בַּגִּנָּה מִשְׁתַּכְשֶׁכֶת הַשֶּׁמֶשׁ בַּחוֹל.

הַסָּגֹל מִסְתַּכְסֵךְ בַּכָּחֹל.

נַעֲרָה, בְּקוּרִים שֶׁל חֲלוֹם, מוֹלִיכָה עֲגָלָה תִּינוֹקִית —

וְעֵינַיִם הוֹלְכוֹת אַחֲרֶיהָ, הַבְּכִי לְהַשְׁקִיט.

פָּשׁוֹשׁ מִן הַסְּבָךְ פֹּה קוֹרֵא — צִיּוּצִים עַלִּיזִים לוֹ עוֹנִים

(יֵשׁ עִיר בַּמֶרְחָק, לוֹהֲקוֹת בְּגַנֶּיהָ יוֹנִים.)

רוֹצָה הַשְּׂדֵרָה עוֹד לָלֶכֶת — וְנִתְקֶלֶת בָּרְחוֹב.

שִׁעֲמוּם! — אַח, לְאָן אֶת מְעַט הַקִּיּוּם עוֹד לִסְחוֹב?

פִּתְאֹם נִפְתַּח שִׁיר. נִכְנָסִים לְתוֹכוֹ: הַתִּינוֹק. פָּשׁוֹשׁ שֶׁל חֶשְׁוָן.

נַעֲרָה בַּחֲלוֹם. הַגִּנָּה, בִּכְחוֹלָהּ וּסְגוֹלָהּ. וְהָעֵינַיִם הָהֵן, כַּמּוּבָן.

“בְּבַקָּשָׁה, יֵשׁ מָקוֹם” —

מַכְנִיס אֶת אוֹרְחָיו כָּךְ הַשִּׁיר שֶׁנִּפְתַּח בְּפִתְאֹם.