לְמִי אוֹצְרוֹת קֹרַח
וּלְמִי עֶשֶׂר מַכּוֹת
וְלִי שֶׁבַע בָּנוֹת
אֲרֻכּוֹת וְדַקּוֹת.
הָאַחַת הִיא גְרוּשָׁהעֱגוּנָה מִשְׁנֶהָ,
הַשְּׁלִישִׁית אַלְמָנָה
וּכְרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.
הָרְבִיעִית בּוֹגֶרֶת,הַחֲמִשִּׁית יְרוֹקָה,
הַשִּׁשִּׁית מֵינֶקֶת
בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה.
וְהַשְּׁבִיעִית מֻפְקֶרֶתוּמוּטָב שֶׁתָּמוּת –
וְטַעֲמָן שֶׁל כֻּלָּן
כְּרִיר הַחַלָּמוּת.
שיר עם, נוסח ב‘, כתב-יד. נדפס ב“כנסת” א’, תרצ"ו, עמ' 24