לי. צ.
א 🔗
הָלַכְתִּי אֶל חַיַּי בְַּגן גָּדוֹל, סַקְרָן צְמִיחוֹת וְשַׁלָּכוֹת.
פָּגְשָׁה אוֹתִי בַּת-קוֹל.
תַּרְתִּי אַחֲרֶיהָ הַמְנַהֶמֶת –
אַךְ לֹא מָצָאתִי הַחֻרְבָּה.
נִגַּפְתִּי שָׁם בָּאֶבֶן.
אָמְרָה אֵלַי בְּרֹךְ:
לֹא הִכַּרְתַּנִי, בְּנִי – מִן הַמַּסָּד אֲנִי.
נִתְלַשְׁנוּ מִמַּסַּד בֵּית-אַבָּא-אִמָּא. אַחַת-אַחַת.
וְאַךְ אֲנִי אָבַדְתִּי בַּדֶּרֶךְ.
סְלַח, כִּי בִּי נִגַּפְתָּ.
שָׂמֵחַ לְבָבִי בְּךָ, לֵב אֶבֶן.
– וְאֵי מִזֶּה הַמְנַהֶמֶת? –
– אוֹי לָהּ לְבַת-קוֹל שֶּׁגַּם חֻרְבָּה אֵין לָהּ.
הֵן טוֹב לַכּוֹס מִמֶּנָּה, שֶׁהֲרִיסוֹת לָהּ,
וְטוֹב לוֹ לַיַּנְשּׁוּף מֵהֶן, שֶׁעֲלִיַּת-גַּג לוֹ.
ב 🔗
הִפְלַגְתִּי בַּבֻּסְתָּן. סַקְרָן אֶל צְמִיחֹותָיו וּפְרִיחוֹתָיו.
מָצָאתִי – זִכְרוֹנָהּ שֶׁל עִיר.
יֵשׁ עִיר בַּמֶּרְחַקִּים אֲשֶׁר אָהַבְתִּי.
אֲנִי לָהּ בֵּן הָיִיתִי – וְהִיא לֹא אֵם.
הָרִים סָבִיב לָהּ – וְהִיא לִי לֹא מִשְׁמֶרֶת.
תִּשְׁרִי שֶׁלָּהּ – זָהָב, נָהָר שׁוֹצֵף, וְאִיָרָהּ – מִזְרָם לִילָךְ.
נִכְנָס אֲדָר – גַּלֵּי לִבָּהּ נוֹשֵׂאת לַנֵּימַן הַוִּילִיָּה.
עִירִי בַּמֶּרְחַקִּים אֲשֶׁר אָהַבְתִּי. עֲזַבְתִּיהָ.
רָחַקְתִּי – וַאֲנִי לָהּ נֶאֱמָן.
וְהִיא – בִּגְמַר
כָּל פְּגִישׁוֹתֵינוּ, בַּשֶּׁטַח וּבַזְּמָן,
הִיא הָיְתָה – פּוֹנָר – –
מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ לְזִכְרוֹן הָעִיר
שֶׁהִתְחַפֵּר פֹּה בַּבֻּסְתָּן
וּמְחַלֵּל שַׁבָּת תַּשְׁכַא בְּיִלּוּלוֹ שֶׁל תַּן – – –