לוגו
מֵאִיר דִּיזֶנְגּוֹף
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

תל-אביב שָכלה את הראשון באזרחיה; ארץ-ישראל – את הדמות הרפרזנטטיבית המפוארה ביותר, שידעה במשך יובל השנים של שיבת ציון החדשה.

אישיות נערצה ודגולה, ישרת-דרך וישרת-עלילה, שנתקפלו בה למעלה מארבעים שנות עשיה-חלוצית, שלא פסקה בהן הדינמיקה ולא נעכרו בהן הרעננות וחדות-היצירה.

מעבר לתמורות מדיניות שונות, מעבר לתהומות של זמן, של משברים קשים, של סכנות עצומות, מתוח כמיתר ישר הגשר, שנטה לעצמו דיזנגוף בעסקנותו הצבורית. נאמנות ומסירות ללא גבול, פשטות עממית, עמידה זקופה ונכבדה בכל התנאים ובכל המצבים, הכרת ערכו הנשגב של הענין, אשר למענו הוא פועל ובשמו הוא מדבר, שמירה על שווי-המשקל הפנימי, על הבטחון העצמי, על ההומור הטוב – אלה הם עמודיו המוצקים של הגשר הזה, שעליו היה מהלך נכחו, ללא סטיה וללא התעבטות, לקראת המטרה הגדולה והמשותפת לכולנו.

מוצאו החברתי הוא מן המהפכה, מן ה“נאַרודניה ווליה”, מבית-האסורים על עוון קונספירציה. אף ראשיתו הציונית היא במהפכה, במלחמה בפילנטרופיה, ברעיון הקומונה בהתישבות החקלאית, ברעיון “הארץ והעבודה”, בעבודה העברית, שבלעדיה כל מפעלנו אינו אלא “משענת קנה רצוץ”. הוא הקדים את תנועת הפועלים העברית בכמה רעיונות-יסוד; וגם לאחר שמסיבות התפלגות חברתית הוא בא לעתים במריבה אידיאולוגית עם ממשיכי הרעיונות האלה ומגשימיהם, היתה עבודתו מהפכנית ביסודה: יצירת עיר עברית וטיפוחה, יצירת מרכז מדיני עירוני, המרץ התוסס והבלתי פוסק להגדיל ולהאדיר את היצירה הזאת, לרוממה ולפארה – אף זאת היתה קונספירציה ל“חרות העם”, לחרותו של העם העברי.

אכן, זקנותו לא ביישה את צעירותו. ליחו לא נס ומעיינות רוחו לא חדלו מלפכות. באחרית ימיו הגיע לידי הזדככות וצלילות נפש, השכיחות רק אצל יחידי סגולה מחוננים בחסד עליון. הוא פעל כבר את פעולתו בתוך הנצח, מעבר לחשבונות הזמן. לפיכך היו הופעותיו האחרונות כה נלבבות ודבריו כה נפלאים וכבדי-משמעות. לפיכך ריכז מסביבו לבסוף את הערצת כל הישוב ואת אהבת האומה העברית.

רק מעטים זוכים לחיות חיי ישרים ולמות מות ישרים כמוהו.

(הפוה״צ, תרצ״ז, גליון 1–2)