אֲבִיבַיִךְ יוֹד-חֵית הוֹלְכִים אֶל הַקַּיִץ.

זוֹ אַתְּ הַהוֹלְכָה — וְצוֹפֶה בָּךְ הַבַּיִת.

הַחַלּוֹן — כֻּלּוֹ שֶׁמֶשׁ. הַגִּנָּה הַנִּרְגֶּשֶׁת

פּוֹטְטָה אֵיזֶה זֶמֶר דְּמוּי-גֶּשֶׁם.

מִפִּתְחֵי מַאֲפִיָּה מְזַנֵּק רֵיחַ לֶחֶם

נִרְדָּה אַךְ-עַתָּה — דָּבֵק בָּךְ: לָלֶכֶת.

וְשׁוּרָה שֶׁיּוֹצֵאת מִלִּבִּי כְּבָר נִכְנֶסֶת

לַשְּׂדֵרָה הַזֵּיתִית; מִתְעָרְבָה בְּאַסְפֶּסֶת.

עוֹד נָחִים הַדְּבָרִים. בְּצִבּוּר. בְּתִפְזֹרֶת.

“לֹא שָׁכַחְנוּ כָּאן כְּלוּם? — הֵן נִזְכֹּר אֶת…נִזְכֹּר אֶת”…

וּכְבָר הֵם נָעִים. וְעוֹצְרָם אוֹר בַּצֹּמֶת:

יֵשׁ סֵדֶר-זוּטָא גַם בְּזוֹ הַתִּמְהֹמֶת.

רַמְזוֹר עַל אִזּוּן-הַכֹּחוֹת מְפַקֵּחַ:

“יְהִי שָׁלוֹם, יְרִיבִים! לָעִתּוּי — בְּיָדִי הַמַּפְתֵּחַ”.

בֵּין זָרִים בְּאָרְחָם, קְרוֹבִים-עַל-כָּרְחָם נִצָּבִים אֲבִיבַיִךְ.

אוֹר יָרֹק! —

אַתְּ עוֹבְרָה אֶל קֵיצֵךְ. אֶל הַקַּיִץ!