אֵינִי אֵדַע אֵיכָנָה
כַּלַּת הַדְּבַשׁ בִּי לָנָה;
אֵינִי אֵדַע שֶׁאֵיךְ
זָב הַדְּבַשׁ לַחֵךְ.
כַּלַּת הַדְּבַשׁ בִּי לָנָה,
זָב הַדְּבַשׁ לְמַעֲנָה.
כִּסּוּ נִבְלוֹת תְּאֵנִים שְׂרִיגֵי הַנַּעֲרָן –
וּקְצִיף תְּאֵנִים בַּגַּיְא וּדְרִיךְ הַדְּבֶלֶת.
וְהוּא וְהוּא הֵן עַל זְרוֹעוֹת נָשָׂא אֶת עֻבָּרָן
וַיְקַו עֲשׂוֹת פִּרְיוֹ – וַיַּעַשׂ נְבֶלֶת.
גֻּלְגַּל הַנַּעֲרָן גַּלְגֵּלָה שֶׁל קָבֶר,
גֻּלְגַּל הַנַּעֲרָן –– וְכָל הָרִים בָּרֶשֶׁת:
הַסְּלָעִים יָרוּ אַחֲרָיו אֶת הָרֵיהֶם לַקְּדֶשֶׁת
וְהָרִים מוֹטְטוּ סַלְעֵי לוּחוֹתֵיהֶם לַשָּׁבֶר
עַד דֹּרַךְ דֹּרַךְ תַּחְתָּיו חַיְגַּס הַגַּיְא עַד בִּלְתִּי גָבֶר
אָז שִׁבְעָתַיִם עַז חַיְגַּס – וּנְבֶלֶת מִתְחַדֶּשֶׁת!
נִבְלוֹת תְּאֵנִים כֻּסּוּ זְרוֹעוֹת הַנַּעֲרָן.
וַיְהִי קָצִיף בַּגַּיְא וַתְּהִי הַדְּבֶלֶת.
וַתִּהְיֶין תְּאֵנִים לַחַי עַד בֹּקֶר עוֹרְרָן.
וַיְהִי הַיּוֹם. וַתְּהִי הַנְּבֶלֶת.