או

אֲנִי וָהוֹי

הוֹי אִשָּׁה מְלֻמָּדָה לִי נָפְלָה לְחֶבֶל

וָאֹמַר אַךְ טוֹב לִי מִכָּל בְּנֵי גִילִי,

עַתָּה תִהְיֶה מְנוּחָתִי, שִׂמְחַת גִּילִי –

וּמְצָאוּנִי, אֲהָהּ, צִירִים וָחֵבֶל;

כִּי תֵדַע דִּין חִלּוּף הָאוֹתִיּוֹת בְּדִקְדּוּק

וְכָל אֲשֶׁר אֹמַר תֹּאמַר הַהֵפֶךְ בְּדִקְדּוּק¹,

וְלֹא רַק בְּקֶרֶב בֵּיתִי תָּשִׁים אֲנָךְ

כִּי גַם בְּדִבְרֵי אֱלֹהִים בְּסִפְרֵי אֲנָ"ךְ².

אֲנִי יוֹשֵב וְקוֹרֵא חֲזוֹנוֹת בֶּן אָמוֹץ

וּמְשָׁרְתִי לָקַח בִּגְדִי – פְרַק³ צֶמֶר אָמֹץ –

וַיִּפְרְשֵׂהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן וְכַפְתֹּרָיו מָרָק,

וְאִשְׁתִּי הִגִּישָה אָז אֶת סִיר הַמָּרָק –

“הִזָּהֲרִי, קָרָאתִי, הַרְחִיקִי מְרַק הַסִּירָה!”

– הִזָּהֵר אַתָּה –קָרְאָה– אֶת הַפְרַק הָסִירָה,–

וָאֶהִי אֲנִי קוֹרֵא “מְרַק” וְהִיא קוֹרְאָה “פְרַק”⁴

וַתִּשְׁפֹּךְ אֶת הַמָּרָק לִי עַל הַפְרַק.

קָרָאתִי בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ וָאוֹרִיד דְּמָעוֹת,

כִּי אִשְׁתִּי רָבָה עִמִּי אָז בְּעִִנְיָנֵי דְ“מָעוֹת”,

וְהַלַּיְלָה (בִּלְחִישָׁה אַגִּיד) הָיָה לֵיל עוֹנָה.

בָּאתִי לְפַיְּסָהּ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנָה,

וּבְהַגִּיעִי לַפָּסוּק “אָנֹכִי בָּעַלְתִּי”

קָרְאָה הִיא: לֹא כִּי – “אָנֹכִי בָּחַלְתִּי”⁵.

עוֹד אַחַת אֲסַפֵּר מַה-שֶּׁהָיָה כְבָר

בְּקָרְאִי דִבְרֵי הַנָּבִיא מֵעַל נְהַר כְּבָר

בְּרֵאשִׁית הָעֵת לִחְיוֹת יַחַד אָבִינוּ:

אֲנִי שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלָהּ כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ

בְּקוֹל שָׂרָה, וְהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ כְּמָנוֹחַ,

וְהִיא רָגְזָה תָמִיד לֹא יָדְעָה מָנוֹחַ.

רְאִי “הֵן לֹא-נֹהַּ”⁶ כְּתִיב – אָמַרְתִּי לָהּ הַפָּעַם –

וְלָמָּה תִקְרְאִי אַתְּ “לֹא נֹחַ” – אִמְרִי נָא אֱמֹרִי!"

והִיא נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ כְּהוֹלֶם פַּעַם:

מָנוֹחַ! עַם הָאָרֶץ; הַאִם אָבִיךָ אֱמוֹרִי

אוֹ אִמְּךָ חִתִּית – אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת?

הֵן לֹא מִתְמַנְּעִין רַבָּנָן בֵּין הֵא וּבֵין חֵת⁷.

סוֹף דָּבָר – כָּל דָּבָר אֲשֶׁר פִּי מוֹצֵא

לִבָּה הָרַע פִּתְרוֹן אַחֵר לוֹ מֹצֵא,

וַאֲנִי אָמַרְתִּי טוֹבָה הִיא מִבְּנוֹת גִּילָהּ

וְעִמָּהּ אֶרְאֶה חַיֵּי נַחַת, חַיֵּי גִילָה.

הוֹי אִשָּׁה מְלֻמָּדָה, אֵשֶׁת מְדָנִים

מַדּוּעַ לֹא מָכְרוּ אוֹתָךְ הַמְּדָנִים?!