אִגֶּרֶת אַלְמוֹנִי עַל עֶלְבּוֹנוֹת אָדָם –

עַד דֶּמַע לִי יָקְרָה כָּל אוֹת שֶׁל יַד רוֹעֶדֶת.

הָהּ לָמָּה אֱלֹהִים אֵרַרְתָּ אֶת הַדָּם

וְלֶךְ-לְךָ כַּשּׁוֹט מַצְלִיף גַּם בַּמּוֹלֶדֶת.

"כְּבָר בָּאתִי עַד הַסָּף וְלֹא אֵדַע עַד מָה.

הַגֵּו תּוֹבֵעַ: דָּי!

הַדָּם זוֹעֵק: לָלֶכֶת!

וּבַלֵּילוֹת שׁוֹעֵט אֲפֹר-הָרַעְמָה

הַדֶּלֶף הָרָתוּם אֶל מַרְכְּבוֹת-שַׁלֶּכֶת."

הָהּ מִי אַתָּה הַזָּר אָחִי מִמֶּרְחַקִּים?

כְּיֵין-הַמַּכְאוֹבוֹת שָׁתִיתִי הָאִגֶּרֶת.

אַךְ שָׁוְא עָנוּ בִּי כִּי מְשָׁחַנִי אֱלֹקִים

נַגֵּב בְּטַלִּיתִי דִמְעַת-אֱנוֹשׁ נִגֶּרֶת.

אַל-נָא תִּשְׁאַל צֳרִי הָהּ אַלְמוֹנִי נָבוֹן!

אֲנִי אֶבְיוֹן-תְּפִלָּה (רַק אֱלֹהִים יוֹדֵעַ).

אֲנִי דוֹרֵךְ בַּגַּת עִנְּבֵי הָעִצָּבוֹן –

מָחָר נִשְׁתֶּה יַחְדָּו הַיַּיִן הַמְשַׁגֵּעַ.

הַלַּיִל הַמְיַבֵּב כְּבָר אֶת כַּרְמִי בָּצַר

וְשׁוּב אֲנִי קוֹרֵא אִגֶּרֶת-אָח דּוֹמַעַת.

אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ הַדֶּלֶף-הַמֶּלְצָר

מוֹזֵג פֹּה לְכֻלָּנוּ הַקֻּבַּעַת.