כבה מאור גדול בישראל. נעלמה מעל במת הציונות והספרות העברית האישיות הדגולה והמפוארה, אשר גילמה בתוכה כמעט שלושה דורות במנהיגות המחשבה והמעשה של תנועת השחרור העברית.
פלא-אדם וחכם כולל. אוצר בלום של ידיעות ובינת-עולם. נוצץ כולו בעדיים וסגולות-חמדה של נכסי-רוח חיים ונסיונות-חיים. סופר מהיר, פורה רב גונים וכביר יכולת, מלוא כל הספרות כבודו. אין פינה בספרות העברית ואין מקצוע בה, שלא ניסה בהם את כוחו ולא גילה בהם כשרון בלתי שכיח. בז’ורנליסטיקה ובפובליציסטיקה, במחקר ההיסטורי ובספרות יפה, במונוגרפיות ובמכתבי-מסע, בשירים ובמסות, בבקורת אמנותית ובשיחה הספרותית, בפילוסופיה ובבלשנות. בכל אלה היה נראה לנו כאשף אשר אגב תנועה קלה במקל-הקסמים הוא מעלה חמודות ונצורות עד אין שעור, עד אשר נדמה היה לנו לעתים, שאין זה ממשי ובר קיימא. אבל היה בו בסוקולוב ההיפך מבכל סופר אחר מסוג זה. הזמן לא עבר עליו, הוא עבר על הזמן, החיים והשנים לא בילו את יצירת רוחו, לא טשטשו אותה ולא נטלו מטעמה, אלא הוסיפו לה תוקף, הבליטו את אורה, העלו את ערכה ואת כוח קיומה.
פלא-אדם! והפלא הגדול ביותר הוא תפארת הזיקנה שלו, שנהפכה למעין-נעורים מפכה. בשנים האחרונות דוקא גברה ועלתה פוריותו, גבר ועלה משקל יצירתו ונתגבשה צורתה. גבר ועלה גם יחס הקורא לפרקי ספרות אלה, אשר הגיס פעם את לבו בהם. סוקולוב הישיש היה למודרני ביותר בין הסופרים העברים של הדור הזה.
וסמוך לתחום הספרות תחום פעולתו הציונית והצבורית רבת האנפין, פעולתו המדינית והדיפלומטית, המגע האישי שלו עם אנשי הרוח ואנשי המדינה החשובים ביותר בעולם, המגע שלו עם העם היהודי, הופעתו הרפרזנטטיבית הישראלית, האצילה, רבת החן והתבונה.
מאור גדול כבה. חלל ריק נשאר בציונות ובעולמה הרוחני של האומה העברית.
(הפוה״צ, תרצ״ו, גליון 27)