(קטע)
"בורא עולם בקנין,
השלם זה הבנין"
יוֹצֵאת הַשַּׁבָּת מִן הַבַּיִת, לְאָן?
וְרַבִּי שְׁנֵיאוּר-זַלְמָן-יְהוּדָה מַבְדִּיל
בֵּין חשֶׁךְ לְאוֹר מְעֻמְעָם,
סָפֵק מְזַמֵּר וְסָפֵק מְדַקְלֵם:
“הַשָּׁלֵם” — —
זֶמֶר-סִפּוּר בְּאִישׁ חָסִיד וּבִתְשׁוּבָה
אִשָּׁה וּבָנִים שִׁשָּׁה, שׁוֹאֲלִים תְּשׁוּבָה:
“מַה נֹּאכַל” —
אֱלֹהֵינוּ-אָבִינוּ, סְלַח וּמְחַל — —
בְּעֵינֶיךָ רְאִיתִיו, אָבִי,
אוֹתוֹ אִישׁ חָסִיד. לִקְרָאתוֹ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא.
וְאַתָּה גַם חָרַזְתָּ: "הַמְבַשֵּׂר:
בֶּאֱמֶת, הַיּוֹם תִּתְעַשֵּׁר".
אַךְ אֲנִי רָאִיתִי פָּנָיו בַּחֲלוֹם,
וַאֲנִי חוֹרֵז, וְחוֹזֵר וְחוֹרֵז לוֹ: “שָׁלוֹם”.
בְּקִנְיָן שֶׁיָּגַעְתִּי — עוֹלִים
בָּנִים וּבְנֵי-בָּנִים לְהַשְׁלִים, לְהַשְׁלִים — —
— — וְאוֹתוֹ אִישׁ חָסִיד, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁעוֹמֵד וְקוֹרֵא
לַבּוֹרֵא — — —