עֵינַיִם. מִקְצָת מִקְצָתָם שֶׁל פָּנִים. אֶצְבָּעוֹת.
זֶה כָּל הַנִּגְלֶה. וְאִידָךְ – –
אָחוֹת-נְזִירָה.
נִלְבָּב הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲסִיר תַּחֲלוּא וְתוֹדָה.
נִסְתַּבְּרוּ לָהּ דְבָרָיו. הֵשִׁיבָה בְּשֶׁקֶט רָחוֹק:
“בָּנִים אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ לְאֶחָד”.
וּכְשֶׁהוֹסִיף, בְּסֵבֶר מֶבָּט וּבְעִנּוּג שֶׁל הַקּוֹל:
“אָחוֹת מַדְלֵין, הֲלֹא תָּבוֹאִי פַּעַם לְאַרְצִי, הִיא אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ” –
וְתֵאֵר, כִּי כְּפָרוֹ בְּסָמוּךְ לִכְפַר-נַחוּם, לֹא הַרְחֵק מִנַּצֶּרֶת –
נִתְמַלֵּא צְחוֹרָה, הַנִּגְּלֶה, הַמֻּעָט, סֹמֶק עַז, פִּתְאֹמִי, לֹא-לַעֲמֹד-בְּפָנָיו,
וּצְחוֹרָהּ הַנִּסְתָּר, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁהִשִּׁיר אֶת שְׁחוֹרָיו –
מַבְהִיק מִסּוֹף בֵּית-הַחוֹלִים עַד סוֹפוֹ.
הִיא הִיא בַּת-צָרְפַת.
אָחוֹת לְאַחְיוֹתֶיהָ – –
וּלְעֶת-לַיְלָה, לְיַד הָרַכֶּבֶת, מֵאֶרֶץ-אִיזַבֶּל-וּפֶרְדִינַנְד מְמַהֶרֶת,
צָפוֹנָה, צָפוֹנָה, וְכָל גַּלְגַּלֶּיהָ אוֹמְרִים שׁוּרָה יַמְבִּית אַחַת: “פַּארִי! פַּארִי!” –
הִיא בָּאָה, רְכוּבָה עַל אוֹפַנַּיִם, לְלַוּוֹת הַחוֹלֶה שֶׁהִבְרִיא.
וּבְטֶרֶם יַעֲלֶה בַּכֶּבֶשׁ בִּקְּשָׁה לְוַדֵּא שֵׁם כְּפָרוֹ בִּסְמִיכוּת לְנַצֶּרֶת.
וְהָיָה מוֹרָא-שָׁמַיִם הַרְבֵּה בִּשְׁאֵלָה מֻעָטָה זוֹ, וְהַרְבֵּה יִרְאַת-חֵטְא.
וְהַמֶּרְחָק לִכְפָרוֹ הוּא הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת, וּפוֹחֵת – –