(אישהוד ואשתו ולפניהם השדכן)
היא אל השדכן:
בִּתֵּנוּ בָּגְרָה, הַאֵין לָכֶם חָתָן לְבִתֵּנוּ?
[השדכן]
אַתָּה [אִישׁהוֹד] הִנְּךָ רֹאשׁ בֵּית אָב,
עַל כֵּן שְׁמַע בְּקוֹלִי אִיעָצְךָ עֵצָה;
הַיּוֹם חֲצִי הַחֹדֶשׁ אָב
וּבַיַּעַר עֹמְדִים מִלִּכְרֹת עֵצָה…
—————
הִנֵּה חַג הָיוֹם בְּמַחֲנָיִם
וּבְנוֹת הָעִיר יוֹצְאוֹת לִמְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם
וּבַחוּרִים בָּאִים לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ…
היא:
בַּת אַחַת לָׂנוּ וּשְׁמהּ שׁוֹשַׁנָּה,
כִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא מַרְאֶהָ כַּשּׁוֹשַנָּה,
לֹא כַשּׁוֹשַנָּה נוֹבֶלֶת עָלֶיהָ,
כִּי אִשָׁה הִיא שֶׁכְּלֵי זֵינָהּ עָלֶיהָ,
יָפְיָהּ וְטוּב טַעֲמָהּ הֵם לָהּ לְעֵדָה
כִּי תוּכַל לָבֹא תוֹךְ קָהָל וָעֵדָה.
השדכן:
לָמָּה לֹא תְשַׁלְּחֶנָּה הַחוּצָה? הַאִשׁ
נַעֲרָה לֹא תֹאבֶה לֶכֶת אַחֲרֵי הָאִישׁ?
לֹא נִסְּתָה לִלְבּשׁ בִּגְדֵי מֶשִׁי וָשֵׁשׁ
וּלְהַצִּיג כַּף רַגְלָהּ עַל בַּהַט וָשֵׁשׁ.
בעל הכרם:
כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי, אֲנִי לוֹ אָדוֹן,
כָּל הַנַּעֲשֶׂה בוֹ אֶשְׁפֹּט אֲנִי אָדוֹן.
כָּל בָּאָיו קְדשִׁים יִהְיוּ כִּשְׁפָלִים כְּרָמִים,
כָּל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה לֹא יִפְנֶה דֶרֶךְ כְּרָמִים.
אל השומר:
גָּרֵשׁ הָאִישׁ הַזֶּה מִתּוֹךְ כַּרְמִי –
מֹעֵל בַּקֳּדָשִׁים הוּא, עָכָן בֶּן כַּרְמִי,
כִּי כָמֹהוּ מְלָאוֹ לִבּוֹ לִמְעָל-מָעַל,
וַיֹּאמָר: כִּי לֹא יִדְרְשֵׁהוּ אֱלֹהַּ מִמַָּעַל.