בְּבַת-גַּלִּים, לְחוֹף שָׁקֵט,
כִּבְשָׂה פוֹעָה. וְאֵין נוֹקֵד.
לֹא דִיר, וְלֹא אֵבוּס לָהּ,
וְגֶשֶׁם רַד יָבוּז לָהּ.
אֵיכָה, כִּבְשָׂה, אֶל בֵּין חוֹלִים
הֻדַּחְתְּ, אֵיכָה אֶל חוֹל גַּלִּים?
וּמִי לָעֵץ, עַל שְׂפַת
הַיָּם, רַגְלֵךְ כָּפַת?
– פְּעִי-וּגְעִי. הֲלֹא תֵדַע:
לֹא לְבַדִּי פֹה עֲקוּדָה.
הַבֵּן, בִּנְךָ… שָׁם בַּחַלּוֹן…
אֵלָיו אֶקְרַב, אֶשָׂא שָׁלוֹם.
מִן הַשָׂדֶה, מִן הָאֲפָר,
מֵחַרְצִיּוֹת, מִפֶּרֶג-בָּר,
צַמְרִי לוֹ, חֲלָבִי,
הֲלֹא יֵצֵא, יִקְרָא:“אָבִי!”
– מִצֶּמֶר חַם, כִּבְשָׂה, קוֹלֵךְ,
מַחֶבֶל לְרַגְלֵךְ הוֹלֵךְ,
אַךְ הִגָּלִּי, עֲלִי אֵלָיו:
מְתוֹקוֹת עֵינַיִךְ מֵחָלָב – –
תשי"ג