא שִׁירָתֵנוּ, הֵם הִלְבִּינוּ פָּנֶיהָ.

וְאַתָּה עוֹד זוֹכֵר אֶת הַהוּא, הַשָּׁכֵן,

הַ“פַּוְיַק” הַמְכֻדָּן, זֶה רַב-הָעֵינָיִם.

הָאֵם בַּסּוּדָר מְיַחֶלֶת לַבֵּן:

גְּדוֹלָה אַהֲבָה – אַךְ מִמֶּנָּה הַחַיִץ!

בְּמַחֲבוֹא שְׁעָרִים – הִנֵּה רֹאשׁ שָׁם הוּנַף;

אֶל מֵעֵבֶר לַגֶּדֶר בַּת-קוֹל מְנַהֶמֶת:

אוּלַי מֵאֶשְׁנָב עוֹד מַבָּט יְגֻנָּב,

אוּלַי יֻתַּן אוֹת, אוּלַי יָבוֹא רֶמֶז?

וְאַתָּה עוֹד זוֹכֵר… אִם שָׁכַחְתָּ – אֶזְכֹּר:

אַתָּה בִּי נָטוּעַ בְּנוֹף וּבְשֹׁרֶשׁ.

וְאוּלַי יַד סוּפָה הָיְתָה בָּךְ לַעֲקֹר –

הַיָּד שֶׁשֻּׁלְּחָה בַּיַעַר, בַּחֹרֶשׁ.

רְאֵנִי, שֶׁאֲנִי בָּאֲפֵל אֶעֱמֹד,

וְאֶלֶף עֵינַי פְּקוּחוֹת רַק אֵלֶיךָ.

מִכָּל שֶׁיָּקְרוּ לִי נוֹתְרוּ אַךְ שֵׁמוֹת.

קוֹל עוֹנֶה כְּמַפֹּלֶת. אֵימָתוֹ מְהַלֶּכֶת.

אַתָּה כֹּה הִפְלֵאתָ לַבְלֵב יְחִידִי,

פִּסַּת אֲדָמָה כָּל עוֹד הִיא מַשְׁחֶרֶת.

גָּבַהְתָּ מְאֹד, אִילָן יְהוּדִי!

דְּקָלַי וּבְרוֹשַׁי מַרְכִּינִים הַצַּמֶּרֶת – –

כ“ז אייר תש”ג