שַׁרְשְׁרָאוֹת

שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת הַדְּרָכִים שֶׁאָהֲבוּ

(הַרְבֵּה הַרְבֵּה דְּרָכִים רַכּוֹת

וְנִמְעָכוֹת מִכְּדֵי לִזְכֹּר, מִכְּדֵי

לָשִׂים אֶל לֵב)

טוֹחֲנוֹת

בְּלִי מֵשִׂים

אֶת עוֹר־הַמִּדְבָּר

בִּפְקֻדָּה עֲצֵלָה מִפִּי

גֶּבֶר רָחוֹק.

רָאשִׁים שֶׁעוֹד

זוֹכְרִים בְּקוֹבְעֵי פְּלָדָה

כֻּסּוּ רְעָפִים

רְעָפִים אֲדֻמִּים;

עֵינַיִם־אָבָק מוֹרִידוֹת

לְאִטָּן

תְּרִיסִים

עַל אַדְנֵי חַלּוֹנוֹת

וְתֵכֶף

הַשֶּׁמֶשׁ

תִּשְׁקַע כָּל כָּךְ

וְהַתְּמָרִים

יַעֲלוּ מִן הָרַחֲצָה

וְיִתְנַגְּבוּ בַחוֹל הַזַּךְ

הַחַלּוֹנוֹת

יִבְקְעוּ אֶפְרֹחֵי

צִפִּיָּה

צְהֻבִּים

וְרַכִּים

וְיָטִילוּ

צְלָלִים מְתוּקִים עַד

כְּאֵב עַל

מִקְלַעַת סְרִיגִים עַל מִטָּה

עַל כֵּלִים לֹא שְׁטוּפִים עַל

סְדִינִים עֲיֵפִים

הַתּוֹתָחִים

עוֹשִׂים בֶּאֱמֶת מַאֲמָץ

עֶלְיוֹן לְהָבִין מָה

אוֹמֵר שָׁם הַגֶּבֶר כְּחֹל־הַמַּבָּט

וְהוּא מִתְחַשֵּׁב

וּמְדַבֵּר

כֹּה לְאָט.