לָהּ אֵין נָתִיב, נְאֻם הָעֲרָבָה,

לָהּ אֵין מִשְׁעוֹל, לוֹ יִשְׁאֲלוּ רוֹעִים;

מִשְׁטַח דֳּמִי תְּהֵא לִנְהִי הַתַּאֲוָה

וּלְמִשְׁפְּחוֹת תּוֹעִים. – –

הֵקִיץ מוֹהַנְנָא וְתָמַהּ: עוֹד עֲתִידוֹת לַלֵּיל.

אֵי־שָׁם עוֹד יְעָרֶה רוֹעֶה לוֹ “יַה־לֵיל”יִם:

הוֹלֵךְ־גּוֹעֶה סִלְסוּל כְּעֵגֶל גִּלּוּלִים…

עַתָּה זֶה שׁוֹפָרוֹ תָּקַע לְבֶן־אֹהֶל בַּחֲלוֹם:

כִּי עוֹד יַגִּיהַּ מֵצַח הַשָּׁמַיִם אוֹר לַיּוֹם.

אוֹת, כִּי אִמִּי תָּבוֹא הֲלֹם.

שְׁלַל צְבָעִים לְאִמָּא / וִירִיעוֹת צְחֹרוֹת לָהּ,

מִצֶּמֶר מִגְּמַלִּים / טָוְתָה בִּידֵי־עָמָל:

טְוִי־צְחֹרִים לָאֹהֶל; / כַּף־תְּמָרִים רִקְמָה – –

צַוְּארֵי גָּמָל – –

עַד מֵצַח נְחוּשָׁה יָגִיף רִיסֵי הַלֵּיל –

עוֹד עֲתִידוֹת לַלֵּיל, וּמַה פָּרוּ הַכּוֹכָבִים!

וַעֲגָבִים יָחֹגּוּ חֲגָבִים,

וְרוֹעֶה עוֹד “יַה־לֵיל”יִם לוֹ יְיַה־לֵיל.

זַמְזֵם, חָלִיל, כִּזְבוּב

זְעוּם מֵצַח

וְעָזוּב.