הָלַכְתִּי לִשְׁאוֹל בַּעֲצַת הָרוֹפֵא.

וּבְפֶתַח בֵּיתוֹ מְצָאתִיו בִּי צוֹפֶה.

כָּלוּא בְּמִסְגֶּרֶת. הַשְּׁחוֹר עוֹד שׁוֹתֵת.

עוֹמֵד חוֹלֶה חַי— בִּפְנֵי הָאֱמֶת — —

אֵין-סוּסִים-שְׁחוֹרִים מַמְתִּינָה הַשָּׁעָה הַקְּבוּעָה.

הָרְאִי הַבָּהִיר מְסֻמָּא, חֲדַל-בָּבוּאָה.

וּמִי-שֶׁהָיָה — מִצְטַנֵּף, מְמַעֵט אֶת עַצְמוֹ. מִתְאַיֵּן.

אַךְ אוֹיְבִי-כְּאֵבִי שׁוּב פּוֹלֵשׁ, מִתְפַּשֵּׁט, מְאַיֵּם.

קוֹלָנִי וְשַׁחְצָן כְּמָשָׁל שֶׁכָּבַשׁ הַנִּמְשָׁל:

“שְׁאַל בַּעֲצַת הָרוֹפֵא — לֵךְ שְׁאַל” — —