וְאַתָּה תֵּרֵד אֶל גֵּיא הַנַּהַם

וְתָבוּז לְעַיִן נְדִיבָה.

וְתָבוּז לְאֵל הַזַּעַם,

הַשָּׂם לְצַוָּארְךָ הָעֲנִיבָה – –

וַאֲנִי רָאִיתִי,

יֵשׁ יִכְרְעוּ־יִקֹּדּוּ הָרוֹעִים,

פְּנֵיהֶם נָמוּךְ־נָמוּךְ לָאֲדָמָה יַרְכִּינוּ –

יִתְפַּלָּלוּ…

וַאֲנִי אֵיכָה הָיְתָה בִּי יַד הַשֶּׁמֶשׁ!

וָאִיעַף. וָאֶשְׁתַּטַּח. חֲלִיפוֹת אֶקֹּד־אֶשְׁתַּחֲוֶה –

תַּמָּה הַתְּפִלָּה…

אוּלָם לִבִּי בִּי עוֹד יִלְהַט מֵעֹצֶר תַּחַן לֹא מֻבָּע,

וְזוֹ נַפְשִׁי בִּי עוֹד תִּשְׁאַג אַחֲרָיו מָלֵא –

וָאִיעַף.

וּבְהֵרָדְמִי פִּזַּמְתִּי לִי – כְּאֵם חָשַׁבְתִּי לִי שִׁיר עֶרֶשׂ:

נוּמָה, נוּמָה־נָא, נוּחַ,

הוֹ, מוֹהַנְנָא רוֹאֵה־רוּחַ,

רֵבֶץ לֵיל הִנֵּה נִתָּן־נָא –

לַגְּמַלִּים, וּלְךָ, מוֹהַנְנָא.