שָׁחוֹר וּבְהִירַת-שֵׂעָר. הַשָּׁחוֹר לְבַדּוֹ. רַק כֻּתֹּנֶת מַבְהֶקֶת בַּלֹּבֶן.
“כִּבְנֵי כוּשִׁיִּים אַתֶּם לִי”.
הִמְנוֹן שֶׁל חֵרוּת בְּלִבּוֹ שֶׁל עוֹלָם.
וְאוּלַי הֵם-הֵם לִבּוֹ – –
הַשִּׁנַּיִם הַמְפֻרְסָמוֹת בִּצְחוֹרָן, נֶחְשָׂפוֹת כְּאֶל טֶרֶף, אֶל שְׁלַל הֶעָתִיד.
יֵשׁ מִיָּפְיָהּ שֶׁל רֵאשִׁית בַּהִלּוּךְ, בַּמֶּבָּט, בַּסַּנְטֵר הֶחָצוּב, בַּזָּקָן הַלּוֹמוּמְבִּי.
בְּנוֹת צָרְפַת,
לֹא בִּכְדִי עָמְדוּ אֲבוֹתֵיכֶן עַל הַמִּתְרָסִים,
כִּי תּוּכְלוּ לָכֶן קַחַת, כִּלְבַבְכֶן, אֶחָד מִקּוֹנְגוֹ, מִמַּאלִי, מִקַּו-הַמַּשְׁוֶה
וְאֵלָיו תִּתְלַוּוּ בְּיִפְעָה, בְּעִדּוּנֵי-הִתְעוֹרְרוּת, בְּהִתְרַפְּקוּת מְפַנֶּקֶת.
אֶח, בְּנוֹת פָּרִיז, הַרְבֵּה בָּא לָכֶן מִן הָעִיר,
וְהַרְבֵּה בָּא לָהּ לָעִיר מִיֶּדְכֶן.