אִמְרוּ, כִּי הָיָה זֶה סִפּוּר שֶׁל בַּדִּים.

אִמְרוּ: לַהֲדָ"ם

בְּיָדִי תִּינוֹקִי. פְּעוּטִי בּידִי.

בַּכְיָן וְחַיְכָן וְאַכְלָן וְאָדָם.

הַאֲנִי הִתְיָצַּבְתִּי מוּל הַהוּא שֶׁקָּרַב עַד הֲלוֹם

וּבְיָדוֹ הַחֶרְמֵשׁ – –

“לֹא אֶתֵּן! לּא אֶתֵּן! לֹא תִּפְרֹץ הַחַלוֹן!” –

וּבְיָדִי – אֶצְבָּעוֹת רַק חָמֵשׁ.

אִמְרוּ: שֹאִי בְּנֵךְ! הָיָה זֶה סִפּוּר שֶׁל בַּדִּים.

אִמָא, חַיְכִי: חֲלוֹם רָע – –

זֶה אַתָּה, תִּינוֹקִי, זֶה אַתָּה, בְּיָדִי.

וּמְאוּם לֹא קָרָה לָךְ, מְאוּם לֹא קָרָה – –

תשי"ב