מוֹדֶה אֲנִי עַל נוֹי-הַפָּנִים,
עַל הַטּוּב הַנִּפְקָח מִלִּפְנֵי-וְלִפְנִים.
בָּא יוֹם בְּזִמּוּר, בְּכִנּוּר, בְּתִפּוּף;
בְּתוֹכֵי-תּוֹכְכֶם כְּבָר רוֹאִים הַמָּעוּף.
אַתֶּם עוֹדְכֶם כָּאן, עוֹד יֶשְׁכֶם — וְאֵינְכֶם.
וְהָעֵת מִתְיַצֶּבֶת בֵּינִי לְבֵינְיכֶם.
וְחַס מִלְּהַכְמִיר עַל הַקֵּן רַחֲמִים.
הַשְׁמִיעוּנִי מִטְפַּח-כַּנְפֵיכֶם. לַמְּרוֹמִים!