אֶל־זְבוּבִים תָּלוּל הָעַיִר, יַעְרָתוֹ חוֹבֵץ הַפֶּרֶא,

אֶת כַּלַּת־הַדְּבַשׁ טָמַן בְּתוֹךְ הַחוֹל.

אֹזֶן אֲוִירִים יִרְצַע הוּא כִּי תֵּלֵךְ עִמּוֹ בְּקֶרִי,

אֹזֶן אֲוִירִים נִגְדַּעַת כְּצִרְעַת הַשְּׁכוֹל.

וְהָאֻכְלוּס מִשְּׁבִי הַיַּעַר בְּלוּלוֹת עֵינָיו בַּלַּיִל

כִּי הַשֶּׁמֶשׁ צִחֲקָה בּוֹ מִכַּרְכֹּב הַחֲתוּלִים;

וְלֹא יֵדַע כִּי מִדֵּי לַיְלָה נִפְקָחִים לוֹ שְׁנֵי דְלָיַיִם,

נִבָּטִים בּוֹ כְּמוֹ בְּאֵר בְּלִי בְּעָלִים.

וְהַתַּיִשׁ רַד בָּמוֹת הַיַּעַר, בָּא בְּוַאדִיּוֹת הַחשֶׁךְ,

נָס מִלַּיְלָה שֶׁאָרַב לוֹ לְצַמְרוֹ הַחֲשָׁאִי;

וְאֶל חֲצוֹת־עֵינָיו אוֹרוֹת לוֹ עוֹד בָּמוֹת־נְחַשׁ־הַנְּחשֶׁת,

מִן חֲצוֹת־עֵינָיו יָנוּסוּ הַדְּשָׁאִים.

דָּהֲרוּ אָזְנֵי הַתַּיִשׁ, גָּעֲרָה חֲמַת הַלַּיְלָה,

כִּי הִפְרִיעוּ אֶת שְׁנָתֵהוּ, יִתְבָּרַךְ.

וְהִדְלִיק רַגְלָיו הַתַּיִשׁ וְגָפְרִית וְאֵשׁ וְגַיְא לוֹ

וְשָׁמַע אֶת שֵׁם־שֶׁל־לַיְלָה מְפֹרָשׁ.

אָמַר הַתַּיִשׁ בַּעַל־בְּעֹר וּבֵל דִּבֵּר מֵחֲטוֹטֶרֶת:

• הַקּוֹשֵׁר אֶת עֲטִינֵי עִזֵּינוּ יְבֹרַךְ!

בְּצַמְרִי חֹרְכָה כַּלְבַּת הַלַּיְלָה הָעִוֶּרֶת

וּמְרַחְרַחַת אַחֲרַי לַבַּת הַלַּיְלָה שֶׁחֹרַךְ.

אִתִּי תָּבוֹא הִיא, הַכַּלְבָּה, שֶׁצַּמָּתָהּ עָלַי צִמַּחַת,

וְאִתִּי, עַל כְּבִיר עִזֵּינוּ, צַמָּתָהּ עָלַי צָמֵאָה;

וְהַגִּבֵּן מִגֹּב אֵינֶנּוּ! הַגִּבֵּן מִקּוֹף הַמַּחַט,

שֶׁזִּבֵּב זְבוּבִים לַיַּעַר. וְכַלַּת־הַדְּבַשׁ אַיֶּהָ?

צֵיד חוּטִים בְּקוֹף הַמַּחַט! שַׂר פָּנִים לְגָלְמֵי עַד –

רַק הוּא יֵדַע זִרְעַת הָעַיִר, שֶׁטְּמָנָהּ בַּחוֹל, הַפֶּרֶא.

אַךְ כַלַּת־הַדְּבַשׁ – לַתַּיִשׁ! וְתָשׁוּב – וְלֹא מִיָּד –

אַךְ שׁוֹב תָּשׁוּב בְּמֶשֶׁךְ זֶרַע! – נְאֻם הַבַּעַל חֲטוֹטֶרֶת.