שלכת ביער.
אמנון, תמר ויענה.
אמנון: מדוע כה נפלו פניך, יפתי?
תמר: אין דבר!
אמנון: אין דבר? ופניך הלבינו כספיר, ועל לובן הספיר מתנודד צל… האם חלום רע חלמת?
תמר: לא, אמנון… אתה כל חלומותי… אך בערב נשב חרש רוח… רוח קר… מעל לעטרות העצים התעופף ואל בין העפאים התגנב בלאט, ואל אזני בשורה רעה השמיע: הקיץ הקץ, אמר, בוא יבוא הסתיו…
אמנון: כן… כן… ימים ינקופו…
תמר: והיום בבוקר השכם, מצאתי עלה מושלך ארצה… לאט, לאט התגלגל העלה… בקול דממה דקה התאונן… ( מראה על עטרות העצים ) וגם הם יפלו בנופלים?
אמנון: כן… חוק ולא יעבור!
תמר: יש ושפת עלים תוזהב בירקרק חרוץ…
אמנון: מיתה יפה, תמר! מיתת נשיקה…
תמר ( בפחד ): “מיתה” אמרת?!
אמנון ( בעצב ): כּן, “מיתה” אמרתי… ואַתּ יראה את המות?
תמר ( רועדת ): מאד, מאד…
אמנון ( בדאגה ): צר לך על החיים?..
תמר ( מתעודדת ): לא, אמנון! לבי – על אהבתנו!…
אמנון (חפץ להגיד דבר).
תמר (לא ראתה את תנועת שׂפתיו וקוראת): אמנון!
אמנון: מה את מבקשת, תמר?
תמר: אהובי, נשמתי, נחיה נא, נאהב!…
אמנון: ואיככה אַתּ אומרת להשיג זאת, תמר?
תמר: בנה לנו בית חורף! מקדש-עד לאהבתנו! וגדול יהיה נא המקדש! ובסקירה אחת שני כתלים עינינו לא תחזינה! ואת הטוב, ואת היפה ביער אל מקדשנו נקח! מן העצים הרעננים, מן העצים הרעננים, מן הפרחים היפים, גם צפרים שרות נאסוף… את הכול… הכול, אמנון!
אמנון: איך תבנה בית לחיים, לאהבה!…. והם חפשים! חיה לא יחיה העץ בבית, הפרח בעציץ, הצפור בכלוב, כי חיי הכלא אינם חיים… גם אהבתנו חיה לא תחיה בבית חורף… אוהבת אמת היא! אוהבת חיים! אם נשקר, נשׂא את שמה לשוא, אם נשבע – נשבע לשקר! איש אל אחיו נביט בעינים מתות… כי נשמות נובלות תבטנה מתוכן! ונשיקותינו… חא חא! נשיקות פגרים, נשיקות פגר לפגר…
תמר: הוי, אמנון!
אמנון: ומה, תמר?
תמר: האומנם מות נמות?!
אמנון: כן, מות נמות, תמר! אך גם נקום לתחיה!
תמר: ואתה מאמין, אמנון!
אמנון: כן… גם קבר כריתי לנו…
תמר: ולי לא הגדת מאום…
אמנון: אך עתה בא מועד. האמיני, תמר! המאמינים יקומו לתחיה… האם את מאמינה?!
תמר (מתאבקת בנפשה, אחרי רגע, באומץ): אני מאמינה.
אמנון: אם כן נלך… אל קברנו… ( הולכים ).
היענה: שקר, שקר, שקר! ראו נא צפרים!… מה היא עושה, מה עושה בת-חוָה, היא איננה מאמינה, היא לא תקום לתחיה… ועודה מושיטה היא את ידה מול חזה אמנון. וכי יתעורר הכל לחיים, וכי תגע קרן אור התחיה בעין המאמין, יפקח מעט את עינו ויסגרנה… כי יד מתה תעיק עליו, ולא ידפוק לבבו… ולא יתעורר, ולא יקום לתחיה!