¹

ההולכים למות דורשים בשלומך!

כך היו נוהגים לאמר הגלדיטורים בעברם בזירה לפני כסא הקיסר!… אלה מרי הנפש, שאכזריות הרומאים הכריחתם למות במלחמת שנים לעיני הקהל הצמא לדם.

והגלדיטור הצעיר העברי גם הוא נכנס לזירת המות, באמרו: “ההולך למות, דורש בשלומכם”! אבל אותו לא הכריחו למות. מרצונו הטוב, מתוך דחיפה של נשמה אי-שקטה ועורגת, מתוך געגועי-אהבה לעמו ולארצו, הלך הצעיר שעל ראשו זרי נצחון של פורט ארטור וגליפולי, אל הפנה בצפון ויעשנה למסדה שניה…

והוא שהלך למות, אנחנו דורשים בשלומו. ולא אנחנו יכולים לקדש אותו – הוא קדש אותנו. והיום, יום הפגנת מתנגדינו, תהי נא תשובתנו להם רק מלה אחת:

טרומפּלדור.

ותגיד להם מלה זו, כי עזה כמות היא אהבת היהודי לארצו, ויקרים מחיים הם קברי גבוריו בשבילו.

ולכן לא להתאבל ולבכות עלינו היום. טרומפּלדור שמת באמרו: “טוב למות בארץ ישראל”, צריך להשאר בינינו סמל שמחת הגאוה, גאות-עם על בן גבור ונפלא.