אֵין צֹרֶךְ
לַחֲבשׁ אֶת
מִשְׁקְפֵי הַצֶּלּוֹפָן, כִּי
בְּעֵינֶיךָ
כְּבָר
קְשׁוּתִים כָּל
הַשָּׁמַיִם
וְכָל
הָאֳפָקִים שֶׁעוֹד
יוּכְלוּ לִהְיוֹת.
גַּם
הַכָּפִיָּה מְיֻתֶּרֶת,
כִּי
פִּיךְ עָפָר
וְצִבְעוֹ כַּמִּדְבָּר.
וְרַק
זִיפֵי זְקָנְךָ
אֵינָם יוֹדְעִים
שֶׁהַמְרַכֶּזֶת
כְּבָר נָתְנָה אֶת
הַחֲסָל
הָאַחֲרוֹן.
וְאִלּוּ הַגִּ’יפּ
שֶׁשָּׁכַח אֶת צִבְעוֹ
מְנַסֶּה בִּבְעָתָה
לְנַעֵר מֵעָלָיו אֶת
אַנְטֶנַת הַקֶּשֶׁר, הַגְּדוֹלָה
בְּהַרְבֵּה מִכְּפִי מִדָּתוֹ
וְהַמִּשְׁעֹל, מִשְׁעֹלְךָ הָאֶחָד,
שֶׁאָהַבְתָּ לְךָ מֵחוֹלוֹת וּטְרָשִׁים,
נִמְלָט עַל נַפְשׁוֹ כִּמְטֹרָף
מִפָּנֶיךָ
הֲמוּם אֲבָקָיו
עַד אָבְדָן הַחוּשִׁים
וְאֵינֶנוּ רוֹצֶה לַעֲצֹר
וְאֵינֶנוּ מַבִּיט לְאָחוֹר
עַד בּוֹאוֹ אֶל צִלְלֵי
אָהֳלֵי
הַפִּקּוּד, הַהוֹלְכִים
אַחֲרֶיךָ
אֶל רֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ.